בית הדין הארצי לעבודה

בשא001350/04

המבקשות	1. אינטרקלאב בע"מ 2. קלאב הוטלס אינטרשניונל (א.ק.ה.) בע"מ 3. קלאב הוטל בע"מ 4. קלאב הוטל טבריה בע"מ	בעניין:
	נ ג ד
המשיבים	דוד יפרח כהן גני פורמן חוה בלזר שולה אביב רחל

החלטה

1. בפני שתי בקשות:

1.1. בקשת המבקשות (הנתבעות בבית הדין האזורי) למחיקת בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המשיבים (התובעים בבית הדין האזורי), וזאת בשל האיחור בהגשתה.

1.2. בקשת המשיבים להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, שהועלתה כבקשה חלופית בתגובתם לבקשה למחיקת בקשת רשות הערעור.

2. בהחלטה נשוא הבקשות נקבע כי בית הדין האזורי לא יקיים דיון בעילות התביעה של המשיבים, אשר להן התייחס בית הדין הארצי לעבודה בעניין שזיפי (ע"ע 1194/01, מיכל שזיפי נ' אינטרקלאב בע"מ, במאוחד עם ע"ע 1372/01, עבודה ארצי לג(35) 44). בהתאם לכך, נקבע כי בית הדין האזורי לא ידון בטענות המשיבים בנוגע לשכר מינימום, תחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, החזר הוצאות נסיעה, דמי הבראה וחופשה. בית הדין האזורי קבע כי בנושאים המפורטים לעיל הצדדים יישמו את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין שזיפי.

3. בבקשת רשות הערעור שהגישו המשיבים, נטען כי אין זהות בין הנתונים העובדתיים בעניין שזיפי לבין הנתונים העובדתיים בעניינם של המשיבים. כן טענו המשיבים כי אין לשלול מהמשיבים את יומם בבית הדין.

4. העובדות הרלבנטיות להכרעה בבקשות שבפני הן כמפורט להלן:

4.1. ההחלטה נשוא הבקשות ניתנה ביום 3.5.2004.

4.2. ההחלטה הומצאה למשיבים ביום 9.5.2004, כך שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 24.5.2004.

4.3. בקשה רשות הערעור הוגשה לבית הדין ביום 27.5.2004.

5. בתגובת המשיבים לבקשה למחיקה על הסף נטען כמפורט להלן:

5.1. הבקשה נשלחה בדואר מהיר ביום ה – 15, דהיינו ביום 24.5.2004 בבוקר. רשות הדואר מתחייבת כי דואר מהיר כאמור יימסר עוד באותו יום ליעדו באחת מהערים הגדולות. לכן, לא הוגשה בקשה להארכת מועד.

5.2. ביום 25.5.2004 חל ערב חג השבועות וביום 26.5.2004 חל חג השבועות.

5.3. בנוסף, ב"כ המשיבים, המטפל באופן אישי בכל התביעות (למעלה מ- 50) כנגד המבקשות, מזה 7 שנים, היה מאושפז מיום 3.5.2004 עד יום 16.5.2004, וסבר כי יש בידו סיפק להתגבר על החומר שנערם על שולחנו במהלך התקופה. מחלת ב"כ המשיבים מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד.

5.4. המשיבים יכלו לשגר את בקשת רשות הערעור בפקסימיליה.

5.5. לנוכח סיכויי בקשת רשות הערעור, יש לדחות את הבקשה למחיקה על הסף. כמו כן, מחיקת בקשת רשות הערעור על הסף תשפיע באופן מהותי על תביעות המשיבים התלויות ועומדות בבית הדין, וגם עניין זה מהווה "טעם מיוחד".

5.6. כאמור, המשיבים ביקשו, לחלופין, לראות את תגובתם כבקשה להארכת מועד.

6. המבקשות התנגדו לבקשה החלופית להארכת מועד, מנימוקים אלה:

6.1. מחלת ב"כ המשיבים לא גרמה לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור. כמו כן, על פי ההלכה הפסוקה, רק מחלת בעל דין מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד.

6.2. המועד הקובע הוא מועד המצאת הבקשה למזכירות בית הדין ולא מועד משלוח הבקשה בדואר. על ב"כ המשיבים היה לוודא עוד לפני סיום יום העבודה כי בקשת רשות הערעור הגיעה ליעדה.

6.3. גם איחור של יום אחד מהווה איחור, המחייב טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד.

6.4. סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים, שכן הכרעותיו של בית דין הארצי לעבודה, שניתנו במקרים דומים ואשר דנו באותן סוגיות ממש, חלות ומחייבות, ולכן בדין החליט בית הדין קמא כי אין מקום לדון ולהכריע פעם נוספת בכל אותן סוגיות שהוכרעו על ידי בית הדין הארצי לעבודה.

7. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים אני קובעת כי אכן בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, אולם יש מקום להאריך את המועד להגשתה.

8. באשר למועד הגשת בקשת רשות הערעור: כפי שנטען על ידי המבקשות, המועד הקובע הוא מועד הגשת בקשת רשות הערעור במזכירות בית הדין, ולא המועד בו נשלחה בקשת רשות הערעור בדואר (דב"ע נא/ 198 – 9 סול"ב בע"מ נ' מרטין קליין, פד"ע כד 23). לפיכך, משנתקבלה בקשת רשות הערעור במזכירות בית הדין ביום 27.5.2004, הבקשה הוגשה באיחור בן שלושה ימים. יובהר גם, כי לנוכח תקנה 497א(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, לא ניתן היה להמציא את בקשת רשות הערעור בפקסימיליה.

9. לאור האמור, השאלה העומדת להכרעה היא האם המשיבים הצביעו על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

10. אכן, בעבר הכלל היה שטעות שבדין או טעות משרדית אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הערעור. אולם, כפי שנפסק בהחלטות רבות של בית המשפט העליון,

"... כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעיתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים" .

(ההדגשה הוספה).

בש"א 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי, דינים עליון סד 182.

11. ובמקום אחר נאמר:

"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה מחמת טעות שבדין, וכי מקום שעצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה. .. כל מקרה ונסיבותיו".

(ההדגשה הוספה).

רע"א 9073/01 יהודית פרנקו – סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון כרך סא 32.

12. בנסיבות המקרה הנדון, אני סבורה כי יש מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, מנימוקים שיפורטו להלן.

13. סיכויי בקשת רשות הערעור: כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון, במקרים מסוימים, "חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה" (בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702). כאשר שוקלים את חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה, יש להביא בחשבון את סיכויי הערעור או בקשת רשות הערעור. ואכן, הן בפסיקת בית המשפט העליון והן בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי סיכויי הערעור מהווים שיקול שיש להביאו בחשבון בהליך שעניינו הארכת מועד להגשת ערעור או להגשת בקשת רשות ערעור.

בש"א 2571/04 – א נופים חברה לבניין השקעות ופיתוח בע"מ ואח' נ' עירית הרצליה ואח' (החלטת כב' הרשמת ח' מאק – קלמנוביץ מיום 5.5.2004).

עא"ח 1029/02 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אברהם פינקלזון עבודה ארצי לג(7) 36.

דב"ע 8/98 – 9 סיגל עזר נ' תנופה שירותי כ"א ואחזקות (1991) בע"מ.

לדעתי, משמעות החלטת בית הדין האזורי נשוא הבקשה היא כי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין שזיפי יצר "מעשה בית דין" כלפי המשיבים, המונע מהם להעלות לדיון את תביעותיהם בנוגע לשכר מינימום, תחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, החזר הוצאות נסיעה, דמי הבראה וחופשה. זאת, על אף שהמשיבים לא היו צד להליך בעניין שזיפי. בעניין זה, קיימת גם דעה אחרת בפסיקת בתי הדין האזוריים, על פיה לא יכול להיווצר מעשה בית דין כנגד מי שלא היה צד להליך הקודם, אלא אם כן מדובר בתביעה ייצוגית (עב (ת"א) 911549/99 ואח', מנחם כהן ואח' נ' שקם בע"מ, עבודה אזורי כרך יג 874 סעיפים 30 עד 36 לפסק הדין). לאור קיומן של פסיקות סותרות של בתי הדין האזוריים בסוגיה זו, נראה לי כי מן הראוי שערכאת הערעור תבחן שאלה זו.

14. חשיבות האינטרסים של הצדדים והפגיעה בבעל הדין שכנגד: כעולה מהחלטת בית הדין האזורי נשוא הבקשה, ההליך בין הצדדים מצוי בתחילתו, וטרם הוגשו ראיות הצדדים. נראה לי, כי במקרה הנדון האינטרס של שני הצדדים להליך הוא שמסגרת הדיון הנכונה תיקבע בראשית ההליך ולא בסופו. לכן, אינטרס של שני הצדדים הוא כי ערכאת הערעור תדון בטענות המשיבים בנוגע למסגרת הדיון שנקבעה על ידי בית הדין האזורי, כבר בשלב זה, בטרם הוגשו ראיות הצדדים והתקיים דיון בתביעה לגופה, ולא לאחר מתן פסק הדין. לאור האמור, נראה לי כי הארכת המועד במקרה הנדון אינה פוגעת באינטרס המבקשות. מעבר לאמור, בהתחשב בכך שההליך בבית הדין האזורי מצוי בשלבים הראשונים, מובן שטרם התגבשה אצל המבקשות ציפיה לסופיות הדיון.

15. מחלת ב"כ המשיבים: כמפורט לעיל, בא כוח המשיבים היה מאושפז מיום 3.5.2004 עד יום 16.5.2004. שלא כנטען על ידי המבקשות, גם מחלת בא כוחו של בעל דין יכולה להוות טעם מיוחד להארכת המועד (בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל ואח' נ' רנה רוזנבלום ואח', דינים עליון כרך נה 702; בש"א 4072/02 עבסיה שרחביל נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון סא 850). אמנם, במקרה הנדון, המחלה לא גרמה במישרין לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור, שכן בקשת רשות הערעור הוכנה ואף נשלחה במועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור. אולם, מחלת ב"כ המשיבים היוותה אחד הגורמים לאיחור, שכן יש להניח שגם בשל המחלה נשלחה הבקשה ביום האחרון ממש לבית הדין. אמנם, הכלל הוא שבעל דין המבקש לנצל את התקופה העומדת לרשותו עד תום ולפעול ביום האחרון ממש נוטל על עצמו סיכון שיחול שיבוש או שתקרה תקלה, שאינם מצדיקים הארכת מועד (דב"ע
נו/ 119 – 13 האגודה למען החייל נ' דוד נצר ישי, עבודה ארצי כט (1)194). אולם, נראה לי כי במקרה הנדון אין להחיל כלל זה, בשל העובדה כי גם בשל מחלת ב"כ המשיבים נשלחה הבקשה לבית הדין ביום האחרון. לפיכך, יש לראות במחלת ב"כ המשיבים טעם נוסף המצדיק להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

16. מידת האיחור: שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא מידת האיחור. במקרה הנדון, מדובר באיחור בן שלושה ימים, כאשר יומיים מתוכם הם ערב חג השבועות וחג השבועות. אמנם, גם איחור בן יום אחד מהווה איחור הדורש טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד, אולם מידת האיחור מהווה אחד השיקולים אותם על בית הדין להביא בחשבון. אוסיף, כי המשיבים לא פעלו מתוך זלזול בסדרי הדין, שכן הם פעלו להגשת בקשת רשות הערעור במועד.

עא"ח 1007/02 החברה להדברת עשבי בר בע"מ נ' וענונו דניאל (פסק דין מיום 2.5.2002).

17. כללו של דבר: לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, אני קובעת כי יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור עד למועד הגשתה. לפיכך, הבקשה למחיקת בקשת רשות הערעור (בש"א 1350/04) נדחית.

18. בנסיבות העניין, כאשר מחד נדחתה הבקשה למחיקת בקשת רשות הערעור, ומאידך המשיבים גרמו להגשתה ולכך שהמבקשות אף הגישו תגובה מפורטת לבקשה החלופית להארכת מועד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, 8.8.2004, בהעדר הצדדים.

לאה גליקסמן, רשמת