בית הדין הארצי לעבודה

סק 001002/04

ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים,

בסמינרים ובמכללות המבקש

1. מרכז השלטון המקומי

2. מדינת ישראל - משרד האוצר

3. מבטחים מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)

4. מבטחים קרנות פנסיה בע"מ המשיבים

לפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט עמירם רבינוביץ, השופטת נילי ארד

נציגי עובדים: מר שלמה גוברמן, מר שלום חבשוש

נציגי מעבידים: מר עקיבא מוזס, מר בנימין ליברמן

לארגון המורים: עו"ד בעז בן צור, עו"ד קרן שמש, עו"ד אבינועם כהן, עו"ד ישראל וולנרמן, עו"ד סיגל פעיל

למרכז השלטון המקומי: עו"ד מנחם לפידור

למדינה: עו"ד קובי אמסלם

למשיבה 3: עו"ד יורם הרשקוביץ, עו"ד שרון כפתורי

למשיבה 4: עו"ד גיא קריגר, עו"ד אילת בשמת, עו"ד אבנר בן חיון

פסק דין

הנשיא סטיב אדלר:

מה דין הסדר ההפרשות לקרנות הפנסיה שנהג משך שנים לגבי אוכלוסיית המורים חברי המבקש (להלן: ארגון המורים או הארגון) ומעסיקיהם, בהתאם להסכמות קיבוציות משנת 1978, שלימים התברר שאינן עולות בקנה אחד עם הוראות הדין? הליך זה עניינו בתוקף ביטול הסדר ההפרשות שבהסכם הקיבוצי משנת 1978 באופן חד-צדדי על ידי המדינה, ותוצאתו.

בעתירתו לפנינו, מבקש ארגון המורים מבית הדין להורות לבעלויות המעסיקות את המורים חברי הארגון (הרשויות המקומיות ובעלויות אחרות, להלן: המעסיקים) להמשיך לפעול בהתאם להסדר ההפרשות הקבוע בהסכם הקיבוצי משנת 1978. לחילופין מבקש הארגון מבית הדין לקבוע, כי זכויות חבריו המורים (להלן: המורים) לא יפגעו עקב התאמת שיעורי ההפרשות להוראות הדין.

העובדות, ההסכמים והתקנות

הפרשות המורים ומעסיקיהם לקרנות הפנסיה

2. ענייני הפנסיה של המורים נוהלו עד לשנת 1962 על ידי המורים ומעסיקיהם באמצעות "קופת הפנסיה למורי בתי הספר התיכוניים בישראל".

בשנת 1962 העבירו המורים ומעסיקיהם את הטיפול בביטוח הפנסיוני של המורים לידי המשיבה 3 "מבטחים מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)" (להלן: "מבטחים הוותיקה") [1] על פי הסכם שנחתם בעניין.

3. התקנות: בשנת 1964 תוקנו תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד – 1964 [2] (להלן: תקנות קופות הגמל). תקנה 19(ב) לתקנות קופות הגמל קבעה מעת תיקונה את העיקרון לפיו המעסיק והעובד נדרשים, שניהם, להפריש תשלומים לקופת גמל לתגמולים, והפרשותיהם - עד לתקרה שנקבעה בתקנה - צריך שיהיו בשיעור זהה. בשנת 1965 פורסם תיקון לתקנה 19 לתקנות קופות הגמל [3], שהחיל עקרון זה אף על קופת גמל לקיצבה. וכך היה לשון התקנה לאחר תיקונה בשנת 1965:

"19(ב) אישור כאמור בתקנת משנה (א) לקופת גמל לתגמולים או לקופת גמל לקיצבה, לא יחול אלא אם העמית - השכיר שעבורו משלם המעביד לקופה כאמור, ישלם אף הוא מדי חודש בחודש למטרה האמורה [לתגמולים - ס.א] סכום המקביל לסכום המפורט בתקנת משנה (א) פסקאות (1) (א) - (ג) הכל לפי העניין".

הנה כי כן, עוד במרוצת שנות השישים דרשו תקנות קופות הגמל כי הפרשות המעסיק והפרשות העובד ברכיב תגמולים לקופת גמל לתגמולים ולקופת גמל לקצבה (להלן: קרנות הפנסיה) יהיו בשיעור זהה עד לתקרה שנקבעה באותה עת בסכום כסף.

בשנת 1988 תוקנה תקנה 19 לתקנות קופות הגמל פעמיים: בתיקון מספר 13 מחודש אפריל 1988, נקבע שיעור סף של 5% מן השכר, עד אליו נדרש העובד להפריש הפרשות בשיעור זהה לאלה שמפריש מעסיקו לתגמולים. עוד נקבע בתיקון, כי כנגד כל הפרשה של המעסיק מעבר לשיעור 5%, נדרש העובד להפריש לקרן מחצית מהתשלום הנוסף שמשלם המעסיק.

בתיקון מספר 14 לתקנות קופות הגמל, מחודש אוקטובר 1988, נקבעה תקרה של 6% להפרשות המעסיק לתגמולים. נוסחה של תקנה 19 (ב) לתקנות, לאחר התיקון בחודש אוקטובר 1988, היה כך:

"(ב) אישור כאמור בתקנת משנה (א) לקופת גמל לתגמולים או לקופת גמל לקיצבה לא יחול אלא אם העמית - השכיר שעבורו משלם המעביד לקופה כאמור, ישלם אף הוא מדי חודש בחודש לאותו חשבון קופת גמל סכום השווה לסכום ששילם המעביד, ואולם אם המעביד משלם לקופת גמל לקיצבה שאינה קופת ביטוח תשלום מעל לשיעור של 5% ועד לשיעור של 6% האמור בתקנת משנה (ג)(1) מן המשכורת המבוטחת, ישלם עמית - שכיר, בנוסף לסכום האמור, סכום השווה למחצית התשלום הנוסף".

תקנה 19 לתקנות קופות הגמל תוקנה פעם נוספת בשנת תשס"ה (2005). במסגרת התיקון, בוטלה התקרה של 6% לתשלומי המעסיק, וכמוה בוטלה אף הדרישה כי העובד ישלם מחצית מכל תשלום שמשלם המעסיק מעבר ל - 5% לתגמולים. עם זאת, נותרה על כנה הדרישה כי העובד יפריש 5% משכרו לקרן במקביל למעסיקו.

לאמור, מאז שנת 1988 ועד היום, קובעת תקנה 19 שיעור סף של 5%, עד אליו נדרש העובד להפריש לקרן סכומים זהים לאלה שמפריש מעסיקו לתגמולים. במילים אחרות: על פי המצב המשפטי כיום, נדרש העובד להפריש לקרן הפנסיה ברכיב תגמולים סכום זהה לזה שמפריש מעסיקו, עד לשיעור של 5% משכרו.

נציין, כי ביום 1.1.1964 נכנס לתוקף חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים). בעקבות כניסתו של החוק לתוקף, החלו מעסיקים להפריש לקרנות הפנסיה גם תשלומים על חשבון פיצויי פיטורים.

4. ומכאן, לשיעורי הפרשות העובדים ומעסיקיהם לקרנות הפנסיה:

עד שנת 1988, עמד שיעור ההפרשות הכולל לתוכנית פנסיה צוברת מקיפה לכלל עמיתי קרנות הפנסיה, לרבות המורים, על שיעור 16% משכר העובד.

לגבי כלל העובדים, למעט המורים, נחלקו ההפרשות כדלקמן: העובד והמעסיק הפרישו 5% מהשכר, כל אחד, לתגמולים. המעסיק הפריש 6% נוספים על חשבון פיצויי פיטורים. סך הפרשות המעסיק היה איפוא בשיעור 11% משכר העובד.

אשר למורים - בשנת 1978 נחתם הסכם קיבוצי בין ארגון המורים, מרכז השלטון המקומי ומבטחים הוותיקה, (להלן: הסכם 1978). בהסכם נקבע, כי המעסיקים יפרישו לקרנות הפנסיה 12.5% משכר המורה, ואילו חלקו של המורה בהפרשות יעמוד על 3.5% משכרו. החלוקה הפנימית בהפרשות המעסיק - לרכיב תגמולים ולרכיב פיצויי פיטורים - לא הובררה בהסכם או במסמכים אחרים. הפרשות מעסיקי המורים עמדו, איפוא, על שיעור הגבוה ב - 1.5% מהפרשות יתר מעסיקי העמיתים במבטחים, ושיעור הפרשות המורים לקרן נמוך היה ב – 1.5% מהפרשות כלל עמיתי הקרן.

5. בשנת 1988 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין ההסתדרות הכללית לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, אשר חלק מהוראותיו הורחבו בצו הרחבה מיום 14.11.1988 [4]. בהסכם ובצו ההרחבה שבעקבותיו, הועלו דמי הגמולים לקרנות הפנסיה הצוברת, והועמדו על 17.5% משכר העובד על פי החלוקה הבאה: הפרשות העובד לתגמולים - 5.5%; הפרשות המעסיק לתגמולים - 6%; הפרשות המעסיק לפיצויי פיטורים - 6%.

המורים ומעסיקיהם לא יִישמו את צו ההרחבה ככתבו וכלשונו באשר לחלוקת ההפרשות בין המורים למעסיקיהם, אולם שיעורי הפרשותיהם הוגדלו בהתאמה לצו ההרחבה. במילים אחרות: מחד גיסא ובהתאמה לצו ההרחבה, עלו גם הפרשות המורים ומעסיקיהם למבטחים הוותיקה לשיעור כולל של - 17.5% משכר המורה, בדרך של העלאת הפרשות המורים לתגמולים ב –0.5% והעלאת הפרשות המעסיק לתגמולים ב – 1%. מאידך גיסא, חלוקת ההפרשות בין המורים למעסיקיהם נעשתה על בסיס הסכם 1978 ולא על פי הקבוע בצו ההרחבה. בדרך זו, החלו המורים להפריש 4% משכרם לתגמולים, ומעסיקיהם הפרישו 13.5% לתגמולים ולפיצויי פיטורים.

6. יש לציין, כי שיעורי הפרשות המורים ומעסיקיהם, אשר עמדו מאז הסכם 1978 בניגוד לתקנות קופות הגמל (מאחר והפרשות המורים פחתו משיעור הסף שנקבע בתקנות), מצאו ביטויים בהנחיות מטעם הממונה על השכר במשרד האוצר [5] ומטעם משרד החינוך.

כך, בחוזר מט/ט מיום 16.01.1989 הנחה מנהל המחלקה לתנאי שירות של עובדי הוראה במשרד החינוך, את הבעלויות על מוסדות החינוך, כדלקמן:

"החל ב - 1.8.88 עומדים ההפרשות לקרן פנסיה מקיפה (מבטחים, קג"מ וגלעד) בשיעורים הבאים: הפרשות המעסיק 13.5%, הפרשות העובד 4%... במסגרת העברות שכ"ל, המועברים אליכם מדי חודש בחודשו יכללו העלויות הקשורות בהגדלת הפרשות המעסיק".

להשלמת התמונה נוסיף, כי לאחר הרפורמה במערך הפנסיה בשנת 1995, בוטחו מורים חדשים במסגרת המשיבה 4, מבטחים קרנות פנסיה בע"מ, (להלן: מבטחים החדשה). שיעורי הפרשות המורים ומעסיקיהם למבטחים החדשה היו כשיעורי ההפרשות למבטחים הוותיקה באותה עת (שיעור כולל של 17.5%: 4% עובד ו – 13.5% מעסיק).

7. בשנת 2003 הוחק פרק ז'1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א - 1981 (להלן: חוק הפיקוח על הביטוח) במסגרת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג - 2003 (להלן: חוק התוכנית הכלכלית 2003).

פרק ז'1 לחוק הפיקוח על הביטוח שינה את הסדרי הפנסיה ב"קרנות הפנסיה החברתיות ההסתדרותיות" (הקרנות הוותיקות), לרבות מבטחים הוותיקה. השליטה בקרנות הוותיקות עברה הלכה למעשה לידי המדינה, הממונה על שוק ההון הביטוח והחיסכון במשרד האוצר (להלן: הממונה על שוק ההון) מינה להן מנהל מיוחד, נקבע תקנון אחיד ובו חובותיהם וזכויותיהם של כלל העמיתים בקרנות, ונקבע מנגנון עדכון לשיעורי ההפרשות לקרנות הוותיקות.

בכל הנוגע לעדכון שיעורי ההפרשות לקרנות הוותיקות קבע סעיף 78יא לחוק הפיקוח על הביטוח, שנכנס לתוקף ביום 1.1.2004, כך:

"לשיעורי התשלום ממשכורתו של העובד שבשלה מועברים תשלומים של מעביד ושל עמית - שכיר לקרן ותיקה, לפי כל הסכם, הסדר או הסכם קיבוצי, כפי שהיו ביום כ"ח בניסן התשס"ג (30 באפריל 2003) (בסעיף זה - המועד הקובע), יווספו שיעורים כמפורט להלן:

(1) לתשלומי העמית - השכיר - יווספו מדי שנה, בכל אחת מהשנים 2004 עד 2006, שיעור של 1/3 נקודת האחוז, ובשנת 2007 1/2 נקודת האחוז, כך שמשנת 2007 ואילך יהיה שיעור ההפרשה גבוה ב 1 ו - 1/2 נקודות האחוז משיעור ההפרשה במועד הקובע;

(2) להפרשות המעביד - יווסף מדי שנה, בכל אחת מהשנים 2004 עד 2006 שיעור של 1/3 נקודת אחוז, ובשנת 2007 1/2 נקודת אחוז, כך שמשנת 2007 ואילך יהיה שיעור ההפרשה גבוה ב 1 ו - 1/2 נקודות האחוז משיעור ההפרשה במועד הקובע".

בהתאם, החל משנת 2007, יהא שיעור ההפרשה הכולל - של המעסיק ושל העובד - לקרנות הפנסיה הוותיקות גבוה ב - 3% משיעור ההפרשה שנהג ביום 30.4.2003, ויעמוד על 20.5% מהשכר. החוק קבע, כי העובדים והמעסיקים ישאו בחלק שווה מן הגידול בהפרשות לקרן. לאמור: שיעור הפרשות המעסיק יעלה ב - 1.5%, ושיעור הפרשת העובד יעלה אף הוא ב - 1.5%. כלומר, בעקבות הרפורמה בקרנות הוותיקות, מפרישים כלל עמיתיהן החל משנת 2007 7% לתגמולים, והמעסיקים מפרישים 7.5% לתגמולים ו – 6% לפיצויי פיטורים. תקנות קופות הגמל עיגנו אף הן שינוי זה בהפרשות בתיקונים משנת תשס"ה [6].

ויוטעם, העלאת שיעורי הפרשות העובד והמעסיק לקרנות הוותיקות במסגרת חוק הפיקוח על הביטוח בשנת 2003, לא שינתה מהעיקרון הבסיסי שנקבע בתקנה 19 לתקנות קופות הגמל בדבר שוויון בהפרשות העובד ומעסיקו לתגמולים עד שיעור של 5% משכר העובד.

נציין כבר עתה, כי חוק התוכנית הכלכלית 2003 לא שינה את שיעורי ההפרשות לקרנות הפנסיה החדשות, שעומדים גם היום, בהעדר הסכמה אחרת, על שיעור כולל של 17.5%.

8. ובחזרה למורים. בעקבות פניות של הממונה על שוק ההון לקרנות הפנסיה בעניין שיעורי הפרשות המורים ומעסיקיהם, שלחה מבטחים הוותיקה לארגון המורים בחודש דצמבר 2003 מכתב, בו נאמר כך:

"... הננו להפנות תשומת לבכם להעלאה בשיעור 1% שחלה בדמי הגמולים לפנסיה מקיפה בקרן הוותיקה החל מתאריך 1.1.2004 בחלוקה הבאה: הניכוי מהעובד: 6.17%, הפרשת המעסיק 12.33%, סה"כ לפנסיה מקיפה 18.5%. החלוקה המקובלת המוכרת לכם לגבי מורים = 4% עובד (מורה), 13.5% מעסיק בוטלה מכוח הוראות נציבות מס הכנסה...". [7]

לטענת ארגון המורים, נוסף על ההנחיה שלא לאפשר עוד את ההפרשות לקרנות הפנסיה בהתאם למערכת ההסכמית בין הצדדים, ביקש משרד האוצר אף "להשית חבות במס בגין חלק מהפרשות המעסיק לקרן הפנסיה (כך שרק הפרשות בשיעור של 12% מן השכר יוכרו לצורכי מס, ואילו יתרת ההפרשה בשיעור 1.5% מן השכר תחוייב במס כשכר עבודה)... בכוונת מרכז השלטון המקומי (המעסיק) לנכות את התשלום בגין חבות המס הנטענת משכר המורים דווקא".

9. עוד בעניין שיעורי הפרשות המורים לקרנות הפנסיה, הוגשה בשנת 2002 עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, על ידי עו"ד איתמר הכהן. עו"ד הכהן טען בעתירתו כנגד הפרת תקנה 19 לתקנות קופות הגמל בכל הנוגע לשיעורי הפרשות המורים ומעסיקיהם למבטחים, וביקש לבטל את האישור שניתן בידי מבטחים כקופת גמל על פי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן: חוק הפיקוח על קופות הגמל) (בג"צ 3669/02 איתמר הכהן - משרד האוצר ואח'). בהחלטת בג"ץ מיום 21.4.2004, מצינו כזאת:

"מההודעות המשלימות שהוגשו לנו, הוברר כי על אף דרישת המפקח על שוק ההון, ועל אף העמדה של "מבטחים", כיום לאחר שהונהגו בה הכללים על-פי אותה דרישה, טרם מתקיימת הוראת תקנה 19 לתקנות מס הכנסה (הכללים לאישור ולניהול קופת גמל), תשכ"ד-1964, והדין מופר. עוד הובא לידיעתנו כי תלויים ועומדים בפני בית הדין הארצי לעבודה הליכים שהוגשו על ידי ארגון המורים, הקשורים באותה שאלה המשמשת נושא לעתירה שלפנינו.

זמן ניכר חלף מאז שהועמדו הצדדים המעורבים על העובדה שתקנה 19 אינה מקוימת. ועל אף האמצעים שננקטו עד כה, העניין לא בא על פתרונו ונמצא הדין מופר וציבור גדול עלול להיפגע כתוצאה מכך...".

עתירה זו נמחקה לבסוף, אף בהתחשב בהליך זה שתלוי ועומד היה לפנינו.

השלמת פיצויי פיטורים

10. במסגרת הדיון בהליך זה התעוררה השאלה, האם יש לכרוך את הדיון בסוגיית השלמת פיצויי הפיטורים לאוכלוסיית מורים, בדיון בעניין שיעורי הפרשות המורים ומעסיקיהם לקרנות הפנסיה. על מנת לעמוד על יריעת ההתדיינות במלואה, נביא את עיקרי ההסדרים הרלוונטיים גם לעניין זה.

סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים קובע כך:

"תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים, אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר בצו על ידי שר העבודה ובמידה ואושר".

שר העבודה הוציא מלפניו ביום 21.2.1966 צו בעניינם של המורים, שזה לשונו: [8]

"צו בדבר אישור תשלום לקופת תגמולים כפיצויי פיטורים –

בתוקף סמכותי לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, אני מאשר כי:

1. תשלומי מעביד בעד עובד במוסד חינוך על יסודי ל"מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן - הקרן) יבואו במקום פיצויי פיטורים לעובד כאמור, בכפוף לסייג שבסעיף 2.

2. סעיף 1 לא יחול על סכום פיצויי פיטורים במידה שהוא עולה על סכום שהעובד היה זכאי לקבלו מהקרן מתשלומי מעבידו...".

במגזרים בהם לא חל צו של שר העבודה מכח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ובאין הוראה מתאימה בהסכם קיבוצי, מפריש המעסיק לקרן הפנסיה 6% משכר העובד על חשבון פיצויי פיטורים. בקרות אירוע מזכה, מוטלת על המעסיק חובה להשלים את פיצויי הפיטורים בשיעור של 2 ו-1/3 האחוז, כך ששיעור פיצויי הפיטורים יעמוד על- 8 ו - 1/3 האחוז, הוא השיעור המלא של פיצויי הפיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים.

בעניינם של המורים חל הסדר שונה שעוגן בצו שר העבודה מיום 21.2.1966. על פי הסדר זה, ככל שהסכום שנצבר בקרן מתשלומי המעביד גבוה משיעור פיצויי הפיטורים לו זכאי העובד על פי חוק, יבואו הפרשות המעביד במקום פיצויי פיטורים והמעביד לא יידרש להשלימם בקרות אירוע מזכה. אולם, ככל שתשלומי המעביד לקרן אינם עולים כדי פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי חוק, יהיו התשלומים על חשבון פיצויי הפיטורים והמעביד יידרש להשלימם. וכלשון סעיף 2 לצו: "סעיף 1 לא יחול על סכום פיצויי פיטורים במידה שהוא עולה על סכום שהעובד היה זכאי לקבלו מהקרן מתשלומי מעבידו....".

בשנת 2002 הוציא שר העבודה והרווחה מלפניו צו שביטל צווים שניתנו בעבר מכח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. הצו חל על מורים חדשים, שנקלטו למערכת החל מיום 1.6.2002, ולא על מורים ותיקים שההסדר שנקבע בצו משנת 1966 נהג לגביהם (להלן: מורים וותיקים). וזו לשון הצו [9]:

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן -החוק), אני מודיע לאמור:

1. כל אישור לפי סעיף 14 לחוק שניתן למעביד או לקבוצת מעבידים (להלן - אישור פרטני) עד יום ו' בתמוז התשנ"ח (30 ביוני 1998), מועד פירסומו של האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופות ביטוח במקום פיצויי פיטורים, בטל מיום כ"א בניסן התשס"ב (1 ביוני 2002) (להלן - המועד הקובע), לגבי כל עובד שעד למועד הקובע לא פעל המעביד בהתאם לאמור באישור הפרטני...".

באשר לפרקטיקה שנהגה הלכה למעשה בסוגיית השלמת פיצויי הפיטורים למורים, מצטיירת התמונה הבאה: מורים שפרשו מעבודתם במסגרת של פרישה מוקדמת - המעסיקים לא השלימו לגביהם את תשלום 2 ו – 1/3 האחוז. בכל הנוגע למורים שנקלטו לעבודה לאחר 1.6.2002 – הוא המועד הקובע בצו שר העבודה משנת 2002 - מחויבים המעסיקים בהשלמת פיצויי הפיטורים בקרות אירוע מזכה (2 ו – 1/3 האחוז), וכך נוהגים הצדדים גם בפועל [10]. דעותיהם של הצדדים להליך זה נחלקו בכל הנוגע למורים ותיקים שפוטרו; האם המעסיקים השלימו להם את תשלום פיצויי הפיטורים או שמא מכח צו שר העבודה הפרשות המעסיקים לקרן באו במקום הפיצויים.

מכל מקום, הצדדים הודיעו לבית הדין, כי הם מבקשים שההכרעה בעניין זכאותם של מורים ותיקים להשלמת פיצויי הפיטורים בקרות אירוע המזכה בתשלום פיצויי פיטורים תעשה בעת אחרת, וסברו כי אין לכרוך אותה בהכרעה בעניין שיעורי הפרשות המורים ומעסיקיהם לקרנות הפנסיה. [11]

עתירתו של ארגון המורים

11. בעקבות הודעתה של מבטחים הוותיקה על ביטול הסדר ההפרשות שנהג משך שנים רבות לגבי המורים ומעסיקיהם, הוגשה בקשת הצד שלפנינו, בה עתר ארגון המורים למתן צווים המורים כדלקמן:

א. ההסכם הקיבוצי משנת 1978 עומד בתוקפו, והמורים לא יחויבו להפריש למבטחים שיעור העולה על 4.66% משכרם [צ"ל 4.33% בשנת 2004, ראה ה"ש 7 לעיל – ס.א].

ב. מעסיקי המורים יפרישו לקרנות הפנסיה תשלומים בשיעור 13.5% בהתאם לקבוע בהסכם הקיבוצי בין הצדדים, לרבות העלות הנובעת מתשלום זה ותשלומי המס בגינו.

ג. לא מוטלת על הארגון ועל המעסיקים חבות מס כלשהי בגין ההפרשות לקרן הפנסיה, באשר ההפרשות האמורות אינן עולות על התקרה המותרת בתקנות קופות הגמל.

טענות ארגון המורים

12. עיקר טיעונו של ארגון המורים לפנינו הוא בכך, שאין בהוראת תקנה 19 לתקנות קופות הגמל כדי להפוך את הסדר ההפרשות לפנסיה של המורים ומעסיקיהם לבלתי חוקי. נטען, כי תקנה 19 אינה בעלת נפקות ביחסים שבין המורים ומעסיקיהם, והיא חלה במישור היחסים שבין רשויות המס לקופות הגמל ובאישורים הניתנים לאחרונות ממשרד האוצר.

הוסיף הארגון וטען, כי אי חוקיות בהסדר ההפרשות לפנסיה של המורים, ככל שתמצא כזו, היא אי חוקיות שולית שאינה גוררת את בטלותו של ההסדר. בנסיבות העניין ניתן לטענת הארגון, לקיים את התחייבויות הצדדים ליחסי העבודה בדרך של "ביצוע בקרוב" או להשית מס על התשלום ביתר של המעסיק.

עוד טען הארגון, כי אין הצדקה לאסור על הצדדים ליחסי עבודה להגיע להסכמות בעניין חלוקת ההפרשות לקרן פנסיה, כאשר המחוקק רשאי לקבוע את משטר המס שיחול בכל עניין.

לבסוף טוען הארגון, כי חבות במס בגין הפרשות העבר ובגין ההפרשה ביתר של המעסיק, ככל שישנה, דינה לחול על המעסיק.

טענות המדינה

13. המדינה סבורה כי יש לדחות את עתירתו של הארגון. לוז טענתה הוא, שהסדר ההפרשות לקרנות הפנסיה של המורים ומעסיקיהם עומד בניגוד לתקנה 19 (ב) לתקנות קופות הגמל, ובטל משום כך. לשיטת המדינה, ההוראה בעניין שיעורי ההפרשות בתקנות קופות הגמל הינה מהותית בשני היבטים: האחד - קבלת הפרשות שלא בהתאם לתקנות מהווה הפרה של תנאי אישור קופת הגמל; השני - הפרת ההוראה פוגעת בשוויון בפני החוק בעניין גביית המס מעמיתי קופות הגמל.

המדינה הטעימה, כי הדיון בשאלת החיוב במס בגין הפרשות המעסיקים ביתר בשנים עברו אינה באה בגדרי סמכותו של בית דין זה, ויש להעלותו לפני הערכאה המוסמכת.

טענות מבטחים החדשה, מבטחים הוותיקה ומרכז השלטון המקומי

14. מבטחים החדשה ומבטחים הוותיקה טענו בקליפת אגוז, כי הן אינן רשאיות לפעול בניגוד לדין בכלל, ולהוראת תקנה 19 לתקנות קופות הגמל, בעניין שיעורי ההפרשות לקרנות הפנסיה, בפרט.

מרכז השלטון המקומי סיכם את "מצבו" באלה הדברים:

"בסכסוך זה נמצא המרכז בין הפטיש לסדן כאשר מצד אחד הוא מעוניין ונכון לקיים את ההסכמים הקיבוציים עליהם הוא חתום, הסכמים שמשרד האוצר ומשרד החינוך היו שותפים מלאים בגיבושם ונחתמו בברכתו ובאישורו של הממונה על השכר, ומצד שני הוא כפוף להוראות חוקי מדינת ישראל ובכלל זה חוק התוכנית הכלכלית... מצד אחד דרש המבקש מהרשויות המקומיות שלא לשנות את מבנה ההפרשות לקרנות הפנסיה על פי הוראות המדינה ומצד שני מוצאות שומות מס לרשויות המקומיות בטענה של 'הטבה' על ידי אותו משרד האוצר שהיה צד למו"מ..."

בטיעוניו של מרכז השלטון המקומי מצויה התייחסות אף לטענת ארגון המורים בעניין השתת החבות במס בגין הפרשות העבר על המעסיקים, כך:

"טענת המבקשים לפיה הטבות המס נוגעת לתשלומי המעסיק לקרנות, מתעלמת מכך שכל תשלום של מעביד לעובדו, בין אם ישיר.. ובין אם עקיף... הוא הכנסה בידי העובד, הכנסה החבה במס למעט אם נקבע לה פטור ספציפי בפקודת מס הכנסה".

15. הערה טרם הכרעה: הדיון בתיק זה נשמע בראשית הדרך במאוחד עם הליך ס"ק 17/03, שעסק בפרישה מוקדמת של עובדי הוראה. לאחר הדיון הראשון שנועד לפני מותב בית הדין בהליכים אלה סמוך להגשתם, נעשו נסיונות להביא את המחלוקות בין הצדדים לכלל סיום בהסכמה בחסות בית הדין. ואכן, הליך ס"ק 17/03 הסתיים בהסכמה. למרבה הצער, ניסיונות הפשרה הרבים בהליך זה שלפנינו לא צלחו ומכאן פסק דיננו.

נציין עוד, כי בהחלטה ממרץ 2004 ובמטרה לאפשר לצדדים למצות את מהלכי המשא ומתן ביניהם, ניתן על ידי מותב בית הדין צו זמני לפיו:

"עד ליום 25.4.2004 או עד להחלטה אחרת שייתן בית דין זה, לא ייפגעו זכויות המורים בקרן הפנסיה בגין ההפרשות משכרם שנעשו מיום 1.1.2004 ואילך".

בהחלטה נוספת מיום 23.5.2004, הוארך הצו הזמני "עד למתן החלטה אחרת של בית דין זה". כך, שבתקופת ההליך לפנינו, העברת תשלומים לקרנות הפנסיה בהתאם להסכם הקיבוצי החל על הצדדים, לא היה בה כדי לפגוע בזכיות המורים בקרנות הפנסיה.

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית נכון להיום

16. פעילותן של מבטחים הוותיקה ומבטחים החדשה, מוסדרת כיום בחוק הפיקוח על הביטוח; חוק הפיקוח על קופות הגמל; ותקנות קופות הגמל. סעיף 22 לחוק קופות הגמל קובע, כי "השר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע שיעורים או סכומים, מרביים, לתשלומים של עמית, ואם הוא עמית שכיר - גם של מעבידו, לקופת גמל". תקנות כאמור טרם הותקנו, ושיעורי ההפרשות המחייבים את העמית-השכיר ומעסיקו כיום הם אלה הקבועים בתקנה 19 לתקנות קופות הגמל משנת 1964, על תיקוניה והתמורות שחלו בה במרוצת השנים.

נביא מקצת מהוראות תקנה 19 לתקנות קופות הגמל כפי נוסחן המחייב כיום באשר לשיעורי ההפרשות בקרנות הוותיקות ובקרנות החדשות:

"19.(א) אישור לפי תקנה 6 לקופת גמל המקבלת תשלומים מאת מעביד יחול רק על אותם הכספים שהיא תקבל ממנו בדרך של תשלומים חדשיים רצופים בשיעור שווה ממשכורתו של עמית-שכיר, העובד אצל אותו מעביד ובלבד שהתשלום החדשי של המעביד שעליו יחול אישור כאמור, יהיה בשיעור או בשיעורים, הכל לפי הענין, כאמור בפסקאות (1) עד (4) להלן:

תק' (מס'

(1) (א) לקופת גמל לתגמולים למרכיב תגמולי המעביד – שיעור שלא יעלה על 7.5% מן המשכורת...

תק'

(ג) לקופת גמל לקצבה –

"ה-2005

(1) למרכיב תגמולי המעביד – שיעור שלא יעלה על 7.5% מן המשכורת...

תק' תשס"

(ג1) למרכיב הפיצויים בקופת גמל לקצבה שהיא –

(1) קרן ותיקה שמונה לה מנהל מיוחד לפי חוק הפיקוח על עסקי הביטוח, התשמ"א-1981 – שיעור שלא יעלה על השיעורים לפי פסקת משנה (ב), ובלבד ששולם למרכיב תגמולי המעביד, באותו חשבון קופת גמל, תשלום בשיעור הקבוע בסעיף 78יא לחוק האמור...

תק' (מ

(ה) סך כל התשלומים של המעביד לקופות גמל לתגמולים, לפיצויים ולקיצבה, בכפוף לסייגים שבתקנת משנה זו, לא יעלו על שיעור של 15.83% מהמשכורת....

תק'

(ב) אישור כאמור בתקנת משנה (א) לקופת גמל לתגמולים או לקופת גמל לקצבה יחול רק אם נתקיימו כל אלה:

(1) כנגד תשלומי המעביד למרכיב תגמולי המעביד עד שיעור של 5% ממשכורתו של העמית השכיר, משלם העמית השכיר אף הוא, מדי חודש, למרכיב תגמולי העובד באותו חשבון קופת גמל, סכום השווה לסכום ששילם המעביד;

תק' (מס'

(2) שיעור תשלומי העמית השכיר למרכיב תגמולי העובד אינו עולה על 7% ממשכורתו, ואם שיעור תשלומי המעביד למרכיב תגמולי המעביד אינו עולה על 5% ממשכורתו של העמית השכיר יהיה שיעור תשלומי העמית השכיר שווה לשיעור תשלומי המעביד;

תק' (מס'

(ב1) על אף האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), הפקדות המעביד והעובד בקרן חדשה מקיפה לא יעלו על תקרת ההפקדה החודשית".

תק' (מס'

תק' (מס'

האם הפרשות המורים ומעסיקיהם בשיעוריהן כיום מנוגדות לדין?

17. טרם נבוא לגופם של דברים, נעמוד על מצב הדברים נכון להיום בעניין שיעורי הפרשות המורים ומעסיקיהם לקרנות הפנסיה. זאת נעשה, בדרך של השוואת שיעורי הפרשות המורים להפרשות כלל עמיתי קרנות הפנסיה לאורך השנים.

עובדי הוראה

כלל עמיתי קרנות הפנסיה

עובד: 3.5% תגמולים

מעביד: 12.5% (תגמולים

+ פיצויי פיטורים)

סה"כ: 16%

עובד: 5% תגמולים

מעביד: 5% תגמולים

6% פיצויי פיטורים

סה"כ: 16%

עד 1988

עובד: 4% תגמולים

מעביד: 13.5% (תגמולים

+ פיצויי פיטורים)

סה"כ: 17.5%

עובד: 5.5% תגמולים

מעביד: 6% תגמולים

6% פיצויי פיטורים

סה"כ: 17.5%

החל מ – 1988

(בעקבות צו הרחבה)

קרנות ותיקות:

עובד: 5.5% תגמולים

מעביד: 15% (תגמולים +

פיצויי פיטורים)

סה"כ: 20.5%

קרנות חדשות:

עובד: 4% תגמולים

מעביד: 13.5% (מבלי

להתחשב בשינויים

במהלך הליך זה)

סה"כ: 17.5%

קרנות ותיקות:

עובד: 7% תגמולים

מעביד: 7.5% תגמולים

6% פיצויי פיטורים

סה"כ: 20.5%

קרנות חדשות:

עובד: 5.5%

מעביד: 6% תגמולים

6% פיצויי פיטורים

סה"כ: 17.5%

החל מ – 2007

(בעקבות חוק התוכנית הכלכלית 2003)

הסדר הפרשות המורים ומעסיקיהם לקרנות החדשות

18. בכל הנוגע לקרנות הפנסיה החדשות, מבקשים המורים כי ינתן סעד המצהיר שהם רשאים להמשיך להפריש תשלומים בהתאם להסכמות הקיבוציות בין המורים ומעסיקיהם. לאמור, המורים יפרישו – 4% והמעסיקים 13.5%. דינה של בקשה זו להידחות. הסדר ההפרשות של המורים ומעסיקיהם לקרנות הפנסיה, מעת היווסדו, עמד בניגוד להוראת תקנה 19 לתקנות קופות הגמל. בעת החתימה על הסכם 1978, דרשה התקנה כי העמית יפריש לקופת הגמל סכומים זהים לאלה שמפריש מעבידו עד לתקרה שנקבעה באותה עת בסכום כסף. ודאי שהסדר ההפרשות של המורים עמד בניגוד להוראת תקנה 19 לתקנות קופות הגמל מעת תיקונה בשנת 1988 בדרך של קביעת סף בשיעור 5%, עד אליו נדרש העובד להפריש לקרן גמול זהה לשל מעסיקו. הסדר ההפרשות של המורים לקרנות הפנסיה החדשות המשיך ועמד בניגוד להוראות הדין גם לאחר חקיקת חוק התוכנית הכלכלית 2003, אשר לא שינה את שיעור דמי הגמולים לקרנות החדשות.

נכון להיום, באין הסכם אחר, מפרישים כלל עמיתי הקרנות החדשות, מלבד המורים, הפרשות בשיעורים הקבועים בצו ההרחבה משנת 1988. לאמור: העובד מפריש 5.5% משכרו לתגמולים, והמעסיק מפריש 6% לתגמולים ו – 6% לפיצויי פיטורים, ובסך הכל – 17.5%.

ערב הגשת הליך זה, הפרישו המורים לקרנות החדשות 4% משכרם, ומעסיקיהם הפרישו 13.5%, בהתאם להסכמות הקיבוציות בין הצדדים.

המדינה ביקשה להתאים את הסדר ההפרשות של המורים להוראות הדין, ודרשה מקרנות הפנסיה (בשלהי שנת 2003), לגבות מציבור המורים ומעסיקיהם תשלומים בשיעורים המשולמים על ידי כלל עמיתי קרנות הפנסיה החדשות, קרי: העובד יפריש 5.5% לתגמולים והמעסיק יפריש 6% לתגמולים ו – 6% לפיצויי פיטורים. כך, שהמורים יפרישו 1.5% יותר ממה שהפרישו עד כה, ומעסיקיהם יפרישו 1.5% פחות ממה שהפרישו בעבר. כפי הנראה, דרישה זו של המדינה היתה נעוצה בכך שתקנה 19 לתקנות קופות הגמל דרשה באותה עת (לפני תיקון התקנה בשנת 2005 ביחס לקרנות החדשות) כי העובד ישלם מחצית מכל תשלום המשולם על ידי המעסיק לתגמולים מעבר לשיעור של 5%. בשנת 2005 בוטלה דרישה זו בתקנות.

בעתירתם לפנינו, מבקשים המורים להמשיך להפריש לקרנות החדשות את השיעורים הקבועים בהסכם 1978, כשהם מותאמים לעלייה בדמי הגמולים במסגרת צו ההרחבה משנת 1988. לאמור: עובד - 4%, מעסיק -13.5%.

ברי, כי השיעורים אשר המורים מבקשים להפריש לקרנות החדשות אינם מתיישבים עם הוראות הדין, ובית הדין לא יעניק סעד אשר אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין.

במאמר מוסגר יוער, כי הצדדים הביאו לידיעתנו שמאז שנת 2004, ובעקבות הנחיית הממונה על שוק ההון בדבר ביטול הסדר ההפרשות של המורים, מופרשות בגין מרבית המורים הפרשות כדין.

נפנה מכאן לבחינת סוגיות אלה: האם פעלה המדינה כדין עת שינתה באורח חד-צדדי את הסדר ההפרשות שנהג לגבי המורים ומעסיקיהם משך שנים, והאם המורים זכאים לסעד נוכח העלאת דמי הגמולים המופרשים על ידם למבטחים החדשה? נדון בעניינים אלה כסדרם:

האם המדינה והמעסיקים היו רשאים להתאים את הסדר ההפרשות של המורים להוראות הדין?

19. באי כח ארגון המורים טענו, כי אי החוקיות הגלומה בהסדר ההפרשות לפנסיה של המורים ומעסיקיהם, אינה כזו הגוררת את ביטולו של ההסדר שנקבע בהסכמים קיבוצים ויושם על פי החלטות שלטוניות. טענה זו של ארגון המורים נסמכה על מספר טעמים. בין היתר נטען, כי אי החוקיות באה לעולם במועד המאוחר להסכמות בין הצדדים ולפיכך אינה גוררת את בטלותן.

טענה זו יש לדחות. הסדר ההפרשות של המורים עמד מראשית הדרך, ובמשך שנים ארוכות, בניגוד להוראה קוגנטית בתקנות קופות הגמל. יתרה מזו, ואף לו נולדה אי החוקיות במועד המאוחר להסכמות הצדדים, הרי שכבר נפסק על ידי בית המשפט העליון ובית דין זה, כי ניתן לבטל בחקיקה הסדרי פנסיה הקבועים בהסכמים קיבוציים. כך, לא מצא בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק לקבל את הטענה כי תניות בהסכמים קיבוציים שהיו בתוקף עת נחקק חוק התכנית הכלכלית 2003, במסגרתו הוסף פרק ז'1 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, התשמ"א – 1981, ואשר עמדו בסתירה להוראות החוק, ממשיכות לחול. בתוך כך, המליץ בג"ץ על מחיקת הליך בו נטענה טענה ממין זה [12]. בית דין זה הילך אף הוא באותה דרך, ובמסגרת סכסוך קיבוצי שהוגש על ידי ארגון המורים, אשר במידה רבה עסק בסוגיות הסכסוך שלפנינו, נפסק כך [13] :

"ביום 29.7.2003 הגיש ארגון המורים את ההליך שבפנינו ובמסגרתו התבקשנו ליתן סעדים זמניים וקבועים: "שיחייבו את המשיבים לקיים את הוראות ההסכמים וההסדרים הקיבוציים השוררים בינם לבין המבקש בנוגע לתנאי הפנסיה של חברי ארגון המורים ושימנעו מהמשיבה 1 מלפגוע באופן חד צדדי בתנאי הפנסיה ולהפר את ההסכמים המסדירים את תנאי הפנסיה של עובדי ההוראה, חברי ארגון המורים".נ

יצוין, כי בקשות דומות לזו של ארגון המורים הוגשו גם על ידי הסתדרות העובדים הכללית החדשה (סק 5/03) וארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות (להלן: ארגון הסגל האקדמי) (סק 8/03). אף ההסתדרות הרפואית בישראל טענה במסגרת הליך סק 9/03 טענות ממין זה אולם לימים זנחה אותן בגין פסיקת בית המשפט העליון, כמפורט מטה.

עתירות אלו היו נדבך במשבר שנתגלע אותה עת ביחסי העבודה במשק, על רקע המצב הכלכלי הקשה ששרר בו והליכי חקיקה, דוגמת החוק להבראת כלכלת ישראל.... ארגון סגל המחקר במשרד הביטחון, ברפא"ל ובמשרד ראש הממשלה, ביכר להביא את עניינו במסגרת עתירה לבג"ץ, בה הועלו טענות כנגד חוקתיותו של החוק להבראת כלכלת ישראל. במהלך הדיון שקיים בית המשפט העליון בעתירה נאמרו על ידי בית המשפט הדברים הבאים אשר מצאו ביטויים בפרוטוקול הדיון מיום 31.12.2003 כדלקמן: '...אני יוצא מתוך הנחה שיש כאן פגיעה. יש הסכם קיבוצי. אמנם לא איתכם, ולכן זה לא מקרה רגיל של פגיעה שלא בהסכמה. נדמה לי שהקייס של אדוני מר שמר הוא קשה ביותר. עד כדי כך שהייתי חושב להציע לאדוני למשוך את העתירה...' .ובהמשך להמלצת בית המשפט האמורה חזרו בם העותרים מעתירתם ובית המשפט דחה אותה. מצינו אפוא כי בית המשפט העליון סבר, אם כי הדבר לא מצא ביטויו בפסק דין מנומק מאחר והעותרים משכו את עתירתם, כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, משדובר בתכנית כלכלית כלל משקית לגביה נוהל משא ומתן עם ההסתדרות {הכללית], אין לומר כי השינוי נעשה ללא משא ומתן והסכמה כלל ועיקר. דברים אלה יפים גם להליך דנא. זאת ועוד, משבית המשפט העליון דחה את הנסיון להביא את הוראות החוק להבראת כלכלת ישראל לבחינה חוקתית במסגרת תקיפה ישירה, הרי שמקל וחומר שאין אנו מוצאים להידרש לתקיפה עקיפה של החוק באותן טענות גופן, החוזרות ומשתקפות גם בהשלמת הטיעונים מטעם המבקשים מיום 28.9.2005... סוף דבר - מכל הטעמים שלעיל הבקשה נדחית".

20. מעורבותם של גורמים שלטוניים בהסדר ההפרשות לפנסיה של המורים ומעסיקיהם ויִישומו בהנחייתם, גם בה אין די כדי לרפא את אי החוקיות הגלומה בהסדר. המורים ומעסיקיהם אכן הסתמכו על הנחיות המדינה ואישורי הגורמים המוסמכים ברשויות השלטון בכל הנוגע לביצוע ההסדר אשר נהג משך שנים רבות. עם זאת, אין בהסתמכותם זו כדי למנוע מהמדינה לדרוש מהעובדים ומעסיקיהם לחדול מהפרת הדין הנמשכת.

הפסיקה קבעה לא אחת, כי הנחיות של גורמי שלטון שניתנו בניגוד לחוק או לדין, אינן בבחינת "תעודת הכשר" להפרת דין, והן אינן מהוות הצדקה למניעת תיקון המעוות. חברי השופט צור אמר בפסק הדין פיורסט לעניין זה כך:

כלל הוא שהפעלת סמכות הפיקוח אינה יכולה להכשיר מעשה הנגוע באי חוקיות או שאינו תקין....מבחינת משרד האוצר, ההוראות המחייבות מעוגנות בתקנות מס הכנסה ואין באמור בחוזר פלוני כדי לשנות מן העקרונות והכללים הקבועים בתקנות הקרן או כדי להכשיר דבר שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד".

מכל מקום, מעורבותם הפעילה של גורמי השלטון בהסדר ההפרשות של המורים ומעסיקיהם, על חוסר תום הלב הכרוך בה, תהא בעלת משקל בעת קביעת תוצאת בטלות ההסדר במקרה שלפנינו והסעד הראוי בנסיבות העניין.

21. הוסיף ארגון המורים וטען, כי אי החוקיות שבהסדר ההפרשות היא שולית או טפלה ואינה גוררת את בטלות ההסדר. טענה זו דינה להידחות אף היא.

........ אמות המידה לבחינת מהותה של אי החוקיות בחוזה הותוו על ידי הנשיא (בדימוס) אהרן ברק בפסק דין זגורי [14] כך:

"אי החוקיות – אם נתמקד בסוג זה של החוזה הפסול – מוסקת מהוראות חקוקות שונות. הוראות אלה קובעות היתרים ואיסורים הקשורים בהסכמים. פרשנותן של הוראות אלה, על רקע תכליתן, מאפשרת נקיטת עמדה בשאלה, אם חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו נוגד אותם חוקים הוא חוזה בלתי חוקי".

לאמור, סיווגו של החוזה כבלתי חוקי, על תוצאת הבטלות הנגזרת מסיווג זה, יעשה על יסוד פרשונותו של הדין המופר ותכליתו. נפנה אם כן לבחון, האם בפריזמה של הוראות תקנות קופות הגמל ותכליתן, אי החוקיות הגלומה בהסדר ההפרשות של המורים לקרנות הפנסיה החדשות היא מהותית וגוררת את בטלותו של ההסדר.

קביעת שיעורי דמי הגמולים בתקנות קופות הגמל נועדה להבטיח שוויון בין עמיתי קופות הגמל בכל הנוגע להטבת המס הנלווית להפרשות העובד והמעביד לקרנות הפנסיה. מעבר לכך, האישור הניתן בידי קופת הגמל ממשרד האוצר לפעול כקופת גמל, מותנה בקבלת תשלומים כדין על ידי הקרן.

אין בידנו לקבל את טענת ארגון המורים כי תקנות קופות הגמל הן בעלות נפקות משפטית אך ורק במישור היחסים שבין קרנות הפנסיה ומשרד האוצר. הוראות התקנות נועדו בראש ובראשונה להגן על ציבור מאות אלפי עמיתי הקרנות באמצעות הבטחת ניהולן התקין וקביעת קריטריונים של שיוויון בין העמיתים [15] .

בית דין זה עמד לא אחת על כך, שתקנות קופות הגמל מהוות כלי פיקוח בידי משרד האוצר על קרנות הפנסיה. התקנות כוללות מערך הוראות פיקוח על הקרנות, לרבות התנאים לאישורן ולפירוקן, דרך ניהול השקעותיהן וכספי עמיתיהן, שיעורי הפרשות העמיתים ומעסיקיהם, דרך חישוב רווחיהן וחלוקתם, החובות המוטלות על קופות הגמל כלפי עמיתיהן, וכל כיוצא באלה. על תכליתו של פיקוח זה נאמר בפסק דין פיורסט כך: "הפיקוח של האוצר על התנהלותן של קרנות הפנסיה נועד להגן על האינטרס הציבורי ולהבטיח ניהול תקין של הקרנות..." [16].

כלומר, תקנות קופות הגמל לא נועדו אך להסדרת היבטי המס הנובעים מפעילותן של קופות הגמל. מדובר במערך הוראות המסדיר את כלל ההיבטים הנובעים מפעילותה של קופת הגמל, קובע את אופן כינונה, את דרך ניהולה ואת מערך החובות והזכויות החל עליה. זאת ועוד, עד חקיקת חוק התוכנית הכלכלית 2003 היו תקנות קופות הגמל כלי הפיקוח המשפטי היחיד של משרד האוצר על קרנות הפנסיה.

לכך נוסיף, כי האישור הניתן בידי קופת הגמל ממשרד האוצר, הוא בעל השלכה כלכלית משמעותית כלפי כלל עמיתי הקרנות. אישור זה מעניק לקרן שורת הטבות על פי דין, ובכלל זה הטבות מס על הפרשות העובד והמעביד לקרן, פטור ממס על רווחים, רכישת אג"חים בריבית מועדפת ועוד.

כללם של דברים: אי החוקיות שבהסדר ההפרשות של המורים ומעסיקיהם לקרנות החדשות, בפריזמה של תכלית תקנות קופות הגמל בכלל, ותקנה 19 בפרט, אינה שולית או טפלה, היא בעלת השלכות על מנגנון הרגולציה של קרנות הפנסיה ועל ניהולן הפיננסי, והיא גוררת את ביטולו של ההסדר.

22. מטעמים אלה, נדחית בקשת ארגון המורים למתן סעד הצהרתי לפיו המורים ומעסיקיהם רשאים להמשיך ולהפריש לקרנות הפנסיה החדשות תשלומים בניגוד לדין, ואנו קובעים כי המדינה היתה רשאית לדרוש מהמורים ומעסיקיהם להתאים את שיעורי הפרשותיהם להוראות הדין.

נדגיש עם זאת, כי עמידה בהוראות הדין כיום, אין משמעה הפרשה של 5.5% על ידי המורים לקרנות הפנסיה החדשות, כדרישת המדינה. בהתאם להוראות תקנות קופות הגמל, די שדמי הגמולים שיפרישו המורים יהיו בשיעור 5% והפרשות המעסיק לא יעלו על שיעור כולל של 15.83%. סוגיה זו תבואר ביתר פירוט בהמשך דברנו מטה.

תוצאת הבטלות – האם המורים זכאים לסעד?

23.... מעת שבאנו לכלל מסקנה, כי אי החוקיות שבהסדר ההפרשות של המורים לקרנות החדשות היא כזו הגוררת את בטלותו של ההסדר, עלינו לבחון האם המורים זכאים לסעד נוכח ביטול ההסדר. זאת בשים לב לכך, שביטול ההסדר משמעו מחד גיסא - השתת תשלום נוסף על המורים, ומאידך גיסא - שחרור המעסיק מהתחייבות כספית שנטל על עצמו בהסכם קיבוצי.

כפי שטענו המשיבים, המדינה כרגולטור היתה רשאית להורות למעסיקים לחדול מיישומו של הסדר העומד בניגוע להוראות הדין. עם זאת סבורים אנו, כי המורים זכאים לפיצוי מלא על אובדן ההכנסה הנגרמת להם כתוצאה מהתאמת הסדר ההפרשות לקרנות הפנסיה החדשות להוראות הדין. פיצוי זה, צריך לטעמנו להעמיד את המורים ומעסיקיהם, מבחינה כלכלית, במצב בו היו ערב שינוי ההסדר. ואלה הטעמים לדבר:

ביטול הסדר הפרשות המורים ומעסיקיהם לקרנות הפנסיה החדשות מתחייב, כאמור, בשל תכליתן של תקנות קופות הגמל ולשם הבטחת שוויון בין עמיתי הקופות. עם זאת, התאמת הסדר ההפרשות להוראות הדין בשל היבטים הנוגעים לשוק ההון, אינה מצדיקה "שחרור" המעסיק מהתחייבויותיו כלפי עובדיו במישור יחסי העבודה בכלל, ויחסי העבודה הקיבוציים בפרט. שהרי, הסדר ההפרשות של המורים ומעסיקיהם לקרנות הפנסיה מעוגן בהסכם קיבוצי בין ארגון עובדים לארגון מעסיקים בדבר תנאי עבודה, ומדובר בהסכמות כלכליות של צדדים ליחסי עבודה קיבוציים. סבורים אנו, כי חרף ההכרח להתאים את הסדר ההפרשות של המורים להוראות הדין, יש לחתור למתן סעד שיגשים את הסכמות הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים וימנע את הפגיעה בתנאי עבודתם של המורים.

לשון אחר: התאמת הסדר ההפרשות של המורים להוראות הדין, אינו צריך לטמון בחובו פגיעה בהכנסתם ובתנאי עבודתם של המורים והמעסיק לא צריך להפיק ריווח כלכלי משינוי ההסדר. במהלך הדיון בהליך זה והניסיונות להביאו לסיום בפשרה נוכחנו, כי גם המעסיקים והמדינה סבורים שיש להגיע בנסיבות העניין להסדר כלכלי שאף צד לא יצא מופסד ממנו בהשוואה למצב הדברים ערב שינוי ההסדר.

סבורים אנו, כי בנסיבות העניין יש ליתן סעד אשר מחד גיסא יתאים את הסדר ההפרשות לקרנות החדשות להוראות הדין, ומאידך גיסא, יגשים את רצונם של הצדדים ליחסי העבודה וימנע פגיעה בהכנסתם של המורים. בדרך זו, המורים לא ישאו בנטל כספי מעבר למוסכם בינם לבין מעסיקיהם, והמעסיק לא ישוחרר מכבלי ההתחייבויות הכספיות שנטל על עצמו במסגרת הסכם קיבוצי. סעד מעין זה, ישא בכנפיו עשיית צדק בין הצדדים להליך זה.

נוסיף, כי הענקת פיצוי מלא למורים, מתבקשת אף נוכח תום ליבם של המורים ביישום הסדר ההפרשות, שנהג על דעת ובאישור רשויות השלטון המוסמכות. זאת, לעומת חוסר תום הלב הגלום בביטול חד-צדדי וללא פיצוי של הסדר שנהג משך שנים על פי הנחיות הגורמים הבכירים ביותר במשרדי האוצר והחינוך ובאישורם.

מטעמים אלה באנו לכלל מסקנה, כי המורים זכאים לפיצוי מלא על ביטול הסדר ההפרשות לקרנות הפנסיה החדשות, באופן שימנע את הפגיעה בהכנסתם.

24. תקדים למתן הפיצוי – העניין שלפנינו דומה במאפייניו לזה הנדון בפסקי הדין נהרי וגרינשפן [17]. שם, נדרשנו לקביעת הסעד המתאים בנסיבות בהן ביטל המעסיק באופן חד-צדדי הסדר ארוך שנים שעמד בניגוד להוראות החוק.

......... פסקי הדין נהרי וגרינשפן, עסקו בעניינם של מטפלים במעון של משרד העבודה, אשר הועסקו באופן קבוע במשמרות לילה, משך שנים, בניגוד להוראת סעיף 22(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, שזה לשונו:

"22(א) עבודת לילה – (א) מפעל שעובדים בו במשמרות, לא יועבד בו עובד בעבודת לילה יותר משבוע אחד בתוך שלושה שבועות".

בשלב מסויים, החליטה הנהלת המעון לחדול מהסדר העבודה הבלתי חוקי שנהג לגבי המטפלים במעון, ושיבצה אותם לעבודה בסבב משמרות. שיבוצם של המטפלים לעבודה בסבב משמרות גרם לירידה משמעותית בהכנסתם.

בשני פסקי הדין קבענו, כי המעסיק היה רשאי, ואף נדרש, לשנות את מתכונת העבודה הבלתי חוקית. עם זאת, חוייב המעסיק לפצות את העובדים על הפרת החוזה, שבאה לידי ביטוי בהפחתת שכרם בשל שינוי מתכונת העסקתם. רציונל הדברים בקביעתנו היה, כי הכנסתם של העובדים, ממנה נהנו שנים רבות, מהווה תנאי מתנאי חוזה עבודתם, והם זכאים לפיצוי על הפרתו. ומהו הפיצוי שנפסק בפסקי הדין נהרי וגרינשפן?

בפסק דין נהרי חוייבה הנהלת המעון להמשיך לשלם למטפלים את ההפרש בין השכר שהשתלם להם על פי הסדר העבודה ערב השינוי, לבין השכר לו היו זכאים על פי הסדרי העבודה החדשים, ללא הגבלת זמן.

בפסק דין גרינשפן שקלנו מחדש, בנסיבות המקרה, את תקופת הפיצוי, וסברנו כי יש לתחום את תשלום הפיצוי לגובה הפרשי השכר לתקופה של שנת עבודה אחת. פסק דין גרינשפן לא שינה את העיקרון שנקבע בפסק דין נהרי לעניין זכאותם של העובדים לפיצוי על השינוי החד-צדדי במתכונת העסקתם, שגרם לירידה בהכנסתם. עם זאת, בית הדין התאים את הסעד להיקף הפגיעה בעובד באותו עניין, והעניק לו פיצויי הסתגלות של שנה אחת בלבד. [18] וכך פסקנו בעניין גרינשפן:

" בענייננו, העסקת העובדים במשמרת לילה בלבד, היתה הפרה של סעיף 22(א) לחוק, ומשכך היתה הנהלת המעון רשאית, ואף מחוייבת, לשנות את סדרי עבודתם של המשיבים, באופן שיעלה בקנה אחד עם הוראות החוק... אינני מוצא טעם שלא לפסוק פיצוי למשיבים בנסיבות המקרה... הפיצוי המתאים במקרה דנן הוא פיצוי חד פעמי... הבסיס לפיצוי הוא הנזק שנגרם למשיבים, היינו - חומרת הפגיעה בעובד ותוצאותיה...". [19]

25. נסיבות העניין לפנינו הן בעלות מאפיינים דומים לעניינים שנדונו בפסקי הדין נהרי וגרינשפן בכמה היבטים:

במקרה שלפנינו, כפי העניינים שנדונו בפסקי הדין נהרי וגרינשפן, שינה המעסיק (במקרה שלנו בעקבות הוראת המדינה) את תנאי עבודתם של עובדיו על מנת להתאימם להוראות הדין.

בפסקי הדין נהרי וגרינשפן, כמו בענייננו, ההסדר הבלתי חוקי נהג שנים רבות ונקבע כי עובדה זו אין די בה על מנת להורות על אכיפת הסדר בלתי חוקי. יש לציין, כי קביעה זו יפה גם בכל הנוגע לתניות בהסכמים קיבוציים העומדות בניגוד לדין, ואף במקרה שלפנינו נדחית הבקשה לאכוף הסדר שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין.

זאת ועוד, בפסקי הדין נהרי וגרינשפן נקבע, כי הפגיעה בהכנסתו של העובד בשל "התאמת" תנאי העבודה להוראות הדין צריכה לבוא על תיקונה בדרך של פיצוי.

בהתאם סבורים אנו, כי גם בנסיבות העניין לפנינו יש לחייב את מעסיקי המורים לפצותם על ביטול הסדר ההפרשות לקרנות הפנסיה החדשות.

ואולם, השוני במהותו של ההסדר הבטל במקרה שלנו לעומת זה הנדון בפסקי הדין נהרי וגרינפשן, מצדיק קביעת פיצוי מלא למורים, שיעמיד אותם מבחינה כלכלית במצב בו היו ערב ביטול ההסדר. שהרי, במקרה שלפנינו, אין המדובר בשינוי חד-צדדי של עניינים המצויים במתחם הפררוגטיבה של המעסיק, כפי העניין הנדון בפסקי הדין נהרי וגרינשפן (שיבוץ במשמרות). במקרה שלפנינו, מדובר בשינוי הסדר ההפרשות של המורים לקרנות הפנסיה, בדרך של הפרת הסכם קיבוצי הקובע תנאי מתנאי עבודתם של המורים. זאת ועוד, ביטול הסדר הפרשות המורים לקרנות הפנסיה משמעותו אובדן הכנסה של המורים, שנדרשו לשלם 1.5% נוספים לקרן הפנסיה, והפחתה של שיעור זה מעלות השכר המשולמת על ידי המעסיקים. בנסיבות אלה, זכאים המורים לפיצוי קבוע שישמר את תנאי עבודתם המוסכמים ואת מסגרת ההסכמות הקיבוציות בין הצדדים ליחסי העבודה.

"ביצוע בקירוב" –

26. תוצאה דומה היתה מתקבלת באמצעות שימוש בדוקטרינת ה"ביצוע בקירוב" בדיני החוזים, במסגרת שיקול הדעת הרחב שהוענק לבית המשפט בסעיף 31 לחוק החוזים. זאת, חלף הכרזה על בטלות ההוראה הפסולה בהסכם 1978 לפי סעיפים 30 ו - 19 לחוק החוזים.

פרופ' גבריאלה שלו עמדה בספרה על האפשרויות העומדות לפני בית המשפט במקרה של החוזה הפסול כך:

"סעיפי חוק החוזים הדנים בחוזה פסול, ובעיקר סעיף 31, מאפשרים לבית המשפט מרחב פעולה רחב ופתרונות מגוונים, על פי נסיבות כל מקרה ושיקולי הצדק המיוחדים לו".

ובהמשך: "הסמכויות המוקנות לבית המשפט בסעיף 31 נועדו לאפשר לו לפסוק בכל מקרה לפי נסיבותיו, כדי לעשות צדק בין הצדדים לגופו של עניין [20] ".

פרופ' גבריאלה שלו התייחסה בספרה לדוקטרינת ה"ביצוע בקירוב" כך:

"דומה כי רוחה והגיונה של תורת הביצוע בקירוב עולים בקנה אחד עם מגמות שיפוטיות מודרניות ועם עקרון תום הלב...כאשר החוזה אינו ניתן לאכיפה במדוייק, אולם אפשר להגשים את כוונת הצדדים המקורית תוך סטייה לא גדולה מן החיוב החוזי המקורי, יתייצב עקרון תום הלב לטובת מתן צו אכיפה "בקירוב" לנפגע מן ההפרה"[21].

ניתן לאמץ דוקטרינה זו, בהתאמה הדרושה, גם למקרה שלפנינו. בדרך זו יקבע, כי הסכם 1978 יבוצע בקירוב, כך שיעלה בקנה אחד עם הוראות הדין, תוך שתשמר מסגרת ההסכמות הכלכליות של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, כפי שיבואר להלן.

הסעד המתאים -

27. נחזור ונזכיר, כי הצדדים להליך זה ניהלו משא ומתן ממושך בניסיון לגבש הסכמות באשר לאופן פיצוי המורים על העלאת שיעור הפרשותיהם לקרנות הפנסיה ואובדן ההכנסה הכרוכה בכך. למרבה הצער משא ומתן זה לא צלח, ואנו נדרשים לקביעת אופן תשלום הפיצוי למורים.

מתוך שבאנו לכלל מסקנה, כי ביטול הסדר ההפרשות של המורים לקרנות הפנסיה החדשות מזכה אותם בפיצוי מלא, נפנה לקביעת הסעד המתאים ויישומו בנסיבות העניין. בהתאם לשיקולים עליהם עמדנו, העיקרון שינחה אותנו בקביעת הסעד, הוא שמירה על מסגרת ההסכמות בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, עד כמה שהדבר ניתן. במילים אחרות: המורים לא יפסידו מביטול ההסדר, והמעסיקים לא יפיקו מכך ריווח; העלות למעסיקים לא תשתנה בעקבות שינוי ההסדר והכנסות המורים לא תפגענה [22].

התאמת הסדר ההפרשות של המורים ומעסיקיהם להוראות הדין כיום משמעה, הפרשה של 5% מהכנסת העובד לתגמולים. כך מורה אותנו תקנה 19 (ב) לתקנות קופות הגמל, שזה לשונה:

19. (ב) אישור כאמור בתקנת משנה (א) לקופת גמל לתגמולים או לקופת גמל לקצבה יחול רק אם נתקיימו כל אלה:

המורים הפרישו על פי ההסדר הקודם שבוטל 4% משכרם לתגמולים.

לפיכך אנו קובעים, כי המורים נדרשים להפריש 1% נוסף לתגמולים לקרנות הפנסיה החדשות, על מנת לענות על דרישת תקנה 19(ב) לתקנות קופות הגמל.

בהתאם אנו קובעים, כי הפרשת המעסיקים לקרנות הפנסיה החדשות תפחת ב - 1% ותעמוד על 12.5%, כך שסך הפרשות העובדים ומעסיקיהם יוותרו 17.5%. .

אותו 1% נוסף שהמורים נדרשים להפריש לקרנות הפנסיה החדשות בהתאם לתקנה 19 לתקנות קופות הגמל (5% במקום 4%), שהופחת משיעור הפרשות המעסיקים לקרנות, יוחזר למורים באמצעות הוספתו לשכר הברוטו של המורים.

ויוטעם. במהלך הדיון בהליך, עמדו לנגד ענינו אפשרויות שונות ונוספות לפיצוי המורים על אובדן הכנסתם בעקבות התאמת הפרשותיהם להוראות הדין, ובין היתר, אלה אשר עמדו למשא ומתן בין הצדדים. למרבה הצער, הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמות באשר לאופן פיצויים של המורים, ומשכך נדרשים אנו להכריע בעניין. עם זאת נדגיש, כי אין בקביעותינו בפסק דין זה, כדי למנוע מהצדדים לבוא בדברים בנסיון להגיע להסדר מוסכם בדבר תשלומו של אותו 1% למורים באופן אחר, ככל שהדבר יעשה תוך "תקופת ההתארגנות" הנתונה בחתימת פסק דין זה.

- תחולה -

28. קביעותינו בעניין הסעד לו זכאים המורים יחולו כדלקמן:

[א] מכאן ולהבא - קביעתנו בעניין התאמת הפרשות המורים לקרנות החדשות לדין, באופן בו כלל המורים יפרישו לקרנות החדשות 5% משכרם והמעסיקים יפרישו 12.5% משכרם יחולו החל מחודשיים ממועד מתן פסק דין זה ולהבא.

[ב] פיצוי על הפרשות העבר - קביעתנו בעניין הפיצוי לו זכאים המורים על הירידה בהכנסתם כתוצאה משינוי שיעורי ההפרשות לקרנות החדשות, תחול למפרע מיום 1.1.2004, באופן זה:

(1) מורים שההפרשות בגינם שולמו לקרנות החדשות בתקופת ההליך על פי ההסדר הקודם שבוטל (4%, 13.5%), נשמרו זכויותיהם בקרנות הפנסיה החדשות בתקופת ההליך מתוקף הצו שניתן על ידי מותב בית הדין בחודש מרץ 2004, וחוּדש ביום 23.5.2004. לגבי מורים אלה לא נדרשת עריכת התחשבנות על תקופה קודמת, והם יקבלו פיצוי של 1% לשכר הברוטו שלהם כפי שפסקנו, מכאן ולהבא, החל מחודשיים ממועד מתן פסק דין זה.

(2) מורים שההפרשות בגינם שולמו לקרנות החדשות בתקופת ההליך בהתאם לדרישת המדינה (5.5%, 12%) ובניגוד לצו בית דין זה, יפוצו על ידי המעסיקים על הניכוי "ביתר" בשיעור 1.5% ששילמו לקרנות הפנסיה בתקופת ההליך. כלומר, מורים אלה יפוצו על סכום המלא שנוכה משכרם בעקבות השינוי בהפרשות למבטחים החדשה. הפיצוי ישולם לכל מורה תוך חודשיים ממועד מתן פסק דין זה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד כל ניכוי ועד למועד התשלום בפועל. מכאן ולהבא, והחל מחודשיים מיום מתן פסק דין זה, ישונו שיעורי הפרשותיהם של מורים אלה בהתאם לנפסק על ידנו (5% המורה ו- 12.5% המעסיק), וישולם להם 1% נוסף למשכורת הברוטו.

[ג] על מנת ליתן סיפק בידי המעסיקים וקרנות הפנסיה להיערך לשינוי בגביית תשלומי המורים לקרנות הפנסיה, אנו מקצים בזאת תקופת התארגנות בת חודשיים לצורך היערכות לשינוי סדרי הגבייה בהתאם לנפסק בפסק דין זה. בתקופה זו ימשיך לעמוד בתוקפו הצו שיצא מלפני בית דין זה בראשית ההליך בעניין שמירת זכויותיהם של המורים בקרנות.

הפרשות המורים ומעסיקיהם לקרנות הוותיקות

29. נכון להיום, מפרישים המורים לקרנות הוותיקות (בעקבות חוק התוכנית הכלכלית 2003), תגמולים בשיעור 5.5% משכרם. שיעור זה גבוה ב – 0.5% משיעור הסף הקבוע בתקנה 19 לתקנות קופות הגמל לעניין הפרשת דמי גמולים בשיעור זהה על ידי העובד ומעסיקו.

זאת ועוד, שיעור ההפרשה הכולל של מעסיקי המורים לקרנות הוותיקות (15%) אינו עולה על התקרה הקבועה בתקנות, באשר להפרשה המירבית של המעסיק לקרן, העומדת כיום על 15.83% משכר העובד, ועל פני הדברים אין הוא לוקה באי חוקיות.

אולם, כפי שעמדנו על כך, החלוקה הפנימית בהפרשות מעסיקי המורים - לרכיב תגמולים ולרכיב פיצויי פיטורים - לא הובררה בהסכמות הקיבוציות בין הצדדים ולא הונחה לפנינו תשתית ממנה ניתן ללמוד עליה. בהתאם, תוצאת הדברים בפסק דין זה באשר לחוקיות הפרשות מעסיקי המורים לקרנות הותיקות נסמכת על ההנחה כי תשלומי המעסיקים לרכיב תגמולים אינה עולה על התקרה הקבועה בתקנה 19(א)(1)(א) לתקנות קופות הגמל (7.5%). עם זאת, ככל שהמדינה סבורה כי החלוקה הפנימית של הפרשות מעסיקי המורים היא אחרת, באופן שאינו מתיישב עם הוראות תקנות קופות הגמל (באשר לתקרת הפרשות המעסיק לתגמולים), אזי יחול רציונל הכרעתנו בעניין הפרשות המורים לקרנות החדשות גם על הפרשות המורים לקרנות הותיקות, תוך עריכת ההתאמות המתחייבות. לאמור: המדינה תוֹרה למעסיקי המורים להפחית את הפרשותיהם לקרנות הוותיקות כך שיעלו בקנה אחד עם הוראות הדין; הפרשת המורים לקרן הוותיקה תגדל בהתאם לשיעור שהפחית המעסיק; ויתווסף לשכר הברוטו של המורים אותו שיעור שנוסף להפרשותיהם לקרן הוותיקה.

מכל מקום, בהתאם לתשתית שהונחה לפנינו כיום, לא ניתן לקבוע כי הפרשות המורים ומעסיקיהם לקרנות הוותיקות, נכון להיום, אינן עולות בקנה אחד עם דרישות הדין, ובכללן תקנה 19 לתקנות קופות הגמל.

בא כח המדינה טען, כי אין להביא בכלל חשבון את התוספת בשיעור 1.5% לתגמולי העובד בקרנות הוותיקות במסגרת חוק התוכנית הכלכלית 2003 – בשלהּ "חצו" תגמולי המורים את סף 5% הקבוע בתקנות. זאת, מאחר ולטענת המדינה, הרפורמה בקרנות הפנסיה הוותיקות נעשתה על יסוד ההנחה שתשלומי העמיתים לקרנות משולמים בהתאם לשיעורים הקבועים בצו ההרחבה משנת 1988. אין בידנו לקבל טענה זו, מטעמים אלה:

ראשית, הסדר הפרשות המורים לקרנות הפנסיה היה גלוי וידוע למשרדי החינוך והאוצר במשך שנים ויושם בהנחייתם. הטענה לפיה משרד האוצר - שיישם את הרפורמה בקרנות הוותיקות והניח אותה על שולחן הכנסת - לא היה מודע להסדר הפרשות המורים ומעסיקיהם בעת יישום הרפורמה, אינה טענה סבירה ויש בה למצער מן ההיתממות. זאת ועוד, גם אם נניח שהמחוקק או הגורמים הרלבנטיים במשרד האוצר לא היו ערים להסדר ההפרשות של המורים בעת יישום הרפורמה בקרנות הוותיקות, אין די בכך כדי לגרוע מהוראות מפורשות של הדין, ואין להשית על המורים עלות מעבר לזו הקבועה בדין.

שנית, בינואר 2005, כשנה וחצי לאחר יישום הרפורמה בקרנות הוותיקות, בוצע תיקון מקיף לתקנה 19 לתקנות קופות הגמל, במסגרתו נותר על כנו השיעור של 5% עד אליו נדרש העובד להפריש לתגמולים סכום זהה לשל מעסיקו. ודאי שבאותה עת, היו לנגד עיני מתקין התקנות שיעורי העלאת דמי הגמולים במסגרת הרפורמה בקרנות הפנסיה הוותיקות, שנכנסה לתוקפה עוד ביום 1.6.2003. בכל זאת מצא לנכון מתקין התקנות שלא לשנות את שיעורי הסף לתשלומי העובד והותיר אותם על 5%. לשון אחר: בעת תיקון תקנה 19 לתקנות בשנת 2005, עמדו לנגד מתקין התקנות שיעורי הגמולים המופרשים על ידי המורים, כשהם כוללים את העלאת דמי הגמולים במסגרת הרפורמה בקרנות הוותיקות, ומשהותיר את המצב בעינו, גילה דעתו כי הוא סבור שאין לשנות את דרישת התקנה בעניין שיעור הסף לתגמולי העובד. גם מטעם זה יש לדחות את טענת המדינה.

שלישית, לשון סעיף 78 יא' לחוק הפיקוח על הביטוח, בו נקבעה העלאת שיעורי הגמולים בעד עמית שכיר במסגרת הרפורמה בקרנות הוותיקות, אינה עולה בקנה אחד עם טענת המדינה. בסעיף 78 יא' לחוק נקבע, כי "לשיעורי התשלום ממשכורתו של העובד שבשלה מועברים תשלומים של מעביד ושל עמית - שכיר לקרן ותיקה, לפי כל הסכם, הסדר או הסכם קיבוצי...יווספו שיעורים כמפורט להלן..." [ההדגשה הוספה – ס.א]. כלומר, בעת יישום הרפורמה בקרנות ראה המחוקק לנגד עיניו, את שיעורי ההפרשות הנוהגים במגזרי עבודה שונים על פי הסכמים או הסדרים קיבוציים.

מסקנת הדברים היא, כי אי החוקיות שבהסדר ההפרשות של המורים ומעסיקיהם לקרנות הוותיקות באה על תיקונה באמצעות הוספת דמי הגמולים במסגרת חוק התוכנית הכלכלית 2003.

הסדרי מס ופיצויי פיטורים

30. ארגון המורים עתר לסעדים שונים שעניינם בהיבטי המס בגין הפרשות המורים או מעסיקיהם לקרנות הפנסיה. סוגיות אלה אינן מצויות בגדרי סמכותו של בית דין זה ולא נדרש להן.

........ אשר לסוגיית השלמת פיצויי הפיטורים, החלטנו, לבקשת הצדדים, שלא לכרוך את ההכרעה בעניין זה בהכרעה בעניין שיעורי הפרשות המורים לקרנות הפנסיה. זאת בין היתר, לאחר שבמסגרת הדיון לפנינו, על דעת כל הנוגעים בדבר, לרבות המדינה, התחוור כי קיימת אי בהירות בכל הנוגע לחלוקה הפנימית בהפרשות מעסיקי המורים (לרכיב תגמולים ולרכיב פיצויי פיטורים). לפיכך, חרף הנפסק בפסק הדין עדינה ביליג, יש להותיר את סוגיית זכאותם של מורים ותיקים שפוטרו להשלמת פיצויי פיטורים להסכם בין הצדדים או להכרעה בעת אחרת.

סוף דבר

31. עתירת ארגון המורים מתקבלת חלקית, כדלקמן:

[א] נדחית בקשת ארגון המורים למתן סעד הצהרתי לפיו המורים ומעסיקיהם רשאים להמשיך ולהפריש לקרנות הפנסיה תשלומים בניגוד לדין. המדינה היתה רשאית לדרוש מהמורים ומעסיקיהם להתאים את שיעורי הפרשותיהם להוראות הדין.

[ב] עתירתו של ארגון המורים בכל הנוגע להפרשות המורים לקרנות הפנסיה הוותיקות מתקבלת בכך, שאנו מצהירים, כי הפרשות המורים ומעסיקיהם לקרנות הוותיקות, נכון להיום, (5.5% מורים, 15% מעסיק = 20.5%) עולות בקנה אחד עם דרישות הדין, ובכללן תקנה 19 לתקנות קופות הגמל. זאת, בכפוף לסייג האמור בסעיף 29 לפסק דין זה.

[ג] אשר לקרנות פנסיה החדשות - עתירתו של ארגון המורים בכל הנוגע להפרשות המורים לקרנות הפנסיה החדשות מתקבלת חלקית בכך שאנו קובעים כזאת:

[1] מכאן ולהבא - הפרשות המורים ומעסיקיהם לקרנות הפנסיה החדשות ישונו מכאן ולהבא (לאחר תקופת התארגנות בת חודשיים), באופן בו המורים יפרישו 1% נוסף משכרם לגמולים, כך שגמולי המורים יעמדו על שיעור 5% כדרישת התקנות. בהתאם, הפרשות מעסיקי המורים לקרנות הפנסיה החדשות יופחתו ויעמדו על 12.5%.

אותו 1% שהופחת מהפרשות המעסיקים, ישולם בדרך של הוספתו לשכר הברוטו של המורים.

[2] פיצוי על העבר –

[א] מורים שההפרשות בגינם שולמו לקרנות החדשות בתקופת ההליך על פי ההסדר הקודם שבוטל (4%, 13.5%), נשמרו זכויותיהם בקרנות הפנסיה החדשות בתקופת ההליך מתוקף הצו שניתן על ידי מותב בית הדין בחודש מרץ 2004, וחוּדש ביום 23.5.2004. לגבי מורים אלה לא נדרשת עריכת התחשבנות על תקופה קודמת, והם יקבלו פיצוי של 1% לשכר הברוטו שלהם כפי שפסקנו לעיל, מכאן ולהבא, החל מחודשיים ממועד מתן פסק דין זה.

[ב] מורים שההפרשות בגינם שולמו לקרנות החדשות בתקופת ההליך בהתאם לדרישת המדינה (5.5%, 12%) יפוצו על ידי המעסיקים על הניכוי "ביתר" בשיעור 1.5% ששילמו לקרנות הפנסיה בתקופת ההליך. סכום הפיצוי ישולם לכל מורה תוך חודשיים ממועד מתן פסק דין זה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד כל ניכוי ועד למועד התשלום בפועל.

מכאן ולהבא (מתום חודשיים ממתן פסק דין זה), ישונו שיעורי הפרשותיהם של מורים אלה בהתאם לנפסק על ידנו (5% המורה ו- 12.5% המעסיק), וישולם להם 1% נוסף למשכורת הברוטו.

מדובר בסכסוך קיבוצי ועל כן אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ב בתשרי התש"ע (30.9.2009) בהעדר הצדדים וישלח לבאי כוחם.

הנשיא סטיב אדלר השופט עמירם רבינוביץ השופטת נילי ארד

נציגי עובדים: מר שלמה גוברמן מר שלום חבשוש

נציגי מעבידים: מר עקיבא מוזס מר בנימין ליברמן

[1] על הקמתן של קרנות הפנסיה בארץ ראה מאמרו של הנשיא המנוח מנחם גולדברג, ז"ל, "ביטוח

עובדים בקרנות פנסיה – היבטים משפטיים", שנתון משפט העובדה, כרך ג, תשנ"ב – 1992,

הוצאת סדן, עמוד 93.

2 ק"ת 1583, י"ג סיון התשכ"ד (24.05.1964), עמ' 1302.

3 ק"ת 1706, כ"ח אדר ב' התשכ"ה (01.04.1965), עמ' 1693.

[4] בצו ההרחבה נקבע, כי הוראת סעיף 8 בהסכם הקיבוצי הכללי מיום 04.08.1988 תורחב. לשון

צו ההרחבה הוא כדלקמן: "תשלומי המעבידים לקרן הפנסיה המקיפה יגדלו ויהיו 12%, ע"ח

המעביד. תשלום העובד לקרן הפנסיה יגדל ויהיה 5.5%, שינוכו על ידי המעביד משכרו של העובד

ויועברו יחד עם חלקו של המעביד לקרן הפנסיה המקיפה...".

[5] מכתב הממונה על השכר מיום 12.1.1989 לבעלויות על מוסדות החינוך, בו אישר את הגדלת

ההפרשות לקרן פנסיה בשיעור כולל של 1.5%, על פי חלוקה של 13.5% - מעסיק, ו – 4% עובד.

[6] ק"ת תשס"ה: מס' 6349 מיום 18.11.2004 עמ' 162 – תק' תשס"ה-2004; תחילתן ביום 1.1.2005 אולם ר' תקנה 6 לענין תחילה ותחולה. מס' 6377 מיום 17.3.2005 עמ' 562 – תק' (מס' 2) תשס"ה-2005; ר' תקנה 25 לענין תחילה. מס' 6380 מיום 10.4.2005 עמ' 602 – תק' (מס' 3) תשס"ה-2005; ר' תקנות 21, 22 לענין תחילה, תחולה והוראות שעה ומעבר. מס' 6418 מיום 30.8.2005 עמ' 936 – תק' (מס' 4) תשס"ה-2005.

[7] על פי הוראות חוק הפיקוח על הביטוח, הפרשות העובד והמעסיק בשנת 2004 צריכות לגדול ב – 1/3%, כך שהעמית ישלם 5.83% (במקום 5.5%) והמעסיק ישלם 6.33% במקום 6%. האמור במכתב מבטחים לעניין העלאת גמולי העמית בשנת 2004 אינו משקף את הוראות החוק.

[8] י"פ 1261, ד' באדר תשכ"ו, 24.2.1966.

[9] י"פ 5075, ד' בסיון התשס"ב, 15.5.2002.

[10] ראו: עמוד 24 לסיכומים בכתב מטעם המשיבה 2.

[11] פרוטוקול הדיון לפנינו מיום 13.6.2006 בעמודים 30, 45-46.

[12] בג"צ 7553/03 ארגון סגל המחקר במשרד הבטחון, ברפא"ל ובמשרד ראש הממשלה - משלת

ישראל ואח' (וכך נפסק באותו עניין: בהמלצתנו, חזר בו העותר מהעתירה, ואנו דוחים אותה

בלא לעשות צו להוצאות, לא פורסם, ניתן ביום 31.12.2003).

[13] סק 07/03, סק 1168/04 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות ואח' –

מדינת ישראל/ משרד האוצר, מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, מרכז

השלטון המקומי (לא פורסם, ניתן ביום 22.01.2003).

[14] בג"ץ 6231/92, בשג"ץ 745/94 אלברט זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(4) 749.

[15] לעניין השוויון בין עמיתי הקרנות ראו: עע 629/97 משה אליאב ואח' - קרן מקפת מרכז

פנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לו 721; בג"צ 6460/02 משה אליאב ואח' – בית

הדין הארצי לעבודה ואח' (לא פורסם), ניתן ביום 08.02.2006; עע 600013/96 אברהם ליבוביץ

- קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (לא פורסם), ניתן ביום 09.06.2002; עע

600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - מרק פיורסט ואח', פד"ע לט

831.

[16] עע 600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - מרק פיורסט ואח', פד"ע

לט 831.

[17] עע 300353/97 מדינת ישראל - משה נהרי, פד"ע לה 318; עע 350/03 מדינת ישראל, משרד

העבודה והרווחה -אברהם גרינשפן ואח', לא פורסם ניתן ביום 24.04.2006. עתירה לבג"ץ

נדחתה - בג"ץ 6522/06 מרים כוכבי נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 22.4.2009.

[18] ראו ניתוח פסקי הדין במאמר של ד"ר גיא דוידוב "הפרורגטיבה של המעביד ודיני החוזים; בעקבות פרשות נהרי וגרינשפן, משפטים לח (2008). וגם: פרופ' פרנסיס רדאי, "שינוי חד צדדי של תנאי עבודה – היתר, איסור או שביל החלב?", משפטים יט 47 (1989).

[20] גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה בעמודים 358, 367.

[22] ראו: מאמרו של ד"ר גיא דוידוב, לעיל, בע' 441 – 443 אשר מציע פתרון דומה, אם כי בנסיבות שונות מאלה שנדונו בפסק דין נהרי וגרינשפן. שם היתה פגיעה בהכנסות העובד בעקבות ביטול תוספת.