בית הדין הארצי לעבודה

עע 000251/03

הרשמת לאה גליקסמן

בפני:

המבקש	דוד אילוז
המשיבה	מישל אילת הסעות בע"מ

בשם המבקש - עו"ד אילן בן חמו

בשם המשיבה- עו"ד דוד בורשטיין

החלטה

1. בפני בקשה לחייב את המשיבה – המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, הוא המשיב בערעור.

2. המשיבה הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (עב 1404/01; מותב בראשות כב' השופט אילן סופר ונציגי ציבור גב' ורד הלל ומר שרגא כץ; להלן - פסק הדין). המבקש שימש כקצין בטיחות אצל המשיבה, אשר בתקופה הרלבנטית לתביעה היתה חברה להסעות, שהחזיקה אוטובוסים וכן היה בבעלותה מוסך. בית הדין חייב את המשיבה לשלם למבקש פיצויי פיטורים, הפרשי שכר ופדיון חופשה שנתית, וכן חייבה להורות לחברת הביטוח "כלל" לשחרר למבקש את כל הכספים הנמצאים בפוליסת ביטוח המנהלים. כמו כן, חייב בית הדין את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

3. כאמור, המשיבה ערערה על פסק הדין, וזאת בנימוקים שונים: לא התקיימו בינה לבין המבקש יחסי עובד מעביד, לנוכח העובדה כי המבקש הועסק מכוח כתב מינוי מאת מנהל גף קציני בטיחות, והיה כפוף למנהל גף קציני בטיחות; בית הדין טעה בקובעו כי המבקש זכאי להפרשי שכר, שכן הוכח כי השכר המוסכם היה 5,450 ₪ בלבד ולא 8,000 ₪, כנטען על ידי המבקש; בית הדין טעה בכך שקבע כי חלה הרעה בתנאי עבודתו של המבקש, המזכה אותו בתשלום פיצויי פיטורים; בית הדין טעה בכך שחייב את המשיבה להעביר למבקש את הכספים שהצטברו בפוליסת ביטוח המנהלים, בעוד שאין לו זכות כלשהי בהם.

4. המבקש הגיש בקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעור, מנימוקים אלה:

4.1. המשיבה אינה פעילה, וככל הידוע למבקש העלימה את נכסיה.

4.2. מנהל המשיבה משך כספים אשר היו שייכים למבקש מחברת הביטוח על ידי זיוף חתימתו (הוגשה תלונה למשטרה בעניין זה).

4.3. אין לערעור סיכויים טובים להתקבל, וטענות המשיבה זכו למענה בפסק הדין.

4.4. המשיבה לא קיימה את פסק הדין. בנסיבות המקרה, קיים חשש כי במקרה של דחיית הערעור לא תשלם המשיבה את הוצאות המשפט ולא יהיה ממי להיפרע.

4.5. לאור כל האמור, התבקש בית הדין לחייב את המשיבה בהפקדת ערבות בגובה סכום החוב על פי פסק הדין.

5. המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:

5.1. זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית, ואין לפגוע בה. חיוב המשיבה בהפקדת ערובה עלול לפגוע בזכות הגישה לערכאות של המשיבה.

5.2. אין זו דרכו של בית הדין לחייב תובע או מערער במתן ערובה לכיסוי הוצאות המשפט של הצד שכנגד. בהקשר זה צוינה הפסיקה לפיה אין מחייבים בהפקדת ערובה עובד זר, על אף שברור כי יקשה לגבות ממנו את הוצאות המשפט.

5.3. סיכויי הערעור טובים.

5.4. אין בסיס לטענות שהועלו על ידי המבקש בבקשתו.

5.5. הערעור מעלה שאלות משפטיות, בעלות היבט כללי ציבורי, שמן הראוי לקיים בהן דיון. לכן, יש לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה.

חיוב בעל דין בהפקדת ערובה – כללי

6. כידוע, זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד. ביטוי לכך ניתן הן בפסיקת בית המשפט העליון והן בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. לעניין זה אמר בית המשפט העליון:

"הכל מסכימים כי המדובר הוא בזכות מן המעלה העליונה .. זכות הגישה לבית המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות - יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות-יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הוא תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית המשפט הינה צינור החיים של בית המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושלטון החוק ... באין מתדיינים יישב בית המשפט בטל וחסר מעש, ובית משפט שאין מתדפקים על שעריו כמוהו כלא היה. נדע מכאן, כי חסימת הדרך לבית המשפט - בין במישרין ובין בעקיפין - ולו באורח חלקי, חותרת תחת ה- Raison D'etre של הרשות השופטת".

ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 628.

וראו גם:

ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי לג(54) 38 (להלן – עניין פתחי אבו נסאר).

ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי לג (52) 24 (להלן- עניין קיניאנג'וי).

דב"ע נה/154 - 3 אלקטרה תעשיות (1979) בע"מ נ' משה גורין, פד"ע כט 385.

7. ככל זכות, גם זכות הגישה לערכאות אינה זכות מוחלטת, ויש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים, לרבות האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא סוף, או אינטרס הנתבע כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. עם זאת, אין מחייבים בעל דין בהפקדת ערובה רק מחמת עוניו.

ראו:

ע"א 6477/97 רלה וינשטיין נ' עו"ד ברוך ליברמן, דינים עליון סב 479.

רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח' (פסק דין מיום 30.5.2004).

רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647.

חיוב בעל דין בהפקדת ערובה – פסיקת בית הדין לעבודה

8. בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 לא מצויות תקנות מקבילות
לתקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, הדנות בחיוב מערער במתן ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור, וכן לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי, במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות אלה, וזאת מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969.

דב"ע נד/189 - 9 דניאל סוסנוביק נ' מנחם מאור, עבודה ארצי כז(3) 246.

דב"ע נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה נ' שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391.

9. עוד בתחילת דרכו, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי

"אין זו דרכו של בית הדין לעבודה לחייב תובע במתן 'ערובה' ועל ידי כך להכביד על מימוש זכויות".

דב"ע לג/ 31 - 3 יוסף סבתי סבאח ואח' נ' ג' פרץ בן גיאת ואח', פד"ע ד' 309, 310.

10. כן קבע בית הדין הארצי לעבודה כי בבואו לשקול אם יש מקום לחייב במתן ערובה

"יביא כמובן בחשבון את המיוחד שבמשפט העבודה"

דבע נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה נ' שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, סעיף 9 לפסק הדין.

11. בעניין קיניאנג'וי קבע בית הדין הארצי לעבודה כי, ככלל, באיזון בין זכות הנתבע לגבות את הוצאותיו לבין זכות הגישה לערכאות וזכותו של העובד לממש את זכויותיו מכוח חוקי המגן, יש להעדיף את האחרונות:

"...הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות, דוגמת שכר מינימום ומפני החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנודעת להגנה על עובדים זרים והימנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי הדין ..

בנוסף, ייחסנו משקל מיוחד לעניין הציבורי במימוש זכויות מתחום משפט העבודה, הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בקביעת שיעור הוצאות נמוך בהליכים המתנהלים בפני בתי הדין; ....."

שם, סעיף 15 לפסק הדין.

12. בעניין קיניאנג'וי, התווה בית הדין הארצי לעבודה קווים מנחים בכל הנוגע לחיוב תובע שהוא עובד זר להפקיד ערובה להבטחת הוצאות נתבע, כמפורט להלן:

"בבואנו לאזן בין זכויות העובדים הזרים לבין זכויות מעסיקיהם, הגענו לכלל מסקנה, כי המדיניות הנוהגת לגבי עובדים הבאים מן הרשות הפלשתינאית יפה ונוכחה גם לגבי העובדים הזרים. לשון אחר, עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו מופרכת על פניה".

שם, סעיף 15 לפסק הדין (ההדגשה הוספה).

13. בעניין פתחי אבו נסאר התווה בית הדין הארצי לעבודה קווים מנחים בכל הנוגע לחיוב תובע שהוא תושב שטחים להפקיד ערובה להבטחת הוצאות נתבע.

שם, סעיף 16 לפסק דין.

14. קו מנחה בפסיקת בית הדין לעבודה הוא חיוב בעל דין בהפקדת ערובה, כאשר אותו בעל דין לא פרע חיוב קודם בהוצאות שהוטל עליו, גם כאשר מדובר בבעל דין שהוא תושב ישראל.

"... כאשר מצא בית דין זה מקום לצוות על הפקדת ערובה להוצאות, היה זה כאשר התובעים לא פרעו חיוב קודם בהוצאות או בשכר טרחה שהושת עליהם".

עניין קיניאנג'וי, סעיף 8 לפסק הדין.

וראו לעניין זה:

דב"ע נו/142 - 3 חסון נ' קאסם סאמרי ואח', עבודה ארצי כט(2) 199, סעיף 7 לפסק הדין.

דב"ע נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה נ' שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, סעיף 11 לפסק הדין.

דב"ע נה/94 - 3 חסן עבד אלרחמן ואח' נ' רבינטקס בע"מ, פד"ע כח 221, סעיף 7(ב) לפסק הדין.

בש"א 1442/02 אירון ייצור בטחוני (1989) בע"מ ואח' נ' משה גלס, עבודה ארצי לג(7) 33.

15. בעניין פתחי אבו נסאר נקבע, כי גם כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות חיוב בעל דין בערובה, על בית הדין למזער את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות. לעניין זה נפסק כי

".. יוסיף בית הדין ויבחן אם קיימות אפשרויות חלופיות לחיוב בערובה, כגון יכולת מימוש נכסים מעם העובד או הפקדת ערובה מטעמו בתחומי מדינת ישראל, קודם שישית עליו חובת הפקדת ערובה.

לבסוף, בבואו לקבוע את סכום הערובה, ינהג בית הדין על דרך המידתיות הנדרשת. בתוך כך, ייתן בית הדין דעתו לשיעור ההוצאות שנהוג להטיל בתובענות ממין זו שלפניו; לאיזון הנדרש בין זכויותיו של העובד לבין חומרת הנזק שייגרם למעסיק; ולאפשרות שמא החיוב בתשלום ערובה יפגע בזכותו החוקתית של העובד לממש את זכות הגישה לבית הדין ואת הזכויות שבדין".

שם, סעיפים 17 ו- 18 לפסק הדין.

חיוב בהפקדת ערובה בערכאת הערעור – השיקולים המנחים

16. כאמור לעיל, בתקנות בית הדין לעבודה אין תקנות מקבילות לתקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי. אמנם, בהתאם לפסיקה, בית הדין רשאי לאמץ תקנות אלה, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969. יחד עם זאת, יש ליתן משקל לעובדה שמתקין התקנות נמנע מלהתקין תקנות המטילות חובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הערעור. מעובדה זו מתחייב לדעתי, שככלל, אין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה.

17. כאשר מתקיימים נימוקים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה, על בית הדין לאזן בין זכות הגישה של המערער לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו. בעריכת איזון זה יש להביא בחשבון את ההבדל בין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאה הראשונה, בטרם היה לו יומו בבית הדין, לבין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור, לאחר שתביעתו נדונה על ידי הערכאה הראשונה ונדחתה. במקרה השני, זכות הגישה לערכאות כבר מומשה, ולו חלקית. הבדל זה יבוא לידי ביטוי במשקל שעל בית הדין ליתן לאינטרסים השונים של הצדדים – זכות הערעור, המהווה חלק מזכות הגישה לערכאות, מקום בו מוקנית זכות ערעור על פי הדין, וזכות בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו.

ראו לעניין זה החלטתו של כב' השופט מירון בדב"ע 390/97 – 9 סטרפלאסט תעשיות
(1967) בע"מ נ' מוסטפא נזאל ואח', עבודה ארצי לא(1) 116, סעיף 15(א) להחלטה.

18. כמפורט בסעיף 14 לעיל, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר. נראה לי, כי כאשר מדובר בבקשה להפקדת ערובה בערכאת הערעור, משקלו של נימוק זה עולה, כיון שמדובר בהוצאות שנפסקו בפסק דין סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער. זאת, בשונה מהוצאות שנפסקות בערכאה הראשונה בהליכי ביניים, אשר לעתים נפסקות בשל מחדלים בניהול ההתדיינות (העדר התייצבות, הצורך לתקן כתב טענות, וכו'), ואין בהן כדי להעיד על מהות התביעה ועל סיכויי התביעה. כמו כן, כאמור, בהתחשב בעובדה כי המערער כבר מימש, ולו חלקית, את זכות הגישה לערכאות, משקלה של הזכות לגבות את ההוצאות עולה. לאור האמור, אי קיום חיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור.

19. מה הדין כאשר בעל דין אינו מקיים את החיובים המהותיים (להבדיל מהוצאות) שהוטלו עליו בפסק הדין של הערכאה הראשונה? לדעתי, אין לחייב בעל דין בהפקדת ערובה בשל אי קיום פסק דינו של בית הדין קמא. בית הדין אינו לשכת הוצאה לפועל, ואינו עוסק באכיפת פסקי דין. מה גם, שבמסגרת דיון בבקשה להפקדת ערובה בפני בית הדין אין החייב יכול להעלות טענות ולבקש בקשות אותן הוא יכול להעלות בפני ההוצאה לפועל, כגון: בקשה לצו תשלומים (סעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967; להלן – חוק ההוצאה לפועל); טענת "פרעתי" (סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל); בקשה לחקירת יכולת (סעיף 67 לחוק ההוצאה לפועל); בקשה לאיחוד תיקים (סעיף 74(ב) לחוק ההוצאה לפועל).

20. יש להדגיש, כי קיים שוני מהותי בין התניית המשך ההתדיינות בהליך או את קיום הדיון בערעור בתשלום הוצאות שנפסקו בעבר או בביצוע החיובים שהוטלו בפסק הדין, לבין הטלת חובה על בעל דין להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד בערעור. חיוב בעל דין בהפקדת ערובה אינו מהווה אכיפה של חיוב בהוצאות שהוטל על המערער בעבר, אלא הוא צופה פני עתיד. תכליתו של חיוב בהפקדת ערובה הוא למנוע מצב בו המשיב, אשר זכה בדין או השלים עם פסק דינה של הערכאה הראשונה, ייגרר להתדיינות נוספת, כאשר התנהלות המערער - אי תשלום הוצאות שנפסקו לחובתו - מעידה על כך כי קיים סיכון ממשי כי המשיב לא יוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו לזכותו בהתדיינות הנוספת. מצב זה על בית הדין למנוע, באמצעות חיובו של המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור.

21. בקביעת סכום הערובה וסוג הערובה יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכותו של המשיב לגבות את הוצאותיו. בקביעת סכום הערובה יש לנהוג במתינות, ובהתחשב בגובה ההוצאות אותן מטיל בית דין זה בהליכים בפניו, ולא בהתחשב בגובה ההוצאות אותן חויב המערער לשלם בפסק הדין של הערכאה הראשונה. בכל מקרה, אין מקום לחייב את המערער בהפקדת ערובה בגובה סכום חובו על פי פסק הדין נשוא הערעור, שכן כאמור, בית הדין אינו עוסק באכיפת פסקי דין. בקביעת סוג הערובה, יש לשקול, ככל שבעל דין אינו יכול להפקיד ערובה במזומן, מתן אפשרות להמרת הערובה, כגון – מתן ערבות צד ג'.

מן הכלל אל הפרט

22. המשיבה לא הכחישה כי לא קיימה את החיובים שהוטלו עליה בפסק דינו של בית הדין קמא, לרבות החיוב בתשלום הוצאות משפט. מכאן, כי בהתאם לכללים שהותוו לעיל, יש מקום לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשיב בערעור.

23. בהתייחס לטענות המשיבה:

23.1. סיכויי הערעור וחשיבות הנושאים הנדונים בערעור: חלק ניכר מערעורה של המשיבה מופנה כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין קמא, ובסוגיות אלה, לנוכח הכלל שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הראשונה, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור טובים. באשר לשאלה אם התקיימו יחסי עובד מעביד בין המשיבה לבין המבקש, בשל מעמדו של קצין בטיחות, הרי גם אם מדובר בשאלה עקרונית, אין בכך כדי להצדיק קיום דיון בערעור ללא שתובטח זכותו של המבקש לגבות את הוצאותיו בערעור, אם הערעור יידחה.

23.2. חיוב המשיבה בהפקדת ערובה עלול לפגוע בזכות הגישה לערכאות: כאמור לעיל, זכות הגישה לערכאות אינה זכות מוחלטת, ויש לאזנה עם זכויות אחרות, לרבות זכותו ל המבקש לגבות את הוצאותיו בהקשר זה יש לציין, כי בהתאם לפסיקה עליה הסתמך ב"כ המשיבה, גם עובד זר יחוייב בהפקדת ערובה כאשר לא פרע חיוב קודם בהוצאות שהוטל עליו על ידי בית הדין (ראו סעיף 12 לעיל).

24. באשר לסכום הערובה: כאמור לעיל, בית הדין אינו עוסק באכיפת פסקי דין. חיוב המערער בהפקדת ערובה צופה פני עתיד, והוא נועד להבטיח את הוצאות המבקש בערעור. לפיכך, אין מקום לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בגובה סכום החוב על פי פסק הדין. ככל שלמבקש טענות כי המשיבה מבריחה נכסים או עושה פעולות אחרות, עומדים לרשותו אמצעים שונים על פי הדין לאכיפת פסק הדין. סכום הערובה בו יש לחייב את המשיבה צריך לשקף את סכום ההוצאות שבית דין זה פוסק בערעורים מסוג זה.

25. על יסוד כל האמור לעיל, אני מחייבת את המשיבה בהפקדת ערובה בסך של 5,000 ₪, (במזומן או בערבות בנקאית), אשר תופקד עד ליום 22.7.2004 (ימי הפגרה יבואו במניין הימים). התיק יובא לעיוני ביום 25.7.2004 לבדיקה אם הופקדה הערובה. ככל שלא תופקד הערובה - ינהג בית הדין בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי.

26. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום ג' בתמוז, תשס"ד (22 ביוני 2004) בהעדר הצדדים

לאה גליקסמן, רשמת