בית הדין הארצי לעבודה

עע 000314/07

המערער המשיב שכנגד	ארז בהט
המשיבים המערערים שכנגד	1. סטרטיגו בע"מ 2. גדליה קושניר 3. גיל אברמוב

בפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופטת ורדה וירט – ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

נציג עובדים, מר אבישי ספיר, נציג מעבידים, מר דני בר סלע

בשם המערער (המשיב שכנגד) : עו"ד רועי הרם

בשם המשיבים (המערערים שכנגד): עו"ד איתמר נצר

פסק דין

השופט עמירם רבינוביץ

1. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (בשא 010120/06 בתיק עיקרי עב 9134/06 ; השופטת אריאלה גילצר – כץ ונציגי הציבור הגב' יהודית לנדאו ומר יצחק גלנטי) אשר קיבל את בקשת המשיבים לסלק על הסף את התביעה שהגיש המערער בבית הדין האזורי נגד המשיבים 2 ו – 3 (להלן – המשיבים). בנוסף קבע בית הדין האזורי, כי עקב קיומו של הסכם בוררות בין המערער למשיבה 1 (להלן – החברה), יש לעכב את ההליכים ככל שהם נוגעים לזכויות שנתבעו בכתב התביעה שמקורן אינו בחקיקת המגן. אשר לזכויות, שנתבעו בכתב התביעה, שמקורן הוא בחקיקת המגן, קבע בית הדין האזורי, כי הדיון בזכויות אלה לא יעוכב.

הרקע העובדתי וההליכים בבית הדין האזורי

2. ביום 16.10.2006 הגיש המערער תביעה כנגד החברה והמשיבים. לפי הנטען בכתב התביעה הועסק המערער על ידי החברה כמנכ"ל חטיבת האינטרנט החל מיום 24.2.2005 ועד לפיטוריו בחודש יוני 2006. לטענת המערער, על אף שהצטיין בעבודתו וביצע את כל המוטל עליו הפרה החברה את חוזה העבודה שנחתם עימו לתקופה קצובה בת שנתיים ופיטרה אותו שלא כדין טרם הגיע חוזה העבודה לסיומו. המערער הוסיף וטען, כי החברה הפרה באופן שיטתי את חוזה העבודה, ולא שילמה לו את מלוא התנאים להם התחייבה בחוזה. לאור האמור לעיל התבקש בית הדין האזורי לפסוק לזכות המערער את הסעדים הבאים : הפרשי שכר בסכום של 300,000 ש"ח ; בונוס בסכום של 51,600 ש"ח; שווי רכב בסכום של 33,046 ש"ח ; אשל והחזר הוצאות נסיעה בחו"ל בסכום של 15,068 ש"ח ; אשל והחזר נסיעה בארץ בסכום של 8,260 ש"ח ; פיצוי בגין אי העברת הפרשות לקרן השתלמות, קופת גמל וביטוח מנהלים בסכום של 110,000 ש"ח ; פיצויי פיטורים בסכום של 60,000 ש"ח ; דמי הבראה בסכום של 3,377 ש"ח ופדיון חופשה בסכום של 26,636 ש"ח.

3. בפרק נפרד בכתב התביעה שכותרתו "אחריות הנתבעים 2 ו – 3 מכוח דיני הרמת המסך" טען המערער, כי יש לחייב את המשיבים, שהיו בתקופות שונות בעלי המניות בחברה ונושאי משרה בה, בחיובים שיוטלו על החברה וזאת מכוח דוקטרינת הרמת המסך. כך לדוגמא נטען בסעיף 4.4 לכתב התביעה כי: "בהתנהלותם, הונו הנתבעים 2 ו – 3 את התובע (נושה החברה) ופגעו בו פגיעה אנושה, תוך גרימתם לו של נזקים בלתי נסבלים, כמפורט לעיל ולהלן ; אגב התנהלות בלתי חוקית, לרבות כאמור, בהפרה גסה של הוראות חקיקה קוגנטית, לרבות באי ביצוע הפרשות לטובת התובע, בניגוד למוסכם ובניגוד לדין, וחמור מכך, באי העברתם לפוליסת הביטוח ולקרן הפנסיה של התובע של כספים שנוכו למטרה זו משכרו – והכל, כאמור, תוך נסיון לגלגול הסיכון כתוצאה ממעשיהם ומחדליהם על הנתבעת 1 [החברה – ע.ר.], תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות, תוך ניסיון להתחמק מתשלום הכספים המגיעים לתובע".

4. עוד טען המערער, כי המשיבים הם שגרמו להפרת חוזה העבודה שנחתם בינו לבין החברה, ולפיכך יש לחייבם בתשלום הזכויות שנתבעו בכתב התביעה מכוח עוולת גרם הפרת חוזה.

5. סמוך לאחר הגשת התביעה הגישה החברה והמשיבים בקשה "לדחיה על הסף ולעיכוב הליכים". בבקשה נטען, כי המשיבה 3 אינה בעלת מניות בחברה, אלא החזיקה במניות החברה בנאמנות עבור המשיב 2. עוד נטען, כי המשיב פעל כאורגן של החברה ומטעמה, וכי כתב התביעה אינו מגלה כל עילה כנגד המשיבים. משכך, התבקש בית הדין לדחות על הסף את התביעה כנגד המשיבים. זאת ועוד. בשל קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים התבקש בית הדין לעכב את ההליכים בתיק.

6. בית הדין האזורי החליט לסלק על הסף את התביעה כנגד המשיבים וכן לעכב באופן חלקי את ההליכים בתיק. בית הדין האזורי נימק את החלטתו זו בנימוקים הבאים שזו תמציתם: המערער לא פירט כל עילת תביעה כנגד המשיבים ; טענות המערער כפי שנוסחו בכתב התביעה הן כוללניות ואין בהן פירוט אשר למעשים העשויים להביא להרמת המסך ; "גם אם כל המופיע בכתב התביעה הינו אמת, אין בכך כדי להביא לחיובה של המבקשת 3 באופן אישי" והוא הדין לגבי המשיב 2.

7. לגבי הבקשה לעיכוב הליכים קבע בית הדין האזורי, כי עקב קיומו של הסכם בוררות יש להקפיא את ההליכים כנגד החברה לגבי רכיבי התביעה הנוגעים לתשלום זכויות שאינן מכוח חוקי המגן, ואילו את התביעה לזכויות הנובעות מחוקי המגן, יש להותיר בבית הדין. כפועל יוצא מקביעה זו קבע בית הדין האזורי כי הדיון בחלקים בכתב התביעה הנוגעים לזכאותו של המערער לבונוס, שווי רכב, אש"ל ופיצוי בגין אי הפרשות לקרן השתלמות, קופות גמל וביטוח מנהלים יעוכב, ואילו הדיון בחלקים הנוגעים לשכר עבודה, הוצאות נסיעה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופדיון חופשה לא יעוכב.

טענות הצדדים בערעור

8. בערעור שהגיש המערער על החלטת בית הדין האזורי טען בתמצית טענות אלה: ההחלטה ניתנה בהרכב חסר; כתב התביעה מבסס עילה אישית נגד המשיבים בין מכוח דיני הרמת המסך, בין מכוח עיקרון תום הלב ובין מכוח עילת גרם הפרת חוזה; המשיבים לא בצעו הפרשות המעביד לפוליסת הביטוח ולקרן הפנסיה של המערער וחמור מכך לא העבירו לגורמים אלה כספים שנוכו למטרה זו משכרו ; גם אם כתב התביעה אינו מבסס עילה כנגד המשיבים, הסעד הראוי אינו סילוק התביעה על הסף אלא מתן אפשרות למערער לתקן את כתב תביעתו.

9. לגבי ההחלטה לעיכוב הליכים טען המערער, כי לא היה מקום לעכב את ההליכים, כיוון שהחברה לא הייתה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה, שהיא תנאי מוקדם לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן- חוק הבוררות או החוק). המערער הוסיף וטען כי פיצול הדיון בין הבוררות לבית הדין יפגע ביעילות הדיון, יאריכו שלא לצורך וכן יביא להשתת הוצאות מיותרות עליו.

10. המשיבים והחברה תמכו בהחלטתו של בית הדין האזורי וטענו כי חלק הארי של התביעה שהוגשה על ידי המערער נובעת מעילות חוזיות, ולכן על פי הלכת הלסקו (דב"ע נד/163-3 הלסקו ישראל בע"מ – עזבון המנוח אלי גלאון פד"ע כח' 66, להלן – הלכת הלסקו) כאשר העיקרי ניתן להעברה לבוררות "הטפל צריך ללכת בעקבות העיקר". המשיבים והחברה הגישו ערעור שכנגד וטענו, כי בניגוד להחלטת בית הדין האזורי, רכיב הוצאות הנסיעה שנתבע על ידי המערער הוא בר בוררות, כיוון שהזכאות לו אינה נובעת מצו הרחבה. לעניין אחריותם האישית טענו המשיבים כי כתב התביעה לא מגלה עילה כלפיהם, ודאי לא כלפי המשיבה מס' 3.

הכרעה

11. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להתקבל. הטעמים להכרעתנו הם אלה.

12. הלכה פסוקה, היא כי "סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף...וכבר נפסק, כי 'בית-דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית-המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על-פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה, וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף' [דב"ע נא/195-3 תובנה מכונות תרגום בע"מ- עמיחי סגל, פד"ע כג' 274, 277; דב"ע מז/1-3 הסתדרות מדיצינית הדסה - רון ורדי, פד"ע יט 63]" (ע"ע 408/07 מדינת ישראל - משה כהן, טרם פורסם, ניתן ביום 13.2.2008).

13. במקרה הנוכחי, כתב התביעה מגלה, לכאורה, על פניו פירוט מספיק להקמת עילה של הרמת המסך כלפי המשיבים שנטען לגביהם שהם בעלי מניות ונושאי משרה בחברה (ראה למשל סעיפים 4.4 – 4.9 לכתב התביעה). בהקשר זה יש לציין, כי בכתב התביעה לא נדרש המערער להוכיח את תביעתו אלא לפרט עובדות וטענות שאם יוכחו תתקבל תביעתו. בתנאי זה עמד המערער. על פי הנתונים שפרט המערער בכתב התביעה, אין הצדקה לדחיית התביעה על הסף, אלא לדיון לגופו של עניין, מבלי שאנו מחווים כמובן את דעתנו לגבי מידת סיכויי הוכחתה של עילה זו.

14. אשר לעיכוב ההליכים בתביעה - על פי סעיף 5(ג) לחוק הבוררות : "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות". ברע"א 985/03 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(1) 397, 403 נדונה השאלה אימתי השיקול של פיצול הדיון יהווה "טעם מיוחד" שלא לעכב את ההליכים. בעניין זה נפסק:

"השאיפה לריכוז התביעות בהליך אחד אינה, בנסיבות דנא, חזות הכול, ואין בה לבדה לשמש 'טעם מיוחד' שלא לעכב את ההליכים. סבורני כי עד שאנו באים ליישם שאיפה זו, עלינו לקיים מבחן דו-שלבי: ראשית, לבחון את 'הנחיצות הדיונית', דהיינו אם צורף לתובענה מי שאינו צד להסכם לבוררות צירוף של אמת, או רק כדי שתהא בידי התובע עילה להתחמק מהתחייבותו ליישב את הסכסוך בבוררות...בשלב השני תיבחן 'הנחיצות המהותית' שבקיום הליך אחד בבית המשפט כנגד הנתבעים כולם; דהיינו אם חיוני הוא, כדי שיהא בידי התובע לזכות בסעד אפקטיבי, כי הדיון לא יפוצל אלא יתנהל כמיקשה אחת. אם עולה החשש כי פיצול הדיון ישאיר את התובע חסר סעד, גם אם יזכה באחד ההליכים, משום שעלולים להיקבע בהליך האחר מימצאים, מסקנות או תוצאות סותרים - כי אז תקנת הציבור מחייבת שלא תיגרם למתדיין תוצאת תיקו אשר כזאת".

15. במקרה הנוכחי, התביעה הוגשה גם נגד המשיבים שאינם צד להסכם הבוררות, ולכן סעיף הבוררות לא חל עליהם. כפי שצוין לעיל, שוכנענו כי הצירוף צירוף אמת הוא, וכי המשיבים הם בעלי דין אמיתיים בכתב התביעה, במיוחד כאשר נטען כי החברה היא חדלת פרעון. יוצא, איפוא, שחלק מבעלי הדין בתביעה זו אינם יכולים להשתתף בבוררות, באשר אינם צד להסכם הבוררות. ההליך של המערער נגד החברה מחד, וההליך של המערער נגד המשיבים מאידך, הם הליכים שלובים זה בזה המגלים שאלות משותפות של עובדה ומשפט. צרף לכך את העובדה, שחלק לא מבוטל של התביעה אינו ניתן להעברה לבוררות, באשר הוא נוגע לעילות מתחום משפט העבודה המגן ותגיע למסקנה הבלתי נמנעת, שפיצול כפול זה פוגע באופן בולט ביעילות הדיון, ומהווה טעם מיוחד לכך שהסכסוך לא ידון בבוררות (ראה לעניין זה גם פרופ' אוטלנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית, כרך א', עמ' 302 ואילך; דב"ע מד/6-4 מדינת ישראל – ההסתדרות הרפואית בישראל פד"ע טז' 156, 160).

16. בשולי הדברים נעיר, כי אין ממש בטענת המערער, לפיה נחתמה ההחלטה בהרכב חסר. מעיו בהחלטה עולה כי היא נחתמה על ידי השופטת גילצר ונציגי הציבור הגב' לנדאו ומר גלנטי. העובדה, ששמם של נציגי הציבור אינו מופיע בכותרת ההחלטה, הינה בבחינת טעות סופר, ואין היא מעידה, כטענת המערער, כי ההחלטה נחתמה בהרכב חסר.

17. סוף דבר – הערעור מתקבל, הערעור שכנגד נדחה, והחלטת בית הדין האזורי על כל חלקיה מתבטלת. בית הדין האזורי ידון בתביעה כולה על כל עילותיה ובעלי הדין המצוינים בה. המשיבים והחברה ישלמו למערער תוך 30 יום שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח. לא ישולם שכר הטרחה במועד כאמור יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד המצאת פסק הדין למשיבים ולחברה ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ' אדר א', תשס"ח (26 פברואר 2008) בהעדר הצדדים.

_________________ ____________________ _________________

השופט עמירם רבינוביץ השופטת ורדה וירט – ליבנה השופטת רונית רוזנפלד

_________________________ ________________________

נציג עובדים מר אבישי ספיר נציג מעבידים מר דני בר סלע