בית הדין הארצי לעבודה

עע 000237/99

המערערת	המועצה האזורית שפיר
	-
המשיבים	1. הרב יעקב יפרח 2. המועצה הדתית שפיר 3. מדינת ישראל - משרד הדתות
בפני: סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין, השופט יגאל פליטמן, השופטת נילי ארד נציג עובדים, מר שלמה גוברמן נציג מעבידים, מר דוד פרלשטיין בשם המערערת: עו"ד אילן סובל ; עו"ד אופיר נאור בשם המשיב מס' 1: עו"ד מנחם חכמון בשם המשיבה מס' 2: עו"ד יגאל וייס בשם המשיבה מס' 3: עו"ד דלית גילה

פסק דין

השופטת נילי ארד

פתח דבר

1. המשיב 1 (להלן: הרב יפרח או הרב) הגיש תביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אייל אברהמי ונציג ציבור מר שילת; תב"ע נו/552-15, תב"ע נז/23-3) כנגד המערערת (להלן גם: המועצה האזורית) בגין החלטתה לצמצם את היקף המשרה בה הועסק כדי מחציתה (להלן: החלטת הצמצום). לחלופין כוונה תביעתו גם כנגד המשיבה 2 (להלן: המועצה הדתית) כמעסיקתו ואחראית כלפיו ביחד עם המועצה האזורית או לחוד.

2. הדיון בבית הדין האזורי סב, רובו ככולו, על טענות ההגנה של כל אחת מן הנתבעות, לפיה לא היא מעסיקתו של הרב יפרח כי אם משנהָּ, ומשכך אין לחייבה בהמשך העסקתו במשרה מלאה.

3. בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של הרב יפרח תוך שפסק כי המועצה האזורית הייתה מעסיקתו של הרב יפרח במשרה מושא הדיון וכי ההחלטה בדבר צמצום המשרה לכדי מחצית התקבלה שלא כדין. על כן חויבה המועצה האזורית בהמשך העסקתו של הרב יפרח במשרה מלאה ותשלום שכרו בהתאם.

4. כנגד פסיקתו זו של בית הדין האזורי הגישה המועצה האזורית את הערעור לפנינו, כשעיקר טענותיה בו סב על חוקיות החלטת הצמצום, הגם שלא זנחה לחלוטין את הטענה לפיה לא היא הייתה מעסיקתו של הרב, כי אם המועצה הדתית ועליה האחריות והחבות כלפי הרב.

5. לאור שינוי חזית הטיעון בשאלת חוקיות החלטת הצמצום – כפי שיובהר להלן - החלטנו על צירוף מדינת ישראל (להלן גם: המדינה או משרד הדתות) כמשיבה נוספת לערעור והתבקשה תגובתה לשאלה זו.

6. דרך הילוכם של הדיון וההכרעה בערעור זה יהיו אלה: הצגת מסכת העובדות, בירור זהות המעסיק ולבסוף דיון והכרעה בהחלטת הצמצום.

העובדות

7. משך כעשרים שנה, מאז 1974 ועד לפרישתו לגמלאות בשנת 1994, הועסק הרב יפרח על ידי המועצה הדתית במשרה מלאה, כשוחט ובודק וכרב המושב זרחיה, שבתחום המועצה האזורית.

אין חולק, כי בעיסוקו זה היה הרב יפרח עובד המועצה הדתית. משרד הדתות, הנושא בתשלום שכרם של "המשרתים בקודש" בהתיישבות, היה אחראי על מימון שכרו של הרב, ששולם לו על ידי המועצה הדתית באמצעות המועצה האזורית. מאז פרישתו של הרב יפרח לגמלאות, נושא משרד הדתות בתשלום הקצבה החודשית, ששיעורה 40%.

8. בד בבד, שימש הרב יפרח, החל משנת 1970, במשרה - במינוי לפי מכרז - של "מזכיר המועצה הדתית" וכעוזר לרב האזורי, הרב אביעד. באותה עת ומשך תקופה ארוכה לאחריה, ניתנו שירותיה של המועצה הדתית במסגרת המועצה האזורית, ללא אבחנה ברורה בפעולתן של שתי הרשויות האלה. בהתאם, כיהן הרב אביעד הן כיו"ר המועצה הדתית והן כרב אזורי, כשכל העת משמש הרב יפרח כמזכיר, פקיד ועוזר לרב אביעד.

9. לענייננו, מצאה הפרדת הרשויות בין המועצה הדתית ובין המועצה האזורית, ביטויה באוגוסט 1991 כאשר נבחר מר גואטה, תחת הרב אביעד, לכהונת יושב ראש המועצה הדתית. מאז שנבחר לכהונה, הפסיק מר גואטה את העסקתו של הרב יפרח במסגרת המועצה הדתית. מאותו מועד ואילך, המשיך הרב יפרח לשמש כעוזר לרב אביעד אשר כיהן כרב אזורי, משך כל התקופה. יוטעם, כי לפי שהוברר במהלך הדיון לפנינו, בחודש ינואר 2001 פרש הרב אביעד לגמלאות מעבודתו במועצה האזורית.[1]

10. אין חולק על כך, כי בפועל הועסק הרב יפרח כעוזר לרב האזורי במשרה מלאה כששכרו משולם על ידי המועצה האזורית ומתקציבה. זכויותיו וחובותיו של הרב יפרח, כעובד המועצה האזורית, עוגנו בדיונים שקיימה המועצה האזורית בנוגע לתפקודו ובתכתובת בין המועצה האזורית למועצה הדתית בעניינו. לאחר "הפרדת הרשויות", בשנת 1991 , בחרו עובדי המועצה האזורית ברב יפרח כיו"ר ועד העובדים והמועצה האזורית סברה וקיבלה את בחירתו של הרב יפרח ופעילותו כיו"ר הוועד מתוך ש"לא מצאה לנכון ליצור עימות וסכסוך עבודה מיותר עם עובדיה על רקע בחירתו של התובע לתפקיד האמור ".

11. במכתב מיום 18.10.1995 הודיע מר יוסף שטאל מנהל המנגנון של המועצה האזורית לרב יפרח על צמצום המשרה. מחמת חשיבותו לענייננו נביא להלן את לשון הכתוב:

" לכבוד הח' יעקב יפרח

מועצה דתית אזורית שפיר, מרכז –שפירא

ח.נ.

הנדון: צמצום היקף משרה

נתבקשתי להודיעך כי עפ"י הסיכומים וההנחיות שנתקבלו ע"י מר יהושע ישי - סמנכ"ל לשירותים ופיקוח – במשרד הדתות, יש להביא לידי צמצום עבודתך לכדי מחצית מהשרה.

זאת עקב היותך מקבל קיצבה של משרד הדתות, והמונע ממך עפ"י "חוק הגימלאות" להיות מועסק בהיקף של 100% משרה (השתכרות יתר).

בהתאם לכך נשלם לך החל מיום 1.11.95 היקף של 50% משרה בלבד." (להלן: מכתב הצמצום).

העתקים ממכתב הצמצום נשלחו לראש המועצה האזורית ולסגנו, לראש המועצה הדתית ולמר ישי במשרד הדתות. לשיטתה, בכך יצאה המועצה המקומית ידי חובתה כלפי כולי עלמא. בפועל, החל מנובמבר 1995 ואילך הופחתה משכורתו של הרב יפרח לכדי מחצית.

הדיון בבית הדין האזורי

12. לאחר שכשלו מאמציו להסיר את רוע הגזירה, כטענתו, הגיש הרב יפרח תביעתו כנגד צמצום היקף משרתו במחצית, כנגד מעסיקתו המועצה האזורית ולחלופין גם כנגד המועצה הדתית, או כנגד שתיהן כמעסיקות במשותף. בין היתר, טען הרב יפרח כי בעטיה של החלטת הצמצום הופחת שכרו כדי כך, שבמחודש מרץ 1997, הייתה משכורתו החודשית, עבור עבודה בחצי משרה, בסך 3,064 ש"ח והקצבה החודשית בשיעור 40% ששולמה לו באותה עת, כגמלאי של המועצה הדתית, הסתכמה ב - 2,297 ש"ח בלבד.

13. טענת ההגנה העיקרית והיחידה של המועצה האזורית, בכתבי הטענות, בתצהירים שהגישה לבית הדין האזורי, בראיות ובסיכומיה הייתה, שהיא פעלה כ"צינור" לתשלום שכרו של הרב, בעוד אשר מעסיקתו הייתה המועצה הדתית. ראיה לכך, שהוא עצמו זיהה עצמו כעובד המועצה הדתית וככזה ראו בו גורמים הנוגעים לעניין. אי לכך, ביקשה המועצה האזורית מבית הדין לקבוע שמעולם לא התקיימו יחסי עובד - מעביד בינה ובין הרב יפרח "וממילא יתבקש ביה"ד לקבוע שלא הנתבעת היא שהורתה על צמצום היקף משרתו של התובע". על כן, אף אינה נושאת בחבות לתשלום הסכומים הנתבעים על ידו.

14. המועצה הדתית מצידה, טענה כי הרב יפרח לא הועסק על ידה כלל ועיקר, למצער, משנת 1991, עת החל מר גואטה בכהונת יו"ר המועצה הדתית. טענה זו מצאה ביטויה המובהק בעדותו של מר גואטה שנתמכה בחליפת מכתבים עם הרב יפרח, בה חזר מר גואטה והתנער מהרב יפרח ומדרישות שהפנה כלפי המועצה הדתית.

15. בית הדין האזורי בחן ושקל את הסממנים המאפיינים את העסקתו של הרב יפרח במועצה הדתית מחד ובמועצה האזורית מאידך, על רקע פסיקתו המנחה של בית דין זה. בית הדין נתן דעתו לכלל החומר שהובא לפניו, ואשר לאור הסכמתם הדיונית של הצדדים הכיל: תצהירים, טעוני הצדדים בכתב ובעל-פה, ופרוטוקול הדיון מחקירתם הנגדית של שני עדים בלבד, הרב אביעד ומר גואטה.

בהסתמך על כל אלה, קבע בית הדין, בין היתר, כי "14 הישובים הקשורים למועצה הדתית והמועצה האזורית שפיר הינם ישובים דתיים בהם מתנהלת פעילות דתית רחבת היקף ובהם נדרשים שירותי דת באופן רב מהמקובל".

"... שירותי הדת ניתנו למעשה הן על ידי המועצה הדתית והן על ידי המועצה האזורית" ו"בחלק נכבד מהמקרים היה שיתוף פעולה" ביניהן במתן שירותי הדת. לפי שהוברר ממכתבו של מנהל המנגנון במועצה האזורית ליו"ר המועצה הדתית בינואר 1985, לפי דרישתו של ראש המועצה האזורית, נקבעו תנאי העסקתו של הרב יפרח "במשותף" על ידי המועצה הדתית והאזורית, ובהם בין היתר, ההחלטה בדבר העסקתו במשרה מלאה. הרב יפרח נדרש לאשר בחתימתו את תנאי ההעסקה שנקבעו "במשותף" (להלן: מכתב 85).

לפי שנקבע בפסק הדין, מכתב 85 היה, למעשה, "חוזה עבודה" בין הרב יפרח לבין שתי הנתבעות. הלכה למעשה, בחלוף כעשר שנים, הייתה זו המועצה האזורית אשר הורתה על צמצום היקף המשרה וכך עשתה, בתוקף היותה מעבידתו של הרב.

16. בית הדין האזורי עמד על כך כי מדובר באחד "מהמקרים הקשים ליישום המבחנים שנקבעו בפסיקת בתי הדין לעבודה לגבי זיהוי המעביד מתוך מספר מעבידים אפשריים". עם זאת, לאחר ששקל את מכלול הסממנים ונתן להם "את משקלם המתאים בשים לב לתכלית החקיקתית, ובאספקלריה של משפט העבודה", הגיע בית הדין למסקנה לפיה "כפות המאזניים" נוטות לראיית המועצה האזורית כמעבידתו של הרב יפרח, גם "כדי שלא תתקפחנה זכויותיו כעובד".

17. מכאן פנה בית הדין לתביעתו של הרב יפרח כנגד הודעת המועצה האזורית על צמצום היקף משרתו לכדי מחציתה וכך פסק: [2]

" הנתבעים לא התייחסו לעניין צמצום היקף משרתו של התובע בסיכומיהם וזאת על אף ההתייחסות המפורטת של ב"כ התובע. חוסר התייחסות זו יכולה רק להצביע על כי הן מקבלות למעשה את טענותיו של ב"כ התובע ולפיהם צמצום הקף משרתו נעשה שלא כדין. בכל אופן לא הוכח כי צמצום הקף משרתו נעשה כדין וכאן יש צורך לבחון את ההליך הן מההיבט של המשפט המינהלי, והן מההיבט של ההסכמים הקיבוציים החלים ואף באספקלריה של דיני העבודה".

אי לכך, ומשנמצא כי המועצה האזורית היא מעסיקתו של הרב יפרח, הגיע בית הדין לכלל מסקנה לפיה: "על הנתבעת [היא המועצה האזורית – נ.א.] שצמצמה את היקף שכרו הנטל להראות ולהסביר מדוע עשתה כן ולהוכיח שפעלה כדין תוך בחינת כל ההיבטים הנ"ל. הנתבעת כלל לא עשתה כן. לא זו בלבד, אלא היא אף לא טענה שהיתה הצדקה מהבטים אלה לצמצם את שכרו". אשר על כן, פסק בית הדין "כי שכרו של התובע קוצץ שלא כדין ועל הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע שכר מלא - של משרה מלאה כפי שנעשה עד "הקיצוץ" בשכרו". אי לכך, חויבה המועצה האזורית לשלם לרב יפרח "מכאן ואילך, שכר ביחס למשרה בהיקף מלא" בנוסף להפרשי השכר "בין השכר ששולם לו בפועל לבין שכר למשרה מלאה, לה היה זכאי בשים לב לדרגתו עובר לקיצוץ". זאת, כאשר על הפרשי השכר תשלם המועצה האזורית לרב יפרח ריבית והפרשי הצמדה.

יוטעם, כי בית הדין האזורי ראה להוסיף ולציין מפורשות שבפסיקתו זו אין כדי למנוע מן המועצה האזורית את האפשרות "לצמצם בעתיד את הקף משרתו וממילא את שכרו או לפטרו, אך צעד כזה, צריך שיעשה בהתאם לדין ובדרך הקבועה בדין".

הערעור

18. כאמור, סב ערעור המועצה בעיקרו על חוקיות ההחלטה בדבר צמצום משרתו של הרב יפרח. עם זאת, לא זנחה המועצה את הטענה לפיה לא היא מעסיקתו של רב יפרח.

נקדים איפוא ונידרש לסוגיית זיהוי המעסיק וממנה נפנה לעיקר עניינו של הערעור, והוא צמצום המשרה.

זיהוי המעסיק

19. אמות המידה לבחינת מיהות מעסיקו של רב מושב , הותוו בפסיקתו של בית דין זה בפרשת הרב חנניה שפירא ובפרשת הרב יחיא עמרם אלעזרא. [3] בפרשות אלו נפסק, מפי השופט עמירם רבינוביץ, כי השאלה האם בנסיבות המקרה המסוים, התקיימו עם הרב יחסי עובד ומעביד היא, בראש וראשונה, שאלה של עובדה ובית הדין יכריע בה על יסוד התשתית הראייתית שתיפרש לפניו, תוך בחינת מכלול המרכיבים העובדתיים הנוגעים לעניין. בדרך זו נקט בית הדין האזורי בפסיקתו וכך נבחנה הסוגיה על ידינו.

20. סממן כבד משקל המורה על כך שהמועצה האזורית היא שהייתה מעסיקתו של הרב יפרח, ניכר לעין בכך שהיא זו שהורתה על צמצום היקף המשרה בשירותה, ממנה קיבל את ההודעה על כך ובפועל הייתה זו המועצה האזורית שהפחיתה את היקף עבודתו ואת תשלום שכרו, ממשרה מלאה לחצי משרה.

21. הוסף על כך את מהות פעילות של המועצה האזורית ועירוב התחומין בינה לבין המועצה הדתית, כתשתית לתפקידים אותם מילא הרב יפרח. על כל אלה עמדה אף המדינה בכתב התגובה לערעור בו אישרה, ברוב הגינותה, כי "המצב הסבוך" שנוצר, נבע כנראה מכך "שהמועצה הדתית הייתה למעשה חלק אינטגראלי מהמועצה האזורית" בעת שהרב יפרח התקבל לעבודה "ורק ברבות הימים פוצלו המועצות לשני גופים שונים". הוסיפה המדינה והבהירה כי "במשך השנים" לא נתנו הצדדים המעורבים דעתם "לעירוב התחומים ולאי הפרדה כראוי בין המועצה האזורית לבין המועצה הדתית". על רקע זה, כך גרסה, יש לראות את פעילותו ותפקודו של הרב יפרח במהלך שנות עבודתו. מכאן אף כפל "הכובעים", דרישות התפקיד וביצוע המטלות בהם נשא, הרב יפרח במהלך כל שנות עבודתו בגופים אלה. עם זאת, ניתן לקבוע כי למצער, משנת 1991 עם מינויו של מר גואטה כיו"ר המועצה הדתית פסקה העסקתו של הרב יפרח במועצה הדתית.

22. על רקע זה, קובעים אנו כי הרב יפרח היה עובד המועצה האזורית, אף לנוכח מהות התפקידים אותם מילא בפועל במהלך עבודתו במועצה האזורית, החל משנת 1991 ואילך, כעוזרו של הרב אביעד. לפי שהוברר, "הצביון הדתי" של חלק מעיסוקיו של הרב יפרח, השתלב בעבודת המועצה האזורית, אשר, כאמור, הייתה מופקדת על מתן שירותי הדת לתושבי הישובים שבתחומה, לא אחת, תוך עירוב תחומין בינה לבין המועצה הדתית.

למרות שהתנערה מהיותה מעסיקתו של הרב יפרח, נמנעה המועצה האזורית מלהתייחס, בבית הדין האזורי או בטיעוניה לפנינו, למהות התפקידים אותם מילא הרב יפרח במסגרת המשרה שעל הפחתת היקפה הורתה.

ביטוי לעיסוקיו של הרב יפרח במסגרת המועצה האזורית נמצא בתצהיר עדות ראשית שהגיש לבית הדין האזורי וכך נאמר בו:

"8. התקבלתי לעבוד בתפקיד מזכירותי. בפועל מילאתי ואני ממלא תפקיד זה גם היום.

עוד מובהר כי נבחרתי על ידי חברי, עובדי הנתבעת (המועצה בענייננו - נ.א.) למלא תפקיד של יו"ר ועד העובדים של הנתבעת, ואני ממלא תפקיד זה מאז 1991 ברציפות וגם היום.

היום אני כפוף לרב בנימין אביעד, עובד אחר של הנתבעת...

24. בימי קבלת קהל של המועצה האיזורית אני נמצא במועצה על פי הנחיות המועצה האיזורית שפיר.

25. צריך לדעת שהמועצה האיזורית שפיר, מספקת אף היא, באמצעות עובדיה, לתושבי הישובים השונים באיזור שירותי דת...

34. אני עצמי, מעבר לעיסוקי בעניני הועד, ומעבר לכך שאני ממלא כל הוראה מהוראותיו, של הרב האיזורי, הרב בנימין אביעד, מחוייב על פי ההוראות שקיבלתי מן המנגנון לקבל קהל (בימים א' ו - ד' במועצה האיזורית שפיר, במשך כל היום), הפונה אל המועצה האיזורית בקשר לרישום נישואין וכשרות".

על תצהירו זה לא נחקר הרב יפרח על ידי מי מהצדדים והאמור בו לא נסתר. נמצא, אפוא, כי התפקידים אותם מילא הרב יפרח הלמו את פעילותה של המועצה במסגרת שירותי הדת אותם העניקה לישובים שבתחומה. מכל מקום היה הרב יפרח נתון לפיקוחו של הרב האזורי, להנחיות המועצה ולהוראות הממונים מטעמה. עדות זו אף מתיישבת עם תנאי העסקתו כפי שנקבעו במכתב 85. [4]

23. תימוכין לכך שהמועצה האזורית ראתה ברב יפרח אחד מעובדיה, נמצא אף במכתב הצמצום,[5] בו הודיע מזכיר המועצה לרב יפרח, כי "בהתאם נשלם לך" את שכרך. הודעה זו כמוה כהודאה במהות היחסים בין המועצה האזורית ובין הרב יפרח. שאם לא כן, מה לה למועצה האזורית להתערב בהיקף העסקתו של הרב יפרח במסגרת המועצה הדתית ובשיעור השכר שישולם לו.

כזאת גרס גם, למעשה, ב"כ המועצה האזורית בטיעונו לפנינו, בין היתר, בהתייחס לרב יפרח [6] :"באופן 'טכני' הוא קיבל ממנו [צ"ל – מאתנו – נ.א.] תלוש שכר. הוא היה יו"ר הוועד אצלנו, הוא היה עובד. קיבל תלוש שכר ...". בהתאם, אף העלה ב"כ המועצה הצעתו לפנינו, לפיה "אפשר להגיע להסכמה על כך שהמועצה האזורית היא המעסיקה של מר יפרח בחצי משרה משנת 94". הסכמה מעין זו הייתה מקובלת גם על דעתה של המדינה, אשר, לשיטתה, כאמור, המועצה האזורית היא מעסיקתו של הרב יפרח.

24. לאור כלל האמור לעיל, לא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבותנו בפסיקתו של בית הדין האזורי ומסקנתו. אי לכך, הרינו קובעים כי המועצה האזורית היא המעסיקה של הרב יפרח וכי דין ערעורה בנדון זה להדחות.

ההחלטה בדבר צמצום היקף המשרה

25. עיקר טענותיה של המועצה האזורית בערעורה בהתייחס לצמצום המשרה היו אלה: טעה בית הדין בכך שקבע כי המועצה לא התייחסה בטיעוניה לצמצום המשרה; לגופו של עניין, צמצום המשרה נעשה כדין; הרב יפרח נתן הסכמתו לצמצום שכר עבודתו כחלק מהסכם כולל בדבר זכויותיו והמשך העסקתו; צמצום השכר "נעשה על ידי משרד הדתות ובהוראתו ולמערערת, שהייתה צינור להעברת כספים לא היה כל שיקול דעת באשר למילוי הוראה זו"; צמצום המשרה נעשה לאחר שבמשך שנים החזיק הרב בשתי משרות בהיקף מלא, עבור כל אחת מהן קיבל שכר מלא.

לכתב הסיכומים שהגישה במהלך הדיון בערעור (להלן: הסיכומים) צירפה המועצה האזורית לבית דין זה לראשונה סיכום דברים אשר מצא ביטויו בפרוטוקול הדיון מיום 11.8.1994 (להלן: הפרוטוקול) המעיד, לטענתה, על הסכמתו של הרב יפרח לצמצום היקף המשרה. מפאת חשיבותו לענייננו, יובא הפרוטוקול ככתבו וכלשונו:

"פרטיכל מיום 11.8.94 מועצה אזורית דתית שפיר

משתתפים : מר יהושע ישי, סמנכ"ל בכיר מ. דתות

מר יצחק בריגה, מנהל מחוז י-ם והדרום

גב' שרה נידם, ע. סמנכ"ל בכיר

מר עמוס מגידיש, ראש מועצה אזורית שפיר

הרב בנימין אביעד, רב אזורי

הרב יעקב יפרח, שו"ב מושב זרחיה.

הנושא - הרב בנימין אביעד………………..

הנושא - הרב יעקב יפרח

סוכם שהרב יקבל משכורת כרב מושב זרחיה לתקופה של שישה חודשים החל מיום 1.1.1994 ועד סוף חודש יוני 1994.

לאחר תקופה זו יצא הרב יעקב יפרח לגימלאות כרב מושב זרחיה, ויעבוד בהיקף של 50% המשרה כעוזר הרבנות במועצה האזורית שפיר.

הערה: בשלב זה של הישיבה הרב בנימין אביעד והרב יעקב יפרח עוזבים את הישיבה".

בהסתמך על הפרוטוקול, טענה המועצה האזורית בכתב הסיכומים בערעור, כי הרב יפרח התנער מן ההסכם שבפרוטוקול, וללא כל עילה לביטולו החל פועל באופן חד צדדי לסיכולו. זאת, במטרה להוסיף ולהחזיק בכפל המשרות וליהנות מכפל משכורות. בנסיבות אלה, הנצחת המצב אשר נוצר בעקבות פסק דינו של בית הדין האזורי עלולה לגרום, לשיטתה ל"עושק מתמשך של כספי ציבור".

26. המועצה הדתית תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי וביקשה לדחות את הערעור, בטענה שהוא מוסב כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא.

27. עיקר טיעוניה של המדינה, שלא הייתה צד לדיון בבית הדין האזורי, היה באלה:

א. מחמת עירוב התחומים ואי ההפרדה בין פעילות המועצה האזורית לבין פעילותה של המועצה הדתית במהלך השנים, נוצר מצב בלתי חוקי, למעשה, בו שימש הרב יפרח בשתי משרות מלאות בעת ובעונה אחת ונהנה מתשלום שתי משכורות מלאות: משכורת אחת, במימון משרד הדתות, קיבל מן המועצה הדתית בגין עבודתו כרב המושב זרחיה; משכורת שניה קיבל מן המועצה האזורית בגין עבודתו כ"מזכיר המועצה הדתית במועצה האזורית".

ב. בהתייחס לשכר ששילמה המועצה האזורית לרב יפרח ישירות, טענה המדינה, כי צביונם של התפקידים שביצע במועצה האזורית הולם שירותי דת, ולכן ניכתה המועצה האזורית את השכר ששילמה לרב ממכסת 60% שהעבירה למועצה הדתית. יוטעם כי טענה זו, שעלתה לראשונה על ידי ב"כ המדינה בערעור, לא נשמעה כלל מפי המועצה האזורית, או מפי המועצה הדתית, בשלב כלשהו. ממילא, אף לא הובאו לגביה ראיות כלשהן לפני בית הדין האזורי. משכך, אין לייחס לה משקל בר תוקף לענייננו.

ג. "בשנת 1994, כאשר הממונה על נושא המשרתים בקודש במשרד הדתות, מר יהושע ישי, גילה את התופעה של משכורת כפולה בגין אותה יחידת זמן - הוא פעל לשינוי מציאות זו". לפי שהבהיר הרב ישי לפני בית דין זה, לתיקון המצב הוצע לרב יפרח "שיבחר באחת משתי המשרות בלבד ולא ישמש בשתיהן בעת ובעונה אחת". הצעתו של מר ישי באה לידי ביטוי בפרוטוקול הישיבה מיום 11.8.94, בה השתתפו נציגי משרד הדתות "הנושא ברוב העלות התקציבית של שירותי הדת" במועצה האזורית והדתית כאחד; ראש המועצה האזורית; והרב יפרח "יחד עם איש שלומו הרב אביעד".

ד. סיכום הדברים בפרוטוקול מבטא את הפתרון שהציע מר ישי לצדדים "בדרך של גישור" ו"הביא למצב דברים תקין יותר מבחינה ציבורית" תוך שהוא נושא עימו חסרונות ויתרונות לצדדים המעורבים, כמבואר להלן:

הרב יפרח - אכן נאלץ להפסיק ולשמש במשרתו במועצה הדתית כרב שוחט ובודק במושב זרחיה, אולם "יקבל פנסיה [במימון המדינה וע"פ כללי הפנסיה התקציבית], כאשר הבסיס לפיה תחושב קצבתו יגדל, שכן משכורתו הועלתה - רטרואקטיבית ולמשך חצי שנה, לרבות "החודש האחרון" - למשכורת רב מושב, במקום משכורת רב שו"ב אותה קיבל קודם לפרישתו" וזו משכורתו הקובעת לפנסיה שיקבל מהמועצה הדתית. מה גם, ש"בבוא היום תישא גם מחצית המשרה בה הוא ממשיך לכהן זכויות שונות הנגזרות מהעבר, תלוי בנסיבות הפסקת עבודתו במועצה האזורית [פיצויי פיטורין או פנסיה צוברת]".

למעלה מזאת, "הרב יפרח לא נדרש להשיב סכום כלשהו בגין שנים עברו, בהן קיבל שכר כפול של שתי משרות במקביל ".

המועצה האזורית - תעסיק את הרב יפרח בחצי משרה, במקום לממן שכרו עבור משרה מלאה, כפי שעשתה קודם לכן. זאת, למרות טענותיה, שהרב אינו מתפקד אלא כיו"ר ועד העובדים בלבד.

המדינה - הסדירה "תקינות מנהלית כך שלא ישולם עוד, בו זמנית, לאדם אחד שכר כפול מהקופה הציבורית, כי אם קצבה בשיעור 40% ממשרה מלאה... ושכר נוסף בהיקף של 50% משרה בלבד ".

ה. בפועל הייתה זו השתלשלות העניינים: לפי הסיכום מיום 11.8.1994 היה הרב יפרח זכאי לתשלום משכורת של רב מושב מינואר עד יוני 1994 ולתשלום פנסיה החל מיולי 1994; בחודש ינואר 1995 "העיר משרד הדתות למועצה האזורית על אי כיבוד הסיכום"; ב-24.4.1995 הודיע מר ישי לרב יפרח, כי אם הוא מתכחש לסיכום, אינו יכול לצאת לפנסיה, כי אם להמשיך בעבודתו במועצה הדתית, ובשכר של שוחט ובודק עליו להמשיך ולתת שירותיו למושב זרחיה.

בחלוף כ-14 חודשים מן ההסכם, באוקטובר 1995, הודיעה המועצה האזורית לרב יפרח על כוונתה לבצע את ההסכם ולהמשיך העסקתו בהיקף של 50% משרה בלבד.

ו. סיכומו של דבר: בפועל סיים הרב יפרח את עבודתו במועצה הדתית; במושב זרחיה מכהן מזה שנים רב אחר; החל מחודש יולי 1994 נושאת המדינה בתשלום הקצבה לרב יפרח, שיצא לפנסיה מוקדמת במשכורת של רב מושב, הגבוהה ממשכורתו בעת עבודתו במושב, ומבלי שהחזיר כספים למדינה בגין כפל משכורות ששולמו לו בעבר.

ז. המחלוקת בדבר מיהות מעסיקו של הרב יפרח, הסיטה - שלא לצורך - את הדיון מעיקרו והוא שההסכם הוא בגדר "עסקת חבילה" לפיה פרישתו של הרב יפרח לגמלאות מעבודתו במסגרת המועצה הדתית, כרוכה בהפחתת היקף משרתו במועצה האזורית לכדי מחצית. ואין חלקו האחד של הסיכום מתקיים מבלי שיתמלא גם משנהו.

ח. אי לכך, הציעה המדינה, כי הערעור יתקבל בחלקו, באופן שייקבע כי הרב יפרח קיבל את הסיכום בהתנהגותו. על כן יעבוד בחצי משרה בלבד, במועצה האזורית אשר לא תתכחש לחובתה כמעסיקתו, ותמשיך להעסיק את הרב יפרח, כאמור, עד להסכמה אחרת ביניהם.

28. הרב יפרח ביקש לדחות מכל וכל את ערעורה של המועצה האזורית, כשעיקר טענותיו הוא זה: שלל טענותיה של המועצה האזורית בערעור בכל הנוגע לצמצום המשרה, לרבות עצם קיומו של הפרוטוקול, לא בא זכרן לפני בית הדין האזורי, ממילא לא נתמכו בראיות כלשהן והן הועלו לראשונה רק בשלב הערעור; בכתבי הטענות שהגישה המועצה לבית הדין האזורי "אין זכר לטענה בדבר הסכם שהמשיב צד לו"; כל שטענה המועצה להגנתה בבית הדין האזורי, היה שהפחתת השכר נעשתה "... בעקבות החלטה[7] של משרד הדתות הממונה על פי הדין על המועצה הדתית"; "יתירה מזו, במסגרת ההליכים שנתקיימו בביה"ד קמא לא נעשה כל נסיון להוכיח קיומו של הסכם שהמשיב הוא צד לו"; אילו נעשה נסיון שכזה, היה בו כשלעצמו כדי "שינוי חזית" מטענות ההגנה של המועצה; הפרוטוקול אף לא צורף לתצהירו של מר שטאל, מנהל המנגנון של המועצה האזורית (להלן: מר שטאל) בו הועלו טענותיה של המועצה לפני בית הדין האזורי לרבות אלה שעניינן בצמצום המשרה;

למעלה מזאת. הפרוטוקול "לא היה ולא נברא" וכל כולו כזב. הרב יפרח לא נתן מעולם הסכמתו לאמור בפרוטוקול, שלא היווה "בסיס לטענות ההגנה של המערערת", שלא הוגש כראיה וממילא, לא היה כלל בידיעתו של בית הדין האזורי בעת מתן פסק הדין.

על כל אלה, הוסיף הרב יפרח וטען, כי ההחלטה לצמצם את היקף משרתו התקבלה שלא כדין, שלא על ידי הגורם המוסמך לכך, התבססה על שיקולים זרים ופסולים ותוך הפרת כללי הצדק הטבעי, מבלי שניתנה לו זכות להשמיע את טענותיו.

אשר על כן, טען הרב, יש להתעלם מטענותיה של המועצה האזורית ובמיוחד מן הפרוטוקול עליו משתיתה היא את גרסתה בערעור.

29. אף את טענותיה של המדינה ביקש הרב יפרח לדחות מכל וכל, וטעמיו הם אלה: גם אם המדינה היא "גורם מתקצב" אין היא ולא הייתה מעסיקתו ועל כן אף לא הייתה צד לתביעה שנדונה והוכרעה בבית הדין האזורי. לגוף העניין הוסיף וטען:

א. המדינה עשתה דין לעצמה, בצירוף מסמכים לסיכומיה ובהעלאת טענות שלא נטענו בבית הדין האזורי. טענותיה עומדות בסתירה לראיות שבתיק והן מחוסרות בסיס עובדתי וראייתי, לרבות הטענה לפיה הֶחֶיָה הרב יפרח בהתנהגותו את "הפרטיכל המכזב", כפי שהוא מכונה על ידו.

ב. בהתייחס לעניין אחרון זה, הוכח כי הרב יפרח פוטר מעבודתו במועצה הדתית ביולי 1994, "לפני הכנת הפרטיכל המכזב" מאוגוסט 1994, כעולה מתצהירו של יו"ר המועצה הדתית הרב גואטה, שלא נסתר.

ג. במענה לשאלותינו במהלך הערעור, ולמרות התנגדותו לעצם הדיון בפרוטוקול, טען בא כוחו של הרב יפרח, כי הרב שהיה נוכח בפגישה מיום 11.8.1994 "הביע התנגדותו הנחרצת להפחתה של היקף משרתו" ועמדה כזו ננקטה גם על ידי הרב אביעד שהיה נוכח אף הוא באותה ישיבה. תימוכין לכך, מצא בעדותו של הרב יפרח בבית הדין האזורי, לפיה בשל התנגדותו לצמצום היקף המשרה במועצה האזורית, נדרש על ידי משרד הדתות לסיים את עבודתו כרב במושב זרחיה.

ד. הוסיף בא-כוחו וטען לפנינו, כי משאולץ לפרוש משירותו כרב שוחט ובודק במושב, היה הרב יפרח זכאי לצאת לגמלאות מתוקף הוראות הדין, כפי שמצאו ביטוין בהסכם הקיבוצי משנת 1988 החל על רבנים במועצות אזוריות המאמץ הוראותיו של סעיף 79 שבחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. מכוח הוראות אלה, קמה זכאות ל"פנסיה" לעובד מעל גיל 40 שעבד למעלה מ - 10 שנים ופוטר. הרב יפרח בא בגדרן של הוראות אלה ומכוחן יצא לגמלאות.

ה. זכאותו של הרב יפרח לתשלום פנסיה נובעת, אפוא, על רקע פיטוריו משירותו במושב זרחיה, ולאור הוראות שבהסכמים הקיבוציים החלים על היחסים בינו ובין מעסיקתו המועצה הדתית.

ממילא נשמט הבסיס תחת טענתה של המדינה, כאילו זכאותו של הרב יפרח לפנסיה "נולדה" בדרך של התנהגות "בעקבות אימוץ מאוחר" כביכול "של הפרטיכל המכזב".

ו. אף בכך שהמועצה האזורית לא יישמה את המוסכם לפי "הפרטיכל המכזב" משך 14 חודש, יש משום ראיה לכך שלאָמִתוֹ של דבר לא היה כלל הסכם בין הרב יפרח לבין המועצה האזורית ושהרב יפרח לא נתן הסכמתו לקיצוץ 50% ממשרתו ומשכרו.

ז. המועצה האזורית היא שהייתה מופקדת על העסקתם של "המשרתים בקודש" משך כל השנים ובפועל אף שילמה את שכרם, כפי שאירע אף בעניינו של הרב אביעד, שהרב יפרח שימש כעוזר לו במהלך שנות עבודתו במועצה האזורית. על כן אין למצוא פגם בתשלום שכרו של הרב יפרח עבור "משרותיו השונות" בהן הועסק מלכתחילה על ידי המועצה האזורית. רק לימים נעשתה הפרדה בין המועצה האזורית למועצה הדתית, והשכר הכולל לו היה זכאי וששולם לו שנים רבות, השתלם לו על ידי "שני גורמים". הסכם לתשלום שכר לעובד עבור "מספר משימות" תקף גם כיום ובוודאי שאין המדובר ב"כפל שכר"; מה גם שהסכמי השכר עם הרב יפרח נעשו לפני חקיקתו של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה -1985.

ח. מכל מקום, אף לשיטתה של המדינה, משהפסיק הרב יפרח עבודתו במועצה הדתית ויצא לגמלאות, אין הוא מקבל עוד "כפל שכר" כי אם תשלום עבור עבודתו במשרה אחת בלבד, היא זו בה הועסק במועצה האזורית.

ט. יש לדחות את טענת המדינה, לפיה אין "פנסיונר" זכאי להוסיף ולעבוד במקום עבודה אחד, במשרה מלאה אחת, שכן, בכך נשללת זכות יסוד מן הפנסיונר לעבוד, יהא גילו אשר יהא. שהרי, אין איסור שבדין להעסקת גמלאי בשירות המדינה במשרה מלאה, וכזאת נעשה דרך קבע.

י. לפי אישור משרד הדתות, היה הרב יפרח זכאי לתשלום משכורת רב מושב זרחיה החל משנת 1992, ולא משנת 1994 - כפי שנקבע בסיכום ובפרוטוקול . משכך, אף זכותו לשכר רב אינה נובעת מהתערבותו של מר ישי, כנטען על ידי המדינה.

מר ישי אינו מחזיק במשרת סמנכ"ל בכיר במשרד הדתות, המיוחסת לו "בפרטיכל המכזב"; מר ישי היה משולל סמכות להתערב בתנאי העסקתו של הרב יפרח במסגרת המועצה האזורית, או להורות לה להקטין את היקף משרתו של הרב יפרח.

יא. יש לדחות את טיעוני המדינה, כאילו פעל מר ישי "כמגשר" בין הצדדים ל"פרטיכל המכזב". זאת בין היתר, לאור טענותיה של המועצה האזורית בכתב ההגנה, כי צמצום המשרה נעשה לפי "החלטה" של משרד דתות ונוכח העובדה שלא העלתה כלל טענה כלשהי בדבר קיומו של אותו פרוטוקול, במהלך הדיון בבית הדין האזורי.

יב. סיכומו של דבר - ההסכם האישי בין הרב יפרח ובין המועצה האזורית הוא בלבד המחייב ביניהם. לפיו הועסק הרב ולפיו מן הדין להמשיך ולהעסיקו במשרה מלאה, ובכך אין למר ישי זכות או סמכות להתערב.

דיון והכרעה

30. נוכח הסטת "מרכז הכובד" של טיעוני הצדדים בערעור זה, מהסוגיה של קיום יחסי עובד מעביד אל עבר סוגיית צמצום המשרה, לא ראינו מנוס מלשטוח את יריעת טיעוניהם הנרחבת של הצדדים.

פנים רבות לטענות הצדדים, ונופך חדש נוסף להם בטיעוני המדינה. לכל אלה נתנו דעתנו והוספנו ושקלנו את ההכרעה המתחייבת מן הדין וזו המתחייבת על פי תקנת הציבור. בסופו של יום, תרתי משמע, מסקנתנו היא כי דין הערעור להדחות. את טעמינו לכך נפרט להלן.

31. בסעיף 26 לכתב התביעה המתוקן ובסעיף 58 לתצהירו פירט הרב יפרח את טענותיו וטעמיו לכך שההחלטה על צמצום היקף המשרה למחציתה התקבלה שלא כדין. בכך, יצא הרב ידי הנטל הראשוני להוכחת תביעתו של "המוציא מחברו".

מכאן ואילך, עבר נטל ההוכחה אל שכמה של המועצה האזורית, להביא ראיות לסתור את גרסתו של הרב. משום מה נמנעה המועצה מלעשות כן ובפועל לא הביאה ראיות לביסוס טענתה בדבר חוקיות צמצום המשרה.

ההתייחסות היחידה לטענות הרב יפרח בקשר לצמצום המשרה מושא תביעתו, העולה מכתבי בי-דין ומן הראיות שהגישה המועצה האזורית לבית הדין קמא, במענה לתביעתו של הרב יפרח, נמצאה בתצהירו של מנהל המנגנון של המועצה האזורית, מר שטאל, וכך נאמר בה:

" בתצהירו טוען התובע כי ההחלטה לצמצם את היקף משרתו באה 'בין היתר מתוך שיקולים פסולים'. טענה זו אינה יכולה להיות מופנית אל המועצה האזורית, מאחר שכאמור לא היתה זו החלטה של המועצה האזורית, כי אם החלטת משרד הדתות. הריני מצרף לכאן העתק נכון ממכתב מר יהושע ישי - סמנכ"ל לשרותים ופיקוח במשרד הדתות ובו הודעה על ההחלטה לצמצם את פעילותו של התובע".[8]

הנה כי כן ולשיטתה, בהחלטתה ובפעולתה לצמצום משרתו של הרב יפרח לכדי מחציתה, פעלה המועצה האזורית לא משיקוליה היא, אלא כ"אנוסה על פי הדיבור" שכפה עליה משרד הדתות. בשום מקום לא בא זכרו של הסכם, כביכול לצמצום המשרה כפי שהוא בא לידי ביטוי בפרוטוקול, או להסכם שנעשה בשיתוף עם הרב ובהסכמתו; אף אין נזכרת הסכמה כלשהי, או הסכם שעמד בבסיס שיקוליה של המועצה עובר להחלטת הצמצום. בטיעוניה לפני בית הדין האזורי הסבה המועצה ממנה והלאה את האחריות ואת הסמכות לצמצום המשרה, אל עבר משרד הדתות.

בערעורה, מבקשת המועצה למצוא רמז משתמע לקיומו של ההסכם בנספח נ/14 לתצהירו של מר שטאל - הוא מכתבו של מר יהושע ישי מיום 12.1.1995 אל מר מגידיש, ראש המועצה האזורית, בו נאמר כך:

" מצו"ב פרוטוקול דיון בנושא, שבו גם אתה השתתפת

הרב יפרח פנה אלי בבקשה לצאת לפנסיה מתפקידו כרב ושו"ב במושב זרחיה לאחר כ-20 שנות עבודה ואכן הדבר אושר לו ומתוקצב מאז חודש 7/94 ב- 40% משרה.

כמו כן סוכם שיצמצם פעילותו כמזכיר הרבנות האזורית ל - 1/2 משרה.

כל זאת מבלי להכנס לסבך החוקי שהיה קיים לפני הסדר זה בהעסקתו.

לצערי הרב משרדנו מתקצב הסדר זה אך המועצה אינה מיישמת אותו בפועל ולכן אני מניח שכאשר הרב יפרח יקבל את זכויותיו ע"פ ההסדר כל שאר הענינים יסתדרו מעליהם". [9]

דא עקא, ש"פרוטוקול דיון בנושא" הנזכר באותו מכתב, לא צורף כלל למכתבו של מר ישי ונשאר בחזקת אות מתה וסתומה. אף לא נטענה לגבי דידו טענה לביסוס קיומו של הפרוטוקול והשלכותיו על תביעתו של הרב יפרח; הפרוטוקול אף לא צורף לארבעת התצהירים שהגיש מר שטאל מטעם המועצה ובשמה; לא הוצג כלל לפני בית הדין האזורי ואף לא נטענה כל טענה בדבר קיומו בכתב ההגנה של המועצה האזורית, בראיותיה, אף לא בסיכומיה לפני בית הדין קמא. משנעלם כליל מידיעתו של בית הדין קמא, כדין לא בא הפרוטוקול אף בגדר שיקוליו או פסיקתו.

32. טוענת המועצה האזורית כי בקשותיה לבית הדין האזורי ולבית דין זה, בנוגע לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי ולחיוביה הכספיים כלפי הרב יפרח, הושתתו גם על טענה בדבר קיומו של ההסכם הנובע מן הפרוטוקול, לכן אף צירפה לבקשות אלה את פרוטוקול הדיון. למעלה מזאת, בא-כוחו של הרב יפרח לא התנגד לצירוף הפרוטוקול ואף התייחס אל הנטען בעניינו, בתגובתו.

יצוין, כי בהחלטתו לדחות את בקשת עיכוב הביצוע, התעלם בית הדין האזורי מטענותיה של המועצה האזורית בנוגע לפרוטוקול, ואילו בא כוחו של הרב יפרח הכחיש מכל וכל התחייבות של הרב יפרח או הסכמה מצידו לצמצום משרתו.

33. דבר קיומו של הפרוטוקול אכן בצבץ מכתבי הטענות בהליכי עיכוב הביצוע, ואף בכתב הערעור טענה המועצה האזורית כי הרב יפרח נתן הסכמתו לצמצום המשרה, אולם הפרוטוקול גופו לא צורף לכתב הערעור, אף לא הוגשה בקשה לקבלת רשות לצירופו של מסמך מהותי זה לטיעוניה לפנינו.

רק בשלב המאוחר של הגשת כתב סיכומים, במסגרת טענותיה בערעור בנוגע ל"נסיבות שהביאו לקיצוץ משרתו של יפרח - ההסכם שנערך עמו" צירפה המועצה לראשונה כנספח צילום הפרוטוקול מיום 11.8.1994, שהוא ההסכם בו מדובר, אגב אזכור בזו הלשון: "(צורף ל - נ/14 לתצהירו של שטאל)". הא ותו לא.

34. נאמנה לשיטתה, ומבלי שביקשה או קיבלה רשותו של בית דין זה, הוסיפה המועצה וצירפה לכתב הסיכומים בערעור צילום מכתבו של מר ישי אל הרב יפרח מיום 24.4.1995 וצילום מכתבו של הרב יפרח אל יו"ר המועצה הדתית מיום 8.11.1995, בהם נזכר דבר קיומה של "ישיבה" בה השתתף הרב יפרח, והסכמות שהתגבשו בה לבקשתו "כפי שהובאו בפרוטוקול". מתכתובת ספורדית ועמומה זו אין לדעת אם המדובר בַּסיכום כפי שמצא ביטויו באותו פרוטוקול או שמא המדובר בסיכום בו הביע הרב יפרח התנגדותו לקיצוץ המשרה, כטענתו.

35. המועצה האזורית לא טענה לפנינו שהפרוטוקול נעלם מידיעתה, או שהייתה מנועה מלהציגו לפני הערכאה הדיונית, כמוהו כמכתבים הנוספים עליהם תומכת היא יתדותיה בטענות לפנינו. ולא בכדי.

לפי שהוברר מפרוטוקול הדיון לפני בית הדין האזורי, נפתחה בפני המועצה האזורית אפשרות לבירור סוגיה זו, בעדותו של מר גואטה, המכהן כיו"ר המועצה הדתית מאז 1991. בחקירתו הנגדית במענה לשאלתו של בא-כוח התובע מתי נודע לו לראשונה על כך שהמועצה האזורית החלה לשלם לתובע חצי משכורת, השיב מר גואטה:

" סמוך לאותו זמן שזה בוצע. ראיתי גם את הפר'. לא השתתפתי בדיון אך ראיתי את הפרוטוקול שסוכם במשרד הדתות ושם סוכם להפחית את משרתו של התובע ל 50%. לא זימנו אותי לאותה ישיבה. זה נעשה על דעת השותפים בדיון, הובא לידיעתי כמו שזה הובא לידיעת התובע. גם התובע השתתף בדיון. [10]

ש. האם ידוע לך שאח"כ משרד הדתות ביטל את ההחלטה?

ת. אני לא יכול לתת תשובה מדויקת, אני לא בטוח. היות ואני לא הייתי מעורב ולא רציתי להיות מעורב, לא התעניינתי. התובע הביא לידיעתי שמשרד הדתות ביטל את הדבר הזה. אני לא יכול לאשר או להכחיש".

מטעמים השמורים עמה, לא טרחה המועצה להרים "קצה חוט" זה שנמצא לה, ובמהלך חקירתה היא את מר גואטה לא התייחסה כלל לדבריו אלה, שהיו עשויים להיות, לשיטתה בערעור, בחזקת "מועט המחזיק את המרובה".

הנה כי כן, בפני בית הדין האזורי, מילאה המועצה האזורית פיה מים, לא הזמינה את הרב יפרח לחקירה נגדית על תצהירו והסכימה לקבל את האמור בו ללא עוררין, על קרבו ועל כרעיו. זאת, אף מבלי שראתה לנכון לעמת את הרב יפרח עם טענות או מסמכים שהגיש בתביעה המקורית שנכתבה על ידו, ואשר בהם מבקשת המועצה למצוא תנא דמסייע, לאחר מעשה, בערעורה לפנינו.

36. רואים אנו בחומרה רבה את הנסיון הנואל של המועצה האזורית "לצרף" מסמכים כה מהותיים לטיעוניה, אגב אורחא, בדלת אחורית ושלא כדין. די בכך בלבד כדי לפסול את טענותיה בערעור ולהתעלם מהן מכל וכל. אכן, סדרי הדין אינם חזות הכל. אולם, צדדים לדיון, על אחת כמה וכמה רשות ציבורית, אינם יכולים לעשות דין לעצמם ולהקל ראש בזכויות המתדיינים האחרים. כך דרך כלל, על אחת כמה וכמה עת מושא ההתדיינות הוא בתובענה שעילתה יחסי עבודה ואשר בה, מטבע הדברים, חבה הרשות הציבורית חובה מוגברת של הגינות, נאמנות ותום לב כלפיה עובדיה. ובמיוחד כן, כשהמדובר בהחלטה שתוצאתה פגיעה חמורה בזכויותיו של עובד, המועסק על ידי הרשות הציבורית תקופה ממושכת.

הגם שבכל אלה די כדי לדחות את הערעור, הרי שאף לגופו של עניין דינו להדחות.

37. אם וככל שהיה סיכום בין הצדדים, וככל שסיכום זה בא לידי ביטוי במסמכים שצורפו שלא כדין לסיכומי המועצה האזורית והנזכרים אף בסיכומי המדינה, הרי שערפל כבד לוט על אותן הסכמות ואין ניתן לקבוע, כי הרב יפרח נתן הסכמתו המפורשת לצמצום המשרה בה הועסק במועצה האזורית.

38. יוטעם, כי טענת ההגנה האחת והיחידה שהעלתה המועצה האזורית בבית הדין קמא הייתה שקיצוץ משרתו של הרב נעשה שלא משיקוליה היא או, למצער, לצרכיה. לשיטתה היא יסודה של החלטת הצמצום ב"סיכומים והנחיות" שניתנו לה על ידי משרד הדתות, באמצעותו של מר ישי. הא ותו לא. והרי, אין חולק, כי משרד הדתות או מר ישי כידו הארוכה, אינם נמנים על הרשויות המוסמכות בדין להורות למועצה אזורית על צמצום משרתו של עובד .

המועצה האזורית לא טענה ואף אינה טוענת כיום לפנינו, כי רשות מוסמכת מרשויותיה, ראש המועצה או מליאת המועצה, קיבלו החלטה מוסמכת כדין בדבר צמצום היקף העסקתו של הרב יפרח, מטעמים ענייניים הנוגעים לתפקידים שמילא במסגרתה.

טענותיה של המועצה האזורית כי הרב יפרח אינו עובד אפילו כדי חצי משרה ועוסק בענייני ועד העובדים לא היוו, אף לשיטתה, טעם להחלטת הצמצום. מה גם שכנגדן, עמד הרב על גרסתו לפיה המשיך כל העת להתייצב לעבודתו במועצה האזורית ואף עבד בפועל בבית ספר. למותר לציין, כי ערכאת ערעור לא תידרש למחלוקת זו, אשר מקומה להתברר בערכאה הדיונית ולהיות מוכרעת על ידה.

39. זאת ועוד. במהלך הדיון בבית הדין האזורי לא הציגה המועצה כל הוראת חוק או הסכם קיבוצי המבססים טענה לפיה ההחלטה להפחית את היקף משרתו של הרב התקבלה כדין. יוטעם, כי גם אילו נהגה המועצה האזורית ברוח הוראות סעיף 35 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל - 1970, ואף אילו נמצאו הוראות אלה הולמות את העסקתו של הרב כגמלאי בשירותה, הרי שלכל היותר ניתן היה, לכאורה, להפחית את הקצבה המשתלמת לרב, אך לא לפגוע שלא כדין ובאורח חד-צדדי בהיקף משרתו.

40. לא התעלמנו מטענות המועצה ומטענותיה של המדינה שהובאו במשנה תוקף, לפיהן נועד הסיכום למנוע "מצב בלתי תקין" שנוצר עקב תשלום שכרו של הרב יפרח בהעסקתו במועצה האזורית ובמועצה הדתית - כרב הישוב זרחיה - כאחד, ללא כל אבחנה בין הרשויות, במהלך תקופה כה ממושכת של כעשרים ושמונה שנים.

טענות אלה, הגם שהן נשמעות לאוזן ושובות לב, נעדרות ביסוס ראייתי ונזרקו לחללו של אולם במהלך הדיון בערעור, באצטלה של תקנת הציבור. כנגד אלה, עומדת תביעתו של הרב יפרח להגנה על פרנסתו, מעמדו ומשרתו כעובד המועצה האזורית. אלה הן זכויות כבדות משקל ואין לפגוע בהן ולבטלן ככלי אין חפץ בו.

41. חברי, השופט פליטמן, מעלה בחוות דעתו סברה לפיה "הרושם המתקבל הינו, שהמועצה האזורית יצאה כנגד טענות הרב יפרח רק למראית עין, כשלמעשה עד לשלב מסויים היא צידדה בעמדתו. ייתכן שבאמור יש לשפוך אור על האיחור בהגשת פרוטוקול סיכום הדברים מיום 11.08.94 בו הביע הרב יפרח את הסכמתו לצאת לגמלאות מתפקידו כרב ושוחט ובודק ולצמצם את "משרתו הנותרת" לחצי משרה".[11]

יוטעם, כי סברה שכזו לא נשמעה מפי המועצה האזורית או מפי מי מבעלי הדין ולא נתמכה בחומר הראיות המצוי לפנינו, וממילא לא תישמע על ידינו ואין לקבלה. מה גם, שלא הוכח כלל ועיקר שהרב יפרח נתן הסכמתו לצמצום המשרה, כמבואר לעיל בהרחבה.

גם אם תמוהה דרך התנהלותם של כלל המעורבים בעניין, לרבות זו של משרד הדתות, שהיה מופקד על מימון שכרו של הרב יפרח - במועצה הדתית במישרין ובמועצה האזורית בעקיפין - הרי שבכך בלבד אין די כדי להקים תשתית משפטית לביסוס מסקנותיו של חברי, השופט פליטמן; מסקנות, אשר כל כולן, הן אף לשיטתו, פרי התרשמותו מנסיבות המקרה ומביקורתו כנגד עירוב התחומים במשרות אותן מילא הרב יפרח משך כעשרים שנה.

42. על אחת כמה וכמה שאין בידי לקבל את האמור בחוות דעתו של חברי, השופט פליטמן, אליה הצטרפו נציגי הציבור מר גוברמן ומר פרלשטיין, לפיה דין הערעור להתקבל ולוּ בשל כך שמשך למעלה מעשרים שנה הועסק הרב יפרח באורח פיקטיבי, בלתי חוקי והנוגד את תקנת הציבור, וכי היענות לתביעתו תוצאתה, לדעת חברי, כי "חוטא יצא נשכר פשוטו כמשמעו". [12]

ודוק. יסוד מוסד הוא בשיטתנו המשפטית, כי נטל ההוכחה הוא על הטוען לקיומו של הסדר העסקה בלתי חוקי הנוגד את תקנת הציבור, על אחת כמה וכמה מקום בו מכוונת טענה ממין זו לשלול זכויותיו של עובד או לפגוע בהן פגיעה של ממש.

43.בענייננו, טענות בדבר "קנוניה" כביכול שנרקמה בין המועצה האזורית, המועצה הדתית, משרד הדתות והרב יפרח, לא עלו כלל לפני בית הדין האזורי אף לא בערעור לפנינו, ולא נשמעו מפי מי מהנוגעים בדבר, לרבות מדינת ישראל. בהעדר טענה וממילא בהעדר ראיות מבוססות כדין להוכחת פעולה בלתי חוקית של המועצה האזורית או של המדינה, חסרים אנו את הכלים המשפטיים הנדרשים לשם כניסה אל נבכי הנעלם. חששות או "חשדות נסיבתיות" המתעוררים בלב בית הדין אינם מספיקים כדי לפסול מכל וכל את עצם העסקתו של הרב יפרח, אף לא כדי "להכשיר" את הפגמים שנפלו בהחלטה בדבר צמצום משרתו של הרב יפרח, מושא ערעור זה.

44. למעלה מזאת. חברי השופט פליטמן מייחס לכל המעורבים בפרשת העסקתו של הרב יפרח חשדות וחמורים כבדים בדבר "הסדר העסקה פיקטיבי" אותו "רקחו הצדדים" בידיעה ובעצה אחת. כדי כך, שלשיטתו של חברי "הרושם המתקבל הינו, שהמועצה האזורית יצאה כנגד טענות הרב יפרח רק למראית עין, כשלמעשה עד לשלב מסויים היא צידדה בעמדתו". מכאן, מסקנתו הבלתי נמנעת לפיה משך כשני עשורים הייתה העסקתו של הרב יפרח על ידי המועצה האזורית, המועצה הדתית ומשרד הדתות גם יחד בגדר "העסקה בלתי חוקית בעליל" שיסודה בהסדר "פיקטיבי מנוגד לתקנת הציבור ולכללי שלטון ומינהל בסיסיים". באלה, גורס חברי השופט פליטמן, די כדי לקבל את ערעור המועצה.

דא עקא, שכריכת כל המעורבים בהעסקתו של הרב יפרח ב"רקיחת" מעשה בלתי חוקי והטחת החשדות חמורים כלפיהם בצוותא חדא, לראשונה במהלך הערעור, חורגת בעליל ממידת הדין.[13] במיוחד כן, כאשר לא ניתנה למי מהצדדים הזדמנות כלשהי לשטוח טענותיו, לבסס את עמדתו בראיות, או להתנער משותפות, כביכול, שבית דין שלערעור מוצא לייחס לו בהפרת דין מתמשכת ועקבית, פשוטו כמשמעו.

45. משכך הוא, אין מקובלים עלי ממצאיו של חברי השופט פליטמן ואין בידי לקבל מסקנותיו. ועוד זאת. משקל ניכר יש לייחס לכך שהמדובר בתקופת עבודה ממושכת ביותר, במהלכה מילא הרב יפרח תפקידים מספר, אשר החליפו צביון ואכסניה - הכל כמתואר לעיל. במהלך שני עשורים תמימים התגבשו זכויותיו של הרב יפרח כעובד על דעת כל מעסיקיו - משרד הדתות והמועצה האזורית. משהגענו עד הלום, אף מעסיקיו של הרב לא ראו להתנער ממנו כליל - ונכון עשו. אף בית דין זה לא יעשה כן מיוזמתו ולא ימחק במחי יד תקופת העסקה כה ממושכת, אף לא יקבע, על סמך חשדות וחששות גרידא, כי לפניו הסדר העסקה פיקטיבי הנגוע באי חוקיות. מה גם, שכאמור, לא הוכח כלל קיומו של "הסדר העסקה פיקטיבי" אליו מכוון חברי, השופט פליטמן.

כללם של דברים

46. נעלה מכל ספק, שעצם קיומו של הפרוטוקול, על אחת כמה וכמה כמסמך מחייב, נעלם מידיעתו של בית הדין האזורי. ראיות לקיומו לא הובאו לפניו וזכרן לא בא בכתבי הטענות של המועצה האזורית. מה לה למועצה, שתבוא בערעורה בטרוניה כלפי הרב יפרח על כי העלים מבית הדין האזורי את דבר קיומו של פרוטוקול, מסמך שהרב יפרח מכחיש את האמור בו.

אשר על כן, יש לדחות את טענות המועצה ככל שהן נסמכות על הפרוטוקול, אף אין לקבל את טיעוני המדינה בדבר "עסקת החבילה" הנשמעים לראשונה בעת המאוחרת הזו.

47. למועצה האזורית היה מלוא יומה בבית הדין האזורי להפרכת תביעתו של הרב יפרח כנגד צמצום המשרה. משנמנעה, כאמור, מלהביא מלוא טענותיה וראיותיה בעיתן, החמיצה שעתה. משכך הוא, על המועצה האזורית לשאת בתוצאות, כבדות ככל שיהיו, ואל לה להלין אלא על עצמה.

לאור האמור לעיל, לא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו במסקנתו של בית הדין האזורי לפיה "לא הוכח כי צמצום הקף משרתו [של הרב יפרח] נעשה כדין", אף לא בתוצאת פסק הדין המחייבת את המועצה האזורית להמשיך ולשלם לרב יפרח את מלוא שכרו לפי עבודה בהיקף של משרה מלאה.

48. לא למותר לציין, כי במהלך התקופה הממושכת שחלפה, לצערנו, מאז הוגש הערעור, לאחר שבתוך כך, גם הליכי גישור בין הצדדים לא עלו יפה, היה בידי המועצה האזורית לעשות "לתיקון המצב" בכל עת. זאת, אם וככל שסבורה הייתה שהתיקון נדרש, לרבות בהיקף משרתו של הרב.

יוטעם, כי אף הכרעתנו בערעור אינה מונעת מן המועצה האזורית להגיע לכלל הסדר בדבר המשך העסקתו של הרב יפרח, "בהתאם לדין ובדרך הקבועה בדין" כמאמרו של בית הדין האזורי.

49. ככל שתתקבל דעתי, דין הערעור להדחות. בהתאם, ולפי שפסק בית הדין האזורי, על המועצה האזורית לשלם לרב יפרח את מלוא שכרו עבור משרה בהיקף מלא, כפי שהייתה עובר להחלטה מושא ערעור זה. בנוסף לסכום הקרן שהפקידה המועצה בידי בא-כוחו של הרב יפרח - מתוקף החלטות בית הדין בבקשות הצדדים לעיכוב ביצוע פסק הדין האזורי והסרתו - אין מנוס מהשלמת תשלום מלוא שכרו של הרב יפרח והפרשי השכר המגיעים לו עד למועד פסק דין זה. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הפחתת היקף המשרה ועד לתשלום הסופי בפועל. זאת, תחת חיוב המועצה בתשלום פיצויי הלנת שכר, נוכח המחלוקת הכנה שהתגלעה בפרשה זו.

נוכח כלל נסיבות המקרה, דעתי היא כי יש לחייב את המועצה האזורית לשלם לרב יפרח הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

השופט יגאל פליטמן

1. חוות דעתה המקיפה של חברתי השופטת ארד, הדוחה את ערעורה של המועצה האזורית, מושתתת על שני אדנים; האחד – אי התערבות בפסיקת בית הדין האזורי, לפיה המועצה האזורית הינה מעבידתו של הרב יפרח. השני – בטלות החלטת צמצום היקף משרתו של הרב יפרח לכדי מחצית, משלעניין זה "פעלה המועצה האזורית לא משיקוליה היא, אלא כאנוסה על פי הדיבור שכפה עליה משרד הדתות".

לאור האמור מסקנתה הינה, כי על המועצה האזורית להמשיך ולשלם לרב יפרח את מלוא שכרו עבור משרה בהיקף מלא.

כיוון שעל פי מסקנה זו, לדעתי, חוטא יצא נשכר פשוטו כמשמעו והסדר העסקה פיקטיבי ובלתי חוקי יקבל גושפנקא של בית הדין – אין בידי לקבלו, מהיותו נוגד את תקנת הציבור.

בשורות שלהלן יפורטו בקצרה טעמי לכך:

2. מן העובדות, כפי שקבען בית הדין קמא, עולה כי מאז 1974 ועד 1994 הועסק הרב יפרח בו זמנית בשתי משרות. במשרה מלאה אחת כשוחט וכרב המושב זרחיה במסגרת המועצה הדתית, ובמשרה מלאה נוספת במועצה האזורית. בכל אותה העת – נשא משרד הדתות במימון חלק נכבד משתי משכורותיו.

בנסיבות אלה של העסקה, היה על המדינה לאכוף העסקתו של הרב יפרח במשרה מלאה אחת ויחידה בלבד, אף לו התנגדו לכך המועצה האזורית או הדתית. מעבר לכך, נוסיף, כי העסקתו של הרב יפרח בכל אותה תקופה בת עשרים השנה בשתי משרות מלאות הינה על פני הדברים בניגוד לאמור בסעיף 60 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958.

3. כאמור בפסק דינו של בית הדין קמא, התקבל הרב יפרח למשרת מזכיר המועצה הדתית שפיר ועוזר לרב האזורי. בכותרת המכרז לפיו הוא מונה לאותו התפקיד נרשם - "מועצה דתית אזורית שפיר". יצויין, כי עד לשנת 1991 שימש הרב אביעד הן כיו"ר המועצה הדתית והן כרב אזורי.

משרת מזכיר המועצה הדתית, הינה משרה בכירה במועצה הדתית ולא במועצה האזורית. המדובר במשרה סטטוטורית ולמזכיר המועצה הדתית תפקיד בניהול ישיבות המועצה הדתית. כך למשל בתקנות שעל פיהן פועלות המועצות הדתיות, תקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות), התש"ל-1970 (להלן – התקנות) נאמר, כי "בכל ישיבה של המועצה הדתית ירשום מזכיר המועצה או עובד המועצה שהיא קבעה לכך פרוטוקול של הישיבה" (תקנה 18).

4. בנוסף לתפקידו כמזכיר המועצה הדתית מילא הרב יפרח גם תפקיד של עוזר לראש המועצה הדתית – הרב אביעד.

משרת ראש המועצה הדתית הינה המשרה הבכירה ביותר במועצה הדתית. אף זו משרה סטטוטורית המעוגנת בחוק שירותי הדת היהודים [נוסח משולב], התשל"א - 1971 (להלן – החוק) ובתקנות. כך למשל בתקנה 4 לתקנות נאמר, כי המועצה הדתית "תבחר באחד מחבריה לראש המועצה בהצבעה גלויה ברוב קולות של הנוכחים או בצורת הצבעה שאותה דרשו שליש מהנוכחים בישיבה".

5. בנסיבות האמורות, גם במשרתו השניה, כמזכיר המועצה הדתית וכעוזר לראש המועצה הדתית; הרב יפרח, שזכה במשרתו זו על פי מכרז של המועצה הדתית, ומילא פונקציה הכרחית לניהול המועצה הדתית במסגרת משרה סטטוטורית במועצה הדתית – לא יכול היה להיות אלא עובד המועצה הדתית.

אף הרב יפרח ראה עצמו עובד המועצה הדתית בלבד ולכן לכתב תביעתו המקורי צירף את מכתבו מיום 18.10.95 בו נאמר על ידו כזאת:

" אני התקבלתי לעבודה כמזכיר המועצה הדתית על פי מכרז שהוציאה המועצה הדתית, המעביד שלי הוא המועצה הדתית ולא האזורית הדבר מקבל תוקף חוקי במכתבו של מר יהושע ישי אלי מיום 16.5.95".

6. משכך הם הדברים, מצטיירת תמונה של העסקה בלתי חוקית בעליל של הרב יפרח, שנוכח העדר האפשרות להעסיקו בכפל משרה במועצה הדתית, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הוא יעבוד עבור המועצה הדתית, אך המועצה האזורית תשלם שכרו בגין אותה משרה נוספת, כאילו היה עובד שלה, ומשרד הדתות ישא בתקצוב כפל משרותיו.

7. ערים אנו לכך, כי למרות שהאמור משתמע ברורות מנסיבות העסקתו של הרב יפרח, לא טען מי מהצדדים כנגד אותו הסדר, אפשר משום שבהעלאת אותו הטיעון ימצא הטוען מטיל דופי בעצמו. עם זאת, זוהי תמונת העסקתו האמיתית של הרב יפרח כפי שידעוה כל המעורבים באותו הסדר העסקה, לרבות הרב יפרח עצמו. נוסיף על כך, שהרושם המתקבל הינו, שהמועצה האזורית יצאה כנגד טענות הרב יפרח רק למראית עין, כשלמעשה עד לשלב מסויים היא צידדה בעמדתו. יתכן שבאמור יש כדי לשפוך אור על האיחור בהגשת פרוטוקול סיכום הדברים מיום 11.08.94 בו הביע הרב יפרח את הסכמתו לצאת לגמלאות מתפקידו כרב ושוחט ובודק ולצמצם את "משרתו הנותרת" לחצי משרה.

8. הסדר ההעסקה האמור שרקחו הצדדים, על מנת שהרב יפרח יועסק בכפל משרה, הגיע כדי אבסורד, נוכח בחירתו ליו"ר ועד העובדים במועצה האזורית, למרות העובדה שהמשרה והתפקידים שמילא היו במסגרת המועצה הדתית דווקא. לשיא הגיעו הדברים נוכח המשך העסקתו של הרב יפרח במשרה מלאה, כאילו היה עובד המועצה האזורית, ותשלום שכרו המלא גם לאחר תום כהונתו של הרב אביעד בשנת 1991 כיו"ר המועצה הדתית, וגם לאחר שחדל הרב יפרח לשמש מאז אותו המועד בתפקיד של מזכיר המועצה הדתית.

9. הסדר העסקת הרב יפרח כאמור בשתי משרות מלאות בו זמנית, תוך הסוואת העסקתו, כאילו הוא עובד המועצה האזורית במשרה מלאה ללא קשר למועצה הדתית – כל זאת שעה שבפועל מאז 1991 תפקידו הצטמצם לעזרה לרב אביעד; הסדר זה הינו פיקטיבי מנוגד לתקנת הציבור ולכללי שלטון ומינהל בסיסיים.

10. על אותו הסדר העסקה פיקטיבי שהצדדים פעלו לפיו כאמור כ-20 שנה הקיץ הקץ, משבשלב מסוים התעורר משרד הדתות והחליט שלא לגבות ולממן יותר את הסדר כפל המשרה של הרב יפרח. לפיכך הוא הביא לפרישתו לגמלאות ב-1994 תוך קבלת פנסיה בגין משרתו במועצה הדתית, והפחתת משרתו במועצה האזורית לחצי משרה.

גם כנגד הסדר זה ניתן לטעון, שלא ניתן היה להעסיק את הרב יפרח בכלל בהיקף של יותר ממשרה אחת, ומשבגין המשרה האחת המלאה אותה מילא הרב יפרח במועצה הדתית משתלמת פנסיה, אזי – לא היה מקום להעסיקו ולו בחצי משרה כעוזר לרב אביעד. אולם, אפילו נתעלם מן העובדה שהרב יפרח פרש לגמלאות ממשרתו המלאה במועצה הדתית, ונתמקד אך ורק במשרתו במועצה האזורית - עדיין לא מתקבל על הדעת שהמועצה תממן משכורתו כאילו הוא עובד במשרה מלאה גם לאחר 1991, שעה שמאותו מועד ואילך אין הוא ממלא יותר תפקיד של מזכיר המועצה הדתית ואין הוא משמש יותר בתפקיד עוזר לראש המועצה הדתית, אלא תפקידו הצטמצם לתפקיד של עוזר לרב אביעד בלבד בתפקידו כרב אזורי, שהרי הרב אביעד חדל מ - 1991 לכהן כראש המועצה הדתית.

משזה היה תפקידו של הרב יפרח מאז 1991 ואילך, לא יתכן שהמועצה האזורית תשלם לו עבור מה שנותר מתפקידיו הקודמים, כאילו הועסק במשרה מלאה בכל תפקידיו הקודמים. אשר על כן היה צידוק מלא לקיצוץ של לפחות מחצית מהיקף משרתו של הרב יפרח והמועצה האזורית נהגה נכון שקיימה את שהוכתב לה על ידי משרד הדתות שלא להמשיך ולממן משרה מלאה לממלא תפקיד של פחות מחצי משרה.

11. משכך הם הדברים מבחינתי, אל לו לבית הדין ליתן יד לכך, שמי שממלא תפקיד ברשות ציבורית שאינו מצריך העסקה במשרה מלאה והמקבל בנוסף לכך פנסיה בגין העסקתו לאמיתו של דבר במשרה מלאה נוספת אצל אותו המעביד - יועסק למרות כל זאת בהיקף של משרה מלאה, ויהא זכאי לשכר מלא על פי צו אוכף של בית הדין.

12. אם תשמע דעתי – יתקבל ערעור המועצה האזורית ללא חיוב מי מהצדדים בהוצאות משפט.

13. אחר כתיבת חוות דעתי הגיעה לידי תגובתה של חברתי השופטת ארד. יפה עשתה חברתי שקמה לבחון טיעוני השוללים זכאותו של הרב יפרח לשכר משרה מלאה עבור מלוי תפקיד של מחצית משרה.

לבד מעצם הבעת דעה כיצד ראוי לפסוק, ראוי גם לעיתים, שנבחן איש דעת רעהו ועל ידי כך תועמק ותתעשר הבחינה המשפטית של סוגיית הערעור. אך משום כך אולי, לא יהא זה למותר, אם אבוא אף אני אחר חברתי ואטריח שוב באותה הסוגיה.

14. את השגות חברתי השופטת ארד על חוות דעתי ניתן למצות בשני אלה:

ראשית – בהעלאת טיעון שלא נטען על ידי בעלי הדין.

שנית – בהעלאת טיעון שלא נתמך בחומר הראיות המצוי בפנינו ואין בו כדי להוות תשתית עובדתית מספקת לביסוס מסקנותיו.

ההשגה הראשונה, באשר לאי טיעון מצד הצדדים, ספק אם היא עומדת, מן הטעם הפשוט שבית הדין אינו כבול לטעמי הצדדים בטעמיו להכרעה במקרה שלפניו. ובאשר להשגה העיקרית בדבר העדר תמיכה למסקנות בחומר הראיות, מן הראוי להרחיב בכך קמעא.

15. קודם כל נקדים ונאמר, שאין לדיין אלא מה שרואות עיניו. ועינינו רואות, שבמשך כ-20 שנה הועסק הרב יפרח בשתי משרות מלאות. האחת – על ידי המועצה הדתית, כשוחט ובודק ורב המושב זרחיה. השניה – כמזכיר המועצה הדתית וכעוזר לראש המועצה הדתית הרב אביעד. נוסיף על כך, שאין חולק שלאותה משרה נוספת הוא נבחר על פי מכרז של המועצה הדתית.

בשנת 1991 נשלל מן הרב יפרח תפקידו העיקרי על פי המכרז שבו הוא זכה כמזכיר המועצה הדתית, ונותר בידיו אך ורק התפקיד של עוזר לרב אביעד כרב אזורי.

עבור יותרת התפקיד הזה שולמה לרב יפרח במשך 4 שנים תמימות משכורת מלאה, כאילו הועסק במשרה מלאה הכוללת גם את תפקידו כמזכיר המועצה הדתית.

בשנת 1994 הוחלט על הוצאתו של הרב יפרח לפנסיה בגין משרתו המלאה במועצה הדתית כשוחט ובודק וכרב המושב זרחיה. לאחר מכן בשנת 1995 – הוחלט על צימצום במחצית של היקף משרתו המלאה השניה כעוזר לרב אביעד.

16. אלה הן העובדות בתמציתן, כעולה במכלול הראיות המצויות בפנינו, גם על פי דעת חברתי השופטת ארד וגם על פי פסק דינו של בית הדין האזורי.

אלא שבאמור לא סגי; למסכת העובדתית שפורטה, יש להוסיף "עובדות נוספות", שצריכות היו להימצא בפני המבקש להכריע נכוחה בערעור שלפנינו, אף כי הן לא הוגשו כראייה. הכוונה כמובן להוראות הדין, שהינן מן המפורסמות אשר אינן צריכות ראייה.

המועצה הדתית והאזורית הינן גופים ציבוריים, שלבד מהמשפט המנהלי, חלים עליהן חוקים, תקנות, וצווים ספציפיים, לרבות חוקת העבודה לעובדי רשויות מקומיות.

זכאותו הנתבעת של הרב יפרח לשכר משרה מלאה, צריכה להבחן גם בהיבט של הדין האמור החל על הצדדים ולא תוך התעלמות הימנו.

17. לאור זאת למשל, יש לשים אל לב, שעל פי חוקת העבודה נקצבה מכסת שעות עבודה שבועית וחודשית שעל העובד במשרה מלאה למלא, ושעות עבודתו היומיות הינן כמקובל בשירות המדינה, כלומר – מ-7:30 בבוקר עד 16:00 אחר הצהריים. לאור זאת, מאליה נשאלת השאלה - כיצד ימלא אחר שעות העבודה המקובלות, העובד בלא פחות בשתי משרות מלאות; וכיצד העסקתו במשרה הנוספת מתיישבת עם הכלל, שאין להעסיק עובד מעבר למשרה מלאה אחת במקום עבודתו; וכיצד העסקה בשני מקומות עבודה מתיישבת עם האיסור לעבוד מעבר למקום עבודה אחד.

18. לאור זאת למשל, סבורים אנו, כי צריך לא מעט סיעתא דשמיא, כדי לשכנע, שמזכיר המועצה הדתית, שנחשב לעובד המועצה הדתית במשרה מלאה בתפקיד של שוחט ובודק; ראוי להיחשב, כעובד המועצה האזורית, דווקא במשרתו הסטטוטורית כמזכיר המועצה הדתית, כשבתוקף תפקידו זה היה עליו לרשום את דיוניה. שום ויתור על עקרון הפרדת רשויות, אינו יכול להפוך את העובד באותה משרה, שהיא ממהותה האינטגרלית של המועצה הדתית, בדומה לראש המועצה הדתית - לעובד המועצה האזורית. לגבינו לפחות, האבסורד שבטיעון כזה, מזדקר לעין.

19. לאור זאת למשל, איננו סבורים, כי על בית הדין לסכל את הניסיון שנעשה באיחור של 20 שנה להסדיר את העסקתו של הרב יפרח כמתחייב מן הדין וכללי המנהל התקין ובאופן העונה לדרישות תפקידו; ולאכוף העסקתו על ידי המועצה האזורית בהיקף של משרה מלאה לגבי התפקיד של עוזר לרב אביעד בלבד.

20. אפשר להתעלם מהוראות הדין האמור ולהסתפק בהבעת תמיהה על אורח התנהלות המעורבים. אפשר לפטור את העניין באמירה שאין להיכנס "לנבכי הנעלם", באשר מדרש פליאה הוא, ולא יחקור במופלא העוצם את עיניו מלחקור. אך אפשר גם אחרת. אפשר לנסות לעמוד על היחס בין המסכת העובדתית והוראות הדין ולהגיע מתוך כך גם למסקנות שבחוות דעתי.

אם זה כך, אפשר אפילו לסבור, שהמסקנה, כי מסקנותי סברה הן - נעדרת סבירות.

21. מלאכתי לא תהא שלמה, ללא הערה קצרה לחוות דעתה של חברתי סגנית הנשיא. יוּשַב לה, שיש לאבחן בין מסקנה לבין טענה. המסקנה המשתמעת, מאופן "העסקתו המיוחדת" של הרב יפרח, עולה ברורות מהמסכת העובדתית כמפורט בחוות דעתי, שעליה למעשה אין חולק. לטעמנו, מסקנה זו מתבקשת כמעט בחינת הדבר מדבר בעדו. משמדובר במסקנה המוסקת מן המסכת העובדתית אין מקום לטענה שמדובר בטענה חדשה המחייבת מתן הזדמנות לצדדים להגיב עליה.

סגנית הנשיא השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין

במחלוקת שנפלה בין חברי, מקובלת עלי חוות דעתה של השופטת נילי ארד ואני מסכימה אף לתוצאה אליה הגיעה. ראוי לציין כי קביעת חברי השופט יגאל פליטמן ונציג הציבור מר שלמה גוברמן, לפיה מדובר ב"קנוניה" ובפגיעה בתקנת הציבור, היא קביעה מאוחרת עליה לא ניתנה למועצות האזורית והדתית, למדינת ישראל - משרד הדתות ולרב יפרח הזדמנות כלשהי להגיב ולהתגונן מפניה. לפיכך, וגם מטעם זה אין בידי לקבל את קביעותיו של חברי השופט פליטמן ואת מסקנתו, אליהן הצטרפו נציגי הציבור.

נציג ציבור, מר שלמה גוברמן

קראתי את פסקי הדין שכתבו השופטת ארד והשופט פליטמן. לצערי, לא אוכל להצטרף לחוות דעתה של השופטת ארד, הואיל ולדעתי, אין להכריע את הדין בתיק שלפנינו על פי דקדוקים משפטיים, כי אם על-פי שיקולים ציבוריים, שאפרט להלן. אעיר רק, כי לשיטתה של השופטת המלומדת, צריך היה להחזיר את התיק לבית הדין קמא, על מנת שישלים את חומר הראיות, או, לחלופין – להשלים את חומר הראיות ע"י המותב שלנו ולהכריע את הדין על פיו.

סדרי עבודתו של הרב יפרח, המשיב מס' 1, כפי שהם עולים מן התיק, אפופים מעטה של אי-תקינות מינהלית חמורה. מדובר בעובד ציבור שקיבל שכר מלא מן הקופה הציבורית שבידי כל אחת ממעסיקותיו, בעבור שירות שנתן להן בו-זמנית. לענייננו, אין חשיבות לחלקו היחסי של כל אחד מהצדדים באחריות לאי-התקינות המינהלית; העובדה, שמצב הדברים התמשך כעשרים שנה, רק מגבירה את השערוריה שהגיעה אל שולחננו.

נוכח הנסיבות שתוארו בשני פסקי הדין המלומדים, ובעיקר בפסק דינו של השופט פליטמן, סבורני כי הפתרון לסכסוך שלפנינו לא יוכל להימצא בין כותלי בית הדין לעבודה.

אשר על כן מצטרף אני לפסק דינו של השופט פליטמן.

נציג ציבור, מר דוד פרלשטיין

הנני מצטרף לדעתו של השופט פליטמן ולכל הנימוקים שמפורטים בפסק דינו.

סוף דבר

על דעת רוב חברי המותב, השופט פליטמן ונציגי הציבור מר גוברמן ומר פרלשטיין, וכנגד דעת המיעוט של השופטת ארד וסגנית הנשיא ברק-אוסוסקין, הוחלט על קבלת הערעור, בלא צו להוצאות.

ניתן היום, ו' חשוון תשס"ה (21.10.2004) ויישלח לצדדים.

___________________________ ________________ ______________

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין השופט יגאל פליטמן השופטת נילי ארד

_______________________ ________________________

נציג עובדים, מר שלמה גוברמן נציג מעבידים, מר דוד פרלשטיין

---

[1] טיעון ב"כ המועצה האזורית, עמ' 5 לפרוטוקול הראשון ועמ' 6 סיפא.

[2] כלשון הכתוב – נ.א.

[3] עע 200026/98 מדינת ישראל - משרד הדתות - הרב חנניה שפירא ואח' (טרם פורסם), ניתן ביום 23.9.2003.

עע 701006/98 מדינת ישראל - משרד הדתות - הרב יחיה עמרם אלעזרא ואח' (טרם פורסם), ניתן ביום 24.11.2003.

[4] סעיף 15 לעיל.

[5] סעיף 11 לעיל.

[6] עמ' 5 לפרוטוקול.

[7] הדגשה במקור - נ.א.

[8] ההדגשה שלנו - נ.א.

[9] הדגשה שלנו – נ.א.

[10] הדגשה שלנו – נ.א.

[11] ראו הסיפא לסעיף 7 לפסק דינו של השופט פליטמן; הדגשה שלי - נ.א.

[12] סעיף 1 לחוות דעתו של חברי השופט פליטמן.

[13] השוו: עע 132/03 ראובן כהן - רשות העתיקות, טרם פורסם, ניתן ביום 13.10.2004, עמ' 20, פסקאות ג-ד;

עע 30000/98 בוריס שוסטר - רמי חרושת מרצפות בע"מ; לא פורסם, ניתן ביום 6.11.2000.