עע
000307/05 |
|
|
|
המערערת |
|
|
|
המשיב |
השופט עמירם
רבינוביץ
1.
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (עב 008190/02 ;
השופטת הראשית עליה פוגל), במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים
בסכום של 18,217 ש"ח, פידיון חופשה שנתית בסכום של 7,208 ש"ח, דמי הבראה בסכום של
2493.75 ש"ח ופיצוי בגין כספים שלא הועברו לקרן הפנסיה מבטחים בסכום של 21,878.9
ש"ח. בנוסף, חוייבה המערערת לשלם
למשיבה פיצוי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור מלא.
2.
בהליך זה הגיעו הצדדים לידי הסכמה, לפיה בכפוף לכך שהמערערת תמסור למשיבה
מכתב שחרור של הכספים המופקדים ב"מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ"
וב"קרן מבטחים החדשה", יקוזז הסכום שהצטבר בשתי הקרנות לזכות המשיבה מהסכום שנפסק
לחובת המערערת בבית הדין האזורי. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק
דין.
2.
לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, ביקשה המערערת כי פסק הדין בערעור יתייחס אך
ורק לחיובה בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור מלא החל ממועד פיטוריה של המשיבה
(30.4.2002) ועד התשלום בפועל. בהקשר זה טענה המערערת, כי החיוב בפיצוי הלנת פיצויי
פיטורים בשיעור מלא הינו "סנקציה דרקונית" ; כי לבית הדין שיקול דעת להפחית את
שיעור פיצויי ההלנה על יסוד מכלול נסיבות המקרה, וכי במקרה הנוכחי נתגלעה מחלוקת
בין הצדדים באשר לנסיבות סיום עבודתה של המשיבה.
3.
המשיבה טענה, כי לא נפלה כל מחלוקת באשר לנסיבות סיום עבודתה של המשיבה ; כי
המערערת לא עתרה בכתב ההגנה שהגישה בבית הדין האזורי להפחתת פיצוי ההלנה וכי במהלך
ניהול ההליכים בבית הדין האזורי ואף לאחר שניתנה פסיקתו של בית הדין האזורי נמנעה
המערערת מלשלם לה את פיצויי הפיטורים המגיעים לה. בנסיבות אלה, טענה המשיבה אין כל
עילה להפחתת פיצויי ההלנה שהושתו על המערערת.
4.
לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ושקלנו את נסיבות המקרה סבורים אנו כי במקרה
שלפנינו אין מקום להפחית את שיעור פיצויי ההלנה שהושתו על המערערת. בפסיקת הדין
הבאנו בחשבון את הנתונים הבאים :
א.
המערערת לא ביקשה בכתב הגנתה, כי פיצויי ההלנה שנדרשו בכתב התביעה יופחתו
ולא פירטה כל עילה בגינה יש להפחית את פיצויי ההלנה שנתבעו. הטענה, כי יש מקום
לפטור אותה מתשלום פיצויי הלנה, מופיעה לראשונה בסיכומי
המערערת.
ב.
בית הדין האזורי מצא, כי לא נפלה כל מחלוקת בין הצדדים, כי המשיבה פוטרה
מעבודתה. בד בבד עם קביעה זו מצא בית הדין האזורי ליקויים חמורים בהתנהלותה של
המערערת ושל מר אבולעפיה שהיה בעל מניות במערערת ש"הביאה לקיפוח זכויות התובעת
שעבדה עבורו, וככל הנראה גם לקיפוח זכויות עובדים אחרים, תוך שהוא מנצל את חולשתה
מולו באופן בוטה, על מנת להביאה להסכים לקבל סכום הנופל מזה שהגיע לה". עוד קבע
בית הדין האזורי כי "מר אבולעפיה ניצל את מצוקתה של התובעת, ע"י כך שהעמיד בפניה
אולטימטום - לקבל סכום הנופל מזה שהגיע לה, או להתדיין עימו במשך פרק זמן ארוך,
בבית הדין".
ג.
כפי שעלה בדיון שלפנינו, פיצויי הפיטורים שנפסקו בבית הדין האזורי טרם שולמו
למשיבה.
5.
הצטברותם של הנתונים שפרטנו לעיל מביאה אותנו כאמור למסקנה, כי אין מקום
להפחית את פיצויי ההלנה שנפסקו בבית הדין האזורי. אכן, לבית הדין סמכות להפחית לפי
שיקול דעתו את פיצויי ההלנה בשים לב לנסיבות המקרה, ואולם סמכות זו להפחית את
פיצויי ההלנה אין משמעה, כי בכל מקרה בו מתבקשת ההפחתה, יאות בית הדין לעשות כן.
במקרה שלפנינו אין להפחית את שיעור פיצויי ההלנה שנפסקו לחובת המערערת. זאת, לאור
נסיבותיו המיוחדות של המקרה כפי שפורטו לעיל, בהן המערערת סירבה לשלם במשך תקופה
ממושכת את פיצויי הפיטורים המגיעים למשיבה, גם לאחר שניתן פסק דין המחייבה לעשות
כן. משאלו הם פני הדברים, ועל אף שהסכום שחבה המערערת למשיבה גבוה אין מקום להפחית
את שיעור פיצויי ההלנה שכן האשם רובץ לפתחה של המערערת ואין לה להלין אלא על
עצמה.
6.
סוף דבר - הערעור נדחה. המערערת - בתי מלון מאוחדים בע"מ - תשלם למשיבה -
גב' רונית דבורה - את סכום החיוב הכולל כפי שהושת עליה בפסק דינו של בית הדין
האזורי, לרבות החיוב בתשלום פיצוי הלנת פיצויי פיטורים בשיעורם המלא ממועד פיטורי
המשיבה ועד התשלום בפועל. מסכום זה יקוזזו הכספים שהצטברו לזכות המשיבה ב"מבטחים
מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ" וב"קרן מבטחים החדשה". זאת בכפוף לכך
שהמערערת תמסור למשיבה מכתב שחרור של הכספים.
המערערת תשלם למשיבה תוך 30 יום מיום
המצאת פסק הדין שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח. לא ישולמו ההוצאות תוך המועד
האמור ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד המצאת פסק הדין ועד התשלום בפועל.
ניתן
היום,כ"ז באלול, תשס"ו (20 בספטמבר
2006) בהעדר הצדדים.
__________________ __________________
___________________
השופט
עמירם רבינוביץ
השופט יגאל פליטמן
השופטת נילי ארד
___________________________
נציג
עובדים, מר יהודה בן הרוש