1

בית הדין הארצי לעבודה

עע 000395/08

המערער	אברהם פלקסר
	-
המשיבים	1. נשיץ ברנדס ושות' 2. עו"ד פטר גד נשיץ 3. עו"ד חנינא ברנדס

בפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט עמירם רבינוביץ, השופט שמואל צור

נציג עובדים מר יצחק שילון, נציג מעבידים מר חיים בנימיני

בשם המערערת – בעצמו והגב' נירה כהן

בשם המשיבה - עו"ד נחום פיינברג ועו"ד אפרת דויטש

פסק דין

הנשיא סטיב אדלר

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה חגית שגיא, עב 5709/05 ועב4641/01) מיום 5.5.2008 בה נמחקה תביעתו של המערער, תוך חיובו בהוצאות, וזאת בשל אי ציות להחלטה קודמת של בית הדין, ולאור מקרים קודמים רבים בהם נמנע המערער מלהופיע לדיונים אשר נקבעו בפני בית הדין.

[2] המערער עתר לבית הדין האזורי עוד ביום 5.6.2001, בתביעה לקבלת תשלומים שונים המגיעים לו, לטענתו, מכוח תקופת עבודתו במשיבה 1, בסכום העולה על 1.5 מיליון ש"ח. לאחר כמה וכמה ישיבות קדם משפט, החלה פרשת הראיות בהליך, ונקבעו ארבעה דיוני הוכחות במעמד הצדדים, ותוך תיאום עמם: 3.9.2007; 17.9.2007; 8.10.2007; 21.10.2007.

בישיבה ביום 3.9.2007 נעשה ניסיון להביא את הצדדים לידי פשרה, אך בלא הצלחה.

בישיבות ביום 17.9.2007 וביום 8.10.2007 נשמעה עדותו של המערער ועדויות של עדים מטעמו, ונקבעה ישיבת הוכחות נוספת ליום 26.11.2007, נוסף על הישיבה שנועדה ליום 21.10.2007.

לאחר שתי ישיבות אלו, החל המערער להגיש שורה של בקשות והודעות לבית הדין בדבר אי יכולתו להתייצב לדיונים שנקבעו, ואשר הביאו בסופו של יום למחיקת התביעה.

להלן, נביא סקירה קצרה של השתלשלות העניינים.

השתלשלות העניינים

[3] כ-11 ימים לפני מועד הדיון שנועד ליום 21.10.2007 הודיע המערער כי שניים מתוך שלושת העדים מטעמו, לא יוכלו להופיע לעדות. בו ביום, ניתנה החלטה לפיה בדיון תישמע עדותו של העד השלישי מטעמו. אולם, חמישה ימים לפני מועד הדיון, הודיע המערער כי עד זה נאלץ לטוס לחו"ל. על כן, ביטל בית הדין את הדיון תוך שהורה על גמר הוכחות התביעה בדיון ביום 26.11.2007.

ביום 26.11.2007 הודיע המערער כי ערב לפני כן אושפז בבית חולים לצורך פרוצדורה רפואית דחופה לה נזקק, ועל כן לא יוכל להופיע לדיון ההוכחות שנקבע. הדיון בוטל. יצוין, כי בהתאם להחלטת בית הדין האזורי הגיש המערער מסמכים לאימות סיבת אי הופעתו לדיון. אולם, במסמכים הושחרו כל הפרטים באשר למצבו הרפואי של המערער. כל שניתן להבין מהמסמכים הוא כי המערער התקבל לבית החולים ביום 26.11.2007 בשעה 1:29, וכי למחרת – 27.11.2008 – קיבל אישור מרופא קופת חולים כי אינו מסוגל לעבוד החל מיום 27.11.2007 ועד ליום 30.11.2007.

ביום 4.2.2008 התקיים דיון במעמד הצדדים, בו נדחתה בקשת המערער לדחיית המשך המשפט ב-60 יום, תוך שנקבעו ארבעה מועדי דיונים לשמיעת עדי התביעה ועדי ההגנה: 28.2.2008; 12.3.2008; 17.3.2008; 10.4.2008.

יום לפני הדיון אשר נועד ליום 28.2.2008, הגיש המערער בקשה לביטולו עקב מחלה בה לקה, ואשר בהתאם לאישורים הרפואיים שהוגשו, מנעה ממנו לעבוד מיום 26.2.2008 ועד ליום 29.2.2008. בקשתו נדחתה על ידי בית הדין האזורי, אשר קבע כי לאור מצבו הרפואי, תימשך ישיבת ההוכחות שעתיים בלבד. המערער הופיע לדיון, ואולם טען, באמצעות הגב' כהן שהופיעה עמו, כי עקב מחלתו אינו מסוגל לדבר. על כן, הורה בית הדין על דחיית חקירת המערער.

[4] מועד הדיון הבא אשר נועד ליום 12.3.2008 אף הוא לא התקיים. בבקר יום הדיון, הודיע המערער על אשפוזו בבית החולים. בית הדין האזורי ביטל את הדיון, הורה למערער להגיש מסמכים רפואיים, והבהיר כי "במידה ומצבו הרפואי של התובע ימנע ממנו להופיע בדיונים הנוספים שנקבעו – ישקול בית הדין קיום המשך הדיון בבית החולים, ככל שמצבו של התובע יאפשר זאת".

מספר ימים לאחר מכן, הגיש המערער בקשה לדחיית שני הדיונים הנוספים הקבועים בהליך, וזאת תוך הגשת המסמכים הרפואיים המבוקשים. אף כאן, השחיר המערער את כל הפרטים שיש בהם כדי ללמד על מצבו הרפואי. כל שניתן להבין מהמסמכים שהוגשו, הוא שהמערער התקבל לבית החולים ביום 12.3.2008, בשעה 7:34 בבקר, ושוחרר תוך קבלת שלושה ימי מחלה; למחרת, קיבל אישור מטעם רופא קופת חולים לפיו אינו מסוגל לעבוד החל מיום 13.3.2008 ועד ליום 18.3.2008.

בנוסף, הגיש המערער לבית הדין הזמנה לבדיקות ביום 17.3.2008 בשעה 12:36 וביום 19.3.2008 בשעה 12:00. בעקבות זאת, בוטל הדיון שנועד ליום 17.3.2008, תוך שבית הדין מורה למערער להגיש את המסמכים הרפואיים ללא כל מחיקות, לעיון בית הדין בלבד. המסמכים לא הוגשו כנדרש, ובהחלטה מיום 23.3.2008 נקבע כי הדיון שנועד ליום 10.4.2008 יתקיים במועדו, ובתחילתו יוצגו המסמכים האמורים.

יום לפני מועד הדיון, הוא יום 9.4.2008, הגיש המערער הודעה בה חזר על בקשתו לביטול הדיון ביום 10.4.2008, תוך צירוף אישור רפואי מאותו היום, ואשר לפיו הוא אינו מסוגל לעבוד החל מיום 8.4.2008 ועד ליום 10.4.2008, וכן הזמנה לבדיקה ביום 10.4.2008 בשעה 11:50.

בו ביום, ניתנה החלטה של בית הדין האזורי, המורה למערער להמציא אישור רפואי "המפרט את מחלתו, ומאשר כי עקב מצבו הרפואי נבצר ממנו להופיע לדיונים בבית הדין...באישור הרפואי יצוין מה משך התקופה המשוערת בה לא יוכל התובע להופיע לדיונים...לא יומצא כאמור – אשקול מחיקת התביעה" (להלן: האישור הרפואי המלא).

מספר ימים לאחר מכן, הגיש המערער הודעה בה הבהיר כי פנה לרופאו בבקשה לקבלת האישור הרפואי המלא כפי הנדרש, אך לא נענה בחיוב. בהחלטה מיום 16.4.2008 ניתנה החלטה המורה שוב על המצאת האישור המבוקש עד ליום 30.4.2008, שאם לא כן, תימחק התביעה תוך חיוב בהוצאות לטובת המשיבים. ביום 30.4.2008 הודיע המערער בשנית לבית הדין כי אין בידיו את האישור הרפואי המלא, והציג הפנייה לאשפוז מאותו יום.

פסק דינו של בית הדין האזורי

[5] ביום 5.5.2008 ניתן פסק הדין בו נמחקה התביעה, תוך חיוב המערער בהוצאות בסך 10,000 ש"ח לטובת המשיבים. כנגד פסק דין זה מופנה הערעור שלפנינו.

יוער, כי לאחר מתן פסק הדין, הגיש המערער בקשה לביטולו. בקשתו נדחתה ביום 21.5.2008, בהחלטה מנומקת ומפורטת, תוך שניתנה לו הזדמנות נוספת להגיש בתוך 15 יום בקשה נוספת אליה יצורף האישור הרפואי המלא, ותוך השתת הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח. בקשה נוספת כאמור לא הוגשה.

טיעוני הצדדים

[6] במסגרת הערעור, טוען המערער כי לא התקיימה אף אחת מן העילות למחיקת תובענה הקבועות בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. בנוסף, שב המערער וטוען בפנינו כי אי התייצבותו לדיונים שנקבעו בבית הדין האזורי נבעו בשל מצבו הרפואי, ואין לפגוע בזכותו לגישה לערכאות ולהליך הוגן בשל מצבו זה.

לטענתו, לכל אורך הדרך, הוא ציית להוראות בית הדין. בפרט, נכון בכל הנוגע להמצאת האישור הרפואי המלא. זאת, באשר הוא ציית להוראת בית הדין עת פנה לרופאו לקבלת האישור הנדרש, ואין להעמיד לחובתו את העדר הנכונות מצד רופאו להמציא אישור כפי דרישת בית הדין.

נוסף על האמור, שב המערער ומעלה טענות בדבר משוא פנים בניהול המשפט מצד השופטת היושבת לדין. בקשת פסלות אותה הגיש לבית הדין האזורי נדחתה ביום 13.11.2007 וערעור כנגד החלטה זו נדחתה על ידי ביום 1.1.2008. לטענת המערער, רק לאחר הגשת הערעור, נודע לו על כי השופטת היושבת לדין עבדה בעבר אצל בא כוח המשיבים, דבר המחזק את טענתו בדבר משוא פנים בניהול המשפט, בעיקר נוכח שתיקתם בעניין זה עת הוגשה בקשת הפסילה.

[7] מנגד, תומכים המשיבים בפסק דינו של בית הדין האזורי, מן הטעמים המופיעים בהחלטה המנומקת מיום 21.5.2008, ומוסיפים וטוענים כי המערער מנהל הליכים משפטיים נוספים בערכאות שונות, במקביל להליך בפני בית הדין לעבודה, ואשר בהם אין מצבו הרפואי מונע התייצבות לדיון וקידום ההליכים. בנוסף, הציגו המערערים בפנינו רשימה של 13 החלטות בהן הושתו על המערער הוצאות משפט בסכום מצטבר העולה על 30,000 ש"ח, ואשר לא שולמו על ידו.

לטענת המשיבים, התנהגותו של המערער הינה חריגה, הן בתדירות בה בוטלו דיונים שנקבעו מבעוד מועד, והן בסירובו למלא אחר הוראות בית הדין האזורי, אשר נהג בו בסבלנות ואפשר לו פעם אחר פעם להגיש מסמכים אשר יאמתו את גרסתו לעניין מצבו הרפואי.

הכרעה

[8] לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים, כפי שהובאו בפנינו בכתב ובעל פה, אנו מחליטים כי דין הערעור להידחות.

ראש וראשית, בניגוד לטענתו של המערער, העילות למחיקת תובענה הקבועות בתקנות בית הדין לעבודה אינן מהוות רשימה סגורה (ראו: דב"ע תשן/200-99, איתמר יעקובסון – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 181). לבית הדין סמכות טבועה להשתמש בכלי של מחיקת כתב התביעה גם במקרים שאינם מנויים בתקנות, על מנת למנוע ניצול לרעה של הליכי המשפט. זאת, במקרים יוצאי דופן, ותוך נקיטת זהירות מרבית (ראו: פנחס גולדשטיין, "הסמכות הטבועה" של בית המשפט, עיוני משפט י', עמ' 37).

במקרה שלפנינו, השתלשלות העניינים, כפי שתוארה לעיל, מעידה באופן כמעט ודאי, כי המערער אינו מעוניין בקידום ההליך מטעמים שעמו, לרבות, ואולי בעיקר חקירתו הנגדית, ומביא לביטול דיונים אשר נקבעו מבעוד מועד, תוך הצגת מסמכים רפואיים חלקיים בלבד, בניגוד להחלטות מפורשות של בית הדין. יש בכך פגיעה באינטרס הישיר של המשיבים לקידום ההליך, ולהביאו לכדי הכרעה, כמו גם באינטרס הציבור לייעול מערכת בתי המשפט. על מנת לסיים את הדיון קבע בית הדין מועדי דיון רבים מראש, ורובם נדחו בשל התנהגותו של המערער. המועדים שנקבעו נועדו לסיים את שלב ההוכחות בתובענת המערער, וביטולם מנע אפשרות לקיים דיון של מתדיינים אחרים. יש בכך כדי לפגוע במתדיינים, וכן באינטרס הציבור בכללותו לייעול מערכת בתי המשפט. יתרה מזו, יש בדחיות החוזרות ונשנות של הדיונים כדי לגרום להתמשכות ההליך שלא לצורך. על כך אמרתי בעבר:

"מדיניותם ומגמתם של בתי הדין היא לחתור לעשיית צדק, תוך ניהול ההליכים הבאים לפתחם במהירות וביעילות. בתי הדין נרתמו למאמץ לקצר משכם של הליכים הבאים לפתחם. דחיית מועדי דיונים מהווה פגיעה במגמה זו, גורמת להתמשכות הליכים ולאובדן זמן יקר. לפיכך, ככלל וכדבר שבשגרה, אין להיעתר לבקשות לדחיית מועדי דיונים, להוציא מקרים נדירים"

(ראו: ברע276/06 חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ - אלי מזרחי, טרם פורסם, ניתן ביום 25.5.06 וראו גם: עע 249/07 דימיטרי קנטרוביץ - א.ד תחנות שרותי כ"א בע"מ, טרם פורסם, ניתן ביום 9.12.07; עבל1290/01 אביבה דרעי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 231).

וכן, נאמר על ידי בית המשפט העליון:

"אינטרס הציבור הוא שמשפטים יתבררו במהירות ראויה, ויתקיימו במועד שאליו הם נקבעו. בדחיית דיון למועד אחר יש כדי לשבש את המהלך התקין של עבודת בית המשפט והארכת תור המשפטים, כשאין אפשרות לשלב ביום הדיונים תיק אחר במקום התיק נשוא בקשת הדחייה. יש בה גם להוסיף נטלים מיותרים על עבודת הדרג המינהלי של בית המשפט ולהאריך את משך בירורו של העניין נשוא ההתדיינות, דבר שמנקודת הראות של האינטרס הציבורי יש למנוע ככל האפשר"

(ראו: רע"א 3136/00 סלימאן סלמאן ואח' נ. גו'רג' שוקייר רו"ח פד"י נה(2), 97).

[9] ככלל, כאשר מצב בריאותו של בעל דין או של בא כוחו אינו מאפשר את התייצבותו לדיון, יש להיענות לבקשתו לדחיית מועד הדיון. המדובר בבני אדם, ואך טבעי כי יהיו מקרים בהם באופן פתאומי ייפול אדם למשכב, או יתרחש אירוע פתאומי בחייו האישיים, שיש בו כדי להצדיק את דחיית הדיון. אולם, כאשר מדובר בתופעה חוזרת ונשנית של הגשת בקשות לדחיית דיונים, על בית הדין לדאוג לבירור הסיבה לעומקה, על מנת לקבוע את סדרי הדיון להמשך, באופן אשר יביא למינימום את הפגיעה בבעל הדין השני, ובאינטרס הציבור.

[10] במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי בדין נהג בית הדין האזורי עת הורה על המצאת אישור רפואי מפורט מטעם המערער. באמצעות אישור זה, יכול היה בית הדין להבין את מצבו הרפואי של המערער, ולקבוע את מועדי הדיונים בשים לב לכך. סמכותו, תפקידו וחובתו של בית המשפט הם להכריע בסכסוך המובא לפניו. לשם כך ניתנו לו סמכויות סטטוטוריות, וכן מצויות בידו סמכויות טבעיות. בית המשפט אינו רשאי להימנע מהכרעה, רק משום שחסרים לו האמצעים הטכניים להכרעתו. אם אמצעים אלה חסרים, עליו להורות, במסגרת האמצעים ועל-פי מבחני הסבירות, כי האמצעים יועמדו לרשותו לשם ביצוע תפקידו (ראו: בש 613/82 מדינת ישראל – סמיר עווד, פ"ד לו(3) 612 והאסמכתאות מן הפסיקה האמריקאית המובאות שם).

יודגש כי בית הדין הורה על הגשת המסמכים הרפואיים לעיונו בלבד, כך שהפגיעה בפרטיות המערער תהיה מזערית. אמנם, ישנם מקרים בהם רשאי בעל הדין למחוק חלקים מהפרטים המופיעים במסמכים רפואיים המוגשים לבית הדין, על מנת לשמור על פרטיותו ולמנוע פגיעה בכבודו. אולם, לאור נסיבות המקרה החריגות שלפנינו, ובעיקר ביטולם של דיונים רבים על סמך הגשת מסמכים רפואיים שאינם מאפשרים לבחון האם אכן היה מקום לביקורו של המערער בבית חולים דווקא באותם מועדים אשר נקבעו לדיון, מוצדק היה לדרוש מסירת מסמך רפואי מלא ומפורט לאשפוזיו לעיונו של בית הדין.

לטעמנו, מתן הוראה על המצאת אישורים רפואיים מלאים, בנסיבות המקרה שלפנינו, עומדת במבחני הסבירות, בייחוד נוכח מתן האפשרות להגישם לעיני בית הדין בלבד במעטפה סגורה. יוער, כי טענת המערער כי לא המציא את האישור הרפואי המלא כפי הנדרש בהחלטה מיום 10.4.2008 בשל סירובו של רופאו לתיתו, עדיף שלא היתה מושמעת. בית הדין האזורי נתן הוראה זו, לאחר שהמערער לא שעה להוראות בית הדין להמציא את האישורים הרפואיים המצויים בידיו מבלי להשחיר את החלקים המעידים על מצבו הבריאותי בהם. המערער רשאי היה להגיש מסמכים אלו, כתחליף לאישור הרפואי המלא, באשר בהם יש את המידע אותו נדרש להציג בפני בית הדין. נדמה שלא יכול להיות חולק, כי המערער נמנע במכוון מלהציג את התמונה המלאה בדבר מצבו הרפואי בפני בית הדין, וטעמיו עמו. אולם, משנמחקה תביעתו בשל סיבה זו, אין לו אלא להלין על עצמו.

[11] בטרם נחתום דברנו, נוסיף כי החלטות בית הדין האזורי, לכל אורך ההליך, עמדו בקנה אחד עם גישתם של בתי הדין לעבודה לעשות הכל כדי לתת לכל צד את יומו בבית הדין (ראו: דב"ע נא/81-9 יוסף קוטלר נגד אברהם פירזלי ובניו בע"מ, לא פורסם; דב"ע נד/67-13 אלי אספרנס נגד חביב אברהמי, לא פורסם; דב"ע נו/211-9 המוסד לביטוח לאומי נגד מאגד שעבאן מהלוס, לא פורסם).

בית הדין נתן הזדמנויות חוזרות ונשנות למערער להביא מסמכים רפואיים שלמים, על מנת לתמוך את גרסתו בדבר מצבו הרפואי, זאת, אף לאחר מתן פסק הדין. כמו כן, אף בפסק הדין לגופו הקפיד בית הדין האזורי לשמור את שעריו פתוחים עת החליט על מחיקת התביעה, תחת דחייתה. מדובר בהתנהגות חריגה של המערער ושימוש לא ראוי, ואף ניצול לרעה של הליכי משפט, בעיקר נוכח הגשת בקשות דחייה חוזרות שלא נתמכו באופן סביר על ידי מסמכים רפואיים.

במכלול הנסיבות המתוארות, באנו כאמור לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. משנדחה הערעור, מתייתר הדיון בבר"ע 323/08 והיא נמחקת בזאת.

השופט עמירם רבינוביץ

1. אני מסכים לדעת הנשיא, כי יש לדחות ערעור המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, אך אוסיף דברים אחדים.

במקרה זה הוגשו מחד מסמכים רפואיים שאמורים להצדיק את בקשות הדחייה של המערער, אך מאידך ממסמכים אלה נמחק העיקר, והוא הממצא הרפואי שבגללו מבקש המערער את דחיות הדיון.

החשש של המערער שמא לא תישמר זכותו לסודיות רפואית של מסמכים אלה, יש לו פיתרון בהצעת בית הדין האזורי להצגתם של המסמכים ללא מחיקות לעיון בית הדין בלבד.

2. מהלך הדברים, כפי שמפורט בפסק דינו של הנשיא, מגלה עיכוב תמידי חריג למדי בניהול המשפט בשל בקשות הדחייה החוזרות ונשנות של המערער.

חרף זאת נהג בית הדין האזורי באורך רוח מפליג לגבי בקשות המערער, ואף היה מוכן לקיים את הדיון בבית החולים בו מאושפז המערער.

3. החלטת בית הדין האזורי, בו נתבקשה חוות דעת רפואית לגבי השאלה, עד מתי תמשך נבצרות המערער להתייצב לדיונים מחמת מצבו הבריאותי, מתבקשת בנסיבות העניין.

4. הדעת נותנת לסבור, שלו השקיע המערער את אותם מאמצים שהשקיע בבקשות לדחיית הדיון, גם בהצגה של נתוני מחלתו המונעים ממנו לטענתו את התייצבותו לדיון, מן הסתם הייתה כבר מונחת בפני בית הדין האזורי תמונה מלאה שהייתה מקדמת את הדיון.

5. בנסיבות הקימות לא ניתנה לבית הדין האזורי ברירה אלא להגיע לתוצאה אליה הגיע בשל הנסיבות הכל כך חריגות.

השופט שמואל צור

אני מסכים לפסק דינו של חברי, הנשיא סטיב אדלר.

נציג העובדים מר יצחק שילון

אני מסכים לפסק דינו של הנשיא אדלר.

נציג המעבידים מר חיים בנימיני

אני מסכים לפסק דינו של הנשיא אדלר.

סוף דבר

[12] הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתנה, בהעדר הצדדים, היום, י"ג בכסלו(10 בדצמבר 2008), ותישלח לצדדים.

השופט שמואל צור

השופט עמירם רבינוביץ

הנשיא סטיב אדלר

נציג מעבידים מר חיים בנימיני

נציג עובדים מר יצחק שילון