בית הדין הארצי לעבודה

 

עע 000756/05

עע 000754/05

עע 000611/06

עע 000496/06

 

 

 

 

 

המערער בעע 756/05

המשיב בעע 754/05

 

המערערת בעע611/06

המשיבה בעע496/06

1. אברהם קוריצקי

 

 

2. חוה גלייזר

 

 

-

המשיבה בעע 756/05; 611/06; 496/06

והמערערת בעע 754/05

 

המערערת בעע496/06

והמשיבה בעע611/06

 

 

 

המשיבות בעע 754/05; 756/05

1. מדינת ישראל – הממונה על הגמלאות במשרד 

    האוצר

 

2. קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות

     בע"מ (בניהול מיוחד)

 

3. "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים    

    בע"מ (בניהול מיוחד)

4. הסתדרות העובדים הכללית החדשה

 

-

 

 

מגישים עמדה בהליך

5. בנין תורה

6. ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון, ברפא"ל ובמשרד ראש הממשלה

 

בפני:  הנשיא סטיב אדלר, השופט עמירם רבינוביץ, השופט יגאל פליטמן

           נציג עובדים מר רן חרמש, נציג מעבידים מר מיכאל הילב

 

בשם אברהם קוריצקי וארגון סגל המחקר במערכת הביטחון, ברפאל

ובמשרד ראש הממשלה – עו"ד אשר סלע ועו"ד גליה קליימן ועו"ד יפעת תבור

בשם חוה גלייזר – עו"ד אפרת שבתאי

בשם מדינת ישראל – עו"ד קובי אמסלם

בשם "מבטחים" - עו"ד יורם הרשקוביץ

בשם הסתדרות העובדים - עו"ד דורית טנא – פרציק ועו"ד איריס ורדי

בשם בנין תורה – עו"ד אלי בן-טובים

 

פסק דין

הנשיא סטיב אדלר

     ערעור זה עניינו ברציפות זכויות פנסיה של עובד, אשר היה מועסק במקום עבודה בו הוא בוטח בקרן פנסיה צוברת הסתדרותית ותיקה ועבר להיות מועסק בשירות המדינה, במסגרתו היה זכאי לפנסיה תקציבית, מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות).

     במקרים שלפנינו, צברו העובדים זכויות בקרן פנסיה צוברת ותיקה, ולאחר מכן עברו לעבוד בשירות המדינה וצברו זכויות בפנסיה תקציבית לפי חוק הגמלאות. על העובדים הללו חל "הסכם להבטחת רציפות זכויות הפנסיה במעבר עובדים משרות המדינה לקרנות הפנסיה של ההסתדרות ומהקרנות לשרות המדינה" (הסכם שמספרו 273/73, להלן: הסכם הרציפות או הסכם הרציפות עם המדינה או הסכם הרציפות בין ההסתדרות לבין המדינה).

    על מנת לקבוע את דרך חישוב גמלתם של העובדים, עלינו לפרש את הוראות הסכם הרציפות, וכן את התקנונים והחקיקה הנוגעים לזכויות גמלאים אשר עברו מקרן פנסיה צוברת לפנסיה תקציבית בשירות המדינה.

 

תמצית העובדות הצריכות לעניינינו

 

[2] המערער בערעור עע756/05 (להלן: מר קוריצקי) הועסק בתקופה שבין נובמבר 1968 עד נובמבר 1988 בתעשייה האווירית, שם נצברו לזכותו כספים בקרן הפנסיה מבטחים – מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: "מבטחים"). "מבטחים" היא אחת מקרנות הפנסיה אשר היו בשליטת ההסתדרות הכללית, ואשר בשנת 2003, הועברו לשליטת המדינה, על מנת להבריאן, כפי שיפורט בהמשך דברינו (להלן: הקרנות הוותיקות או הקרנות ההסתדרותיות). לאחר סיום עבודתו בתעשייה האווירית, המשיך מר קוריצקי לצבור זכויות ב"מבטחים" מחודש דצמבר 1988 עד יולי 1989, כעובד המדרשה לחקלאות. לאחר מכן, מחודש אוגוסט 1989 עד דצמבר 1989 הפריש מר קוריצקי לעצמו כספים ל"מבטחים". מכאן, כי מר קוריצקי היה מבוטח בקרן "מבטחים" משנת 1968 עד דצמבר 1989. מסוף שנת 1989 ועד לפרישתו בינואר 2004 עבד מר קוריצקי במשרד הביטחון, שם צבר זכויות לגמלה על פי חוק הגמלאות. מהאמור עולה,  כי תקופת עבודתו הכוללת של מר קוריצקי היתה 36 שנים, ומתוכם כ-31 שנה היה מבוטח ב"מבטחים".

      עם פרישתו לגמלאות, החל מר קוריצקי לקבל גמלה בגובה 70% ממשכורתו הקובעת במדינה. כשלושה חודשים לאחר מכן, הופחתה הגמלה, כך שהיא חושבה על פי שיעור של 28.33% מהמשכורת הקובעת במדינה, בתוספת 42.17% לפי המשכורת הקובעת ב"מבטחים". על אף שהשיעורים הללו ביחד מגיעים ל- 70.5%, סכום הגמלה לה זכאי מר קוריצקי לפי החישוב החדש עומד על 11,487 ש"ח, לעומת 17,430 ש"ח כפי שקיבל על פי החישוב הקודם. זאת, משום שהמשכורת הקובעת ב"מבטחים" עמדה על סך של 10,511.69 ש"ח, לעומת משכורת קובעת של 24,951.99 ש"ח במדינה.

      יצוין, כי ביום 19.8.2003 הגיש מר קוריצקי בקשה לשמירה על רציפות זכויותיו לגמלה, באמצעות טופס "אישור לשמירת רציפות זכויות לגימלה של עובדים העוברים משירות המדינה למעסיק הקשור עם קרן פנסיה הסתדרותית (וכן להיפך)" (להלן: אישור לשמירת רציפות זכויות). הבקשה אושרה, תוך שהטופס נחתם על ידי המדינה ו"מבטחים".  ביום 31.1.2004 נשלחה למר קוריצקי הודעה מטעם המדינה, אשר כללה שיערוך נתוני פרישתו, ובו הובהר כי אחוזי הגמלה שלו יחושבו על פי 70% מהמשכורת הקובעת במדינה בסך 24,951.99 ש"ח.

 

[3] המערערת בערעור עע611/05 (להלן: הגב' גלייזר) עבדה ב"רשת עמל" בתקופה שבין אוגוסט 1973 ועד לאוגוסט 1993, שם צברה זכויות פנסיה בקג"מ. לאחר מכן, עברה הגב' גלייזר להיות מועסקת בשירות המדינה, שם צברה זכויות פנסיה על פי חוק הגמלאות, וזאת עד לפרישתה ביום 1.1.2004. מכאן, כי תקופת עבודתה הכוללת של הגב' גלייזר היתה 31 שנים.

      בדומה למר קוריצקי, גם הגב' גלייזר הגישה טופס אישור לשמירת רציפות זכויות, עליו חתמה המדינה וקג"מ. ביום 22.2.2004 נשלח לגב' גלייזר העתק מהודעה מטעם קג"מ למדינה, בה הובהר כי גימלתה תחושב על פי שיעור של 39.32% מהמשכורת הקובעת ב"קג'מ" בסך 7,408.72 ש"ח. בנוסף, נשלחה אליה הודעה מטעם המדינה, בה הובהר כי על האמור תתווסף הקצבה במדינה לפי שיעור של 30.67% מהמשכורת הקובעת בה, בסך 14,974.85 ש"ח. עם פרישתה לגמלאות, החלה היא לקבל גמלה חודשית כפי האמור. 

 

ההליכים בפני בית הדין האזורי ובפנינו

 [4] מר קוריצקי הגיש תובענה לבית הדין האזורי בתל אביב-יפו [1] כנגד החלטת הממונה על הגמלאות במשרד האוצר (להלן: הממונה על הגמלאות) להפחית את גמלתו.

      הגב' גלייזר הגישה תובענה כנגד החלטת הממונה על הגמלאות בבית הדין האזורי בבאר שבע [2]  לחשב את גימלתה רק בחלקה על פי משכורתה הקובעת במדינה. 

      בשני פסקי הדין מושא הערעורים שלפנינו, התקבלו ערעוריהם של הגמלאים, תוך שנקבע, כי "המשכורת הקובעת" לצורך חישוב גמלתם הינה משכורתם הקובעת כפי היותה במדינה.

      הממונה על הגמלאות הגיש ערעור לבית דין זה (עע754/05) כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב, אשר קבע כי הנטל לתשלום הגמלה למר קוריצקי מוטלת על המדינה, אשר רשאית לתבוע את הכספים שישולמו למר קוריצקי מ"מבטחים".

      "קג'מ" הגישה ערעור (עע496/06), כנגד קביעתו של בית הדין האזורי בבאר שבע לפיה עליה לחשב את שיעור הגמלה לו זכאית הגב' גלייזר לפי משכורתה הקובעת במדינה.

      מנגד, הגיש מר קוריצקי ערעור (עע756/05), כנגד דחיית תביעתו בעילות של הסתמכות ונוהג כפי שיפורט בהמשך, והגב' גלייזר הגישה ערעור (עע611/06) כנגד קביעתו של בית הדין האזורי, כי חבות תשלום הגמלה מוטלת על "קג'מ" בלבד, תוך שהמדינה משמשת רק כצינור להעברת התשלום אליה.

 

הצדדים שצורפו להליך בפנינו

 

[5] בהליך בפני בית הדין האזורי לא צורפה ההסתדרות או "מבטחים" כצד לתביעה אותה הגיש מר קוריצקי נגד המדינה. בעקבות פסק דינו של בית הדין האזורי הגישה "מבטחים" תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב-יפו לביטול פסק הדין שניתן בעניינו של מר קוריצקי. זאת, מן הטעם שהיא לא צורפה להליך, חרף הפגיעה בה ובמבוטחיה.

     עם הגשת הערעור שלפנינו החליט בית דין זה, כי על מנת להכריע ביעילות ובשלמות בשאלות העולות בערעורים בעניינו של מר קוריצקי, תצורף "מבטחים" כמשיבה להם. זאת, ותוך ויתור מצד "מבטחים" על תביעתה לביטול פסק הדין בבית הדין האזורי.

      הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) הודיעה על התייצבותה להליך, וזאת מהיותה צד להסכם הרציפות הנדון בערעורים, ועל פי הוראת סעיף 30(ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. לאחר קבלת עמדות הצדדים, ולאור היותה של ההסתדרות צד להסכם הרציפות, צורפה היא כמשיבה לשני הערעורים בעניינו של מר קוריצקי.

     אף הגב' בנין תורה בקשה להצטרף כצד להליכים בעניינו של מר קוריצקי. זאת, נוכח הגשת תביעה שנסיבותיה דומות לנסיבות הגשת תביעתו של מר קוריצקי, ומכוח תקנה 91 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בקשתה להצטרף כצד להליך נדחתה, אך ניתנה לה הרשות להגיש נייר עמדה בהליך. עמדתה כאמור הוגשה, ובא כוחה נכח בעת הדיון בבית דין זה ביום 8.6.2006.

 

הוראות חקיקה, הסכמים ותקנונים הנוגעים לסוגיה שלפנינו

 

    לשם הבנת הסוגיה שלפנינו, ירוכזו להלן מרבית הוראות החקיקה, ההסכמים והתקנונים עליהם הסתמכו בעלי הדין, והצריכים להכרעתנו.

 

הסכם הרציפות

 

[6] הסכם הרציפות בין ההסתדרות לבין המדינה נחתם ביום 31.5.1973, ותוקן בהסכמה בשנת 1977, 1979 ולבסוף בשנת 1988. לאחר חתימת הסכם הרציפות, חתמה המדינה, באמצעות שר האוצר, על שורה ארוכה של הסכמי רציפות זכויות, עם גופים נוספים, לרבות מרכז השלטון המקומי, הסתדרות המורים, הסוכנות היהודית ועוד.

      להלן סעיפי הסכם הרציפות, לאחר תיקונו בשנת 1979, הנוגעים לעניינינו:

 

1.         הגדרות. בהסכם זה: ...

"המשכורת הקובעת" – כמשמעותה בחוק הגימלאות לגבי הגימלה המשתלמת על ידי המדינה, או המשכורת לפיה מחושבת הגימלה המשתלמת על ידי הקרן.

5.         גימלה בהתאם להסכם זה תשולם על ידי המוסד האחרון בו מבוטח העובד העובר ערב פרישתו, בתנאי שכל מוסד קודם בו שירת העובד העובר ימלא אחר חובת השתתפותו בתשלום הגמלה למוסד המשלם את הגמלה, בהתאם להוראות הסכם זה וכל מוסד יהיה אחראי בנפרד בעבור הזכויות הקשורות בו בהתאם להוראות הנהוגות בו, אלא אם נאמר אחרת בהסכם זה.

10.       חישוב גימלה בפרישת זיקנה מגוף -פרש עובד פרישת זקנה מגוף, יקבל את הגמלה המגיעה לו מן הקרן, והגמלה בעבור השירות במדינה תהיה לפי חוק הגמלאות. המשכורת הקובעת תהיה המשכורת הקובעת של העובד בעת פרישתו מהגוף ובלבד שהדרגה לפיה מחושבת משכורת זו לא תעלה על הדרגה הגבוהה ביותר הקיימת לפי הסכמי העבודה בשירות המדינה לגבי סולם הדירוג בו שוב [כך במקור, ס.א.] העובד ערב עזיבתו את שירות המדינה. פרש העובד מהגוף כשהוא משובץ בסולם דירוג שאינו קיים בשירות המדינה, לא תעלה הדרגה לפיה מחושבת המשכורת הקובעת על הדרגה הגבוהה ביותר בסולם הדירוג בו היה העובד משובץ בשירות המדינה ערב עזיבתו את שירות המדינה, או על הדרגה הגבוהה ביותר של סולם הדירוג המתואם לפי חוק הגמלאות לסולם הדירוג בו היה משובץ בשירות המדינה כאמור.

11.       חישוב הגימלה בפרישת זיקנה מהמדינה - פרש עובד פרישת זקנה מהמדינה, יקבל את הגמלה המגיעה לו מהמדינה והגמלה בעבור השירות בגוף תהיה לפי תקנות הקרן. המשכורת הקובעת תהיה המשכורת הקובעת של העובד בעת פרישתו משירות המדינה, ובלבד שמשכורת זו לא תעלה על המשכורת הקובעת המרבית הנהוגה לגבי המבוטחים בקרן.

 

12.       היתה המשכורת הקובעת של הזכאי, בעת הפרישה מן המוסד המשלם, נמוכה מן המשכורת הקובעת של הזכאי במוסד קודם ערב עזיבתו, תשולם לזכאי גימלה בעבור שירותו במוסד הקודם בהתאם למשכורת הקובעת במוסד הקודם ערב עזיבתו את המוסד הקודם.

 

     במקרה דנן, סעיף 11 להסכם הרציפות הוא הסעיף הרלוונטי לעניין קביעת המשכורת הקובעת, שכן עניינינו בעובדים אשר פרשו משירות המדינה, ולא בעובדים אשר פרשו ממקום עבודה אשר ביטח את עובדיו בקרן פנסיה צוברת, עליהם מדבר סעיף 10. לעניין האחריות לתשלום הגמלה – ההוראה הרלוונטית הינה הוראת סעיף 5 המצוטט לעיל. בסעיפים אלו נעסיק בהרחבה בהמשך דברנו.


חוק הפיקוח

 

[7] בשנת 2003, במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג-2003 (להלן: חוק התכנית הכלכלית) תוקן חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפיקוח), והוסף לו פרק ז1 (סעיפים 78א – 78יט). להלן הסעיפים מחוק הפיקוח הדרושים להכרעתנו:

            פרק ז'1: קרנות פנסיה ותיקות – מינוי מנהל מיוחד, תכניות הבראה וסיוע ממשלתי

...

סימן ד': תקנון אחיד ותכניות התייעלות

 

78א.    מטרתו   של  פרק  זה  לטפל   בגירעון   האקטוארי   של   קרנות 

הפנסיה הוותיקות, כדי להביאן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים ומתן סיוע ממשלתי שיאפשר להן לשלם קצבאות לעמיתיהן, והכל בהתחשב ביכולתו של משק המדינה ותוך יצירת אחידות במערך הזכויות.

 

            78ט.    (א)      המפקח יכין תקנון אחיד לכל הקרנות הוותיקות שמונה להם

מנהל מיוחד, במטרה להביאן לאיזון אקטוארי ולכך שיוכלו לשלם קצבאות לעמיתיהן, בשים לב לסיוע הממשלתי שיינתן לפי הוראת סימן ה' וליצירת אחידות במערך הזכויות.

(ב)       התקנון האחיד יוכן על פי עקרונות והוראות אלה:

                        (1)       לא תהיה הפליה בין עמיתים בקרן;

                        ...

מיום 1.6.2003

תיקון מס' 10

ס"ח תשס"ג מס' 1892 מיום 1.6.2003 עמ' 482 (ה"ח 25)

הוספת סעיף 78ט

 

מיום 1.4.2004

תיקון מס' 11

ס"ח תשס"ד מס' 1919 מיום 18.1.2004 עמ' 56 (ה"ח 64)

הוספת פסקה 78ט(ב)(9)

 

מיום 4.4.2004

פסקה 78ט(ב)(3) מיום 1.10.2003

תיקון מס' 12

ס"ח תשס"ד מס' 1936 מיום 4.4.2004 עמ' 370 (ה"ח 95)

(ב) התקנון האחיד יוכן על פי עקרונות והוראות אלה:

(1) לא תהיה הפליה בין עמיתים בקרן;

(2) כללי חישוב זכויות העמיתים יהיו אחידים לכל הקרנות הוותיקות שמונה להן מנהל מיוחד, וייקבעו באופן ברור ובלתי תלוי בהפעלת שיקול דעת של הקרן או של כל גורם אחר;

(3) חישוב הקצבה למי שיתחיל לקבל קצבה ביום ה' בתשרי התשס"ד (1 באוקטובר 2003) (בפסקה זו – המועד הקובע) או אחריו, ייעשה כמפורט להלן, ובלבד שתקרת העליה הריאלית בשכר הקובע לקצבה החל בחודש מרס 1996 בחודש אוקטובר 2003 לפי כל שיטת חישוב, תהיה 2 אחוזים בשנה:

(א) לענין עמיתים בקרן ותיקה שפסקת משנה (ב) אינה חלה עליה – בהתבסס על שיטת ממוצע היחסים של השכר הנהוגה בקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, בשינויים שיקבע המפקח בתקנון האחיד;

(ב) לענין עמיתים בקרן ותיקה שהמפקח קבע כי ערב המועד הקובע התבסס תקנונה על שיטת שלוש השנים האחרונות, תחושב הקצבה כסכומם של שני אלה:

(1) בעד התקופה שעד המועד הקובע – בהתבסס על שיטת ממוצע שלוש השנים האחרונות, כפי שיקבע המפקח;

(2) בעד התקופה שמן המועד הקובע ואילך – בהתבסס על שיטת ממוצע היחסים של השכר, כאמור בפסקת משנה (א);

(4) ייקבע מנגנון איזון אקטוארי, לרבות כללים לענין עתודה אקטוארית;

(5) נכסי הקרן ישמשו אך ורק לתשלום קצבאות לעמיתים לפי התקנון ולכיסוי הוצאות התפעול של הקרן, הכל בהתאם לכללים ולהנחיות שיקבע המפקח;

(6) הקרן תנכה דמי ניהול בשיעור של 2% מתוך תשלומיה לעמיתים, בין שהם קצבאות ובין שהם תשלומים חד-פעמיים:

(6) הקרן תנכה דמי ניהול בשיעורים כמפורט להלן, מתוך תשלומים שהיא משלמת על פי התקנון האחיד, בין שהם קצבאות ובין שהם תשלומים חד-פעמיים:

(1) בשנת 2004 – %⅓;

(2) בשנת 2005 – 1%;

(3) בשנת 2006 - %½1;

(4) משנת 2007 ואילך - %¾1;

(7)   השכר המובטח בקרן, לגבי כל חודש, יחושב כתשלום שהועבר בפועל לקרן כשהוא מחולק בסך שיעורי התשלום שיש להעביר לקרן לפי הוראות סעיף 78יא;

(8)   הועלה גיל הפרישה לפי כל דין, יועלה גיל הזכאות לקצבת זקנה בהתאמה; כל עוד לא הועלה גיל הפרישה לגיל 67 לגבר ולאישה, יכוסה ההפרש מחציתו על ידי שינוי זכויות של העמיתים ומחציתו על ידי הגדלת הסיוע הממשלתי מעבר לסכום הנקוב בפסקה (1) של סעיף 78יד(א), כאמור בפסקה (2) של אותו סעיף; לענין פסקה זו, "ההפרש" – ההפרש שבין התחייבויות הקרן כפי שיהיו אם יועלה גיל הפרישה לגיל 67 לגבר ולאישה לבין התחייבויות הקרן אם לא יועלה גיל הפרישה כאמור "ההפרש"- ההפרש שבין התחייבויות הקרן כפי שיהיו אם יועלה גיל הפרישה לגיל 67 לגבר ואישה לבין התחייבויות הקרן כשגיל הפרישה הוא גיל 67 לגבר שנולד בחודש מאי 1942 ואילך  וגיל 64 לאישה שנולדה בחודש מאי 1953 ואילך;

(9)   הקצבה למי שהחל לקבלה לפני הגיעו לגיל הפרישה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, תופחת בשיעור שייקבע בתקנון האחיד, לפי חישוב אקטוארי שיבטיח כי הקדמת הפרישה כאמור לא תיצור גירעון אקטוארי;

 

מיום 1.10.2003

תיקון מס' 14

ס"ח תשס"ה מס' 2008 מיום 29.6.2005 עמ' 527 (ה"ח 81)

הוספת פסקה 78ט(ב)(10)

78י.     (א)      החל ביום שיקבע המפקח יחליף התקנון האחיד את התקנון

שנהג בכל אחת מהקרנות הוותיקות שמונה להן מנהל מיוחד.

                        (ב)       הוראות התקנון האחיד יחולו על אף האמור בכל הסכם או

הסדר אחר.

מיום 1.6.2003

תיקון מס' 10

ס"ח תשס"ג מס' 1892 מיום 1.6.2003 עמ' 482 (ה"ח 25)

הוספת סעיף 78יז

78יח.               הוראות פרק זה יחולו על אף האמור בכל דין או הסכם, לרבות הסכם קיבוצי.

מיום 1.6.2003

תיקון מס' 10

ס"ח תשס"ג מס' 1892 מיום 1.6.2003 עמ' 482 (ה"ח 25)

הוספת סעיף 78יח

מיום 1.8.2005

תיקון מס' 15

ס"ח תשס"ה מס' 2018 מיום 1.8.2005 עמ' 732 (ה"ח 66)

 

 

חוק הגמלאות

 

[8] חוק זה מסדיר את זכויות עובדי המדינה בפנסיה תקציבית. להלן הסעיפים הרלוונטיים לעניינינו:

            86.       (א)      שר האוצר רשאי להתקשר עם מעביד בהסכם – כללי

או מיוחד לאדם ששמו נקוב בהסכם – שלפיו תקופת עבודתו, כולה או מקצתה, של העובר משירות המדינה לעבודה אצל המעביד או להיפך, תבוא בחשבון לענין זכויות לגמלאות, כולן או מקצתן, מן המדינה לפי חוק זה או מן המעביד שלא לפי חוק זה, וכן מקצתן מזו ומקצתן מזה, הכל לפי תנאים שיראו לקבוע בהסכם, לרבות תשלום ותחולה למפרע.

 

            87.       (א)      הסכם לפי סעיפים 85 או 86, דינו, לענין זכויותיו של

האדם שההסכם חל עליו ושל שאיריו, כדין הסכם שאף הם צד בו, ודין גמלאות המגיעות לאדם לפי ההסכם מאוצר המדינה – כדין גמלאות לפי חוק זה.

 

מיום 3.8.1973

תיקון מס' 7

ס"ח תשל"ג מס' 712 מיום 3.8.1973 בעמ' 257 (ה"ח 943)

זכויות העובד על פי הסכם עם ארגון ציבורי

87. (א) הסכם לפי סעיף 86 סעיפים 85 או 86, דינו, לענין זכויותיו של האדם שההסכם חל עליו ושל שאיריו, כדין הסכם שאף הם צד בו, ודין גמלאות המגיעות לאדם לפי ההסכם מאוצר המדינה – כדין גמלאות לפי חוק זה.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) – אדם שפרש משירות המדינה ועבר לעבוד בארגון ציבורי אדם שפרש משירות המדינה בתפקיד שחוק זה חל עליו ועבר לעבוד אצל מעביד אחר, או בשירות המדינה בתפקיד שחוק זה אינו חל עליו, ואותה פרישה מהווה עילה לתשלום גמלה לפי חוק זה על השירות שממנו פרש, יהא זכאי לגמלה זו בלבד; אולם –

(1) אם העובד הודיע לממונה בכתב, תוך התקופה שנקבעה בהסכם הכללי, כי הוא בוחר בזכויותיו לפי אותו הסכם, יהא זכאי רק לזכויות אלה;

(2) אם הביא נציב השירות את ההסכם לידיעת העובד בדרך שנקבעה בתקנות, יהיה העובד זכאי לזכויותיו לפי ההסכם בלבד, זולת אם הודיע לממונה, תוך הזמן ובדרך שנקבעו בתקנות, כי הוא בוחר בזכויותיו לפי חוק זה ולא לפי ההסכם.

            88.                   לא יתקשר שר האוצר בהסכם מיוחד לפי סעיפים 85

או 86 אלא בהסכמת העובד שההסכם חל עליו, והוא יקבע בתקנות את התנאים שבהם מותר להתקשר בהסכמים כאמור, ובלבד שלא יתנה על הסכמת העובד.

 

מיום 3.8.1973

תיקון מס' 7

ס"ח תשל"ג מס' 712 מיום 3.8.1973 בעמ' 257 (ה"ח 943)

החלפת סעיף 88

הנוסח הקודם:

88. שר האוצר יקבע בתקנות את התנאים שבהם מותר להתקשר בהסכם מיוחד לפי סעיפים 85 (ב) או 86.

89.               שר האוצר רשאי לאצול מסמכויותיו להתקשר בהסכם מיוחד לפי סעיפים 85 או 86, או בהסכם לפי סעיף 92.

 

מיום 3.8.1973

תיקון מס' 7

ס"ח תשל"ג מס' 712 מיום 3.8.1973 בעמ' 257 (ה"ח 943)

 90.                  הסכם כללי לפי סעיפים 85 או 86 טעון המלצת ועדת השירות ויפורסם ברשומות.

 

מיום 3.8.1973

תיקון מס' 7

ס"ח תשל"ג מס' 712 מיום 3.8.1973 בעמ' 257 (ה"ח 943)

90. הסכם כללי לפי סעיפים 85 (ב) או 86 סעיפים 85 או 86 טעון המלצת ועדת השירות ויפורסם ברשומות.

                        103.(א)           כל כלל, תנאי או הוראה כללית אחרת הנקבעים לפי

חוק זה על ידי נציב השירות או ועדת השירות ייקבעו אחרי משא ומתן עם נציגות עובדי המדינה ועם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של העובדים במדינה.

 

(ב)       נתגלעו חילוקי דעות בין ועדת השירות או נציב השירות ובין נציגות עובדי המדינה בענין שסעיף קטן (א) חל עליו, רשאית נציגות עובדי המדינה להביא את השאלה שבמחלוקת בפני ועדת תיווך.

(ג)       ועדת התיווך תהיה של שלושה חברים שיתמנו על ידי שר העבודה; חבר אחד יתמנה לפי המלצת ועדת השירות, חבר שני לפי המלצת נציגות עובדי המדינה והחבר השלישי ישמש כיושב ראש; עובד המדינה לא יתמנה כחבר ועדת התיווך.

 

                        104.     כל   כלל,  תנאי  או  הוראה  שנקבעים  לפי  חוק  זה  על  ידי

הממשלה או על ידי שר האוצר, בין בתקנות ובין בדרך אחרת, ייקבעו לפי המלצת ועדת השירות; ועל מתן המלצה לכלל, לתנאי או להוראה כללית אחרת יחולו חובת המשא ומתן וזכות התיווך כאמור בסעיף 103.

 

תקנון "מבטחים"

 

[9] תקנון "מבטחים" היה בתוקף עד ליום 1.10.2003, וכלל בתוכו תקנות להבטחת רציפות זכויות הפנסיה. בתוך כך, תקנה 56 קבעה כדלקמן:

 

56.       חבר שהיה בקרן ו/או בקרן פנסיה יסוד של מבטחים ו/או בקרן פנסיה אחרת עמה יש למבטחים הסדר להבטחת רציפות זכויות פנסיה, יקבעו זכויותיו על פי תקנות רציפות זכויות. עותק תקנות רציפות זכויות מצורף כנספח ב' ומהווה חלק בלתי נפרד מהתקנות. הסכמים שנעשו ושיעשו בין מבטחים לבין מוסדות וגופים אחרים בדבר הסדר להבטחת רציפות זכויות, מהווים ויהוו חלק בלתי נפרד מהתקנות.

 

            נספח ב' לתקנות "מבטחים" כלל את התקנות לרציפות זכויות הפנסיה לרבות הוראות לרציפות זכויות לפנסיית זקנה ובין היתר הוראות לעניין אופן חישוב השכר הקובע (המשכורת הקובעת) לפנסיית זקנה:

 

"9.  א. הקרן המשלמת תחשב את השכר הקובע לחישוב הפנסיה   

            של החבר לפנסית זיקנה על-פי תקנותיה.

       ב.  למרות האמור בס"ק (א) לעיל, אם השכר הקובע של החבר לפי תקנות הקרן המשתתפת גבוה מהשכר הקובע לפי תקנות הקרן המשלמת, יחושב השכר הקובע בגין תקופת החברות בקרן המשתתפת לפי השכר הקובע כמוגדר בתקנותיה של הקרן המשתתפת.

 

ג.         למרות האמור בס"ק א לעיל אם השכר הקובע של החבר לפי תקנות הקרן המשלמת גבוה מהשכר הקובע של חבר בקרן המשתתפת לפי תקנותיה יחושב השכר הקובע בגין תקופת החברות בקרן המשתתפת כדלקמן:-

1.         אם החבר צבר וותק פנסיוני מזכה בקרן המשתתפת של פחות מ-10 שנים יחושב השכר הקובע כמוגדר בתקנותיה של הקרן המשלמת אך לא יותר מהשכר המרבי הנהוג לגבי העובדים באותו מקצוע או דירוג אליו השתייך החבר בקרן המשתתפת.

במקרים בהם לא ידוע הדירוג או המקצוע אליו השתייך החבר יקבע השכר המרבי של החבר בקרן המשתתפת לפי השכר הקובע של החבר על פי תקנות הקרן המשתתפת כשהוא צמוד לשינויים בשכר הממוצע במשק.

2.         אם החבר צבר וותק פנסיוני מזכה בקרן המשתתפת מעל 10 שנים ייקבע השכר הקובע בקרן המשתתפת על-פי השכר הקובע של החבר בקרן המשלמת, אך לא יותר מהשכר המרבי הנהוג בקרן המשתתפת."

 

תקנון קג"מ

 

[10] בתקנון קג"מ, אשר הוכתר בכותרת "הלכות הגמלאות", אשר היה בתוקף משנת 1981 ועד לשנת לכניסתו לתוקף של התקנון האחיד בחודש אוקטובר 2003 הוגדרה "המשכורת החודשית הכוללת" בסעיף 1, הוא סעיף ההגדרות, כדלקמן:

 

"–        תשלום שהמוסד משלם לעובדו בגין חודש עבודה או חלקו ושעל-פיו משולמים לקרן בהתאם דמי-גמולים במועדם וכסדרם ואשר תורכב מהרכיבים הבאים:

א)        שכר יסוד;

ב)        תוספת משפחה;

ג)         תוספת ותק בגין אותה דרגה;

ד)        תוספת יוקר;

ה)        רכיבים שנכללים במשכורת בהתאם להחלטת מוסדות ההסתדרות המוסכמים או רכיבים נוספים אחרים שהם תשלומים קבועים לעובד ואשר הוסכם לגביהם בכתב ומראש בין המוסד והקרן לכללם במשכורת ובכפיפות לתנאי ההסכם.

–          הרכיבים א',ב',ג', בהגדרת משכורת לעיל יילקחו בחשבון על פי טבלת משכורת ארצית שתאושר על ידי האיגוד המקצועי, ובהעדר טבלה כזו, מותנה הדבר בהסכמת הקרן מראש עם המוסד".

 

      החל משנת 1987 מחושב השכר הקובע בקג"מ לפי שיטת הממוצעים בלבד. ממועד זה השכר ממנו משלמים דמי גמולים על ידי העמית ומעסיקו נקבע על פי "המשכורת החודשית הכוללת", שנקבע בסעיף ההגדרות אשר צוטט לעיל, וחושבה על פי שיטת הממוצעים.

    הבסיס לחישוב הגמלה של הגב' גליזר היה "ממוצע היחסים של השכר", המורכב מ"מספר חודשי החברות בכל שנה, יחסי השכר בכל שנות הביטוח", ומרכיב נוסף של החישוב היה "השכר הממוצע המחושב", שנקרא גם "אמדן השכר הממוצע".

 

התקנון האחיד [3]

 

[11] ביום פרישתם של הגמלאים בעניינינו, היה בתוקף התקנון האחיד, באשר מר קוריצקי והגב' גלייזר פרשו אחרי 1.10.2003. 

     המחוקק בשנת 2003 התערב באופן ישיר בניהולן של קרנות הפנסיה, על מנת להביא להבראתן, ולאפשר להן לעמוד בהתחייבויותיהן לעמיתיהן, ובתוך כך תוקן חוק הפיקוח. מטרת התיקון הובהרה בסעיף  78א לחוק, כפי שצוטט לעיל, ומובא שוב להלן:

 

78א.    מטרתו של פרק זה לטפל בגירעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות, כדי להביאן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים ומתן סיוע ממשלתי שיאפשר להן לשלם קצבאות לעמיתיהן, והכל בהתחשב ביכולתו של משק המדינה ותוך יצירת אחידות במערך הזכויות.

 

     בדברי ההסבר לחוק הובא תיאור של הגירעון האקטוארי האדיר שהיה קיים בקרנות הפנסיה הותיקות בסוף שנת 2001, תוך הצגת תמונת מצב עגומה, לפיה הקרנות הותיקות לא תוכלנה לעמוד בהתחייבויותיהן לעמיתיהן בתוך זמן לא רב. גורמים במדינה השמיעו טענות לפיהן הגירעונות של קרנות הפנסיה נבעו, בין היתר, מניהול כושל והענקת הטבות מפליגות ולא שוויונות לקבוצות עובדים מסוימות. בין היתר, נאמר שם, כי: "מצב זה דורש טיפול מיידי. הטיפול במשבר יהיה אפקטיבי יותר ככל שיוקדם, בין השאר, משום שלמעלה ממחצית ההתחייבויות של קרנות הפנסיה הוותיקות הן לעמיתים שעדיין לא פרשו לפנסיה, וזכויותיהם הפנסיוניות טרם התגבשו". 

     אשר לביצוע הוראות החוק נאמר בדברי ההסבר לחוק הפיקוח כדלקמן:

 

"בשל ההיבט הציבורי המיוחד של ההסדר הנוגע לקרנות הפנסיה, מוצע כי התכנית לא תגובש בידי המנהל המיוחד, אלא שעקרונות התכנית ייקבעו בחוק ראשי, והיא תגובש באמצעות קביעת תקנון אחיד וברור לכלל הקרנות, בהתאם לעקרונות שנקבעו כאמור"

 

     סעיף 78ט(א) לחוק הסמיך את המפקח על הביטוח להכין תקנון אחיד אשר ישמש כמסמך המשפטי שביסוד תכנית ההבראה לכל קרנות הפנסיה הוותיקות, כפי האמור בסעיף 78ט(א) לחוק הפיקוח, שצוטט לעיל, ומובא להלן שוב:

 

            78ט.    (א)      המפקח   יכין   תקנון   אחיד   לכל   הקרנות

הוותיקות שמונה להם מנהל מיוחד, במטרה להביאן לאיזון אקטוארי ולכך שיוכלו לשלם קצבאות לעמיתיהן, בשים לב לסיוע הממשלתי שיינתן לפי הוראת סימן ה' וליצירת אחידות במערך הזכויות.

 (ב)      התקנון האחיד יוכן על פי עקרונות והוראות אלה:

                        (1)       לא תהיה הפליה בין עמיתים בקרן;

                        ...

 

     וכך בא לעולם התקנון האחיד. תקנון זה נועד להחליף את התקנונים אשר נהגו בקרנות הפנסיה הותיקות. התקנון האחיד פורסם בשנת 2003 ומועד כניסתו לתוקף  נקבע ליום 1.10.2003. בפועל הוציא המפקח תקנון אחיד אחד, אולם כל קרן הסתדרותית החליפה את התקנון הקודם בתקנון האחיד, כאשר כל אחת פרסמה מסמך הנושא את הלוגו שלה, ובו מופיעות הוראות התקנון האחיד.

      התקנון האחיד נוסח, ובהמשך תוקן, תוך הידברות בין נציגי הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) לנציגי הממשלה, וכן בעקבות ובמהלך הליכים משפטיים אשר ננקטו בפני בית דין זה[4].

      בסיכום דברים מיום 5.1.2004, באו לידי ביטוי הסכמות שהושגו בין שר האוצר לבין יו"ר ההסתדרות, אשר כללו תיקון לחוק הפיקוח והתקנון האחיד, והביאו לידי מיצוי תביעות מלא של הצדדים, בכפוף לסייגים שפורטו במכתב מאותו יום מטעם מר שלמה שני, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, אל הממונה על שוק ההון. 

     רציפות זכויות הפנסיה - פרק י"א לתקנון האחיד כולל את הוראות בדבר רציפות זכויות הפנסיה (להלן: הוראות רציפות הזכויות שבתקנון האחיד).

      סעיף 50(ג) שבו עוסק בעמית שהיה מבוטח בשתי קרנות פנסיה הסתדרותיות ואילו סעיף 63א עוסק בעמית שהיה מבוטח בקרן פנסיה הסתדרותית וכן בפנסיה תקציבית.

     מבוטח בשתי קרנות פנסיה - סעיף 50(ג) לתקנון האחיד קובע, כי:

 

"50. (ג)           הוראות   פרק   זה   יבואו   במקום   הוראות   תקנות

להבטחת רציפות זכויות פנסיה בין קרנות הפנסיה של ההסתדרות ובמקום הסכם בין קופת פנסיה לעובדי הדסה בע"מ ובין קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ וקרן מקפת מרכז פנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ" .

 

מכוח סעיף 50(ג) לתקנון האחיד בוטלו הסכמי הרציפות שהיו קיימים עד ליום 1.10.2003, אשר עניינם ברציפות זכויות מבוטחים בשתי קרנות פנסיה הסתדרותיות, והוחלפו על ידי הוראות הרציפות שבפרק י"א לתקנון האחיד. סעיף 50(ג) שלעיל אינו עוסק במבוטח בקרן הסתדרותית אשר עבר לשירות המדינה כעובד אשר חוק הגמלאות חל עליו, או להיפך. במקרים אלו, קרי, מקרים בהם העובד היה מבוטח הן בקרן פנסיה הסתדרותית והן בפנסיה תקציבית, חל סעיף 63א לתקנון האחיד שזה לשונו:

 

63א.    רציפות זכויות אחרת  - הנהלת  הקרן  תתאים  נוסח  הסכמי

רציפות הנוגעים לפנסיה תקציבית או לקרן פנסיה ותיקה אחרת, שנחתמו לפני המועד הקובע, בהתאם להוראות פרק זה, בשינויים המחוייבים, ובכפוף לאישור הממונה. [ההדגשה הוספה – ס.א.]

 

      על מנת להחליף את הסכם הרציפות שחל על עמית אשר צבר זכויות הן בקרן פנסיה הסתדרותית והן בפנסיה תקציבית מכוח חוק הגמלאות, שלח הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון (להלן: הממונה על שוק ההון) ביום 4.11.2003, מכתב אל המנהלים המיוחדים של קרנות הפנסיה הותיקות, אשר מונו כחלק מתכנית ההבראה לקרנות הפנסיה הותיקות ומכוח חוק הפיקוח (להלן: המכתב מטעם הממונה על שוק ההון). במכתב זה, התבקשו המנהלים המיוחדים להתאים את נוסח הסכמי רציפות הזכויות עליהם חתומה הקרן, בהתאם להוראות חוק הפיקוח והוראות התקנון האחיד. באותו מכתב נאמר, בין היתר, כי "עד להסדרת הנושא, הקרן אינה רשאית להשתתף בתשלום קצבאות למבוטחים (אשר חודש הזכאות הראשון שלהם לקצבה הו מחודש אוקטובר ואילך וביקשו להחיל עליהם הסכם רציפות), בסכום העולה על הסכום שיחושב לפי הוראות התקנון האחיד".

      יצוין, כי עד היום, לא הובא בפנינו מידע על ביצוע ההתאמות הנדרשות בהסכמי הרציפות או קבלת אישור הממונה, כנדרש בסעיף 63א לתקנון האחיד. 

     לאחר קבלת המכתב מטעם הממונה על שוק ההון, חישבו מחדש מבטחים וקג"מ את הגמלה של מר קוריצקי והגב' גלייזר, על פי שיטת החישוב שנקבעה בתקנון האחיד.

      חישוב הפנסיה החדש הקנה למר קוריצקי ולגב' גלייזר גמלאות נמוכות מאלה אשר חושבו על פי הסכם הרציפות עם המדינה. על כן, עתרו הגמלאים לבית הדין לעבודה, ופתחו בהליכים המשפטיים שבסופם ניתנו פסקי הדין מושא הערעור דנא.

דיון והכרעה

     סדר הדיון יהיה כדלהלן:

[א] האחריות לתשלום הגמלה – בפרק זה נדון בשאלה על מי מוטלת האחריות לתשלום מלוא הגמלה. האם על הקרן המשלמת או המדינה כמשלמת, או על כל גוף (קרן או המדינה) בעבור חלקו בגמלה.

[ב] מעמדו של הסכם הרציפות – בפרק זה נדון בשאלת מעמדו של הסכם הרציפות בין המדינה לבין ההסתדרות לאחר כניסתו לתוקף של התקנון האחיד. מסקנתנו בפרק זה הינה, כי הוראותיו של הסכם הרציפות גוברות על הוראות הרציפות שבתקנון האחיד.

 [ג] פירוש הוראת סעיף 11 להסכם הרציפות – נוכח מסקנתנו בדבר מעמדו של הסכם הרציפות בין המדינה לבין ההסתדרות, נדון בפרק זה בפרשנות סעיף 11 להסכם הרציפות, לרבות שאלת אופן חישוב "המשכורת הקובעת" לצורך חישוב הגמלה החודשית.  

 

האחריות לתשלום הגמלה

 

תמצית טענות הצדדים

 

[12] לטענת הממונה על תשלום הגמלאות, מהוראת סעיף 5 להסכם הרציפות עולה, כי האחריות לתשלום הגמלה מוטלת על כל מוסד בו עבדו מר קוריצקי והגב' גלייזר (להלן: הגמלאים), ובהתאם להוראות הנהוגות בו. על כן, ככל שהגמלאים זכאים לגמלה בשיעור גבוה יותר מהגמלה אשר נקבעה להם ב"מבטחים" וב"קג'מ" (להלן: קרנות הפנסיה הותיקות), עליהם למצות את ההליכים בינם לבין קרנות אלו, כאשר אין למדינה מעמד בהליכים אלה, בהיותה אך הגורם המעביר את הכספים מהקרנות לגמלאים.

      לטענתו, קבלת עמדת הגמלאים תוביל למצב בו זכויות עמיתים בקרנות הפנסיה, אשר עברו לעבוד בשירות המדינה תיגזרנה על פי הוראות חוק הגמלאות, ותשולמנה מהקרן מבלי שהופרשו עבורה כספים לאורך שנות העבודה בשירות המדינה. הדבר יוביל להעדפה של עמיתים אשר עברו מקרנות הפנסיה למדינה, והפסיקו להפריש כספים לקרן, על פני עמיתים אשר עברו מקרן פנסיה אחת לאחרת, ואשר המשיכו להפריש כספים כאמור. זאת, בניגוד לעקרון הערבות ההדדית, ועקרון השוויון.

      עוד הזהירה המדינה כי אם נפרש את הסכמי הרציפות בהתאם לגישת הגמלאים, ישליך הדבר ויכביד מאד על תקציביהם של גופים ציבוריים אחרים הקשורים בהסכמי רציפות דומים, ובכללם רשויות מקומיות, אוניברסיטאות והמוסד לביטוח לאומי.

 

[13] מר קוריצקי טען לקיומו של נוהג, לפיו המדינה לקחה על עצמה משך שנים את האחריות לשלם לגמלאיה את כל הגמלה בהתאם למשכורת הקובעת במדינה, וזאת בלא קשר לכספים המתקבלים מקרן הפנסיה. על כן, קמה זכאותו לתשלום הגמלה מכוח הנוהג הקיים וההסתמכות עליו, בייחוד נוכח התימוכין הקיימים בהסכמים הקיבוציים ובחקיקה כפי פרשנותו אותם.

      מר קוריצקי ציין, כי השאלה על מי מוטלת חובת התשלום עניינה במישור היחסים שבין המדינה לקרנות הפנסיה, ואין הוא צד לשאלה זו.  

      עוד טוען מר קוריצקי, כי הסכם הרציפות מהווה חלק בלתי נפרד מהתקנון של "מבטחים", ולביסוס עמדתו מביא הוא את סעיף 56 בפרק י"ג לתקנון "מבטחים" מחודש נובמבר 2002 הקובע כי "...הסכמים שנעשו ושיעשו בין מבטחים לבין מוסדות וגופים אחרים בדבר הסדר להבטחת רציפות זכויות, מהווים ויהוו חלק בלתי נפרד מהתקנות".

 

[14] ערעורה של הגב' גלייזר הופנה כנגד קביעת בית הדין האזורי, לפיה המדינה מהווה אך צינור לתשלומים המגיעים לגמלאים מקרן הפנסיה, והאחריות לתשלום עצמו מוטלת על הקרן בלבד. לטענתה, יש לפרש את סעיף 5 להסכם הרציפות, כמטיל חובה על המדינה לשלם את מלוא הגמלה, כאשר בפני המדינה עומדת הזכות לתבוע את הכספים המגיעים מהקרן, במישור היחסים שבין השתיים, ובלא שהגמלאים יעמדו בתווך. לגישת הגב' גלייזר, עניינו של חוק הפיקוח והתקנון האחיד בגמלאים אשר פרשו עם זכאות לפנסיה צוברת, ולא אלה שפרשו לפנסיה תקציבית. למרות שחלק מהפנסיה התקציבית המשולמת על ידי המדינה ממומנת על ידי קרנות הפנסיה, אין בכך כדי להשפיע על מישור היחסים שבין העובד הפורש לבין המדינה, כי אם בין המדינה לבין קרן הפנסיה בלבד.

      לתמיכה בטענותיה, מביאה הגב' גלייזר סעיפים מהוראות התקשי"ר הקובעות, בין היתר, כי המוסד ממנו פרש העובד הוא המוסד החייב בתשלום הגמלה, וכן, כי "המשכורת הקובעת לצורך קבלת הגמלה של עובד שעבר מגוף לשירות המדינה ופרש, תהיה משכורתו של העובד בעת פרישתו משירות המדינה" (סעיפים 85.913 ו-85.919 לתקשי"ר). לטענתה, מרגע חתימתה על הסכם רציפות הזכויות, אין היא זכאית עוד לפנסיה צוברת המחושבת לפי תקנון "קג'מ", כי אם לפנסיה תקציבית מהמדינה, על פי המשכורת הקובעת בה, ולפי כללי החישוב בה. הסכם הרציפות הוציא את אותם עובדים אשר עברו לשירות המדינה, והצטרפו להסדר זה,  מתחולת תקנון הקרן עליהם. ההתחשבנות באשר למימון הגמלה המשולמת על ידי המדינה, צריך שיעשה בין שני הגורמים – המדינה ו"קג'מ" – בלא מעורבותו של העובד הפורש, הזכאי לקבלת גמלה אחת מהגוף ממנו פרש.

 

הכרעה

 

תכליתו של הסכם הרציפות

 

[15] תכליתן של תקנות הרציפות שבתקנוני הקרנות הינן להקל על מעבר עובדים בין מפעל בו מבוטחים העובדים בקרן פנסיה הסתדרותית ותיקה לבין מפעל אחר שבו מבוטחים עובדיו בקרן כזאת. כמו כן, הסכם הרציפות שנעשה עם המדינה וגופים ציבוריים אחרים נועד להקל על המעבר בין מקום עבודה בו מבוטחים העובדים בקרנות פנסיה ותיקות לבין עובדי המגזר הציבורי המבוטחים בפנסיה תקציבית. בכך יש להיטיב הן עם העובדים והן עם המעסיקים.

     באמצעות הסכם הרציפות העובד אינו מפסיד זכויות פנסיה אשר צבר במקום עבודה אחד כאשר הוא עובד למקום עבודה אחר בו העובדים מבוטחים בקרן פנסיה אחרת. זאת, כאשר על קרנות הפנסיה בהם בוטח במקומות העבודה השונים חלים הסכמי רציפות.

     מנקודת מבטם של המעסיקים, הסכם הרציפות מאפשר ניידות עובדים באופן חופשי יותר, דבר המהווה את אחד מהיסודות של משק חופשי מודרני.

      מעבר לכך, ההסכם אף מקל על הפן הטכני שבתשלום הפנסיה לעובד. זאת, באמצעות הוראות בהסכם הרציפות, לפיהן הגמלה משולמת לעובד על ידי קרן אחת (להלן גם: "הקרן המשלמת"), כאשר הקרן האחרת (להלן גם: "הקרן המשתתפת") מעבירה את חלקה מבלי לערב את העובד בכך.

      על כך נאמר בפסק דין אוריאל:

 

"...תכליתו של הסכם הרציפות היא לשמור על זכויות החבר בעת המעבר מקרן אחת לשנייה ולא לגרוע מהן. אך כאמור אין תכלית הסדר הרציפות להיטיב את מצבו של המבוטח העובר מקרן אחת לשנייה".  [5]

 

על מטרת הסכם רציפות בין קרנות הפנסיה הוותיקות, אמר בית דין זה:

 

"...תכלית ההסדר לרציפות זכויות לפנסיה להגן על החברים בקרנות הפנסיה החתומות על ההסכם ולאפשר ניידות בין הקרנות. אם חבר בקרן פנסיה עובר מקרן פנסיה אחת לאחרת החתומה על ההסדר,  המעבר בין הקרנות הינו מעבר עם גרירת הותק שצבר החבר בקרן הקודמת. החבר אינו מצטרף לקרן החדשה כחבר חדש...הסדר זה משקף את ההתפתחות הטבעית והרגילה של שכר עבודה לפיה אם עובד נשאר באותו מקום עבודה הוא בדרך כלל מתפתח, מתקדם, ושכרו עולה. אם הוא עובר לקרן אחרת הרי במעבר בין הקרנות וביחסים שבין הקרן המשלמת לקרן המשתתפת ההסדר מבקש למנוע פגיעה בשכרו של העובד, נמנעת פגיעה בשכרו הקובע של העובד לצורך חישוב זכויותיו הפנסיוניות...הסדר הרציפות נועד למנוע נגיסה ופגיעה בזכויות העמית עקב המעבר בין הקרנות.  הסדר הרציפות לא נועד לקבוע שכר קובע שלא בוטח בביטוח פנסיוני...". [6]

 

     יוער, כי המקרים שהובאו לעיל מהפסיקה, הינם מקרים בהם דובר על עובד אשר עבר מקרן פנסיה צוברת אחת לאחרת, ולא על עובד שהיה מבוטח הן בקרן פנסיה הסתדרותית ותיקה והן בפנסיה תקציבית בשירות המדינה. עם זאת, תכלית הסכם הרציפות יפה אף למקרה בו המעבר מתבצע משירות המדינה, או אליו, כדוגמת המקרים בהליך דנא.

 

[16] הסכם הרציפות בין המדינה לבין ההסתדרות מבטיח לעובד, שעם פרישתו לגמלאות יקבל את זכויותיו הפנסיוניות אותן צבר בכל תקופת עבודתו, הן בגוף בו הועסק אשר ביטח אותו בקרן הסתדרותית והן בשירות המדינה בו הוא בוטח בפנסיה תקציבית. זאת, מבלי שיפסיד זכויות בעת מעבר בין שירות המדינה למקום עבודה אחר, או להיפך. תכלית זו באה לידי ביטוי במבוא להסכם הרציפות בין המדינה לבין ההסתדרות בו נאמר: "הואיל והצדדים הביעו את רצונם להתקשר בהסכם בדבר שמירת רציפות זכויות הגמלה של עובדים העובדים משירות המדינה למקום עבודה הקשור בקרן (להלן-גוף) או מגוף לשירות המדינה".

      על מנת להקל על העובד, ובמידה מסוימת גם על המעסיקים נקבע בסעיף 5 להסכם הרציפות, כי על קרן הפנסיה בה בוטח העובד במוסד ממנו פרש (להלן: הקרן המשלמת) מוטלת חובה לשלם את מלוא גמלתו של העובד. בפרט, ככל שהעובד פרש משירות המדינה וזכאי לפנסיה תקציבית, לאחר שעבר מגוף המבטח אותו בקרן פנסיה הסתדרותית, על המדינה לשלם לו את מלוא הפנסיה לה הוא זכאי. נחזור על לשונו של הסעיף:

5.         גימלה בהתאם להסכם זה תשולם על ידי המוסד האחרון בו מבוטח העובד העובר ערב פרישתו, בתנאי שכל מוסד קודם בו שירת העובד העובר ימלא אחר חובת השתתפותו בתשלום הגמלה למוסד המשלם את הגמלה, בהתאם להוראות הסכם זה וכל מוסד יהיה אחראי בנפרד בעבור הזכויות הקשורות בו בהתאם להוראות הנהוגות בו, אלא אם נאמר אחרת בהסכם זה.

 

      הסכם הרציפות מחייב את הקרן בה היה מבוטח העובד בעבר (היינו: הקרן המשתתפת, או המדינה כמשתתפת), להעביר את חלקה בגמלה לגוף ממנו פרש העובד, היינו, הקרן המשלמת או המדינה כמשלמת. במקרה דנן, ההסכם מחייב את קרן הפנסיה להעביר למדינה את חלקה בפנסיה של הגמלאי. 

     עוד נקבע בהסכם הרציפות, כי "...וכל מוסד יהיה אחראי בנפרד בעבור הזכויות הקשורות בו בהתאם להוראות הנהוגות בו". תכלית הוראה זו הינה לשמור על המאזן האקטוארי של קרנות הפנסיה, ובייחוד של הקרן המשלמת. וזאת באמצעות העיקרון, כי העובד יקבל גמלה על פי ההפרשות שלו לקרנות הפנסיה. בלא התנאי האמור, עלול להיות מצב בו הקרן המשלמת תחויב בתשלום חלק מגמלה עבורו לא קיבלה כספים מהקרן המשתתפת, בה היה מבוטח העובד.

     אולם, מדובר בהוראות המצויות במישור היחסים שבין קרנות הפנסיה או בין קרן פנסיה לבין המדינה, וביניהן בלבד. על הגמלאי לקבל את מלוא הפנסיה המגיעה לו מהקרן המשלמת, וממנה בלבד, וככל שהקרן המשתתפת לא מעבירה לקרן המשלמת את חלקה, על הדבר להיות נידון במישור היחסים שבין השתיים.

     לטעמנו, אין להטיל על הגמלאי את האחריות בגין העברת הכספים האמורה. אין זה ראוי להטיל על עובד בודד את האחריות להבטיח כי הקרן המשתתפת תעביר את חלקה לקרן המשלמת. לרשות קרנות הפנסיה ולמדינה הצוותים המשפטיים והאמצעים הנדרשים לעשות כן, ואילו לעובד הבודד הפורש לפנסיה, לעיתים לא יהיו האמצעים הנדרשים לשם הבטחת זכויותיו.

      נציין, כי עובד אשר לא הוציא כספים מהקרן המשתתפת בעת המעבר מהמקום בו בוטח בה, למקום בו בוטח בקרן המשלמת – הסתמך על הסכם הרציפות אשר יבטיח לו קבלת פנסיה בגין מלוא תקופת עבודתו אצל כל המעסיקים, וביטוחו בכל הקרנות אשר היו צד להסכמי רציפות. כך גם באשר לעובד אשר עבר להיות מועסק בשירות המדינה, והסתמך על הסכם הרציפות שבינה לבין הקרנות ההסתדרותיות, כמו גם על הוראות חוק הגמלאות המקנה זכויות ייחודיות, שאין לעובד העובר ממקום עבודה אחד לאחר בשוק הפרטי.

      לאמור נוסיף, כי בכל הנוגע לפנסיה מעסיק נאור, פרטי וציבורי, וכן קרנות הפנסיה אמורים לפעול לטובתו של העמית, ולפעול לשם מימוש זכויותיו כעובד וכגמלאי. בפרט, עליהם להבטיח כי לאחר פרישתו של העובד, יזכה הוא לקבל את מלוא זכויותיו הפנסיוניות המוקנות לו מכוח תקנוני הקרנות, הסכמי הרציפות וחוק הגמלאות, בהתאם להוראות החלות על כל עובד ועובד. וכל זאת, בלי התדיינות משפטית אשר לעיתים עלולה להיות ארוכה ויקרה.

      על כן, דין ערעורה של הגב' גלייזר להתקבל, ואנו מצהירים, כי האחריות לתשלום הגמלה כולה מוטלת על הקרן המשלמת, ובמקרה דנא – על המדינה, והיא זו אשר צריכה לדאוג להעברת חלקה של הקרן המשתתפת אליה.

     למותר לציין, כי ככל שנדרש הליך משפטי לבירור זכויותיו של גמלאי מהקרן המשתתפת, לרבות שיעור הפנסיה, על הקרן המשלמת לשלם לגמלאי את הסכום שאינו שנוי במחלוקת. ככל שייפתח הליך משפטי נגד הקרן המשתתפת לשם בירור המחלוקת, אזי הקרן המשלמת תהיה אחראית לשלם לגמלאי כל סכום שייפסק על ידי הערכאה המוסמכת, והיא זו שתהיה אחראית לקבלת אותו סכום שנפסק מהקרן המשתתפת.

 

מעמדם של הסכם הרציפות והתקנון האחיד

 

טיעוני הצדדים

 

עמדת המדינה

 

[17] עמדת הממונה על שוק ההון הינה, כי את שיעור הגמלה יש לקבוע על פי הקבוע בתקנון האחיד, ועל פיו בלבד. קרי, שיעור הגמלה ייקבע על פי האמור בפרק י"א לתקנון האחיד שעניינו רציפות זכויות ואשר בו מפורטת הדרך לחישוב שיעור הגמלה. על פי פרשנות המדינה את הוראות התקנון האחיד – אין לחשב את הגמלה לה זכאים הגמלאים על פי משכורתם הקובעת במדינה, כי אם גם על פי המשכורת הקובעת כפי חישובה על פי תקנוני קרנות הפנסיה.

      ועוד. חיוב קרן פנסיה ותיקה לשלם בעבור זכויות אשר לא הופרשו בגינן כספים, תפגע במאזן האקטוארי של הקרן, ותחייב שמימון זכויות אלה יבוא על חשבון העמיתים האחרים.

      לטענת המדינה, הסכם הרציפות מהווה הסכם לבר תקנוני, אשר הוראות התקנון האחיד גוברות עליו. ככל מסמך העוסק בהגדרת זכויות עתידיות מקרן פנסיה, אף הסכם הרציפות הוא מסמך המשתנה בהתאם להשתנות העתים, ובפרט כפוף הוא לתקנון קרן הפנסיה, המהווה חלק בלתי נפרד ממנו. לביסוס טענתה, מביאה המדינה את האמור ברישא להסכם הרציפות, לפיו:

 

"והואיל – והקרנות נוהגות לשלם לעובדים המבוטחים בהן גמלאות ותשלומים בהתאם לתקנותיהן הרצ"ב ומהוות חלק בלתי נפרד ממנו, לרבות תוספות או שינויים שיחולו בהן מזמן לזמן".[ההדגשה של באי כוח המדינה, ס.א.]

 

     הממונה על שוק ההון הדגיש בפנינו, כי ככל שקיימת סתירה בין הסכם הרציפות לתקנון האחיד, גובר התקנון האחיד, וזאת הן מהוראות חוק הפיקוח, הן מתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964 (להלן: תקנות קופות הגמל), והן מכוח ההלכה הפסוקה. בין היתר, מבסס הממונה על שוק ההון את טיעונו על הוראת סעיף 78י(ב) לחוק הפיקוח הקובע, כי "הוראות התקנון האחיד יחולו על אף האמור בכל הסכם או הסדר אחר"; על הוראות סעיף 78ט(ב)(5) לאותו חוק הקובע, כי "נכסי הקרן ישמשו אך ורק לתשלום קצבאות לעמיתים לפי התקנון..."; על תקנה 41כו לתקנות קופות הגמל הקובעת, בין היתר, כי "זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקיצבה לא ייקבעו אלא בתקנונה...קופת גמל לקיצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה"; וכן על ההלכות שיצאו מלפני בית דין זה ומלפני בית המשפט העליון בפסקי דין אליאב ופיורסט [7].

 

עמדת קרנות הפנסיה הותיקות

 

[18] [א] "מבטחים" – תומכת בטענת המדינה לפיה התקנון האחיד גובר על הוראות הסכם הרציפות. לטענתה, אין היא רשאית לשלם עבור גמלאים אשר פרשו משירות המדינה, סכומים אשר בגינם לא הועברו אליה כספי תגמולים לאורך השנים.

      בנוסף, טוענת "מבטחים", כי היא מחויבת לפעול על פי התקנון שבתוקף בעת פרישת הגמלאים – התקנון האחיד, ולשלם לגמלאים את גמלתם החודשית לפי הוראותיו. זאת, על מנת לשמור על איזון אקטוארי. בפרט, כאשר אדם עובר ממקום בו בוטח בקרן פנסיה הסתדרותית לשירות המדינה, וממנה הוא פורש לגמלאות – גמלתו מ"מבטחים" תיגזר על פי הכספים שהופרשו אליה, ולא יותר מכך.

     "מבטחים" מדגישה, כי עמדת הגמלאים נוגדת את האמור בסעיף 78ט(ב)(1) לחוק הפיקוח הקובע, כי "לא תהיה אפליה בין עמיתים לקרן".

      "מבטחים" הצטרפה לעמדת המדינה לפיה הסכם הרציפות הוא הסכם לבר תקנוני, אך הוסיפה וטענה, כטענה חלופית, כי אפשר לפרש את הסכם הרציפות באופן אשר יעלה בקנה אחד עם התקנון האחיד. זאת, על ידי פרשנות המונח "המשכורת הקובעת המרבית הנהוגה לגבי המבוטחים בקרן" – כפי המופיע בסיפא של סעיף 11 להסכם הרציפות – כמשכורת הכפופה לחישוב המשכורת בהתאם לאמור בתקנון הקרן. לטענתה, פירוש המשכורת הקובעת המרבית בסעיף      11 להסכם הרציפות, כמשכורת זו מיישבת בין הוראות הסכם הרציפות לבין הוראות התקנון האחיד.

 

[ב] "קג'מ" – במסגרת טענותיה, מוסיפה ומדגישה "קג'מ", כי הלשון "דין" בו נקט המחוקק בסעיף 78יח לחוק הפיקוח מלמד שלא רק הסכמים או תקנונים בטלים מרגע כניסתו של התקנון האחיד לתוקף, כי אם גם "דין" סותר כפי משמעו בחוק הפרשנות, התשמ"א-1981. לגישתה, סעיף 11 להסכם הרציפות בטל עם כניסתו לתוקף של התקנון האחיד, ועם ביטולו בטלה גם ההוראה בתקשי"ר – סעיף 85.919 הדומה לו בלשונה.

 

עמדת הגמלאים

 

[19] [א] טענות מר קוריצקי – (1) הוראות התקנון האחיד חייבו את התאמתם של הסכמי הרציפות הקיימים, וכי התאמה כאמור לא נעשתה, כפי העולה ממכתבו של הממונה על שוק ההון. לטענתו, המכתב אינו אלא מתן הוראה למנהלי הקרנות שלא לקיים את הסכם הרציפות, ואילו היה הסכם הרציפות הסכם "לבר תקנוני" כטענת המדינה, לא היה צורך במכתב אשר יורה על אי ביצועו; (2) פועל יוצא מעמדת קרנות הפנסיה והמדינה היא, שאין משמעות להסכם הרציפות, שכן זכויותיו הפנסיוניות של מר קוריצקי לא היו משתנות אילו בחר להקפיא את זכויותיו ב"מבטחים", תחת החלת הסכם הרציפות; (3) שילובם של סעיף 10 וסעיף 11 להסכם הרציפות, מתיישב עם עקרון ההדדיות שבקרנות הפנסיה, באשר לעיתים יפרוש עובד משירות המדינה ויזכה לגמלה גבוהה יותר מהקרן, ולעיתים יפרוש מגוף אחר, לאחר שירות במדינה ויזכה לגמלה נמוכה יותר מהקרן; (4) קבלת גישת המדינה משמעה חריגה מעקרון בסיסי בפנסיה אשר קובע כי היא נועדה לעזור לעובד לשמור על רמת חייו לה הורגל בהיותו עובד פעיל; (5) לעניין הפגיעה בעקרון השוויון, טוען מר קוריצקי כי המדובר במתן יחס שונה לשונים, באשר המדובר בקבוצת עובדים אשר עברו לעסוק במדינה מגוף אחר, אל מול עובדים אשר כל שנותיהם עבדו מחוץ למדינה.

 

[ב] טענות הגב' גלייזר – (1) "קג'מ" והמדינה עושות יד אחת לביטול הסכם הרציפות, שכן עמדתן, הלכה למעשה, הינה השוואה בין זכויותיה לפנסיה תקציבית מהמדינה ופנסיה צוברת מ"קג'מ", בלא הצטרפות להסכם הרציפות לבין זכויותיה כמי שביקשה להחיל עליה את הסכם הרציפות. וזאת, בניגוד להוראות חוק הפיקוח אשר קבע, כי יש לערוך התאמה של הסכמי הרציפות, ולא לבטלם; (2) אין לראות בקבלת עמדתה משום פגיעה בעקרון השוויון, ובעקרון ההדדיות. לטענתה, מקרים בהם נדרשת המדינה לשלם הפרש בין הסכומים אשר היא מקבלת בעבור עובדים שעברו לשורותיה ופרשו ממנה, מתקזזים אל מול אותם מקרים בהם עובדים הועסקו בשירותיה ועברו לקרן פנסיה צוברת. במקרים בהם עובד עובר משירות המדינה למקום עבודה מחוץ לה, המדינה תרוויח, שכן עבור אותו עובד היא תשלם פחות ממה שהיתה משלמת לו פרש הוא ממנה; (3) הסכם הרציפות משמעו שמירה על זכויותיו הפניסיוניות המושפעות מהוותק התעסוקתי והגידול בשכר, של עובד העובר ממקום עבודה אחד למשנהו, וכתוצאה מכך מקרן פנסיה ותיקה אחת, לאחרת, או להסדר של פנסיה תקציבית בשירות המדינה; (4) כל פניותיה בטרם פרשה לבירור זכויותיה הפניסיוניות לא נשאו פרי, ויש בכך כדי לפגוע בזכות הטיעון שלה. לטענתה, לו היתה מודעת למצבה, ייתכן שהיתה בוחרת שלא לפרוש במועד בו פרשה.

      בערעורה, טוענת ההגב' גלייזר גם כנגד אי פסיקת ההוצאות בבית הדין האזורי.

 

[ג] עמדת ההסתדרות – (1) הסכם הרציפות החל על עמית שהיה מבוטח הן בקרן פנסיה של ההסתדרות והן בפנסיה תקציבית עודנו קיים ותקף, ולא ניתן לשנותו באופן חד צדדי על ידי קרנות הפנסיה או המפקח על שוק ההון; (2) במכתב אשר נשלח ביום 27.11.2005 אל הממונה על הגמלאות, לאחר מתן פסק הדין בעניינו של מר קוריצקי, כתב יו"ר ההסתדרות, מר עופר עיני, כי מבחינת ההסתדרות "כל הוראות ההסכם [הסכם הרציפות הנ"ל, ס.א.] תקפות ושרירות...ההסתדרות תראה באופן חמור ביותר כל ניסיון לבצע שינוי חד צדדי של ההסכם..."; (3) קדמו לחתימת הסכם הרציפות דיונים רבים, בדרגים בכירים, וחתימתו היווה אבן דרך חשובה בעיצוב זכויות הפנסיה של החברה, מתוך הכרה בחשיבות מתן האפשרות לעובדים לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו, לרבות ממגזר פרטי לשירות המדינה ולהיפך. זאת, מבלי לפגוע בזכויות הפנסיוניות ותוך הבטחה שעם פרישתו, ישמור הגמלאי על רמת החיים כפי שהורגל לה בסמוך לפרישתו; (4) אין לממונה על שוק ההון הסמכות לשנות את הסכם הרציפות. סמכות זאת נתונה בחוק לשר האוצר, מבלי שזה יוכל להאצילה לאחר. בפרט, נקבע בחוק כי השר רשאי לשנות הוראות המקנות זכויות לגמלאי שירות המדינה, אך ורק לאחר משא ומתן עם ההסתדרות, בכפוף לאמור בחוק; (5)  כאשר נחקק חוק התכנית הכלכלית במסגרתו תוקן חוק הפיקוח, לא תוקן חוק הגמלאות באופן שיקנה סמכות לממונה על שוק ההון. כל שהעניק החוק הוא סמכות לממונה להיות אמון על הכנת התקנון האחיד. על כן, הממונה על שוק ההון פעל שלא בסמכות עת הורה למנהלי הקרנות, במסגרת התקנון האחיד שגיבש, להתאים את נוסח הסכמי הרציפות. משכך, בטלה מעיקרה הוראת סעיף 63א לתקנון האחיד; (6) צוין עוד, כי ביום 7.2.1999 ניתנה החלטת ממשלה שמספרה 4845, לפיה כל שינוי בחוק הגמלאות ייעשה לאחר קבלת הסכמת ההסתדרות הכללית.

 

[ד] טענות הגב' בנין תורה – (1) בנייר העמדה שהגישה, הצטרפה הגב' בנין לעיקר טיעוניהם של מר קוריצקי והגב' גלייזר. על אלו, הוסיפה הגב' בנין, בין היתר, כי השינוי שחל בעמדת הממונה על הגמלאות, לאור התקנון האחיד, מהווה פגיעה רטרואקטיבית בזכויות כלכליות של הגמלאים, ומהווה פגיעה בזכות הקניין וכן בזכותם לקיום בכבוד, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לטענתה, החלת עקרון השוויון במקרה זה, אין בו כדי להצדיק פגיעה בזכות הקניין ובכבוד של גמלאים אשר הסתמכו על הסכם הרציפות, ואשר הקנה להם זכויות כדין. אין בעקרון השוויון כדי לבסס שלילת זכויות שהוקנו לציבור מסוים כדין, כי אם חיוב רשות ליתן זכויות לציבור אשר נשללו ממנו;  (2) הוראת סעיף 11 להסכם הרציפות נועד לעודד עובדים לעבור לעבוד בשירות המדינה, על ידי השוואת מצבם לזה של שאר עובדי המדינה, וכעת עמדת הממונה על הגמלאות יוצרת אפליה בין אלו שעברו לשירות המדינה לבין אחרים שעבדו בה ברציפות; (3) הוראות פרק יא לתקנון האחיד כלל אינו חל על גמלאים אלו, אשר הסדר הפנסיה שלהם מקורו בחוק הגמלאות. לטענתה, שינוי הסכם הרציפות יכול להיעשות אך על ידי תיקון מפורש ושינוי של חוק הגמלאות, ולא באמצעות סעיף כללי כדוגמת סעיף 78י(ב) לחוק הפיקוח. סעיפים 85,86,87 לחוק הגמלאות הם הסעיפים הרלוונטיים לקביעת זכאותם של הגמלאים, וכל עוד הם בתוקף, אין בנמצא מקור נורמטיבי לשינוי זכויותיהם הפנסיוניות של הגמלאים; (4) יש להבחין בין פסק הדין בעניין אליאב, [8]  לבין המקרה שלפנינו, באשר שם דובר על עמיתים בקרנות פנסיה שהיו משך כל תקופת עבודתם בקרן זו, ושם עלתה שאלת סמכותה של הקרן לכבול עצמה כנגד שינויים עתידים בתקנונה. לעומת זאת, במקרה שלפנינו, לטענתה, לא עולה שאלת סמכותה של הקרן, הממונה על הגמלאות או הסתדרות העובדים להתקשר בהסכם הרציפות, ואף לא עולה שאלת שינוי תקנון הקרן. במקרה דנא, מדובר על עובדים שהסכם הרציפות חל עליהם, והתקנון האחיד לא חל עליהם משעברו לשירות המדינה. 

 

הכרעה

 

מעמדו של סעיף 63א לתקנון האחיד

 

[20] על מנת להשיב על השאלה, האם חל על הגמלאים הסכם הרציפות, בהיותם עובדים אשר פרשו לגמלאות משירות המדינה על פי הוראות חוק הגמלאות, עלינו לפרש את סעיף 63א לתקנון האחיד, אשר לשונו יובא להלן שוב:

 

63א.    רציפות זכויות אחרת - הנהלת הקרן תתאים נוסח הסכמי רציפות הנוגעים לפנסיה תקציבית או לקרן פנסיה ותיקה אחרת, שנחתמו לפני המועד הקובע, בהתאם להוראות פרק זה, בשינויים המחוייבים, ובכפוף לאישור הממונה. [ההדגשות הוספו– ס.א.]

 

      מלשון הסעיף עולה, כי מתקין התקנון האחיד היה מודע לשוני שבין מעמדו של הסכם הרציפות הנוגע למעבר בין קרנות פנסיה הסתדרותיות ותיקות לבין עצמן, ובין מעבר בין קרן פנסיה הסתדרותית ותיקה לשירות המדינה או להיפך.

      ויודגש, סעיף 50(ג) לתקנון האחיד מתייחס במפורש רק לקרנות פנסיה של ההסתדרות, ובלשון הסעיף: "... זכויות פנסיה בין קרנות הפנסיה של ההסתדרות..." ורק סעיף 63א לתקנון האחיד מתייחס ל: "הסכמי רציפות הנוגעים לפנסיה תקציבית...". במילים אחרות, התקנון האחיד דן בשני מקרים של רציפות זכויות: המקרה האחד, כאשר הרציפות היא בין שתי קרנות הסתדרותיות; ובמקרה השני, כאשר הרציפות היא בין קרן פנסיה הסתדרותית לבין המדינה המעניקה פנסיה תקציבית מכוח חוק הגמלאות.

      הטעם להבחנה שנעשתה בין שני סוגי הרציפות הינו תחולתו של חוק הגמלאות על המקרה השני, והמגבלות המוטלות על יכולתה של המדינה לשנות את הזכויות המוקנות לעובדים מכוח החוק, או הסכמים שנחתמו בעניין גמלאות הפורשים משירות המדינה.

     המפקח התקין את סעיף 63א בתקנון האחיד, ובהעדר ביצועו נשאר בתוקף הסכם הרציפות הקודם. לטעמי, כל עוד לא בוצעה התאמת הסכם הרציפות הקודם בהסכם רציפות מתוקן, ובהעדר אישור של הממונה כנדרש, לא ניתן לפגוע בזכויות העובדים שהוקנו להם בחוק הגמלאות. קראתי את חוות דעתו של חברי, השופט פליטמן, ואין בידי להסכים עמו. לטעמי, אין מקום להשלמת ביצוע הוראת סעיף 63א לתקנון אחיד על ידי בית הדין כפי שעשה חברי. לטעמי, עמדתו של חברי, מרוקנת מכל תוכן את הוראת סעיף 63א לתקנון האחיד. לפי לשונו, סעיף 63א לתקנון האחיד אינו מקנה "אופציה" למנהלי הקרנות ולממונה על שוק ההון, אלא מטיל עליהם חובה, שכן נאמר בו: "תתאים" ולא "רשאית להתאם".


     סעיף 87(א) לחוק הגמלאות קובע כדלקמן:

 

87. (א)            הסכם לפי סעיפים 85 או 86, דינו, לענין זכויותיו של האדם

שההסכם חל עליו ושל שאיריו, כדין הסכם שאף הם צד בו, ודין גמלאות המגיעות לאדם לפי ההסכם מאוצר המדינה – כדין גמלאות לפי חוק זה.

 

מיום 3.8.1973

תיקון מס' 7

ס"ח תשל"ג מס' 712 מיום 3.8.1973 בעמ' 257 (ה"ח 943)

זכויות העובד על פי הסכם עם ארגון ציבורי

87. (א) הסכם לפי סעיף 86 סעיפים 85 או 86, דינו, לענין זכויותיו של האדם שההסכם חל עליו ושל שאיריו, כדין הסכם שאף הם צד בו, ודין גמלאות המגיעות לאדם לפי ההסכם מאוצר המדינה – כדין גמלאות לפי חוק זה.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) – אדם שפרש משירות המדינה ועבר לעבוד בארגון ציבורי אדם שפרש משירות המדינה בתפקיד שחוק זה חל עליו ועבר לעבוד אצל מעביד אחר, או בשירות המדינה בתפקיד שחוק זה אינו חל עליו, ואותה פרישה מהווה עילה לתשלום גמלה לפי חוק זה על השירות שממנו פרש, יהא זכאי לגמלה זו בלבד; אולם –

(1) אם העובד הודיע לממונה בכתב, תוך התקופה שנקבעה בהסכם הכללי, כי הוא בוחר בזכויותיו לפי אותו הסכם, יהא זכאי רק לזכויות אלה;

(2) אם הביא נציב השירות את ההסכם לידיעת העובד בדרך שנקבעה בתקנות, יהיה העובד זכאי לזכויותיו לפי ההסכם בלבד, זולת אם הודיע לממונה, תוך הזמן ובדרך שנקבעו בתקנות, כי הוא בוחר בזכויותיו לפי חוק זה ולא לפי ההסכם.

      מלשון החוק עולה, כי מעמדם של זכויות הגמלאים לפי הסכם הרציפות, הינם כמעמדם של זכויותיהם לפי חוק הגמלאות. על כן, על מנת לשנות מהזכויות הקבועות בהסכם הרציפות, על המדינה לפעול כפי הקבוע בחוק הגמלאות, ובפרט לקיים הליך של היוועצות ומשא ומתן עם ההסתדרות, כפי הקבוע בסעיפים 103 ו- 104 לחוק הגמלאות.

      לאמור אוסיף כי לטעמי, עמדתו של חברי, השופט פליטמן, אינה נותנת את המשקל הראוי למעמדו של הסכם הרציפות, כהסכם קיבוצי שנחתם מכוח סמכות הנתונה למדינה בחקיקה ראשית. המדינה היא זו אשר חוקקה את חוק הפיקוח, והיה באפשרותה באותה העת לפעול על מנת להביא להתאמה בין הסכם הרציפות שנחתם עמה לבין הוראות הרציפות שבתקנון האחיד. זאת, תוך הידברות עם ההסתדרות בתום לב לשם השגת הסכמה בעניין זה. התוצאה אליה הגיע חברי, מהווה הכשר למדינה להפעיל את כוחה כמחוקקת, לשם השגת מטרות בהן היא חפצה כמעסיקה. לטעמי, יש בכך כדי לפגוע בהסתדרות כארגון המייצג את עובדי המדינה עליהם חל חוק הגמלאות, ומהווה התערבות יתר של בית הדין לעבודה ביחסים שבין צדדים להסכם קיבוצי.

    לאור כל אמור לעיל יש לקבל את הערעור של הגמלאים.

 

הסמכות לשנות את הסכם הרציפות עם המדינה

 

[21] לטעמי, ישנו טעם נוסף המצדיק את קבלת ערעור הגמלאים, כפי שאבאר להלן. חוק הגמלאות הוא אשר קובע את זכויותיהם הפנסיוניות של גמלאי שירות המדינה המבוטחים בפנסיה תקציבית. פרק ו' לחוק עוסק ב"עובדים שעברו אל השירות או ממנו". מתקין התקנון האחיד אינו מוסמך לפגוע בזכויות שנקבעו בחוק הגמלאות או שנובעות מהחוק, היינו, זכויות שנקבעו בהסכם הרציפות.

     הסכם הרציפות נרשם כהסכם קיבוצי, אשר נחתם בין המדינה לבין ההסתדרות הכללית וקרנות הפנסיה ביום 31.5.1973. בתחילת הסכם הרציפות נאמר, כי הוא נחתם מכוח הסמכות הנתונה לשר האוצר מכוח סעיף 86 לחוק הגמלאות, כפי שצוין במפורש בזו הלשון:

 

"... שנערך ונחתם... בין ממשלת ישראל בשם מדינת ישראל (להלן: המדינה) המיוצגת על ידי שר האוצר מתוקף סמכותו לפי סעיף 86 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970...".

 

סעיף 86(א) לחוק מקנה לשר האוצר את הסמכות להתקשר בהסכם כאמור בלשון החוק:

            86. (א)              שר האוצר רשאי להתקשר עם מעביד בהסכם –

             כללי או מיוחד לאדם ששמו נקוב בהסכם – שלפיו תקופת עבודתו, כולה או מקצתה, של העובר משירות המדינה לעבודה אצל המעביד או להיפך, תבוא בחשבון לעניין זכויות לגמלאות, כולן או מקצתן, מן המדינה לפי חוק זה או מן המעביד שלא לפי חוק זה, וכן מקצתן מזו ומקצתן מזה, הכל לפי תנאים שיראו לקבוע בהסכם, לרבות תשלום ותחולה למפרע.

 

      הסמכות הנתונה לשר האוצר בסעיף 86 לחוק, בנוגע להסכם הרציפות, אינה ניתנת להאצלה לגורם אחר, ובפרט, אינה נתונה להאצלה לממונה על שוק ההון או למפקח על הביטוח. זאת, נוכח האמור בסעיף 89 לחוק הגמלאות כמובא להלן:

 

89.       שר האוצר רשאי לאצול מסמכויותיו להתקשר בהסכם מיוחד לפי סעיפים 85 או 86, או בהסכם לפי סעיף 92.

                                                [ההדגשה הוספה, ס.א.]

 

      לשון סעיף 89 לחוק מקנה לשר האוצר את האפשרות לאצול מסמכויותיו להתקשר בהסכם מיוחד לפי סעיף 86 לחוק, לאמר הסכם קיבוצי מיוחד כמשמעו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957.

     מקובלת עלינו טענת ההסתדרות כי מכלל הן נשמע לאו, קרי, המחוקק לא העניק לשר האוצר את האפשרות לאצול מסמכויותיו בכל הנוגע להתקשרות בהסכם כללי, ובפרט להסכם הרציפות עם המדינה שהוא, כאמור, הסכם קיבוצי כללי. לגבי שינוי זכויות גמלאות של עובדי שירות המדינה עליהם חל חוק הגמלאות, יש לאיגוד המקצועי עניין רב וכוונת המחוקק היתה לחייב את שר האוצר לבוא בדברים עם ההסתדרות בטרם ישונו זכויות אלו.

     ייתכן, שיש בזה להסביר את סמיכות הזמנים שבין חתימת הסכם הרציפות ביום 31.5.1973 לבין עיתוי חקיקת תיקון מס' 7 לחוק הגמלאות [9] שעבר בכנסת ביום 3.8.1973. בתיקון הוחלף סעיף 86 לחוק כדי להקנות לשר האוצר סמכות להתקשר עם "מעביד" ולא רק עם "ארגון ציבורי". וכך בסעיף 86(ב) לחוק נאמר במפורש, כי דין הסכם כזה עם קרן פנסיה או עם קרן תגמולים "כדין הסכם עם המעביד". [10]

 

      לטעמנו, יש בכך כדי לקבוע, כי סעיף 63א לתקנון האחיד הותקן בחוסר סמכות, בניגוד להוראות חוק הגמלאות, ובפרט אין לתת תוקף לפעולות שנעשו מכוחו בלא הידברות עם ההסתדרות הכללית.

 

[24] בטרם נחתום דברנו בפרק זה, נעיר, כי לאורך השנים, נהגו הצדדים להסכם הרציפות על יישומו ושינויו תוך הידברות ביניהם, כפי הנדרש בדין. שינוי הסכם הרציפות, באופן חד צדדי, על ידי הממונה על שוק ההון, ולא על ידי שר האוצר, ולא על פי הקבוע בחוק הגמלאות, מנוגד לא רק לחוק הגמלאות, אלא גם להתנהגות הצדדים במשך עשרות שנים, ולהלכה הפסוקה המטילה חובת תום לב על צדדים להסכם קיבוצי.

      נדגיש, כי אנו רואים חשיבות בהתייעצות עם ההסתדרות בעתיד, בכל הנוגע לשינויים בתקנון האחיד, לרבות הוראות רציפות הזכויות שבו, אשר עניינן במעבר בין קרנות פנסיה הסתדרותיות הותיקות לבין עצמן. וזאת מעצם היותה של ההסתדרות הארגון היציג של העובדים חברי קרנות הפנסיה ומעצם מעמדה ארוכת השנים בקרנות הפנסיה, וכן בהיותה מייצגת עמיתים וגמלאים רבים בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות הותיקות.

 

[25] לסיכום, מסקנתנו הינה, כי בנסיבות של המקרה דנן הוראות הסכם הרציפות גוברות על הוראות התקנון האחיד, וכי יש לחשב את זכויותיהם של מר קוריצקי והגב' גלייזר לפי הקבוע בהסכם הרציפות ולא על פי הוראות הרציפות הקבועות בפרק י"א לתקנון האחיד.

 

פרשנות הסכם הרציפות עם המדינה

 

[26] משקבענו כי הסכם הרציפות חל על הגמלאים, עלינו לפרש את הוראותיו על מנת להכריע בדבר אופן חישוב הפנסיה החודשית של הגמלאים.

      בבואנו לפרש את הסכם הרציפות עלינו ליתן דעתנו לתכליתו, ובייחוד התכלית של מניעת פגיעה בעובד העובר ממקום עבודה אחד לאחר, תוך הסתמכות על הסכם הרציפות כמבטיח את זכויות הפנסיה שלו. עם זאת, יש לפרש את החקיקה וההסכמים הנוגעים להסכמי רציפות בהתאם לתכלית האמורה, קרי, להבטיח שלא יפגעו זכויותיו של עובד עם המעבר בין מעסיקים, אך אין לפרשם באופן שיתווספו זכויות שנקבעו בתכניות הפנסיה החלות על העובד[11]. 

     נוסף על כן, עלינו להתחשב בתכלית החקיקה, ובמטרת התקנתו של התקנון האחיד, אשר נועדו להביא לשינוי יסודי בתכניות הפנסיה על מנת לבטל נוהגים לבר תקנונים בניהול הקרנות, שהביאו לגרעון האקטוארי הגדול שלהן.

 [27] הסעיף הנוגע לעניינו הינו סעיף 11 המגדיר את "המשכורת הקובעת" לצורך חישוב תשלום הפנסיה במקרה של עובד שעבר מגוף אשר עובדיו מבוטחים בקרן פנסיה צוברת, אל שירות המדינה המקנה לו פנסיה תקציבית מכוח חוק הגמלאות. נביא להלן שוב את סעיף 11 להסכם הרציפות כלשונו:

 

11.       פרש עובד פרישת זקנה מהמדינה, יקבל את הגמלה המגיעה לו מהמדינה והגמלה בעבור השירות בגוף תהיה לפי תקנות הקרן. המשכורת הקובעת תהיה המשכורת הקובעת של העובד בעת פרישתו משירות המדינה, ובלבד שמשכורת זו לא תעלה על המשכורת הקובעת המרבית הנהוגה לגבי המבוטחים בקרן.

 

      סעיף 11 מבחין בין התקופה בה הועסק העובד בשירות המדינה לבין התקופה בה הועסק במקום אחר. ישנן שתי משכורות שונות המצוינות בסעיף. האחת, קשורה לתקופה בה הועסק העמית בשירות המדינה, וזו "המשכורת הקובעת של העובד בעת פרישתו משירות המדינה". השנייה, קשורה לתקופה בה בוטח העמית בקרן פנסיה הסתדרותית, וזו "המשכורת הקובעת המרבית הנהוגה לגבי המבוטחים בקרן".      

     על כן, על מנת לפרש את המונח "המשכורת הקובעת", עלינו ליתן דעתנו לכך שמחד נאמר, כי "המשכורת הקובעת" תהיה המשכורת הקובעת בעת פרישת העובד משירות המדינה, ומאידך נקבע, כי היא "לא תעלה על המשכורת הקובעת המרבית הנהוגה לגבי המבוטחים בקרן". מכאן, כי ישנן שתי משכורות קובעות, לאו דווקא שונות, אליהן יש להתייחס בעת חישוב הפנסיה החודשית, כפי המבואר להלן:

[א]       המשכורת הקובעת לגבי התקופה בה עבד העובד בשירות המדינה (היא הגוף המשלם) והיא מבוססת על שכרו האחרון שקיבל כעובד מדינה (להלן: המשכורת הקובעת במדינה). על יסוד משכורת קובעת זו, יש לחשב את "הגמלה המגיעה לו מהמדינה" בהתאם להוראות שבחוק הגמלאות.

[ב]       המשכורת הקובעת השנייה, היא המשכורת הקובעת לגבי התקופה בה היה העובד מבוטח בקרן פנסיה צוברת (היא הקרן המשתתפת), היינו,  "הגמלה בעבור השירות בגוף" והיא מחושבת על פי הוראות תקנון הקרן שבתוקף בעת פרישתו של העובד (להלן: המשכורת הקובעת בגוף האחר) . במקרה זה, ייתכן אחד משני המקרים שלהלן:

(1)        ככל שהמשכורת הקובעת בגוף האחר גבוהה או שווה למשכורת הקובעת במדינה, יקבל העובד גמלה שכולה מחושבת על פי המשכורת הקובעת במדינה. 

(2)        אחרת, קרי, כאשר המשכורת הקובעת בגוף האחר נמוכה מהמשכורת הקובעת בשירות המדינה, תחושב הגמלה לפי שתי משכורות קובעות שונות, כל אחת בנוגע לתקופת העבודה הרלוונטית. חלק הגמלה בנוגע לתקופת העבודה במדינה, יחושב על בסיס המשכורת הקובעת במדינה לפי הוראות חוק הגמלאות, וחלק הגמלה בנוגע לתקופת העבודה בגוף האחר, יחושב על בסיס "המשכורת הקובעת המרבית הנהוגה לפי המבוטחים בקרן".

    

      במקרים שלפנינו, חל האמור בסעיף (ב)(2) דלעיל, באשר משכורתם הקובעת במדינה של מר קוריצקי והגב' גלייזר גבוהה מהמשכורת הקובעת בגוף האחר, היא המשכורת הקובעת שעל בסיסה מחושב חלק הגמלה אותו על המדינה לקבל מהקרן המשתתפת, ובמקרים שלפנינו – מבטחים או קג"מ.

      על כן, על מנת לקבוע מהי "המשכורת הקובעת בגוף האחר" עלינו לפרש את המונח "המשכורת הקובעת המרבית הנהוגה לפי המבוטחים בקרן" (להלן גם: המשכורת המרבית).

 

מהי "המשכורת הקובעת המרבית הנהוגה לגבי המבוטחים בקרן"?

 

[28] לכל מבוטח בקרן פנסיה ישנה "משכורת קובעת" הנגזרת משיטת חישוב המשכורת הנהוגה באותה קרן, על פי תקנונה. כך, למשל, משנת 1981 ועד לשנת 1986 חושבה המשכורת הקובעת ב"קג'מ" לפי הגבוהה מבין שתי שיטות חישוב – שיטת הממוצעים ושיטת שלוש שנים אחרונות. משנת 1987 חושבה המשכורת הקובעת לפי שיטת הממוצעים בלבד.

      על פי ההלכה שנקבעה בבית דין זה בפרשת אליאב, ואשר התקבלה בעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון[12], זכויותיו של גמלאי מתגבשות ביום פרישתו, ומחושבות על פי תקנון הקרן ביום פרישתו. על כן, יש לקבוע את המשכורת הקובעת בקרן המשתתפת, על פי התקנון אשר היה בתוקף ביום הפרישה לגמלאות, ובמקרים שלפנינו, על פי הוראותיו של התקנון האחיד.

      אולם, סעיף 11 להסכם הרציפות מעניק לגמלאי אשר פרש משירות המדינה, גמלה גבוהה יותר מזו שהיה זכאי לו היה פורש מהגוף אשר ביטח אותו באותה קרן. זאת, למדים אנו מהמילה "המרבית" שבסעיף 11. היינו, המשכורת הקובעת בגוף האחר גבוהה יותר מהמשכורת אשר בוטחה לאורך תקופת עבודתו בגוף האחר, ואשר עבורה הופרשו כספים לאורך השנים.

     בהסכם הרציפות לא הוגדרה במפורש המונח "המשכורת המרבית". ישנם מספר פירושים אפשריים, ועל בית הדין מוטלת מלאכת הפרשנות.

 

[29] פירוש אחד, כפי שטענה מבטחים בפנינו, היא כי יש המדובר במשכורת הקובעת לה היה זכאי העמית על פי הוראות התקנון כפי שהן ביום פרישתו. עמדה זו מתיישבת עם עמדת המדינה, וקרנות הפנסיה כי הסכם הרציפות הינו הסכם לבר תקנוני. זאת, באשר על פי פרשנות זו, המשכורת הקובעת המרבית הינה המשכורת המחושבת על פי הוראות הרציפות שבתקנון האחיד. לטענתם הסכם הרציפות קובע, שתקנון הקרן מהווה חלק מהמסגרת ההסכמית של הסדר הרציפות, שכן נאמר בו: "והואיל: והקרנות נוהגות לשלם לעובדים המבוטחים בהן גמלאות ותשלומים אחרים בהתאם לתקנותיהן הרצ"ב להסכם זה ומהוות חלק בלתי נפרד ממנו, לרבות תוספות או שינויים בהן מזמן לזמן". 

      באמור לעיל, קבענו שהוראות הסכם הרציפות עם המדינה טרם שונו על ידי התקנון האחיד. לטעמי, אין זה ראוי לקבל את הפרשנות האמורה, שיש בה כדי להתעלם מהמילה "מרבית" האמורה בסעיף 11 להסכם הרציפות, באופן מוחלט, ולרוקן את הסיפא של סעיף זה מכל תוכן.

 

[30] פירוש שני אפשרי הוא להתייחס אל המשכורת המרבית, כאל זו המתייחסת לגמלה המשולמת על ידי הקרן המשלמת כפי הנהוג בקרן זו. תמיכה לפירוש זה ניתן למצוא בהסכם הרציפות שבין קרנות הפנסיה ההסתדרותיות לבין עצמן, אשר צורפו כנספח לתקנוני הקרנות (להלן – תקנות הרציפות שבין הקרנות). סעיף 8 לתקנות הרציפות שבין הקרנות דן בחישוב שיעור פנסיה מוקפאת לזקנה, וקבע כדלקמן: 

 

"8.       שיעור הפנסיה המוקפאת לזקנה תחושב כלהלן:

            ...

ד.         שיעור הפנסיה הכולל המגיע לחבר יהיה מורכב מסה"כ שיעורי הפנסיה המוקפאת שצבר החבר בכל קרן, אולם בכל מקרה לא יעלה שיעור הפנסיה על 70%.

ה.        למרות האמור לעיל, אם שיעור הפנסיה הכולל המגיע לחבר לפי תקנות אלה נמוך משיעור הפנסיה לו זכאי החבר על-פי תקנות הקרן האחרונה בה היה חבר, ייחשב שיעור הפנסיה רק על-פי תקנות הקרן האחרונה בה היה חבר". 

[ההדגשות הוספו, ס.א.]

 

      בפרשת חנה אוריאל, התייחס בית דין זה למצב הדברים שהיה קיים בקרנות ההסתדרותיות טרם כניסתו לתוקף של התקנון האחיד:

 

"אכן, אחד האפיונים של קרנות הפנסיה "החברתיות" בטרם נכנס לתוקפו התקנון האחיד, הוא העדר התאמה בין הסכום המבוטח לקצבה המשולמת. על פי תקנוני הקרנות בתקופה הרלוונטית המשכורת הקובעת לצורך חישוב הפנסיה הייתה, בעיקרו של דבר, המשכורת הסמוכה לתאריך הפרישה, כאשר קיימים הבדלים בין שיטות החישוב השונות שנקטו בהן הקרנות השונות...התכלית של שיטות חישוב אלה הייתה, לגרום לכך שהשכר לצורך חישוב הפנסיה, יהיה עד כמה שאפשר קרוב לשכר החבר ערב פרישתו לגמלאות, במגמה שהפגיעה בהכנסה בעקבות הפרישה לגמלאות, תהא קטנה ככל האפשר."[13]

 

      האמור נכון לגבי תקנות הרציפות שבין הקרנות, אולם, הסכם הרציפות בין המדינה לבין ההסתדרות שונה מהסכם הרציפות בין קרנות הפנסיה לבין עצמן.

      מר קוריצקי טען לקיומו של נוהג לפיו הקרן המשתתפת שילמה גמלה בהתאם למשכורת הקובעת במדינה. טענתו של מר קוריצקי לקיומו של נוהג נדחתה על ידי בית הדין האזורי, וכנגד קביעה זו מופנה ערעורו. לעניין זה נאמר, כי אף אם נקבל את עמדתו של מר קוריצקי, ונקבע כי היה נוהג כאמור, אין בכך כדי להשפיע על התוצאה המשפטית. זאת, באשר נוהג אינו גובר על הוראות חוק, חקיקת משנה, הסכם או התקנון האחיד כאשר הוא חל על המקרה. שכן, המחוקק הסמיך את הממונה על שוק ההון להתקין תקנון אחיד. קביעה לפיה נוהג גובר על התקנון האחיד, יישמר את המצב הקיים בקרנות הפנסיה הותיקות, ירוקן מתוכן את חוק הפיקוח והתקנון האחיד שהותקן מכוחו, וימנע את האפשרות ליישם את הרפורמה בקרנות הפנסיה שנועדה להבריאן.

      ועוד, בפרשת בוחנה[14] נדרש בית דין זה לפרשנות תקנות הרציפות הקודמות. "קג'מ" הבהירה במפורש כי משנת 1987 ואילך, היא חישבה את המשכורת הקובעת לפי שיטת הממוצעים בלבד, ופירשה את המשכורת המרבית שבסעיף 11 "לפי המשכורת האחרונה ששולמה לגמלאי על ידי המדינה, בכופף לכך שלא הכירה בתוספות ייחודיות כמו: תוספת פיצול, שעות גלובליות, תוספת עומס, תוספת מאמץ ותשלומים המשולמים אחת לשנה, כמו מענק היובל".  באותה פרשה צוין כי יש בדבר זה כדי להצביע על חוסר האחריות בו פעלו מנהלי קרנות הפנסיה, אשר תרם להגדלת הגירעון האקטוארי שלהן. באותה פרשה, הובהר על ידי "קג'מ" כי היא לא פעלה על פי פירוש המונח "מהשכר המרבי" ולא פעלה לפי הוראה ברורה ומוגדרת, אלא ברוב המקרים חישבה את "המשכורת הקובעת" אצלה כפי שחושבה בקרן המשלמת "למעט במקרים בהם הפערים בשכר הקובע בשתי הקרנות היו גדולים מאד".

 

 [31] פירוש שלישי אפשרי מבוסס על קישור בין "המשכורת המרבית" המצוינת בסעיף 11 להסכם הרציפות, לבין שכר המבוסס על דירוג ודרגה הקיימים במקומות עבודה מאורגנים. במקרה זה, ישנן שתי אפשרויות שונות: האחת, לייחס למונח "המשכורת המרבית" את גובה המשכורת בדרגה הגבוהה ביותר, בדירוג אליו השתייך העובד בעת שהיה מבוטח בקרן המשתתפת. השנייה, לייחס למונח את גובה המשכורת בדרגה הגבוהה בדירוג הגבוה ביותר. לטעמנו, פרשנות שנייה זו היא הפרשנות הראויה והתואמת את המלים "מהשכר המירבי", מכל הפרשנויות שצוינו לעיל. ונבאר.

 

[32] סעיף 9 לתקנות הרציפות בין הקרנות הותיקות, קבע כדלקמן:

 

"9. א.  הקרן המשלמת תחשב את השכר הקובע לחישוב הפנסיה של החבר לפנסית זיקנה על-פי תקנותיה.

            ...

 

ג.         למרות האמור בס"ק א לעיל אם השכר הקובע של החבר לפי תקנות הקרן המשלמת גבוה מהשכר הקובע של חבר בקרן המשתתפת לפי תקנותיה יחושב השכר הקובע בגין תקופת החברות בקרן המשתתפת כדלקמן:-

1.         אם החבר צבר וותק פנסיוני מזכה בקרן המשתתפת של פחות מ-10 שנים יחושב השכר הקובע כמוגדר בתקנותיה של הקרן המשלמת אך לא יותר מהשכר המרבי הנהוג לגבי העובדים באותו מקצוע או דירוג אליו השתייך החבר בקרן המשתתפת.

במקרים בהם לא ידוע הדירוג או המקצוע אליו השתייך החבר יקבע השכר המרבי של החבר בקרן המשתתפת לפי השכר הקובע של החבר על פי תקנות הקרן המשתתפת כשהוא צמוד לשינויים בשכר הממוצע במשק.

2.         אם החבר צבר וותק פנסיוני מזכה בקרן המשתתפת מעל 10 שנים ייקבע השכר הקובע בקרן המשתתפת על-פי השכר הקובע של החבר בקרן המשלמת, אך לא יותר מהשכר המרבי הנהוג בקרן המשתתפת."

 

      בפרשת בוחנה, נדרשנו לפרשנות סעיף זה, ושם קבענו כי בסעיף 9(ג)(2) דלעיל, בניגוד לסעיף 9(ג)(1) – "אין משמעות לדירוג אליו השתייך העמית בקרן המשתתפת. ההגבלה היא זהה לגבי כל העמיתים, בכל הדירוגים, ובפועל המשמעות היא כי התקרה מוגדרת על פי השכר המרבי הנהוג בדירוג הגבוה ביותר".

      פרשנותנו זו נסמכה על "ההנחה הסבירה, כי מתקיני התקנות התכוונו להעניק לעמית שצבר יותר מ-10 שנות ותק יותר זכויות מאשר לעמית שצבר פחות מ-10 שנות ותק".

      בניגוד לתקנה 9 שבתקנות הרציפות בין קרנות הפנסיה הותיקות, בסעיף 11 להסכם הרציפות אין משמעות למספר השנים בהם היה העמית חבר בקרן המשתתפת. בעבור כל העמיתים אשר בוטחו בקרן פנסיה הסתדרותית, ועברו לשירות המדינה, ישנה הוראה זהה – היא הוראת סעיף 11 להסכם הרציפות. לשונה של הוראת סעיף 11 להסכם הרציפות דומה להוראתו סעיף 9(ג)(2) להסכם הרציפות, ולטעמנו, יש לפרש אותה כפי שפורשה הוראתו של סעיף 9(ג)(2). זאת, הן מטעמי שמירה על אחידות הפרשנות בשני ההסכמים, בייחוד נוכח היותן של קרנות הפנסיה הותיקות צד לשני הסכמים אלה, והן מתוך שימת לב להתנהגות הצדדים לאורך השנים.

      מודעים אנו כי בפרשנותנו זו יש כדי לפגוע במאזן האקטוארי של קרנות הפנסיה הותיקות, ולהקשות על הבראתן. אולם, בידי המדינה עמדו מלוא הכלים והאפשרויות לפעול על מנת לתקן את הטעון תיקון בהסכם רציפות זכויות הפנסיה בינה לבין הקרנות, וזאת באמצעות המנגנון הקבוע בחוק הגמלאות, לרבות חובת ההיוועצות והמשא ומתן עם ההסתדרות. כל עוד המדינה לא פעלה כדין, אין בית דין זה רשאי לבוא בנעליה, ולשנות מן הזכויות המוקנות לעובדים מכוח הסכם הרציפות אשר לא שונה, ועומד בתוקפו.

 

עקרון השוויון בין העמיתים

 

[33] באי כוח קרנות הפנסיה טענו בפנינו, כי בעמדת הגמלאים וההסתדרות יש כדי לפגוע בעקרון השוויון בין עמיתים שעברו בין קרנות פנסיה הסתדרותיות לבין עמיתים שעברו בין קרן פנסיה הסתדרותית לשירות המדינה.

      ברי, כי עמיתים שעברו בין שתי קרנות פנסיה הסתדרותיות, שעליהם חלות הוראות הרציפות שבתקנון האחיד, יזכו לקבל גמלה פחותה מזו של עמיתים שעברו מקרן פנסיה לשירות המדינה.

     אולם, המדובר בקבוצות עמיתים שונות, והמדובר במתן זכויות שונות לשתי קבוצות עמיתים שונות, בעלות שוני רלוונטי. על קבוצה אחת חלים הסכמים והוראות תקנון בלבד. על הקבוצה השנייה, חלים בנוסף גם הוראות חקיקה ראשית, הן הוראות חוק הגמלאות.   

     על כן, אין בידינו לקבל טענה זו של בא כוח קרנות הפנסיה.

 

סוף דבר

 

[34] לו תישמע דעתי, תוטל על המדינה החובה לשלם את מלוא הפנסיה של מר קוריצקי והגב' גלייזר, וזאת בלא קשר לקבלת הכספים מהקרנות המשתתפות – "מבטחים" ו"קג'מ". למותר לציין, כי על הקרנות המשתתפות מוטלת החובה להעביר את חלקן בתשלום, ועל המדינה לדאוג לקבלתו בהתאם לנקבע בפסק דין זה.

     חישוב הפנסיה החודשית ייעשה בהתאם לנקבע לעיל, היינו - המשכורת הקובעת במדינה, בכפוף למגבלה שבסעיף 11 להסכם הרציפות.

    המדינה, "קג'מ" ו"מבטחים" ישלמו כל אחת מהן בנפרד, למר קוריצקי ולגב' גלייזר, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין ערעור זה בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ, היינו, בסך הכול ישולם סכום של 7,500 ש"ח לכל אחד מהם.

 

השופט יגאל פליטמן

קראתי חוות דעתו המקיפה של חברי הנשיא. כיוון שמסקנתי שונה, אפרט בקצרה טעמיה.

 

1.         הנחות היסוד

 

א.        ראשית לכל תאוזכר ההלכה המנחה, כי הזכאות הפנסיונית נקבעת על פי נוסח תקנון הקרן עובר למועד קרות האירוע המזכה. על פי הלכה זו צריך להיבחן גם המקרה שלפנינו.

 

ב.         מעבר לזאת יודגש, כי הסכמי רציפות בין הקרנות הפנסיה הותיקות, בינן לבין עצמן ובין כל אחת מהן לרשויות שלטון וגופים ציבוריים והמדינה ביכלל זה; הסכמים אלה מתבקשים מאליהם והינם כמעט כורח המציאות, כל עוד הזכאות הפנסיונית מותנית בתקופת ביטוח רבת שנים. אם ייאמר אחרת משמעות הדבר תהיה, למשל, שעובד אשר עבד תשע שנים בשירות בשירות המדינה או בקרן פנסיה ותיקה אחת ותשע שנים נוספות בקרן פנסיה ותיקה אחרת או להיפך, יפרוש מעבודתו ללא זכאות פנסיונית חרף תקופת ביטוח בת שמונה עשרה שנה.

                        הכרח זה צריך להנחותנו בבחינת שאלת תוקף הסכם הרציפות אחרי 10/03.

 

2.         הסדרי הרציפות קודם ל-10/03.

א.        על פי הילכות הגימלאות, שהינם תקנון קג"מ, סעיפים 104 ו-105 לפרק בדבר "הסדר הבטחת רציפות זכויות" - "כללי הסדר להבטחת רציפות זכויות הפנסיה לחברים העוברים מקרן הסתדרותית אחת לשניה או מהקרן לשירות המדינה ולהיפך-  יחולו ביחסים שבין הקרן החברים המוסדות הקרנות והרשויות... במקרה של סתירה בין הלכות הגימלאות לבין הסדר הרציפות יקבע האמור בהסדר הרציפות".

 

ב.         על פי סעיף 56 לתקנות מבטחים בפרק הדן ב"רציפות ושמירת זכויות" - "חבר, שהיה בקרן עימה יש למבטחים הסדר להבטחת רציפות זכאות פנסיה, יקבעו זכויותיו על פי תקנות רציפות זכויות. עותק תקנות רציפות זכויות מהווה חלק בלתי נפרד מהתקנות. הסכמים בין מבטחים לבין מוסדות וגופים אחרים בדבר הסדר להבטחת רציפות זכויות מהווים ויהוו "חלק בלתי נפרד מהתקנות".

מסקנת האמור לעיל הינה, כי על פי תקנוני קג"מ ומבטחים ומכוחם של תקנונים אלה, הזכאות העקרונית לפנסיית זיקנה במקרה שחל הסכם הרציפות, צריכה להיקבע על פי הסכם הרציפות שהוראותיו גוברות על ההלכות הנהוגות על פי התקנונים כשלעצמם, במקרה של סתירה ביניהם.

 

ג.         על פי סעיף 86 לחוק הגימלאות, רשאי שר האוצר להתקשר עם קרן פנסיה בהסכם, לפיו תקופת העבודה הכוללת בשירות המדינה ואצל מעביד אחר "תבוא בחשבון לעניין זכויות לגימלאות, הכל לפי תנאים שיראו לקבוע בהסכם".

מסקנת האמור הינה, כי מכוח חוק הגמלאות עצמו, הזכאות לפנסיית זקנה במקרה של צירוף תקופות עבודה בשרות המדינה ואצל מעביד אחר, צריכה להיקבע על פי הסכם הרציפות בין המדינה לקרן הפנסיה.

כאן המקום להעיר, כי הסתמכות חברי הנשיא על סעיף 87(א) לחוק הגימלאות אינה במקומה משאותו סעיף דן בחבות חלק המדינה בגמלה הכוללת המגיעה מאוצר המדינה, להבדיל בחבות הקרנות על פי הסכם הרציפות.

 

ד.         משהזכאות לפנסיית זיקנה למבוטח קרן פנסיה ותיקה, שהיה גם עובד מדינה, נקבעת מכוח חוק הגמלאות עצמו ותקנות מבטחים וקג"מ, על פי הסכמי הרציפות - לא נותר אלא לבחון את הוראות הסכם הרציפות לעניין זה.

 

ה.        בהסכם הרציפות שנחתם ב-1973 בין קרנות הפנסיה ההסתדרותיות למדינה, נקבע לעניננו בסעיף 11, כי במקרה בו "פרש עובד פרישת זיקנה מהמדינה אזי המשכורת הקובעת לחישוב זכאותו לפנסיית זקנה מהקרן תהיה המשכורת הקובעת של העובד בעת פרישתו משירות המדינה ובלבד שמשכורת זו לא תעלה על המשכורת הקובעת המירבית הנהוגה לגבי המבוטחים בקרן".

            במילים אחרות, בכפוף לתקרה מסוימת,"המשכורת הקובעת" לגבי קרן משתתפת נקבעת לא על פי ההלכות הפנימיות הנהוגות בתקנון קרן הפנסיה, כי אם על פי המשכורת הקובעת המאוחרת הגבוהה יותר, לפיה חושבה הזכאות לפנסיית זיקנה בהתאם לחוק הגמלאות של העובד שפרש פרישת זיקנה מהמדינה.

            הסדר זה של חיוב מוסד משתתף בתשלום פנסיית זיקנה על פי משכורת קובעת מאוחרת גבוהה יותר, הוחל גם במקרה ההפוך של "פרישת זיקנה מגוף לפי תקנון הקרן, לאחר תקופת עבודה קודמת בשירות המדינה (סעיף 10 להסכם הרציפות).

 

ו.         סעיף 12 לאותו הסכם, נועד ליתן מענה למצב הלא שכיח (לעומת המצב המוסדר בסעיפים 10, 11 להסכם הרציפות), מצב בו המשכורת הקובעת במוסד המשלם נמוכה מהמשכורת הקובעת במוסד המשתתף. על פי אותו סעיף במקרה חריג זה, פנסיית הזיקנה לגבי המוסד המשלם - נקבעת על המשכורת הקובעת לאור ההלכות הנוהגות בו; אולם לגבי המוסד המשתתף - פנסיית הזיקנה לא תחושב על-פי המשכורת הקובעת של המוסד המשלם, כי אם על פי המשכורת הקובעת לפי ההלכות הנוהגות במוסד המשתתף.

ז.         במאמר מוסגר יוסף, כי גם בהסכמי הרציפות בין קרנות הפנסיה הותיקות בינן לבין עצמן, נשמר אותו עיקרון של קביעת משכורת קובעת לקרן משתתפת על פי המשכורת הקובעת הגבוהה יותר של הקרן המשלמת.

 

ח.        הטעם לקביעת ההסדר של תשלום פנסיה לפי "המשכורת הקובעת" הגבוהה יותר במוסד המשלם לאורך כל תקופות העבודה, יסודו בעידן בו, בעיקרו של דבר, הזכאות לפנסיית זיקנה נקבעה על פי המשכורת הקובעת בסמוך לפני פרישה. כך הם הדברים על פי חוק הגמלאות מאז ועד היום, וכך היו הדברים על פי תקנוני קרנות הפנסיה ההסתדרותיות.

            כיוון שהמשכורת הקובעת עובר לפרישה, גבוהה בדרך כלל מהמשכורת הקובעת בתקופות עבודה אצל מעבידים קודמים; אזי בעת פרישת העובד לפנסיית זקנה אחר תקופת עבודה מלאה בת 35 שנה הוא היה זכאי עקרונית לפנסיה של 70%, ממשכורתו הקובעת לעת פרישה. לפנסיה זו נוספה קיצבת זיקנה על פי חוק הביטוח הלאומי הנגזרת מהשכר הממוצע במשק. קיצבה זו בתוספת דחיית קיצבה ותוספת ותק  מקסימלית הגיעה כדי 30% מהשכר הממוצע. (סעיפים 248 ו-249 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1996, באופן זה, בקשו לשמר את רמת חיי העובד אחר פרישתו בדומה לרמת חייו בתקופת עבודתו טרם פרישה.

 

ט.        סעיף 5 להסכם הרציפות הסדיר את אופן תשלום הגימלה שנקבעה על פי עקרונות סעיפים 12 - 10 להסכם הרציפות. על פי אותו סעיף:

ראשית - המוסד האחרון בו מבוטח העובד טרם פרישה משלם מלוא הגימלה.

שנית - כל מוסד, המדינה או הקרן, אחראי לקביעת סכום הגימלה שעליו לשלם בהתאם להוראות הנהוגות בו ובכפוף להוראות הסכם הרציפות.

במילים אחרות, פנסיית הזיקנה במוסד המשתתף, הייתה נקבעת על פי ההוראות הנהוגות בקג"מ ומבטחים, אך זאת על בסיס המשכורת הקובעת הגבוהה יותר, כפי שנקבעה על פי חוק הגמלאות (הוראת סעיף 11 להסכם הרציפות).

שלישית - המוסד המשלם, משלם לעובד הפורש את מלוא הגימלה שחושבה כאמור, "בתנאי שכל מוסד קודם בו בוטח העובד ימלא אחר חובת השתתפותו בתשלום הגימלה למוסד המשלם את הגימלה, בהתאם להוראות הסכם זה".

מכאן נובע, שככל שאין מחלוקת לגבי חישוב הפנסיה המגיעה מאת המוסד המשתתף, אלא שמהבחינה טכנית אין הוא מעביר חלקו בגימלה למוסד המשלם - אזי אפשר שעניין זה ראוי לו שייפתר במישור היחסים שבין המוסד המשלם למוסד המשתתף.

אולם, כאשר המוסד המשתתף לא מעביר חלקו בגימלה למוסד המשלם, מן הטעם שהוא סובר שהגימלה שעליו לשלם על פי הסכם הרציפות או תקנונו נמוכה מזו שסובר העובד; במקרה שכזה - אין לחייב את המוסד המשלם בתשלום מלוא הגימלה כטענת העובד הפורש. אלא, על אותו עובד להגיש תביעה לבית הדין כנגד החלטת המוסד המשתתף. עמדת המוסד המשלם אינה רלבנטית כלל לאותה מחלוקת.

האמור ברור לאור הסיפא של סעיף 5 להסכם הרציפות שם נכתב ברחל הבת הקטנה, כי "כל מוסד יהיה אחראי בנפרד בעבור הזכויות הקשורות בו".

 

י.         במקרה שלפנינו, אין מדובר באי העברה טכנית של קג"מ ומבטחים כמוסדות משתתפים את חלקם בגימלה למדינה, אלא במחלוקת בין שניהם לבין המבוטחים לגבי שיעור זכאותם לפנסיית הזיקנה על פי הסכם הרציפות ותקנוני הקרנות. משום כך בעניין זה, אין לומר כדעת חברי הנשיא, כי האחריות לתשלום הגימלה כולה מוטלת על המדינה המשלמת והיא זו אשר צריכה לדאוג להעברת חלקה של הקרן המשתתפת אליה. אלא, במקרה כזה על הגמלאים לתבוע את הקרן המשתתפת בבית הדין, על מנת שייקבע על פי הסכם הרציפות ותקנות הקרנות מהי הגימלה לה הם זכאים, ושאותה על הקרן המשתתפת לשלם למוסד המשלם.

           

יא.       האמור עד כה לגבי הדין שחל עד 10/03 ניתן לסיכום באופן הבא:

לאור הוראות תקנוני הקרנות וחוק הגמלאות ביחס למדינה - הזכאות הפנסיונית במקרה בו אפשרי צירוף תקופות עבודה נקבעת לפי הסכם הרציפות.

            כל מוסד משלם על פי ההוראות הנהוגות בו. המדינה - על פי חוק הגימלאות, הקרנות - על פי תקנוניהם. האמור ראוי לסיוג אחד. הסייג הינו, שהמשכורת הקובעת לחישוב הזכאות כאמור לגבי כל מוסד על פי ההלכות הנוהגות בו, צריכה להיעשות על פי המשכורת הקובעת הגבוהה יותר של המוסד המשלם.

המוסד המשלם אינו חייב לשלם את מלוא הגימלה לה טוען העובד, כל עוד המוסד המשתתף החליט, כי לעובד מגיעה גימלה ממנו על פי תקנונו והסכם הרציפות, הנמוכה מזו לה טוען העובד. עניין זה יש לברר ישירות בהתדיינות בין העובד למוסד המשתתף ואשר המוסד המשלם אינו צד לה .

 

3.         הסדר הרציפות מאז 10/03

א.        המתואר לעיל היה נכון עד 10/03, אלא שבאותו מועד שונה הדין. חוק הפיקוח על הביטוח החליף את תקנוני הקרנות הותיקות בתקנון האחיד. ומכיוון, שהגב' גלייזר ומר קורצקי פרשו לגימלאות בינואר 2004, אזי זכאותם לפנסיית זיקנה מקג"מ ומבטחים, צריכה להיקבע על פי פירוש מותאם ונותן תוקף להסכם הרציפות נוכח השינויים שחלו מאז 10/03. קביעת זכאות שכזאת מושתתת על הנחת היסוד השנייה בדבר הכרח קיום הסכם הרציפות גם להבא. מעבר לכך זכאותם צריכה גם להיקבע על פי חוק הפיקוח וההלכות הנהוגות בקרנות אלה מכוח התקנון האחיד, זאת לאור הנחת היסוד הראשונה, לפיה - הזכאות הפנסיונית נקבעת על פי נוסח תקנון הקרן עובר לפרישה לגימלאות.

            נרחיב מעט את האמור על מנת להמחיש כיצד שתי הנחות יסוד אלה משתלבות בקביעת הזכאות במקרה שלפנינו.

 

ב.         ביום 29.5.03 תוקן חוק הפיקוח והוסף לו פרק ז'1, זאת על מנת לאזן אקטוארית את קרנות הפנסיה הוותיקות ועל מנת ליצור אחידות במערך הזכויות (סעיף 78א לחוק).

            בסעיף 78ט לחוק הפיקוח נקבע, כי המפקח יכין תקנון אחיד לכל הקרנות הוותיקות. "וחישוב הקיצבה למי שיתחיל לקבל קיצבה ביום 1.10.03 (המועד הקובע) או לאחריו יעשה" כעיקרון על פי שיטת הממוצע היחסים של השכר (להלן - שיטת הממוצעים). האמור סויג במקרה של קרן ותיקה, שערב המועד הקובע, תקנונה לחישוב פנסיית הזקנה התבסס על שיטת שלוש השנים האחרונות. במקרה כזה נקבע, שלגבי התקופה שעד המועד הקובע תחושב הקיצבה על פי שיטת ממוצע שלושת השנים האחרונות; ולגבי התקופה שלמן המועד הקובע ואילך תחושב הקיצבה בהתבסס על שיטת הממוצעים.

 

בסעיף 78י' לחוק נקבע:

ראשית - כי התקנון האחיד יחליף מ-1.10.03 את התקנון שנהג בכל אחת מהקרנות הוותיקות

שנית - כי "הוראות התקנון האחיד יחולו על אף האמור ככל הסכם או הסדר אחר".

 

            בסעיף 78 יח' לחוק הודגש בשנית עדיפות הוראות הפרק הזה, "שייחולו על אף האמור בכל דין או הסכם לרבות הסכם קיבוצי".

 

ג.         בתקנונים האחידים של מבוטחים וקג"מ נקבעה דרך חישוב פנסיית הזקנה על פי שיטת הממוצעים כמתחייב מהוראות התיקון לחוק הפיקוח.

            באשר לעניין הרציפות, בסעיף 63א' לתקנון האחיד של מבטחים וקג"מ נקבע, כי "הנהלת הקרן תתאים נוסח הסכמי רציפות הנוגעים לפנסייה תקציבית או לקרן פנסיה ותיקה אחרת שנחתמו לפני המועד הקובע, בהתאם להוראות  פרק זה. בשינויים המחויבים ובכפוף לאישור הממונה".

                        לאור האמור פנה הממונה על שוק  ההון ביום 4.11.03 למנהלי הקרנות שבהסדר, להתאים את נוסח הסכמי רציפות הזכויות עליהם חתומה הקרן בהתאם לחוק הפיקוח והוראות התקנון האחיד, ועד להסדרת הנושא כאמור, הקרן אינה רשאית להשתתף בתשלום קיצבאות למבוטחים בסכום העולה על הסכום שיחושב לפי התקנון האחיד.

הנחיה זו של הממונה על שוק ההון ניתנה מתוקף סמכותו על פי סעיף 78יז' לחוק הפיקוח, אלא שהנחייה זו לא בוצעה מכיוון שעד היום הנהלות  הקרנות לא התאימו את נוסח הסכם הרציפות ביחס לפנסיה תקציבית.

לאור האמור, פרשנותו של חברי הנשיא את סעיף 87(א) לחוק הגימלאות המעבירה לאחריות המדינה את הזכויות הקשורות בחבות הקרן לעמיתה, נוגדת את האמור באותו סעיף ונוגדת את תכליתו, לאור הסכם הרציפות כפי שפורש לעיל על ידי.

 

ד.         התמונה המצטיירת לאור הוראות חוק הפיקוח והתקנון האחיד הינה של שיטת חישוב אחידה של זכאות פנסיונית - שיטת הממוצעים, שיש ליישמה לפחות החל מהמועד הקובע; ועדיפות מכוח החוק שאינו בר התניה של שיטה זו לקביעת הזכאות הפנסיונית לאור הוראות התקנון האחיד, על פני כל הסדר או הסכם אחר.

            הסכם הרציפות הינו לעניינינו בגדר הסכם אחר. ומשמכוח חוק הפיקוח נקבעה עדיפות התקנון האחיד על פני כל הסכם אחר ובכלל זה הסכם הרציפות; משמעות הדבר הינה, כי הסכם הרציפות אינו בטל, אלא בטלות רק הוראותיו הסותרות את התקנון האחיד. כך  יש לפרשו בהתאמה.

 

ה.        למרות שאין שימוש במונח זה, אפשר לומר ש"המשכורת הקובעת" למעשה, של קרנות הפנסיה הוותיקות על פי התקנון האחיד, נקבעת בעיקרו של דבר על פי שיטת הממוצעים  ולא על פי משכורת קובעת אחרת במוסד אחר, המשלם גימלה על פי שיעור משכורת קובעת גבוהה יותר הנגזרת מגובה השכר סמוך לפרישה.

            משכך נקבעת המשכורת הקובעת בתקנון האחיד מכוח התיקון לחוק הפיקוח, ולדרך זו עדיפות על פני כל הסכם או הסדר אחר לרבות הסכם הרציפות שנחתם מכוח תקנון הקרן הקודם, (בין אם הוא בגדר הסכם נפרד בעל עדיפות כפי שנקבע בתקנון קג"מ בשעתו; ובין אם הוא הפך חלק מהתקנון הקודם כפי שהיה במבטחים); בשני המקרים הללו - אין לחשב את המשכורת הקובעת בהתאם להסכם הרציפות, על פי המשכורת הקובעת הגבוהה יותר לפיו מחושבת הזכאות הפנסיונית במוסד המשלם, (לענייננו המדינה - מכוח חוק הגמלאות).

 

ו.         באם ייאמר אחרת משמעות הדבר תהא העדפה בילתי מוצדקת של מבוטחי הקרן שאיתרע מזלם לפרוש לגמלאות כעובדי מדינה על פי חוק הגמלאות, לאחר עבודה בגוף בו הם בוטחו בקרן. וכך למשל, עובד שבוטח בקרן 10 שנים ולאחר מכן עבד בשירות המדינה ופרש לגימלאות משם - משכורתו הקובעת לחישוב פנסיית הזקנה עבור תקופת ביטוחו בקרן תהא גבוהה יותר, מזו שהיה מקבל עובד אחר שעבד במקביל אותן 10 שנים ושבוטח בקרן בלבד ושמשכורתו באותה תקופה הייתה זהה למשכורת חברו, פרט לכך שאותו חבר עבר לאחר מכן לשירות המדינה.

            אין כל צידוק לאפלייה בין שני חברי הקרן הללו לגבי שיעור פנסיית הזקנה שהגיעה לכל אחד מהם מהקרן בגין אותן 10 שנות הביטוח בקרן.

 

ז.         מעבר לכך יודגש, שקביעת משכורת קובעת גבוהה מזו הנקבעת על פי התקנון האחיד בגין תקופת הביטוח בקרן, לא רק שהיא מנוגדת לחוק ולהוראות העדפה החד משמעיות שבו, אלא שהיא גם פוגעת בתכלית חוק הפיקוח של "יצירת אחידות במערך הזכויות", ולבד מאפליה בלתי מוצדקת כאמור בין חברי הקרן, היא גם מגדילה בהכרח, עקב אי השוויון בין זכויות חברי הקרן, את הגרעון האקטוארי של הקרנות הותיקות.

                        משום סיבות אלה פרשנות הגורסת, כי בהעדר פעולת התאמה מצד הנהלות הקרן ביחס להסכם הרציפות, יש להמשיך ולקיימו כאילו דבר לא השתנה - אינה יכולה להתקבל על דעתי משהיא מאיינת למעשה את התיקון לחוק הפיקוח.

 

ח.        הפרוש התואם את הסכם הרציפות לאור תיקון לחוק הפיקוח והתקנון האחיד, ככל שמדובר בקרן כמוסד משתתף, משמעו, חישוב הגימלה על פי סעיף 12 להסכם הרציפות בכל מקרה, ולא רק במקרה בו המשכורת הקובעת במוסד המשלם נמוכה מזו שבמוסד המשתתף. במילים אחרות, מאז 10/03 ואילך כל מוסד, זה המשלם וזה המשתתף חייבים כל אחד בתשלום גימלה על פי "ההוראות הנהוגות אצלו" ולא על פי משכורת הקובעת במוסד המשלם.

 

ט.        באופן האמור, על פי הוראות התקנון האחיד ועל פי סעיף 12 להסכם הרציפות יש לחשב את פנסיית הזקנה המגיעה למר קוריצקי ולגב' גלייזר.

 

4.         קראתי חוות דעתו של חברי הנציג מר רן חרמש ומבלי להיכנס לחישובים, מצאתי מקום להעיר כי שאלת חלות התקנון האחיד והיחס בינו להסכם הרציפות לא נקבעת ואינה יכולה להיקבע פרטנית וקונקרטית, אצל כל מבוטח בנפרד, לפי ההפרשה לדמי גמולים בעבר הרחוק בהשוואה למשכורת הקובעת ליום קום הזכאות.

 

5.         סוף דבר - אם תשמע דעתי, יתקבל ערעורם של המדינה וקג"מ על פי המבואר לעיל, ויידחה ערעורם של הגב' גלייזר ומר קורצקי וזאת ללא צו להוצאות.

 

השופט עמירם רבינוביץ

1.         קראתי את דעותיהם של חברי, הנשיא סטיב אדלר, השופט יגאל פליטמן ונציג העובדים מר רן חרמש, ולאחר לא מעט לבטים הגעתי למסקנה, כי במקרה הנוכחי אין מנוס מלקבל את דעתו של חברי, השופט פליטמן, למעט הערה אחת הנוגעת לאחריות לתשלום.

 

2.         נקודת המוצא לפסיקתי היא הרקע להתקנת התקנון האחיד לקרנות הפנסיה הותיקות. רקע זה היה המשבר הכבד אליו נקלעו קרנות אלה, ואשר הביא את הממשלה לסייע להן בסכומי כסף ניכרים (סעיף 78יד(א)(1) לחוק הפיקוח).

 

3.         יוער, כי לפי סעיף 78ט(א) לחוק הפיקוח על המפקח להכין תקנון אחיד שיחול על כל הקרנות הותיקות במטרה להביאן לאיזון אקטוארי. ההנחה המתבקשת ממהלך זה היא, שאילולא התמיכה הממשלתית בקרנות הותיקות עלולים היו עמיתיהן לצאת וידם על ראשם, או במילים אחרות להפסיד את קצבתם שבגינה חסכו שנים לא מעטות.

 

4.         אכן התוצאה אליה הגיע חברי, השופט פליטמן, מותירה בידי המערערים קצבה נמוכה מזו שהיו זכאים לה, אילו פרשו לפני התאריך הקובע ובהתאם להסדר הרציפות שחל עליהם, אבל כל תוצאה אחרת מביאה לסיכול התכלית היסודית שהובילה להתקנת התקנון האחיד, ושבעקבותיה הוזרמו אותם כספים לאישוש מצבן של הקרנות הותיקות.

 

5.         הקו המנחה של התקנון האחיד הוא השוויון בין העמיתים (סעיף 78ט(ב)(1) לחוק הפיקוח). אני סבור, שהתוצאה המסתברת מחוות דעתו של חברי, הנשיא, היא אפלייתם לטובה של עמיתים שהיו עובדי מדינה על פני עמיתים שאינם עובדי מדינה. יהיה מי שיאמר, שאפליה זו אינה בין שווים, מפני שעובדי מדינה נהנים מפנסיה תקציבית, בעוד שעמיתי הקרנות נהנים מפנסיה צוברת, שאמורה להשתלם על בסיס דמי הגמולים הנגבים מן העמיתים ומן המעסיקים, זאת להבדיל מפנסיה תקציבית בה נושאת המדינה בכל  ללא כל השתתפות מצד העובדים. יחד עם זה, התקנון עצמו לא יצר קטגוריה שונה לעובדי המדינה, למעט, לכאורה, סעיף 63א לתקנון האחיד עליו מבסס חברי הנשיא את עיקר טיעונו.

 

6.         סעיף 63א לתקנון האחיד קובע כי "הנהלת הקרן תתאים נוסח הסכמי רציפות הנוגעים לפנסיה תקציבית או לקרן פנסיה ותיקה אחרת שנחתמו לפני המועד הקובע, בהתאם להוראות פרק זה בשינויים המחויבים ובכפוף לאישור הממונה".

 

7.         הסכם הרציפות הנוגע לפנסיה תקציבית נכרת מכוח סעיף 86(א) לחוק הגימלאות, אשר לפיו שר האוצר "רשאי להתקשר - בהסכם כללי או מיוחד לאדם ששמו נקוב בהסכם - שלפיו תקופת עבודתו כולה או מקצתה של העובר משירות המדינה לעבודה אצל המעביד או להיפך תבוא בחשבון לעניין זכויות לגמלאות, כולן או מקצתן, מן המדינה לפי חוק זה או מן המעביד שלא לפי חוק זה וכן מקצתן מזו ומקצתן מזה הכל לפי תנאים שיראו לקבוע בהסכם..."

 

8.         סעיף 86(ב) לחוק הגימלאות קובע כי "לענין סעיף קטן (א) דין הסכם כאמור עם קרן פנסיה או עם קרן תגמולים שעובדי המעביד קשורים בה או המשרתת את עובדי המעביד  - כדין הסכם עם המעביד". בס"ק ג נקבע כי  "תקופת עבודה" היא "תקופת שירות בשירות המדינה או תקופת עבודה אצל מעביד אחר".

 

9.         סעיף 87(א) לחוק הגימלאות קובע כי "הסכם לפי סעיפים 85 או 86, דינו, לענין זכויותיו של האדם שההסכם חל עליו ושל שאיריו, כדין הסכם שאף הם צד בו, ודין גמלאות המגיעות לאדם לפי ההסכם מאוצר המדינה - כדין גמלאות לפי חוק זה".  

 

10.       סעיף 86 לחוק הגימלאות מסמיך את שר האוצר להתקשר בהסכמי רציפות בין הקרנות למדינה. סעיף זה אינו יוצר את הסכם הרציפות אלא מקנה את הסמכות ליצירתו. לכאורה, משנכרת הסכם הרציפות מדובר בהסכם לכל דבר ועניין, ומי שיכול לשנותו הם הצדדים לו.

 

11.       בסעיף 50(ג) לתקנון האחיד נקבע כי הוראות פרק י"א לתקנון האחיד יבואו במקום הוראות להבטחת רציפות פנסיה בין קרנות פנסיה של ההסתדרות. על פי סעיף זה, משנכנס לתוקפו התקנון האחיד, הלכו לעולמם כל הסכמי הרציפות שבין הקרנות ההסתדרותיות ובא במקומם התקנון האחיד. הוראה דומה לא קיימת בתקנון האחיד לגבי הסכמי הרציפות הנוגעים לפנסיה תקציבית. לגביהם קובע סעיף 63א לתקנון, כי על הנהלות הקרנות להתאים את נוסח הסכמי הרציפות הנוגעים לפנסיה תקציבית להוראות פרק י"א לתקנון האחיד בשינויים המחויבים ובכפוף לאישור הממונה. הוראה כאמור ניתנה על ידי המפקח, אולם הקרנות לא פעלו בהתאם להוראה זו.

 

12.       נשאלת השאלה, מהי התוצאה הנובעת מאי התאמת נוסח הסכמי הרציפות לתקנון האחיד כדרישת המפקח. חברי, הנשיא, סובר כי התוצאה היא שהסכם הרציפות חי וקיים במתכונתו המקורית, משום שהקרנות והמדינה לא דאגו למשא ומתן עם ההסתדרות כדי להתאים את הסכם הרציפות הנוגע לפנסיה תקציבית להוראות התקנון האחיד. לדעת חברי, הנשיא, השוני בין הוראת סעיף 63א לתקנון לסעיף 50(ג) לתקנון מצביע על כך, שכל עוד לא שונה הסכם הרציפות בהתאם לדרישת המפקח, יש לחשב את קצבתם של המערערים על פי הסכם הרציפות. לדעת חברי, הנשיא, כל ניסיון לכפות את התקנון האחיד על הנהנים מהסכם הרציפות עם המדינה, יש בו פגיעה בהסכמים קיבוציים קיימים ובחוק הגימלאות.

 

13.       לעומת זאת, חברי, השופט פליטמן, מסתמך על הוראות שונות בחוק הפיקוח, שמהם ניתן ללמוד, כי גם אם לא שונה הסכם הרציפות כדרישת המפקח, על בית הדין לקבוע כי במקרה זה יחול התקנון האחיד.

 

14.       אין ספק שהוראת סעיף 63א לתקנון האחיד שונה מהוראת סעיף 50(ג) לתקנון, בכך שעל פי הוראת סעיף 50(ג) לתקנון לא קיימים יותר הסכמי רציפות הזכויות בין הקרנות הותיקות, ואילו סעיף 63א לתקנון אינו כולל בתוכו הוראה קטגורית המבטלת את הסכמי הרציפות הנוגעים לפנסיה התקציבית. יחד עם זה, חוזרת הקושיה למקומה – מהו הדין כאשר הנהלות הקרנות לא נעתרות לדרישת המפקח להתאים את הסכמי הרציפות הנוגעים לפנסיה תקציבית לתקנון האחיד. לכאורה, במחדלן זה של הקרנות הן פועלות כנגד עצמן, באשר הן הראשונות  הצריכות להיות מעוניינות בהחלת התקנון האחיד שנועד להציל אותן מהגרעון האקטוארי הגדול המצטבר. גם המדינה בכובעה כצד להסכם הרציפות בעניין הפנסיה התקציבית לא פעלה בעניין זה, למעט ההנחיה לקרנות לפעול להתאמת הסכם הרציפות לתקנון הקיים. במקרה כזה יהיה מי שיטען, כי הקרנות צריכות לשאת במחדלן שלהן ולשלם לעמיתיהן את התשלומים על פי הסכם הרציפות הקיים. מאידך, מהלך כזה מסכל לחלוטין את התכלית המונחת בבסיס התקנת התקנון האחיד, כפי שבאה לידי ביטוי בחוק הפיקוח, ובמקום להקטין את הגרעון הן ימצאו את עצמן כמגדילות אותו.

 

15.       הגישה של חברי, השופט פליטמן, לפיה במקרה זה על בית הדין לקבוע כי חל התקנון האחיד, מוצאת לה אסמכתא בסעיפים מסוימים של חוק הפיקוח עצמו. כך בסעיף 78י(ב)  לחוק הפיקוח נקבע כי : "הוראות התקנון האחיד יחולו על אף האמור בכל הסכם או הסדר אחר". האם הוראה זו חלה גם על הסכם הרציפות או רק לגבי תקנוני הרציפות השייכים לקרנות הוותיקות בהן דן סעיף קטן (א) לסעיף זה? אם מתעורר ספק לגבי התשובה לשאלה זו, הוא מתפוגג כשאנו מעיינים בסעיף  78יח לחוק הפיקוח הקובע כי : "הוראות פרק זה יחולו על אף האמור בכל דין או הסכם, לרבות הסכם קיבוצי". הוראה זו מדברת בעד עצמה, והיא קובעת את עליונות הוראות אלה של חוק הפיקוח על פני הוראות כל דין או הסכם אחר לרבות הסכם קיבוצי. ההוראה זו מדגישה את התכלית  של המהלך החקיקתי כולו-   להחיל "בכל מחיר" את הוראות התקנון האחיד.

 

16.       אני סבור כי הליכה בדרכו של חברי הנשיא, כאמור, תגרום לכך שהקרנות במקרה הנוכחי ישלמו סכומים גבוהים משמעותית מהסכומים, שעלולים היו  לשאת בהם על פי דרך החישוב הקבועה בתקנון האחיד, ובכך התכלית של המהלך  החקיקתי נמצאת מסוכלת.

 

17.       אינני מתעלם מכך שהמערערים היה להם על מה לסמוך בתביעתם, לאור המצגים שהוצגו להם בעבר לגבי גובה גמלתם, אך עם כל הצער שבדבר אין מנוס מלהגיע למסקנה, שהחישוב הנכון הוא כטענת המשיבים לאור התכלית הברורה של החקיקה.

 

18.       אני סובר שהויכוח בשאלה, מי הוא האחראי לתשלום לגמלאים הופך לתיאורטי לאור הכרעתנו בשאלה העיקרית לגבי דרך החישוב לכאן או לכאן. הכרעה זו תשים קץ למחלוקת הקיימת לגבי גובה ההשתתפות של הגוף המשלם, ולפיכך המדינה היא זו שתצטרך לשלם את גמלאות המערערים כמעבידה האחרונה.

 

19.       קראתי את דעתו של ,חברי רן חרמש , המבוססת על דרך שלמיטב ידיעתי לא הוצגה ולא נבחנה על ידי בית הדין האזורי. מבחינה זו הצגת הדברים  וההצעה למינוי אקטואר באה מאוחר מדי. יחד עם זה הייתי מסכים להצעה זו, אילו הייתה לכך הסכמה על ידי כל הצדדים, אבל רק במקרה כזה. כל עוד אין או לא תהיה הסכמה לכך, נשאר אני בדעתי כפי שנכתבה על ידי.

 

20.       סיכומם של דברים - בכפוף לאמור לעיל אני מצטרף לחוות דעתו של השופט פליטמן.

 

נציג העובדים מר רן חרמש

 

עיקרי הטיעון

קראתי את דעתם של חברי למותב ונראה לי שיש לאמץ גישה אחרת לבירור הערעורים והערעורים שכנגד. לדעתי, במוקד המחלוקת בין הצדדים נמצאת חוקיותו של הפתרון אשר בחרו הקרנות להתאים את הסכמי הרציפות להוראות התקנון האחיד.

הרפורמה בקרנות הפנסיה הופעלה כדי "לטפל בגירעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות, כדי להביאן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים ומתן סיוע ממשלתי שיאפשר להן לשלם קצבאות לעמיתיהן, והכול בהתחשב ביכולתו של משק המדינה ותוך יצירת אחידות במערך הזכויות"[15]. מתפקידנו כבית דין, לוודא שאמנם בוצעו ההתאמות תוך היצמדות לעקרונות חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל, קרי תוך שמירה על איזון אקטוארי ותוך יצירת אחידות במערך הזכויות.

אחידות במערך הזכויות, כפי שהוברר רבות בפסיקה, אין משמעה שוויון מוחלט בין עמיתים. תגמולי הפנסיה של עמיתי הקרנות נקבעים על בסיס שכרם בתקופת חברותם וככל ששכרו של עמית גבוה יותר, כן תהא גמלת הפנסיה שלו גבוהה יותר. כל זמן שזכויותיהם של העמיתים נקבעים על בסיס נוסחה אחידה וכל זמן שלא נוספות או נגרעות מנוסחה זו זכויות על בסיס לא רלבנטי, נשמרת האחידות. מרגע שנפגעת נוסחה זו מסיבות לא רלבנטיות, נוצרת הפגיעה באחידות, מתגבשת פגיעה בשוויון, ונדרשת פסיקה מתקנת של בית הדין.

בכדי שאוכל לגבש את דעתי ולקבוע אם פגעו נוהלי התקנון האחיד בעקרונות החוק או לא, אפתח את הניתוח שלי באמצעות רצף השאלות הבא:

 

1.         האם עומד הסדר רציפות הזכויות, כפי שעוגן בתקנון האחיד, בדרישות הקדם של איזון אקטוארי ושל שוויון בין עמיתים?

אם אגיע למסקנה שהתקנון הנוכחי אכן עומד בשתי דרישות הקדם המדוברות, אעזר בעמדותיהם של חברי השופטים, אשר בחנו את שאלת תקפם החוקי של הסכמי הרציפות ואגבש את דעתי ביחס לערעורים וביחס לערעורים שכנגד. אם, לעומת זאת, אגיע למסקנה שהוראות התקנון האחיד בנושא הרציפות פוגעות בדרישות האיזון האקטוארי, בין אם לטובת העמיתים או אם לטובת הקרנות ו/או בדרישות השוויון בין עמיתים, אזי אנסה להשיב על שאלה 2.

2.         האם עומדים הסכמי רציפות הזכויות, שנחתמו בין קרנות הפנסיה ההסתדרותיות ובין כל אחת מהן והמדינה  בדרישות הקדם של איזון אקטוארי ושל שוויון בין עמיתים?

אם אגיע למסקנה שהן עומדות בדרישות הבאות, אביע את דעתי כנגד קבלת ערעורן של הקרנות.

 

1.         האם עומד הסדר רציפות הזכויות, כפי שעוגן בתקנון האחיד, בדרישות הקדם של איזון אקטוארי ושל שוויון בין עמיתים?

תשובה מלאה ומקיפה לשאלה זו מחייבת בדיקה מפורטת של נתוני ההשתכרות של מר קוריצקי וגב' גלייזר בכל אחת משנות עבודתם וחישוב ערכה הנוכחי למועד צאתו או צאתה לגמלאות. בדיקה מקיפה כזו מחייבת חקירה של אקטואר מקצועי, ולפיכך, אם תשמע דעתי, לא יינתן פסק דין בתיק הנוכחי עד לקבלתה של חוות דעת כזו מאקטואר עצמאי, שימונה על ידי בית הדין. ואולם, מאחר שהצעתי זו לא התקבלה על דעת חברי למותב, אסתפק בבדיקה חלקית, כזו שתנסה לזהות את קווי המתאר של התפתחות ערך הפקדותיהם של מר קוריצקי וגב' גלייזר.

בכדי להשיב על השאלה הראשונה, אציג זה מול זה שני עמיתים של קרנות פנסיה, לאחד אקרא "עמית מתמיד" ולשני – "עמית  מחליף". בדיון הראשון בסדרת ניתוחים, ה"עמית מתמיד" היה מבוטח לאורך כל תקופת עבודתו בקרן פנסיה אחת.  שכר העבודה שלו בחודש האחרון לפני צאתו לגמלאות היה 11,798.62 ₪ (כערכו הריאלי של שכרו האחרון של מר קוריצקי ב"מבטחים" בחודש דצמבר 1989). "עמית מחליף", לעומתו, השתכר 11,798.62 ₪ (ריאלי, על בסיס ינואר 2004), בחודש דצמבר 1989, עבר לעבוד במדינה ויצא לגמלאות בינואר 2004. שני העמיתים, "עמית מתמיד" ו"עמית מחליף" יצאו לגמלאות בינואר 2004. לגרסת "מבטחים" וקג"מ, חבות הקרנות לשניהם, זהה.

חבות שווה חייבת להתבסס על צבירת חסכונות שווה. ואמנם, כך טוענת "מבטחים", זהות ערכם של החסכונות הושגה בעבר באמצעות הצמדת ערך חסכונותיו של "עמית מחליף" למדד. על פי דיווח הקרנות, הוחלף בסיס ההצמדה בעקבות הנחיית הממונה על שוק ההון, למדד השכר הריאלי.

האם שיטת הצמדה זו משיגה את יעדה? האם צודקות הקרנות כשהן טוענות ששכרו המתוקנן של "עמית מחליף" הוא שווה ערך לשכרו האחרון של "עמית מתמיד"? עלינו לבדוק האם ובכמה השתנה ערך שכרו האחרון של "עמית מחליף" מאז עזב את הקרן ועד מועד פרישתו לגמלאות. במהלך תקופה זו צברו הפקדותיו של "עמית מחליף" ריבית, כך שהם מצדיקים תוספת זכויות. הנוסחה הבאה מחשבת פי כמה גדל ערך שכרו המתוקנן של "עמית מחליף" מינואר 1990 עד ינואר 2004, כלומר במשך 14 שנים:

 

1*1.0514 = 1.979932

 

כלומר, ערך הפקדותיו של "עמית מחליף" כמעט והוכפל במהלך תקופה זו. במועד היציאה לגמלאות, ערך שכרו האחרון של "עמית מתמיד" היה 11,798.62 ₪, בעוד שערך שכרו האחרון בקרן של "עמית מחליף" היה 23360.46  ₪!!

 

ניתן, כמובן לטעון שהאומדן שהוצג תלוי כולו בגובה הריבית ושבחירת הנתון 5% הייתה שגויה. ואולם, סקירת שוק ההון בשנת 1997 מגלה ש"הגיוס הלא סחיר כולל הנפקות של אגרות חוב מיועדות (צמודות) לקרנות פנסיה, אגרות חוב מסוג 'מירון' לקרנות הפנסיה הוותיקות ו'ערד' לקרנות הפנסיה החדשות, ... איגרות חוב מסוג 'מירון' המונפקות לקרנות הפנסיה הוותיקות נושאות ריבית אפקטיבית צמודה של 5.57% ואילו אגרות חוב מסוג 'ערד' נושאות ריבית אפקטיבית של 5.05%"[16]. כלומר, האומדן המוצג בנוסחה הוא בגדר אמדן פחת, זהו אמדן המתבסס על התנאים הנחותים, יחסית, של קרנות הפנסיה החדשות. אילו השתמשתי במונח המתאים, 5.57%, הייתי מגיע לתוצאה גבוהה יותר!!

עד כה השתמשתי בנתוני מר קוריצקי עבור "עמית מחליף". מה קורה כאשר נשתמש בנתוניה של גב' גלייזר?

שכרה האחרון של גב' גלייזר  בקג"מ היה בחודש אוגוסט 1993 ומועד צאתה לגמלאות מהמדינה -  1.1.2004. לפיכך, עברו 10 שנים וארבעה חדשים מהמועד בו הופקדו כספי שכרה האחרון ברשת "עמל" ועד לצאתה לגמלאות מהמדינה. בתקופה זו גדל ערך הפקדתה פי

1*1.0510.25 = 1.648885

 

הפעם, מדובר בתוספת משמעותית של כ- 65%, המביאה את ערך שכרה מהסכום המקובל על קג"מ, 7,408.72 ₪ ל-  12,216.13 ₪. גם במקרה זה, קיים שוני משמעותי ביותר בין ערך הפקדותיו של "עמית מתמיד" ששכרו ערב יציאתו לפנסיה היה 7,408.72 ₪ לבין ערך הפקדתה של גב' גלייזר.

 

            עד כה ערכתי השוואה בין ערך הפקדותיו בגין שכרו האחרון בקרן של "עמית מחליף" ובין ערך שכרו האחרון של "עמית מתמיד". בשתי ההשוואות, היה ערך הפקדתו של הראשון גבוה משמעותית מזה של השני.

 

ואולם, האם אין השוואה זו מוגבלת לשכר האחרון בקרן? בכדי לבדוק טענה זו אערוך שתי השוואות נוספות, בהשוואה הראשונה אציב את ערך שכרו הראשון של "עמית מתמיד" מול ערך שכרו הראשון של "עמית מחליף" ובשנייה, את הערך  המצטבר של הפקדותיהם בקרן לאורך כל מהלך תעסוקתם.

 

"עמית מחליף" בדמותו של מר קוריצקי הפקיד לראשונה דמי חברות ב"מבטחים" בחודש נובמבר 1968. סכום זה היה ברשות קרן הפנסיה עד ינואר 2004, כלומר  31 שנים וחודש. בתקופה זו גדל ערכה פי

 

1*1.0531.08= 4.555787

 

מקדם זה (והבאים אחריו) מחושב בדרך הבאה: מאחר שהפקדות עמיתי הקרנות הושקעו באגרות חוב ממשלתיות צמודות , שנשאו ריבית של 5.53% לשנה, הרי שבסוף כל שנה גדל ערכה של כל הפקדה פי 1.053. (לצורך החישוב, עוגלה הריבית בפועל 5.53% לחמישה אחוזים בלבד). מאחר שכספי "עמית מחליף" היו ברשות קרן הפנסיה המעבירה 31 שנים ועוד חודש, וכדי לחשב ריבית דריבית, מועלה המקדם בחזקה של 31.08.

 

לעומתו, הפקיד "עמית מתמיד" את תשלומיו הראשונים לקרן חמש שנים מאוחר יותר. ההפקדה צברה ריבית והצמדה במשך 26 שנים וחודש. בתקופה זו גדל ערכה פי

1*1.0526.08=3.569578

 

גם במקרה זה, ערך חסכונותיו של "עמית מחליף" בגין שכרו הראשון בקרן גדול ב- 28% מערך תשלומיו של "עמית מתמיד".

 

4.555787/3.569578=1.276282

ההבדל בין העמיתים נובע, כמובן, מן המשך השונה של שהיית פיקדונותיהם בקופות הקרנות. משוני זה, להפתעתי, מתעלמות הקרנות!

 

מה מראים נתוניה של גב' גלייזר בנושא זה? גב' גלייזר הפקידה את כספיה בקג"מ החל מחודש אוגוסט 1973. היא יצאה לגמלאות בחודש ינואר 2004. שכרו הראשון של "עמית מחליף" בנתוניה הופקד בקרן למשך 30 שנה וארבעה חדשים. בתקופה זו עלה ערכם פי  4.37. ערך ההפקדה של "עמית מתמיד" בנתוניה של גב' גלייזר עלה פי 2.69. ושוב, ערך חסכונותיו של "עמית מחליף" בנתוניה של גב' גלייזר בגין שכרו הראשון בקרן גדול ב- 63%.

4.374982/2.68586=1.628894

 

בסופו של יום מה שצריך לקבוע את הקף זכויותיו של עמית קרן פנסיה הוא הערך הריאלי של כלל הפקדותיו בקרן או בקרנות אליה/ן הוא השתייך. הנתון המייצג ביותר את ערך הפקדותיו הכולל של עמית בקרן נתונה הוא ערכה הריאלי של ההפקדה במחצית תקופת חברותו. בהעדר נתונים מפורטים יותר, עשויה ההשוואה בין ערך הפקדת שכרו של "עמית מחליף" ושל "עמית מתמיד" באמצע תקופת עמיתותם, להיות האמדן התקף ביותר למידת הדמיון האקטוארי ביניהם. ככל, שיגבר הדמיון, כן תתחזק טענת הקרנות לכך שמדובר בשני עמיתים שווים, ככל שיפחת, כן יפגע תוקפה של טענה זו.

 

מר קוריצקי היה עמית פעיל ב"מבטחים" במשך 254 חדש והחודש החציוני  לחברותו בקרן  1979  המקביל עבור "עמית מתמיד" במונחי מר קוריצקי  הוא מאי 1993. פי כמה עולה ערכה הריאלי של הפקדת החודש החציוני של "עמית מחליף" על זו של "עמית מתמיד"? התשובה פשוטה:

3.483552/1.675648=2.078928

 

כלומר, "עמית מחליף" בנתוניו של מר קוריצקי מפסיד כמחצית מערך פקדונותיו כאשר מזכה אותו הקופה במונחים שווי ערך ל"עמית מתמיד"!

 

חישוב דומה ביחס לנתוני גב' גלייזר מביא את התוצאות הבאות:

2.653298/1.628895=1.628894

 

לפיכך, בכל דרך שניסיתי להשוות את ערכם הריאלי של זכויות "עמית מחליף" לאלה של "עמית מתמיד", הסתבר שערך הראשון גבוה בהרבה מזה של האחרון ולכן, דין טענת הקרנות לשוויון ביניהם להידחות. "עמית מחליף" שייך לקטגוריה אחרת לגמרי וזכאי, לכן ובדין, לתנאי פנסיה מועדפים.

 

עד כה בדקתי את הנחת השוויון בין עמיתים ומצאתיה שגויה.  ומה באשר להנחה שהענקת תנאי פנסיה עדיפים לעמיתים מחליפים תפגע באיתנותן האקטוארית של הקרנות?

 

יש להפריד בין הצגת איתנותה הפיננסית של קרן לבין הצגת איתנותה האקטוארית. על פי הגדרה, ככל שקרן משלמת פחות, איתנותה הפיננסית עולה. ברגע שיותר לקרן פנסיה להפסיק לשלם פנסיות, היא תהיה בשיא איתנותה הכספית. ואולם לקרן פנסיה יש זכות קיום למטרה אחת בלבד, תשלום גמלאות לעמיתיה. ככל שקרן מקפידה על שמירת איזון בין ערך צבירת חבריה לבין ערך התחייבויותיה כלפיהם, כן תבטיח את יציבותה האקטוארית. בעוד שתקנוני קרנות הפנסיה ההסתדרותיות אפשרו הסדרים שונים ומגוונים, תוך מתן טובות הנאה ייחודיות לקבוצות שונות של עמיתים, עמדה יציבותן האקטוארית של הקרנות במרכז תשומת לבם של מנסחי התקנון האחיד. ולכן, לא יהיה זה בלתי סביר להניח שתחשיבי הפנסיה של "עמית מתמיד" עומדים בדרישות האיזון האקטוארי. ואולם, אם אלה פני הדברים, הרי שנוהלי חישוב זכאותם של עמיתים מחליפים מבטאים גביית יתר, או לחילופין, פגיעה חמורה בזכויות.

 

לסיכום, אין לדעתי מנוס ממתן תשובה שלילית לשאלתי הראשונה, הסדר רציפות הזכויות, כפי שעוגן בתקנון האחיד, אינו עומד בדרישות הקדם של איזון אקטוארי ושל שוויון בין עמיתים. לאמיתו של דבר, תוצאות בדיקתי מבטאות אמת כלכלית פשוטה, הידיעה שערכו של שקל תלוי במועד קבלתו (או נתינתו), שכן שקל ביד שווה יותר משקל מובטח לעתיד לבוא ושווה פחות משקל שהתקבל בעבר. אמת כלכלית זו היא שמצדיקה גביית ריבית מלווים והיא שהובילה את המהר"ם במאה ה-16 לחולל את שטר היתר עסקה[17]. ולכן, עיקר תרומתה של הבדיקה היא בזיהוי עצמת השפעתה של שיטת ההשקעה של קרנות הפנסיה הוותיקות, אגרות החוב הממשלתיות הייעודיות. התשואה הגבוהה של אגרות חוב אלה ורמת הביטחון הגבוהה שלהן אפשרו לקרנות להציע לעמיתיהן פנסיה אמינה ולשוק העבודה תנאים נוחים לקידומה של ניידות עובדים.

משהשבתי בשלילה לשאלה 1, עלי לעבור ולבחון את שאלה 2.

 

2.         האם עומדים הסכמי רציפות הזכויות, שנחתמו בין קרנות הפנסיה ההסתדרותיות ובין כל אחת מהן והמדינה  בדרישות הקדם של איזון אקטוארי ושל שוויון בין עמיתים?

 

בכדי להשיב על שאלה 2 יהיה עלי לערוך השוואה בין ערכה האקטוארי של שכרם האחרון של מר קוריצקי ושל גב' גלייזר בקרן הפנסיה בה היו מבוטחים לבין ערכה הריאלי במועדו יציאתו של כל אחד מהם לגמלאות. ככל שערכו האקטוארי של שכרם האחרון יהיה קרוב לשכרם האחרון במדינה, כן תעלה הסבירות של דחיית ערעורן של הקרנות, ככל שיגדל  הפער ביניהם, כן תעלה סבירות קבלת ערעורים אלה.

שתי הקרנות המעורבות בתיק שלפנינו, קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (בניהול מיוחד) ו"מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) הגישו לבית הדין מסמכים מפורטים להצדקת חישוביהם. לדעתי, נתוניהם בלתי רלבנטיים לחלוטין לנושא המחלוקת בתיק הנוכחי וזאת מן הטעם הבא: כידוע, מחושבת פנסיה צוברת כמכפלה של שני מקדמים, האחד – ערך השכר הקובע והשני – ערכה המתוקנן של סדרת ערכי השכר שנצברו במשך תקופת חברותו הפעילה של עמית בקרן. תשובות הקרנות באשר למר קוריצקי ולגב' גליזר מתייחסות הן רק לערך המתוקנן של סדרת ערכי השכר ומתעלמות מחלקה הראשון של הנוסחה, לבחירת ערך השכר הקובע. הקרנות מסבירות בפרטי פרטים איך הן חישבו את ערכה המתוקנן של סדרת ערכי השכר שנצברו במשך תקופת חברותם הפעילה של אברהם קוריצקי ושל חוה גליזר בקרנות. החישוב אמנם מלא ומדויק, אך הוא אינו סלע המחלוקת. המחלוקת היחידה היא על האיבר הראשון של הנוסחה, ערך השכר הקובע. ואולם לא מצאתי שום הנמקה אקטוארית לבחירת השכר האחרון בקרן ולהעדפתו על שכרם האחרון אצל מעסיקתם האחרונה, המדינה. הטיעון המשתמע היחיד להעדפת החישוב על בסיס השכר האחרון בקרן הוא עלותה הגבוהה יותר של אפשרות המשכורת האחרונה במדינה.

חשוב לזכור, שבדיונים מהסוג הנוכחי, נימוק העלות הוא של טיעון בעל אופי של משחק סכום אפס (Zero-sum game), מה שהוא עלות לצד האחד, הוא בגדר גמלת פנסיה לצד השני. איני רואה אפריורי שום מקום להעדפת הקרנות על הגמלאים. (אם בכלל, תוך נאמנות לגישה המקובלת במשפט העבודה, יש להטות את הכף לזכות הגמלאי ולא למזער את הוצאות הקרנות על חשבונו).

בחנתי את מסמכי הקרנות ולא ראיתי בסיכומיהן ובמסמכיהן שום עדות לכך שעמידה בתנאי הסכמי הרציפות תפגע באיזון האקטוארי שלהן. כדאי לזכור שאיזון אקטוארי אין משמעו חסכון ומזעור הוצאות לקרן, אלא הלימה בין ערך חסכונותיו של עמית לבין תוחלת ערך הגמלאות של עמית ממוצע במועד צאת העמית לפנסיה. האם הוכח בדרך כלשהי שהשתתפותה של קרן פנסיה בעלות עמית שהפסיק לשלם מרגע שעבר לקרן אחרת אינה עומדת בדרישות האיזון האקטוארי? לטעמי, לא נבדק נושא זה כלל ועיקר, כל שכן, הוא לא הוכח.

ההחלטה לבחור במשכורת האחרונה בקרן המשלמת כבסיס לחישוב מחויבות אותה קרן לעמית נומקה על ידי הקרנות במושגי השוויון בין עמיתים. שאלת השוויון והשוני עלתה לדיון בפסיקה פעמים רבות, ולטעמי אין בה תשובה למקרים הנדונים בתיק זה, שכן במקרה הנוכחי חישובי הקרנות מבוססים על כשל מושגי ויוצרות השוואה בין שונים.

אם נמשיך להניח שעור ריבית שנתית ריאלית של 5%, יחושב ערך כספו של קוריצקי, שהופקד בשנת 1990, למועד צאתו לגמלאות בשנת 2004 על פי הנוסחה הבאה:

11,798.62×1.0514= 23,360.46 ₪

 

בדיקה דומה ביחס לנתוניה של גב' גליזר מציגה את התוצאות הבאות:

7,408.72×1.0510.25= 12,216.13 ₪

 

ערך שכרה האחרון של הגב' גליזר בקג"מ, 7,408.72 ₪, לאחר שעודכן בתשואה של 5% מגיע לסכום של 12,216.13 ₪.

תוצאת החישוב שהוצגה לעייל, 23,360.46 ₪, קרובה, כמעט זהה, לשכרו האחרון של קוריצקי במדינה שהוא 24,951.99 ₪.

תוצאת החישוב שהוצגה לעייל ביחס לגב' גליזר, 12,216.13 ₪, קרובה מאוד לשכרה האחרון של גב' גליזר במדינה, 14,974.85 ₪

לפיכך, קבוצת השווים למר קוריצקי ולגב' גלייזר הם אילו ששכרם האחרון בקרן המשלמת דומה לשכרם האחרון במדינה, וזאת, בין אם שופטים על פי שכרם האחרון במדינה ובין אם על פי ערכו הריאלי של שכרם האחרון בקרן המעבירה, מבטחים או קג"מ.

ניתן, כמובן לטעון שהאומדן שהוצג תלוי כולו בגובה הריבית ושבחירת הנתון 5% הייתה שגויה. ואולם, סקירת שוק ההון בשנת 1997 מגלה ש"הגיוס הלא סחיר כולל הנפקות של אגרות חוב מיועדות (צמודות) לקרנות פנסיה, אגרות חוב מסוג 'מירון' לקרנות הפנסיה הוותיקות ו'ערד' לקרנות הפנסיה החדשות, ... איגרות חוב מסוג 'מירון' המונפקות לקרנות הפנסיה הוותיקות נושאות ריבית אפקטיבית צמודה של 5.57% ואילו אגרות חוב מסוג 'ערד' נושאות ריבית אפקטיבית של 5.05%"[18]. כלומר, האומדן המוצג בנוסחה הוא בגדר אמדן פחת, זהו אמדן המתבסס על התנאים הנחותים, יחסית, של קרנות הפנסיה החדשות. אילו השתמשתי במונח המתאים, 5.57%, הייתי מגיע לתוצאה גבוהה יותר!!

עד כאן לגבי קריטריון השוויון בין עמיתים.

ואולם, מה באשר לקריטריון האיזון האקטוארי? האם עלולה דחיית ערעורן של הקרנות לפגוע באיזונן האקטוארי או שדחיית הערעורים תחזיר אותן לאיזון אקטוארי במשמעותו המלאה של המונח, שהיא התאמת נוהלי קביעת הזכאות לפנסיה לערכה הריאלי של צבירת כספי העמיתים בקרן.

התחשיבים שהוצגו מצביעים על כך שערכו הריאלי של השכר האחרון בקרנות המעבירות, מבטחים וקג"מ, דומה, כמעט זהה, לשכרם האחרון של מר קוריצקי וגב' גלייזר במוסד המשלם, המדינה. לא ערכתי בדיקה דומה ביחס לכל אחת משנות עבודתם הארוכות של נשואי תיק זה, אך אם אפשר להסיק מההשוואה שנערכה, מציגים הסכמי הרציפות דוגמא מאלפת להסדר לפיו בכל שלב ושלב משנות עבודתם של העמיתים, נוכתה משכרם פרמיה, שהתגלמה בסופו של תהליך, לעת יציאת העמית לפנסיה, לבסיס תשלום דומה לשכרם האחרון אצל מעסיקם האחרון.

עדות להנחה זו אפשר לגלות בהתנהגותן של הקרנות ההסתדרותיות בשנות עבר, לפני הרפורמה. קרנות הפנסיה ההסתדרותית תפקדו מאז ומעולם בשני עולמות. מחד גיסא, היו כל הקרנות כפופות לאגף לביטחון סוציאלי בהסתדרות, מה שהצדיק את הכינוי "קרנות אחיות". מאידך גיסא, הייתה ביניהן תחרות קבועה. תחרות זו התבטאה במתן טובות הנאה ייחודיות לועדי עובדים חזקים ולקבוצות עובדים מבוססות. אילו היו הסדרי הרציפות בין הקרנות מוטים, הן היו דואגות להתחשבנות פרטנית מדוקדקת. שיקולי ה"אחווה" לא היו מצליחים לעקר את שיקולי התחשיב האקטוארי. קרנות הפנסיה העדיפו להניח ש"בסופו של דבר, ההתחייבויות מאוזנות". הנתונים שהצגתי מצביעים על כך שלטענה זו היה על מה לסמוך.

אם ניתן להכליל מבדיקה חד-פעמית זו, הרי שגם אם נערוך לכל עמית תחשיב נפרד לכל שנת עבודה, נמצא שערכו הריאלי של שכרו בכל אחת ואחת משנות עבודתו דומה לשכרו בעת יציאתו לגמלאות. עמיתי הקרנות משתכרים אמנם בראשית דרכם משכורות נמוכות, אך משך הזמן הארוך עד לתחילת גילומן מחפה על כך. ככל שעובד מתבגר שכרו עולה, אך גם משך הזמן עד ליציאתו לפנסיה מתקצר. מכפלת שני המרכיבים, גובה השכר ומשך הזמן, היא כנראה מקדם די קבוע. לפיכך, הסכמי הרציפות בישראל מתבססים אקטוארית על כך שקריירת ההשתכרות של שכיר בישראל מורכבת מסדרה עתית של פלחי השתכרות, כשערך כול אחד ואחד מהם בעת היציאה לגמלאות זהה, או לפחות קרוב, לערך השכר האחרון של אותו שכיר.  מאחר ומקובל על כל הצדדים ש"עמית מתמיד" עומד בתנאי האיזון האקטוארי, הרי שגם "עמית מחליף" עומד בכך.

 

בית דין זה נעזר באופן שיטתי במומחים רפואיים לצורך בחינת תיקי ביטוח לאומי. מדיניות זו מבוססת על ההכרה שאסור להתעלם מהיבטים רפואיים כשבוחנים זכויות משפטיות של חולים. הדיון הנוכחי ודומיו מצביעים על החשיבות של שילוב אקטוארים בבחינת הזכויות המשפטיות של גמלאים. כשם שויתור על חוות הדעת הרפואיות יכול היה לקדם את איתנותו האקטוארית של המוסד לביטוח לאומי, כך גם פני הדברים בנושא הגמלאות. המומחיות הרפואית מכפיפה את שיקולי העלות של המוסד לביטוח לאומי למטרתו הסוציאלית של החוק. שילוב אקטוארים בהליכי הדיון בנושאי פנסיה ובעיקר, שילוב אקטוארים עצמאיים כמומחים מטעם בית הדין, עשוי לתרום את תרומתם להכפפת שיקולי העלות של קרנות הפנסיה למטרות כלל חברתיות כמו הגברת הניידות בשוק העבודה (מטרה מוצהרת של הסכמי הרציפות), השוויון בין עמיתים, האיזון האקטוארי ולקידום יעדיו הסוציאליים של הסדר הפנסיה.

 

3.         משמעות החישובים לגבי ערעורי הקרנות

כאמור לעיל, העליתי את השאלה הבאה: "האם עומדים הסכמי רציפות הזכויות, שנחתמו בין קרנות הפנסיה ההסתדרותיות ובין כל אחת מהן והמדינה  בדרישות הקדם של איזון אקטוארי ושל שוויון בין עמיתים?

אם אגיע למסקנה שהן עומדות בדרישות הבאות, אביע את דעתי כנגד קבלת ערעורן של הקרנות".

הנתונים מצביעים בצורה חד משמעית שהוראות התקנון האחיד פוגעות בעיקרון השוויון בין עמיתי הקרנות. הן מעניקות פרמיה שונה לעמיתים שווים. בעוד שעמית  מתמיד בקרן מקבל גמלה המבוססת על הערך הריאלי המצטבר של חסכונותיו בקרן, מקבל עמית שהחליף קרן תמורה חלקית בלבד על חסכונותיו. הקרן המעבירה גורפה רווחים לא הוגנים ממר קוריצקי ומגב' גליזר ועליה לתקן את שעוות.

בסופו של יום מושג השוויון האקטוארי בין עמיתים כאשר נשמרים שני הכללים הבאים:

1.         הכספים שהעבירו עמיתי הקרנות לקרנות הפנסיה משוקללים על פי שיטה זהה עבור כל העמיתים בהתאם לערכם הריאלי במועד פרישתו של כל עמית לגימלאות.

2.         כל שקל מהוון במועד הפרישה לפנסיה מניב זכות לגמלה בעלת ערך ריאלי זהה.

בית דין זה נדרש בעבר לא פעם להתמודד עם חילוקי דעות באשר לתחולתו של סעיף 2. בתיק הנוכחי, שאלת המפתח נוגעת לסעיף 1.

 

התכנית להבראת המשק הישראלי ונושא הסכמי הרציפות

מטרתו של פרק יד' בחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל הייתה "לטפל בגירעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות, כדי להביאן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים ומתן סיוע ממשלתי שיאפשר להן לשלם קצבאות לעמיתיהן, והכול בהתחשב ביכולתו של משק המדינה ותוך יצירת אחידות במערך הזכויות".

שלושה גורמים עיקריים הובילו למשבר קרנות הפנסיה, העלאת תוחלת החיים, הצטרפות גוברת של נשים לשוק העבודה ובעיות בניהול. שני הגורמים הראשונים הם בעיקרם בעלי אופי חיובי, אלא שהשלכותיהם על תחשיבי הקרנות היו הרסניים. העלאת תוחלת החיים חייבה את הקרנות לשלם לעמיתיהן גמלאות לתקופה ארוכה מהמתוקצב. העלייה בשיעור השתתפות נשים בכוח העבודה צרפה לקרנות עמיתות ששילמו פחות שנים ממקביליהן הגברים וחיו יותר שנים מהם. הרפורמה ניסתה להתמודד עם השלכותיה של העלאת תוחלת החיים באמצעות דחיית מועד היציאה לפנסיה מגיל 65 לגיל 67 ועם הצטרפותן הגוברת של נשים לשוק העבודה באמצעות השוואה הדרגתית של גיל היציאה לגמלאות של הנשים לזה של הגברים. את בעיות הניהול של הקרנות קיוותה הרפורמה לפתור באמצעות שורה של צעדים, שינוי בעלות, הפעלת תקנון אחיד, כזה המנסה להבטיח בו זמנית שוויון בין עמיתים ואיזון אקטוארי, ניכוי דמי ניהול מהפנסיות וכו'. הצדקתו של כל אחד מצעדים אלה מחייבת בדיקה מפורשת ומפורטת של השלכות השינוי הן על יציבותן האקטוארית של הקרנות והן על עקרון השוויון בין עמיתים.

כבר במהלך הפעלת הרפורמה בקרנות הפנסיה הוותיקות ייחס משרד האוצר חשיבות לנושא הסכמי הרציפות. במסמך של המשרד[19] העביר אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון למנהלי הקרנות את ההנחיה הבאה: "לצורך הכנת המאזן האקטוארי של הקרן, ניתן להניח לגבי מבוטחים לא פעילים אשר הצטרפו לגופים אחרים (ובכללם לקרנות הפנסיה האחרות) בהתאם להסכמי רציפות זכויות, כי ההסכמים האמורים חלים לגבי 25% מהמבוטחים הלא פעילים בקרן". הן מכתבו של מר בן-שלוש  מיום ביום 4.11.03 והן המסמך המצוטט כאן, מעידים על כך שמשרד האוצר היה מודע לקיומם של הסכמי הרציפות, קבע אומדן להיקפם, והבין את הצורך בהסדרתם. למרות היקפו הרחב של ההסדר, לא היה נושא הסכמי הרציפות מרכיב מהותי של הרפורמה. הנושא לא הוזכר באף אחד ממסמכי היסוד הרלבנטיים (חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל, התקנון האחיד, וכו') וממכתבו של הממונה על שוק ההון אפשר היה להבין שכל מה שנדרש בנושא זה היה "התאמת" ההסדר למערכת החדשה.

במהלך ביצוע רפורמות מבניות נוצרים מצבים בהם נדרשים גופים שונים ליטול על עצמם התחייבויות זרות לרוחם. הדוגמא הברורה והמעניינת ביותר בנושא זה היא הרפורמה של שירותי הבריאות בארץ. אילו נשאלו קופות חולים לגבי העדפותיהן, היו כולן כאחת מעדיפות להנהיג משטר סלקטיבי של קבלת חברים לפיו יידחו פונים זקנים וחולים ויועדפו הצעירים והבריאים. למרות זאת, מחויבות קופות החולים, על פי חוק, לקבל לשורותיהן כל פונה, יהא גילו או מצבו הבריאותי אשר יהיה. חוק ביטוח בריאות ממלכתי מסדיר את נוהלי המעבר החופשי בין הקרנות, זאת למרות קיומו של סל בריאות אחיד במערכת זו לכל הקופות. מעבר חפשי מקופה לקופה יצר תחרות בין הקופות והבטיח את שיפור איכות השירות, למרות קיומם של עקרונות מימון אחידים. אילו נהגה המדינה על פי אותו עקרון בנושא של קרנות הפנסיה, ואפשרה מעבר חפשי ללא אבדן זכויות פנסיה, הייתה אותה התייעלות מושגת גם בתחום קרנות הפנסיה הוותיקות, הסדרי רציפות הזכויות לא היו מוצגים כבעיה ואיכות השירות הייתה משתפרת.

כך או אחרת, מסקירת נוסח פרק יד' בחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל ומבחינת מסמכי אגף שוק ההון מתקבלת תמונה לפיה הן המחוקק והן הרשות המבצעת התכוונו לשמר את הסכמי הרציפות. איני יודע היכן ומתי גובשה הסטייה ממגמה זו, אך דין הדיון הנוכחי שיחזירה למסלול הראוי.

4.         השלכות שימור הוראות התקנון הנוכחי במידה ויסתבר שהן מפרות את עקרון השוויון בין עמיתים

הניתוח הפרטני של נתוני מר קוריצקי וגב' גליזר מעלה כמה תהיות על מערך קרנות הפנסיה הקיימות:

הטיפול הסלקטיבי של הקרנות בעמיתים "נאמנים", קרי כאלה שנשארו בקרנות לאורך כל משך עבודתם ועמיתים "לא נאמנים", קרי כאלה ששינו את השתייכותם לקרנות בגין מעבר למעסיק אחר, מצביע על תוצאה פרדוקסאלית. לכאורה, אם יוחלט יום אחד למזג את כל הקרנות לקרן אחת, תמצא קרן זו באי-איזון אקטוארי, שכן ערך התחייבויותיה יעלה בעוד שערך נכסיה וגביותיה לא ישתנה.

אם גבוה ערך חסכונות העמיתים שנכנסו לקרן בשנות חייהם האחרונות מערך מקביליהם, שהשתייכו לקרן בשנות עבודתם הראשונות, הרי ששמירה על עקרון השוויון בין עמיתים מצדיקה שיקבלו תמורה גבוהה יותר להשקעתם. לפיכך, ראויים המאחרים לתמורה של 3, 4, או אף 5% על כל שנת עבודה.

 

מסקנות אלא אבסורדיות לחלוטין, אך הן נגזרות לוגית מנוהלי הטיפול בגב' גליזר ובמר קוריצקי.

 

נוהל טיפול במחלוקות ביחס למימוש הסדרי הרציפות

בשולי הדיון בתיק זה עלתה שאלת אחריותה של המדינה, מעסיקתם האחרונה של מר קוריצקי וגב' גליזר, להסדרת חובותיהן של קרנות הפנסיה על בסיס הסכמי הרציפות. המדינה מצדדת בדעה שעל הגמלאי להסדיר את זכויותיו בקרן בעוד שהמדינה משמשת צינור תשלום בלבד. עמדה זו רואה במימוש הסדרי הרציפות בעיה אישית של הגמלאי ולא היא. הסכמי הרציפות נחתמו בין כל אחת מקרנות הפנסיה והמדינה ובתוקף זה אין אכיפתם מתפקידו של הגמלאי. הדרך הנכונה להסדרת עקרונות המימוש של הבטחת רציפות הזכויות היא באמצעות הסדרת הנושא באמצעות הנחיות של הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר. חובתו של הפנסיונר בנושא זה צריכה להיות מוגבלת בסיוע במקרים צורך בהשלמת מידע או בהבהרת אי-בהירויות.

 

סתירה בין הוראות התקנון האחיד לבין החוק מכוחו הותקן

סעיף 78ט(ב)(1) לחוק הפיקוח קבע בהוראה מפורשת כי התקנון האחיד יותקן על פי עקרון השוויון, ובלשונו: לא תהיה הפליה בין עמיתים בקרן. על פי הניתוח שהצגתי לעיל, עולה כי עמיתים אשר הפרישו אותם כספים לקרן פנסיה ותיקה, זוכים בסופו של יום לזכויות שונות, ואין נפקא מינה אם מדובר בעובדים אשר הועסקו בחלק מתקופת עבודתם בשירות המדינה וצברו זכויות מכוח חוק הגמלאות, או בעובדים אשר הועסקו בכל התקופה במקומות בהם בוטחו בקרנות  פנסיה הסתדרותיות ותיקות.

בדבר זה יש כדי לפגוע בעקרון השוויון. לטעמי, יש בכך כדי להצדיק את ביטולו של הוראות הרציפות שבתקנון האחיד, והשבת הדבר לפתחו של הממונה על שוק ההון על מנת שיפעל כפי האמור בחוק הפיקוח, ויתקין הוראות רציפות תוך שמירה על השוויון בין עמיתים. זאת, מבלי להידרש לשאלה החוקתית בדבר הפגיעה בעקרון השוויון.

הממונה על שוק ההון התקין את התקנון האחיד מכוח סמכות שהוקנתה לו בחקיקה ראשית, ומשפעל שלא כפי שהורה לו החוק – על בית הדין להפעיל את סמכותו, ולהורות על ביטול הוראות הרציפות שבתקנון האחיד.

 

לסיכום

הדרך הראויה ביותר לבחינת הערעורים והערעורים שכנגד בתיק זה היא באמצעות בחינת השלכותיהם של החלת הסכמי הרציפות על מר קוריצקי ועל גב' גליזר על איתנותן האקטוארית של הקרנות ועל עקרון השוויון בין עמיתים, היא באמצעות בדיקת הנושא על ידי אקטואר. יש למנות אקטואר מטעם בית הדין ולהטיל עליו לבחון אם פוגעת ההכרה בהסכמי הרציפות בעקרון השוויון בין עמיתים  וביציבותן האקטוארית של הקרנות. למרות משך הטיפול הארוך בתיק זה, לא טופל עד כה הבט מהותי זה, וכל החלטה שתתעלם מחסר זה לא תעשה צדק לנושא.

ולכן, אם תישמע דעתי, ימונה אקטואר מטעם בית הדין. בית הדין יפנה אליו את השאלות הבאות ביחס לנתוני המקרים נשואי תיק זה:

איזו מהנוסחאות שבמחלוקת, זו המאפשרת לקרנות לחשב את חלקן בגמלאות של מר קוריצקי ושל גב' גליזר על פי שכרו האחרון בקרן וזו המבוססת על ביסוסו על שכר עבודתם האחרון במדינה הולם יותר את ערך תשלומיהם לקרנות?

בעבור הקרנות, איזו דרך תואמת יותר את עקרון השוויון האקטוארי בין עמיתים, השוואה בין מר קוריצקי וגב' גליזר לבין עמיתים שהיו בעלי שכר דומה במועד עזיבתם של האחרונים את הקרנות  או השוואה בין מר קוריצקי וגב' גליזר לבין עמיתים ששכרם האחרון במדינה דומה לשכרם האחרון במדינה של מר קוריצקי ושל גב' גליזר.

ואולם, אם לא תתקבל הצעתי למינוי שמאי מטעם בית הדין ולנוכח העובדה שהערעור הנוכחי לא היה בא לעולם אלמלא מה שהגדרתי ככשל וכמחדל של הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר, ולנוכח העובדה שהסכמי הרציפות אינם מפירים לדעתי את עיקרון השוויון בעוד שסיכולם יוצר מצב של אי-שוויון בוטה, ולנוכח העובדה שהסכמי הרציפות אינם פוגעים לדעתי באיתנותן האקטוארית של הקרנות ולנוכח העובדה שהן כוונת המחוקק והן עמדתו המקורית של אגף שוק ההון לא גרסו שיש צורך באיון הסכמי הרציפות אלא בהתאמן למציאות החדשה, איני רואה צורך להיכנס לניתוח המפורט של החוקים והתקנונים הרלבנטיים ואם תישמע דעתי, תתקבל דעתו של הנשיא לפיה תוטל על המדינה החובה לשלם את מלוא הפנסיה של מר קוריצקי והגב' גליזר, וזאת בלא קשר לקבלת הכספים מהקרנות המשתתפות – "מבטחים" ו"קג'מ". למותר לציין, כי על הקרנות המשתתפות מוטלת החובה להעביר את חלקן בתשלום, על המדינה לדאוג לקבלתו בהתאם לנקבע בפסק דין זה.

     חישוב הפנסיה החודשית ייעשה בהתאם לנקבע לעיל, היינו - המשכורת הקובעת במדינה.

    המדינה, "קג'מ" ו"מבטחים" ישלמו כל אחת מהן בנפרד, למר קוריצקי ולגב' גליזר, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין ערעור זה בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ, היינו, בסך הכול ישולם סכום של 7,500 ש"ח לכל אחד מהם.

 

נציג המעבידים מר מיכאל הילב

אני מצטרף לעמדתו של השופט פליטמן  לקבל את ערעור המדינה וקג"מ ולדחות  ערעורם של הגב' גלייזר ומר קוריצקי.

לדעתי הסכם הרציפות מטיל את האחריות לתשלום הגמלה על כל מוסד בו עבד הגמלאי ובהתאם להוראות הנהוגות בו. 

פרוש אחר עלול להשליך ולהכביד על תקצביהם של גופים צבוריים כמו המדינה, רשויות מקומיות, אוניברסיטאות וביטוח לאומי, הקשורים בהסכמי רציפות דומים.

 

סוף דבר

על דעת רוב חברי המותב, מתקבל ערעור המדינה והקרנות, כאמור בפסק דינו של השופט יגאל פליטמן, אליו הצטרף השופט רבינוביץ ונציג המעבידים מר מיכאל הילב. זאת, כנגד דעתם החולקת של הנשיא סטיב אדלר, ונציג העובדים מר רן חרמש, כפי האמור בחוות דעתו של כל אחד מהם. 

הערעורים שכנגד נדחים.

בנסיבות המקרה, נוכח הסוגיות שעלו בפסק הדין, ולאור משמעות התוצאה בעבור הגמלאים, לא ייעשה צו להוצאות.

 

ניתן היום כ"ו אייר, תשס"ט (20 במאי, 2009) בהעדר הצדדים.

 

השופט יגאל פליטמן

 

השופט עמירם רבינוביץ

 

הנשיא סטיב אדלר

 

 

נציג עובדים מר רן חרמש

 

נציג מעבידים מר מיכאל הילב

 

 

 


[1]  השופטת הדס יהלום, ונציגי הציבור מר זלוצובר ומר חי-ציון, עב 8943/04.

[2]   השופט משה טוינה, ונציגי הציבור מר מיוני ומר גוזלן, עב 2294/04.

[3] ראו: www.mpv.co.il, אתר האינטרנט של "עמיתים", הגוף המאוחד המנהל את 8 קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר. בהן יש בערך 200,000 גמלאים, 200,000 מבוטחים שמועסקים על ידי 10,000 מעסיקים.

[4] סק 5/03 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' – התאחדות התעשיינים ואח', ניתן ביום 16.7.2003; סק 13/03, 14/03 התאחדות התעשיינים ואח' – הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח', ניתן ביום 14.12.2003.

[5]  ראו: עע628/05 חנה אוריאל - קג"מ, טרם פורסם, ניתן ביום 31.10.2007.

[6]   עע 600017/97 עוזי עציון – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, טרם פורסם, ניתן ביום 25.7.2006.

[7] ראו: עע 600029/97 משה אליאב – קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לו 721; בג"צ 6460/02 אליאב – בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 8.2.2006; עע600026/97 "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים – מרק פיורסט, ניתן ביום 22.10.2003.

 

[8]  לעיל, הערה 7.

 

[9]    חוק שירות המדינה (גמלאות)(תיקון מס' 7), תשל"ג-1973, ס"ח תשל"ג ע' 255. ה"ח תשל"א - 26.4.1971 ע' 220.

[10]   מבלי לדון בעניין נציין גם את סעיף 104 לחוק הגמלאות הקובע כי: "כל כלל, תנאי או הוראה שנקבעים לפי חוק זה על ידי הממשלה או על ידי שר האוצר, בין בתקנות ובין בדרך אחרת, ייקבעו לפי המלצת ועדת השירות...". ועדת השירות הינה ועדה הממונה על ידי הממשלה, מכוח סעיף 7 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1957, וכוללת 11 חברים; יושב הראש שלה הינו נציב שירות המדינה; חמישה מחבריה הם מנהלים כלליים של משרדים; וחמישה מחבריה הם אנשי ציבור שאינם עובדי המדינה. בנוסף, קובע סעיף 7 לחוק חובת פרסום מינוי הוועדה והרכבה ברשומות.   

      בנוסף, בסיפא לסעיף 104 לחוק הגמלאות, נקבע, כי "על מתן המלצה לכלל, לתנאי או להוראה כללית אחרת יחולו חובת המשא ומתן וזכות התיווך כאמור בסעיף 103". קרי, החוק מטיל חובה על ועדת השירות לנהל "משא ומתן עם נציגות עובדי המדינה ועם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של העובדים במדינה", ואף מגדיר מנגנון מפורש למקרה בו מתגלים חילוקי דעות בין הצדדים.

[11] לעיל, הערות 5-6, פרשת אוריאל ופרשת עציון.

[12] לעיל, הערה 7.

[13] לעיל, הערה 5.

[14] עע 394/08 נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ (בניהול מיוחד) – שלום בוחנה, טרם פורסם, ניתן ביום 25.3.2009.

[15] חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג-2003

[16] ראה: http://www.finance.gov.il/hon/skira97/base5.htm

 

[17] ראה  ויקיפדיה, ערך "מנחם מנדל אביגדורש"

[18] ראה: http://www.finance.gov.il/hon/skira97/base5.htm

 

[19][19] ראה: http://hozrim.mof.gov.il/Doc/Shuk_hon/HozrimShHon.nsf/93b9e03c24062d3742256d7b003d2559/695fbdc5f4c6e33c42256f3f002d3e6f?OpenDocument