בית הדין הארצי לעבודה

בשא001225/04

הרשמת לאה גליקסמן

בפני:

המבקשת	שהם שירותי השמה ומיון בע"מ
המשיבה	אבגניה קרוליין

בשם המבקשת - עו"ד באשי

בשם המשיבה - עו"ד קמפלר

החלטה

1. בפני בקשה שכותרתה "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור", וברישא לה נתבקש בית הדין "ליתן למבקשת ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן" (כך במקור!). פסק הדין נשוא הבקשה הוא פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בהליך של דיון מהיר (דמ 9997/02; מותב בראשות השופטת סיגל דוידוב - מוטולה ונ.צ. מר שלמה פלור). פסק הדין הומצא למבקשת ביום 18.3.2004, כך שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור (בהתחשב בכך שהיום ה- 15 חל ביום שישי) היה יום 4.4.2004. המערערת ביקשה להגיש הודעת ערעור ביום 20.4.2004. בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 22.4.2004.

2. נימוקי הבקשה הם:

2.1. ב"כ המבקשת טעה וסבר כי מדובר בערעור בזכות, אשר המועד להגשתו הוא 30 יום.

2.2. למבקשת סיכויי הגנה טובים ביותר, ויהיה זה אי צדק ומפח גדול למבקשת אם לא יתאפשר לה להציג כיאות את גרסתה.

2.3. המבקשת לא היתה מיוצגת, וראוי ליתן לה להציג את גרסתה.

2.4. לפיכך, בית הדין מתבקש לקבל את הודעת הערעור מטעם המבקשת.

3. המשיבה התנגדה לבקשה מנימוקים אלה:

3.1. הבקשה לא נתמכה בתצהיר לאימות הטענות העובדתיות שנטענו בה.

3.2. המבקשת נקטה בהליך לא נכון - הגשת הודעת ערעור במקום הגשת בקשת רשות ערעור.

3.3. טעות בא כוחה של המבקשת אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.

3.4. ערעור המבקשת מכוון כנגד הערכת מהימנות העדויות על ידי בית הדין קמא, ולכן סיכוייו קלושים.

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, להלן החלטתי.

5. מנימוקי הבקשה עולה כי ב"כ המבקשת טעה בסוברו כי פסק הדין ניתן לערעור "בזכות", ולא היה מודע לכך כי ערעור על פסק דין שניתן בהליך של דיון מהיר טעון קבלת רשות.

6. בהתאם לפסיקת בית דין זה, נסיבות בהן בפסק הדין שניתן בהליך של דיון מהיר לא צוינו הוראות החוק בדבר המועד להגשת בקשת רשות ערעור, ובקשת רשות ערעור הוגשה בטרם חלוף 30 הימים ממועד המצאת פסק הדין, מהוות "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

ראו:

עא"ח 27/03 מוריץ את טוכלר בע"מ נ' רוני מטלון (פסק דין מיום 5.2.2004).

בש"א 1049/02 מאיר אמויאל נ' מוסך שלום דיין בע"מ (עבודה ארצי כרך לג
(96) 31).

בש"א 373/03 דברת רעננה בע"מ נ' נוה רון (החלטה מיום 1.9.2003).

בש"א 1187/00 דאובר נ' סופר פארם (החלטה מיום 29.9.00).

7. בהתאם לפסיקה על פי סעיף 6 לעיל, אילו היתה מוגשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, היה בית הדין מאריך את המועד להגשתה עד למועד הגשתה, כיון שהוגשה בטרם חלפו 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין (בהתחשב בפגרת חג הפסח שחלה במהלך התקופה).

8. נראה לי, כי על אף שהמבקשת הכתירה את בקשתה בכותרת "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור" הרי מתוכן הבקשה עולה כי הכוונה היתה להגשת בקשת רשות ערעור, שכן מצוין בבקשה במפורש כי הטעות היתה כי מדובר בערעור בזכות, וכן בשורה הראשונה לבקשה נאמר כי הבקשה מתייחסת לארכה ל"מתן רשות להתגונן". נראה לי, כי בהתחשב בנסיבות אלה, יש לראות בכינוי הבקשה כבקשה להארכת מועד להגשת ערעור כ"טעות טכנית", שאינה צריכה למנוע הארכת מועד במקרה הנדון.

השוו: רע"א 8814/03 שמואל חדד נ' בן אבו חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פסק דין מיום 21.5.2004.

1. בהתייחס לטענה כי לא הוגש תצהיר לתמיכה בבקשה: בהתאם לפסיקת בית דין זה, ההוראה בתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת תמיכה בתצהיר בכל בקשה אינה חלה בבית הדין לעבודה. לפיכך, אין חובה לצרף תצהיר לכל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, והדבר תלוי בסוג הטענות המועלות בבקשה (דב"ע מט/107 – 9 מדינת ישראל נ' אלי מזרחי, פסק דין מיום 21.6.1989). נראה לי, כי במקרה הנדון, משמדובר בטעותו של ב"כ המבקשת, אשר פורטה בבקשה, ואשר העובדות בנוגע אליה עולות מהמסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, אין העדרו של תצהיר התומך בבקשה מהווה סיבה שלא להיעתר לבקשה.

9. לאור האמור, הבקשה להארכת מועד מתקבלת, והמזכירות תפתח תיק בקשת רשות ערעור.

10. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום ג' בתמוז, תשס"ד (22 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.

לאה גליקסמן, רשמת