1

בתי הדין לעבודה

בשא001317/07		בית הדין האזורי לעבודה בנצרתבית הדין האזורי לעבודה בנצרת
בתיק עיקרי: עב 002123/04
31/05/2007	תאריך:	כב' השופטת שפר ורד - שופטת ראשית נציג ציבור (עובדים): מר רז יצחק נציג ציבור (מעבידים): מר לוי טוביה	בפני:

	טולדנו חיים		בעניין:
המבקש/ התובע	בדארנה פדל ואח' ממועצת פועלי נצרת עילית	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	עיריית נצרת עילית
המשיבה/ הנתבעת	גורדון אולגה	ע"י ב"כ עו"ד

החלטה

1. בפנינו בקשתו של התובע בתיק העיקרי (להלן: "המבקש") לביטול ההסדר הדיוני שאליו הגיעו הצדדים ביום 23.11.06 ושקיבל תוקף של החלטה.

2. טרם נדון בבקשה גופה, נציג את העובדות הרלוונטיות לענייננו בקצירת האומר:

א. המבקש עבד בשירותה של המשיבה (להלן: "העירייה") 27 שנים, הוא הושעה מעבודתו בה, ננקטו נגדו הליכים משמעתיים והוגש כתב אישום לבית הדין למשמעת, שהבירור בו לא הסתיים לאחר שהעירייה החליטה לפטרו.

ב. המבקש עתר לבית דין זה (מותב בראשותו של כבוד השופט הראשי ד'אז חיים סומך – עב 1905/02) בתביעה לצו מניעה קבוע כנגד הליך ההשעיה, שהוגשה בד בבד עם בקשה למתן צו מניעה זמני המורה לעירייה להשיבו לאלתר לעבודתו בה.

בית הדין, קיבל את בקשתו של המבקש בחלקה באופן שהכריז על בטלות ההשעיה, אולם לא הורה לעירייה להשיב את המבקש לעבודה בה אלא הקפיא את המצב ולפיו שהה המבקש בחופשה.

בקשת רשות ערעור שהגישה העירייה על החלטת בית הדין נדחתה בהסכמה, וזאת לאחר שהעירייה חזרה בה מהערעור. בית הדין הארצי נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה ההסדר ששרר, בהתאם לו המבקש שהה בחופשה וקיבל שכר מהעירייה ימשיך, ובמקביל ייעשו מאמצים לסיומם של ההליכים בבית הדין למשמעת, והמליץ לצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם בדרך של פשרה.

ג. הצדדים לא הגיעו לפשרה ביניהם ובית הדין האזורי שמע את ראיות הצדדים, כשביום 18.7.04, קודם למתן פסק הדין, פיטרה העירייה את המבקש לטענתה משיקולי צמצום והתייעלות.

המבקש עתר לבית הדין בתביעה למתן צו מניעה קבוע (עב 2123/04) שיביא לבטלות הפיטורים ובמקביל הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני, בקשה שנדחתה על ידי בית דין זה כמו גם בר"ע שהוגשה לבית הדין הארצי על ההחלטה.

ד. ביום 30.8.04 הודיעה ב"כ העירייה לבית הדין כי בנסיבות העניין ועד שתתברר התביעה העיקרית בעניין פיטוריו של המבקש, יש להשהות את התביעה בעניין ההשעיה.

מנגד, הודיע המבקש לבית הדין ביום 5.9.04, כי "עם או ללא זיקה לדיון המתנהל בעניין החלטת המשיבה (-העירייה) לפטר את התובע, יש להכריע בתביעת התובע נגד השעייתו ללא תלות כלשהי בתוצאות ההכרעה השיפוטית שאמורה להתקבל בעניין פיטוריו".

המבקש ציין כי:

"אי חוקיות ההשעיה ובטלותה חשובים לא רק לעניין עצם המשך עבודתו של התובע אלא גם לזכויותיו כעובד הנתבעת, בכלל".

על כן: "ברי הוא כי אין ליצור קורלציה בין שני התיקים, וגם אם כן, בכל מקרה יש להכריע בתביעה נגד השעיית התובע".

ה. ביום 20.12.04 ניתן פסק הדין בתביעה כנגד ההשעיה (עב 1905/02) ובו נפסק כי על אף שמסכת הראיות שנשמעה לא שינתה מהקביעות העובדתיות שהביאו להחלטה על ביטול ההשעיה, הרי משנתבע סעד הצהרתי גרידא, וככזה הוא התייתר לנוכח פיטורי המבקש, נדחית התביעה.

ו. ההליכים בתביעה העיקרית כנגד פיטורי המבקש המשיכו להתנהל בפני בית דין זה.

ביום 8.5.06 התקיימה ישיבה בפני אב בית הדין הסכימו הצדדים לקיים הליך של גישור בניהם, ןאף בית הדין העיר כי: "בהתחשב במכלול נסיבות העניין הנוגעות לתביעה שהדיון בה קבוע להיום ותביעות נוספות של התובע שערעור ביחס אליהן תלוי ועומד בפני בית הדין הארצי ובהתחשב בהיבטים המשפטיים הבעייתיים שבית הדין העלה כעת בפני הצדדים, יטב אם ימוצו הנסיונות לבוא לידי הסדר כספי במסגרת הליך הגישור שישיבה בעניינו נקבעה בתוך ימים ספורים".

ישיבת הגישור התקיימה אך נסיונות הגישור לא צלחו והצדדים חזרו להליך הדיון הרגיל.

ז. בישיבה מיום 23.11.06, שהתקיימה בפני מותב זה, הגיעו הצדדים להסכמות שונות, בחלקן דיוניות, שלמען הנוחות נביאן כלשונן:

"לאחר ששקלנו בדבר ושמענו את הצעות בית הדין החלטנו לקבלן בעיקרן ולהסכים כדלקמן:

א. לעניין התביעה התלויה ועומדת כעת בפני בית הדין - אנו מוותרים על חקירת המצהירים מבלי שנודה במי מבין טענותיהם ומסמיכים את בית הדין להכריע בה לאור מכלול החומר שבתיק וסיכומים בכתב שנגיש.

כמו כן, התובע אינו עומד עוד על הסעד של השבתו לעבודה הגם שהוא עומד על התביעה לסעד הצהרתי שנפל פגם כבד משקל בפיטוריו.

...

ה. הסכם זה כאמור יביא לידי סילוק סופי של כל ההתדיינויות בין הצדדים לרבות בערעור שהוגש לבית הדין הארצי על פסק הדין שניתן על ידי מותב בראשות כב' השופט הראשי (דאז) חיים סומך בתיק עב 1905/02 וההליך המשמעתי שננקט על ידי הנתבעת בבית הדין למשמעת והוקפא...".

כמו כן הוסכם בין הצדדים על מתן פרק זמן של חמישה ימים שבו יוכל כל צד לחזור בו מההסכמות שניתנו.

להסכמות הצדדים ניתן תוקף של החלטה, הצדדים לא הודיעו על חזרתם בהם מההסכמות והמבקש הגיש את סיכומיו.

ח. ביום 26.2.07 ניתן פסק הדין בערעור שהגיש המבקש בעניין השעייתו מהעירייה, ולפיו התקבל הערעור באופן שבית הדין הארצי נענה למבוקשו של המבקש-המערער והצהיר "כי השעיית התובע בטילה ומבוטלת" וניתנה שלא כדין.

בעקבות פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפנינו.

3. תמצית טענות המבקש:

א. המבקש טען כי הוא נקשר בהסכם הדיוני שאליו הגיעו הצדדים רק בעקבות מצוקתו הקשה ולנוכח העובדה שהתביעה בגין ההשעיה נדחתה.

ב. לאור תוצאת פסק הדין בערעור, שהפך את החלטת בית הדין האזורי וקיבל את הערעור, בוטלה למעשה ההחלטה בגין ההשעיה וקמה למבקש הזכות למצות את הדיון בשאלת הפיטורים ובהשבתו לעבודה, לאחר ששמו נוקה וטוהר.

זכות זו היא זכות חוקתית הנובעת מעקרון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והיא גוברת על כל הסדר דיוני, בוודאי כזה שלא קיבל תוקף של פסק דין ומשכך לא הובשל לכדי סיומו.

ג. שיקולים פרוצדוראליים נדחים מפני שיקולים שבמהות. כמו כן הפסיקה התירה לא אחת להגיש ראיות גם בשלב ערעור כך שקיומו של הדיון בשלב זה אפשרי, מה עוד שהעירייה לא תיפגע מקיומו של הדיון שכן היא טרם הגישה את סיכומיה ולהיפך, היא יוצאת נשכרת בעובדה שכבר נחשפה למרבית טענותיו של המבקש בסיכומיו.

4. תמצית טענות העירייה:

א. יש לדחות את הבקשה על הסף לאחר שהיא נתמכה בתצהיר בגין הטענות המשפטיות, בעוד שהטענות העובדתיות לא גובו בתצהיר.

ב. הצדדים הגיעו לידי ההסדר הדיוני מושא הבקשה לאחר שזומנו לישיבת הוכחות, ובה ניהלו משא ומתן ממושך שארך למעלה משעתיים בניסיון להגיע להסדר שיסמיך את בית הדין לפסוק בכל השאלות שנותרו במחלוקת בין הצדדים, לרבות הערעור על פסק הדין בעניין ההשעיה.

ג. התנגדות על בסיס פרוצדוראלי - הליך של ביטול הסדר שהיגיעו אליו הצדדים ושקיבל תוקף של החלטה יכול וייעשה בדרך של בקשה לביטול החלטה או בקשת רשות ערעור, בהתאם להוראת תקנה 74 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 ועל פי המועדים בה.

משחלפו שלושה חודשים מיום מתן ההחלטה, חלף המועד להגשת בר"ע וההחלטה הפכה לחלוטה.

העירייה ציינה כי המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד ואף לא ציין טעמים המקנים לו לטעמו את זכות הביטול.

דרך נוספת לביטולו של ההסדר היא בהגשת ערעור בזכות על פסק הדין שיינתן על ידי בית הדין לאחר הגשת סיכומי הנתבעת, או בהגשת תביעה לביטול ההסדר.

משכך, העיקרון של "זכות הפנייה לערכאות" נשמר ויש לחזק את עיקרון "סופיות הדיון" והסתמכותה של העירייה על ההסדר שהפך להחלטה חלוטה.

ד. התנגדות על בסיס חוזי – הכלל הוא שבית הדין לא ייטה לבטל הסדר דיוני שהצדדים הגיעו אליו בהסכמה ושקיבל תוקף של החלטה אלא במקרים נדירים שבהם העילה לביטול מוצדקת, ברורה ומוכחת.

המבקש מיוצג על ידי שני עורכי דין, ההסדר הושג במהלך דיון בבית הדין ובעידודו. המבקש לא טען ולא הציג עובדה חדשה שיכולה להוות גורם לשינוי ההחלטה.

המבקש ידע אף ידע כי הערעור בעניין ההשעיה תלוי ועומד בבית הדין הארצי והסכמתו להסדר נבעה מהערכתו את סיכוייו להצליח בערעור.

ה. המבקש מנסה לבטל הסדר בטענה כי בשלב מאוחר יותר להסדר התברר שהוא יכול היה להפיק יותר בעת עריכת ההסדר. טענה זו אין לה מקום שעה שהמבקש קיבל עליו את ההסדר הדיוני ולא ניצל את הכלים שהיו בידו לחזור בו מההסדר או להגיש בר"ע על ההחלטה במועדים שננקבו בתקנות.

ו. המבקש פעל שלא בתום לב, שעה שלא יידע את בית הדין הארצי שדן בערעור על ההסדר הדיוני. בסיס פסק הדין בערעור הושתת על האפשרות שהמבקש ישוב לעבודה בעירייה, אך ההסדר בין הצדדים מלמד על כך שהמבקש חזר בו מכוונתו לשוב לעבודה וכל המחלוקת נותרה בגין הזכויות הכספיות.

5. הכרעה:

א. "פסק דין שבהסכמה אשר הוא יציר כפיו של הסכם בין בעלי הדין – מורכב משני חלקים: מההסכם שבין הצדדים, ומהגושפנקה של השופט אשר זה הטביע עליו".

[יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 787 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)].

הנה כי כן, פסק דין שאישר הסכמה בין צדדים יריבים משלב בתוכו שני פנים שונים – הסכמי ושיפוטי.

שני פנים אלה יוצרים את ההבדל בדרך תקיפתו של ההסכם, אם על דרך הערעור או על דרך תביעה חדשה לביטול פסק הדין (וראו רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלוניאק, פ"ד נג(3) 337,443), אך הם גם יוצרים סוג של חוזה מיוחד שחלים עליו כללים נוספים שאינם שאובים רק מחוק החוזים.

הסכם מיוחד זה, ככל שהוא נוגע לעניינים הפרוצדוראליים ולדרך ניהול הדיון, כולל גם את ההיבט של עשיית "משפט צדק", ומחייב את בית המשפט לנהוג בהסדרים הפרוצדוראליים שהוסכם עליהם ושקיבלו את אישורו של בית המשפט בגמישות המתחייבת ולא כבמיטת סדום (וראו ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346; ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נא(2) 171, 188-189).

יצוין, כי במקרים אחדים הרחיק בית המשפט לכת בקובעו כי לכל צד להסדר דיוני שמורה הזכות לחזור בו מההסכמה כל עוד הצד שכנגד לא שינה מצבו ולא הסתמך על ההסכמה שהושגה (וראו בר"ע (חיפה) 1499/97 ג'רסי נ' עירית חיפה תק-מח 97(3), 142).

מנגד, חידד בית המשפט העליון את חשיבות ההיצמדות להסדר דיוני שהתקבל בהסכמת הצדדים.

כבוד הרשם בועז אוקון ברע"א 5823/00 כיוף נ' מנסור תק-על 2000(3), 1140כותב את הדברים הבאים היפים אף לענייננו:

"שכלולו של הסדר דיוני אין משמעו ספקות לפני ההתקשרות וחרטה לאחריו. פירושו הנכון הוא גילוי כוונה רצינית להתקשר בחוזה והבנת התוצאות המשפטיות הנובעות מכך (ע"א 158/77 - חוה רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד לג 288 (2)). המבקש היה ער, בעת שכלול ההסדר הדיוני, לקיומם האפשרי של עדים נוספים (אשר לא מסרו תצהיר). הוא היה ער לאפשרות זימונם לבית המשפט. המבקש אף יכול היה לעתור באותה עת למינוי מומחה. הוא נמנע מעשות כך. הוא העדיף לסיים את הפרשה בדרך דיונית מקוצרת.

זניחת דרך דיונית זו, רק משום שהמבקש סבור עתה כי "חשיפת האמת ומניעת עיוות דין" מחייבות זאת, אינה עניין של מה בכך. המונחים "חשיפת אמת" ו"מניעת עיוות דין" אינם קולבים עליהם ניתן לתלות ניסיון חד צדדים לסגת מהסדר דיוני שנערך. יותר משהבקשה מבוססת על האינטרס ב"חשיפת האמת", כלשון המבקש, היא מלמדת עד כמה, לעיתים, סוגיית האמת עקרונית בהשוואה לסוגיית נקודת הראות המשתנה. המבקש השקיף על הדרך הראויה לחשיפת האמת בצורה שונה בשלבים השונים של ההליך, וכמו המטפס על ההר, הנוף השתנה מבחינתו עם כל עיקול שבדרך. שינוי זה, בדרך הראייה של המבקש, נעשה לאחר שהצדדים סכמו ביניהם מהו הצובר הראייתי, שעל יסודו תוכרע המחלוקת. שינוי זה אינו ענין של מה בכך. ברגיל, יש לכבד הסכמה דיונית כזו. אין לראות בה מכשול לגילוי האמת, והיא משרתת את האינטרס בדבר סופיות הדיון, תוך כיבוד האוטונומיה של הצדדים ביחס לדרכי ניהולו" (ההדגשות אינן במקור).

ב. במקרה שלפנינו ביקש המבקש לחזור בו מההסכמה הדיונית שהושגה ולדון בתיק בדרך הרגילה של שמיעת המצהירים וחקירתם, וזאת כדי למצות את יומו ולאפשר לו לטהר את שמו לאחר שהוברר בערעור שהגיש, כי דינו של הליך ההשעיה שבוצע לו להתבטל.

בית הדין לעבודה מיוחד אמנם בגמישות הפרוצדוראלית שמנחה אותו, אולם אין בכך כדי לשים לפלסתר את ההסכמות הדיוניות שאליהן הצדדים הגיעו לאחר משא ומתן ביניהם ולאחר שעמדו בפניהם כל הנתונים הרלוונטיים להשגת ההסכמות שביניהם.

בית הדין אינו ממהר לקבל תביעות כנגד פסקי דין שהושגו בהסכמת הצדדים ו"נראה לנו שבית הדין לעבודה יקפיד הקפדה יתרה ולא ייטה לבטל פסק דין של פשרה אלא במקרים נדירים שבהם העילה לביטול ההסכם ברורה ומוכחת" (יצחק לובוצקי סדר הדין בבית הדין לעבודה 214).

בענייננו, יש לפעול ברוח ההלכות שפורטו לעיל, תוך השינויים וההתאמה המתחייבים מהעובדה שאין עסקינן בהסכמה שהביאה לידי סיום את מכלול המחלוקות שבין הצדדים וקיבלה תוקף של פסק דין, אלא בהסכמה דיונית, הכוללת ויתור על אחד הסעדים ועל חקירת המצהירים.

ג. המבקש, בדיון שבו גובש ההסכם הדיוני, שאכן צודקת המשיבה בהפנותו לכך שקדם לו דין ודברים ארוך וממושך בין הצדדים, כאשר התובע מיוצג ע"י שני עורכי דין, היה ער למכלול טענותיו שברצונו להוכיח, וכמובן היה ער ומודע לערעור על החלטת ההשעיה שהיה תלוי ועומד באותה עת בפני בית הדין הארצי, אלא שהעריך את סיכוייו להתקבל ככאלה שייטב אם יקשר בהסכם הדיוני.

בשוקלו את כלל הנתונים שעמדו בפניו, נתן המבקש את הסכמתו לניהול הדיון בדרך של הסתמכות על הכתובים שבפני בית הדין וכן ויתר על סעד ההשבה, תוך שנקבע כי הסכמת הצדדים מביאה לידי קיצה את כל המחלוקת וההידיינות ביניהם, לרבות זו שעומדת לערעור בפני בית הדין הארצי.

בנסיבות אלה, יקשה לראות כמופרכת את טענת המשיבה, לפיה עסקינן בסוג של "טעות בכדאיות העיסקה" - שהרי המבקש העריך שההסכם הדיוני כדאי עבורו בהתחשב בהערכותיו בדבר סיכויי ערעורו, ומשהתבדו חששותיו, והופתע לראות שערעורו התקבל - הבין, בדיעבד, כי מקח טעות עשה בהגיעו להסדר, ועל כן מבקש הוא לבטלו.

יש להוסיף כי בפסק דינו בערעור התייחס בית הדין הארצי לסעד ההשבה וכתב:

"יוטעם, כי בערעורו לא ביקש המערער סעד של השבה לעבודה. בנדון זה ציין המערער: 'אשר לחזרה בפועל לעבודה, מן הסתם זו תלויה בתוצאת ההליך המשפטי המתנהל בעניין פיטורי המערער' ".

כלומר, המבקש בחר שלא להעמיד לדיון את שאלת השבתו לעבודה ואף השאיר זאת בלעדית לתוצאת ההליך המתנהל בפנינו בתיק העיקרי.

משקיבל המבקש את ההסכמות הדיוניות וויתר על סעד ההשבה לעבודה כשלעניין זכות זו הוא הסתמך אך ורק על ההליך המתנהל בפנינו ללא התייחסות לתוצאת הערעור, הרי שבנסיבות אלה מקוממת עוד יותר בקשתו של המבקש לחזור בו מהסכמה זו, נוכח תוצאת פסק הדין שבערעורו.

ד. יחד עם זאת, ולמרות כל האמור לעיל, מוצאים אנו כי בתוצאת הערעור יש כדי להוות שינוי מהותי בנסיבות המשפיע גם על ההסדר הדיוני שקבעו הצדדים.

בית הדין הארצי קיבל את הערעור ופסק כי דין השעייתו של המבקש להתבטל. בכך למעשה קבע בית הדין כי העירייה שגתה בכך שאימצה סעד קיצוני זה של השעיה, ולא בחרה לנקוט את ההליך הראוי במסלול של "אי התאמה" או לחילופין בכך שראש העירייה לא שקל את מכלול השיקולים שראוי היה לקחת בחשבון בעת בחינת השעייתו של המבקש.

בית הדין הארצי הסביר היטב כי למבקש למעשה נגרם עוול לשמו הטוב במהלך התקופה הארוכה מיום השעייתו ועד ליום פסק הדין בערעור. משכך, ועל אף הפיטורים, לא התייתר הצורך להכריז קבל עם ועדה, כי המבקש הושעה שלא כדין.

תחושת אי הצדק והעוול שנגרמו למבקש, והגושפנקא שקיבלו עם מתן פסק הדין בערעור ומכוחו, משנה את המאזן שבכף המאזניים, בו בכף אחת מונח הצד ה"הסכמי" שבהסדר הדיוני ואילו בכף השנייה מונח עיקרון "עשיית הצדק".

תחושת הצורך של המבקש כי ייעשה "משפט צדק" ולפיה הוא מעוניין לברר את הליכי פיטוריו ולמצות את בחינתם כך שלגרסתו יתברר באופן מוחלט כי פיטוריו, כמו השעייתו, נעשו שלא בצדק, וזאת לאור קביעותיו של בית הדין הארצי שהיה בהן כדי להוות נסיבות חדשות שצבעו באור אחר את המציאות המשפטית האופפת את יחסיו עם המשיבה - גוברת לדעתנו על הצורך החשוב לכבד הסכמים ולהשאיר על כנו את ההסדר הדיוני, במיוחד בהתחשב במכלול הנסיבות שבפנינו, שבראשן העובדה שעסקינן בהסדר דיוני שלא קיבל תוקף של פסק דין סופי, ומוצאים אנו שנזקיה של המשיבה כתוצאה מביטול ההסכם אינם כאלה שאינם ניתנים לפיצוי כספי.

טענתה של המשיבה לפיה הסתמכה על ויתורו של המבקש על סעד ההשבה לעניין הערכות בכל הנוגע למצבת כח האדם אצלה - תילקח בחשבון בבוא בית הדין להחליט אם יש להעניק למבקש את הסעד האמור בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אולם אין בה כדי להצדיק המנעות ממתן ההזדמנות לשכנע כי הוא זכאי לסעד האמור.

ה. לאור כל האמור לעיל, במצטבר, מקבלים אנו את בקשתו של המבקש, ומבטלים את ההסדר הדיוני מושא בקשה זו, וכמובן גם את החלטתנו שנתנה לו תוקף.

יחד עם זאת, ותוך מתן משקל למורת הרוח שהבענו ביחס אליה, כמו גם ההוצאות שהסב למשיבה, מוצאים אנו לנכון לחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.

6. הצדדים ימציאו רשימת מועדים הנוחים לשניהם, וזאת עד ליום 15/06/07.

התיק יובא לעיון ביום 15/06/07.

ניתנה היום י'ד בסיון, תשס"ז (31 במאי 2007) בהעדר הצדדים.

________________ ______________ _______________

ורד שפר – ש. ראשית נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)