בית הדין הארצי לעבודה

עע 300040/98

תבנית חדשה

ארגון גמלאי השק"ם המערער

1. שק"ם בע"מ

2. רשות החברות הממשלתיות - מדינת ישראל המשיבות

לפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט עמירם רבינוביץ, השופטת נילי ארד,

נציג עובדים שלמה גוברמן, נציגת מעבידים אמירה גלין

למערער: עו"ד אלכסנדר ספינרד

לשק"ם בע"מ: עו"ד אפרת בירן

לרשות החברות הממשלתיות ומדינת ישראל: עו"ד רחל שילנסקי

פסק דין

הנשיא סטיב אדלר

ערעור זה עניינו סמכות בית הדין לעבודה לדון בתובענה של ארגון גימלאי חברת השק"ם ו- 11 גימלאים של החברה להמשיך לקבל הטבות שניתנו לגימלאים עד להפרטת החברה ולהמשך השימוש על ידי הארגון של חדר במיתחם משרדי החברה. התביעה נמחקה על הסף מחוסר סמכות, ועל כך הערעור שלפנינו.

2. בעלי הדין :

המערער, ארגון גמלאי השק"ם (להלן: ארגון גמלאי השק"ם או הארגון), הוקם בשנת 1976 במטרה לאגד את גמלאי השק"ם במסגרתו ולייצגם לפני הנהלת שק"ם ויש לו כיום כ- 2,000 חברים. הארגון נרשם כעמותה והוא חלק מהסתדרות הגימלאים בישראל, וזאת בהתאם להודעה של יו"ר הסתדרות הגימלאים, שהיא חלק מהסתדרות העובדים החדשה. [1]

שירותי השק"ם לחיילים החלו כחלק ממשרד הביטחון; בשנות החמישים הם הועברו לחברת השק"ם בע"מ (להלן: שק"ם או חברת השק"ם), שהיתה חברה ממשלתית כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975. בתחילת שנות התשעים החליטה ממשלת ישראל על הפרטתה של שק"ם. בחודש דצמבר 1994 נמכר גרעין השליטה במניות שק"ם לחברת "אלקו רשתות שיווק בע"מ" (להלן: אלקו). בכך הועברו חנויות השק"ם לשוק התחרותי הפרטי ואילו השקמיות נשארו מונופול, כאשר הן פועלות בבסיסי צה"ל. בעת העברת הבעלות על חברת שק"ם בע"מ היא העסיקה כ- 2,495 עובדים, לרבות 300 עובדי השקמיות, על פי הסכמים קיבוציים. בעת המעבר קיבלו עובדי השק"ם פיצוי ממשרד הביטחון, אשר כלל אופציות לרכישת מניות וקרן מיוחדת בסך עשרים מיליון שקלים. [2]

לאחר סיום הליכי ההפרטה היתה שק"ם "חברה מעורבת", היינו, חברה שאינה חברה ממשלתית ושמחצית או פחות מכוח ההצבעה באסיפותיה הכלליות, או הזכות למנות מחצית או פחות ממספר הדירקטורים שלה, הן בידי המדינה. בעקבות מכירת גרעין השליטה והסכם הניהול עם חברת אלקו, זכאית המדינה למנות דירקטור אחד בלבד מטעמה לדירקטוריון השק"ם, ויתר הדירקטורים ממונים על דעת אלקו. בעלי המניות לאחר תהליך ההפרטה, הם כדלקמן:

"לעניין הבעלות, מצב האחזקות הוא כדלקמן: מר גרשון זלקינד, באמצעות חברת אלקו – רשתות שיווק בע'מ, מחזיק כ- 43% מההון המונפק של שק'ם. מדינת ישראל מחזיקה כ- 22%, עובדי החברה מחזיקים כ- 6.7% והיתר נסחר בבורסה". [3]

3. העובדות הצריכות לעניין, כפי שהן עולות מכתבי הטענות -

[א] ארגון גמלאי השק"ם היה פעיל במשך השנים, תוך שיתוף פעולה ואף עידוד מצד הנהלת החברה. הארגון קיבל משק"ם: שימוש בחדרים במשרדי שק"ם לצרכי פעילות; שירותי משרד, כגון: כיסוי הוצאות טלפון, דואר; השתתפות כספית חודשית לצרכי פעילות הארגון; והשתתפות בקיום כנסים של הגמלאים. כך, לדוגמה, ביום 31.3.1993 הודיעה החברה לארגון הגמלאים, כי החברה תשתתף במימון כנס גמלאים בסכום של 22,000 ₪.

[ב] גמלאי השק"ם מקבלים פנסיה מקרן מקפת. נוסף על כך, הם קבלו משק"ם ההטבות הבאות: 5% הנחה על קניות בחנויות השק"ם; שי לחג הפסח וראש השנה; זכויות במסגרת מועדון עובדי השק"ם, כגון: נופש בהנחה; זכות השתתפות בפעולות התרבות של עובדי השק"ם; וזכות השתתפות במבצעי הוזלה מיוחדים. הסדר מתן ההטבות הנ"ל, הן לארגון גמלאי השק"ם והן לגימלאי השק"ם, לא היה מעוגן בהסכם כתוב.

[ג] לקראת הפרטת חברת השק"ם התקיימו דיונים בין נציגי הגמלאים לבין נציגי הנהלת השק"ם. להלן סיכום הדיון אשר התקיים ביום 31.12.1991:

"הנושא: הפרטת שקם וגימלאי שקם.

1. הגמלאים משתתפי הדיון חזרו והעלו שלוש בקשות הקשורות בהפרטת חברת שקם: [א] כי הגימלאים יוכלו לרכוש ניירות ערך של שקם במסגרת ההפרטה באותם תנאים של עובדי שקם. [ב] כי לאחר ההפרטה תמשיך החברה להעניק לגימלאים את אותן ההטבות שהיא נוהגת לתת להם כיום כחברי מועדון עובדי שקם וכולל, בין השאר, שי לחגים, שוברי זהב, נופש מוזל וכיוצ'ב. [ג] כי לאחר ההפרטה תמשיך החברה להעניק לועד הגמלאים ללא תמורה את שירותי המשרד שוועד זה מקבל כיום וכולל, בין השאר, משרד, שירותי הדפסה ושכפול, שירותי מל'נ, וכיוצ'ב. במטרה להבטיח את המשכיות ההטבות והשירותים הנ'ל ... ביקשו הגימלאים משתתפי הדיון כי הדבר יעוגן בהסכם בכתב עם חברת שקם וזאת עוד לפני ההפרטה.

2. נציגי ההנהלה שהשתתפו בדיון השיבו לבקשות הנ'ל כדלקמן: [א] אשר לשיתוף הגימלאים בהנפקה בתנאים של עובדי שקם. בקשה זו הועלתה ע'י ההנהלה בפני רשות החברות הממשלתיות והאחרונה דחתה אותה. לא קיבלנו את הדחייה ונחזור ונעלה את הבקשה בהמשך ההכנות להנפקה. הוצע לגימלאים משתתפי הדיון לבדוק בחברות ציבוריות אחרות שהנפיקו ניירות ערך לציבור (דוגמת בזק, פז, חברת החשמל), אם הגימלאים שותפו בהנפקה ובאילו תנאים, כל זאת כדי להיאחז בתקדימים, אם היו כאלה, לעניין הנפקת ניירות הערך של שקם. [ב] אשר להבטחת רציפות ההטבות ששקם נותנת לגימלאים ולוועד כנ'ל, נושא זה יועלה בפני מנכ'ל החברה ונשתדל לתת תשובה בהקדם. [ג] כדי למנוע כל ספק הובהר למשתתפים כי הסכם העבודה חל על עובדי שקם הפעילים בלבד ולא על הגימלאים".

המגעים נמשכו, וביום 24.11.1993 התקיים דיון בהשתתפות מנכ'ל החברה, וזה סיכומו:

"סיכום המנכ'ל – [1] החברה לא תתחייב ולא תגיש שום מסמך המפרט 'זכויות' משום שאין כיום שום מחוייבות חוזית או אחרת לארגון הגמלאים ולגמלאים עצמם. [2] החברה תמשיך בנוהגים קיימים אך שומרת לעצמה את הזכות לשנותם. לדוגמה: השי לפסח יקוצץ ב- 50%. [3] המנכ'ל רוצה לקוות כי היחסים בין החברה לגימלאים ימשכו ואפילו יורחבו משום שמאמין בטיפוח הקשר עם גמלאים כמייצגים תרבות ארגונית של החברה כולה".

מאבק ארגון גמלאי השק"ם זכה לתמיכת הסתדרות הגמלאים של ההסתדרות הכללית החדשה.

[ד] ביום 1.1.1998 שלח מנהל משאבי אנוש של שק"ם את המכתב הבא ליו"ר הארגון:

"הנדון: פינוי הבנין ברח' רזיאל 4. [1] כפי שידוע לכם אנו מפנים את מבנה משרדים ברח' רזיאל 4 ועל כן הנכם מתבקשים לפנות את המשרד עד ליום 31.1.1998... [2] היות ואנו מפנים את מוזיאון השקם במבנה הנ'ל מיניתי ועדה (יצחק פרי, בנטל סוניה) אשר יבחנו ויחליטו אילו מסמכים ומזכרות לשמר מהמוזיאון. הועדה נתבקשה להיוועץ איתכם עפ'י הצורך. [3] לצערנו, לא נוכל להעמיד לרשותכם משרד חליפי והחזר עלויות עבור פקידה במשרה חלקית החל מהתאריך הנ'ל".

בתגובה כתב יו"ר הוועד הארצי של עובדי השק"ם, ביום 6.1.1998, מכתב למנהל משאבי אנוש של שק"ם, בו נאמר, בין היתר, כדלקמן:

"... ארגון גמלאי השקם פועל כחטיבה אחת עם ועד העובדים מזה שנים רבות, והינו חלק מייצוג העובדים המבוטח בהסכם הקיבוצי הכללי, ומאז ומתמיד הוקצב לארגון משרד במטה החברה, יחד עם משרד ועד העובדים של החברה. לפיכך, פינוי ארגון גמלאי השקם ממשרדו, ומבלי להעניק לו משרד חלופי, מהווה הפרת סעיף 43 להסכם הקיבוצי הכללי המבטיח ייצוג לעובדים ע'י ההסתדרות וועדי העובדים המקומיים...". [ההדגשה במקור – ס.א.]

ההליכים בבית הדין האזורי -

4. ארגון גימלאי השק"ם ו-11 גימלאים הגישו בחודש אפריל 1997 תביעה [4] נגד חברת השק"ם, מנהל רשות החברות הממשלתיות, שר האוצר, שר הביטחון ומדינת ישראל, בה ביקשו לחייב את החברה לתת לגימלאים: [א] 5% הנחה על קניות בחנויות השק"ם; [ב] שי לחג הפסח ושי לראש השנה; [ג] זכויות במסגרת מועדון עובדי השק"ם (כגון: נופש בהנחה); [ד] זכות השתתפות בכל הפעולות שמארגנת ועדת התרבות של החברה ו-[ה] זכות השתתפות בכל מבצעי ההוזלה המיוחדים לעובדי החברה. כמו כן, תבעו זכויות לארגון, לרבות שימוש בחדרים במשרדי החברה, קבלת שירותי משרד והשתתפות כספית של החברה בפעולות הארגון. הזכויות הללו בוטלו באופן חד-צדדי ובהדרגה על ידי החברה לאחר שהפכה מחברה ממשלתית לחברה פרטית בשנת 1994.

בחודש יולי 1997 הגישו הארגון ו-11 גימלאי השק"ם תביעה נוספת [5] נגד חברת השק"ם, מנהל רשות החברות הממשלתיות, שר האוצר, שר הביטחון ומדינת ישראל, בה ביקשו צו זמני המונע פרסום מכרז לניהול השקמיות, המסעדות והמזנונים של החברה.

בחודש אוגוסט 1997 הגישה חברת השק"ם בקשה למחוק את התביעות על הסף מחוסר סמכות. אף המדינה הגישה בקשה כזו. טענתן היתה, כי אין לבית הדין סמכות, מכיוון שארגון גימלאים אינו ארגון עובדים ואינו יכול להיות צד להסכם קיבוצי.

בחודש ספטמבר 1997 התקיים קדם דיון, בו הוחלט, בהסכמה, על מחיקת הבקשה לצו זמני [6] וכן את הנתבעים שר האוצר ושר הביטחון מהתובענה.

ביום 11.1.1998 הגישו הארגון והגימלאים בקשה נוספת [7] לאסור על פינוי ארגון הגמלאים ממשרדו בבניין השייך לשק"ם.

בקדם דיון שהתקיים ביום 12.1.1998 הוסכם על הגשת סיכומים בכתב באשר לסמכותו של בית הדין.

ביום 1.2.1998 החליט בית הדין האזורי [8] למחוק על הסף את התביעה נגד חברת השק"ם, אך לא דחה על הסף את התביעה נגד מנהל רשות החברות הממשלתיות ומדינת ישראל.

על ההחלטה למחוק על הסף את התביעה נגד חברת השק"ם הגיש ארגון הגימלאים את הערעור שלפנינו.

הבקשות למחיקה על הסף והחלטת בית הדין האזורי –

5. הן המדינה והן חברת השק"ם הגישו בקשות למחיקת התביעות על הסף בטענת חוסר סמכות, שכן, כאמור, לדעתן ארגון גימלאי השק"ם אינו ארגון עובדים ואינו יכול להיות צד להסכם קיבוצי. המדינה הוסיפה טענת חוסר יריבות.

טענותיהן של שק"ם והמדינה התקבלו על ידי בית הדין האזורי. עוד נקבע, כי העילה אינה נובעת מיחסי עובד-מעביד, שכן הזכות הנטענת היא השימוש במקרקעין. כמו כן, נמחקו רוב התביעות נגד המדינה מאותם נימוקים. לעומת זאת, לא נמחקה התביעה נגד המדינה המושתתת על גרם הפרת חוזה הקשור ליחסי עובד-מעביד, נושא הנמצא בסמכותו של בית הדין לעבודה. כמו כן, עלינו להכריע על סמך הראיות שהוגשו לבית הדין בשלב מקדמי זה של הדיון ובהמשך הדיון ייקבעו מכלול עובדות המקרה על ידי בית הדין האזורי, וזאת לאחר שמיעת כל ראיות הצדדים.

מכאן, הערעור שלפנינו.

בשלב זה של הדיון, השאלה העיקרית העומדת לדיון היא, האם יש סמכות לבית הדין לעבודה לדון בתביעה. אין אנו מתבקשים להכריע בשאלות המהותיות הנוגעות לעילות שהעלו הארגון והגימלאים נגד המשיבות.

סמכות בית הדין

המצב הנורמטיבי -

6. הסעיף בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה) הנוגע לענייננו הוא סעיף 24, שנוסחו הוא כדלהלן:

"24. סמכות בית-דין אזורי –

(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ...

(1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו;

…

(2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים,תשי"ז – 1957 ... , בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר, או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין".

על פי חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957 (להלן: חוק הסכמים קיבוציים) הצד להסכם קיבוצי מצד העובדים הוא "ארגון עובדים היציג", וכך נקבע בחוק:

"1. הגדרת הסכם קיבוצי –

הסכם קיבוצי הוא הסכם בין מעביד או ארגון מעבידים לבין ארגון עובדים שנעשה והוגש לרישום לפי חוק זה, בעניני קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו, תנאי עבודה, יחסי עבודה, זכויות וחובות של הארגונים בעלי ההסכם, או בחלק מעניינים אלה.

2 סוגי הסכמים קיבוציים –

שני סוגים בהסכמים קיבוציים: (1) הסכם קיבוצי מיוחד – למפעל מסוים או למעביד מסוים – בין מעביד או ארגון מעבידים המייצג את המעביד לבין ארגון העובדים היציג של העובדים שעליהם יחול ההסכם. (2) הסכם קיבוצי כללי – לכל שטח המדינה או לחלק ממנה, לענפי עבודה מסוימים או לכל ענפי העבודה כשההסכם הוא בין ארגון העובדים היציג שבענף העבודה או בשטח הנדון לבין ארגון מעבידים שבהם, הכל לפי העניין.

3. ארגון יציג לגבי הסכם קיבוצי מיוחד –

ארגון יציג של עובדים לעניין הסכם קיבוצי מיוחד הוא ארגון העובדים שעם חבריו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים שעליהם יחול ההסכם, או שהוא מייצגם לעניין אותו הסכם, ובלבד שמספר זה אינו פחות משליש כלל העובדים שעליהם יחול ההסכם.

....

15. היקפו של הסכם קיבוצי מיוחד –

הסכם קיבוצי מיוחד חל על – (1) בעלי ההסכם; (2) המעבידים המיוצגים, לעניין אותו הסכם, על ידי ארגון מעבידים שהוא בעל ההסכם; (3) כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם, המועבדים על ידי מעביד שהוא בעל ההסכם או שהוא מיוצג כאמור בפסקה (2), במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם." [הדגשה לא במקור – ס.א.]

7. סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה מעניק לבית הדין סמכות רחבה לדון בעניינים הנוגעים ליחסים שבין מעביד או ארגון מעבידים לבין עובדים או ארגון עובדים. עוד בראשית ימיו של בית הדין ולפני תיקון סעיף 24 לחוק [9] נקבע בפסק הדין עיריית באר-שבע, [10] כי המבחן לפירוש סמכותו יהיה " 'הפירוש התכליתי', היינו הפירוש שבא לקדם את מטרת המחוקק". שם נאמר, כי פירוש המונח "יחסי עבודה" אינו נוגע למובן הטכני-מוסדי,

"אלא במשמעות הרחבה של המונח, הם מכלול יחסי הגומלין בין עובדים, מעבידים ורשויות המדינה. יחסים אלה מוסדרים על-ידי מערכת כללים, כולל כללים הקובעים את מעמדם של הגורמים הפעילים – העובדים והמעבידים וארגוניהם; 'יחסי עבודה' אינם אלא חלק מ'מערך העבודה', היינו מערך יחסי חברה, כלכלה וערכים שבמרכזם ה'עבודה' " (בעמ' 256–257) [ההדגשה הוספה – ס.א.]

בבואו ליישם מדיניות זו במישור האישי נקבע שם, כי לבית הדין יש סמכות לדון בתובענות בין מעביד לבין מי שעבד אצלו, וזאת על אף שלשון הסעיף בחוק הוא "עובד" ולא "מי שהיה עובד", כפי שנאמר בפסק הדין עיריית באר שבע (בע' 260):

"פירוש הסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, כך שהדיבור 'תובענות בין עובד למעביד שעילתן ביחסי עובד ומעביד' כולל תובענות בין שניים שהיו ביניהם יחסי עובד ומעביד, הוא פירוש נכון התואם את כללי הפרשנות, מקדם את מטרת החוק ומתיישב עם הלשון שבה נקט המחוקק".

במקום אחר נאמר עוד, כי יש לראות בזכות לגימלה חלק מחוזה העבודה, ועל כן:

"משכך הדבר, נופלת התובענה בגדר סעיף 24(א)(1א) לחוק בית-הדין לעבודה..., בהיותה 'תובענה שעילתה בחוזה כאמור...לאחר שנסתיימו יחסים כאמור...' בלשון אותו סעיף. במאמר מוסגר יוער, כי כלל תנאי או הוראה כללית מכוח חוק הגמלאות נקבעים רק לאחר התייעצות עם נציגות עובדי המדינה (סעיף 103 לחוק הגמלאות), בעוד שבוועדה השירות מכהנים גם מי שאינם עובדי מדינה (סעיף 7 לחוק המינויים)." [11]

ועוד בעניין זהות הצדדים: כאשר קיימת עילה מכוח סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה יכול בעל דין להיות מי שעבד אצל המעסיק בעבר; במקרה כזה אין חובה שבעל הדין יהיה "עובד" של המעסיק בעת הגשת התובענה. [12]

ביישום מדיניות זו במישור הקיבוצי יצוין, כי הסכם קיבוצי יכול לקבוע תנאים לעובדים אשר יזכו בהם לאחר פרישתם, כגון: פנסיה, שי לחג וחברות במועדון של המפעל. כמו כן, יכול הסכם קיבוצי להעניק תנאים הנוגעים לעובדים שפרשו מעבודתם, כגון: שיפור תנאי פנסיה, שי לחג והשתתפות בפעולות תרבות או ספורט יחד עם עובדי המפעל. הזכויות הללו נקבעו במסגרת תפקידו של ארגון העובדים לייצג את העובדים, כאשר ארגון העובדים יכול לייצג גמלאים שייצוגם מעוגן בחברות בארגון ובהסכמה. לצד קיום תפקידו של ארגון העובדים מוטלת עליו האחריות לדאוג לפרנסתם ורווחתם של עובדי המפעל בעת עבודתם מוטלת עליו גם אחריות לדאוג להם לאחר פרישתם. העובד המועסק במפעל מבקש להבטיח את קיומו בכבוד גם כאשר יפרוש ויהיה במעמד של גמלאי ו"אזרח ותיק". לעומת זאת, ועד עובדים אינו רשאי לייצג גמלאים בלי הסכמתם וכאשר הדבר אינו מעוגן בחוקת ארגון העובדים ובהסכם הקיבוצי. [13]

נוסיף, כי באת כוח המשיבה הסתמכה על פסק הדין ועד ארגון גמלאי משרד התקשורת. [14] שם נדונה עתירה להורות לגוף סטטוטורי – ועדת השירות – לדון בעניינם של גימלאים וארגון גימלאים במסגרת חוק שירות המדינה [גימלאות] [נוסח משולב], התש"ל – 1970. בית הדין נתן צו המורה לועדת השירות לפעול, משום שגימלאים היו בין התובעים. לעומת זאת, נאמר, כי לועד הגימלאים, בעצמו, אין מעמד בתובענה. [15] במקרה שלפנינו היו גימלאים בין התובעים ועל כן פסק הדין ועד ארגון גמלאי משרד התקשורת תומך בעמדתם, לפיה יש לבית הדין סמכות לדון בעניינם. אשר לזכות העמידה של ארגון גימלאי השק"ם, שם מדובר ב"ועד" ואילו על פי הראיות שהוגשו בשלב זה של הדיון, במקרה דנן מדובר בארגון שהוא חלק מהסתדרות הגימלאים וההסתדרות הכללית. יתרה מזו, שם תקנון הועד לא הסמיך אותו לפעול בעניין שיעור גימלה של חבריו ואילו במקרה דנן חוקת ההסתדרות מסמיכה את הסתדרות הגימלאים לייצג גימלאים בענייני פנסיה.

מעצם זכות ההתאגדות, שהיא זכות יסוד, נובעת סמכותו של הארגון לייצג את חבריו, ובוודאי שכך אם תקנון ההתאגדות מסמיך אותו במפורש. על אחת כמה וכמה כאשר הארגון תובע זכות לעצמו כארגון ולא בשם חבריו – בעניינינו, התביעה לשימוש בחדר לצורך ניהול פעולותיו.

ארגון עובדים בישראל והגימלאי -

8. המודל הישראלי של ארגון עובדים הינו רחב-היקף וכולל פעילות למען הגימלאים (לדוגמה: הסתדרות הגימלאים של הסתדרות העובדים הכללית החדשה) [16]; פעילות למען האישה העובדת (לדוגמה: ארגון נעמ"ת); פעילות למען חינוך עובדים; פעילות בתחום התרבות לעובדים; פעילות למען הספורט (לדוגמה: קבוצות "הפועל", שחלקן עדיין בשליטת ההסתדרות) ועוד. כבר נפסק, כי הטיפול בקביעת תנאי הפנסיה נכנס לגדר הפעילות הלגיטימית של ארגון עובדים. [17]

פרק י"א לחוקת ההסתדרות מסמיך את הסתדרות הגימלאים לפעול למען זכויות הגימלאים בתחום הפנסיה. גימלאי יכול להיות חבר בארגון עובדים וארגון עובדים יכול לכלול בתוכו מדור או שלוחה המטפלים בענייני הגמלאי הותיק, לדוגמה: הסתדרות הגימלאים של ההסתדרות הכללית. על כן, בנוסף לייצוג העובד, שהוא התפקיד העיקרי והמרכזי של ארגון העובדים, מוסמך ארגון עובדים לייצג גם את הגימלאים, בנסיבות מסוימות ובגבולות מסוימים. היקפו של ייצוג הגימלאי מעורר שאלות משפטיות כבדות משקל שאליהן עוד יידרשו המחוקק ובתי הדין, אך אין אנו חייבים לדון בהן בערעור זה. בין השאלות שיהיה צורך לתת את הדעת עליהן ניתן להזכיר שאלת הייצוג של גמלאים שפרשו לגימלאות וממשיכים לעבודה במקום אחר. שאלה נוספת היא, באיזו מידה מוסמך ארגון של גימלאים לפעול לצמצום הטבות מהסוג שנדונו בפסק דין זה.

מובן מאליו, שארגון אינו יכול להיות "ארגון עובדים" מבלי שבמרכזו העובד ומבלי שקיימים בו סימני ההיכר שנקבעו בפסק דין עמית. [18] על כך נאמר בדעת המיעוט בפסק דין עמית של בית הדין הארצי, אשר אומצה על ידי הבג"צ:

"... ההסתדרות הכללית יכולה להיות 'ארגון עובדים' כאשר היא ממלאת תפקידים נוספים על התפקידים המסורתיים של האיגוד המקצועי. אולם, על-מנת שארגון יהיה 'ארגון עובדים' חייב האיגוד המקצועי להוות חלק משמעותי של פעילויותיו, והעובדים חייבים לשלוט בארגון. מכאן, שבלי איגוד מקצועי וללא עובדים שכירים לא היתה ההסתדרות הכללית 'ארגון עובדים'" (בעמ' 101).

מן הכלל אל הפרט -

9. נסיבותיו של המקרה דנן מצביעות על כך, שיש סמכות לבית הדין לדון בתובענה נגד חברת השק"ם. גימלאי השק"ם מיוצגים על ידי ההסתדרות, באמצעות הסתדרות הגימלאים, שארגון גימלאי השק"ם הוא חלק ממנה. יתרה מזו, קיימים הסכמים והסדרים בין חברת השק"ם לבין הארגון, וקיים נוהג של שיתוף הגימלאים בפעילות הנוגעת ליחסי העבודה בשק"ם. חברת השק"ם השתתפה במימון פעילות ארגון גימלאי שק"ם ואף נתנה לו משרד בבניין השייך לשק"ם וכן שירותי משרד. בכל אלה המקרה דנן שונה מזה שנדון בפסק הדין בעניין חברת החשמל. [19] גימלאי שק"ם קיבלו משך שנים רבות מחברת השק"ם שי לחג, הנחות בקניות, חברות במועדוני החברה, ועוד. חברת השק"ם התייחסה לארגון גימלאי השק"ם כגוף המייצג את עניינם של גימלאי החברה. בתצהירו שהוגש לבית הדין על ידי הארגון אמר מר יוחנן גור, ששימש מנכ"ל חברת השק"ם בשנים 1984 – 1992, כדלקמן:

"... בכל הקשור לזכויות והטבות הניתנות לעובדים, גמלאי השק"ם תמיד נחשבו כאילו הם עובדי השק"ם, ותמיד נהנו מרב ההטבות אשר הוענקו לעובדים, דהיינו: 5% הנחה על קניות בחנויות השק"ם, שי לחג, כרטיסים בהנחה, זכות להשתתפות בכל הפעולות שמארגנת ועדת התרבות של השק"ם וכו', והכל כדי שהעובדים והגמלאים יראו בשק"ם את ביתם וימשיכו בעבודתם למען החברה. דבר זה היה מרכיב חשוב במוטיבציה של העובדים בעבודה, ואף תמריץ לאלה שפורשים מרצון – להסכים לכך. הענקתי אני לארגון משרד באחד ממתקני השק"ם לצורכי פעולות הארגון. בעת כהונתי כמנכ"ל השק"ם תמיד דאגתי לזכות הארגון להחזיק משרד לצורך פעולותיו ע"ח השק"ם."

בנוסף לכך, במקרה דנן התובענה נוגעת לעובדים ולזכויותיהם, שכן העובדים דואגים לעתידם לאחר פרישתם מהעבודה. יתרה מזו, במובן מסוים ולצורך קביעת היקף סמכותו של בית הדין לעבודה, "עובד" כולל "גימלאי", שהוא עובד שפרש. וכזכור כבר נפסק בפסק הדין עיריית באר שבע, ש"עובד" כולל עובד שפרש לצורך תביעה לפיצויי פיטורים ותנאים סוציאליים. [20]

נוסף על כך, בעלי הדין במקרה דנן הם אלה שנקבעו בסעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, שנוסחו הובא לעיל. ארגון הגימלאים הוא חלק של ההסתדרות הכללית החדשה, שהיא הארגון היציג של עובדי חברת השק"ם. גימלאי השק"ם הם עובדים שפרשו ושמקור זכותם נובע מהיותם עובדי שק"ם בעבר, שהיו מיוצגים על ידי ההסתדרות כאשר היו עובדים וגם היום, כאשר הם גימלאים. ההסתדרות הכללית יכולה לכרות הסכם קיבוצי בנוגע להענקת הטבות לגימלאי שק"ם.

העילות הנטענות נשוא התובענה דנן נובעות, ככל שיש למערערים עילות, מיחסי העבודה הקיבוציים הקיימים בין ההסתדרות לבין חברת השק"ם ובמישור האישי בין עובדי וגימלאי השק"ם לבין החברה.

סמכותו של בית הדין האזורי נוגעת להיבטים שביחסי עבודה. אין לבית הדין סמכות להכריע בבעלות על מקרקעין, אך יש לו סמכות לפסוק אם חברת השק"ם התחייבה לתת לארגון הגימלאים זכות להשתמש במשרד שבשליטתו לצורך ייצוג גימלאי השק"ם. בית הדין מוסמך לדון בתובענה בעניין התחייבות מעסיק כלפי עובדים שיפרשו בעתיד או בעניין גימלאים לגבי שי בחג או השימוש במועדון המפעל או הנחות ברכישת מוצרים בחנויות החברה. בית הדין אף מוסמך לדון בתובענות הארגון והגימלאים לגבי זכויותיהם, אם יש כאלה, בעת העברת הבעלות במפעל.

כמובן, שאין בפסק דין זה כדי ליצור זכויות או להכריע בתביעות לגופו של עניין. אולם, הגימלאים זכאים ליומם בבית הדין. הם תרמו למפעל בעת העסקתם בו, הם שומרים על יחסים וקשרים לאחר פרישתם והם אף שומרים על נאמנות למפעל לאחר פרישתם. על כן, חובה על שק"ם להתדיין עימם בתביעותיהם הנוגעות למעמדם כגימלאים. על חברת השק"ם להתייחס לגימלאים שלה בכבוד ותוך התחשבות בתרומתם למפעל. יפים לענייננו הדברים שנאמרו במקורותינו: "אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני". [21]

הנה כי כן, שלבית הדין הסמכות לדון בתובענות הן מבחינת תוכנן, הן מבחינת בעלי הדין והן מבחינת העילות הנטענות.

[10] סוף דבר –

דין הערעור להתקבל. לבית הדין האזורי סמכות לדון בתובענה שהוגשה על ידי המערערים. העניין מוחזר לבית הדין האזורי אשר ישמע את העדויות והטענות, יקבע את מכלול העובדות ויכריע במחלוקת, וזאת תוך שמירה על הכלל, שאין לפצל דיונים ושיש לשאוף להכרעה לגופו של עניין.

בית הדין האזורי מתבקש לשמוע את הדיון מחוץ לתור הרגיל.

על המשיבה לשלם למערערים הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ואנו מבטלים את ההוצאות שנפסקו נגדם בבית הדין האזורי.

ניתן היום 7.4.02, כ"ה בניסן התשס"ב, בירושלים, ויישלח לצדדים.

הנשיא סטיב אדלר השופט עמירם רבינוביץ השופטת נילי ארד

נציג העובדים שלמה גוברמן נציגת המעבידים אמירה גלין

---

[1] נוסף על כן, הוגש מכתב מיום 23.3.1994 של יו"ר הסתדרות הגימלאים דאז, מר אליהו רייף, המצביע על ייצוג גימלאי השק"ם על ידי הסתדרות הגימלאים.

[2] דב"ע 98/ 7 – 3 מנשה מועדים ואח' – משרד הביטחון, שקם בע"מ ואח', פד"ע ל"ג 441. שם תוארו תנאי המעבר של השק"ם מחברה ממשלתית למפעל פרטי.

[3] על פי הודעת נציג החברה בדיון שהתקיים בועדת משנה להפרטה של הכנסת ביום 13.2.1996.

[4] תב"ע נז/ 2279 – 22990 – 3. התביעה הוגשה בדרך של "המרצת פתיחה".

[5] תב"ע נז/ 15125 – 14. התביעה הוגשה בדרך של "הודעה על בקשה בדרך המרצה".

[6] תב"ע נז/ 1515 – 14.

[7] תב"ע 98/ 51 – 14.

[8] סגנית השופט הראשי ע' פוגל כדן יחיד.

[9] חוק בית הדין לעבודה (תיקון מס' 18), התש"ן-1990.

[10] דב"ע לא/ 8 – 3 עיריית באר שבע – הלנה בן-עמי, פד"ע ב' 253, 256.

[11] דב"ע נג/ 7 – 7 ועד ארגון גמלאי משרד התקשורת ואח' – מדינת ישראל, פד"ע כ"ז 87, 95. ראה גם: הצעת חוק בית הדין לעבודה (תיקון מס' 16), התשמ"ח – 1968, ה"ח 1902, התשמ"ח, ע' 284, 285.

[12] ראה דב"ע נב/ 209 – 3 גדי לוין ואח – בנק איגוד לישראל בע"מ, פד"ע כ"ד 409, 412 -413.

[13] ראה: דב"ע לה/ 18 – 3 חברת החשמל לישראל בע"מ – מאיר פרבוסקי, פד"ע ו' 253.

[14] דב"ע נג/ 7 – 7 שצויין לעיל, הערה 11.

[15] הדבר נאמר גם בפסק דין של בית הדין האזורי תב"ע נג/ 16 – 4 התאגדות עובדי האוניברסיטה העברית – האוניברסיטה העברית, לא פורסם.

[16] פרק י"א לחוקת ההסתדרות קובע: 1. "הסתדרות הגימלאים בישראל, היא חלק בלתי נפרד של הסתדרות העובדים הכללית החדשה". 2.א. כל חבר הסתדרות בגיל 60 ומעלה אשר פרש פרישה מלאה מעבודה או מקבל קיצבה מהמוסד לביטוח לאומי או קיצבת זיקנה מקרן פנסיה מצטברת, או מתוכנית פנסיה תקציבית, יהיה חבר בהסתדרות הגימלאים. ב. האמור לעיל יחול גם על חברי ארגונים החתומים על הסכמי הצטרפות לאיגוד מקצועי של הסתדרות העובדים הכללית החדשה".

[17] דב"ע לג/ 2 – 7 מדינת ישראל – וילהלם רוזנבלט, פד"ע ה' 42. ראה גם דב"ע נג/ 7-7 שצויין לעיל, הערה 11.

[18] בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה, עמית-הסתדרות עובדים מכבי ואח', פ"ד נא(2) 63; ראה גם את דעת המיעוט בפסק דין עמית של בית הדין הארצי לעבודה, דב"ע נה/ 30 – 4 עמית, הסתדרות עובדים מכבי – מרכז השלטון המקומי ואח', פד"ע כ"ט 61, 97.

[19] דב"ע לה/ 18 – 3, שצויין לעיל, הערה 13.

[20] דב"ע לא/ 8 – 3 שצויין לעיל, הערה 10.

[21] ספר תהלים עא, ט.