1.        המבקשת היא אגודה שיתופית ששימשה כמחלקת של תוצרת החלב של המשיבה, באזור חיפה והצפון. מחלוקת בין בעלות הדין בעניין סיום הסכם החלוקה הועברה להכרעת בורר (כבוד הנשיא (בדימ') מ' שמגר). ביום 8.6.03 נתן הבורר פסק בוררות ובו דחה את תביעותיה של המבקשת (להלן-"פסק הבוררות"). המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו בקשה לבטל את פסק הבוררות והמשיבה הגישה בקשה לדחות את הבקשה ולאשר את פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא השופטת ר' שטרנברג אליעז), בפסק דינו מיום 27.11.03, דחה את הבקשה לבטל את פסק הבוררות ואישר אותו. המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על פסק הדין.

 

2.        דין הבקשה להרשות ערעור להידחות.

 

המבקשת השתיתה את בקשתה לבטל את פסק הבוררות על שתיים מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן- "החוק"): הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (סעיף 24(5) לחוק); הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן (סעיף 24(7) לחוק). לעניין הראשון, טענה המבקשת כי הבורר לא דן בטענתה החלופית, לפיה ההסכם בין בעלות הדין הוא "חוזה חסר" במובן זה שלא נכללה בו הוראה מפורשת בדבר האפשרות לסיים את ההתקשרות, שווי קווי החלוקה וזכותה שלל המבקשת לפיצוי עבור נטילת קווי החלוקה מידיה. אשר לעניין השני, טענה המבקשת כי הבורר פסק בניגוד לדין במובן זה שלא דן בשאלה אם זכות החלוקה שהייתה בידי המבקשת היא זכות קניינית; וכן אם חלות על היחסים בין בעלות הדין הוראות חוק השליחות, תשכ"ח-1965.

 

           בדחותו את הבקשה לביטול פסק הבורר, קבע בית המשפט המחוזי כי: "הבורר דן בכל הסוגיות שהועלו בפניו בהרחבה שאינה אופיינית לפסק בוררות וסקר פסיקה רלוונטית. אף אם לא הקדיש דברים לטענה חלופית, לפיה החוזה בין הצדדים הוא "חוזה חסר", אין בכך אלא ללמד כי טענה זו לא התקבלה על דעתו". בהקשר זה, הפנה בית המשפט המחוזי לע"א 318/85 דן כוכבי נ' גזית קונסליום השקעות ופיתוח, פ"ד מב(3), 265 ורע"א 372/97 רגב נ' שטרן, תק-על 1997(1) 352. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי: "מכל מקום, בין אם סבר הבורר כי במקרה שבפנינו, אומד דעת הצדדים בכל החוזים, מעיד על הסדר שלילי ובין אם לאו, לא הוכחה עילת הביטול מכוח סעיף 24(5) לחוק". אשר לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(7) קבע בית המשפט המחוזי, בהפנותו לפסיקה הרלוונטית המתייחסת לעילה זו, כי: "לאחר הדיון המשפטי המקיף בסוגיות נשוא הבוררות ולאור המסקנה של כב' הבורר כי הצדדים הסדירו בחוזי ההתקשרות את כל המגיע למבקשת ולחבריה מתנובה, קשה לקבל את הטיעון כי הבורר פסק בניגוד לדין המהותי". 

          

3.        עיינתי בפסק הבוררות המפורט והמנומק, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענותיה של המבקשת בבקשתה ולא מצאתי ממש בהשגותיה של המבקשת. העיון בפסק הבוררות מראה כי הבורר הכריע בכל העניינים שנמסרו להכרעתו, ואפילו לא דן בטענה חלופית מסוימת, אין בכך כדי להחיל על פסקו את עילת הביטול שבסעיף 24(5) לחוק. אכן, כמו בית משפט אין בורר חייב לפסוק בכל טענה וטענה, חשובה ובלתי חשובה, עיקרית וחלופית, שבעל דין שוטח לפניו, ורשאי הוא לתת דעתו על הטענות הצריכות, לדעתו, להכרעה ולא לעמוד על האחרות. כמו כן אין ממש בטענה שלפיה קמה למבקשת עילת הביטול שבסעיף 24(7) לחוק. העיון בפסק הבוררות מראה כי הבורר דן גם בשאלות שלגביהן טענה המבקשת כי הבורר לא דן בהן. מכל מקום, אפילו טעה הבורר בפירוש הדין הרי הלכה היא כי "טעויות בפירוש הדין וביישומו מצד בורר, אשר לגביו הותנה בהסכם הבוררות שיפסוק בהתאם לדין, אין בהן כדי להוות עילה לביטול הפסק על יסוד סעיף 24(7) לחוק" (רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע "מ, פ"ד מה (5) 511, 516; רע"א 1260/94 בן-חיים נ' אבי חן בע"מ, פ"ד מח(4) 832 ,826). כך או כך, "לא יחליף בית המשפט את שיקול דעתו בשיקול דעת הבורר. משמעות עילת הביטול שבס' 24(7) לחוק אינה אלא זאת, שאם הבורר חויב לפסוק לפי הדין - עליו לעשות כן. התעלם מהדין ביודעין ובמכוון - יבוטל פסקו" (ראו ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל (תשנ"א) 456) לא כך היה בפרשה שלפנינו.

 

4.        הבקשה להרשות ערעור נדחית.

 

           ניתנה היום, י"א במרחשון תשס"ד (26.10.04).

 

                                                                                      ש ו פ ט

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.        

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il