בית הדין הארצי לעבודה

עע 000184/03

עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ המערערת

דוד יוסף המשיב

בפני סגנית הנשיא אלישבע ברק – אוסוסקין, השופט עמירם רבינוביץ, השופט יגאל פליטמן

נציגת ציבור גברת חנה בן דוד, נציג ציבור מר דוד בן הרוש

בשם המערערת: עו"ד אבנר עמית

בשם המשיב: עו"ד יוסף אלברק

פ ס ק ד י ן

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד. המשיב, דוד יוסף, תבע את המערערת, עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ, לאחר ניתוק היחסים ביניהם. המערערת, עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ, תבעה תביעה שכנגד. בית הדין האזורי, השופט מאיר נחתומי ונציגי הציבור מר ד. סילוורה ומר ש. חמי (עב 300713/89), קיבל באופן חלקי את תביעת דוד יוסף תוך שהוא קבע כי על עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ לשלם לו פיצויים מוסכמים בסך 24000 ש"ח. בית הדין האזורי קיבל חלקית את התביעה שכנגד של עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ תוך שהוא קבע כי על דוד יוסף להשיב לעין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ את סכום הקרן בגין פדיון חלוקת לחם בסך 1234 ש"ח. בית הדין לא הטיל ריבית והצמדה על סכום זה עד להגשת התביעה. בית הדין האזורי קבע כי סכום זה יקוזז מהסכום שעל עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ לשלם לדוד יוסף.

עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ מערערת על חיובה בתשלום פיצויים מוסכמים. במהלך הדיון בפנינו ניסינו להביא את הצדדים לידי פשרה לפי סעיף 79א במסגרתו תינתן פשרה בסכום בין 20000 ל- 60000 ₪. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ פירטה את חישוביה ואת נכונותה לשלם למשיב בפשרה סך של 19282 ₪. דוד יוסף הסכים לפשרה לפי סעיף 79א ברם הוא התנגד לחישוביה של עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ.

העובדות שנקבעו בבית הדין האזורי

דוד יוסף עבד כמחלק מוצרי אפיה. בין הצדדים נכרת הסכם ביום 5.4.1985. בסעיף 3 להסכם נאמר כי במידה ועין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ תפטר את דוד יוסף עקב הסכם עם מאפיית דגנית בעקבותיו ייסגר קו חלוקת הלחם – תפצה עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ את דוד יוסף בסכום של 15000 דולר. סעיף 4 להסכם מאפשר לעין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ לפטר את דוד יוסף בנסיבות של אי יושר, עבירות פליליות ואחרות המקובלות בדיני עבודה ללא תמורה חורגת מהמקובל בדיני העבודה. סעיף 5 להסכם קובע כי על מנת לשמור על רווחיות הקו חייב להיות מינימום של מכירה בסך 2000 יחידות לחם.

דוד יוסף שירת בשירות מילואים ערב ניתוק היחסים בין הצדדים. שירותו קוצר בגלל מחלת אביו. לפני יציאתו לשירות מילואים היה דין ודברים בין הצדדים ודוד יוסף הודיע על הפסקת העבודה. כשחזר ממילואים הוא חזר בו מהתפטרותו. בית הדין קבע כי ההתפטרות היתה בעידנא דריתחא. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ סירבה לקבלו בחזרה לעבודה.

טרם הגשת התביעה הוחלפו מכתבים בין מועצת פועלי כפר יונה לבא כוח עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ אולם תכתובת זו לא העלתה דבר.

ההליכים המשפטיים שהתקיימו בין הצדדים

תביעתו של דוד יוסף היא כי ישולמו לו פיצויים מוסכמים בסך 15000 דולר לפי שער יציג במועד הגשת התביעה, כשערכו בשקלים היה 24000 ₪. דוד יוסף הסתמך בכך על ההסכם הנזכר בין הצדדים. תביעתו של המשיב הוגשה לבית משפט השלום בנתניה. הדיון הועבר לבית הדין לעבודה. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ הגישה לבית הדין כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. בתביעתה שכנגד טענה המערערת כי בערב בו הפסיק המשיב את עבודתו נותר בידו סך של 1234 ש"ח, בתוספת 376 ש"ח בגין הפרשי הצמדה וריבית. כספים אלו נגבו מלקוחות ולא הועברו לידי עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ, לפי טענתה. דוד יוסף הכחיש את טענותיה אלו של עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ. בכתב תשובתו לתביעה שכנגד הוסיף דוד יוסף רכיבי תביעה נוספים שלא היו בכתב התביעה המקורי. הוא תבע בנוסף לפיצויים המוסכמים בגין הפרת הסכם בסך 15000 דולר גם הודעת פיטורין כדין, פיצויי פיטורים מוגדלים, תמורת הודעה מוקדמת בסך 2000 ש"ח, בגדי עבודה – שתי חליפות בשנה, דמי חופשה שנתית, דמי הבראה, משכורת לכל התקופה מחודש מאי 1988 ועד למועד הפיטורין.

עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ טענה מצידה כי הסוגיה היחידה אשר יש לדון בה היא האם היא הפרה את סעיף 3 להסכם באופן המזכה את המשיב בפיצוי מוסכם בסך 15000 דולר.

ניסיון פשרה בין הצדדים לא צלח. ניסיון להעביר את התיק לבוררות אף הוא לא צלח.

הוסכם על הצדדים כי מועד תחילת העבודה הוא 5.4.1985, המועד בו נחתם ההסכם ביניהם. הפלוגתאות כפי שנוסחו על ידי בית הדין:

...מהי כוונת הצדדים בסעיף 3 להסכם המצורף לכתב התביעה? האם התקיימו התנאים המנויים בסעיף זה, בכך שיפוצה התובע בסך 15000 דולר (שער יציג)? האם התובע פוטר ביוני 1987, כגרסתו או התפטר בהודעת התפטרות מ- 17.5.87, כגרסת הנתבעות? האם, כטענת הנתבעת (והתובעת שכנגד), לא העביר התובע (הנתבע שכנגד) כספי לקוחות , בסך 1,234 ש"ח (בתוספת 376 ש"ח בגין הפרשי הצמדה וריבית), שהיו מיועדים לנתבעת, או שמא זו גרסה שיקרית ותירוץ לפיטוריו, כטענת התובע?

טענות עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ

עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ טענה כי לא התקיימו התנאים המזכים בפיצוי מוסכם של $15,000. דוד יוסף לא פוטר, לדבריה, בעקבות הסכם כלשהו שנעשה עם "דגנית". לטענתה דוד יוסף לא עמד בנטל ההוכחה כי התקיימו התנאים המזכים בפיצויים מוסכמים. מדוחות עבודה של דוד יוסף אשר הוגשו על ידה של עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ עולה לטענתה כי הקו לא נסגר ואף כמויות הלחם שנמכרו בתקופה האחרונה לעבודתו של דוד יוסף היו משמעותיות ודומות לממוצע. אף עדיה של עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ הצהירו על כך ולא נחקרו נגדית. העדים, מר דוד חלפי, מנהל מאפיית "דגנית" בתקופה הרלבנטית לתביעה ומר ישראל דגאי, מי שהיה מנהל עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ בזמנו הכחישו שניהם את טענות דוד יוסף כי נוצרו התנאים המזכים בפיצויים מוסכמים. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ טוענת כי היא הוכיחה שלא נכרת הסכם בין המאפיות, שדוד יוסף לא פוטר בעקבות הסכם בין המאפיות, שהקו היה פעיל ורווחי והוא אף פעל לאחר ניתוק היחסים בין הצדדים. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ טענה כי היא לא סירבה להשיב את דוד יוסף לעבודה לאחר שהתפטר ב"עידנא דריתחא". לטענתה נהג דוד יוסף בגסות רוח ובביריונות ועשה בכספי לקוחות המאפיה מהם גבה כספים עבורה כבשלו. נסיבות אלה מהווים הפרת אמונים חמורה כלפי המערערת ומצדיקים את אי החזרת דוד יוסף לעבודה.

מהעובדה שדוד יוסף הודה כי הוא עיכב בידו כספים יש ללמוד על חוסר מהימנותו. סכומים אלו שעוכבו, סכום של 1234 ₪, נפסקו ללא ריבית של 376 ₪.

טענות דוד יוסף

דוד יוסף טען כי אין להתערב בקביעות עובדתיות, דבר שמבקשת עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ לעשות. טענתו היא כי עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ לא הוכיחה את המועד בו הושלם מיזוגה עם מאפיית "דגנית". בהעדר הוכחה על מועד זה יש להניח שהמיזוג החל עם פיטוריו שלו. הקו לחלוקת לחם הועבר על ידי עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ בשלבים למאפיית "דגנית". מעצם העובדה שהקו נסגר יחד עם ההסכם עם מאפיית "דגנית" זכאי הוא לפיצוי המוסכם מכוח ההסכם. כן טען דוד יוסף כי לפי חוזה ההעסקה בין הצדדים נקבעה תקופת העסקה מינימאלית של חמש שנים. מסעיף 3 לחוזה ההעסקה הקובע פיצויים מוסכמים בגין פיטורים עקב מיזוג עם מאפיה אחרת וסגירת קו לחם יש ללמוד כי הצדדים צפו אפשרות ממשית כזו. ההסכם קבע תקופת מינימום להעסקה ופיצויים מוסכמים במקרה של סגירת קו חלוקת הלחם. דוד יוסף מצדו התחייב (סעיף 9 להסכם ההעסקה) לא לעבוד במאפיה מתחרה. ההתחייבות היתה שאם יעשה כן יפצה את עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ בפיצויים מוסכמים בסך 5000$.

דוד יוסף טוען אם כן שהוא פוטר ולא התפטר. לא היתה כל מניעה להחזירו לעבודה כשבוטל שירות המילואים שלו. אף אם היו חילופי דברים מהם ניתן להבין על כוונתו להתפטר, הרי שלאחר מספר ימים עם סיום שירות המילואים, התייצב דוד יוסף לעבודה. אין לראות בכך התפטרות.

האם דוד יוסף פוטר או התפטר

דוד יוסף שירת בשירות מילואים. שירות המילואים הופסק בגלל מחלת אביו של דוד יוסף. דוד יוסף טען כי לאחר חזרתו משירות המילואים הוא התייצב לעבודה. נאמר לו על ידי מר מנשה אביחייל, מנהל עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ אותה עת, ללכת הביתה מאחר וקו החלוקה נסגר. דוד יוסף הסכים שייתכן כי הוא השתמש בביטויים חריפים בגלל פיטוריו.

השאלה אם מדובר בפיטורים או התפטרות נקבעת לפי בדיקה מיהו הצד הפועל על מנת להביא לניתוק היחסים (דב"ע שם/3-116 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע יב 375; דב"ע ל/3-1 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א 18; דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - "אתא" בע"מ, פד"ע ב 41; דב"ע לב/3-58 רשות השידור - מאיר אשל, פד"ע ד 298; דב"ע נא/3-1 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב 271). הלכה היא כי צד לא יתפס בבעידנא דריתחא. (דב"ע ל/3-10 פנחס כהן - ורמוס אברהם, פד"ע א 100; דב"ע לב/3-26 דניאל חיים - אהרון ושות', פד"ע ד 149; דב"ע נד/3-220 רחל גולן - אבינועם לוי, פד"ע כח 387). לא כל אי התייצבות לעבודה כמחאה על קיפוח הינה בהכרח התפטרות (ע"ע 300162/96 בתי מלון פנורמה בע"מ - וואיל סנדוקה ואחרים - טרם פורסם). בענייננו דוד יוסף הוא שהודיע על הפסקת העבודה. עם זאת הוא טען שהדבר היה בעידנא דריתחא. הוא חזר בו מההתפטרות. את השאלה אם הפיטורים או ההתפטרות היו בעידנא דריתחא יש לבחון על פי השאלה אם המצהיר על כוונותיו חזר בו מדבריו תוך זמן קצר (דב"ע לה/3-41 יעקב היגר - דינה שוורץ, פד"ע ז 24). בית הדין קבע לפי חומר הראיות כי דוד יוסף התפטר ב"עידנא דריתחא" אך חזר בו תוך זמן קצר. בסירובה של המערערת להחזירו לעבודה מדובר בפיטורים. קביעה זו מעוגנת היטב בחומר הראיות. בית הדין ציין כי למעשה מדובר ב"עידנא דריתחא" הדדית. אף לפי גרסת עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ חזר בו דוד יוסף מהתפטרותו והביע נכונות לחזור לעבודה. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ לא הגיבה על כך. מעבר לכך מקרים דומים לאלו אירעו קודם לכן בין הצדדים. מר מנשה אביחייל העיד כי "כל שני וחמישי הוא היה מאיים שהוא רוצה להפסיק לעבוד". ברם בכל אחת מפעמים אלה חזר מר דוד יוסף לעבודה. בית הדין מציין שאם התנהגותו זו של דוד יוסף היתה ידועה לעין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ היה עליהם להתנהג בצורה סלחנית יותר.

מסקנתו של בית הדין האזורי מבוססת היטב בחומר הראיות. אין להתערב בה. דוד יוסף אמר שיתפטר ב"עידנא דריתחא" וחזר בו. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ סירבה להחזירו לעבודה. הנה כי כן דוד יוסף פוטר מהעבודה.

זכאותו של דוד יוסף לפיצויים מוסכמים

במבוא להסכם ההעסקה מיום 5.4.1985 נקבע כי דוד יוסף החזיק קו חלוקת לחם באיזור כפר יונה טול כרם. לכן התקשרה עמו עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ בהסכם העסקה לתקופה של מינימום חמש שנים (סעיף 2 להסכם). סעיף 3 להסכם קובע:

במידה ומאפית עין – בר תפטר את דוד יוסף עקב הסכם עם מאפית דגנית, אשר יגרום לסגירת הקו חלוקת הלחם, תפצה עין – בר את דוד יוסף של 15000 $ (שער יציג).

סעיף 4 להסכם קובע:

מאפית עין – בר רשאית לפטר את דוד עקב סיבות של אי יושר, פליליות ואחרות המקובלות בדיני עבודה ללא תמורה חורגת מהמקובל בדיני עבודה.

סעיף 3 האמור מתנה זכאות לפיצויים מוסכמים בהתקיים שלושה תנאים מצטברים. האחד, שדוד יוסף יפוטר על ידי עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ. השני, כי הפיטורים ינבעו מהסכם בין עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ למאפיית "דגנית". השלישי, עקב ההסכם בין המאפיות ייסגר קו החלוקה של דוד יוסף.

כדין קבע בית הדין האזורי כי דוד יוסף פוטר. עם זאת לא הוכח כי התקיימו שלושה התנאים המצטברים המגבשים זכאות לפיצויים מוסכמים לפי סעיף 3 הנ"ל. בבוחננו את חומר הראיות כולל עדויות דוד יוסף עצמו, עולה כי ההסכם בין המאפיות לא נעשה סמוך לפיטוריו. אין למצוא בחומר הראיות ביסוס לקשר סיבתי בין ההסכם בין המאפיות לפיטורי דוד יוסף. אף מר אלי דוייב, העד מטעם דוד יוסף שעבד תקופה מסוימת בעין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ ותקופה מסוימת במאפיית "דגנית", לא יכול לקשור בין פטורי דוד יוסף למיזוג בין המאפיות וביטול הקו של דוד יוסף. אף דוד יוסף העיד כי הקו לא נסגר. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ המשיכה לחלק לחם למקומות בם הוא חילק לחם.

מעדויות העד מטעם דוד יוסף ועדי עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ אין ללמוד על קיומו של קשר סיבתי בין הפיטורין להפסקת קו החלוקה. נהפוך הוא, קו החלוקה המשיך להתקיים עוד תקופה לאחר פיטורי דוד יוסף. בית הדין ציין כי "הצדדים ביססו את טענותיהם על ראיות 'עמומות'". שני הצדדים לא ביססו את טענותיהם לפי קביעת בית הדין.

האם כל סכום המגיע למי מהצדדים צריך להשתלם בערכו הריאלי לתקופה של עד להגשת התביעה

עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ טענה כי דוד יוסף נשאר חייב לה סכום של 1234 ש"ח, כספי פדיון חלוקת לחם שהוא גבה מלקוחות עבורה. דוד יוסף הכחיש זאת תחילה אך בעדותו הסכים לכך שבאמתחתו נותר סכום כסף שטרם הועבר לעין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ בסך 1000 ₪. בהתבסס על דבריו אלה של דוד יוסף ולאור הסתירה בין גרסתו בכתב התשובה לעדותו בבית הדין האזורי, קיבל בית הדין האזורי את טענת עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ באשר לגובה הסכום. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ טענה לחוב של 1610 ש"ח המורכב מ- 1234 ש"ח כספי פדיון ו- 376 ש"ח בגין הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.5.1987 ועד ליום הגשת התביעה. בית הדין האזורי קבע כי מאחר ועין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ לא צירפה לכתב תביעתה תחשיב יש לפסוק רק את סכום הקרן. בית הדין פסק הפרשי הצמדה וריבית רק מיום הגשת התביעה. זאת אין לקבל. חוב שנוצר יש לשלם בערכו הריאלי שאם לא כן לא יושב מצבו של הזכאי, של הניזוק, לקדמותו. חוק פסיקת ריבית מכוון לדרך החישוב לאחר הגשת התביעה. ברם ברי שיש לשלם חוב בצירוף הצמדה וריבית מאז היווצרות החוב, מאז היווצרות העילה. לא היה כל צורך לצרף תחשיב של הריבית וההצמדה. כאשר לא נפסקה ריבית אלא ממועד הגשת התביעה היה זה משום ששווי התביעה היה נכון ליום הגשת התביעה (עא 136/92 ביניש-אדיאל נגד דניה סיבוס, פ"ד מז(5) 114, 130. אשר לסמכות ערכאה שיפוטית לפסוק ריבית קובע סעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 את הסמכות לפסוק ריבית:

רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו.

סעיף 5 לחוק קובע שיקול דעת לגבי מועד תחילת פסיקת ריבית. כותרתו תקופת הריבית וריבית פיגורים:

מיום 14.5.1973

צו תשל"ג-1972

ק"ת תשנ"ג מס' 3001 מיום 29.4.1973 עמ' 1264

4. שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה אחד עשר למאה שנה 15%, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.

מיום 23.1.1975

צו תשל"ה-1975

ק"ת תשל"ה מס' 3284 מיום 23.1.1975 עמ' 715

4. שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה 15% 22%, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.

מיום 19.2.1977

צו תשל"ז-1977

ק"ת תשל"ז מס' 3662 מיום 9.2.1977 עמ' 881

4. שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה 22% 26%, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.

מיום 1.12.1978

צו תשל"ט-1978

ק"ת תשל"ט מס' 3911 מיום 23.11.1978 עמ' 166

4. שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה 26% 30%, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.

מיום 1.1.1979

תיקון מס' 3

ס"ח תשל"ט מס' 920 מיום 1.1.1979 עמ' 28 (ה"ח 1362)

4. (א) שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה 30%, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.

(ב) נפסקה ריבית בשיעור הקבוע בסעיף קטן (א) ולאחר מכן שונה שיעור זה בצו לפי חוק הריבית (שינוי שיעורים), תשל"ג-1972, יחול כל שיעור חדש, מיום השינוי, על סכום שטרם שולם.

מיום 9.2.1984

תיקון מס' 4

ס"ח תשמ"ד מס' 1105 מיום 9.2.1984 עמ' 52 (ה"ח 1549)

הוספת סעיף קטן 4(ג)

מיום 7.2.1985

תיקון מס' 5

ס"ח תשמ"ז מס' 1198 מיום 12.11.1986 עמ' 14 (ה"ח 1786)

(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), שיעור הריבית הנפסקת על סכום אשר יש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי כשהוא צמוד למטבע חוץ, לא יעלה על שיעור הריבית שמשלם בנק ישראל לתאגידים בנקאיים על כספי פקדונות, באותו מטבע, שהם מפקידים אצלו לתקופה של שלושה חדשים שנה מכספי פקדונות תושב כמשמעותם בהיתר הפיקוח על המטבע, התשל"ח-1978; שילם בנק ישראל בתקופת הריבית כמשמעותה בסעיף 5(א) שיעורים שונים של ריבית כאמור, תחושב הריבית הנפסקת כך שלגבי כל תקופה של שלושה חדשים שנה יחול שיעור הריבית ששילם בנק ישראל כאמור ביום הראשון של אותה תקופה.

מיום 1.6.1993

צו תשנ"ג-1993

ק"ת תשנ"ג מס' 5525 מיום 1.6.1993 עמ' 866

(א) שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה 30% 16% לשנה, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.

מיום 1.4.2003

תיקון מס' 8

ס"ח תשס"א מס' 1784 מיום 29.3.2001 עמ' 206 (ה"ח 2719)

4. (א) שיעור הריבית לפי הסעיפים 2 ו-3 יהיה 16% לשנה, אם לא קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.

(א) הריבית לפי סעיפים 2 ו-3 וכן הריבית הנפסקת על סכום שיש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי כשהוא צמוד למטבע חוץ, יהיו בשיעורים ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אלא אם כן קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר.

(ב) נפסקה ריבית בשיעור הקבוע בסעיף קטן (א) לפי סעיף קטן (א) ולאחר מכן שונה שיעור זה בצו לפי חוק הריבית (שינוי שיעורים), תשל"ג-1972, יחול כל שיעור חדש, מיום השינוי, על סכום שטרם שולם.

(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), שיעור הריבית הנפסקת על סכום אשר יש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי כשהוא צמוד למטבע חוץ, לא יעלה על שיעור הריבית שמשלם בנק ישראל לתאגידים בנקאיים על כספי פקדונות, באותו מטבע, שהם מפקידים אצלו לתקופה של שנה מכספי פקדונות תושב כמשמעותם בהיתר הפיקוח על המטבע, התשל"ח-1978; שילם בנק ישראל בתקופת הריבית כמשמעותה בסעיף 5(א) שיעורים שונים של ריבית כאמור, תחושב הריבית הנפסקת כך שלגבי כל תקופה של שנה יחול שיעור הריבית ששילם בנק ישראל כאמור ביום הראשון של אותה תקופה.

(א) תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית – עד מועד הפרעון; בהוצאות משפט – מיום הוצאתן עד מועד הפרעון; בשכר טרחה של עורך דין – מיום מתן הפסק עד מועד הפרעון; והכל אם לא קבעה הרשות השיפוטית תקופה קצרה יותר.

בסעיף זה, "מועד הפרעון" – המועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר.

חוק פסיקת ריבית קובע אם כן את הסמכות של הרשות השיפוטית (ראו דוד קציר, "פסיקת ריבית, הצמדה ושיערוך", חיפה, 1996, עמוד 46 ואילך). המהות נקבעת על ידי הרשות השיפוטית. שיקול דעתה מוגבל. על הרשות השיפוטית לשקול את הנזק באופן שיוחזר המצב לקדמותו. על כן כאשר התביעה אינה משוערכת עד מועד הגשת התביעה חייבים ההצמדה והריבית לחול מיום היווצרות העילה או מכל מועד שעד אז משוערך החוב. אם לא תאמר כן לא יושב מצב הניזוק לקדמותו.

ערעור עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ באשר לפיצוי המוסכם מתקבל. עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ אינה חייבת בפיצויים מוסכמים. הסכום שנותר בידי דוד יוסף יוחזר לעין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום ניתוק יחסי העבודה.

דוד יוסף ישלם לעין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3,500 ₪ תוך 45 יום.

ניתן היום י"ב בסיון, תשס"ו (8 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.

השופט יגאל פליטמן

השופט עמירם רבינוביץ

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

נציג ציבור מר דוד בן הרוש

נציגת ציבור גב' חנה בן דוד