המישנה לנשיא מ' חשין:

 

           המערער הגיש תביעה כנגד המשיבה ועימה בקשה לבית-המשפט כי יאשר לו להגיש את תביעתו כתובענה ייצוגית בשם כל בעלי המניות במשיבה (בש"א 1464/00, ת"א 2073/00 מתן בן דרור נ' קו-אופ ירושלים אגודה צרכנית שיתופית בע"מ). בית-המשפט המחוזי (השופט יעקב צבן) דחה את הבקשה ומכאן הערעור שלפנינו.

עיקרי העובדות שלעניין

 

2.        המשיבה, קו-אופ ירושלים אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (המשיבה או האגודה), היא אגודה שיתופית בע"מ שנתאגדה בשנת 1950 על פי פקודת האגודות השיתופיות (הפקודה). לאגודה פעילות כלכלית ענפה, ובין השאר מחזיקה היא ברשת מרכולים גדולה. שווי נכסיה של האגודה מוערך בכשמונים-ותשעה מיליון ש"ח (89,000,000 ש"ח). באגודה 15,507 חברים רשומים - בהם המערער - המחזיקים בתעודות מניה שערכן הנקוב הוא 1,000 ל"י השוות (כיום) לעשר אגורות חדשות. החברות באגודה מקנה לחברים זכויות וחובות כקבוע בתקנות האגודה ובפקודה - בהן זכות להנחה בקניה ברשת המרכולים של המשיבה - וכן זכאים הם החברים שהאגודה תפדה את המניות שבידם בהתאם לתקנותיה (סעיף 17 לפקודת האגודות השיתופיות). תקנה 16 לתקנות האגודה מתירה את הפדיון, ומוסיפה היא וקובעת שהפדיון יהיה על-פי ערכה הנקוב של המניה, לענייננו: 10 אגורות חדשות. ובלשון התקנה:

 

 

3.        המערער רכש בשנת 1980 מניה אחת של האגודה בערך נקוב של 1,000 ל"י, הן עשר אגורות חדשות דהיום. לטענתו, ערכה הריאלי של המניה כיום הוא כ-5,000 ש"ח, וחרף לשונה המפורשת של תקנה 16 לתקנות, דרישתו היתה - והינה - שהאגודה תפדה ממנו את המניה בסכום זה. תחת אשר יעשה כראוי, או ינסה לעשות, לשינוי תקנות האגודה באמצעות הגופים המוסמכים בה, הגיש המערער את תביעתו הנוכחית לבית-המשפט המחוזי, תביעה בה עתר לפסק דין שיצהיר על ביטול תקנות האגודה העוסקות בפדיון מניות ולתיקון תקנותיה כבקשתו, דהיינו: על דרך שיתאפשר פדיון מניות על-פי ערכן הריאלי כשיטתו. כן הגיש המערער תביעה כספית לפדיון המניה שבידו בסכום של כ-5,000 ש"ח, ועימה בקשה להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית בשם כל חברי האגודה, על סך של שמונים וארבעה מיליון ש"ח (84,000,000 ש"ח) - לפדיון מניותיהם.

          

4.        לאחר הגשת התביעה הודיעה המשיבה למערער כי חובה היא המוטלת עליה על-פי חוק לנהוג בהתאם לתקנותיה - תקנות הקובעות, כאמור, כי פדיון המניות יהיה כערכן הנקוב - אלא שבעקבות הליכים משפטיים אחרים שהוחל בהם קודם לתביעתו, נבחנת בידי הגופים המורשים באגודה אפשרות שינוי התקנות הנוגעות לפדיון המניות. בנסיבות אלו, כך המליצה המשיבה למערער, בטרם ימשיך בתביעתו ראוי לו שימתין לשינוי המיועד של התקנות. תשובה זו לא הניחה את דעתו של המערער. ולא זו בלבד שבחר להמשיך בהליך המשפטי אלא שהוסיף ופתח הליך מקביל לפני רשם האגודות השיתופיות לבחינת התנהלותה של האגודה ושל הגוף המנהל בה. הדיון בהליכים שהמערער פתח בהם התעכב בשל המתנה להכרעה באותם הליכים אחרים, ורק בחלוף כשלוש שנים (ביום 4.3.2003) נדרש בית-המשפט לבקשה לאישור תובענה ייצוגית. ההחלטה בבקשה (מפי כב' השופט י' צבן) החלטה מפורטת היא ומנומקת כהלכה. נפרשת היא על-פני 26 עמודים, ובית-המשפט סוקר בה בהרחבה את טענות הצדדים ולסוף מגיע למסקנה כי דין התביעה והבקשה לאישור תובענה ייצוגית - להידחות.

 

5.        המערער ערער על ההחלטה לפנינו ובערעורו פירט שורה ארוכה של טעמים לביטולה של החלטת בית-משפט קמא. כהחלטת הרשם הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב, ואף שהסיכומים הוגבלו לשנים-עשר עמודים, עלה בידי המערער לחרוש את פסק הדין מקצה-לקצה מבלי שהותיר בו ולו אבן קטנה אחת שלא נהפכה על-פיה כמה-וכמה פעמים. המשיבה השיבה לטענות אלו בפירוט הנדרש, והמערער מצידו הוסיף תגובה לתשובה וצירף לטיעוניו אסמכתאות משפטיות רבות. משנאספו המסמכים אל תיק בית-המשפט, ביקשנו את הצדדים להשלים טענות על-פה. לאחר ששמענו את הטיעונים המשלימים, שאלנו שאלות ששאלנו וקיבלנו תשובות שקיבלנו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

 

תשתית עובדתית פגומה ומיצוי הליכים בנסיבות העניין

 

6.        בדחותנו את הערעור אין לנו צורך להכריע ברוב השאלות שהיו שנויות במחלוקת בין בעלי-הדין. נספק עצמנו באומרנו כי התשתית שעליה נבנתה הבקשה לאישור תביעה ייצוגית תשתית חסרה היא, ואם אין די בכך הנה מאז הגשת הבקשה ועד היום נשתנו פני הדברים כמעט לבלי-הכר.

 

7.        נוהגים לומר כי "החיפזון הוא מן השטן". במקרה שלפנינו נחפז המערער בהילוכו, וחפזונו זה היה לו לרועץ. לו פנה המערער למשיבה כראוי וכנדרש בטרם החל בהליכים המשפטיים, היה לומד לדעת כי המשיבה פועלת לשינוי תקנותיה בנושא פדיון מניות, בין השאר בשל אותם הליכים אחרים שהיו תלויים ועומדים ואשר עיכבו ממילא את הדיון בבקשתו. פעולות אלו של המשיבה, כך למדנו מטיעוניה, נעשו על דעת המוסדות המוסמכים באגודה - מוסדות שנבחרו בידי חברי האגודה גם לאחר הגשת התביעה - לוו בידי ועדה מקצועית שייעצה לאגודה בנושא, ונסתיימו - לאחר הגשת התביעה - בשינוי תקנות האגודה ובקביעת מנגנון הצמדה חדש לקביעת שווי המניות בפדיון. פדיון המניות כיום שונה אפוא בתכלית משיטת "הערך הנקוב" - השיטה שעל בסיסה הגיש המערער את בקשתו - ואף שמנגנון הערכת השווי שנבחר שונה מן המנגנון שמבקש המערער לכפות על המשיבה, די בשינוי הדרמטי שנתחולל בתקנות המשיבה בכדי להשמיט את הקרקע מתחת לתשתיתה של הבקשה. יתר-על-כן: נזכור כי מדברים אנו באגודה שיתופית שהיא גוף קואופרטיבי המתנהל על ידי חבריו - הוא הציבור שאותו מבקש המערער לייצג בתביעתו - אלא שהציבור בחר שלא ללכת בדרכו של המבקש לעת שינוי תקנות האגודה. בנסיבות אלו לא נוכל שלא לתהות: האם אכן נדרש ציבור החברים לייצוגו של המבקש?

 

8.        המבקש מעלה טענות כנגד התנהלותה של האגודה ומסביר הוא לנו כי האגודה מנוהלת בידי "מורשון" - גוף שהוקם על-פי תקנון האגודה - שהפקיע את סמכויות האסיפה הכללית שלא כדין והפועל (לטענתו) בניגוד לאינטרס החברים. בנסיבות אלו, כך מסביר המבקש, לא ראה טעם לפנות לאגודה בטרם הגיש תביעתו, וממילא גם לא מצא לנכון לפעול במסגרת מוסדות האגודה. טענות אלו נדחו בבית-המשפט המחוזי מיניה וביה, ובצדק כך. יתר-על-כן: המערער לא ניסה להשפיע מעולם על התנהלותה של האגודה, לא הציג את מועמדותו בעת הבחירות למורשון - לרבות בבחירות שנערכו לאחר הגשת תביעתו - וממילא גם לא הציג לחברי האגודה את עמדותיו לעת שבחרו את נציגי המורשון ולעת שינוי התקנות. המערער לא ניסה אפוא כלל לשכנע את המשיבה ואת החברים בה - החברים, קרא: הציבור אותו מבקש הוא לייצג - ללכת בדרכו. אך משהלכו החברים בדרך שבחרו בה, מבקש הוא לאכוף את עמדותיו באמצעות הליך משפטי. אכן, לדעתנו דרישתו של המבקש יכולה וצריכה היתה להיפתר במסגרת האגודה השיתופית ומוסדותיה, וחבל שהמערער בחר שלא ללכת בדרך המלך.

 

9.        על רקע כל האמור למעלה סבורים אנו כי דין הערעור להידחות. נדגיש כי אין בדחיית הערעור כדי להביע דעה כלשהי באשר להצדקתה של התביעה בנסיבות העניין או לזהותו של המנגנון הנכון והראוי לקביעת ערך שוויין של המניות. כמו כן אין אנו מביעים כל עמדה באשר לאפשרות הגשתה של תביעה ייצוגית בנסיבות העניין.

 

סוף דבר

 

10.      הערעור נדחה.

 

           אשר לחיוב ההוצאות: על דרך הכלל יפסוק בית-המשפט לטובת הצד שזכה בהליך הוצאות משפט ריאליות וסבירות (ראו, למשל, החלטתו המפורטת של הרשם יגאל מרזל, שניתנה לאחרונה בבג"ץ 891/05, ע"א 2617/00, תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רישיונו יבוא - משרד התעשייה והמסחר; טרם פורסם). בתיתנו דעתנו לנסיבות העניין, לנימוקי הצדדים, לטעמי הדחייה ולהיקף כתבי בית-הדין שלפנינו; ובשוקלנו את הצורך שלא להרתיע תובעים ייצוגיים, אל-מול הנזק והטירחה שגורמות תובענות ייצוגיות שאינן מבוססות; החלטנו לחייב את המערער לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח.

 

                                                         

                                                                             המישנה לנשיא

 

הנשיא א' ברק:

 

           אני מסכים.

 

                                                                             נ ש י א

 

השופטת ד' ביניש:

 

           אני מסכימה.

 

                                                                             ש ו פ ט ת

 

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המישנה לנשיא מ' חשין.

 

היום, י"ג בתמוז תשס"ה (20.7.2005).

 

 

 

 

נ ש י א                                      המישנה לנשיא                            ש ו פ ט ת

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   03030740_G12.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

גק