בית הדין הארצי לעבודה

עע 000197/07

המערער	איל סנטו
המשיבה	רג'יסופט בע"מ

לפני: השופטת נילי ארד, השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

נציג עובדים מר יהודה בן הרוש, נציג מעבידים מר דן פרופר

בשם המערער - עו"ד אלכסנדר ספינרד

בשם המשיבה - עו"ד חיה ארמן

פסק דין

השופטת רונית רוזנפלד

1. המערער, שעבד אצל המשיבה (להלן גם - החברה) כמנהל פיתוח עסקי ומנהל מכירות, פוטר מעבודתו לאחר תקופת עבודה בת שנתיים ומחצה. בית הדין האזורי בתל אביב (הנשיאה עליה פוגל ונציגי הציבור גב' שור ומר פוקס; עב 2451/03) דחה את תביעתו של המערער כנגד החברה, על כל רכיביה, ובהם רכיבי התביעה הנוגעים לערעור שלפנינו, והם: תשלום יתרת תמורת הודעה מוקדמת, יתרת פדיון חופשה, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, תשלום עבור שימוש ברכב ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לביטוח מנהלים בתקופת ההודעה המוקדמת וכן פיצוי בגין הפרת הסכם להענקת אופציות.

בית הדין האזורי הוסיף עוד וחייב את המערער בתשלום הוצאות שכ"ט עו"ד בשיעור של 15,000 ש"ח. על דחיית תביעתו בעילות שפורטו, וחיובו בהוצאות משפט בסכום האמור הגיש המערער את הערעור שלפנינו, במסגרתו הוא אף מבקש להתיר לו להגיש ראיה נוספת.

2. עיקרי העובדות הרלבנטיות כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק הן כדלהלן:

א. החברה, שעיקר עיסוקה הוא פיתוח ושיווק מוצרי תוכנה, התקשרה עם המערער ביום 11.3.00 בהסכם עבודה בו נקבעו תנאי העסקתו של המערער. בין השאר נקבע בהסכם שיעור שכרו של המערער, שהועמד על 24,000 ש"ח לחודש; תקופת הודעה מוקדמת בת 90 ימים לה יהיה זכאי במקרה שיפוטר; החזר הוצאות רכב; הפרשות לביטוח מנהלים ועוד.

ב. בחודש ספטמבר 2001, בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה, ביקש מנכ"ל החברה מר גדי שלסקי לקבל את הסכמתו של המערער להפחתת 15% משכרו, וזאת בתמורה לקבלת אופציות לרכישת מניות החברה. משנתן המערער הסכמתו להפחתת השכר לפי המוצע, נחתם בין הצדדים הסכם שכותרתו:

" NOTICE OF SPECIAL GRANT” (להלן - ההודעה בדבר ההענקה המיוחדת). בעקבות חתימת ההסכם הופחת שכרו של המערער והועמד על 20,400 ש"ח.

ג. אין מחלוקת בדבר קיומה של תוכנית אופציות לעובדים בחברה, המכונה-" EMPLOYEE SHARE OPTION PLAN"(להלן-תוכנית האופציות).

פרשת הפיטורים

ד. בחודש אוגוסט 2002, פוטרו כ-25% מעובדי החברה עקב קשיים אליהם היא נקלעה. ביום 19.8.02 ובעקבות הפיטורים, פנה המערער אל המנכ"ל מר שלסקי באמצעות הדואר האלקטרוני וביקש לדעת אם הוא ברשימת המפוטרים. מר שלסקי השיב למערער כי אינו בין המפוטרים, ואולם על מנת להישאר עובד החברה יהיה עליו להסכים לקיצוץ בעלות שכרו. המערער השיב למר שלסקי, כי יבדוק אפשרות זו. בין הצדדים התנהל משא ומתן עד ליום 22.9.02, שאז קיבל המערער הודעת פיטורים באמצעות הדואר האלקטרוני.

בהודעת הפיטורים מיום 22.9.02 מצוין, כי מועד הפיטורים הינו החל מיום 1.9.02.

ה. ביום 1.10.02 קיבל המערער הודעה על הפסקת עבודתו לאלתר. העסקתו של המערער הופסקה לאלתר, עקב טענת החברה בדבר חוסר שיתוף פעולה בינו לבין מי שהחליפו בתפקיד.

ו. החברה שילמה למערער פיצויי פיטורים. כמו כן שילמה לו את שכר חודש ספטמבר במלואו, וכן שולמה לו תמורת הודעה מוקדמת עבור החודשים אוקטובר נובמבר 2002.

ז. פסק הדין של בית הדין האזורי ניתן מבלי שהוגשו לתיק סיכומי תשובה מטעם המערער.

פסק הדין של בית הדין האזורי

3. בפסק דינו נדרש בית הדין האזורי ראשונה לשאלה, מהו המועד בו קיבל המערער הודעה על פיטוריו, שלפי המועד הזה, יש למנות את תקופת ההודעה המוקדמת לה הוא זכאי. בית הדין האזורי קבע כי "משאין חולק כי הובהר לתובע כבר ביום 19.8.02 כי אם לא תהיה הסכמה בדבר הקיצוץ בעלות שכרו יפוטר, ומשעד ליום 1.9.02 לא הגיעו ביניהם הצדדים להסכמה, אנו מקבלים את טענת הנתבע כי יש לראות את התובע כמי שקיבל הודעה מוקדמת לפיטוריו ביום 1.9.02". משקיבל המערער את מלוא שכרו עד 30.9.02 וכן שולמה לו תמורת הודעה מוקדמת עד סוף חודש נובמבר 2002, דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער ליתרת תמורת הודעה מוקדמת, אותה העמיד המערער על שיעור שכר עבודה שלו היה זכאי בתקופה מיום 1.12.02 ועד ליום 21.12.02.

בהתייחס לתביעת המערער לתשלום יתרת פדיון חופשה, לפיה, זכאי היה המערער לטענתו, ליום חופשה נוסף בגין כל יום עבודה מלא בו עבד בחו"ל מעבר ל-5 ימים בשבוע, קבע בית הדין האזורי, כי המערער לא הוכיח קיומו של נוהג בחברה לשלם עבור יום נוסף כפי שטען. לפי קביעת בית הדין האזורי, הנוהג שהיה קיים בחברה הוא כי אם נאלץ העובד לעבוד בחו"ל ביום שבת, אז יהיה זכאי ליום חופשה נוסף. בית הדין קיבל את טענת החברה, כי בפועל קיבל המערער את מלוא המגיע לו עבור ימי שבת בהם עבד בחו"ל, ודחה את תביעת המערער לתשלום יתרת פדיון ימי חופשה.

בית הדין הוסיף עוד ודחה את תביעת המערער לתשלום עבור הוצאות שימוש ברכב והפרשות לביטוח מנהלים ולקופת גמל בתקופת ההודעה המוקדמת. בית הדין קבע, כי משאין מחלוקת כי המערער פוטר לאלתר ביום 1.10.02, ולאור העובדה כי עובד זכאי בתקופת ההודעה המוקדמת לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת ללא תנאים נלווים, אין המערער זכאי החל מאותו מועד לתשלומים האמורים, בהיותם בגדר "תנאים נלווים".

בית הדין נמנע מלחייב את החברה בתשלום פיצויי הלנה עקב האיחור בתשלום יתרת פיצויי פיטורים בשיעור של 2,948 ש"ח , בקבעו, כי הסכום האמור טרם שוחרר לטובת המערער בשל טעות כנה.

באשר לתביעת המערער לפיצוי בגין הפרת תנאיה של ההודעה על המענק המיוחד, קבע בית הדין כי הוא נותן אמון בגרסתו של מר שלסקי, מנכ"ל החברה, לפיה הוא המליץ למערער, בסמוך לפיטוריו, להגיש את בקשתו למימוש האופציות בכתב, כמתחייב מסעיף 9.2 לתכנית האופציות, והפנה להוראת הסעיף בו נקבע מפורשות כי על העובד המעוניין לממש את האופציות, להודיע על כך לחברה בכתב. לפי הוראת ס' 10.1 לתוכנית האופציות על העובד למסור את הודעתו בכתב, בתוך 90 ימים מיום סיום יחסי העבודה בין הצדדים. בית הדין קבע כי המערער לא נתן הודעה בכתב אודות רצונו לממש את האופציות בתוך המועד האמור. משכך, דחה את תביעתו של המערער לפיצוי בגין הפרת תנאיה של ההודעה.

כאמור, בית הדין חייב את המערער בתשלום בשיעור 15,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

4. עיקרי הטענות שבערעור

א. בית הדין האזורי התעלם מבקשת המערער להגיש תשובה לסיכומי המשיב. בכך פעל שלא בהתאם להחלטה שניתנה על ידו לאפשר הגשת סיכומי תשובה. טעות בית הדין האזורי בקשר לכך בולטת במיוחד נוכח העובדה שבאותו שלב של הדיון המערער לא היה מיוצג על ידי עורך דין, באשר עורך דינו של המערער הושעה מחברותו בלשכת עורכי הדין תוך כדי הדיון.

במתן פסק הדין מבלי שהוגשו סיכומי תשובה לבית הדין האזורי יש טעות מהותית המצדיקה החזרת התיק לבית הדין האזורי.

ב. הודעת הפיטורים לא נמסרה למערער ביום 1.9.02, כי אם ביום 22.9.02. משזכאי היה המערער להודעה מוקדמת בת תשעים ימים, ומששולם לו אך עבור התקופה שעד 30.11.02, הוא זכאי לתשלום יתרת תמורת הודעה מוקדמת עבור התקופה שמיום 1.12.02 ועד 21.12.02.

ג. המערער זכאי לפיצוי כספי בשל שלילת זכותו להשתמש ברכב בתקופת ההודעה המוקדמת. בדחיית התביעה בקשר לזכותו להשתמש ברכב התעלם בית הדין האזורי מהסכם העבודה האישי בו נקבע באופן חד משמעי כי למערער יש זכות להשתמש ברכב "כל עוד ההסכם בתוקף". הזכות לשימוש ברכב נקבעה בזיקה למועד תוקפו של ההסכם ולא למועד סיום עבודתו בפועל. על מנת לשלול את הזכות לשימוש ברכב בתקופת ההודעה המוקדמת היה על בית הדין לבחון את השאלה אם הפר המערער את ההסכם. משאין קביעה כי ההסכם הופר על ידי המערער, כי אז הוא היה בתוקף עד ליום 21.12.02, ולכן היה המערער זכאי להשתמש ברכב עד אותו יום.

ד. המערער לא החמיץ את זכותו למימוש האופציות. לטענתו, לפי הודעת ההענקה המיוחדת: "הוענקה לו בעלות ב-25,000 אופציות לרכישת מניות רגילות סדרה A אשר יהפכו לברות מימוש (יבשילו), במידה ויועסק ע"י המשיבה עד לאחר יום 30.9.02". לטענתו, הבעלות באופציות הועברה והושלמה על פי הסכם זה וזכויותיו באופציות הבשילו ביום 30.9.02 בהיותו עדיין עובד החברה.

ה. לחילופין, בהתאם לסעיף 10.2 להסכם האופציות ניתן להאריך את התקופה של 90 הימים למתן הודעה על רצון למימוש האופציות. הודעה כזו אינה חייבת להיות בכתב. כמו כן הארכת המועד יכולה להתבצע גם דרך התנהגות הצדדים. המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים האריך בפועל את תקופת 90 הימים, ואת כתב התביעה שהוגש לבית הדין ניתן לראות כבקשה למימוש האופציות בהתאם לסעיף 10.1 לתוכנית האופציות. במיוחד נכון הדבר לאור העובדה שמדובר בזכות העובד מכוח הסכם העבודה, שנכרת "תמורת הסכמת העובד להרעה בתנאי העסקתו".

ו. המערער אף פנה בכתב למשיבה בבקשה לממש את האופציה. על כך מונחת לפני בית דין זה בקשתו להוספת ראיה.

ז. אפילו החמיץ המערער את המועד למימוש האופציות, הוא זכאי לפיצוי כספי המשקף את הויתור שויתר על חלק משכרו תמורת "הודעת ההענקה המיוחדת".

ח. בית הדין האזורי התעלם מהודאת בעל דין בקשר לטעות שטעתה החברה בחישוב ימי החופשה שנותרו צבורים לזכות המערער בתום תקופת עבודתו. החברה עצמה הודתה כי בטעות לא שילמה למערער עבור שלושה ימי חופשה בגין עבודתו בשבתות בחודשים אפריל 2000, דצמבר 2000 ויוני 2002.

ט. המערער זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין פיצויי הפיטורים ששולמו לו באיחור. המערער פוטר לאלתר ביום 1.10.02 ורק ביום 24.11.02 נמסרו לידיו הטפסים המיועדים לשחרור כספי פוליסת ביטוח המנהלים. לחילופין, אם אין המערער זכאי לפיצויי הלנה עקב האיחור במסירת מכתב השחרור לידיו, כי אז הוא זכאי לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל וקרן השתלמות עבור מלוא תקופת ההודעה המוקדמת.

י. בית הדין האזורי חייב את המערער בתשלום הוצאות בשיעור גבוה מן המקובל.

5. עיקרי טענות החברה

א. המערער ידע עוד ביום 19.8.02 כי תשובה שלילית מצידו להצעת החברה לקיצוץ בשכרו תגרום לפיטוריו. משלא ניתנה הסכמת המערער לקיצוץ בשכרו, נאלצה החברה להודיע למערער כי ההודעה המוקדמת לפיטורים תיכנס לתוקפה מתאריך 1.9.02. על כן נכון קבע בית הדין האזורי כי יש לראות את מועד ההודעה המוקדמת על הפיטורים כ-1.9.02.

ב. לראשונה במסגרת הערעור מעלה המערער טענה בדבר רישום של מר שלסקי כאילו המערער "בטעות לא קיבל" שלושה ימי חופשה נוספים שהוא זכאי להם. בית הדין הארצי כערכאת ערעור אינו שומע ואינו מכריע בטענות עובדתיות חדשות, אותן יכול היה המערער להעלות במהלך הדיון בבית הדין האזורי.

ג. המערער אינו זכאי לשווי רכב צמוד לאחר תום יחסי העבודה. מרגע שהחברה ויתרה על העסקתו של המערער בפועל, ונותקו יחסי העבודה בינו לבין החברה, אין מדובר עוד בתקופה שהיא תקופת תוקפו של ההסכם, ואין זכאות לשימוש ברכב במהלכה. זכותו של המערער לרכב ולהוצאות דלק הינן זכויות נלוות לקיומם של יחסי עבודה בפועל, ומאחר שאלו נותקו ביום 1.10.02 אין החברה חבה עוד בתשלומן.

ד. בין שההודעה המוקדמת ניתנה למערער ב-1.9.02 ובין שניתנה לו לפי שיטתו ב-22.9.02, בשני המועדים הללו האופציות שהוענקו למערער בהודעת ההענקה המיוחדת, טרם הבשילו, ומשכך, הן פקעו.

ה. אפילו הבשילו האופציות, משלא פעל המערער על פי תוכנית האופציות ולא פנה בבקשה למימושן כנדרש לפי תוכנית האופציות, אין לו אלא להלין על עצמו בשל מחדלו, והוא לא יהיה זכאי לאופציות.

ו. המערער אינו זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. כספי קופת הגמל בשיעור של 2,948 ש"ח שוחררו למערער באיחור, מתוך טעות. מיד כשהתגלתה הטעות היא תוקנה, והחברה דאגה לשלם למערער את מלוא הכספים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפיטורים.

ז. המערער אינו זכאי להפרשות לקופת גמל לתקופה שלאחר 1.10.02 מועד בו נותקו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. הזכות להפרשות היא זכות נלווית לעבודה בפועל, ולקיום יחסי עבודה.

ח. העדר סיכומי תשובה אינו מהווה עילה להתערבות או לביטול פסק הדין של בית הדין האזורי. המערער לא הצביע על אף טענה שאותה לא יכול היה להעלות בסיכומיו הראשונים.

ט. גובה ההוצאות כפי שחויב בהם המערער עולה בקנה אחד עם המדיניות והנורמות כפי שנקבעו בפסיקה.

דיון והכרעה

הגשת סיכומי תשובה

6. המערער מלין על כך שבית הדין האזורי נתן את פסק דינו מבלי שאיפשר לו להגיש תשובה לסיכומי החברה. המערער מפנה לכך שמי שהיה בא כוחו בבית הדין האזורי הפסיק לייצג אותו, עקב השעייתו מלשכת עורכי הדין, וכי בית הדין האזורי נמנע מלשלוח אליו את סיכומי החברה, אף שפנה בקשר לכך לבית הדין וביקש להפסיק לשלוח "חומר" הנוגע לתיק לעו"ד פרנקל, ותחת זאת לשלוח את החומר לביתו, על פי הכתובת שמסר לבית הדין.

7. אכן, בתיק בית הדין האזורי נמצאת פניית המערער לבית הדין האזורי נושאת תאריך 27.11.06 (עליה חותמת "נתקבל" מיום 11.12.06) בה הוא מבקש לשלוח אליו את סיכומי הנתבעת על מנת שתהיה לו אפשרות ללמוד אותם ולהגיב עליהם.

פסק הדין ניתן על ידי בית הדין ביום 9.1.07. לא ברור מהחומר שבתיק אם קודם לכן נשלחו סיכומי החברה לכתובת המערער כפי שביקש אם לאו.

לפי העולה מן התיק לא הייתה פניה נוספת מטעם המערער לבית הדין לאחר אותו מועד וקודם שניתן פסק הדין ביום 9.1.07. בנסיבות כפי שנוצרו לא הגיש המערער סיכומי תשובה לתיק בית הדין האזורי.

8. באי הגשת סיכומי התשובה בנסיבות כפי שתוארו, לא מצאנו פגם היורד לשורשו של ההליך. מבין טיעוני המערער כפי שנפרשו לפנינו לא מצאנו כאלה שהיה בהם כדי "להטות" את הכף אילו היו מועלות בשלב התשובה לסיכומי החברה. ממילא, ובהעדר פגם היורד לשורש ההליך, אין לקבל את טענת המערער כי נכון להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי על מנת שישוב וייתן את פסק הדין, לאחר שתוגש תשובת המערער לסיכומי המשיבה. עם זאת, בבואנו להידרש בהמשך לסכום ההוצאות כפי שפסק בית הדין האזורי, ניתן דעתנו לכך שלא התאפשר למערער להגיש סיכומי תשובה.

מועד מתן ההודעה המוקדמת אודות הפיטורים

9. בית הדין האזורי קבע, כי המערער קיבל הודעה מוקדמת אודות פיטוריו ביום 1.9.02. משאין חולק כי שולם לו שכר עבודה עד ליום 1.10.02 וכי קיבל תשלום "תמורת הודעה מוקדמת" המתייחסת לתקופה שמ-1.10.02 ועד 30.11.02, קבע בית הדין כי המערער קיבל את כל המגיע לו בגין תמורתה של ההודעה המוקדמת, ודחה את תביעתו הכספית של המערער בחלק זה שלה. לאחר שעיינו בפסק הדין ובכלל החומר שבתיק, אנו סבורים כי בית הדין האזורי נתפס לכלל טעות בפסיקתו זו. את הטעמים העומדים ביסוד מסקנתנו זו נפרט להלן.

10. לפי העולה מן החומר שבתיק, וכפי שנקבע בפסק הדין, בחודש אוגוסט 2002 פוטרו כ- 25% מעובדי החברה. בעקבות הפיטורים הללו, פנה המערער ביום 19.8.02 אל מר שלסקי באמצעות הדואר האלקטרוני, וביקש לדעת אם הוא ברשימת המפוטרים. בית הדין מציין בפסק דינו ברשימת העובדות שאינן שנויות במחלוקת, כי: "מר שלסקי השיב לתובע כי אינו בין המפוטרים אולם על מנת להשאירו עובד הנתבעת יהא עליו להסכים לקיצוץ בעלות שכרו. התובע השיב למר שלסקי כי יבדוק אפשרות זו.... בין הצדדים התנהל משא ומתן אשר נמשך עד ליום 22.9.02" (ההדגשות שלי - ר.ר.).משלא עלה המשא ומתן יפה, קיבל המערער ביום 22.9.02 הודעת פיטורים. מפאת חשיבותה של ההודעה לשאלה שבמחלוקת נציג אותה כאן כלשונה:

"במסגרת פגישות אישיות שערכתי עם כלל עובדי החברה בנושא תוכנית הקצוצים בחברה, נערכה בינינו פגישה אישית ביום 28 באוגוסט 2002.

בפגישתנו ספרתי לך על תוכנית הקיצוצים שהחברה עורכת ובקשתי ממך לערוך קיצוץ בשכרך בהתאם לתקציב החדש שדירקטוריון החברה קבע.

...

הובהר לך כי במקרה שתבחר שלא לקבל את הצעת החברה, הרי שמועד פיטוריך יהיה 1 בספטמבר 2002.

היות וחלף המועד המקורי לקבלת תשובתך וחלפו גם המועדים הנוספים וטרם קיבלתי ממך תשובה לבקשתנו לצמצם את עלות העסקתך החלטתי להפסיק את עבודתך בחברה.

הפסקת העבודה בתוקף כאמור מיום 1.9.2002. על פי הסכם העבודה בינך לבין החברה, יום עבודתך האחרון בחברה, כולל ימי ההודעה המוקדמת יהיה 29 בנובמבר 2002"

11 בית הדין האזורי קיבל כמהימנה את גרסת החברה, כפי שהובאה לפניו מפי המנכ"ל מר גד שלסקי, כי מרבית העובדים קיבלו מכתב פיטורים עד ליום 18.8.02, והיתר פוטרו עד לסוף חודש אוגוסט 2002. עם העובדים אשר נותרו לעבוד בחברה הגיעו לסיכום באשר לאופן הקיצוץ בשכרם. לכן קבע בית הדין "אנו סבורים כי התקופה מיום 19.8.02 עד יום 1.9.02 הינה תקופה ארוכה דיה אשר במהלכה היה על התובע ועל מר שלסקי להגיע להסדר כלשהו. מכאן, בין אם נהג התובע בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן בינו לבין הנתבע ובין אם לאו - משאין חולק כי הובהר לתובע כבר ביום 19.8.02, כי אם לא תהיה הסכמה בדבר הקיצוץ בעלות שכרו יפוטר. ומשעד ליום 1.9.02 לא הגיעו הצדדים להסכמה אנו מקבלים את טענת הנתבע כי יש לראות את התובע כמי שקיבל הודעה מוקדמת לפיטוריו ביום 1.9.02".

13. הנה כי כן, מתוך התשתית העובדתית כפי שפורטה, לא עולה כי הודע למערער על פיטוריו, בין ביום 1.9.02 ובין במועד אחר שלפני 22.9.02. ביום 19.8.02 הודע לו מפורשות כי אינו נמצא ברשימת המפוטרים, אולם על מנת להשאירו כעובד החברה יהיה עליו להסכים לקיצוץ בשכרו. על הקיצוץ הזה והאופן שיבוצע, ככל שיבוצע, נוהל משא ומתן בין הצדדים, ומשזה לא עלה יפה עד 22.9.02 הודיעה החברה למערער על פיטוריו. אין לקבל את טענת החברה לעניין זה כי משלא הגיע המערער להסכמה עם החברה עד ליום 1.9.02 יש לראות את החברה כאילו הודיעה לו במועד זה על פיטוריו. לטענה זו אין ביסוס בתשתית העובדתית. וכבר נקבע לעניין זה כי היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי עובד מעביד לידי גמר (דבע נא/3-1 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב 271, דב"ע לב 3-58 רשות השידור - מאיר אשל, פד"ע ד, 298).

כל עוד לא מסרה החברה למערער הודעה אודות פיטוריו ואף הודיעה לו חד משמעית כי אינו מפוטר, וניהלה עימו משא ומתן אודות ההפחתה בשכרו, אין לקבל טענתה כי יש לראותו כמי שפוטר לפני שהסתיים המשא ומתן, וקודם שנמסרה לו הודעת פיטורים. כך, בין אם הסתיימה תקופת העסקתם של עובדים אחרים קודם לכן ובין אם לאו, ובין אם התארכה תקופת המשא ומתן ובין אם לאו.

אשר על כן, נקבע בזאת כי המערער קיבל הודעה על פיטוריו לראשונה ביום 22.9.01.

14. אין מחלוקת כי לפי הסכם העבודה עם החברה זכאי המערער לתקופת הודעה מוקדמת בת תשעים ימים.

אף אין חולק כי המערער התבקש ביום 1.10.02 לעזוב עבודתו לאלתר, וכי שולמה לו תמורת הודעה מוקדמת עד 30.11.02. לפיכך, זכאי המערער להשלמת תמורתה של ההודעה המוקדמת כך שתושלם התמורה המגיעה לו עד ליום 21.12.02, בו מסתיים מניינם של 90 ימים ממועד מתן ההודעה על הפיטורים. על החברה לשלם אפוא למערער על פי תביעתו, סך של 13,308 ש"ח כהשלמת "תמורת הודעה מוקדמת" על פי הסכם העבודה.

הזכאות לפיצוי בגין שלילת שימוש ברכב החברה.

15. לפי הסכם העבודה שבין המערער לבין החברה, זכאי היה המערער במהלך תקופת העבודה לעשות שימוש ברכב שהחברה תשא בעלויות החזקתו. וכך בלשון ההסכם:

"15. במהלך תקופת תוקפו של הסכם זה תאפשר החברה לעובד שימוש ברכב מסוג מאזדה לנטיס 1600 סמ"ק, או רכב פחות או יותר דומה לו. החברה תישא בעלות הדלק, הביטוח ותחזוקה של הרכב....." (ההדגשה שלי - ר.ר.).

בס' 19 להסכם נקבע מהי "תקופת ההסכם" ובזו הלשון:

"19 . הסכם זה יכנס לתוקפו מיד לאחר חתימת הצדדים............

לאחר שישה חודשים מיום כניסת הסכם זה לתוקפו תהיה לכל אחד מהצדדים הזכות להביא לידי סיומו של ההסכם, וזאת על ידי הודעה בכתב של לפחות 90 יום מראש, או מיידית במקרה של הפרת הסכם".

16. ביום 22.9.02 הודע למערער על סיום העסקתו. לפי הוראת סעיף 19 להסכם, אמור ההסכם לבוא לידי סיום 90 ימים לאחר אותו המועד, אלא שהחברה ויתרה על העסקתו של המערער בפועל. ומכאן השאלה מתי הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. אם הסתיימו יחסי העבודה ביניהם ביום 1.10.02, בכך באה לידי סיום גם תקופת תוקפו של ההסכם, שאין לו "חיות" משל עצמו, בעת שאין יחסי עובד מעביד בין הצדדים. מאידך, אם הסתיימו יחסי העבודה אך בתום תקופת ההודעה המוקדמת, כשבמהלך התקופה עדיין נחשב המערער לעובד החברה והוא אך התבקש שלא לעבוד בפועל, כי אז ממשיך הסכם העבודה ומתקיים, וממילא הוא יהיה זכאי באותה התקופה להחזר הוצאות רכב, בהתאם לקבוע בהסכם.

17. לפי העולה מן התשתית העובדתית, כפי שהתבררה לפני בית הדין האזורי ואין על כך מחלוקת בין הצדדים, יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביום 1.10.02. התקופה שבעדה שולם התשלום עבור תקופת ההודעה המוקדמת לא הייתה עוד תקופה בה יש תוקף להסכם. משכך, נכון קבע בית הדין האזורי כי אין המערער זכאי לתשלום עבור הוצאות השימוש ברכב. כבר נקבע לעניין זה בקשר לתשלום המגיע לעובד כ"תמורת הודעה מוקדמת" כי "הפיצוי המגיע הוא הפסד השכר. הפסד השכר נאמר ולא הפסד שכר ותנאים נלווים..." (עע 299/99 קציר רובינסון - חברה לבניה (1995) בע"מ - משה איתם, ניתן ביום 12.8.02; דב"ע מח' 22-3 טלמיר אלקטרוניקה בע"מ - שמואל יפה, פד"ע כ' 107, 112; וראו גם לצורך השוואה ע"ע 1041/04 דוד אולומוצקי ואח' - איי. די. אי. טכנולוגיות בע"מ ואח' ניתן ביום 4.4.05).

הנה כי כן , משהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ביום 1.10.02, אין המערער זכאי להחזר הוצאות שימוש ברכב עבור תקופה מאוחרת יותר, ובמסגרת תשלום תמורת הודעה מוקדמת. יוצא אפוא כי דין הערעור בחלק זה שלו להידחות.

פרשת האופציות

18. המערער, טוען כי החברה מנעה ממנו שלא כדין לממש אופציות שהן בבעלותו. לטענתו, על פי ההסכם שאליו הגיע עם החברה ביום 30.9.01 בתמורה להסכמתו להפחית משכרו באותה עת, הועברה הבעלות באופציות לידיו, ולא היה כל צורך בהודעה או פעולה מצידו בה הוא מביע רצון לממש של האופציות. משהפרה החברה את ההסכם, זכאי הוא לפיצוי בגין ההפרה ולחילופין, להשבה של מלוא הזכויות שנשללו ממנו בתמורה להסכם ההענקה המיוחדת. בית הדין האזורי דחה את טענות המערער וקיבל את טענת החברה לפיה לא פעל המערער בהתאם ל"תוכנית האופציות" ולא מסר הודעה בתוך 90 ימים ממועד סיום ההעסקה על רצונו לממשן. משלא התקיימו התנאים שבתוכנית האופציות לעניין העברת האופציות לבעלות המערער, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער.

19. בקשר להסדר של הענקת אופציות לעובדים לרכוש מניות של החברה המעסיקה אותם נפנה לפסק דין מן הזמן האחרון בו נדרש בית הדין להסדר מסוג זה - עע 182/07 מיקרוסופט ישראל - רוני גרושקה (ניתן ביום 21.8.07), שם נמצא מפי השופט שמואל צור כדברים הבאים:

"18. הסדר של הענקת אופציה לעובדים לרכוש מניות של החברה המעסיקה הוא אפשרי והא נפוץ בעיקר בעולם ההיי-טק. הסדר שכזה נועד להעניק לעובד הטבה כלכלית תוך יצירת זיקה בינו לבין מקום עבודתו לאורך זמן. הסדר שכזה הוא תנאי מתנאי הסכם ההעסקה של העובד ועיקרו הוא מתן אפשרות לעובד לרכוש מניות בחברה המעסיקה במחיר קבוע ובכפוף לתנאים כאלה ואחרים. תנאי האופציה הם מעיקרו של דבר ופירוט התנאים הוא חיוני. כך, למשל, יש לקבוע מהי כמות המניות המוקצית לעובד במסגרת האופציה, מה המחיר שעל העובד לשלם עבור המניה והאם מתן האופציה מותנה בתנאים מיוחדים כגון – תקופת עבודה מינימלית אצל המעסיק או הצלחה בעבודה או כל תנאי אחר. תכנית למתן אופציה לעובדים לרכוש מניות בחברה המעסיקה אינה עניין של מה בכך והיא טעונה לא רק החלטה מוסמכת של הנהלת החברה המעסיקה אלא גם טעונה פירוט והבהרה לגבי תנאיה. לא הרי תכנית אופציה בחברה פלונית כהרי תכנית אופציה בחברה אלמונית וכל מעסיק משרטט לעצמו את מסגרת התכנית על פי צרכיו, מטרותיו ויכולותיו.

19. תכנית של אופציה להענקת מניות לעובד יכולה לבוא לידי ביטוי בחוזה העבודה ויכולה גם לבוא לידי ביטוי במסמך נפרד החיצוני לחוזה העבודה. קיומה של תכנית שכזו, היקפה ותנאיה יילמדו מן המקור המשפטי ממנו נולדה מן הראיות הנוגעות לדבר ומכלל נסיבות העניין."( להלן פסק הדין בעניין מיקרוסופט, ההדגשות שלי - ר.ר.).

20. בענייננו, בירור המחלוקת שבין הצדדים לעניין זכויות המערער באופציות של החברה, מחייב בחינתם של שני "מקורות" המהווים את התשתית ההסכמית עליהם נסמכת זכותו של המערער ל"אופציות".

הראשון שבין המקורות הוא מסמך "תוכנית האופציות" המכונה "EMPLOYEE SHARE OPTION PLAN". בסעיפי התוכנית מפורטים התנאים להענקת אופציות לכלל המועסקים בחברה.

המקור השני הינו "תעודת ההענקה המיוחדת"- NOTICE OF SPECIAL" GRANT" שקיבל המערער מן החברה ביום 30.9.01, בהתאם לתוכנית האופציות של החברה, ומכוחה.

תוכנית האופציות- "EMPLOYEE SHARE OPTION PLAN"

21. תוכנית האופציות היא תוכנית המופעלת על ידי מועצת המנהלים של החברה או על ידי ועדה שהמועצה ממנה. בתוכנית נמצא קביעה בדבר סמכות הוועדה להעניק אופציות לרכישת מניות של החברה, ותנאים שונים בקשר להענקה כזו. בקשר ל"הענקת" אופציות כאמור, כך נקבע בסעיפים 9.1 ו-9.2 לתוכנית האופציות:

" 9. EXERCISE OF OPTIONS

9.1 Options shall be exercisable pursuant to the terms under which they were awarded and subject to the terms and the conditions of the plan.

9.2 The exercise of an option shall be made by a written notice of exercise (the notice of exercise) delivered by the grantee to the company at its principal executive office (or, in the case of employees of a subsidiary, delivered by the grantee to the company at the principal executive office of the subsidiary), specifying the number of shares to be purchased and accompanied by the payment therefore, and containing such other terms and conditions as the committee shall prescribe from time to time” .

22. הנה כי כן, האופציות ניתנות למימוש בהתאם לתנאי הענקתן, ובכפוף לתנאי התוכנית. אחד מתנאי התוכנית, כפי שנקבעו בסעיף 9.2 לתכנית הוא, שמימוש האופציות יעשה דרך הודעה בכתב אותה ייתן העובד. בהודעתו יציין העובד את מספר המניות אותן הוא מבקש לרכוש ויצרף את הסכום המתאים לרכישה.

23. בסעיף 10 לתוכנית האופציות נקבע הסדר למקרה שבו העובד שהוענקו לו האופציות, מסיים עבודתו בחברה. וכך נקבע שם:

"10.1 In the event that a Grantee ceases, for any reason, to be employed by the company or any of its subsidiaries prior to the vesting of any of his options pursuant to the provisions of his Notice of Grant, all options therefore granted to such grantee which are not yet so vested in such Grantee shall expire on such date of cessation of employment ("date of cessation"). For the purposes of this section 10, date of cessation shall mean the date of which an employee submits notice of resignation to the company or subsidiary, as applicable, or the date on which the company…. sends the employee notice of termination. In such event the period during which the employee is entitled to exercise those options, which have already vested at the date of Cessation, will terminate 90 days after the Date of Cessation

10.2. Notwithstanding the foregoing provisions of section 10.1, the committee may provide either at the time an option is granted or thereafter, that such option may be exercised after the periods provided for in section 10.1, but in no event beyond the term of the option (unless the board approves), or that options which have not vested or have expired at the Date of Cessation shall vest"((ההדגשה שלי ר.ר

הנה כי כן, הוראות הסעיפים הללו מתייחסות בין השאר, למקרה שבו העובד הפסיק להיות עובד החברה עוד קודם למועד הבשלתן של האופציות. לעניין זה נקבע כי "מועד הפסקת העבודה" הוא המועד שבו ניתנה הודעה על סיום העבודה. אם טרם "הבשילו" האופציות בעת מתן ההודעה על סיום העבודה, כי אז "ההענקה" פוקעת עם מתן ההודעה. באשר לאופציות שהבשילו לפני מתן ההודעה על סיום העבודה , רשאי העובד לממשן בתוך 90 ימים ממועד ההודעה על סיום ההעסקה.

אלו הן ההוראות הרלוונטיות מתוך המקור ההסכמי הראשון הרלוונטי, שהוא כאמור "הסכם האופציות" . נבחן עתה את המקור ההסכמי השני שהוא "הודעת ההענקה המיוחדת" - ואת היחס בין שני המקורות, בקשר למקרה מושא דיוננו.

הודעת ההענקה המיוחדת-"NOTICE OF SPECIAL GRANT"

24. בהתאם לקבוע ב"תוכנית האופציות" קיבל המערער ביום 30.9.01 הודעה על הענקה מיוחדת "NOTICE OF SPECIAL GRANT". את ההודעה הזו קיבל המערער בתמורה להסכמה שנתן בשעתו להפחתה בשיעור של 25% משכרו. בהודעת ההענקה המיוחדת הוענקו לו 25,200 אופציות לרכישת מניות באותו מספר ממניות החברה שהן - SERIES A ORDINARY SHARES OF THE COMPANY על פי המפורט בהודעת ההענקה המיוחדת: -

“THE OPTIONS WILL VEST IN THE EVENT YOU CONTINUE YOUR EMPLOYMENT WITH US THROUGH 30 SEP 2002”

נמצא אפוא כי לפי הקבוע בתעודת ההענקה, האופציות יבשילו ביום 30.9.02 אם באותו מועד יהיה המערער עובד החברה. בהמשך נקבע כי המערער יהיה זכאי לרכוש את סדרת האופציות שהבשילו במחיר של 0.01$ למניה.

עוד נקבע, כי הודעת ההענקה הזו כפופה לסעיפי "התוכנית", וכך בלשון הודעת ההענקה המיוחדת:

"This Notice is given under and subject to the provisions of the plan, and all the provisions of the plan apply to your options. Terms that are defined in the plan will have the same meanings in this Notice".

הנה כי כן, "תעודת ההענקה המיוחדת" כפופה להוראות "תכנית האופציות" הכללית, ותפורש על פיה.

25. ומן הכלל אל הפרט- כבר עמדנו על כך שהמערער קיבל הודעה על פיטוריו ביום 22.9.02, וכי הסתיימו יחסי העבודה בינו לבין החברה ביום 1.10.02. בבואנו לבחון את זכויות המערער בקשר לאופציות שהוענקו לו "בתעודת ההענקה המיוחדת", ולאור התנאים כפי שנקבעו בה כמבואר לעיל, נמצא לכאורה, כי משהיה המערער עובד החברה ב-30.9.02, האופציות הבשילו, ולכאורה לפחות קמה לו הזכות לפעול למימושן.

מנגד, מתעוררת שאלה למקרא הוראת ס' 10.1 לתוכנית האופציות שלפיה, יש לבחון אם הבשילו האופציות במועד שבו קיבל העובד הודעה על סיום העסקתו. אם כך, משקיבל המערער הודעה על סיום העסקתו, ב-22.9.02 ובאותו מועד המניות טרם הבשילו (שהרי מועד הבשלתן נקבע לפי תעודת ההענקה המיוחדת ל-30.9.02), כי אז, לכאורה, לפי תוכנית האופציות, האופציות "פוקעות" (EXPIRE), כך שאין עוד אפשרות לממשן.

26. יוצא איפוא שיש קושי בשילוב הוראותיהם של שני "המקורות ההסכמיים". הקושי נעוץ במידה מסויימת בהתייחסות השונה של כל אחד משני המקורות למועד סיום ההעסקה. שלפי "תוכנית האופציות" המועד הוא מועד מתן ההודעה על סיום ההעסקה, בעוד שלפי "תעודת ההענקה", לכאורה לפחות, הרלוונטי הוא מועד סיום העבודה בפועל. הקושי הזה גורר עימו סימן שאלה באשר לעצם הבשלת המניות בנסיבות ענייננו כאן, נוכח המועד שבו יש לראות את המערער כמי שסיים את עבודתו. שלפי הוראות "תוכנית האופציות", במועד זה האופציות לא הגיעו לכלל הבשלה והן פקעו, ומשכך ממילא, אם הן לא הבשילו, לא קמה למערער הזכות ואף לא האפשרות לפעול למימושן. בעוד שלפי תעודת ההענקה המיוחדת הן לכאורה הבשילו ביום 30.9.02, וזאת נוכח היותו של המערער עובד החברה באותו מועד.

27. בקושי המתעורר, פטורים אנו מלהכריע, וזאת מן הטעם, שבין כך ובין כך, ואפילו היינו אומרים כי המניות הגיעו לכלל הבשלה, חובה הייתה מוטלת על המערער לפי שני המקורות ההסכמיים החלים, למסור הודעה בכתב אודות רצונו לממש את האופציות וכן לשלם תמורתן. ממילא, תביעתו בקשר לאופציות תוכרע לאורה של השאלה אם נמסרה הודעה על ידו כנדרש. בקשר לכך נציין ונדגיש כי לא מצאנו באיזה משני המקורות ההסכמיים הרלוונטיים, ביסוס לטענת המערער כאילו האופציות עוברות לבעלותו, מבלי שיהיה צורך בפעולה כלשהי מצידו. דינה של טענה זו להידחות מכל וכל. נזכיר לעניין זה את כפיפותה של "תעודת ההענקה המיוחדת" להוראות "הסכם האופציות" המחייבות מתן הודעה בכתב על הרצון לממש אופציות שהבשילו, בתוך 90 ימים ממועד סיום העבודה. אין לקבל את טענת המערער כאילו בס' 10.1 לתוכנית האופציות נקבעו הוראות בדבר מתן הודעה לגבי אופציות שטרם הבשילו. אופציות כאלו, לפי הקבוע בס' 10.1 פוקעות ואין להן קיום. ולא זו אף זו, בהתאם ל"תעודת ההענקה המיוחדת" היה על המערער אף לשלם תמורת האופציות את המחיר כנקוב בה, סך של 0.01$ לכל מניה.

28. סיכומם של דברים לחלק זה -

אפילו נכונה טענת המערער כי בהתאם ל"תעודת ההענקה המיוחדת"
הגיעו האופציות לכלל הבשלה, אפשרי שהאופציות יעברו לבעלותו רק אם התקיימו התנאים שנקבעו לכך בתכנית האופציות ובתעודת ההענקה, ובהם התנאים בדבר מסירת הודעה בכתב, בתוך תשעים ימים ממועד סיום ההעסקה, בדבר רצונו של העובד לממש את האופציות, והתשלום, בשיעור כפי שנקבע בתעודת ההענקה. טענת המערער כאילו התנאים הללו אינם נדרשים נדחית, באשר אין היא מתיישבת עם הוראות "תוכנית האופציות" והוראותיה של "תעודת ההענקה המיוחדת "הכפופה להוראות התוכנית.

האם מסר המערער הודעה בכתב אודות רצונו לממש את האופציות.

29. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא מסר הודעה בכתב אודות רצונו לממש את תוכנית האופציות, ועל כך השתית את מסקנתו כי החברה לא הפרה את התחייבויותיה כלפי המערער בקשר עם האופציות. מקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי בהיותה מבוססת בראיות כפי שהובאו לפניו, ואין להתערב בה. נוסיף על האמור ונטעים אך דברים אחדים, כמפורט להלן.

30. כבר נקבע בהתייחס לחוזה המעניק אופציה כי מימוש של אופציה צריך להתבצע בדרך כפי שהתוו לכך הצדדים בהסכם ביניהם. בביצועו של "חוזה אופציה" יש להקפיד על מילוי מדויק של תנאיו (ראו לעיל פסק הדין בעניין מיקרוסופט וכן ע"א 346/88 זאב אביבי ואח' - שלמה בן זכריה ואח' פד"י מו(4), 684, 688).

בית הדין האזורי נתן אמון בגרסתו של מר שלסקי כי המליץ למערער, בסמוך לפיטוריו, להגיש את בקשתו למימוש האופציות בכתב, כמתחייב מסעיף 9.2 לתוכנית האופציות. אלא שהמערער לא נהג בהתאם להמלצה זו.

בסעיף 15 לתצהירו מצהיר המערער: "עם פיטורי ביקשתי לנצל את האופציות אשר ניתנו לי בהתאם לנספח ב' אך הנתבעת סירבה להעניק לי אותן". בחקירה נגדית נשאל המערער אם פנה בכתב לממש את האופציות, ועל כך השיב: "חיכיתי לתשובות מהנתבע באשר להסכם הפשרה כדי לדעת מה אני רושם במכתב. באשר הסכם הפשרה לא בוצע מעולם, לא פניתי בכתב בנושא האופציות". הנה כי כן, הדברים מדברים בעד עצמם.

31. טוען המערער כי את "תקופת 90 הימים" למתן הודעה בעניין הרצון למימוש האופציות ניתן להאריך. תקופה זו הוארכה לטענתו בפועל, על דרך של התנהגות הצדדים במשא ומתן שקיימו ביניהם. לדבריו, הארכה כזו אינה חייבת להיות בכתב. משהוארכה כך התקופה, ומשלא צלח ההסכם, הוגש כתב התביעה לבית הדין האזורי, ויש לראות בכתב התביעה בקשה למימוש האופציות בהתאם לסעיף 10.1 לתכנית האופציות. טענה זו של המערער אין לקבל. המערער לא הניח לפני בית הדין האזורי תשתית ראייתית לטענה בדבר הארכת התקופה והיא לא הוכחה, ומכל מקום, אפילו הייתה מתקבלת טענת המערער בדבר הארכת התקופה בת 90 הימים, הנדרשת לפי הוראת ס' 10.1 לתכנית האופציות לא ניתן לראות בכתב התביעה "הודעה בכתב" על הרצון למימוש המניות. זאת, ולו מן הטעם, שבכתב התביעה לא נמצא כל הודעה כזו. כל שנמצא בכתב התביעה בהקשר זה הוא כדברים הבאים: "עם פיטוריו של התובע ביקש התובע לנצל את האופציות אשר ניתנו לו בהתאם לנספח ב' אך הנתבעת סירבה להעניק אותן לתובע".

32. נמצאנו למדים כי אין למערער גרסה עובדתית עקבית בהירה וסדורה. מחד הוא נסמך על המשא ומתן שקוים עם החברה כמאריכה את התקופה למתן הודעה אודות הכוונה לרכוש את האופציות, עד שהוגשה התביעה, ומאידך, בכתב התביעה טענתו היא כי עוד עם פיטוריו ביקש לממש את האופציות וסורב.

33. אף אין לקבל את טענת המערער כי די בדרישה בעל פה למימושן של האופציות. דרישת הכתב כפי שנקבעה בהסכם היא חד משמעית וברורה. מה עוד שמתלווה אליה, לפי התנאים הברורים שב"הודעת ההענקה המיוחדת" דרישת תשלום שאין חולק כי לא מולאה.

34. אכן, בחודש ספטמבר 2001 הסכים המערער לוותר על 15% משכרו, ותמורת הויתור הזה קיבל את "תעודת ההענקה המיוחדת". המערער מסיבותיו, בחר שלא לפעול על פי התנאים כפי שנקבעו בתעודת ההענקה ובהסכם האופציות למימושן של האופציות. משכך, אף אין לקבל טענתו כי משנמצא כי אין הוא זכאי לאופציות, קמה לו זכאות לתשלום אותו חלק מן השכר עליו ויתר בשעתו. בטענה זו של המערער טמונה "הודעה" על ביטול ההסכם אליו הגיע בספטמבר 2001 עם החברה, במשולב עם דרישה לאותן הטבות עליהן ויתר עם חתימתו על ההסכם. ביטול כזה אפשרי לפי הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)) התשל"א-1970 אם הפר הצד שכנגד הפרה יסודית את ההסכם. הפרה כזו לא נמצא בפעולת החברה כלפי המערער. היה זה המערער שלא מילא אחר תנאיו של ההסכם, בעניין מימוש האופציות. משכך, דין תביעתו של המערער להחזר תשלומים עליהם ויתר בשעתו, תמורת "תעודת ההענקה המיוחדת" להידחות גם כן.

הבקשה להוספת ראיה

35. המערער מבקש כי נתיר לו לצרף לתיק ראיה חדשה. הראיה בה מדובר הינה מכתב, ללא תאריך, המופנה לעו"ד אריאל כץ, מי שהיה בשעתו ב"כ החברה. במכתב נמצא התייחסות לשיחה שקיים המערער עם עו"ד כץ ביום 20.12.02, ואליו מצורף הסכם פשרה חתום על ידו. כמו כן נמצא במכתב התייחסות לאופציות של המערער. לפי המצוין בו, המערער "ממתין לתשובה האם מתוך ה-4000 שהוקצו לי לשנה ג' אוכל לרכוש רק את החלק היחסי לעבודת, קרי 2000 או שאני מאבד את כל ה-4000. בהתאם אנא ידע אותי כמה סה"כ אופציות עומדות לרשותי ומה שוויון".

לטענת המערער יש למסמך חשיבות רבה, שכן יש בו כדי לשפוך אור על המצב האמיתי הקיים בתיק וכן "להוכיח טענתו בדבר פנייתו אל המשיבה בבקשה למימוש האופציות". גם יש במסמך לטענת המערער כדי להוכיח כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב מוחלט בכל הקשור לזכות למימוש האופציות, ומשכה זמן במטרה לשלול ממנו את זכותו לפי הסכם העבודה. עוד נטען כי אין במסמך כדי לפגוע בזכות החברה, שכן היא תוכל לטעון בסיכומיה בקשר אליו.

36. החברה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא התקיימו בנסיבות העניין הכללים להוספת ראיה בשלב הערעור. המערער לא תמך בקשתו בתצהיר ולא פרט כיצד ובאיזה שלב הגיע לידיו המסמך שצירופו מתבקש. קבלת המסמך כרוכה בבירור עובדתי ותצריך ניהול הוכחות לגבי תוכנו, ואף יהיה צורך בהבאת ראיות מטעם החברה. אף מהימנות המסמך מוטלת בספק באשר הוא אינו נושא תאריך ואין לדעת אם בכלל, מתי ואיך נשלח לעו"ד כץ. אם היה מדובר במסמך מהותי כטענת המבקש הרי שהיה עליו להזכיר לפחות את עובדת קיומו לפני בית הדין האזורי. משלא עשה כן, משמע אף הוא היה סבור שאין הוא מהותי, ואין בו כדי לשנות את מצבו המשפטי.

37. בקשר לבקשה להגשת ראיות חדשות בערעור נזכיר את הכלל לפיו, רק במקרים נדירים תאפשר ערכאת הערעור לפתוח את פרשת הראיות לאחר שניתן פסק הדין של הערכאה הראשונה. מדובר בנסיבות שבהן לא הייתה הראיה ברשות בעל הדין ושהוא לא יכול היה לדעת אודותיה בשקידה סבירה, או שנוכח בית הדין כי בעל הדין בלתי כשיר לנהל את עניינו באופן סביר (ראו דב"ע נב/3-151 סמי שם טוב- נאפז אלג'רדאת פד"ע כה 42, 44, דב"ע נו/3-154 זוחייקה חליל - בזק החברה הישראלית לתקשורת, ניתן ביום 30.6.97, עבל 187/06 סיסו סח – המוסד לביטוח לאומי ואח', ניתן ביום 4.2.07, עע 764/06 אלכסנדר מדניק - מאיר גימגי, ניתן ביום 27.1.08).

38. המערער, המבקש לצרף את הראיה בשלב הערעור, לא הבהיר על שום מה לא הוגשה הראיה בדיון בבית הדין האזורי. לא זו אף זו, תוכנו לא הוזכר על ידי המערער בכל שלב שהוא בדיון בבית הדין האזורי, ואף לא ברור אם נשלח אל ב"כ החברה, ואם כן מתי.

נכונה טענת החברה לעניין זה כי קבלת המסמך תחייב השלמת הדיון להוכחות לפני בית הדין האזורי כך שיתאפשר לחקור את המערער וגם אחרים אודותיו.

39. ויתרה מכך, נוכח קביעותינו כפי שכבר פורטו, איננו מוצאים כי המסמך הוא מהותי באופן שיש בו כדי לתרום להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. לכל היותר, הוא מצביע על קיומו של משא ומתן בין הצדדים ועל התעניינות של המערער בשאלה כמה אופציות עומדות לרשותו. נציין כי לכאורה, 4000 האופציות "שהוקצו לשנה ג' "לפי המצוין באותו מסמך אינן קשורות לתעודת ההענקה המיוחדת ולאופציות מושא דיון זה. נזכיר בקשר לכך כי בתעודת ההענקה המיוחדת מדובר ב-25,200 אופציות ולא נמצא שם חלוקה של האופציות לפי שנות עבודה.

40. וכבר קבענו כי אפילו ניתן לראות בתקופת המשא ומתן הארכה של תקופת 90 הימים למתן הודעה אודות הרצון למימוש האופציות, הודעה כנדרש לא ניתנה אף בתום "התקופה המוארכת" ככל שבכלל הוארכה. "בראיה" הנוספת אין הודעה בכתב אודות רצונו של המערער לממש את האופציות שבתעודת ההענקה המיוחדת.

41. כללם של דברים - דין הבקשה להוספת ראיה להידחות, באשר לא התקיימו הכללים למתן היתר למבוקש, ואף לגופו של עניין, ספק אם בכלל יש בראיה כדי לתרום ליישוב המחלוקת שבין הצדדים.

יתרת פדיון ימי חופשה

42. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער לתשלום יתרת פדיון ימי חופשה. בכתב התביעה ציין המערער כי נצברו לזכותו 37.19 ימים עבורם הוא זכאי לתשלום. מששולם לו אך עבור 9.90 ימים, תבע פדיון ימי חופשה בגין יתר הימים שעבורם לא קיבל תשלום (27.2 ימים).

בית הדין דחה את טענות המערער בדבר קיומו של נוהג בחברה לפיו זכאים עובדיה של החברה שעבדו בחול מעבר ל-5 ימי עבודה מלאים בשבוע, ליום חופש נוסף ועל כן, דחה את התביעה לתשלום יתרת פדיון חופשה.

43. בערעורו לפנינו אין למערער טענה בדבר טעות שטעה בית הדין האזורי בדחותו את הטענה בדבר קיומו של נוהג. טענת המערער היא כי זכאי הוא לפדיון שלושה ימי חופשה (ולא לפדיון עשרים ושבעה ימים כפי שנטען בבית הדין האזורי). לראשונה בערעור מעלה המערער טענה כאילו הודתה החברה בכך שעומדים לזכותו של המערער שלושה ימי חופשה נוספים שעבורם הוא זכאי לתשלום. בטענה זו מסתמך המערער על תצהירו המשלים של מר גד שלסקי. לטענת המערער בעוד שבתצהיר מציין מר שלסקי כי בשנים 2000 - 2002 זכאי היה המערער לתוספת של 7 ימי חופשה בסך הכל, אין הטענה הזו עולה בקנה אחד עם הפירוט אותו צירף לתצהירו ממנו עולה כי זכאי היה ל-10 ימי חופשה.

לטענת המערער, אילו אפשר בית הדין האזורי למערער להגיב לסיכומי החברה, היה מפנה את תשומת הלב לסתירה שבעדות שלסקי ולהודאת המשיבה בדבר הטעות בחישוב כאמור.

44. את טענת המערער לעניין זה אין לקבל. לא בשלב סיכומי התשובה היה על המערער להעלות טענה לעניין שלושה ימי חופשה "חסרים" שבהם לכאורה הודתה החברה, שהרי אין מדובר בטענה חדשה שעלתה בסיכומי החברה. השלב הנכון להעלאתה של הטענה היה בשלב החקירה הנגדית של מר שלסקי, או לפחות בשלב הסיכומים הראשון.

מר שלסקי העיד כי נצברו למערער שבעה ימי חופשה בגין עבודה שעבד בחו"ל בשבתות. מר שלסקי לא נשאל בחקירה הנגדית אודות פשר הכתוב בטבלה שצורפה לתצהיר: "בטעות לא קיבל" ולא ניתנה לו כל הזדמנות להסביר את מה שנראה בעיני המערער סתירה בין האמור בתצהיר לבין הטבלה שצורפה. לא זו אף זו, המערער לא טען בבית הדין האזורי כל טענה לעניין הפער הזה עליו הוא נסמך בערעורו ולא התייחס לכך בסיכומיו הראשונים.

45. נכון טוענת החברה בקשר לאמור, כי בית דין זה כערכאת ערעור לא ישמע טענות חדשות בעניינים שבעובדה, אותן יכול היה המערער להעלות במהלך הדיון בבית הדין האזורי. אנו לא נוכל לקבוע ממצאים עובדתיים חדשים, מבלי שהועלתה טענה לגביהם לפני הערכאה הדיונית, ובמיוחד שהמצהיר מטעם החברה לא נחקר אודות מה שנראה בעיני המערער "סתירה" בין האמור בתצהיר ובין הטבלה שצורפה לתצהירו.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור בקשר ליתרת פדיון ימי חופשה.

פיצוי בגין אי הפרשות לגמל בתקופת ההודעה מוקדמת - ופסיקת פיצויי הלנה

46. סבור המערער כי דחיית תביעתו לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בהתייחס לאיחור בתשלומם אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם דחיית התביעה לפיצוי בגין אי הפרשות לגמל בתקופת ההודעה המוקדמת. וזאת כלשונו:

"מחד - המשיבה נהנתה מההלכה הפסוקה לפיה העובד אינו זכאי לתשלום תנאים נלווים ופיצויי פיטורים בגין פדיון ההודעה המוקדמת... וזאת מפני שתקופת עבודתו הסתיימה עם הפדיון, אך מאידך אם "פודים" את ההודעה ויחסי העבודה מסתיימים - כי אז המועד לתשלום פיצויי פיטורים הוא ביום הפדיון...".

לכן לשיטת המערער משפוטר לאלתר ביום 1.10.02 ורק ביום 24.11.02 נמסרו לידיו הטפסים לשחרור כספי פוליסת ביטוח המנהלים, הוא זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. ואם יקבע כי אינו זכאי לפיצויי הלנה כי אז יש לקבוע זכאותו לתשלום פיצויים בגין אי ההפרשות לגמל עבור מלוא תקופת ההודעה המוקדמת.

47. לא מצאנו טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי, שנמנע מלפסוק למערער פיצוי בגין אי הפרשת כספים לביטוח מנהלים בתקופת ההודעה המוקדמת. נכון קבע בית הדין האזורי כי הפרשות לקופת גמל ולביטוח מנהלים הינם בגדר "תנאים נלווים", וכי תשלום תמורת הודעה מוקדמת הינו אך בגובה השכר המגיע לעובד, ללא תנאים נלווים.

48. בית הדין האזורי התייחס לאיחור בתשלום חלק מפיצויי הפיטורים שהמערער היה זכאי להם בשיעור של 2,948 ש"ח. וקבע, בהסתמכו על עדותו של מר שלסקי, כי האיחור בתשלום סכום זה הינו עקב טעות כנה, ועל סמך קביעתו זו הפחית את פיצוי ההלנה שנתבע לגובה של הפרשי הצמדה וריבית. כרגיל, לא תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הערכאה הדיונית בעניין פיצויי הלנה ולא מצאנו טעם להתערבותנו בפסיקה זו, גם במקרה דנן.

49. בית הדין האזורי נמנע מלהתייחס בפסק דינו לתביעת המערער לפיצוי הלנת

פיצויי פיטורים בקשר לאיחור שאחרה החברה במתן ההוראה על שחרור פיצויי הפיטורים, שבעוד שהמערער פוטר ביום 1.10.02, ניתנה הוראה לשחרור כספי הפיצויים אך ביום 24.11.02. בקשר לתביעה זו טענה החברה בכתב ההגנה, כי התיישנה התביעה לפיצוי הלנה. כמו כן טענה, לחילופין, ל"טעות כנה". מאותו שלב ואילך לא התייחסה החברה לתביעת המערער לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים בנוגע לאיחור בהוצאת מכתב השחרור.

לאחר שעיינו בכתב התביעה, בתצהיר עדות ראשית של התובע ובסיכומיו בבית הדין האזורי, הגענו לכלל החלטה כי דין הערעור להידחות. אף שהמערער חזר בכתבי טענותיו על תביעתו לפיצוי הלנה עקב האיחור במתן ההוראה על שחרור הכספים, הוא לא ציין מהו סכום פיצויי הפיטורים שתשלומו הולן. אף בערעור שהוגש אין ציון של סכום הפיצויים שהולן. בנסיבות אלו, משלא צוין שיעורו של הסכום המולן, ממילא לא ניתן לפסוק פיצוי על הלנתו.

סכום ההוצאות

51. בית הדין האזורי חייב את המערער בתשלום 15,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. כרגיל, לא תתערב ערכאת הערעור בסכום ההוצאות כפי שמוצאת הערכאה הדיונית לנכון לפסוק. עם זאת, משנראה הסכום בעינינו גבוה מן המקובל, ונוכח האפשרות, כפי שעולה מתיק בית הדין האזורי, שלא התאפשר למערער להגיש סיכומי תשובה, אנו מפחיתים את הסכום ומעמידים אותו על 7000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

סוף דבר

52. מתקבל ערעור המערער בעניין תשלום יתרת תמורת הודעה מוקדמת, ובעניין שיעור ההוצאות שפסק בית הדין האזורי. כל יתר הטענות שבערעור נדחות.

החברה תשלם למערער עבור יתרת תמורת הודעה מוקדמת סך של 13,308 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל. סכום ההוצאות בו חויב המערער בבית הדין האזורי מופחת, והוא יעמוד על 7000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין בבית הדין האזורי ועד ליום התשלום בפועל.

משהתקבל הערעור בחלקו, אין צו להוצאות בערעור.

ניתן היום א' באייר, תשס"ח (6 במאי 2008) בהעדר הצדדים.

השופטת רונית רוזנפלד

השופטת ורדה וירט-ליבנה

השופטת נילי ארד

נציג מעבידים מר דן פרופר

נציג עובדים מר יהודה בן הרוש