|
1 |
|
עע
000186/09 |
|
|
|
בשא
595/09 |
|
בפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופט יגאל פליטמן, השופט שמואל צור נציגת
עובדים גב' דורית טנא פרצ'יק, נציג מעבידים מר אבי ברק |
1. השאלה המרכזית שעמדה
לדיון בבית הדין האזורי ובפנינו היא האם המערערת, המכהנת בתפקיד עוזרת ליועץ
המשפטי ברשות שדות התעופה (להלן- המשיבה או הרשות) הופלתה לרעה ביחס לעוזרי
הסמנכ"לים ברשות בכך שתפקידה הוגדר כ"ראש מדור" (להלן- רמ"ד)
ולא במעמד גבוה יותר של "ראש מחלקה" (להלן- רמ"ח). בית הדין
האזורי דחה את תביעת המערערת לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית לרמה של רמ"ח
ולפיצוי כספי על הפרשי השכר הנובעים מהשוני במעמד. בית הדין דחה גם את תביעת
המערערת לפיצוי כספי על נזק לא ממוני מכוח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד,
התשנ"ו- 1996 (להלן- חוק שכר שווה) ומכח חוק שוויון הזדמנויות
בעבודה, התשמ"ח- 1988 (להלן- חוק שוויון הזדמנויות). מכאן ערעור
המערערת בפנינו.
2.
המערערת,
עורכת דין במקצועה, עובדת במשיבה מאז שנת 1990. בתקופה הרלוונטית לענייננו היתה
המערערת בעלת תואר ראשון בהוראה. לימים, החלה המערערת לעבוד כממלאת מקום של מזכירה
בלשכה המשפטית של המשיבה והחל משנת 1994 שימשה כדיילת מודיעין בחטיבת שירות לנוסע.
בחודש ינואר 2005 עברה המערערת לעבוד בלשכה המשפטית בתפקיד מנהלת הארכיון של מנהלת
נתב"ג 2000.
בין לבין, למדה המערערת משפטים, ובשנת
2005 היא היתה בשנה השלישית ללימודים אלה.
3. במקביל לתפקידה
בארכיב נתב"ג 2000, מונתה המערערת ביום 1.4.05 לתפקיד של "עוזר ליועץ
המשפטי לרשות", במעמד של ראש מדור (רמ"ד). משרה זו של עוזר ליועץ המשפטי
לא היתה קיימת לפני כן ברשות, והיא נוצרה בעקבות בקשה שהגיש עו"ד אריה שחם,
היועץ המשפטי בפועל דאז ברשות אל מנכ"ל הרשות.
4. בהתאם לסיכום עם מנכ"ל
הרשות, פנה ביום 1.3.05 עו"ד שחם למר יעקב דיין, סמנכ"ל למינהל וארגון
דאז ברשות בבקשה להעביר את המערערת ממחלקת המודיעין ללשכה המשפטית. עוד ביקש
עו"ד שחם "... להציב את גב' טורג'מן במעמד ראש מדור עם כל הזכויות
הנלוות, זאת למרות שהמתח הפורמאלי למשרה זו הוא ראש מחלקה...." (נספח ג'
לתצהירו של מר חנן מוסקוביץ, מנהל חטיבת משאבי אנוש בפועל ברשות). בקשר לכך מן
הראוי לציין כי בטיוטת תיאור התפקיד של "עוזר ליועץ המשפטי" הוגדר
התפקיד ברמה של רמ"ח, אך בפועל אושר תיאור התפקיד ברמה של רמ"ד
בלבד.
5. ביום
6.4.05 פורסם מכרז פנימי לתפקיד "עוזר ליועץ המשפטי של הרשות" במעמד של
רמ"ד. למכרז ניגשו ארבעה גברים ושתי נשים, אחת מהן המערערת. ועדת המכרזים
החליטה לבחור למשרה את המערערת, בדרגה
37-43, שהיא דרגת המשרה בתקן ברמה של רמ"ד.
6. סמוך לאחר זכייתה
במכרז, התברר למערערת כי עוזרי סמנכ"לים במשיבה מדורגים במעמד של ראש מחלקה
(רמ"ח), מעמד גבוה מזה שנקבע למשרתה. על רקע זה פנתה המערערת לממונה עליה,
עו"ד שחם ואל מר יעקב דיין, מ"מ סמנכ"ל למינהל, בבקשה להשוות את
דרגתה לזו של יתר עוזרי הסמנכ"לים.
7. מר דיין דחה את
הטענות שהועלו על ידי המערערת לפנייתה למבקר הרשות, לאמור:
"...
2. בהגדרת המכרז נקבע
שהמשרה, שהינה משרה חדשה תהיה
בהיררכיה של ראש-מדור וכל המועמדים
ששקלו לגשת למכרז
זה, ידעו את רמת המשרה
הנדונה.
3. בפנייתך מיום ה – 01.03.06
(סעיף 3) טענת כי כבר בסמוך לאחר
מינויך ניסה הממונה עליך לשנות את
היררכית התפקיד, כלומר
המדובר בטיעון שקשור בתקינה ובמבנה ארגוני, לפיכך אם
הרשות הייתה נענית לפנייה זו באותה עת, היה מקום לשקול
ביטול המכרז ופתיחתו
מחדש למעוניינים, שמא
יש עובדים,
שלו התקן למשרה היה גבוה יותר היו מגישים מועמדות.
4. אנו דוחים
מכל וכל את טענתך כי 'קביעת תנאי משרת העוזר
המשפטי נעשתה לדעתי, תוך שרירות וקיפוח',
טענה כזו הייתה
יכולה להישמע לפני ההחלטה של
ועדת המכרזים, אם בכלל.
5. משהוגדרה המשרה
במכרז (בשלב זה ברור שאיש אינו יכול
לדעת אם יזכה בו גבר או אשה) – לא יכולה להטען טענת
אפליה, בגין מין כפי שהינך טוענת. (למכרז ניגשו 6 מועמדים
מתוכם 4 גברים ו – 2 נשים,
למשרה הנידונה נבחרה אישה).
6. לסיכום איני
מוצא כי רש"ת הפרה חובה כלשהיא כלפייך וכי
נפגעה זכות
אישית" .
(מכתב מיום 29.5.06; נספח ת/15
לתצהירה של המערערת).
8. בבית הדין האזורי
בתל-אביב הגישה המערערת תביעה לפסק דין הצהרתי הקובע כי היא זכאית למעמד של
"ראש מחלקה" ולא של "ראש מדור" ולהפרשי השכר הנובעים משינוי
זה במעמד. כמו כן תבעה המערערת פיצוי כספי על נזק לא ממוני מכוח חוק שכר שווה
ומכוח חוק שוויון הזדמנויות. המערערת טענה כי המשיבה הפרה את עקרון השוויון בכך
שקבעה כי תפקידה - עוזרת ליועץ המשפטי - יהיה במעמד של רמ"ד ולא במעמד של
רמ"ח, כמו לגבי יתר משרות עוזרי הסמנכ"לים. המערערת טענה כי היא הופלתה
לרעה לעומת יתר עוזרי הסמנכ"ל שהועסקו במעמד של רמ"ח. לטענת המערערת, שכרה נפל משכרם של אלה
באופן משמעותי ובכך היא הופלתה לרעה. עוד טענה המערערת כי החלטות המשיבה התקבלו
באופן שרירותי ובניגוד לכללי המינהל התקין והינן בלתי סבירות, בלתי מידתיות
ונגועות בשיקולים זרים.
9. בית הדין האזורי
(השופט אילן איטח ונציגי הציבור מר יצחק עטיה וגב' אסתר שריון; תיק עב 8860/06)
דחה את תביעת המערערת. בית הדין האזורי עמד על תוכנו של עקרון השוויון ועל איסור
ההפליה הנגזר ממנו. בית הדין סקר את פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו ועמד על
הוראות החוק המיוחדות לקידום השוויון ומניעת ההפליה בתחום יחסי העבודה.
10. בית הדין האזורי דחה את טענותיה
של המערערת כי הופלתה לרעה ביחס ליתר עוזרי הסמנכ"לים. בית הדין התייחס לטענת
המשיבה כי "קבוצת השוויון" לבחינת מעמדה של המערערת, צריכה לכלול את
עוזרי הסמנכ"לים ואת עוזרי מנהלי החטיבות (מנח"טים) ומצא כי גם אם תתקבל
טענה זו, המערערת לא הופלתה לרעה. בקשר לכך נקבע כי הוכח שהמערערת לא היתה העוזרת
היחידה במעמד של רמ"ד והיא ושני עוזרים נוספים במשיבה הועסקו במעמד זה.
אשר לטענת המערערת כי "קבוצת
שוויון" היא עוזרי הסמנכ"לים, קבע בית הדין כי אין בתיאורי התפקידים
הדומים כדי להרים את נטל ההוכחה כי עבודתה של המערערת הינה "שוות ערך"
לעבודת יתר עוזרי הסמנכ"לים. בקשר לכך קבע בית הדין כי לא ניתן להסתמך על
השוואת תיאורי התפקיד השונים באין "קבוצת השוויון" ויש לבחון את היקפי
האחריות והביצוע, את ההשכלה, ההיצע והביקוש וכיוצאים באלה גורמים. עוד קבע בית
הדין, בהסתמך על עדותו של מר מוסקוביץ, כי קיים שוני בין תפקידה של המערערת ובין
תפקידם של חלק מהעוזרים מבחינת היקף העבודה, מספר העובדים הכפופים להם ותחומי
הפעילות וגם לא קיימת אחידות בדרישת הניסיון לצורך מילוי התפקידים השונים.
11. בית הדין האזורי השתכנע כי הסיבה לקביעת
מעמד של רמ"ד לתפקידה של
המערערת היתה המדיניות שהונהגה ברשות באותה תקופה לצמצום עלויות כוח האדם.
מעדותו של מבקר המשיבה עולה כי הצמצומים והקיצוצים בכוח האדם באו לידי ביטוי
בהפחתת רמת התקנים שניתנו למשרות ולא בהפחתת דרגות לעובדים מכהנים. המשיבה הביאה
ראיות מהן עולה כי עד למועד זכייתה של המערערת במכרז, כלל העוזרים ברשות היו במעמד
של רמ"ח בעוד כל המשרות החדשות של עוזרים בתקופה הרלוונטית נקבעו ברמה של
רמ"ד.
12. בית הדין האזורי קבע כי אין
בפרסום מכרז בחודש נובמבר 2007 למשרת עוזר לסמנכ"ל מבצעים במעמד של רמ"ח
כדי לסתור את טענת המשיבה על מדיניות הצמצומים בה נקטה. בית הדין קבע כי אין מדובר
במשרה חדשה וכי המשרה הוגדרה במעמד של רמ"ח עקב ביטול משרת פקח טיסה ראשי,
שהייתה במעמד של ראש אגף. בית הדין ציין שקביעת מעמד של רמ"ח לאותה משרה
מתיישבת עם מגמת הצמצומים ברשות. לדעת בית הדין, המשיבה הוכיחה כי קביעת דירוג של
רמ"ח למשרת עוזר לסמנכ"ל מבצעים, נעשתה משיקולים ענייניים.
13. בית הדין האזורי קבע כי אין מקום
להתערב בהחלטת המשיבה להגדיר את רמת המשרה של המערערת כפי שהוגדרה (רמת רמ"ד).
בקשר לכך קבע בית הדין כי החלטת המשיבה לקבוע מעמד של רמ"ד למשרת המערערת
הינה לגיטימית ומושכלת, אשר נבעה ממדיניות הרשות באותה תקופה לצמצום עלויות כוח
אדם ולאיוש משרות חדשות בתקן נמוך יותר. עוד נקבע כי המשיבה לא נהגה בחוסר הגינות
בקביעת התקן שניתן למשרת המערערת אלא פעלה בתום לב ובהתאם למדיניותה באותה תקופה.
14. בית הדין האזורי דחה את התביעה
מכוח חוק שוויון הזדמנויות. בית הדין קבע כי תביעה זו התיישנה, שכן הוגשה בחלוף
שנים עשרה חודשים מיום שעילתה נודעה למערערת. בקשר לכך נקבע כי מעדותה של המערערת
עצמה עולה שנודע לה על ההבדל בין המעמד שניתן למשרתה לבין המעמד שניתן למשרות יתר
עוזרי הסמנכ"לים במועד בו זכתה במכרז (סוף חודש יולי 2005) והתביעה הוגשה
ביום 28.9.06, לאחר חלוף שנים עשר חדשים.
15.
לגופו
של עניין קבע בית הדין כי המערערת לא הוכיחה את הטענה כי היא הופלתה מחמת מינה.
ראשית, נקבע שבמהלך עדותה חזרה המערערת מטענה זו וציינה כי "אני מוצאת את
עצמי מופלית. לא בגלל היותי אישה". שנית ולגופו העניין, בית הדין קבע כי
המשיבה החליטה על רמת המשרה של המערערת לפני פרסום המכרז הפנימי למשרה וממילא לפני
שהמערערת נבחרה לה, כך שלא היה מקום לטענה על הפליה מחמת מין. עוד נקבע כי המכרז
לא הוגבל לנשים בלבד וניגשו אליו גם מועמדים גברים ולפיכך לא ניתן לקשור בין המעמד
"הנמוך" לכאורה שנקבע למשרה לעובדת היותה של המערערת אישה. בית הדין קבע
שמשעה שהמערערת לא הוכיחה כי הופלתה בשל אחד הקריטריונים המנויים בחוק שוויון
הזדמנויות, אין מקום לפסוק לה פיצויי כספי.
16. גם תביעת המערערת על הפרת הוראות חוק
שכר שווה נדחתה. בקשר לכך נקבע כי מאחר והמערערת הודתה שהיא מוצאת את עצמה מופלית
לא בשל היותה אישה, אין תחולה לחוק. עוד נקבע כי הואיל והמשיבה הוכיחה כי נקלטה
אישה לתפקיד "עוזר לסמנכ"ל מבצעים" במעמד של רמ"ח, אין בסיס
לטענת המערערת כי שכרה נמוך בשל ההיותה אשה. עוד נקבע כי המשיבה הוכיחה שקיימים
שיקולים ענייניים לקביעת משרתה של המערערת ומשרות חדשות של עוזרי סמנכ"לים
ברמה של רמ"ד, בשל שינוי מדיניות במשיבה וצמצום עלויות כוח אדם. כתוצאה
מדחיית התביעה, חייב בית הדין את המערערת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך של
7,500 ש"ח בתוספת מע"מ.
הערעור
17. בערעור בפנינו טוענת המערערת כי המשיבה לא הוכיחה קיומה של מדיניות צמצומים, במסגרתה משרות חדשות נקבעו ברמה נמוכה יחסית. בקשר לכך נטען כי העד היחיד מטעם המשיבה (מר מוסקוביץ) לא צירף לתצהירו כל מסמך המעיד על כך. עוד נטען כי המשיבה הסתמכה על תכנית תקינה בלתי מאושרת (טיוטה) ולא צירפה כל החלטה רשמית הקובעת מדיניות זו. מכל מקום, כך לטענת המערערת, מדיניות הצמצומים לא הוכחה במידה המצדיקה פגיעה בשוויון.
המערערת טוענת כי היא ממלאת תפקיד
מקביל לזה של עוזרי סמנכ"לים אחרים במשיבה. לטענתה, היא הופלתה לרעה ביחס
לעובדים אלה. לטענתה, משעה שהוכיחה שמעמדה נמוך ממעמדם של עוזרי הסמנכ"לים
האחרים במשיבה, קמה לה הזכות לסעד המבוקש מכוח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד,
תשנ"ו- 1996.
18. המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין
האזורי. לטענתה, היא פעלה על פי מדיניות של צמצום בעלויות כוח אדם שנקבעה עוד לפני
פרסום המכרז, לפיה כל התפקידים
החדשים הם ברמה של רמ"ד (עדויות של עו"ד שחם, סמנכ"ל מינהל וארגון
ומבקר המשיבה ומר מוסקוביץ). לטענתה, קביעת מעמדו של תפקיד עוזר היועץ המשפטי
במעמד של רמ"ד נעשתה עוד לפני זכייתה של המערערת ובהתאם למדיניות של קביעת
רמת המשרות החדשות. מכל מקום, כך טוענת המשיבה, לא היה בקביעת מעמדה של המערערת
משום הפלייתה לרעה בהשוואה לעובדים אחרים. בקשר לכך נטען כי לא ניתן להשוות בין
תחומי האחריות והפעילות של העוזרים השונים ואין מדובר בעבודה שווה וזהה. לטענתה,
בחינת תפקידה של המערערת אל מול תפקידיהם של שאר העוזרים במשיבה, מעלה כי קיים
שוני מהותי בין התפקידים.
19. המשיבה חוזרת וטוענת כי היא לא יכולה
"לשפר" את מעמדו של הזוכה במכרז לאחר פרסום תוצאותיו מבלי שיהיה בכך
משום פגיעה במהותו של הליך המכרז ובזכות לשוויון בין המתמודדים בו. לטענתה,
המערערת הגישה מועמדותה לתפקיד ובכך גילתה את דעתה כי תנאי התפקיד מקובלים עליה.
20. לאחר בחינת כל החומר שבתיק וטיעוני
הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית
הדין האזורי מפורט, מנומק ומבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות ולא
מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבות ערכאת הערעור בו. אנו מוצאים כי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי
להתאשר, מטעמיו, בהתאם לתקנה
108(ב)
לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991. על האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי נוסיף מעט משלנו.
21. לא מצאנו כל יסוד להתערב בקביעות
העובדתיות של בית הדין האזורי כי בתקופה הרלבנטית לענייננו הפעילה הרשות מדיניות
של צמצום בכוח אדם ואיוש משרות חדשות בתקן נמוך מן המקובל. מקובלת עלינו מסקנת בית
הדין האזורי כי הדבר נעשה משיקולים ענייניים של צמצום תקציבי ולא בשל הפליה פסולה.
בבית הדין האזורי נפרשה בעניין זה מסכת רחבה של עדויות, מסמכים וחקירות מצהירים.
ממצאי בית הדין הם עובדתיים ומבוססים על כלל החומר העובדתי שהיה בפניו, לרבות
התרשמותו מן העדים. בנסיבות שכאלה אין עילה להתערבותה של ערכאת הערעור.
22. מקובלת עלינו קביעת בית הדין
האזורי כי החלטת המשיבה לקבוע את רמת המשרה של המערערת הינה לגיטימית והיא מבוססת
על מדיניות הרשות באותה תקופה לצמצם בעלויות כוח האדם ובתקנים הנקבעים למשרות
חדשות. נחה דעתנו כי המשיבה פעלה בעניין זה בתום לב בקביעת תקן נמוך למשרת המערערת
בהתאם למדיניותה. החלטת המשיבה מבוססת גם על פררוגטיבת הניהול שלה ועל שיקולים
עניינים ומקצועיים ולא מצאנו שהיא נגועה בהפליה.
23. משרת "עוזר ליועץ
המשפטי" לא היתה קיימת ברשות עד שעו"ד שחם ביקש ליצור משרה זו עבור
המערערת. הרשות קבעה למשרה רמה של רמ"ד, ולפי זה גם פורסם המכרז לאיוש המשרה.
המערערת ניגשה למכרז, יחד עם מועמדים אחרים ונבחרה למשרה. בנסיבות אלה לא יכולה המערערת
לטעון כי רמת המשרה היתה צריכה להיות מלכתחילה גבוהה יותר. קבלת טיעון זה של
המערערת מהווה פגיעה לא רק בעיקרון השוויון בין המועמדים אלא גם בעיקרון ההזדמנות
השווה של מועמדים פוטנציאלים אחרים שהיו יכולים להגיש מועמדותם למשרה ברמה גבוהה
יותר. אין בדברים אלה כמובן כדי לשלול את זכותה של המערערת לטעון כי ראוי להעניק
למשרתה רמה גבוהה יותר בעתיד, אך אין לה בסיס לטעון כי היא קופחה בקביעת רמת משרתה
מלכתחילה.
24. לא הוכח כי תפקידה של המערערת זהה
או דומה לאחד מן התפקידים המוגדרים במשרה של ראש מחלקה. בהקשר זה קבע בית הדין
האזורי כי לא ניתן להסתמך על השוואת תיאורי התפקיד אותם צירפה המערערת ולקבוע כי
עבודתה "שווה" או "שוות ערך" לעבודת יתר עוזרי
הסמנכ"לים. עוד נקבע כי מהעתקי תיאורי התפקידים של עוזרי הסמנכ"לים עולה
שלא קיימת אחידות בדרישת הניסיון לצורך מילוי התפקידים. מקובלת עלינו קביעת בית
הדין האזורי כי היקפי האחריות והביצוע בתפקידים אלה שונים, כך שיש סמנכ"לים
שיש להם עוזרים וכאלה שאין להם עוזרים. גם מעדותו של מר מוסקוביץ עולה שקיים שוני
בין תפקיד המערערת לתפקיד עוזר סמנכ"ל מינהל וארגון מבחינת היקף העבודה ותחומי
פעילות.
25. טענת המערערת כי הופלתה לרעה
לעומת עובדים אחרים נדחתה על ידי בית הדין האזורי. בית הדין קבע כי לכל המשרות
החדשות שנפתחו במשיבה בתקופה הרלוונטית, דוגמת משרתה של המערערת, נקבע מעמד של ראש
מדור בהתאם למדיניות הצמצום של הרשות (סעיף 43 לפסק הדין). כך, לגבי משרת עוזר
למנהל חטיבת משאבי אנוש, עוזר למנהל חטיבת מסחר לוגיסטיקה ופיתוח עסקי ועוזר
לסמנכ"ל כלכלה כספים ומסחר (שם). מדובר בממצאים עובדתיים שאין לנו כל יסוד
להתערב בהם. דברים אלה משקפים אל נכון מדיניות של צמצום עלויות כוח האדם ואיוש
משרות חדשות בתקן נמוך יותר. מציאות זו אינה מצמיחה זכות למערערת לקבל מעמד של ראש
מחלקה מכח הפליה.
עם זאת, בית הדין האזורי היה ער
לחריגה אחת מן הכלל, היינו- לעובדה שנקבעת משרה של עוזר לסמנכ"ל מבצעים ברמה
של רמ"ח, אלא שלחריגה זו היה הסבר ענייני שהניח את דעת בית הדין האזורי (סעיף
43 סיפא לפסק הדין). אף אנו בדעה שחריגה אחת מן הכלל המבוססת על הבחנה עניינית,
אינה יוצרת בסיס לטענת הפליה.
26. מקובלת
עלינו קביעת בית הדין האזורי הדוחה את טענת המערערת על הפרת חוק שכר שווה. על פני
הדברים, משעה שהודתה המערערת כי היא מוצאת את עצמה מופלית אף לא בשל היותה אישה,
הרי שאין תחולה להוראות חוק שכר שווה. מעבר לכך קבע בית הדין כי המשיבה הוכיחה
שנקלטה אישה לתפקיד "עוזר לסמנכ"ל מבצעים", הנמצאת במעמד של ראש
מחלקה. עוד נקבע כי הקמת משרות חדשות של עוזרי סמנכ"לים ברמה פחותה נובעת
כתוצאה משינוי מדיניות וצמצום בעליות העסקה של הרשות. מדובר בסיבות אמיתיות,
הנובעות משינוי מדיניות ברשות.
בית
הדין האזורי קבע שהוכח בפניו שהייתה קיימת מדיניות צמצומים ברשות (סעיף 42). מדובר
בקביעה עובדתית של ערכאת הבירור בה אין לנו, כערכאת ערעור, כל יסוד להתערב. כפי
שקבענו (סעיף 22 לעיל), החלטת הרשות לשנות את רמת משרתה של המערערת היא לגיטימית
ומבוססת על פררוגטיבת הניהול שלה.
בנסיבות
אלה אין כל הצדקה או צורך לבחון את שאלת "שוויון" משרתה של המערערת
למשרותיהם של עוזרי הסמנכ"לים ברשות.
27. חברי
השופט פליטמן בדעה שיש לקיים בדיקה בשאלה האם משרתה של המערערת הינה "שוות
ערך" למשרות עוזרי הסמנכ"לים לעניין הוראות סעיפים 2 - 3 לחוק שכר
שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 ולצורך כך הוא מציע למנות מומחה לניתוח
עסוקים לפי סעיף 5 לאותו חוק. חולק אני על דעתו זו של חברי. שאלת מעמדה השווה של
משרת העוזרת ליועץ המשפטי למשרות העוזרים לסמנכ"לים ברשות לא התבררה בבית
הדין האזורי ואף לא היה צורך בכך. בית הדין האזורי הניח - ובצדק עשה כן - כי גם אם
משרתה של המערערת "שווה" למשרת עוזרי הסמנכ"לים האחרים, קיימת
הצדקה עניינית לקביעת משרתה ברמה נמוכה יותר (רמ"ד) משיקולים של מדיניות
צמצומים (סעיפים 40 - 44 לפסק הדין של בית הדין האזורי). בית הדין האזורי קבע
שהוכח בפניו שאכן היתה קיימת מדיניות שכזו ברשות (סעיף 42). מדובר בקביעה עובדתית
של ערכאת הבירור בה אין לנו, כערכאת ערעור, כל יסוד להתערב. כפי שקבענו (סעיף 22
לעיל), החלטת הרשות לשנות את רמת משרתה של המערערת היא לגיטימית ומבוססת על
פררוגטיבת הניהול שלה.
בנסיבות
אלה אין כיום כל הצדקה או צורך לבחון את שאלת "שוויון" משרתה של המערערת
למשרותיהם של עוזרי הסמנכ"לים ברשות.
28. לאור
כל האמור אני מציע לדחות את הערעור. בנסיבות אלה אין לנו צורך לדון בבקשת המשיבה
להגיש ראיות במסגרת הערעור (בש"א 595/09). המערערת תישא בהוצאות המשיבה
בערעור בסכום של 7,500 ש"ח.
1. לאחר
עיון בדעת חברי השופט שמואל צור, הנני מצרף דעתי לדעתו, כי פסק דינו המפורט
והמנומק של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו לגבי כל דבר ועניין. אלא שהאמור ראוי
לסיוג לגבי לעניין אחד בלבד, עניין דחיית יישומו של חוק שכר שווה לעובדת ולעובד
(התשנ"ו-1996 (להלן - החוק), במקרה שלפנינו.
2. על
פי עובדות הרקע כעולה מפסק דינו של בית הדין קמא, אזי:
א. מעמד
היועץ המשפטי ברשות הינו של סמנכ"ל.
ב. ביום
28.2.05 ביקש היועץ המשפטי של הרשות עו"ד שחם ממנכ"ל הרשות צבי אופיר,
למנות לו עוזר, תפקיד שלא היה קיים באותו מועד ברשות. באותו מועד סוכם ביניהם על הוספת משרה חדשה של
"עוזר ליועמ"ש", ושאליה תמונה התובעת במינוי בפועל.
(סעיף 5
לפסק דינו של בית הדין האזורי).
ג. לאור
אותו סיכום פנה עו"ד שחם ביום 1.3.05 למר יעקב דיין, מי שכיהן אז
כסמנכ"ל מינהל וארגון ברשות, במכתב, בו הוא מבקש להציב את הגב' טורג'מן במעמד
של ראש מדור עם כל הזכויות הנילוות, זאת למרות שהמתח הנורמלי למשרה זו הוא ראש
מחלקה.
לטענת
היועמ"ש הוא ביקש שהתובעת תוצב במעמד של רמ"ד ולא של רמ"ח, מכיוון
שקיבל אישור למינוי עוזר במעמד של רמ"ד בלבד". (סעיף 6 לפסק דינו של בית
הדין קמא).
בו
ביום החלה התובעת לכהן כעוזרת
היוע"מש .
(סעיף 7
לפסק דינו של בית הדין קמא).
ד. בחודש
אפריל 2005 פרסמה הנתבעת מכרז פנימי לתפקיד עוזר ליועמ"ש (במעמד של
רמ"ד). למכרז ניגשו שישה מועמדים, ארבעה גברים ושתי נשים (ביכללן התובעת).
ביום 27.7.05 התכנסה ועדת המכרזים ובסיום הדיון. החליטה לבחור למשרה הנ"ל את
הגב' טורג'מן. לתובעת נמסרה הודעה
על בחירתה למשרה בתקן של רמ"ד.
(סעיפים
9, 10, 11 לפסק דינו של בית הדין קמא).
ה. בסמוך
לאחר זכייתה במכרז התברר לתובעת, כי עוזרי הסמנכ"לים ברשות מדורגים במעמד של
רמ"ח, ולכן היא פנתה לממונה עליה עו"ד שחם להשוואתה למעמדם של עוזרי
סמנכ"לים ברשות. עו"ד שחם ניסה לפעול לשדרוג מעמדה אך ללא הצלחה.
(פרק
ד' לפסק דינו של בית הדין קמא).
ו. מצבת
העוזרים ברשות ומעמדם עובר לזכיית המערערת במכרז הייתה כדלקמן:
"התפקיד
לאחר
הזכייה במכרז
מעמד
מין
עוזר
לסמנכ"ל למינהל וארגון רמ"ח גבר
עוזר
לסמנכ"ל הנדסה רמ"ח
גבר
עוזר/ת
סמנכ"ל מבצעים רמ"ח גבר
עוזר
סמנכ"ל למסופי גבול רמ"ח גבר
עוזר/ת סמנכ"ל כלכלה, כספים
ומסחר
-
-
עוזר (סמנכ"ל) למבקר - -
עוזר (סמנכ"ל) ליועמ"ש רמ"ד אישה
עוזר מנח"ט תפעול רמ"ח גבר
עוזר מנח"ט שירות לנוסע רמ"ח גבר
עוזר מנח"ט אחזקה רמ"ח גבר
עוזר מנח"ט בטחון רמ"ח גבר
עוזר מנח"ט בטחון כ"א רמ"ח גבר
עוזר מנח"ט מסחר, לוגיסטיקה - -
ופיתוח עסקי רמ"ח גבר
מן
הנתונים עולה שעד למועד זכייתה של התובעת - כל עוזרי הסמנכ"לים ועוזרי
המנח"טים היו במעמד של רמ"ח.
3. בפסק
דינו דחה בית הדין קמא טענת המערערת להפרת החוק מהטעמים הבאים:
א. להוכחת
הטענה בדבר היות עוזרי הסמנכ"לים קבוצת השוויון הרלבנטית, צרפה התובעת העתקים
ותיאורי התפקיד של כל עוזרי הסמנכ"לים ברשות של חלק מעוזרי המנח"טים ושל
עוזר מנכ"ל הרשות. לטעמנו אין בצירוף כל תיאורי התפקיד כדי להרים את הנטל
להוכיח, כי עבודת התובעת "שווה" או "שוות ערך" לעבודת יתר
עוזרי הסמנכ"לים. שכן כל המצוי בעולם העבודה יודע, כי תיאורי התפקיד אינם
חזות הכל.
(סעיף 39
לפסק דינו של בית דין קמא).
ב. גם
אם נניח, כי עבודתה של התובעת "שווה" או "שוות ערך" לעבודת
יתר עוזרי הסמנכ"לים, הרי שמדובר בהבחנה מותרת של הנתבעת, כפועל יוצא
מפרורגטיבת הניהול שלה לקבוע מהו המעמד שיינתן למשרת התובעת על פי המדיניות
שהונהגה בה באותה תקופה בדבר צימצום בעלויות כוח האדם.
(סעיפים
40, 66 ו-68 לפסק דינו של בית הדין קמא).
4. לנימוקי
בית הדין קמא לדחיית טענת הפרת החוק הוסיף חברי השופט צור, נימוק נוסף:
"משרת
עוזר ליועץ המשפטי" לא הייתה קיימת ברשות עד שעו"ד שחם ביקש ליצור
משרה זו עבור המערערת. הרשות קבעה למשרה רמה של רמ"ד ולפי זה פורסם המכרז
לאיוש המשרה. המערערת ניגשה למכרז יחד עם מועמדים אחרים ונבחרה למשרה. בנסיבות
אלה, לא יכולה המערערת לטעון, כי רמת המשרה הייתה צריכה להיות מלכתחילה גבוהה
יותר. קבלת טיעון זה של המערערת מהווה פגיעה לא רק בעיקרון השוויון בין המועמדים
אלא גם בעיקרון ההזדמנות השווה של מועמדים פוטנציאלים אחרים, שהיו יכולים להגיש
מועמדותם למשרה ברמה גבוהה יותר".
אשר לדעתנו
5. מדיניות
צימצומי עלויות
א.
אין מחלוקת, כי לא הוצג מסמך
ע"י המשיבה, כי החל ממועד מסוים
התקבלה החלטה על מדיניות צימצום עלויות כוח אדם, שבמסגרתה
נקבעה דרגתה של המערערת לרמת רמ"ד ולא רמ"ח. המשיבה
הודתה בכך בטיעונה בפנינו. (עמ' 4 לפרוטוקול).
ב. אין
גם חולק, כי עניין מדיניות צימצומי העלויות נטען על ידי המשיבה רק למעלה משנה לאחר
קיום המכרז, בתשובה לטענות המערערת לעניין זה.
ג. אין
גם ספק, כנטען על ידי המשיבה כללית, כי טיעון של צימצום עלויות כוח אדם הינו טיעון
הגיוני וסביר שצריך להנחותה במינוייה.
ד. משאלה
הם הדברים, אזי יש לקבוע עובדתית, כי במועד קיום המכרז בו זכתה המערערת הייתה
נהוגה אצל המשיבה מדיניות כללית של צימצום עלויות המינויים. דא עקא, שאותה מדיניות
כללית הגיונית וסבירה ראויה הייתה להנחותה לאורך השנים וגם בתקופות מינויי עוזרי
הסמנכ"לים שקדמו למועד מינוי המערערת. ובהעדר אסמכתא קונקרטית כלשהיא לשינוי
במדיניות הכללית עובר למרץ 2005 לעניין הפחתת תקן עוזרי הסמנכ"לים, נדרש
מאליו הסבר מדוע כל עוזרי הסמנכ"לים עד מרץ - אפריל 2005 - תקן משרתם היה של
רמ"ח חרף מדיניות צימצום עלויות, ורק לגבי המשיבה, האישה היחידה שמונתה למשרת
עוזר סמנכ"ל, המדיניות הכללית של צימצום עלויות חייבה הפחתת תקן משרה למשרת
רמ"ד דווקא.
הסבר
שכזה לצידוק קונקרטי המבוסס על מדיניות להפחתת תקן משרת המערערת, לא ניתן, משום
שהוא לא היה קיים עובר למועד מינוי המערערת; והוא לא נולד, אלא בלידה מאוחרת לצדק
בדיעבד את אשר נעשה עובר למועד מינוי. למעשה, כל אשר אירע לעניין תקן משרתה היה
כאמור בעובדות פסק הדין, שהיועץ המשפטי סבר שמתאים לתפקידה מתח דרגות של
רמ"ח, אלא שסוכם עימו שמשרתה תהא במעמד פחות של רמ"ד.
ה. לאור
הרקע העובדתי שפורט יש לבחון לענייננו חלות הוראת החוק במועד הקובע - מרץ אפריל
2005, המועד בו החלה המערערת לכהן באותו משרה לאחר זכייתה במכרז, המועד בו אין
חולק שמעמדה של המערערת בתקן רמ"ד היה פחות משל עוזרי הסמנכ"לים האחרים
שמשרתם הייתה ברמת תקן של רמ"ח.
6. הדין
א. חוק
שכר שווה לעובדת ולעובד נועד על פי תכליתו כמוצהר בסעיף המטרה שלו, סעיף 1 לחוק,
"לקדם שוויון ולמנוע אפלייה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר
בקשר לעבודה".
ב. על
מנת להשיג אותה מטרה של קידום שוויון ומניעת אפליה, נקבע בסעיף 2 לחוק, כי "עובדת
ועובד המועסקים אצל אותו מעביד באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה,
עבודה שווה בעיקרה, או עבודה שוות ערך".
ג. עבודות
שוות ערך מוגדרות בסעיף 3 לחוק "אף אם אינן אותן עבודות או עבודות השוות
בעיקרן זו לזו, אם הן בעלות משקל שווה בין היתר מבחינת הכישורים, המאמץ, המיומנות
והאחריות הנדרשים לביצוען, ומבחינת התנאים הסביבתיים שבהן הן מבוצעות".
ד. לגבי
הפרש השכר בין עבודות שונות של גברים ונשים קובע סעיף 6 לחוק :
ראשית:
ש"אין בהוראות סעיף 2 כדי למנוע הפרש השכר המתחייב מאופיה או
ממרותה של העבודה והכל כשאין בכך משום אפלייה מטעמי מין".
שנית: לגבי
נטל ההוכחה נקבע סעיף 6(ב) לחוק כי:
"מצא
בית הדין לעבודה, כי העבודות שבמחלוקת הינן אותן עבודות, עבודות שוות בעיקרן או
עבודות שוות ערך, וטען המעביד שקיימות נסיבות כאמור בסעיף קטן (א) המצדיקות הפרש
השכר, עליו נטל ההוכחה".
7. יישום
הדין
א. באשר
ליישום החוק אין צורך להוכיח כוונת המעביד להפלות בין העובדים, ודי בתשלום שכר
שונה כדי להקים עילה מכוח החוק. (ע"ע 1156/04 הום סנטר בע"מ - אורית
גורן).
ב. בנסיבות
המקרה שלפנינו, הוכיחה המערערת, כי במרץ - אפריל 2005 כל עוזרי הסמנכ"לים 4
במספר היו גברים, ותקן משרתם היה של רמ"ח. מעבר לכך, כל עוזרי המנח"טים,
6 במספר, היו גברים ותקן משרתם היה של רמ"ח. ורק היא היחידה מכל האחד עשר
שהינה אישה ותקן משרתה היה של רמ"ד דווקא.
ג. משמדובר
בקבוצה של עוזרי סמנכ"לים, ברי כי תקן משרתם על פני הדברים צריך להיות זהה
כתוארם הזהה, כך שהם לכאורה "בני אותו מעמד", כשם שהסמנכ"לים ברשות
היו בני אותו המעמד והמנח"טים בני אותו מעמד. והנה דווקא תקן משרתה של האישה
היחידה בין עוזרי הסמנכ"לים נקבע לרמה פחותה של רמ"ד במקום רמ"ח.
עובדה זו מצביעה לכאורה על הפליית תקן כלפיה.
כאן
יש להדגיש, כי הבדל בתקן משרה משמעו לענייננו הפרש בשכר. ומשום כך הוכיחה המערערת
לכאורה נוכח מעמדה כעוזרת סמנכ"ל קיום עילה על פי חוק לפגיעה בשכרה בהשוואה
לתקן חבריה עוזרי הסמנכ"לים האחרים.
ד. משמדובר
בקבוצת עוזרי הסמנכ"לים, נכון היה להניח, כי כיוון שכל אחד מהם הינו עוזר
לסמנכ"ל אחר; אזי עבודתם אינה אותה עבודה או עבודה שווה בעיקרה, אלא עבודתם
הינה עבודת שוות ערך. תעיד על כך העובדה שלכולם נקבע תקן משרה של רמ"ח. ולמרות שדי בכך כדי להוכיח ולו לכאורה
"עבודה שוות ערך", עשתה המערערת אף מעבר לכך וצרפה את תיאורי התפקיד של
כל עוזרי הסמנכ"לים.
עיון
בתיאורי התפקיד, מעלה, כי על פני הדברים, הכישורים המיומנות והאחריות הנדרשים
לביצוע תפקיד עוזר סמנכ"ל ליועץ המשפטי דומים לכישורים המיומנות והאחריות
הנדרשים משאר נושאי משרות עוזרי הסמנכ"לים האחרים שלא לדבר על עוזרי
המנח"טים.
ה. משעמדה
המערערת לאור האמור בדרישת סעיף 3 לחוק, ודי בהוכחה לכאורה, כי עבודתה שוות ערך
לעבודות עוזרי הסמנכ"לים האחרים; ומשקיים הפרש שכר ביניהם, אזי נטל ההוכחה
להצדקת אותו הפרש מוטל על המשיבה והיא לא עמדה בו. טענתה הכללית הסתמית חסרת
התימוכין הקונקרטיים לעניין מדיניות צימצום עלויות דווקא במקרה של המערערת, רחוקה
מלהיות מענה ראוי מענה לצידוק פער השכר בין המערערת לחבריה עוזרי הסמנכ"לים
האחרים.
ו. אפילו
אם נניח, כי לא היה על בית הדין במקרה שלפנינו לקבל את תביעת המערערת על פי החוק;
עדיין הוא לא יכול היה להתעלם מכך שאל מול עשרת עוזרי הסמנכ"לים
והמנח"טים שתקן דרגתם היה של רמ"ח במועד הרלבנטי מרץ - אפריל 2005,
המערערת היא היחידה שתקן משרתה היה נמוך משלהם - רמ"ד והיא אישה.
בנסיבות
מיוחדות אלה של הפלייה ברורה לכאורה בשכר המערערת בהשוואה לשכר חבריה, היה על בית
הדין לפחות "למנות מומחה לניתוח עיסוקים" מטעמו, אשר יחווה דעתו לשאלה -
האם עבודות עוזרי הסמנכ"לים והמנח"טים, נכון למרץ אפריל 2005, הן
"עבודות שוות ערך". את זאת היה עליו לעשות עפ"י סמכותו בהתאם לסעיף
5 לחוק.
משהדבר
לא נעשה יש לפסוק שכך ייעשה בנסיבות המקרה שלפנינו.
8. הערות
שוליים
לא
נחתום את דברנו מבלי להוסיף מספר הערות נחוצות נוכח האמור בדעת חברי השופט צור
ובאמור בפסק דינו של בית הדין קמא לעניינו.
א. על
בית הדין ליתן נפקות ותוקף לחוק לבל ישאר אות מתה, כפי שהיו הדברים למעשה עד היום.
מיעוט התביעות על פי החוק ופער השכר הנמשך בין עובד לעובדת, מוכיחים בעליל, כי
כאלה הם הדברים.
מתן
נפקות ותוקף לחוק משמעם, כי אין על העובדת להוכיח "עבודה שוות ערך"
לעבודות הגברים, אלא עליה להוכיח לכאורה שעבודתה שוות ערך, לעבודות הגברים.
הוכחת עבודה שוות ערך להבדיל מ"אותה עבודה" או "עבודה שווה
בעיקרה", מחיבת ככלל, ניתוח עיסוקים על ידי מומחה, שבפניו יהיה כל החומר
הרלבנטי. העמדת דרישה אפריורי להוכחת "עבודה שוות ערך" על ידי העובדת,
מסכלת מראש את אפשרותה להצליח בתביעתה, ומונעת יישום החוק בניגוד לתכליתו ומטרתו -
"לקדם שוויון ולמנוע אפלייה בין המינים בכל הנוגע לשכר...".
ב. המקרה
שלפנינו הינו מקרה מובהק של עבודה שוות ערך לכאורה, ושכר פחות וודאי של המערערת
בהשוואה לעמיתה הגברים, נושאי תואר אותה משרה של עוזרי הסמנכ"לים ואפילו
בהשוואה לעוזרי המנח"טים.
מקרה מובהק
שכזה של שכר פחות לאישה יחידה אל מול עשר הגברים נושאי אותו תואר משרה או תואר
משרה נמוך יותר, אינו חזון נפרץ מטבע הדברים, ומשום כך אין לחשוש להשלכת רוחב של
יישום הדין במקרה שלפנינו על היציבות ההיררכית במקומות העבודה.
ג. עיקרון
השוויון במכרזים אינו יכול למנוע החלת החוק.
נניח כי
במקום עבודה מסוים עובדים טכנאים ומזכירות. נניח כי כל הטכנאים הם גברים וכל
המזכירות הן נשים. כמו כן נניח, כי עבודתם היא "שוות ערך" וחרף זאת ישנו
פער בשכר ביניהם, כך שהמזכירות משתכרות פחות מהטכנאים. והנה מתפרסם מכרז באותו
מקום עבודה למשרת מזכירה. מכרז אליו כולם יכולים לגשת גברים ונשים, ואישה נבחרת לאותה משרה. כלום ניתן לקבוע
שבנסיבות שכאלה שכולם ידעו מהי רמת השכר
של מזכירה, כי אין המזכירה הנבחרת יכולה לטעון שרמת שכרה על פי החוק צריכה
להיות גבוהה יותר ושווה לזו של טכנאי, חרף "עקרון ההזדמנות השווה על
מועמדים פוטנציאלים אחרים שהיו יכולים להגיש מעמדותם למשרה ברמה גבוהה יותר"?
קביעה שכזו אם תתקבל, תסכל אפשרות יישום החוק במקרה של מכרז למשרה שוות ערך,
חרף פערי השכר בין העובד לעובדת.
ד. במקרה
שלפנינו אילו גבר היה זוכה במכרז שקויים, לא הייתה לו עילת תביעה על פי החוק
שתכליתו שוויון ומניעת אפליה בין המינים; אלא שבמקרה שלפנינו נבחרה אישה, המערערת,
שהוברר לה לאחר מינויה, שתקן משרתה, על פי מכרז שמראש ידועים לה תנאיו, נמוך
בהשוואה לתקן עמיתיה עוזרי הסמנכ"לים האחרים, למרות שעל פניו עבודתה שוות ערך
לשלהם - האם ניתן במקרה כזה למנוע בעדה, אחר זכייתה במכרז, לבקש סעד על פי החוק,
שתכליתו כאמור לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר?
לדעתי צריך
להיות ברור שהמכרז שקויים בנוגע למשרתה, אינו חוסם בפניה אחר זכייתה במכרז מימוש
עילת תביעתה החוקית לשוויון בשכר בהשוואה לעמיתיה, גם אם ידעה מראש על תנאי המכרז
והסכימה להם; כשם שעובדה זו לא מנעה מגב' קורן לתבוע את הום סנטר למרות שהסכימה
לשכרה, ורק לאחר מכן נודע לה, כי שכרה פחות משכר הגבר שעבד עימה באותה עבודה.
(פס"ד עע 1156/01).
סיכום
9. אם
תשמע דעתי יתקבל הערעור רק לגבי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד כך, שעניינה של המערערת,
כמוסכם על ידה בדיון שבפנינו, יוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה לניתוח
עיסוקים, אשר יחווה דעתו בשאלה - האם נכון למרץ אפריל 2005 לעבודה, עבודתה הייתה
שוות ערך לעבודת עוזרי הסמנכ"לים האחרים ועוזרי המנח"טים. על המשיבה יהא
למסור למומחה שימונה את כל המידע הנחוץ למתן תשובה לאותה שאלה. לאחר קבלת חוות דעת
המומחה וטיעוני הצדדים לרבות טיעון המשיבה מדוע לדעתה היה צידוק לשינוי בתקן המשרה
- ייתן בית הדין קמא את פסק דינו.
כל
צד ישא בהוצאותיו.
קראתי את
דעת חבריי, השופטים פליטמן וצור, ואני מסכים לדעתו של השופט צור שיש לאשר את פסק
דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.
בית
הדין האזורי קבע, כי התביעה על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התיישנה, וכי
המערערת עצמה הודתה שאין היא רואה את עצמה מופלית לרעה בשל היותה אישה. בנסיבות
אלה צדק בית הדין האזורי בקביעתו, שאין מקום להחיל במקרה זה את חוק שכר שווה לעובדת ולעובד.
גם
לגופו של עניין קבע בית הדין האזורי, כי המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה, כי
עבודתה היא "שוות ערך" לעבודת יתר עוזרי הסמנכ"לים, כשהוא קובע
בעניין זה ממצאים עובדתיים, שבהן ערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב, ולא מצאתי מקום
לסטות מהלכה זו במקרה הנוכחי.
לא
למותר לציין, כי משרת עוזר ליועץ המשפטי ברשות לא הייתה קיימת לפני כן ברשות, והיא
בבחינת "ילד חדש שבא לעולם". לידתה של המשרה הנוכחית נעשתה מלכתחילה בדפוס של ראש מדור לגברים ונשים גם
יחד, תוך השתלבות במגמה של צמצום עלויות ברשות, שבאה לידי ביטוי, בין השאר, בהפחתת
"מעמד" משרה חדשה, מראש מחלקה לראש מדור,או מראש אגף לראש מחלקה,במקרה
בו התחלף נושא המשרה.
אשר
על כן אף אני סבור שדין הערעור להידחות.
נציגת
עובדים גב' דורית טנא פרצ'יק
לאחר שקראתי
את דעתם של חברי השופטים, צור, פליטמן ורבינוביץ, אני מצרפת לדעתו של כב' השופט
צור.
אוסיף בקצרה
ואציין, כי פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מבוסס על העובדות והראיות שהוצגו
בפניו ואשר נותחו ולובנו באופן יסודי ומעמיק. מכל אלה ניתן ללמוד כי המערערת אכן
לא הופלתה לרעה כעוזרת היועץ המשפטי ברמת רמ"ד, בשל עצם היותה אישה, וכך היא
עצמה אף הודתה (סעיף 56.1 לפסק הדין). מקובלת עלי קביעתו של ביה"ד קמא, כי
השיקולים שהובילו לקביעת דרגת רמ"ד לתפקיד עוזר היועץ המשפטי לרשות, היו
עניניים ונבעו מצמצומים וקיצוצים.
פנייתו של
עו"ד שחם למר יעקב דיין, סמנכ"ל למינהל וארגון דאז ברשות, ביום
1.3.2005, ובו בקשה להציב את המערערת במעמד של "ראש מדור" למרות
ש"המתח הפורמלאי למשרה זו הוא ראש מחלקה" היתה ידועה למערערת עוד לפני
שהתקיים המכרז ביום 6.4.2005. למרות זאת, רק לאחר זכייתה של המערערת במכרז, אליו נגשו
4 גברים ו-2 נשים, היא פנתה וביקשה להשוות את דרגתה לזו של יתר עוזרי
הסמנכ"לים דאז, בהתבסס על טענת "ההפליה".
מבחינת
עקרון השיוויון במקום העבודה ומתן הזדמנות הוגנת וראויה לכלל העובדים הרואים עצמם
מתאימים למשרת עוזר היועץ המשפטי לרשות, ובוודאי ל-4 הגברים ולאישה הנוספת
שהתמודדו על התפקיד והפסידו, גם אם היתה מתקבלת טענתה של המערערת, התוצאה היתה
לעמדתי אחת – עריכת מכרז פנימי חדש. זוהי לדעתי גם התוצאה לו היתה מתקבלת דעתו של
כב' השופט פליטמן, וניתוח העיסוקים אליו היה מפנה ביה"ד קמא היה תומך בעמדת
המערערת. גם אז, לעמדתי, התוצאה היתה זהה – עריכת מכרז פנימי חדש, בו יוכלו להשתתף
כל העובדים והעובדות הרואים עצמם מתאימים לתפקיד עוזר היועץ המשפטי בדרגת
רמ"ח.
נציג
מעבידים מר אבי ברק
אני מסכים לחוות דעתו של השופט צור ומצטרף גם
להערותיו של השופט רבינוביץ.
סוף דבר
הוחלט כאמור
בפסק דינו של השופט צור. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בערעור בסכום
של 7,500 ש"ח.
ניתן היום כ"ח אדר,
תש"ע (14 מרץ, 2010) בהעדר הצדדים.
|
השופט שמואל צור |
|
השופט יגאל פליטמן |
|
השופט עמירם רבינוביץ |
|
נציג מעבידים מר אבי ברק |
|
נציגת עובדים גב' דורית טנא
פרצ'יק |