בית הדין הארצי לעבודה

עע 000730/07

עע 000740/07

המערערת ב-עע730/07 המערערת ב-עע 740/07	רוחייה נבואני המועצה המקומית מג'אר
המשיבה ב-עע 730/07 המשיבה ב- עע 740/07	המועצה המקומית מג'אר רוחייה נבואני

בפני:השופטת נילי ארד,השופטת ורדה וירט-לבנה, השופטת רונית רוזנפלד

נציג עובדים מר אמנון כספי נציג מעבידים מר יחזקאל דסקל

ב"כ רוחייה נבואני: עו"ד פריד גאנם

ב"כ המועצה המקומית מג'אר: עו"ד שקיב עלי

פסק דין

השופטת רונית רוזנפלד

כללי

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (הנשיאה ורד שפר ונציג הציבור מר אהרון כהן; עב 1465/04), בו קיבל בית הדין את טענת המערערת רוחייה נבואני (להלן- גב' נבואני או העובדת) כי פוטרה מעבודתה, ולא התפטרה ממנה על דרך זניחתה. בית הדין האזורי דחה את תביעתה של גב' נבואני להחזרתה לעבודה ופסק לה פיצויי פיטורים כמו גם פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בית הדין האזורי הוסיף עוד וחייב את המעסיקה, המועצה המקומית מג'אר (להלן- המועצה) לשלם לה פיצוי בשיעור שכר 10 חודשי עבודה בהם הייתה מוכנה לעבוד בעוד שהמועצה לא שיבצה אותה לעבודה.

2. ערעורה של גב' נבואני סב על דחיית תביעתה לאכוף על המועצה את העסקתה והחזרתה לעבודה. כמו כן היא מערערת על שיעור הפיצוי שבו חויבה המועצה בגין פיטוריה שלא כדין, וכן על כך שהמועצה לא חויבה במלוא הפיצוי שתבעה בשיעור שכר 18 חודשים בהם מנעה ממנה המועצה לעבוד, ושלא כדין.

המועצה טוענת בערעורה כנגד קביעת בית הדין כי גב' נבואני פוטרה מעבודתה, בעוד שהנכון הוא לטענת המועצה, כי היא זנחה אותה. מכאן גם שלא היה מקום, לטענת המועצה, לפסוק לגב' נבואני פיצויי פיטורים, וכל פיצוי כספי אחר. פסק דין זה ניתן בשני הערעורים, שנדונו לפנינו במאוחד.

3. אלו הם עיקרי העובדות הרלבנטיות, כפי שעולה מפסק הדין של בית הדין האזורי:

א. גב' נבואני הועסקה על ידי המועצה כטבחית בבית ספר לחינוך מיוחד שבכפר מג'אר, החל מחודש ספטמבר 1993. ביום 31.1.02 הרימה גב' נבואני סיר מלא שבו בישלה לתלמידי המעון כדי להניחו על הכיריים. לדבריה, הכיריים היו גבוהים מדי והיא נאלצה להרים את הסיר הכבד לגובה, ולהורידו לאחר מכן. כשהרימה את הסיר חשה כאב חד בגבה. אירוע זה הוכר כתאונה בעבודה. העובדת שהתה בתקופת אי כושר עד ליום 31.7.02.

ב. החל מיום 10.6.02, עוד לפני סיום תקופת אי הכושר, ובמהלך חודשים ארוכים לאחר מכן התנהלה חליפת מכתבים ממושכת בין בא כוחה של העובדת לבין המועצה, בעניין שיבוצה של העובדת עם שובה לעבודה, באופן שיתאים למגבלותיה הרפואיות. ביום 28.10.02 ניתנה חוות דעת רופאה תעסוקתית דר' לוקץ' לפיה, מאז התאונה לא חזרה העובדת לעבודה. לפי חוות הדעת "העובדת יכולה לחזור לעבודה. מוגבלת בהרמה וטלטול משאות כבדים, בכיפופי גב חוזרים ונשנים. תוקף ההגבלה: לשלושה חודשים."

ג. לאחר שניתן אישור הרופאה התעסוקתית המשיכו הצדדים בהתכתבות בעניין שיבוץ מתאים לגב' נבואני, בפועל לא שובצה העובדת לעבודה במהלך שלושת החודשים, בהתאם לחוות דעת הרופאה התעסוקתית.

ד. ביום 4.1.03 התקיימה פגישה בין הגב' נבואני לבין ראש המועצה בה סוכם כי גב' נבואני תנצל את כל ימי מחלתה וחופשתה על פי הנוהל, ואם ימצא לה תפקיד מתאים, אין מניעה כי המועצה תעבירה ותשבצה באותו תפקיד. בין השאר נבחנה אפשרות לשבץ את העובדת לתקופת ניסיון במקום עוזרת גננת שאמורה הייתה לצאת לחופשת לידה במועד קרוב.

ה. שיבוצה של גב' נבואני לעבודה בגנים באותה תקופה לא הסתייע, והיא התבקשה להתייצב ביום 24.2.03 לעבודה בבית ספר יסודי ד'. אלא שלמחרת היום הודע לה כי ראש המועצה מתנגד לשיבוצה לעבודה בבית הספר, וכי הוא מבקש שתחזור לעבודה במעון. בשלב זה שוב החלה חליפת מכתבים בין ב"כ הגב' נבואני לבין המועצה. לטענת המועצה שיבוץ התובעת בבית הספר היסודי ד' לא התאפשר בהעדר תקן.

ו. ביום 29.3.03 שבה גב' נבואני והתייצבה לעבודה במעון. קבלתה לעבודה הותנתה בהתחייבות שלה או של המועצה כי אם תהיה פגיעה בעבודה תחול האחריות עליה או על המועצה. גב' נבואני לא המציאה התחייבות כפי שהתבקשה, ואף לא התייצבה לעבודה במעון. בינתיים הציעה לה המועצה שיבוץ כעוזרת גננת לתקופה ממאי 2003 ועד סוף שנת הלימודים. שיבוץ זה בוצע בפועל, אלא שהוא היה שיבוץ זמני בלבד.

ז. במהלך חודש אוגוסט 2003 הודיע ראש המועצה לגב' נבואני כי נמצא לה מקום עבודה בחטיבת הביניים ב' שבכפר, שם פועלת כיתת חרשים. כשהגיעה גב' נבואני למקום נמסר לה כי התפקיד אויש בו ביום על ידי עובדת אחרת.

ח. בין לבין, התקיימו בחירות לראשות המועצה , בהן נבחר ראש מועצה חדש. ביום 28.1.04, לאחר פגישה שהתקיימה בינו לבין גב' נבואני נשלח אליה מכתב, שהגב' נבואני ראתה בו מכתב פיטורים. במכתבו מודיע ראש המועצה הנבחר לגב' נבואני כי לא יוכל להחזירה לעבוד, וזאת מהטעמים הבאים: "1.סיבות רפואיות (ראי מכתבו של דר לוקץ' מיום 28.10.02) 2. משרתך אוישה ע"י עובדת אחרת 3. אין משרה פנויה להעסיקך בה".

ט. בעקבות מכתב המועצה הנ"ל הגישה גב' נבואני את תביעתה כנגד המועצה לבית הדין האזורי.

4. פסק הדין של בית הדין האזורי

בית הדין נדרש ראשונה למחלוקת שבין הצדדים בשאלה אם פוטרה הגב' נבואני מעבודתה על ידי המועצה או שמא התפטרה מן העבודה על דרך זניחתה. בהצביעו על השתלשלות העניינים כפי שנפרשה לפניו בקשר להתנהלותה של הגב' נבואני במהלך התקופה, ציין בית הדין את התרשמותו כי גב' נבואני ניסתה להימנע מלחזור לעבוד במסגרת המעון, וזאת "אם משיקולי בריאות שלדעתנו לא הוכחו למצער בגין התקופה שאחרי 28.1.03 בו הסתיימו שלושת חודשי ההגבלה, אם משיקולים אישיים של כמיהה לשינוי ולשבירת השגרה." בית הדין קבע כי "יש בכך די לקבוע שידיה של התובעת אינן נקיות בכל הנוגע להשתלבותה במעגל העבודה שנמצא במסגרתה של המועצה." עם זאת, לאחר שסקר בפרוטרוט את ניסיונות השיבוץ של גב' נבואני במהלך התקופה שמאז סיום תקופת אי הכושר ושלושת חודשי ההגבלה, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי: "המועצה ראתה עין בעין עם התובעת בכל הקשור למציאת מקום עבודה חלופי, ומשיקולים שונים לא עמדה על דרישתה כי התובעת תשוב לעבוד במעון דווקא גם לאחר שתמה תקופת מגבלתה הרפואית, וניסתה להציבה במקומות עבודה אחרים". בהתייחסו למכתב המועצה אל הגב' נבואני מיום 28.1.04 קבע בית הדין כי אי אפשר שלא לראות בו מכתב פיטורים, על כל המשתמע מכך. בית הדין קבע על כן, כי הגב' נבואני פוטרה מן העבודה ביום 28.1.04, ולא זנחה אותה. בית הדין עמד על כך שהגב' נבואני פוטרה בלא שנערך לה שימוע כדין, וכן התייחס למה שנראה היה בעיניו חוסר תום לב בהתנהלותה של המועצה כלפי הגב' נבואני בהפניותיה לשיבוץ, שבשנים מתוך שלושת המקומות אליהם הופנתה לצורך שיבוץ, ובהם התייצבה, נמנעה הצבתה באופן מפתיע, וכך קבע בית הדין: "בבית ספר יסודי ד' בגין מחלוקת על תקן להעסקתה ובכיתת החרשים בגין הצבתה לעבודה של מחליפה אחרת שהגיחה 'יש מאין' בספטמבר 03, כשהתובעת מחוסרת עבודה וממתינה לשיבוצה ...." בקשר לכישלון הצבתה של הגב' נבואני בכיתת החרשים עמד בית הדין על כך שהעובדת ששובצה במפתיע באותו תפקיד, היא קרובת משפחה של ראש המועצה, שאחיו הוא מנהל מחלקת החינוך במועצה. בית הדין קבע כי בשיבוץ קרובת המשפחה לאותה משרה הפרה המועצה את הוראת ס' 4(ד) לחוקת העבודה. מסקנת בית הדין לאור כל האמור הייתה כי ניתן היה למנוע את פיטוריה של גב' נבואני לו הייתה המועצה נוהגת בהתאם לדין החל עליה. משהגב' נבואני פוטרה "יש לראות בכך פיטורים הנובעים מחוסר תום לב, קרי פיטורים שלא כדין."

בית הדין דחה את תביעת העובדת לאכיפת חוזה העבודה ולהחזרתה לעבודה, בקבעו כי לא ניתן להתעלם מחוסר ניקיון כפיה בכל הנוגע לרצונה שלא להמשיך לעבוד במעון. בהתייחס לתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו קבע, כי אין המקרה הזה בא בכללם של המקרים המצדיקים אכיפת יחסי עבודה. בית הדין מצא כי הסעד הראוי לפסוק בגין פיטוריה של הגב' נבואני שלא כדין הוא פסיקת פיצויים , אותם העמיד על פיצוי בשיעור שש משכורות.

בהתייחס לתביעתה של הגב נבואני לתשלום שכר עבור 18 חודשים, מאז 1.8.02, בהם לטענתה העמידה את עצמה לרשות המועצה, ולא שובצה לעבודה, קבע בית הדין כי ניתן לראות אותה כמי שהעמידה את עצמה לרשות העבודה רק ביום 26.11.02 מועד בו בא כוחה כתב כי היא נכונה לשוב לעבודה. בית הדין קבע כי עד ליום 4.12.02 בחרה גב' נבואני שלא לשוב לעבודה וביקשה לנצל את ימי המחלה שלדידה הגיעו לה. לפי קביעת בית הדין מאז 4.12.02 עשתה גב' נבואני מאמצים סבירים להשתלב בעבודה וזאת למעט פרק הזמן שמ-29.3.03 שבו סוכם על חזרתה לעבודה במעון, סיכום שלא עמדה בו, ועד ליום 1.5.03 שאז הוצבה לעבודה למשך תקופה בת חודשיים בגן ילדים. בסך הכל מצא בית הדין כי הגב' נבואני זכאית לפיצוי בגין הפסד שכר עבור 10 חודשים.

הערעורים

5. שני הצדדים סבורים כי טעה בית הדין האזורי בפסיקתו. להלן נעמוד על עיקרי טענותיהם, כל צד לתמיכה בערעור שהגיש ובתשובה לערעור של הצד שכנגד. נציין כי בדיון שקוים לפנינו הצענו לצדדים למצוא את הדרך לפתרון של פשרה. בתשובת המועצה שהוגשה לבית הדין לאחר הדיון, בה הודיעה המועצה כי לא הגיעה להסכמה עם הגב' נבואני, הרחיבה עוד המועצה בטיעונים לגופם של ערעורים. מקובלת עלינו טענת גב' נבואני, כי אין להתחשב בסיכום טענות זה שהוגש לאחר הדיון, בלא שהתבקשה רשות בית הדין לכך.

6. עיקרי טענות המועצה

א. בית הדין קיבל למעשה את עמדת המועצה כי גב' נבואני לא הייתה מעוניינת לחזור לעבודתה וכי השתמשה במצבה הרפואי כדי להניע את המועצה להתאים לה עבודה מכובדת אחרת. בית הדין אף הגיע למסקנה כי התנאים שהיא ביקשה בקשר לשיפור סביבת עבודתה לא היו רלוונטיים משום שהם היו בדיוק לפי דרישותיה. המסקנה העולה מקביעות בית הדין היא כי הגב' נבואני היא שזנחה את העבודה והיא לא פוטרה. מסקנת בית הדין בדבר הפיטורים אינה תואמת את העובדות כפי שבית הדין קבע אותן, ובכך נמצא בית הדין סותר את קביעותיו הוא.

ב. הגב' נבואני לא חזרה לעבודתה כעובדת המטבח במעון מאחר שרצתה להשיג נכות גבוהה ככל האפשר מן המוסד לביטוח לאומי, וגם נוכח תביעת נזיקין שניהלה נגד המועצה. כך רצתה להרוויח מכל העולמות. המועצה השקיעה מאמצים רבים במטרה להחזיר את הגב' נבואני לעבודה והייתה זו גב' נבואני שסיכלה כל מאמץ. לכן יש לקבוע, כי היתה זו הגב' נבואני שזנחה את העבודה.

ג. משהגב' נבואני לא הייתה מעוניינת לשוב לתפקידה הקודם, אין רלוונטיות לשאלה אם אוישה משרתה על ידי עובדת אחרת. מבחינת המועצה לא הייתה כל מניעה להשיב את גב' נבואני למשרתה במעון, מה גם שלא ניתן להשאיר את המשרה בלתי מאוישת.

ד. אין בסיס לטענות גב' נבואני אודות שיבוצה שלא כדין של עובדת אחרת במקומה בכיתת החרשים. נוכח התנהגות גב' נבואני נוצר הבסיס הסביר להניח כי זנחה את עבודתה ולא היה בדעתה לחזור לעבודה. מה עוד שלעובדת ששובצה במשרה היו הכישורים לכך בעוד שלגב' נבואני לא היו הכישורים המתאימים. גב' נבואני אף לא הייתה יכולה להכתיב למועצה להעסיקה בעבודה אחרת שעה שיכולה הייתה לחזור לעבודתה הקודמת.

ה. בית הדין האזורי טעה בקבעו כי יש לראות את מכתב ראש המועצה מיום 24.1.04 אל גב' נבואני כמכתב פיטורים. כמו כן טעה בקבעו כי הפיטורים היו שלא כדין באשר לא קוים הליך של שימוע. גב' נבואני לא פוטרה כי אם זנחה את עבודתה, משכך אף לא היה כל צורך בקיום הליך של שימוע, מה גם שחליפת המכתבים בין הצדדים, והפגישה שקיימה גב' נבואני עם ראש המועצה ביום 24.1.04 מהווים שימוע לכל דבר ועניין.

ו. גב' נבואני לא המציאה אף לא מסמך רפואי אחד לאחר 28.10.02 לפיו היא מוגבלת בעבודה. לכן ולפי מסמך דר' לוקץ מאותו מועד, לפיו היא מוגבלת בעבודתה לתקופה בת שלושה חודשים , יש לראותה כמי שזנחה את העבודה החל מיום 28.1.03. מחויבות המועצה להעסיקה בתפקיד אחר על פי חוקת העבודה קמה אך אם הומצא מסמך רפואי המשולל אפשרות חזרתה לעבודה. משמסמך כזה לא הומצא, לא הייתה מוטלת חובה על המועצה לשבצה בתפקיד אחר.

ז. בבואו לקבוע את הפיצוי המגיע לגב' נבואני טעה בית הדין בכך שלא זקף רשלנות תורמת בשיעור של 100% לגב' נבואני.

אין לזקוף לחובתה של המועצה את המאמצים שעשתה לשיבוץ גב' נבואני במשרה חלופית, בבחינת "צדיק ורע לו רשע וטוב לו".

7. בתשובתה לערעור המועצה, מפנה גב' נבואני בעיקרו של דבר לטענותיה בערעור שהוגש מטעמה. לשיטתה היא לא זנחה את עבודתה כי אם ההיפך מכך. לא הייתה לה כל יד באי שיבוצה לעבודה מאז תום תקופת אי הכושר. גב' נבואני מדגישה כי מעולם לא טענה כי מצבה הרפואי מונע חזרתה לעבודה במעון אלא שיש להתחשב בו, ובעיקר יש לתקן פגמים בטיחותיים, כך שיוסרו הפגמים שבגינם ארעה התאונה. לטענתה, היא פוטרה שלא כדין, ובלא שנערך לה שימוע.

8. עיקרי טענות הגב' נבואני

א. בית הדין טעה בקובעו כי העובדת נושאת באשם תורם לפיטוריה ולהפסדים שנגרמו לה. בית הדין שגה בכך שלא הבחין בין תקוותה להיות מועסקת בעבודה אחרת, לבין התנאה, שלא הייתה, של המשך העבודה, במימוש התקווה הזו. בית הדין סתר את עצמו בקביעותיו השונות.

ב. המועצה העסיקה עובדות חדשות ו/או קרובות משפחה בניגוד מוחלט לדין. כבר מיום צאתה של גב' נבואני לחופשת מחלה אוישה משרתה בעובדות קבועות.

ג. בכך שבית הדין לא אכף את החזרתה של גב' נבואני לעבודה, הוא נתן הכשר להפרות בוטות שהפרה המועצה את כללי המינהל התקין לרבות הכלל בדבר איסור העסקת קרובי משפחה.

ד. בית הדין התעלם ממשמעות היותה של המערערת בגיל מתקדם יחסית, מכך שאין סיכוי או שיקשה עליה למצוא עבודה חליפית. אין בפסק הדין כל ההתחשבות בנסיבותיה האישיות של גב' נבואני, ודחיית תביעתה להחזרה לעבודה הינה פרס על התנהגותה הקלוקלת של המועצה.

ה. היה מקום לחייב את המועצה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. מן המכתב ששלחה המועצה לגב' נבואני ביום 24.1.04, עולה מפורשות כי הוא מכתב פיטורים, מכאן שלא ניתן לומר כי הייתה מחלוקת שיש בה ממש אודות נסיבות סיום העבודה.

ו. הגב' נבואני זכאית לשכר עבור כל התקופה מאז שהסתיימה תקופת אי הכושר. בפסקו שכר רק עבור חלק מן התקופה התעלם בית הדין מן ההתכתבות שבין הצדדים ומכך שמשרתה של גב' נבואני אוישה מיידית על ידי עובדת קבועה במקומה של גב' נבואני.

ז. בית הדין לא נתן משקל נכון לראיות שנפרשו לפניו בקשר לאי שיבוצה של גב' נבואני במשרה אחרת, במיוחד שהמועצה לא העידה מטעמה עדים מרכזיים, ואף נמנע מלהכריע באחדות מן המחלוקות העובדתיות. כל טענה של המועצה נסתרה. טענות המועצה לא היו ראויות לאמון.

ח. התנהלות המועצה כלפי גב' נבואני הצדיקה פסיקת פיצוי בשיעור של 24 משכורות, מאחר שהפיטורים כפי שבית הדין קבע היו בחוסר תום לב מובהק.

ט. סכום ההוצאות שפסק בית הדין לגב' נבואני זעום ביותר, ואף אינו מכסה את הוצאות האגרה ששילמה והוצאות העדים.

9. בתשובה לערעורה של הגב' נבואני מדגישה המועצה את טענתה כי הגב' נבואני היא שזנחה עבודתה . בנוסף נטען, כי דרך המלך היא לפסוק פיצויים ולא השבה. השבת גב' נבואני לעבודה משמעה יצירת משרה שאין למועצה צורך בה. משרתה של גב' נבואני היתה חיונית וחובה הייתה על המועצה לאיישה, מאחר שלא ניתן להשאיר את התלמידים ללא ארוחות. בכל מקרה איוש המשרה היה זמני. יש לדחות את טענות הגב' נבואני לעניין הוצאות משפט, נוכח התנהלותה בדיון לפני בית הדין האזורי. ערכאת הערעור אף אינה נוהגת להתערב בסכום ההוצאות שפוסקת הערכאה הדיונית.

דיון והכרעה

10. לאחר שנתנו דעתנו לפסק הדין שבערעור, לטענות הצדדים בשני הערעורים ולכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דינם של שני הערעורים להידחות . פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בקביעותיו העובדתיות ובמסקנותיו המשפטיות, ולא נמצא בהחלטתו טעות משפטית המצדיקה את התערבותנו בו. אשר על כן אנו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף ונטעים עוד דברים אחדים כמפורט להלן.

אשר לערעור המועצה -

11. אכן, בית הדין האזורי התייחס לדרך התנהלותה של גב' נבואני ממנה עלה, כי היא ניסתה להימנע מלחזור לעבוד במסגרת המעון. אלא שבנסיבות העניין כפי שהתבררו לפני בית הדין האזורי, בכך אין די כדי לבסס את טענת המועצה בדבר "זניחת העבודה". בית הדין קבע, ובקביעה עובדתית זו שלו אין לנו בסיס להתערב, כי "המועצה, לאורך כל הדרך, לא עשתה די כדי למצוא לתובעת עבודה התואמת את יכולותיה, ומאידך, לא הבהירה לה באפן חד משמעי כי אם לא תתייצב לעבודה במעון ואפילו לאותה עבודה עובר לתאונה יראו בה כמתפטרת". בית הדין מפנה לסיכום פגישה מיום 4.1.03 לפיו תנצל הגב' נבואני את ימי מחלתה ובמקביל יעשה מאמץ למצוא לה עבודה חלופית.

גב' נבואני אף הופנתה על ידי המועצה למשרות חלופיות, שאך באחת מהן יצא שיבוצה אל הפועל. בנסיבות כאלו ודאי אין משום זניחה של עבודה, מה עוד שעל מנת שייקבע, כי אכן הסתיימו יחסי עובד מעביד חייבת להיווצר ודאות, כי אכן הצד הפועל התכוון לסיים את הקשר. בכל תקופת ההיעדרות מן העבודה במעון קיימה גב' נבואני קשר עם המועצה בנוגע לשיבוצה בעבודה. במצב דברים זה אין לראות זניחה של העבודה.

12. משלא הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים דרך זניחת העבודה על ידי גב' נבואני, צדק בית הדין האזורי בקביעתו, כי במכתב המועצה מיום 24.1.04 יש לראות מכתב פיטורים. במכתב זה הודיעה המועצה לגב' נבואני ובאופן ברור ומפורש על ניתוקם של יחסי עובד מעביד ביניהם, ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים.

13. אין להתערב בקביעותיו של בית הדין בדבר דרך התנהלות המועצה כלפי גב' נבואני בקשר לשיבוצה בכיתת החרשים. קביעות בית הדין באותו עניין הן קביעות שבעובדה, בהן ערכאת הערעור כרגיל לא תתערב. אף אין ממש בטענות המועצה כאילו יש לראות בחליפת המכתבים שבין ב"כ הגב' נבואני לבין המועצה כ"שימוע" לפני פיטורים. חליפת המכתבים כמתואר הייתה כולה מכוונת לאופן המשך העסקתה של המערערת במועצה ולא לאפשרות סיום העסקתה. אף לא הייתה כל תשתית ראייתית לפני בית הדין האזורי שיש בה כדי לבסס את טענת המועצה כאילו שיחת גב' נבואני עם ראש המועצה החדש הייתה "שימוע" לפני פיטורים.

14. אשר על כן, אף לא מצאנו טעות בקביעת בית הדין בדבר התנהלות המועצה "שלא כדין", בקשר לאופן סיום העסקתה של הגב' נבואני במועצה.

בהתייחס לערעור גב' נבואני -

15. באשר לערעור הגב' נבואני ובקשר לסעד של אכיפת יחסי עבודה אותו היא מבקשת לקבל, נזכיר את הכלל, כפי שהתגבש בפסיקה לפיו:

"הסעד העיקרי בפיטורים שלא כדין הינו של פיצויים ולא של אכיפה. כפי שנפסק לא אחת 'דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין היא פסיקת פיצויים, אולם בנסיבות מיוחדות רשאי בית הדין לחרוג מהלכה זו ולפסוק אכיפת יחסי עובד מעביד'... במקרים הראויים, מקום בו ניתן לפצות עובד גם בשירות הציבורי על הנזקים שנגרמו בגין פיטורים שלא כדין, יפסוק בית הדין פיצויים כספיים בשל פיטורים אלו" (ראו פסק הדין מן הזמן האחרון ע"ע 456/06; בש"א 205/07 אוניברסיטת תל אביב - רבקה אלישע ניתן ביום 27.2.08 בפסקה 25 לפסק הדין, ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת ואח' - ד"ר חליל עבד, פד"ע לה עמ' 440, ע"ע 215/03 נורית ענבר - יישום חברה ופיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית ניתן ביום 6.12.03).

בית הדין האזורי יישם נכונה את ההלכה הפסוקה בעניין שלפנינו. זאת במיוחד לאור קביעתו של בית הדין, כי הגב' נבואני עצמה ניסתה במהלך תקופה ארוכה להימנע מלחזור לעבודה במסגרת המעון. ויודגש, אף לא ברור לאיזו משרה הייתה חוזרת הגב' נבואני, אילו היינו נותנים צו לאכיפת יחסי עובד מעביד לפי המבוקש על ידה.

16. בית הדין האזורי אף איזן נכונה בין השיקולים השונים כשקבע את שיעור הפיצוי הנכון בגין פיטוריה של גב' נבואני שלא כדין, מה עוד שמצא לנכון לפסוק לה תשלום פיצוי נוסף בשיעור עשרה חודשי משכורת בגין חודשים בהם לא עבדה בפועל.

17. אף אין טעות בפסיקת בית הדין שלא פסק לה פיצוי בשיעור 18 חודשי השתכרות על פי תביעתה. בית הדין קבע את שיעור הפיצוי עבור שכר שלא שולם במהלך התקופה, בהתאם לדרך התנהלותם של שני הצדדים כפי שהתבררה לפניו. לא מצאנו, כי יש מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לעניין זה.

בשים לב להתנהלותה של הגב' נבואני, לא טעה בית הדין האזורי גם בכך שנמנע מחיוב המועצה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בקובעו, כי יש ממש במחלוקת שבין הצדדים בדבר נסיבות סיום יחסי העבודה.

18. גב' נבואני מערערת גם על שיעור ההוצאות שנפסק לזכותה בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, שלטענתה הינו נמוך. בקשר לכך נזכיר את הכלל לפיו כרגיל, לא תתערב ערכאת הערעור בשיעור ההוצאות כפי שנפסק על ידי הערכאה הדיונית. אין בנסיבות העניין שלפנינו הצדקה לחריגה מן הכלל, מה עוד שבמקרה דנן נפסק לגב' נבואני פיצוי בשיעור גבוה בגין חודשים בהם לא עבדה.

סוף דבר - הערעורים נדחים.

נוכח דחיית שני הערעורים - אין צו להוצאות, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ב בניסן תשס"ח (27 באפריל 2008) בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נילי ארד ,שופטת ורדה וירט ליבנה, שופטת רונית רוזנפלד, שופטת

נציג עובדים מר אמנון כספי, נציג מעבידים מר יחזאל דסקל