בית הדין הארצי לעבודה

עע 000477/07

המערערת	מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)
	-
המשיב	עמוס ירקוני

בפני: הנשיא סטיב אדלר, סגנית הנשיא נילי ארד, השופטת רונית רוזנפלד

נציג עובדים מר שלום חבשוש, נציג מעבידים מר זאב אבלס

בשם המערערת: עו"ד שרון כפתורי, עו"ד אורן מילדוורט

בשם המשיב: עו"ד דוד פרי

פסק דין

הנשיא סטיב אדלר

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע, [1] (להלן: פסק הדין), אשר הושלם בהחלטה מיום 9.7.2007[2] (להלן: ההחלטה המשלימה), בה התקבלה עמדתו של המשיב (להלן: מר ירקוני) לעניין אופן חישוב "השכר הקובע" לצורך קביעת פנסיית הזקנה החודשית המשולמת לו על ידי מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: מבטחים או הקרן).

העובדות הצריכות לעניין

[2] עבודתו של מר ירקוני – מר ירקוני הועסק בחברת דשנים וחומרים כימיים בע"מ (להלן: חברת דשנים וחמרים כימיים או החברה או דשנים), החל משנת 1959 ועד לפרישתו המוקדמת ביום 1.1.1988 (להלן: מועד הפרישה המוקדמת), בהיותו בן 58 שנים.

חוזה עבודה אישי – בשלב מסוים, הפך מר ירקוני להיות עובד בכיר בחברה, והועסק על פי חוזה עבודה אישי שנחתם בינו לבין חברת דשנים וחומרים כימיים ביום 20.11.1977 (להלן: חוזה העבודה האישי). בסעיף 3.4(ב) לחוזה העבודה האישי נקבע, כי שכרו של מר ירקוני "יהיה צמוד בכל עת לשכר הדרגה הגבוהה ביותר בדירוג המהנדסים הארצי (בתוספת ותק מקסימאלי לדרגה..).". יוער, כי מבטחים לא הייתה צד לחוזה זה.

לאורך כל תקופת עבודתו, היה מר ירקוני מבוטח בביטוח פנסיה בקרן מבטחים. בתחילה, על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי החברה, ובהמשך מכוח הסכם הצטרפות אישי, כפי שיפורט בהמשך.

[3] בתחילת דרכה, מבטחים הוקמה על ידי ההסתדרות הכללית כקרן פנסיה חברתית הפועלת על פי עקרון ההדדיות, עקרון הביטוח הקבוצתי-שיתופי ועקרון הביטוח הדינמי [3]. אחד המאפיינים של קרנות אלה היה העדר התאמה בין הסכום המבוטח לקצבה המשולמת, דבר אשר הוביל לגירעונות אקטואריים כבדים. בשנת 2003, במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג-2003 תוקן חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981, הועברו כספים רבים מהמדינה לקרנות ההסתדרותיות חברתיות, והן הועברו לניהול מיוחד מטעמה, וזאת במטרה להבריא אותן, ולהבטיח את יכולתן להמשיך ולשלם את גמלתם של עמיתיה [4]. כיום, מבטחים הינה חברה בע"מ המנהלת, בין היתר, קרן פנסיה במסלול פנסיית יסוד ובמסלול פנסיה מקיפה. מבטחים פועלת בהתאם לתקנות מס-הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964 (להלן: תקנות מס הכנסה), תחת הפיקוח של מפקח על שוק ההון הפועל מכוח חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981.

נעיר, כי במסגרת תיקוני החקיקה, הוסמך המפקח על הביטוח להתקין תקנון אחיד, אשר יחליף את תקנוני הקרנות. התקנון האחיד נכנס לתוקף ביום 1.10.2003, וזכויותיהם הפנסיוניות של הפורשים לגמלאות לאחר יום זה נקבעו על פי האמור בתקנון האחיד, ועל פיו בלבד.

במקרה שלפנינו, פרש מר ירקוני לגמלאות ביום 1.1.1995, בטרם כניסתו לתוקף של התקנון האחיד, ועל כן זכויותיו נקבעות על פי תקנות קרן הפנסיה מבטחים (להלן: התקנון או תקנון מבטחים), אשר היו בתוקף ביום פרישתו לגמלאות.

[4] הצטרפות אישית של מר ירקוני למבטחים – ככלל, עובדים הצטרפו לקרן הפנסיה הותיקה מבטחים מכוח הסכמים קיבוציים. עם כניסתו של מר ירקוני לתפקיד בכיר בחברה, והסדרת תנאי העסקתו בחוזה עבודה אישי, הוסדרה גם המשך חברותו בקרן הפנסיה בחוזה אישי.

התחייבות החברה להפריש לקרן על פי ההסכם האישי – ביום 3.2.1977 נחתם הסכם בין מר ירקוני לבין החברה ולבין מבטחים, ובהמשך נחתם הסכם נוסף ביום 30.11.1980 (להלן: הסכם ההצטרפות). סעיף 2 להסכם ההצטרפות השני קבע את גובה התשלומים לקרן, שעל המעסיק והעובד להעביר אליה, כדלקמן:

"2...משכרו המלא של העובד ולא יותר מ- 85% מהמקסימום הקבוע לתשלום דמי הביטוח עפ"י חוק הביטוח הלאומי או מהדרגה המקסימלית בסולם הדירוג הארצי של המהנדסים בתוספת וותק מקסימלית כפי שתהיה מזמן לזמן (הכל לפי התקרה הגבוהה יותר) ולא פחות מבסיס המשכורת לחודש אוקטובר 1980, ממנה הועברו הפרשות ל'מבטחים'".

מכאן, כי לפי סעיף 2 האמור, השכר לצורך הפרשות למבטחים נקבע בהסכם ההצטרפות, שהוא הסכם אישי, וכלל מגבלות על גובה שכר זה. בפרט נקבע, כי השכר האמור לא יעלה על 85% מהמקסימום הקבוע לתשלום דמי ביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי או מהדרגה המקסימאלית בסולם הדירוג הארצי של המהנדסים (להלן: תקרת השכר).

ההפרשות לקרן בפועל - על פי הסכם ההצטרפות וחוזה העבודה האישי היה על החברה להפריש כספים לקרן עד תקרה מסוימת שנקבעה בהסכם ההצטרפות ולפי חלוקת ההפרשות הרגילה של כלל עמיתי הקרן, היינו: 8.33% לפיצויי פיטורים, וכן 5% חלק מעסיק, ו- 5% חלק עובד לתגמולים. בסעיף 3.8 לחוזה העבודה האישי, נקבע:

"3.8 החברה תעביר מידי חודש לקופת גמל...סכום השווה ל-13.33% ממשכורת הכוללת של העובד. סכום זה מורכב מ-8.33% הפרשות בגין פיצויי פיטורים עבור העובד ו/או שאיריו, בנסיבות של פרישתו המוחלטת מן החברה או במקרה של מותו, וכן 5% עבור הסדר תגמולים עבור העובד ו/או משפחתו ובלבד שגם העובד ישתתף בהפרשות לתגמולים כאמור בשיעור של 5% ממשכורתו הכוללת".

במועד מאוחר יותר, ככל הנראה, עברה דשנים להפריש לפי השיעור המקובל באותה תקופה של 6%, 5% ו-5%, היינו 16% וכך צוין בחישוב החברה של הסכום שהועבר למבטחים למימון הפנסיה המוקדמת של מר ירקוני.

בפועל שכרו של מר ירקוני היה גבוה, ועלה על תקרת השכר, ועל כן, בידיעתו ובהסכמתו, הפרישה החברה למבטחים על בסיס חלק משכרו בלבד, כפי שסוכם בין מר ירקוני והחברה. מכאן, כי המקרה של מר ירקוני הינו בבחינת היוצא מן הכלל, בהיותו מבוטח בקרן פנסיה על חלק משכרו בלבד, ולא על שכר מלא הנקבע על סמך דרגה מסוימת בטבלת שכר במקום העבודה.

זאת ועוד, כפי שנפרט בהמשך, בתקופה שלפני פרישתו לפנסיה תקציבית, הפרשות החברה לקרן עבור מר ירקוני נעשו על בסיס שכר של 2,981 ש"ח, אשר היוו כ-54.18% משכרו המלא. לעומת זאת, לצורך חישוב תשלום ההפרשות מראש לקרן עבור כל תקופת הפנסיה המוקדמת, חישבה החברה את התשלום על בסיס שכר נמוך יותר של 2,240 ש"ח.

[5] הסכם קיבוצי מיוחד לפרישה מוקדמת – ביום 3.1.1981 נחתם הסכם בין מבטחים לבין דשנים וחמרים כימיים – היא המעסיק, לבין ההסתדרות הכללית – היא הארגון היציג אצל המעסיק וכן בעלת השליטה באותה תקופה במבטחים (להלן: ההסכם לפרישה מוקדמת).

יש להדגיש, כי ההסכם לפרישה מוקדמת הינו הסכם קיבוצי מיוחד החל רק על עובדי דשנים וחמרים כימיים, והוא אינו חל על כלל עמיתי מבטחים.

על תכלית ההסכם לפרישה מוקדמת ניתן ללמוד מסעיף 3 להסכם בו נאמר:

"3. הוצאתו של עובד לפנסיה תקציבית מוקדמת תהא מותנית בכך שהחברה על חשבונה, תרכוש מראש במבטחים בגין אותו עובד את מלוא הזכויות הפנסיוניות המגיעות לו לפי תקנות הקרן הפנסיה והסכם הפנסיה כאילו המשיך לעבוד בחברה בתקופת הפנסיה המוקדמת..." [ההדגשה שלי, ס.א.]

מכאן עולה, כי תכלית ההסכם הכללי לפרישה מוקדמת הינה לאפשר לעובד לפרוש לפרישה מוקדמת, בנסיבות בהן גם העובד וגם החברה מעוניינים בכך, תוך שמירה מלאה על תנאי הפנסיה שלו, כאילו המשיך לעבוד בחברה בתקופת הפרישה המוקדמת. זאת, בכפוף להעברת התגמולים המוסכמים למבטחים בגין זכויות אלו.

בהסכם זה נקבע, כי עובדי חברת דשנים וחומרים כימיים, שיפרשו בפרישה מוקדמת, יקבלו פנסיה תקציבית במימון המעסיק עד הגיעם לגיל הפרישה הקבוע בתקנון מבטחים, תוך שהמעביד מעביר למבטחים, ערב היציאה לפנסיה התקציבית, בתשלום אחד, סכום השווה לסך כל הפרשות העובד והמעביד לפנסיה בגין כל תקופת הפנסיה המוקדמת, כפי האמור בהמשך סעיף 3 כדלקמן:

"הוצאתו של עובד לפנסיה מוקדמת תהא מותנית בכך שהחברה על חשבונה, תרכוש מראש במבטחים בגין אותו עובד את מלוא הזכויות הפנסיוניות המגיעות לו לפי תקנות קרן הפנסיה והסכם הפנסיה כאילו המשיך לעבוד בחברה בתקופה הפנסיה המוקדמת וביחוד הזכות לפנסיית שאירים בתקופת הפנסיה המוקדמת וזכות לפנסיה זקנה בתום תקופת הפנסיה המוקדמת, הכל כמפורט להלן: (1) החברה תעביר למבטחים בתשלום אחד עד ה- 14 לחודש הראשון לפרישה לפנסיה מוקדמת, סכום השווה לסך כל הפרשות העובד והמעביד לפנסיה מקיפה בגין תקופת הפנסיה המוקדמת. חישוב ההפרשות יעשה על בסיס המשכורת האחרונה של העובד לצרכי הפרשות לפנסיה מקיפה כפי שהיא מעודכנת לחודש הראשון לפרישה לפנסיה מוקדמת".

על פי ההסכם לפרישה מוקדמת, לצורך קביעת שיעור פנסיית הזקנה הצוברת, "שכרו הקובע" של גמלאי הפורש לפרישה מוקדמת מכוח הסכם זה, יחושב עם הגיעו לגיל פרישה כפי האמור בסעיף 5 שלהלן:

"5. (א) פנסיית הזקנה תשולם לעובד על ידי מבטחים על בסיס ותק פנסיוני כאילו המשיך העובד לעבוד בחברה בכל תקופת הפנסיה המוקדמת.

(ב) פנסיית הזקנה תשולם לעובד על ידי מבטחים לפי אחת משתי השיטות הבאות, הכל לפי השיעור הגבוה יותר של תשלום פנסיה המתקבל למועד יציאתו של העובד לפנסיה זקנה ממבטחים (בתום הפנסיה המוקדמת):

[1] שיטת חישוב על בסיס 'המשכיות פנסיה' – בשיטה זו תחושב הפנסיה למועד היציאה לפנסיית זקנה ממבטחים, לפי העיקרון של המשכיות תשלום הפנסיה כאילו כבר יצא העובד לפנסיית זקנה במועד יציאתו לפנסיה תקציבית מוקדמת.

[2] בכפוף לאמור בסעיף 6, שיטת חישוב על בסיס 'המשכיות עבודה' – בשיטה זו תחושב הפנסיה למועד היציאה לפנסיית זקנה במבטחים כאילו המשיך העובד לעבוד בחברה בכל תקופת הפנסיה המוקדמת בדרגת השכר שהייתה לו ערב יציאתו לפנסיה תקציבית מוקדמת (כולל שינויים בשכר האמור הנובעים מעדכוני שכר ותוספות לשכר לפי הסכם העבודה הקיבוצי) ויצא לפנסיית זקנה בתום תקופת הפנסיה המוקדמת.

(ג) כדי להסיר ספיק ספיקא מובהר בזה כי שום סטייה שתעשה על ידי החברה (כגון: עקב טעות) בתקופת הפנסיה בחישוב הפנסיה ו/או בתשלומי הפנסיה מכפי שמגיע לעובד לפי תקנות קרן הפנסיה והסכם הפנסיה, לא תחייב את מבטחים".

[ההדגשות הוספו, ס.א.]

מר ירקוני פרש לפנסיית זקנה צוברת עם ותק אשר כולל את השנים בהן היה בפנסיה תקציבית, כאילו המשיך לעבוד בתקופה זו (על פי סעיף 5(א) שלעיל). בין הצדדים אין מחלוקת כי הוותק הפנסיוני של מר ירקוני מזכה אותו בפנסיה בשיעור 57.6% משכרו הקובע.

כמו כן, לפי סעיף 5(ב) להסכם לעיל המשכורת הקובעת לצורך חישוב הפנסיה הצוברת של מר ירקוני היתה אמורה להיות הגבוהה מבין המשכורת ערב פרישתו לפנסיה תקציבית בהצמדה למדד הפנסיה, לבין "המשכורת" אותה היה מקבל ערב פרישתו לפנסיית זקנה, לו המשיך לעבוד בחברה בתקופת קבלת הפנסיה התקציבית.

יצוין כבר, כי התנאים הללו הם עודפים על תנאי הפרישה של עמיתים אחרים של מבטחים, אשר לא פרשו לפרישה מוקדמת מכוח ההסכם. על כך נרחיב בהמשך.

[6] פרישתו המוקדמת של מר ירקוני – זכויותיו של מר ירקוני במבטחים נקבעו על פי הסכם הצטרפות אישי אולם, פרישתו לפנסיה מוקדמת ביום 31.12.1987 נעשתה מכוח ההסכם הקיבוצי לפרישה מוקדמת.

במכתב מיום 11.1.1988 הודיעה החברה למבטחים על פרישתו של מר ירקוני, ובהתאם להסכם לפרישה מוקדמת שלחה החברה למבטחים המחאה על סך 30,106 ש"ח כתשלום מראש בגין ההפרשות לקרן שהיו מועברות אליה, לו היה מר ירקוני ממשיך לעבוד עד הגיעו לגיל הפרישה לפנסיה זקנה ביום 1.1.1995. סכום זה חושב על ידי החברה על יסוד הפרשות עובד ומעביד בגובה 16% על בסיס שכר חודשי קובע של 2,240 ש"ח (6%, 5% חלק מעסיק, + 5% חלק עובד), למשך תקופת הפרישה המוקדמת בת 84 חודשים, ולפי ממוצע יחסי השכר של העובד – שיטת הממוצעים – אשר היתה נהוגה באותה עת במבטחים. וכך נכתב במכתבה של החברה למבטחים על אופן החישוב:

"תחשיב מימון הפרשות (מעביד + עובד) לפנסיה

מקיפה בגין תקופת הפנסיה המוקדמת

תקופת המימון – 1.1.88 עד 31.12.94 – 84 חודשים

שכר ממוצע במשק ליום 31.21.87 – 1,498.50 ש"ח (על פי מבטחים).

ממוצע יחסי השכר של העובד 149.50%.

שכר קובע לצורך פנסיה 2240 ש"ח = 1.495 × 1,498.50 ש"ח.

סכום המימון: 30,106 ש"ח = 84 × 16% × 2240 ש"ח.

..."

התובענה ופסק דינו של בית הדין האזורי

[7] כאמור לעיל, מבטחים שילמה למר ירקוני את פנסיית הזקנה על בסיס "שכר קובע" של 2,240 ש"ח, שהוא הסכום עליו הופרשו כספים למימון הפרישה המוקדמת.

כשש שנים לאחר שהחל לקבל פנסיית זקנה ממבטחים, הגיש מר ירקוני תביעה בבית הדין האזורי, בה טען כי יש לחשב את גמלתו החודשית על פי שיטת "המשכיות עבודה", כלומר על ידי הצמדת השכר הקובע לשיעור עליית "דירוג השכר" ולא לשיעור עליית המדד הפנסיוני; וכן כי ה"שכר קובע" הינו השכר עליו הופרשו תגמולים למבטחים ערב פרישתו לפנסיה מוקדמת, היינו סך של 2,981 ש"ח.

[8] בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 2.1.2006 התקבלה תביעתו של מר ירקוני ונקבע, כי על מבטחים למלא אחר הסכם הפרישה המוקדמת, ולחשב את זכויותיו של מר ירקוני לפי שיטת "המשכיות עבודה", ואת שכרו הקובע לפי שיטת "ממוצע שלוש שנים אחרונות". בפרט, נקבע בפסק הדין, כי ההסכם לפרישה מוקדמת קובע זכויות של גמלאי שפרש לפרישה מוקדמת, שאינן מוסדרות בתקנון מבטחים (שהיה בתוקף בעת פרישתו), ועל כן הוא אינו עומד בסתירה לתקנון. מכאן, הסיק בית הדין האזורי, כי אין להחיל את הלכת פיורסט על ההסכם הכללי לפרישה מוקדמת, ואין לראותו כהסכם לבר-תקנוני המקנה זכויות עודפות (להלן: הסכם לבר תקנוני מיטיב).

עוד קבע בית הדין האזורי, כי "...שכרו של התובע יוצמד לשכר מהנדסים בדרגה ובוותק המקסימלי, כאמור בהסכם העבודה האישי שבין התובע לחברת דשנים והשינויים בשכר ייקבעו על פי שיעור העדכון בשכר המהנדסים בדרגת ובוותק המכסימלי עד הגיעו לגיל 65".

[9] החלטת בית הדין האזורי המשלימה והמבהירה את פסק הדין – בפסק דינו המליץ בית הדין האזורי לבעלי הדין לבוא בדברים לגבי יישום הפסק.

ואכן, הצדדים באו בדברים על אופן יישומו, אולם התגלעה מחלוקת ביניהם הן בנוגע לאופן חישוב "השכר הקובע" (2,981 ש"ח או 2,240 ש"ח) והן בנוגע לאופן ההצמדה (האם דרגת הייחוס הינה הדרגה המכסימאלית במועד הפרישה לפנסיית זקנה, לאמר, דרגה 45+, או הדרגה המקסימאלית שהיתה במועד הפרישה המוקדמת – דרגה 13+).

הצדדים שבו ופנו לבית הדין על מנת שיכריע במחלוקות שביניהם, וביום 9.7.2007, השלים בית הדין האזורי בהחלטה את פסק דינו, קיבל עמדתו של מר ירקוני, וערך את החישוב שלהלן: שכר המהנדסים בדרגה ובוותק המקסימאליים בחודש דצמבר 1987 היה 1,671.63 ש"ח (דרגה 13+ עם 30 שנות ותק). בחודש ינואר 1995 היה השכר בדרגה ובוותק המקסימאליים (דרגה 45+ עם 30 שנות ותק) בגובה של 6,759.34 ש"ח. מכאן, גזר בית הדין האזורי את המקדם של 4.043 (6,759.34 מחולק ב-1,671.63).

בית הדין האזורי דחה את עמדת מבטחים כי השכר הקובע הינו 2,240 ש"ח, קיבל את עמדת מר ירקוני, וקבע כי יש להכפיל מקדם זה בשכר של 2,981 ש"ח, שהוא השכר ממנו הופרשו התגמולים ערב מועד הפרישה המוקדמת, והתקבל שכר קובע של 12,052. נוכח הוותק הפנסיוני של מר ירקוני אשר אינו נתון במחלוקת ועומד על 57.6% הסיק בית הדין כי פנסיית הזקנה הינה בגובה 6,942 ש"ח.

בית הדין האזורי לא קיבל את עמדת הקרן, לפיה יש לקחת את השכר בדרגה 13+ כפי שהיה במועד פרישתו לפנסיית זקנה, ועל בסיס שינוי השכר בדרגה זו לקבוע את מקדם ההצמדה.

מכאן הערעור לפנינו, אשר הוגש על ידי מבטחים.

טיעוני הצדדים

[10] טענות מבטחים –

[א] הוראות בטלות בהסכם לבר תקנוני מיטיב - טענת מבטחים הינה, כי ההסכם לפרישה מוקדמת הינו הסכם לבר תקנוני מיטיב ועל כן, אין היא רשאית לפעול על פיו.

[ב] השכר הקובע הוא השכר עבורו נקנו מראש זכויות פנסיית הזקנה - בנוסף, טוענת מבטחים כי חישוב "השכר הקובע" הינו על בסיס השכר ממנו נגזרו ההפרשות שהועברו אליה בפועל מראש במועד הפרישה המוקדמת, קרי, על פי שכר בגובה 2,240 ש"ח בלבד.

[ג] הצמדה על פי השוואה בין מדדים ולא בין דירוג שכר - לטענת מבטחים, חישוב הצמדת הפנסיה צריך להיעשות בהתאם לנעשה לכלל עמיתי הקרן על פי התקנון, היינו הצמדה למדד הפנסיוני. לחלופין, טוענת מבטחים, כי במקרה של מר ירקוני לא ניתן לבצע חישוב על פי השוואה לדרגות שכר כפי האמור בהוראות סעיף 5 להסכם לפרישה מוקדמת, וזאת משום שלא הופרשו כספים לפי דרגת שכר.

[ד] אף לפי ההסכם הכללי לפרישה מוקדמת, יש לחשב את פנסיית הזקנה של מר ירקוני לפי שיטת "המשכיות הפנסיה". במקרה שלו, שיטה זו היא השיטה המיטיבה עם העובד, ועל פיה בוצע החישוב טרם מתן פסק הדין.

[11] טענות מר ירקוני –

[א] יש לחשב את השכר הקובע לפי הסכומים שהופרשו בשלוש השנים שקדמו לפרישתו לפנסיה תקציבית, היינו 2,981 ש"ח לחודש.

[ב] הצמדה לפי השוואה של דירוגי שכר – לטענת מר ירקוני, יש להצמיד את שכרו לדרגה הגבוהה ביותר בדירוג המהנדסים, ובוותק המרבי, וזאת על פי האמור בסעיף 5 להסכם לפרישה מוקדמת המחייב לקחת את הגבוה מבין הצמדה למדדי הפנסיה לבין הצמדה לשינוי בשכר לפי הדרגות. היינו, לטענת מר ירקוני היה על מבטחים לערוך את חישוב ההצמדה לפי השוואה בין עליית השכר בדרגה 13+, היא הדרגה בה פרש לפנסיה מוקדמת, לבין דרגה 45+ שהיא הדרגה המקסימאלית שהיתה במועד פרישתו לפנסיית זקנה.

[ג] פסק הדין הפך חלוט משלא הוגש עליו ערעור. על כן, מבטחים אינה רשאית לערער על קביעות אשר נקבעו בפסק דין זה.

[ד] מבטחים קיבלה מראש את הסכומים בעבור תקופת הפרישה המוקדמת, דבר המהווה יתרון כלכלי עבורה, ועל כן יש לראות את ההפרשות על בסיס שכר של 2,240 ש"ח לחודש כהפרשות הקונות זכויות פנסיה עתידיות על בסיס שכר של 2,981 ש"ח לחודש. לחלופין, ככל שהסכם הפרישה המקודמת אינו תקף, על מבטחים להשיב את הסכומים אשר קיבלה מראש בעבור כל אחד מעובדי החברה אשר פרשו מכוח הסכם זה על פי מקדמי ההיוון המקובלים. זאת, מכוח דיני ההשבה ודיני עשיית עושר ולא במשפט.

הכרעה

שוויון בין עמיתי הקרן – המצב הנורמטיבי

[12] על פי עקרונות קרנות הפנסיה "החברתיות ההסתדרויות", אשר אושרו בפסיקתו של בית דין זה ושל בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא ניתן להפלות לטובה או לרעה בין עמיתי קרן פנסיה. בפסק דין אליאב אמרתי, כדלקמן:

"עקרונות השוויון והצדק החברתי המעוגנים, בין היתר, ב"תקנת הציבור", מונעים מקבוצה אחת מבין חברי קרן פנסיה חברתית להתעשר על חשבון כלל החברים. משכך, הוראות בהסכם 1965, דוגמת הסיפא להוראת סעיף 24, ככל שפורשו כמעניקות למערערים זכויות יתר על פני שאר חברי הקרן, נוגדות את תקנת הציבור, ולפיכך הן בטלות. הצדק החברתי, שאף הוא בין היסודות המכוננים את תקנת הציבור, אינו סובל מצב בו קרן פנסיה חברתית מאפשרת לקבוצות עובדים חזקות להנות מזכויות עדיפות על פני אלה המוענקות לקבוצות עובדים חלשות. התנהלות שכזו מצד הקרן אף מפירה את חובתה להוציא אל הפועל את תקנות הקרן בתום לב ולפיכך בחתימה על הוראות אלה בהסכם 1965, פעלה הנהלת הקרן מחוץ לסמכותה (פעולת ultra vires). הענקת זכויות יתר לקבוצות חזקות פוגעת בדמוקרטיה ויוצרת את התופעה של "השווים והשווים יותר", כמאמרו של ג'ורג' אורוול, בספרו 'חוות החיות' ". [5]

ובפסק דין פיורסט אמר חברי השופט צור, כדלקמן:

"מסקנת הדברים היא שתקנות מבטחים אינן מאפשרות לקופה להתקשר עם מעביד או ארגון עובדים בהסכם המעניק לקבוצת עובדים זכויות מעבר להוראות התקנות. התקשרות שכזו - וגם אם היתה מעוגנת במפורש בהוראה בתקנות - סותרת את עקרון השוויון המונח ביסוד השיטה בה פועלות קרנות הפנסיה. ודוק: אין באמור לעיל כדי ללמד שלמבטחים אין כל סמכות להתקשר בהסכמים חיצוניים. נהפוך הוא: כל הקשרים ה"עסקיים" של מבטחים עם קבוצות עובדים ועם ארגוני עובדים מבוססים על הסכמים והסמכות להתקשר בהסכמים הוא כורח המציאות. עם זאת, כמוסבר, אין בכוחה של מבטחים להתקשר בהסכם המעניק לקבוצת עובדים זכויות שונות, מעבר לקבוע בתקנות, שאינן מוקנות לכלל חברי הקופה".

ההסכם לפרישה מוקדמת הינו הסכם לבר-תקנוני, קרי, הסכם שאינו מהווה חלק מתקנון מבטחים, ואינו חל על כלל עמיתי קרן הפנסיה. המחלוקת הינה האם מדובר בהסכם לבר-תקנוני מיטיב, לאמור, הסכם המקנה זכויות עודפות על פני הזכויות הקבועות בתקנון. ככל שהוראות בהסכם לפרישה מוקדמת בעניין חישוב הפנסיה מיטיבות עם עובדי חברת דשנים וחמרים כימיים ומעניקות להם בעת פרישה לפנסיית זקנה תנאי פנסיה טובים יותר מאלה שמקבלים כלל עמיתי הקרן, אזי ההוראות המקנות תנאים אלו בטלות, ויש לחשב את זכויותיו של העמית פורש על פי תקנון הקרן.

[13] עם זאת, יש לציין, כי במועד הרלוונטי להליך זה הוענקה לקרנות הפנסיה גמישות מסוימת להתאים את תקנון הקרן לתמורות המתרחשות במשק ובחברה. בפסק הדין אליאב נקבע, כי זכויות עמיתים בקרן פנסיה מתגבשות במועד פרישתם ונקבעות על פי תקנון הקרן כפי היותו באותה עת. קרי, קרן פנסיה אינה כבולה כלפיה עמיתיה בתקנון אשר היה קיים בעת הצטרפותם אליה, והיא רשאית לעשות בו שינויים מעת לעת, ובלבד שתעשה זאת תחת המגבלות החלות על גוף ציבורי. לעניין זה יפים דבריו של חברי, השופט צור, בפסק דין פיורסט:

"...לא יכול להיות ספק שגוף דוגמת מבטחים חייב לפעול על^-פי אמות מידה החלות על גופים ציבוריים, דוגמת אלה הפועלים על^-פי^-דין. למרות שמבטחים הינה חלק ממערך מסועף של גופים השייכים להסתדרות הכללית, ולמרות שמבחינה משפטית היא מאוגדת כחברה ויחסיה עם מבוטחיה הם, ביסודם, יחסים חוזיים, הרי אין ספק שמוטלות עליה חובות מוגברות בכל הקשור לניהול ענייניה בכלל ולשינוי תקנונה בפרט. כך, על מבטחים, במעמדה זה, לנהוג שוויון במבוטחיה, עליה לפעול בגישה עניינית, בהגינות, בשקיפות מרבית, במיומנות ראויה ובסבירות."

[14] כלי נוסף המעניק גמישות לקרן כדי שתוכל לנהל את כספי עמיתיה ביעילות, בשים לב לשינויים במשק, הוא הרשות להתקשר בהסכם מיוחד עם גורמים שונים, כמו חברות וארגוני עובדים. המקור לכך הינו בתקנה 5א לתקנון הקרן:

"5. א. הקרן רשאית להתקשר בהסכמים לקביעת זכויות החברים ובלבד שאין בהם כדי להעניק לחברים זכויות העולות על הזכויות הקבועות בתקנות וזאת על פי חוות דעת אקטוארית".

מכוח תקנה 5(א), מבטחים הייתה מוסמכת לחתום על ההסכם לפרישה מוקדמת עם חברת דשנים וחמרים כימיים, וזאת בתנאי שאותו הסכם אינו מיטיב עם עובדי החברה ואינו מקנה זכויות העולות על אלו המוקנות לשאר עמיתי הקרן.

בנוסף, בפרק ה' לתקנון מבטחים, הנושא את הכותרת "שכר קובע לחישוב הפנסיה ועדכונה", ישנה תקנה 13(ב)(4) המאפשרת למבטחים להתקשר בהסכמים לבר תקנוניים לעניין השכר הקובע, שזו לשונה:

"13(ב)(4)(א) נקבע, לפני 1.1.1988 בהסכמה בין מבטחים לבין העובדים והמעסיק, או בהסכם או הסדר קיבוצי, שמבטחים צד לו, אופן חישוב השכר הקובע לפנסיה – יחושב השכר הקובע על פי המוסכם.

(ב) נחתם הסכם בכתב בין מבטחים לבין המפעל ו/או ארגון מעבידים בדבר אופן חישוב השכר הקובע לפנסיה עפ"י תקנה 5א', יחושב השכר הקובע לחברים עליהם חל ההסכם עפ"י הקבוע בהסכם."

אולם, בפסק דין פיורסט נקבע, כי "הוראה זו [הוראת תקנה 5א, ס.א.], על^-פי טיבה, חולשת על כל סוגי ההתקשרויות החיצוניות של מבטחים ובכלל זה גם על הוראת סעיף 13(ב)(4) בדבר הסכמים בעניין חישוב השכר הקובע". על כן, ככל שנחתם הסכם מכוח סעיף 13(ב)(4), שיש בו פגיעה בעקרון השוויון, ומתן זכויות העולות על אלו הקבועות בתקנון – דינו להתבטל. וכך נאמר בפסק דין פיורסט:

"תקנה 5א מאפשרת למבטחים להתקשר בהסכמים לקביעת זכויות, אך זאת בסייג "שאין בהם כדי להעניק לחברים זכויות העולות על הזכויות הקבועות בתקנות, וזאת על פי חוות דעת אקטוארית". זוהי הוראת הסמכה רחבה, היא הכלל ועל פיה אין זכויות לחברים אלא מכוח הוראה שבתקנות...הוראה זו, על^-פי טיבה, חולשת על כל סוגי ההתקשרויות החיצוניות של מבטחים ובכלל זה גם על הוראת סעיף 13(ב)(4) בדבר הסכמים בעניין חישוב השכר הקובע. מכאן, שהוראת סעיף 13(ב)(4) לתקנות כפופה לסייג הרחב הקבוע בסעיף 5א."

ועוד נאמר שם:

"...תקנות מבטחים אינן מאפשרות לקופה להתקשר עם מעביד או ארגון עובדים בהסכם המעניק לקבוצת עובדים זכויות מעבר להוראות התקנות. התקשרות שכזו – וגם אם הייתה מעוגנת במפורש בהוראה בתקנות – סותרת את עקרון השוויון המונח ביסוד השיטה בה פועלות קרנות הפנסיה. ודוק: אין באמור לעיל כדי ללמד שלמבטחים אין כל סמכות להתקשר בהסכמים חיצוניים. נהפוך הוא: כל הקשרים ה"עסקיים" של מבטחים עם קבוצות עובדים ועם ארגוני עובדים מבוססים על הסכמים והסמכות להתקשר בהסכמים הוא כורח המציאות. עם זאת, כמוסבר, אין בכוחה של מבטחים להתקשר בהסכם המעניק לקבוצת עובדים זכויות שונות, מעבר לקבוע בתקנות, שאינן מוקנות לכלל חברי הקופה.

....

עלינו להזהיר עצמנו ולזכור כי העניין הוצג בפנינו כסוגיה משפטית עקרונית בלבד. אין בפנינו מידע על מיגון ההסכמים שמבטחים צד להם (למעט הסכם הפנסיה בתעשייה), על הוראותיהם המיוחדות לעניין השכר הקובע, על היחס הספציפי בין הוראותיהם להוראות התקנות, ועל המשמעות המשפטית והכלכלית העולה מכך. לאור זאת, עמדתנו מתייחסת להסכם הפנסיה בתעשייה בלבד, אך עיקרם של דברים והמשמעות הנורמטיבית שלהם, כוחם יפה גם לכל ההסכמים הלבר^-תקנוניים שמבטחים צד להם". [ההדגשה שלי, ס.א.]

[15] בענייננו - ההסכם לפרישה מוקדמת, שנחתם בין מבטחים לבין החברה, נחתם מכוח סעיף 13(ב)(4) לתקנון, באשר המדובר בהסכם שמבטחים היא צד לו, ואשר נחתם לפני יום 1.1.1988.

לאור הנפסק בפסק דין אליאב וכן בפסק דין פיורסט אף אם סעיף 13(ב)(4) לתקנון חל על המקרה, אין ליתן תוקף להוראות בהסכם אשר מעניקות זכויות עודפות לעמיתים שעליהם חל ההסכם. על כן, נדון בהמשך בשאלה, האם ההסכם לפרישה מוקדמת מעניק זכויות עודפות על אלה שנקבעו בתקנון מבטחים לכלל עמיתי הקרן.

גובה השכר החודשי המבוטח: 2,240 ש"ח או 2,981 ש"ח?

[16] להלן נדון בשאלה האם הבסיס לחישוב ה"שכר הקובע" של מר ירקוני, הוא 2,240 ש"ח, כטענת מבטחים, או 2,981 ש"ח, כטענת מר ירקוני.

תקנון מבטחים אשר היה בתוקף במועד פרישתו של מר ירקוני לפנסיית זקנה קבע, כי יש לחשב את "השכר הקובע" לפנסיה, לפי שיטת "שלוש השנים האחרונות". אופן החישוב מוגדר במדויק בסעיף 13 לתקנון.

על פי תקנון מבטחים, השכר הקובע, מוגדר בסעיף 13(א)(2) לתקנון, כדלקמן:

" 'שכר קובע אחרון' – השכר האחרון של החבר בחודש שקדם ליום הזכאות לתשלום פנסיה ואשר ממנו הועברו דמי גמולים לקרן, מחושב לפי חודש עבודה מלא כנהוג בסוג עבודתו של החבר."

כאמור, חישוב קניית זכויות פנסיית הזקנה של מר ירקוני לא נעשה על פי השיטה שנקבעה בתקנון הקרן אלא על בסיס סכום אחר אשר עמד על סך של 2,240 ש"ח. אין בידינו מידע כיצד נקבע סכום זה. ייתכן שהדבר נעשה באופן חד צדדי על ידי החברה בלבד, ייתכן שתוך סיכום דברים עם מר ירקוני. כפי שנראה ונבסס בהמשך, מר ירקוני ידע על הסכום שהועבר למבטחים כתשלום מראש עבור קניית זכויותיו הפנסיוניות העתידיות, והבין את משמעות הדברים. כך או כך, על פי התקנון, פנסיית זקנה מחושבת על סמך השכר ממנו הופרשו גמולים לקרן, ובמקרה של מר ירקוני, על פי השכר ממנו נקנו מראש זכויותיו הפנסיוניות, לאמור, לפי תחשיב הפרשות של כ-8 שנים על פי שכר של 2,240 ש"ח ולא יותר מכך. עמית בקרן פנסיה ו/או מעסיקו אינם רשאים לקבוע באופן חד-צדדי שכר קובע לחישוב מימון ההפרשות בתקופת הפנסיה התקציבית, ובנוסף לדרוש ממבטחים לשלם את פנסיית הזקנה על בסיס שכר גבוה מזה.

אילו חישבה החברה את השכר לצורך קניית הזכויות הפנסיוניות על בסיס השכר הממוצע לשלוש השנים טרם יציאתו לפנסיה תקציבית, היה עליה לערוך חישוב על פי שכר של 2,981 ש"ח ולהעביר למבטחים סכום גבוה מהסכום של 30,106 ש"ח אשר הועבר בפועל. משהחברה לא פעלה בהתאם להסכם, התוצאה היא, כי השכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה ייקבע לפי הוראות התקנון, היינו, השכר אשר שימש בסיס לחישוב הזכויות מראש, הוא גם השכר אשר מהווה את השכר המבוטח של מר ירקוני בשלוש שנים שלפני פרישתו לפנסיית זקנה, לאמור, שכר של 2,240 ש"ח.

[17] על האמור נוסיף, כי לו פרש מר ירקוני לפנסיית זקנה צוברת בשנת 1987 ברי כי היה על חישוב השכר הקובע להיעשות לפי ממוצע השכר עליו הופרשו דמי גמולים בשלוש השנים שקדמו לפרישתו, היינו 2,981 ש"ח. אולם, משפרש מר ירקוני לפנסיית זקנה צוברת בשנת 1995 חישוב השכר הממוצע לשלוש שנים לפני פרישתו ייחשב על סמך השכר המבוטח בשלוש השנים שלפני פרישתו לפנסיה זקנה, היינו, בשנים 1992 - 1995, דהיינו, 2,240 ש"ח.

[18] שמירה על עקרון השוויון ועל מאזן אקטוארי – על מנת לשמור על עקרון השוויון בין עמיתים לקרן פנסיה, וכן לשמור על ניהול תקציבי תקין ומאזן אקטוארי של הקרן, יש לדאוג לחישוב גובה הפנסיה של כלל העמיתים לפי השכר עליו הופרשו דמי גמולים.

כאשר עמית הקרן מקבל פנסיה עבור סכומים עליהם לא הפריש תגמולים לקרן, הדבר בא על חשבון עמיתים אחרים, ומופר עקרון השוויון, באשר יש בכך כדי ליתן לעמיתים מסוימים תנאים עודפים על פני עמיתים אחרים.

נכון הדבר גם במקרים שמעסיק משלם לקרן עבור קניית זכויות פנסיית זקנה עתידיות של העמית, היינו, תשלום מראש של ההפרשות לתקופת הפנסיה התקציבית. העברת תגמולים על יסוד שכר של 2,240 ש"ח ותשלום גמלה לפי שכר של 2,981 ש"ח אינו עולה בקנה אחד עם שמירה על עקרון השוויון משום שאין זכות לכלל עמיתי הקרן לקבל גמלה על בסיס שכר גבוה מהשכר ממנו הופרשו גמולים לקרן. נוסיף, כי חוסר התאמה שבין הסכום המבוטח לקצבה המשולמת היה מאפיין של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות הותיקות, והיה אחד הגורמים שהביאו למשבר הכלכלי הקשה אליו נקלעו[6].

[19] האם הסכום של 2,240 ש"ח הוא למעשה 2,981 ש"ח? טענה נוספת של מר ירקוני היתה, כי תשלום מראש עבור קניית זכויות על פי שכר בשיעור 2,981 ש"ח נעשה על פי חישוב של שכר נמוך יותר של 2,240 ש"ח. זאת, משום שהעברת כל סכום הכסף מראש לקרן הפנסיה, מהווה יתרון כלכלי משמעותי עבורה שכן התשואות אותן נושא סכום הכסף נותרות בידיה.

אין בידי לקבל טענה זו מן הטעמים הבאים:

אילו נעשה חישוב על בסיס 2,240 ש"ח על מנת לבטח שכר בגובה של 2,981 ש"ח בגלל התשלום מראש, חזקה היא כי הדבר היה מופיע בצורה זו או אחרת במכתב החברה אל הקרן הכולל את חישוב הסכום שהועבר למימון הפנסיה המוקדמת. בפועל, במקרה שלפנינו, במכתב זה צוין במפורש כי "שכר קובע לצורך פנסיה – 2,240 ש"ח", ואין שום אזכור לשכר של 2,981 ש"ח.

זאת ועוד, בתקופת הפרישה המוקדמת, חברת דשנים היא זו אשר שילמה את הפנסיה התקציבית למר ירקוני. לא מן הנמנע, כי דשנים סיכמה עם מר ירקוני כי היא תשלם לו פנסיה תקציבית העולה על פנסיית הזקנה לה היה זכאי, וזאת בתמורה לקניית זכויות פנסיה עתידיות על פי שכר נמוך יותר מהשכר שבוטח ערב פרישתו המוקדמת.

אין בידינו מידע לגבי גובה הפנסיה התקציבית, ודרך הצמדתה. עם זאת, אין בדבר כדי להשפיע על תוצאת הליך זה, שכן סעיף 5(ג) להסכם הפרישה המוקדמת קובע, כי "שום סטייה שתיעשה ע"י החברה (כגון: עקב טעות) בתקופת הפנסיה המוקדמת בחישוב הפנסיה ו/או בתשלומי הפנסיה מכפי שמגיע לעובד לפי תקנות קרן הפנסיה והסכם הפנסיה, לא תחייב את מבטחים" (ההדגשה שלי, ס.א.).

[20] חובת ההודעה לעמית על הפרשה בחסר - טענה נוספת של מר ירקוני היתה, כי מכוח סעיפים 19א(א), 19א(ד) ו- 19א(ח) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 וכן תקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות), התשל"ו-1976 היה על מבטחים להודיע לו, כי החברה העבירה סכום שאין בו כדי לרכוש את זכויות פנסיית הזקנה שלו, בהתאם לשכר המבוטח ערב פרישתו לפנסיה מוקדמת.

אין בידי לקבל טענה זו.

הוראות סעיף 19א לחוק הגנת השכר, והתקנות שהותקנו על פיו, אכן הטילו חובה על קרן הפנסיה להביא לידיעת מר ירקוני את דבר הקטנתו של השכר המבוטח לצורך קניית זכויותיו העתידיות לפנסיית זקנה. אולם, מהחומר שיש בפנינו עולה כי מר ירקוני ידע על הסכומים שהועברו למבטחים. בתצהיר שהגישה הגב' הניה פרלמוטר מטעם מבטחים, נטען כי "התובע העביר למבטחים העתק ממכתב המעסיק למבטחים...אליו צורף תחשיב מימון הפרשות...". מר ירקוני בתצהירו לא חלק על ידיעתו את תוכן המכתב, לרבות הסכומים שהועברו למבטחים לצורך קניית זכויות פנסיית הזקנה שלו. בהמלצת בית הדין האזורי, הסכימו הצדדים לוותר על חקירות נגדיות של המצהירים, ומכאן ניתן להסיק כי בסיס התשתית העובדתית שבתיק אינו נתון במחלוקת בין הצדדים.

על כן, ובייחוד נוכח תפקידו ומעמדו הבכיר של מר ירקוני בדשנים, יש לראות את מר ירקוני כמי שידע כי זכויותיו הפנסיוניות במבטחים נקנו מראש על פי שכר חודשי של 2,240 ש"ח, וכי הבין את משמעות השלכות הדבר על זכיותיו העתידיות. על כן, בנסיבות המקרה שלפנינו, תכליתן של הוראות חוק הגנת השכר והתקנות התקיימה בעצם ידיעתו בפועל את מצב הדברים, ואין לחייב את מבטחים לשלם את זכויותיו של מר ירקוני לפי שכר קובע הגבוה מהשכר בגינו הועברו התגמולים.

[21] לסיכום נושא זה, אנו מקבלים את הערעור בעניין גובה השכר לצורך חישוב זכויות הפנסיה של מר ירקוני, וקובעים כי מבטחים לא טעתה כאשר חישבה את השכר הקובע על בסיס שכר מבוטח של 2,240 ש"ח.

היש הוראות מיטיבות בסעיף 5 להסכם לפרישה מוקדמת הבטלות מכוח הלכת פיורסט?

[22] על מנת להכריע בשאלה האם ההוראות בהסכם לפרישה מוקדמת, לפיהן מבקש מר ירקוני לחשב את גובה הפנסיה שלו, מעניקות זכויות עודפות על פני הזכויות של שאר עמיתי מבטחים, ועל כן בטלות – עלינו לערוך השוואה בין חישוב פנסיית הזקנה של מר ירקוני לפי השיטה הקבועה בתקנון והחלה על כלל עמיתי הקרן, לבין שיטת החישוב לפי ההסכם לפרישה מוקדמת. ככל שהפנסיה גבוהה יותר לפי הוראות הסכם לפרישה מוקדמת, אזי ההוראות בטלות מכוח הלכת פוירסט.

שיטת חישוב הפנסיה של כלל עמיתי הקרן

[23] שיטת חישוב קצבת זקנה לפי התקנון – על פי סעיף 13(א)(2) וסעיף 15 לתקנון הקרן שהיה בתוקף בעת פרישתו של מר ירקוני לפנסיית זקנה צוברת, שיטת חישוב פנסיית זקנה לגבי כלל עמיתי הקרן שפרשו לפנסיה זקנה בגיל הפרישה הייתה שיטת שלוש שנים אחרונות. במצב זה "השכר האחרון" הוא השכר בעת סיום העבודה והפרישה לפנסיית זקנה, בכפוף לאמור בתקנון.

אשר לפרישה לפנסיה מוקדמת מתעוררת שאלה, האם "השכר האחרון" הוא השכר בהתאם לשכר בשלוש השנים שלפני יציאתו של העמית לפנסיה מוקדמת או בהתאם לשכר בשלוש השנים שלפני יציאתו לפנסיית זקנה?

במקרים הרגילים כאשר עמית פורש לפנסיה זקנה בסיום עבודתו עם הגיעו לגיל הפרישה התשובה לשאלה זאת הינה, שהשכר הקובע נקבע לפי השכר האחרון ממנו הופרשו גמולים לקרן הפנסיה לפני יציאת העמית לפנסיית זקנה, כפי הקבוע בתקנון. במקרה רגיל מעין זה ההפרשות לקרן נעשו על מלוא השכר הפנסיוני לפי דרגת העמית והרכיבים הפנסיונים שבשכרו.

עקרון זה יש ליישם גם כאשר העמית פורש לפנסיה תקציבית מוקדמת והגמולים אשר שולמו מראש לקרן, מחושבים לפי ההפרשות של השכר המלא בשלוש השנים שלפני פרישתו לפנסיה תקציבית. נציין, כי ההפרשות לצורך מימון המשך חברות העמית בקרן אינן מתעדכנות בתקופת הפנסיה המוקדמת, שכן הסכום שולם כולו מראש.

תקנון מבטחים אינו מתייחס למקרה בו עמית פורש לפרישה מוקדמת, וההפרשות לקרן לתקופה הפנסיה התקציבית נקנות מראש לפי גובה השכר במועד הפרישה המוקדמת. בפרט, אין בתקנון הוראות לעניין אופן חישוב הצמדת השכר המבוטח לצורך חישובו בתום תקופת הפרישה המוקדמת והיציאה לפנסיית זקנה. עם זאת, אין לראות בכך שתיקה של התקנון באופן שאינו מאפשר חישוב של הצמדת השכר המבוטח. כאמור לעיל, את השכר הקובע יש לחשב על פי הכללים החלים על כלל עמיתי הקרן, לאמור, על פי השכר בשלוש השנים טרם הפרישה לפנסיית זקנה.

במקרה שלפנינו, מבטחים לא טעתה עת הצמידה את השכר הקובע של 2,240 ש"ח למדד הפנסיוני, וזאת על מנת לשמור על ערכו בין מועד הפרישה המוקדמת לבין מועד הפרישה לפנסיית זקנה. ונבאר.

[24] עדכון הפנסיה – סוגיית עדכון הפנסיה הקבועה בתקנון נוגעת לעמית הפורש לפנסיית זקנה, ויש לשמור על ערך הפנסיה החודשית. סעיף 15 לתקנון מבטחים קובע, כי פנסיית זקנה של כלל העמיתים מתעדכנת "בהתאם למלוא השינויים שיחולו במדד, בכל פעם שתשולם תוספת יוקר עפ"י הסכם בין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, לבין התאחדות התעשיינים בישראל או לשכת התיאום...". כלומר, סעיף 15 לתקנון זה מגדיר את מנגנון עדכון פנסיית הזקנה, לאחר פרישתו של עמית, על מנת לשמור על ערכה, ואינו דן במקרה בו זכויות עמית נקנו מראש. סעיף זה נוגע לפנסיית זקנה כאשר גובה פנסיית הזקנה נקבע עם פרישת העמית לפנסיית זקנה, שלאחריה מעודכנת הפנסיה החודשית על מנת לשמור על ערכה.

לעומת זאת, פנסיה תקציבית משולמת על ידי המעסיק. בהסכמה, רשאי המעסיק לשלם ולעדכן את הפנסיה התקציבית המשולמת לעובדיו, על פי כללים שיסוכמו ביניהם ומבלי לערב את קרן הפנסיה. אולם, אין בהסכמות אלה כדי לחייב בהמשך את קרן הפנסיה בעת חישוב פנסיית הזקנה. ויותר מכך, גם אם קרן הפנסיה נותנת הסכמתה, אין לתת לכך תוקף על פי הלכת פיורסט. על קרן הפנסיה לחשב את פנסיית הזקנה לפי הכללים החלים על כלל עמיתיה, ולא לסטות מהם ולהעניק זכויות עודפות לעמיתים מסוימים, מכוח הסכמים לבר תקנוניים.

על מנת למנוע מצבים בהם עובדים מסוימים ייהנו ממנגנוני הצמדה אשר יקנו להם זכויות עודפות על פני עמיתים אחרים, יש לקבוע כי על קרן הפנסיה ליישם את מנגנון ההצמדה הקבוע לעניין העדכון השוטף של פנסיית זקנה, גם במקרים בהם נדרשת הצמדה של "השכר הקובע" בתקופה בה שולמה פנסיה תקציבית, כמו במקרה שלפנינו, ובלא קשר לאופן ההצמדה שנערך בפועל במהלך תקופת הפרישה המוקדמת.

לאור האמור, יש לראות את "השכר הקובע" של מר ירקוני כשכר של 2,240 ש"ח, המוצמד למדד הפנסיוני מיום פרישתו לפנסיה תקציבית ועד ליום פרישתו לפנסיית זקנה.

[25] חישוב הפנסיה על פי תקנון הקרן – לאור האמור, לו חושב השכר הקובע של מר ירקוני על פי שיטת החישוב החלה על כלל עמיתי הקרן, לאמור, על בסיס ההפרשות שנגזרו משכר קובע של 2,240 ש"ח, אשר החברה שילמה מראש עבור תקופת הפנסיה המוקדמת, אזי פנסיית הזקנה שלו הייתה עומדת על 3,504 ש"ח לחודש בעת פרישתו לקצבה זקנה, לפי החישוב שלהלן.

מדד הפנסיה ביום 15.1.1995 עמד על 18226399.66; מדד הפנסיה ביום 15.1.1988 עמד על 6711097.77. חלוקת שני המדדים ייתן את מקדם ההצמדה, שערכו כ-2.7158. נכפיל מקדם זה בשכר המבוטח בגובה 2,240 ש"ח ונקבל שכר של 6,083.53 ש"ח:

אין מחלוקת בין הצדדים כי מר ירקוני צבר זכויות פנסיה בשיעור של 57.6%, ועל כן, על פי החישוב שלעיל, שיעור הפנסיה החודשית שלו תעמוד על 57.6% משכר של 6,083.53 ש"ח, לאמור 3,504 ש"ח.

להלן, נערוך השוואה בין הפנסיה שחושבה לעיל, אשר כלל עמיתי הקרן היו זכאים לקבל על פי תקנון הקרן, לבין גובה הפנסיה הנתבעת על ידי מר ירקוני מכוח הסכם לפרישה מוקדמת החל על עובדי חברת דשנים.

השוואה בין שיטות חישוב הפנסיה על פי מר ירקוני ומבטחים

[26] חישוב הפנסיה שנעשה על ידי מבטחים – חישוב פנסיית הזקנה של מר ירקוני נעשה בתחילת 1995, לפני שניתן פסק דין פוירסט, ונעשה לפי האמור בהסכם הפרישה המוקדמת. הסכם זה מעניק לעובדי דשנים אשר פורשים פרישה מוקדמת תנאים עדיפים, משום שהם זכאים לקבל את הגבוה מבין חישוב לפי "המשכיות הפנסיה" לבין חישוב לפי "המשכיות עבודה". עם פרישתו של מר ירקוני לפנסיית זקנה, ערכה מבטחים חישוב על סמך התנאים העדיפים של הסכם זה.

לטענת מבטחים, שיטת החישוב המיטיבה מבין שתי שיטות החישוב שבהסכם הפרישה המוקדמת – "המשכיות פנסיה" ו-"המשכיות עבודה", הינה לפי שיטת "המשכיות הפנסיה". על פי שיטה זו, לקחה מבטחים את השכר המבוטח, 2,240 ש"ח, והצמידה אותו למדד הפנסיה, לרבות עדכון המדד שהיה בחודש מרץ 1995, וקיבלה שכר מבוטח של 6,323,28 ש"ח. שכר זה, מוכפל בוותק פנסיוני של 57.6% נותן פנסיית זקנה של 3,642.28 ש"ח לחודש.

על פי גישת מבטחים, לפי שיטת "המשכיות העבודה" הפנסיה החודשית של מר ירקוני הייתה אמורה להיות 3,564.73 ש"ח לחודש. זאת, על פי יישום שיטת "יחסי השכר" לנתוניו של מר ירקוני.

לאחר מתן פסק הדין, שבה מבטחים וחישבה את הפנסיה החודשית של מר ירקוני, על פי ההוראות שניתנו בפסק הדין, כפי פרשנותה אותן. לגישתה, משקבע פסק הדין שעליה לחשב את פנסיית הזקנה על פי שיטת "המשכיות עבודה", יש לקחת את השכר המבוטח, 2,240 ש"ח, ולהצמידו לעליית השכר בדרגה 13+, היא הדרגה בה פרש מר ירקוני לפנסיה תקציבית. במועד הפרישה לפנסיית זקנה, עמד השכר המקסימאלי בדרגה 13+ על 4,801.71 ש"ח, לעומת שכר של 2,030.81 במועד הפרישה המוקדמת (שכר של 1,671.63 ש"ח אליו הוסיפה את התוספות האחוזיות והשקליות הרלוונטיות), ועל כן מקדם ההצמדה עמד על 2.36 (4,801.71 מחולק ב-2,030.81).

מכאן, שפנסיית הזקנה תעמוד על סכום של 3,045 ש"ח, לפי החישוב שלהלן:

2,240 × 2.36 × 57.6%=3,045

כלומר, לגישת מבטחים, יישומו של פסק הדין מחייב אותה להפחית מהפנסיה החודשית של מר ירקוני, כפי חישובה טרם מתן פסק הדין.

[27] חישוב הפנסיה לפי עמדתו של מר ירקוני, שהתקבל על ידי בית הדין האזורי -

חישוב הפנסיה לפי עמדתו של מר ירקוני נעשה על סמך השכר ממנו הופרשו תגמולים לקרן ערב פרישתו לפנסיה תקציבית, היינו שכר קובע של 2,981 ש"ח. בנוסף, שיטת הצמדה נעשתה לדרגה הגבוהה בדירוג המהנדסים שהייתה קיימת במועד הפרישה לפנסיית זקנה, היינו, השוואה בין השכר בדרגה 13+ לבין השכר בדרגת 45+.

לפי שיטה זו, השכר הקובע בעת הפרישה לפנסיית זקנה היה אמור להיות 12,052 ש"ח לחודש והפנסיה החודשית 6,942 ש"ח (12,052 ש"ח × 57.6% = 6,942 ש"ח). יצוין, כי בכתב התביעה הצביע מר ירקוני על שכר קובע בסך 11,527 ש"ח, אבל בהליך של הבהרת פסק הדין טען לסכום של כ-12,054 ש"ח וזה היה הבסיס לחישוב בית הדין האזורי. יצוין, לו נעשה החישוב על בסיס 11,527 ש"ח היתה מתקבלת פנסיה של 6,640 ש"ח לחודש (11,527 × 57.6%).

סעיף 5 להסכם הפרישה המוקדמת הוא סעיף לבר תקנוני מיטיב

[28] עריכת חישוב הקצבה לפי תקנון הקרן (הצמדה למדד) וסעיף 5 להסכם לפרישה מוקדמת (הצמדה לגבוה מבין הצמדה לדרגה והצמדה למדד) מוכיחה, כי ישנן הוראות בהסכם זה המקנות למר ירקוני זכויות עודפות על הזכויות של כלל העמיתים. לפי החישוב של מבטחים, עמית שאינו עובד דשנים שהוא בעל נתונים הזהים לאלו של מר ירקוני היה מקבל פנסיה זקנה על סמך שיטת "המשכיות הפנסיה", קרי על פי שכר מלא של 6,083.53 ש"ח, וותק פנסיוני של 57.6%. הפנסיה המתקבלת הייתה בסך 3,504 ש"ח לחודש, ולאחר עדכון המדד בחודש מרץ 1995 עולה לסכום של 3,642.28 ש"ח. סכום זה הינו הסכום המתקבל לפי שיטת "המשכיות פנסיה" בהסכם הפרישה המוקדמת. אולם, בהסכם הפרישה המוקדמת נערך חישוב נוסף לפי שיטת "המשכיות בעבודה" היכול, במקרים מסוימים, להביא לפנסיה חודשית גבוהה יותר מהקבוע בתקנון. על כן, דין הוראה זו, ככל שהיא מקנה זכות עודפת לעובדי דשנים על פני עמיתים אחרים שבקרן, להתבטל.

פרשנותו של מר ירקוני את שיטת "המשכיות בעבודה", שבהסכם הפרישה המוקדמת רק מבססת את בטלות ההוראה בקשר אליו, שכן לשיטתו, אשר התקבלה על ידי בית הדין האזורי, חישוב על בסיס של שכר של 2,981 ש"ח מביא לשכר קובע של 12,052 ש"ח לחודש ופנסיה חודשית בסכום של 6,942 ש"ח. מכאן, כי לפי פרשנות זו את שיטת "המשכיות בעבודה", מר ירקוני היה אמור לקבל פנסיה חודשית הגבוהה כמעט פי שתיים מזו של עמית אחר הפורש לפי הוראות תקנון הקרן.

[29] מסקנת הדברים היא, כי הוראות סעיף 5 להסכם לפרישה מוקדמת הן הוראות מיטיבות, ובית הדין האזורי טעה עת הורה ליישם אותן ולחשב את פנסיית הזקנה של מר ירקוני לפיהן. מתן אפשרות לעמית בקרן פנסיה, להצמיד את הפנסיה לגבוה מבין שתי שיטות חישוב, האחת על פי השיטה האמורה בתקנון (המשכיות פנסיה), והשנייה על פי שיטה אחרת (המשכיות עבודה) – מהווה זכות עודפת, ודינה להתבטל.

ההוראות המעניקות עדיפות לעובדי חברת דשנים כימיים, הן: [א] שיטת חישוב לפיה נלקחת התוצאה הגבוהה מבין שתי שיטות החישוב: "המשכיות העבודה" ו-"המשכיות הפנסיה"; [ב] שיטת הצמדה לפי "דירוג שכר" במקום לפי המדד הפנסיוני הקבוע בתקנון, ודינן להתבטל.

מועד הגשת הערעור

[30] לסיום, נדון בטענתו של מר ירקוני, לפיה פסק הדין מיום 2.1.2006 הינו פסק דין חלוט, ואין מבטחים רשאית לערער על הקביעות שבו במסגרת הערעור דנא.

בפסק הדין נקבע, כי על חישוב גמלתו החודשית של מר ירקוני להיעשות לפי שיטת "המשכיות עבודה", אך לא נקבע בה אופן החישוב בפועל. בהחלטה זו, אף נאמר במפורש על ידי בית הדין כי "ככל שהתובע יחלוק על הסכומים שישולמו לו, זכאי הוא כמובן לשוב ולפנות לבית הדין בנושא". ואכן, מר ירקוני שב ופנה לבית הדין האזורי בבקשה להכרעה במחלוקת בעניין חישוב הסכומים, ואשר בעקבותיה ניתנה ההחלטה המשלימה מיום 9.7.2007.

[31] לטעמנו, פסק הדין מיום 2.1.2006 הינו בפועל "החלטה אחרת". החלטה אינה יכולה לעמוד לעצמה כפסק דין, גם לא כפסק דין חלקי, בשאלת זכויות הצדדים, כאשר חסר בה החלק האופרטיבי, דהיינו הציווי המשפטי. החלטה שהיא רק שלב ביניים לקראת פסיקת הסעד הסופי – הינה "החלטת ביניים" שכן אין היא מוצר מוגמר שהדיון בו הסתיים[7]. כך, למשל, החלטה הקובעת חבות בתביעת נזיקין בטרם נדונה שאלת גובה הנזק, או החלטה הקובעת חבות במזונות בטרם נקבע גובהם – הינה "החלטה אחרת", שכן אין היא אלא שלב ביניים לקראת פסיקת הסעד המבוקש [8].

יצוין, כי בכתב התביעה טען מר ירקוני, כי השכר הקובע היה אמור להיות 11,527 ש"ח. אחרי פסק הדין של בית הדין האזורי כאשר הצדדים התייחסו פעם נוסף לסכומים טען מר ירקוני לשכר קובע של כ-12,054 ש"ח. על האמור נוסיף, כי גם אם מדובר היה ב"פסק דין חלקי", לא יהיה זה, בנסיבות המקרה ונוכח הסוגיות העולות, לדחות את הערעור על הסף, רק בשל מועד הגשתו.

ככלל, אין הבדל בין פסק דין חלקי לבין פסק דין לעניין המועד להגשת ערעור, ועל המבקש לערער על קביעות שנקבעו בפסק דין חלקי, לעשות זאת בתוך המועד הקבוע בתקנות להגשת ערעור על פסק דין [9]. אולם, בית הדין רשאי להאריך את המועד להגשת ערעור, בהתקיים "טעם מיוחד" המצדיק זאת. בפסיקה נאמר בעבר כי "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא" [10]. לטעמנו, הקשר ההדוק שבין פסק הדין להחלטה המשלימה, וכן השאלות העקרוניות העולות בהליך דנא, מהוות במצטבר "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.

סוף דבר

[32] לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל. על הפנסיה החודשית של מר ירקוני להיות מחושבת לפי שכר קובע של 2,240 ש"ח, מוצמד מיום פרישתו לפנסיה תקציבית, על פי מנגנון ההצמדה הקבוע בתקנון מבטחים.

בשים לב לנסיבות המקרה, למחלוקות שבין הצדדים, להליכים בפני בית הדין האזורי ולתוצאה אליה הגענו, אנו סבורים כי אין להורות על השבת סכומים אשר שולמו ביתר על ידי מבטחים עד למועד מתן פסק דין זה.

לאור האמור, מבוטלות הוצאות המשפט שנפסקו על ידי בית הדין האזורי לחובת מבטחים, ואנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו בשתי הערכאות.

ניתן היום, כ"ו טבת, תש"ע (12 בינואר, 2010) בהעדר הצדדים, וישלח אליהם.

השופטת רונית רוזנפלד

סגנית הנשיא נילי ארד

הנשיא סטיב אדלר

נציג מעבידים מר זאב אבלס

נציג עובדים מר שלום חבשוש

---

[1] הנשיא מיכאל שפיצר, נציגת העובדים הגב' מרים פרקש ונציג המעבידים מר עוזי נגיד; עב 4049/01 (טרם פורסם, 2.1.2006).

[2] הנשיא מיכאל שפיצר, בשא 2774/06 (טרם פורסם, 9.7.2007).

[3] ראו: ע"ע 629/97 משה אליאב ואח' - קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לו 721 (2001) (להלן: פסק דין אליאב); עתירה אשר כוונה נגד פסק דין זה נדחתה בבג"צ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ס(4) 411 (2006); עע 600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) – מרק פיורסט ואח', פד"ע לט 831 (2004) (להלן: פרשת פיורסט); עתירה לבג"צ תלויה ועומדת (בג"צ 3514/07).

[4] לסקירה מקיפה של תיקוני החקיקה, ראו: עע754/05 קוריצקי – הממונה על הגמלאות (טרם פורסם, 20.5.2009).

[5] ג'ורג' אורוול, חוות החיות, הוצאת עם עובד, 1989, בע' 116.

[6] עע394/08 קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ (בניהול מיוחד) – בוחנה (טרם פורסם 25.3.2009); עע628/05 חנה אוריאל – קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, (טרם פורסם, 31.10.2007).

[7] בשא 2714/95 שחר נ' דוגה, פ"ד נ(1) 32 (1996) והאסמכתאות המובאות שם.

[8] ע"א 4174/91 מנשס דוד נ' פקיד שומה חיפה (טרם פורסם, 9.2.92); ב"ש 130/87שנסי נ' גלעדי, פ"ד מ"א(4) 707 (1987).

[9] אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, הוצאת סיגא, מהדורה שמינית, התשס"א-2005, בעמוד 324.

[10] עא"ח 56/05 מאיר איתן – הילטון תל אביב בע"מ (טרם פורסם, 23.5.2005).