|
עע
001112/02 |
|
|
|
|
תמר הלפמן גרינברג המערערת
-
מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות המשיבה
לפני:
הנשיא סטיב אדלר, סגנית הנשיא אלישבע ברק, השופטת נילי ארד
נציג
עובדים מר אבישי ספיר, נציג מעבידים מר זאב אבלס
בשם המערערת: עו"ד יצחק גרינברג
בשם המשיבה: עו"ד מיכל שטיין
פסק
- דין
הנשיא סטיב אדלר
פתח דבר
המשיבה
(להלן: המדינה או משרד החינוך) מעסיקה במערכת החינוך מורים מחליפים
שתפקידם למלא מקומם של מורים קבועים שאינם יכולים להתייצב לעבודה מפאת מחלה, חופשה
וכדומה. המערערת (להלן: תמר) הועסקה אף היא כמורה מחליפה. שכרם של המורים
המחליפים משתלם במשכורת החודש שלאחר החודש בה ביצעו עבודתם. לטענת המדינה מתכונת
תשלום זו הינה נוהג רב שנים בין הצדדים, המעוגן בתקנון שירות עובדי הוראה (להלן: התקנון
או תקנון ההוראה). האם רשאית המדינה להתנות על מועד התשלום הסטטוטורי הקבוע
בחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: חוק הגנת השכר או החוק)?
זו השאלה הניצבת במוקד ערעור זה.
הרקע העובדתי
1. תמר
הועסקה כמחליפה למחנכת כיתה ג' בבית הספר "הלל" ברמת גן, בחודשים נובמבר
1999 ועד פברואר 2000. בחודש נובמבר הועסקה תמר משך 3 ימים (28.11.99 - 31.11.99), בחודש דצמבר משך 6 ימים (5.12.99
- 10.12.99) ואילו בחודש ינואר משך
שבועיים (מ - 1.1.00 - 14.1.00) [1].
מחנכת הכיתה הקבועה נעדרה מבית הספר בשל "שמירת הריון".
שכרה של
תמר שולם לה על בסיס שעות הוראה בפועל וזאת, כחלוף חודש ימים מתום החודש בו ביצעה
את עבודתה. כך למשל, את שכר חודש נובמבר
קיבלה תמר בתחילת חודש ינואר.
2. בשלהי
חודש ינואר 2000, הודיעה תמר למנהלת בית הספר כי אינה חפצה להמשיך ולשמש כמורה
מחליפה בבית הספר.
3. בתחילת
חודש פברואר 2000, הגישה תמר תביעה בבית הדין האזורי בתל-אביב, בה עתרה למתן סעד
הצהרתי לפיו יקבע כי אופן ומועד תשלום שכרה הינו בניגוד להוראות חוק הגנת השכר ומהווה
הלנת שכר. כן התבקשה הכרה בתביעתה כתביעה יצוגית המתייחסת לכלל המורים המחליפים.
בנוסף, התבקש תשלום הוצאות נסיעה.
פסק דינו של בית הדין האזורי
4. תביעתה
של תמר לסעד הצהרתי נדחתה. בית הדין האזורי (השופטת
הראשית וירט-ליבנה; עב 1837/00) קבע, כי ההוראה בתקנון שירות עובדי ההוראה בדבר אופן התשלום למורים מחליפים, מהווה
חריג לתחולת סעיף 10 לחוק הגנת השכר וזאת, בין שמקורה בהסכם קיבוצי ובין שמקורה
בנהלים וחוזרים שהם הסדר חד צדדי, ההופך לחלק מחוזה העבודה. זאת ועוד, בית הדין
קמא השתכנע, כי קיימת סיבה מעשית ל"מועד האחר" שנקבע לתשלום המשכורת
והוא הזמן הדרוש לשם עיבוד הנתונים בגיזברות משרד החינוך, ביקורת על אותם נתונים
וביצוע התשלום בפועל. מכל מקום, נפסק כי אין זה המקרה בו יש להטיל על המעסיק
פיצויי הלנה.
אשר
לתשלום הוצאות הנסיעה, פסק בית הדין קמא כי החובה לשלמם איננה שנויה במחלוקת בין
הצדדים ועל המשיבה לשלמם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת הדיווח
לגביהן ועד לתשלום בפועל.
יצוין, כי
תמר ויתרה על הבקשה להכיר בתביעתה כתביעה ייצוגית, לאור הצהרת המשיבה כי היה ובית
הדין יפסוק שנוהל תשלום השכר למורים המחליפים נוגד את חוק הגנת השכר, וככל שישונה
הנוהל, הוא יוחל על כל האוכלוסייה הרלוונטית.
ואלה טענות הצדדים בערעור:
5. תמצית
טענות המערערת:
(א) תשלום שכרה
של המערערת בתום החודש שלאחר החודש בו הועסקה בפועל, מהווה הפרה של הוראות חוק
הגנת השכר.
(ב) עניינה של
ההוראה בתקנון עובדי ההוראה, עליה נסמכת המשיבה ונסמך בית הדין קמא, הוא בתשלום
שכר עובדים אשר אינם מקבלים שכרם בהתאם
לסעיף 10 לחוק. לאמור שלא על בסיס שעה, יום, שבוע או כמות תוצרת.
(ג) את
החריג הקבוע בסעיף 10 לחוק יש לפרש כמתייחס רק להסדרים הבאים להיטיב עם העובד.
פרוש זה מתיישב עם תכלית חוק הגנת השכר.
(ד) שכרה של תמר
הולן ומשכך היא זכאית לפיצויי הלנה. זאת ועוד, אין מתקיימות במקרה דנן נסיבות
המצדיקות הפחתת פיצויי ההלנה.
6. תמצית
טענות המשיבה:
(א) המועד הקבוע
בסעיף 10 לחוק לתשלום שכר עבודה המשתלם על בסיס שעה, הינו מועד שיורי שתחולתו
משתרעת כל עוד לא נקבע בחוזה העבודה מועד אחר לתשלום. בעניינו קיימת הוראה מפורשת
בחוזה העבודה, המעוגנת בתקנון המהווה תניה מכללא בכל חוזה עבודה, הקובעת מועד אחר
לתשלום. ידיעת או ידיעת הוראת התקנון אינה גורעת מכוחו המחייב.
(ב) אף בהעדר
הוראה מפורשת כאמור, הרי שיש לראות בעובדה שהמשיבה נוהגת משך שנים ארוכות לשלם את
שכר המורים המחליפים בתום החודש שלאחר החודש בו הועסקו, כהוראה מכללא בחוזה העבודה
עם המערערת. לולא האפשרות לתשלום במועד הנהוג כאמור, לא ניתן היה כלל להעסיק מורים
מחליפים וזאת, לאור כמות המורים המחליפים והיקף עבודתם המשתנה תדיר.
(ג) טענת
המערערת, לפיה מוגבל המעביד למועדי תשלום המיטיבים עם העובד אין לה על מה שתסמוך.
בלשון הסעיף אין כל רמז לדבר ואף כללי הפרשנות המקובלים אינם מובילים לאימוץ עמדה
זו.
(ד) לחילופין,
מדובר במקרה מובהק של טעות כנה ומחלוקת של ממש לגבי המועד הקובע לתשלום שכר ומן
הדין לבטל ולחלופי חלופין, להפחית באופן ניכר את פיצויי ההלנה.
7. יצוין,
כי בתום הדיון בערעור התבקשה המדינה להודיענו האם בכוונת משרד החינוך להוציא
הוראות חדשות בעניין סדרי התשלום למורים מחליפים, אשר יקצרו את זמן ההמתנה לתשלום.
ביום 9.6.03 הודיעתנו המדינה כי אין באפשרותו של משרד החינוך להקדים את התשלומים
למורים ממלאי המקום. יחד עם זאת, הודיעה המדינה כי משרד החינוך מצוי בשלבים
מוקדמים של הערכות לשימוש בתוכנה המיועדת לדיווחים שונים במערכת ממוחשבת
ומקוונת. כן הוברר שיש להניח שעם
השלמת התהליך ניתן יהיה להקדים את התשלום למורים ממלאי המקום. הוסיפה וטענה
המדינה, כי בהתחשב באופן העסקת המורים ממלאי המקום והצורך לדווח עליהם מדי חודש
בחודשו, מועד התשלום הנוהג לגביהם אינו לוקה בחוסר סבירות קיצוני עד כי מחייב את
התערבותו של בית דין זה.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
8.
תכליתו
המרכזית של חוק הגנת השכר היא להגן על השכר [2], ולהבטיח כי השכר ישולם לעובד במועדו
ובמלואו. לשם הבטחת האמור קבע המחוקק בסעיפים 9 - 14 לחוק את המועדים
לתשלום שכר עבודה.
סעיף 10 לחוק, אשר כותרתו "מועד לתשלום שכר שאינו שכר חודשי"'
מורה כדלהלן:
"שכר
עבודה המשתלם על בסיס של שעה, יום, שבוע או לפי כמות התוצרת, ישולם, אם לא נקבע
מועד אחר בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה, בתום מחצית החודש בו הועבד העובד; אולם
לגבי עובד ששכר עבודתו משתלם על בסיס כאמור, אך הועבד במשך כל החודש האמור, יחול
סעיף 9 אם תוך החודש שולמו לו מקדמות בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי או בחוזה
עבודה" [ההדגשה אינה במקור - ס.א.].
במקרה דנן,
הועסקה תמר על בסיס שעות הוראה בפועל ולטענת המדינה, נקבע "מועד אחר"
לתשלום שכרה והוא זה הקבוע בסעיף 1.30. סעיף קטן 3 לתקנון עובדי שרות ההוראה,
המורה כך:
"שכרם
של מורים ממלאי מקום, המקבלים את התשלום במשכורת החודש שלאחר החודש שבוצעה בו
העבודה - יחושב לפי ערך השכר בחודש שלאחר החודש שבוצעה בו העבודה".
9. האם
הוראת התקנון האמורה מתיישבת עם
החריג הקבוע בסעיף 10 לחוק? לטעמנו התשובה שלילית. להלן נבאר עמדתנו זו.
בראש יאמר, כי חוק הגנת השכר שייך לחוקי המגן הקוגנטיים, שלא ניתן
לוותר על זכות שהוקנתה על-פיהם. מושכלות ראשונים הם כי בחוקים הקוגנטיים, שחוק
הגנת השכר בא בגדרם:
"...ניתן
ביטוי למדיניות סוציאלית מעבר לאינטרס של הפרט הנוגע בדבר, וביישומם - עניין
לציבור. יתר על כן, לעתים יכול ואינטרס מיידי מדומה של הפרט, יביא לכך שהפרט לא
יעמוד על הזכות או אף יוותר עליה, ומעניינו של הציבור לעמוד על אכיפת החוק. חוקים
אלה קרובים יותר למשפט הפומבי מאשר למשפט המסדיר יחסים בין אדם לאדם". [3]
המחוקק התיר אמנם
בסעיף 10 לחרוג מהוראות החוק אולם, זאת במפורש, בהסכם קיבוצי או בחוזה העבודה.
לאמור, על החריג להיות מפורש ולהאמר בלשון ברורה וחד משמעית. הכלל החשבוני בתקנון
ההוראה עליו מבקשת המדינה להסמך כמקור לסטיה מ'דרך המלך' או ל"מועד
האחר" החריג, אינו עומד בתנאים האמורים. זאת ועוד, הלכה למעשה, בפנינו נוהג
חד צדדי של המדינה שאף אם השתרש משך שנים ארוכות אין בו כדי להצדיק הפרת חוק.
חוסר
סבירות הוראת תקנון שירות עובדי ההוראה
10. אולם גם אם
נניח, כטענת המדינה, שההוראה החשבונית בתקנון ההוראה היא המקור למועד התשלום
המאוחר לזה הסטטוטורי, וכי עניין לנו בהוראה מכללא בחוזה העבודה, הרי שהוראה זו
לוקה בחוסר סבירות. הלכה פסוקה היא כי:
"לפי
מבחן הסבירות, רשות מינהלית חייבת לקבל החלטה בתוך מתחם הסבירות. גבולות המתחם
נקבעים לפי נסיבות העניין. הם עשויים להתרחב או להצטמצם לפי מהות הסמכות ומיהות
הרשות" (סעיף 33 בג"ץ 1163/98 עפר שדות ואח' - שרות בתי הסוהר
5.7.2001).
במקרה
דנן, ביכר משרד החינוך לקבוע בתקנון הוראה גורפת ונעדרת מדרג או אבחנה בין המורים
המחליפים. דין אחד לכל המורים המחליפים בין אם הועסקו בתחילת החודש או בסיומו,
בהיקף רחב או בהיקף מצומצם. בנסיבות העניין, הוראה כזו אינה סבירה. זאת ועוד
למצער, חייב היה משרד החינוך להביא במניין שיקוליו את הצורך להקטין את נזקם של
המורים המחליפים ולדאוג שתשתלם להם מקדמה. אין זה סביר שעובד יידרש לממן את פעולות
מעסיקו משך חודשיים.
11. ממשיכה
המדינה וטוענת כי "סיבה מעשית", אם להשתמש במונח שטבע בית הדין קמא, היא
שחייבה קביעת מועד אחר לתשלום שכר המורים המחליפים. כוונת הדברים היא להיקף מוסדות
החינוך (2000) והמורים המשמשים ממלאי מקום מדי חודש (10,000), כמו גם לזמן הנדרש
למנהלי אותם מוסדות חינוך לשם ריכוז הנתונים החודשיים והעברתם לגזברות משרד חינוך,
ובהמשך עיבוד הנתונים בגזברות, ביקורת עליהם וביצוע התשלום בפועל. על כך ייאמר, כי התרופה המתבקשת למינהל
משרד החינוך המתקשה לבצע את תשלומי שכרם של המורים המחליפים במועד קצר יותר, הנו
שיפור המינהל ולא המשך הפגיעה בעובדיו, שבמקרה זה אף אינם מאורגנים ומעצם ארעיותם
פגיעים. כך הובהר, כי משרד החינוך
עדין נוהג להעביר את דיווחי שעות ההוראה של המורים ממלאי המקום באופן ידני
ובאמצעות דואר רגיל [4]. בהקשר זה
העידה, בפני בית הדין קמא, הגב' מינץ, ששימשה כסגנית מנהל בית הספר
"הלל" כי:
"בבית
הספר הנוכחי אני שימשתי כסגנית מנהלת מזה 18 שנה. במשך זמן זה לא חל שינוי בדיווח
למשרד החינוך". [5]
יצוין,
כי עיון באותם טפסים שמעבירים מנהלי מוסדות החינוך לגזברויות המחוזיות, ואשר צורפו
כנספח לתצהירי העדות הראשית מטעם המדינה בבית הדין קמא, מלמדים כי מדובר בטפסים
פשוטים בתכלית הכוללים את שם העובד, מספר תעודת הזהות שלו, הערות ומספר השעות בהן
עבד, אותם יש למלא לפי תאריכי לוח השנה הכללי המופיעים אף הם בטופס.
דרך
התנהלות זו אינה מתיישבת עם הוראות הדין ותכליתו, הלכה למעשה. דברים ברוח זו אמרה
בעדותה, בפני בית הדין קמא, הגב' מרים גלמן, גזברית מחוז תל-אביב של משרד החינוך
כדלקמן:
"...בתום
חודש בחודשו אנחנו מקבלים את הדיווחים. לא בצורה שבועית או יומית. בית הספר מדווח
פעם בחודש. אנחנו מבצעים לפי הוראות. ..אם היו קובעים הנחיות אחרות הייתי עובדת
לפיהם". [6]
12. מכל האמור
עולה, כי נקודת המוצא לשיקול דעתו של משרד החינוך צריכה להיות פגיעה קטנה ככל
האפשר במורים ממלאי המקום. כפועל יוצא, על משרד החינוך לנהוג על-פי החוק
ולחילופין, לקבוע הוראות חדשות, מפורשות וסבירות בעניין תשלום למורים ממלאי מקום,
אשר יקצרו את זמן התשלום. תחולתן של הוראות אלה תהא מכאן ואילך ויישומן יחל בתחילת
חודש מאי 2004. לחילופין, החל מחודש מאי 2004, קרי תשלום משכורת חודש אפריל 2004,
ישלם משרד החינוך את משכורות המורים המחליפים ויקיים את ההסדר הסטטוטורי שבסעיף 10
לחוק הגנת השכר, ככתבו וכלשונו.
פיצויי
הלנה
13.
במסגרת
הערעור טענה תמר ששכרה הולן ומשכך טעה בית הדין קמא משקבע, כי אינה זכאית לפיצויי
הלנה. אכן, בהתאם לנקבע בפסק דין זה שכרם של המורים ממלאי המקום שולם באיחור ועל
כן הפך לשכר מולן לאחר היום התשיעי של החודש בו היה אמור להשתלם. אולם, מכיוון
שהסדר התשלום המאוחר נהג משך שנים רבות ופסק דיננו זה מורה על שינויו של מצב זה,
יש מקום להפחית את השכר המולן, כך שלמעשה יבוטל. עם זאת, רואים אנו להבהיר
ולהטעים, כי החל מיום 1.5.2004 שכר מורה ממלא מקום שישולם באיחור, יחשב לשכר מולן
ויתווספו לו פיצויי הלנה. בכך, אין כמובן, כדי לפגוע בשיקול דעתו של בית הדין
במסגרת החוק להקטין את השכר המולן, במקרה המתאים. [7]
14. סוף
דבר - הערעור מתקבל בחלקו, כאמור בסעיף 12 לעיל.
המשיבה
תישא בהוצאות המערערת בסכום של
10,000 ₪ בתוספת מע"מ, בשתי הערכאות.
ניתן בהעדר הצדדים י"א בתשרי, התשס"ד (8
באוקטובר, 2003) וישלח לצדדים בדואר.
________________ __ֹ________________ _______________
הנשיא סטיב אדלר סגנית הנשיא אלישבע
ברק השופטת
נילי ארד
____________________ _______________________
נציג עובדים מר אבישי ספיר נציג מעבידים מר זאב אבלס
[1] ראה סעיף 8 לתצהירה
של הגב' רחלה מינץ, סגנית מנהלת בית הספר הלל. הנתונים מוסכמים על המערערת כעולה
מסעיף 21 לכתב הסיכומים בערעור.
[2] משפט העבודה מבטיח ומגן על שכר עבודתו של העובד/ת במגוון דרכים, ביניהן ניתן למנות: קביעת שכר מינימום; מניעת אפליה בשכר בין
עובד לעובדת; הגנה של שכר העבודה על-ידי מניעת שיעבוד, עיקול או העברה של חלק מן
השכר במגמה להבטיח לעובד אמצעי קיום מינימליים; איסור פגיעה בשכר על ידי קבלני כוח
אדם. לעניין זה ראה: ס' אדלר "פיצוי הלנה: חוק ופסיקה" שנתון משפט
העבודה ו' (תשנ"ו) 5; ר' בן-ישראל דיני עבודה בישראל (תשמ"ט)
483.
[3] דב"ע לח/ 59-3 עזריאל
סילשי - ארכיטקט אהרון דורון ושות' בע"מ, פד"ע י 32, 44.
[4] ראה: סעיף 7.2.
להודעת המדינה מיום 9.6.2003;
[5] ראה: עמ' 3
לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.2001.
[6] ראה: עמ' 6
לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.2001.
[7] ראה: מאמרו של ס'
אדלר, ה"ש 2 לעיל.