בית הדין הארצי לעבודה

סק 001001/02

תבנית חדשה

ארגון המורים בבית הספר העל יסודיים

בסמינרים ובמכללות המבקש

-

1. מדינת ישראל

2. מרכז השלטון ומקומי

3. עיריית ירושלים

4. עיריית תל-אביב

5. עיריית חיפה המשיבים

-------------------------------------------------------------------------------------

סק 1002/02

הסתדרות המורים לישראל המבקשת

-

1. מדינת ישראל

2. מרכז השלטון המקומי

3. עיריית ירושלים

4. עיריית תל-אביב

5. עיריית חיפה המשיבים

לפני: הנשיא סטיב אדלר, סגנית הנשיא אלישבע ברק, השופטת ורדה וירט-ליבנה,

נציגי עובדים עמירם בן עמי ושלמה גוברמן, נציגי מעבידים הלל דודאי ואבי ברק

בשם ארגון המורים: עו"ד דרור גל

בשם הסתדרות המורים: עו"ד בני כהן

בשם מדינת ישראל: עו"ד דלית גילה

בשם מרכז השלטון המקומי והעיריות: עו"ד דן לפידור

פסק דין

הנשיא ס' אדלר:

השחיקה בשכר עובדי ההוראה ביחס לשכר המהנדסים בשנים 1996, 1997 ו- 1998 הוכרעה בפסק הבוררין שניתן על ידי מר שמואל סלבין, ביום 27.2.2001. שני ארגוני המורים מבקשים כי נצהיר על בטלותו של פסק הבוררין, בכל הנוגע להכרעה בשיעור השחיקה לשנת 1998, שנקבעה כשחיקה שלילית (-1.4%), אולם נותיר על כנה את הכרעת הבוררין, בכל הנוגע לשיעור השחיקה בשכר המורים לשנים 1996 ו- 1997, שנקבעה כחיובית.

2. העובדות הצריכות לעניין, הן כדלקמן:

[א] מנגנון הצמדת שכר המורים לשכרם של המהנדסים, הוסדר בשני הסכמים קיבוציים נפרדים, שנחתמו בין המשיבים לבין כל אחד מארגוני המורים. ההסכם הקיבוצי עם ארגון המורים נחתם ביום 11.5.1993 והסכם עם הסתדרות המורים ביום 19.9.1994. בהסכמים אלה נקבע אף מנגנון לקביעת השחיקה בשכר המורים ביחס לשכרם של המהנדסים.

[ב] משמאמציהם של ארגוני המורים ושל המדינה להפעיל את המנגנון לקביעת השחיקה בשכר המורים לשנת 1996 לא צלחו, פנה ארגון המורים לבית הדין כי יפסוק בעניין. בפסק דינו הראשון [1] קבע בית דין זה כי על המדינה וארגון המורים לשוב אל שולחן המשא ומתן, בין בעצמם ובין באמצעות הוועדה המשותפת, וככל שמשא ומתן זה לא יניב הסכם, תמנה הוועדה המשותפת בוררים לשם הכרעה בסכסוך ומכוח סעיף 37ה לחוק יישוב סכסוכי עבודה. הצדדים לא הגיעו להסכמה, ובהעדר הסכם או הסכמה אף בשאלת מינוי הבוררים, פנתה המדינה לבית הדין בבקשה כי ימנה בוררים בסכסוך. בפסק דינו השני [2] מינה בית הדין שלושה בוררים להכרעה בסכסוך; עו"ד מוטי מירוני, פרופ' צבי זוסמן ומר דוד בלומברג (להלן: ועדת מירוני). ביום 4.10.1999, ולאחר ששמעה את נציגי המדינה וארגון המורים, נתנה ועדת מירוני פסק בוררות, בו נקבע שיעור שחיקה של 1.2%, לתקופה שבין 1.1.1996 ועד 31.12.1996. פסק הבוררות של ועדת מירוני חייב ארגון המורים בלבד, שכן הסתדרות המורים לא היתה אז צד לבוררות זו.

[ג] ביום 1.9.2000, נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות המורים לבין המדינה, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות, בו נקבע מינויה של ועדה משותפת לבדיקת השחיקה בשכר עובדי הוראה ביחס לשכר המהנדסים בשנים 1996, 1997 ו- 1998. הצדדים הסכימו על שיטת בוררות, לפיה מינה כל צד חבר בועדת הבוררין, ומר שמואל סלבין התמנה כיו"ר הועדה וכבורר המכריע (להלן: ועדת סלבין). לטענת בא כוחו, חתם אף ארגון המורים על הסכם דומה באותו היום. המדינה מינתה את מר חיים פלץ כחבר ועדת סלבין מטעמה, ואילו ארגוני המורים מינו את מר עזרא גנור כחבר הועדה מטעמם. כתבי המינוי לחברי ועדת סלבין הוצאו באוקטובר 2000.

בהסכם הקיבוצי מיום 1.9.2000 למינוי ועדת סלבין נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"3.2 ועדת המומחים תפקח על השלמת הנתונים הנדרשים לביצוע בדיקת השחיקה ותקיים דיונים לקביעת שיעור השחיקה, על בסיס 1993, לשנים 1996, 1997, 1998, בהתאם לקביעת הבוררים מיום 4.10.1999, ואולם כל מומחה רשאי להעלות בפני יו"ר הועדה את עמדתו לגבי אופן החישוב.

3.3 ועדת המומחים תסיים את עבודתה עד ליום 31.10.2000...

3.4 תוצאות בדיקת השחיקה ייושמו החל מיום 1.1.2001 או במועד שלאחר מכן שייקבע על ידי ועדת המומחים.

4. הסכם זה מהווה מיצוי מלא ומוחלט של כל תביעות הצדדים בנושא בדיקת השחיקה של שכר עובדי ההוראה לעומת שכר המהנדסים, בגין השנים 1996, 1997, 1998, ולא ינוהל כל משא ומתן נוסף בעניין זה."

[ד] ועדת סלבין קיימה תשע ישיבות, אשר הוגדרו כ"ישיבות ועדת בוררות". פרוטוקול ישיבת ועדת סלבין הוכתר כ"סיכום ישיבת בוררות מיום 26.12.00". לבית הדין הוגש אף פרוטוקול נוסף של ועדת סלבין שכותרתו: "סיכום ישיבת בוררות מיום 3.1.2001". בישיבתה האחרונה של הועדה, נכח מר רן ארז, מנכ"ל ארגון המורים. בדיוניה, הסתמכה הוועדה, בין היתר, על נתונים שקיבלה מחברת מ.ל.מ.

חברי ועדת סלבין לא הגיעו להסכמה, בעיקר בנוגע לשחיקת שכר המורים בשנת 1998, אשר על פי הנתונים שנמסרו לוועדה, היתה שלילית. נציג ארגוני המורים בוועדה ביקש לקבל נתונים נוספים ולא לפסוק כי היתה שחיקה בשיעור שלילי בשנת 1998. אולם, מר סלבין הודיע כי יש בכוונתו לפרסם את מסקנותיו לשנים 1996, 1997 ו- 1998. בתגובה, הודיע נציג ארגוני המורים על התפטרותו מן הוועדה. נציג המדינה, מר חיים פלץ, הביא ביום 26.2.01 המלצתו בפני הממונה על השכר, כי מוטב למדינה שתחזור אל שולחן המשא ומתן, באשר לדעתו, שיעור השחיקה אותו התכוון מר סלבין לקבוע, גבוה באופן משמעותי מן השחיקה שהיתה בשכר המורים בפועל.

ביום 27.2.2001 ניתן פסק הבוררות על ידי מר סלבין, בו נקבע שיעור שחיקה של 1.2% לשנת 1996, 7.2% לשנת 1997 ו- -1.4% לשנת 1998, סך השחיקה המצטברת לשלוש שנים אלו, נקבעה על 7%. מר סלבין הוסיף בהכרעתו, כי:

"התוספות יינתנו לכל מורה שהיה במערכת החינוך בשנים הרלוונטיות או בחלק מאחת השנים הרלוונטיות. מורה שהחל לעבוד במערכת החינוך בשנת 1998, לא ייגרע שכרו".

ההפרשות הפנסיוניות – לחברי הסתדרות המורים המבוטחים בפנסיה תקציבית ישולמו ההפרשות כסדרם. בארגון המורים העל יסודיים שרוב חבריו מבוטחים בפנסיה צוברת, ייקבע התשלום הרטרואקטיבי בדרך המתבררת בימים אלה.

תשלום זה יהיה תשלום חד פעמי, ולא ייכנס לבסיס החישוב....".

ביום 28.2.2001, יום לאחר מתן פסק הבוררות, כתב נציג המדינה בוועדת סלבין, מר חיים פלץ, אל נציג ארגוני המורים בוועדה, מר גנור, כי הוא חוזר בו ממכתבו מיום 26.2.2001, בו ביקש להחזיר את העניין למשא ומתן. במכתבו אמר מר פלץ:

"לאור העובדה שהממונה על השכר מר יובל רכלבסקי הודיע על היערכותו ליישום הכרעת ועדת המומחים מיום 27.2.2001... ולמרות עמדתי המקצועית כי שיעור השחיקה לשנים 96, 97, 98 הינו נמוך באופן משמעותי מהשיעור שהוכרע על ידי ועדת המומחים כאמור, הנני מודיע בזאת כי אני מושך את מכתבי מיום 26.2.2001 בדבר החזרת נושא השחיקה לשולחן המשא ומתן".

ואכן, קיבלו עובדי ההוראה, בחודש מאי 2001, את התוספת של 7% לשכרם, שנקבעה על ידי ועדת סלבין.

[ה] ביום 28.1.2002, כתשעה חודשים לאחר תשלום התוספת שנפסקה בועדת סלבין, הוגשו שתי הבקשות מושא הדיון שלפנינו, על ידי הסתדרות המורים וארגון המורים העל יסודיים. בבקשותיהם, מבקשים ארגוני המורים כי נצהיר על בטלותה של הכרעת ועדת סלבין בכל הנוגע לשחיקה השלילית בשכרם בשנת 1998. כמו כן, מבקשים אירגוני המורים כי נקבע שתוצאות בדיקת השחיקה לשנים 1996 ו- 1997 יוכנסו לטבלאות שכרם של עובדי ההוראה. בנוסף, ביקשו כי נורה לחברת מ.ל.מ. להמציא נתונים רלוונטיים נוספים.

[ו] בית הדין הורה למדינה להגיש תשובתה לבקשותיהם של ארגוני המורים. מספר דיונים מקדמיים נערכו בפני אב בית הדין בנסיון להשיב את הצדדים אל שולחן המשא ומתן ובמטרה ליישב את הסכסוך באשר לשחיקת השכר עד לשנת 2001. משהתברר כי המשא ומתן לא צלח, הורה בית הדין על הגשת סיכומים, וביום 7.7.2002, התקיים דיון בבקשות בפני מותב מורחב.

הכרעה

3. סמכותה של ועדת הבוררות

טענתם הראשונה של באי כוח ארגוני המורים היתה, כי ועדת סלבין לא מונתה כועדת בוררות. אין בידנו לקבל טענה זו. מההסכם הקיבוצי על פיו הוקמה הוועדה, מהגדרת הוועדה כ"ועדת בוררות" בפרוטוקולים של ישיבותיה ועל ידי נציגי הצדדים ומנסיבות המקרה, עולה בבירור כי תכלית מינוי הוועדה היתה הכרעה בשאלת שחיקת שכר המורים לשנים 1996, 1997 ו- 1998. מה גם, שבאי כוחם של ארגוני המורים בבקשותיהם בפנינו, אף קיבלו, למעשה, את סמכותה של וועדה, כוועדת בוררות, בבקשם כי נצהיר על ביטולם של חלק ממסקנותיה, אולם נותיר על מכונם את ההכרעות באשר לשחיקת השכר בשנים 1996 ו- 1997, שנקבעה כחיובית והולידה תוספות שכר לעובדי ההוראה.

4. תוקף החלטתו של מר סלבין, כדן יחיד

טענתם של באי כוח ארגוני המורים לעניין זה היא, כי מר סלבין לא היה מוסמך ליתן את פסק הבוררות לבדו לאחר שהתפטר הנציג מטעמם ונציג המדינה הודיע, כי מוטב להחזיר את הסכסוך לשולחן המשא ומתן.

הצדדים הסכימו על שיטת הבוררות לפיה בוחר לו כל צד נציג מטעמו ובנוסף ימונה נציג שלישי מוסכם, ניטרלי. הסכמה כזאת, מהותה, כי בהעדר הסכמה בין נציגי הצדדים, יכריע בסכסוך הבורר הניטרלי. [3] הסכמת הצדדים לשיטה זו, הנה, למעשה, הסכמה להכרעה בסכסוך על ידי הבורר הניטרלי, בכל הנוגע לסוגיות לגביהן לא קיימת הסכמה בין נציגי הצדדים. במקרה דנן, הסכימו הצדדים כי הסכסוך יוכרע בשיטה זאת, והתפטרותו של חבר ועדת הבוררות מטעמו של צד לסכסוך, אינה יכולה להכשיל מתן פסק בוררות.

יתרה מזו. התנהגות הצדדים מצביעה על קבלת פסק הבוררות של מר סלבין, כפסק מחייב. עובדי ההוראה קיבלו את התוספת שנפסקה על ידי מר סלבין, כאילו החלטתו תקפה. ארגוני המורים אף השתהו תקופה בת כתשעה חודשים לאחר יישום פסק הבוררות, עד שהגישו את הבקשה מושא דיון זה, ואף בפנינו אין הם מוכנים להצהיר כי עובדי ההוראה יחזירו את התוספת שקיבלו מכח יישום החלטתו של מר סלבין.

זאת אף זאת. תכליתו של הסכם 1.9.2002, היתה כי ועדת סלבין תוציא תחת ידה הכרעה סופית ומחייבת לעניין שחיקת שכר המורים לשנים 1996, 1997, ו- 1998. סעיף 4 להסכם, עוסק במיצוי טענות הצדדים בנושא זה. לא קיימת בהסכם הוראה כלשהי, לפיה ככל שלא תהיה הסכמה בין הבוררים מטעם הצדדים, הסכסוך יוחזר למשא ומתן.

לאור האמור, אין לקבל את טענות באי כוח ארגוני המורים כי מר סלבין לא היה מוסמך לתת את פסק הבוררות לבדו.

5. חריגה מסמכות - סטיה ממסקנות ועדת מירוני

טענה נוספת שהועלתה מטעם באי כוח ארגוני המורים היתה, כי מר סלבין חרג מסמכותו כאשר לא פסק בהתאם להנחיות ועדת מירוני. אכן, בהסכם הקיבוצי מיום 1.9.2002, על פיו הוקמה ועדת סלבין, נאמר, כי הוועדה תקבע את השחיקה "בהתאם לקביעת" ועדת מירוני. עם זאת, מכלול נסיבות המקרה מצביעות על כך, כי ועדת סלבין היתה מוסמכת לפרש את מסקנות ועדת מירוני, שזכו לפירושים שונים על ידי הצדדים.

הקמת ועדת סלבין במטרה "לפקח" על ביצוע השחיקה, בין היתר, לשנת 1996, מצביעה על כך, כי היו חילוקי דעות בין הצדדים באשר למסקנות ועדת מירוני. כך, לדוגמה, היתה ועדת סלבין רשאית לקבוע שיעור שחיקה, לשנת 1996, השונה מזה שנקבע על ידי ועדת מירוני.

יצוין, כי ועדת מירוני הגיעה למסקנות, שעל פניהן, נראות בהירות וברות-ביצוע. על כן, עצם הקמת ועדת סלבין, יש בה כדי להצביע על אומד דעת הצדדים, כי ועדת סלבין תהא רשאית לקבוע נוסחה אחרת למדידת השחיקה מזו שנקבעה על ידי ועדת מירוני.

כמו כן, במהלך עבודתה של ועדת סלבין, שכאמור קיימה תשע ישיבות, שיתף נציג ארגוני המורים בועדה פעולה עם מאמצי הוועדה לשנות את הנוסחה שקבעה ועדת מירוני.

מסקנתי היא, שאת האמור בהסכם על פיו הוקמה ועדת סלבין, כי הוועדה תכריע "בהתאם לקביעת" ועדת מירוני, יש לפרש כהנחיה לפיה ועדת סלבין תונחה על ידי מסקנות ועדת מירוני, ולא כהוראה המונעת ממנה לפרש את מסקנות ועדת מירוני בהרחבה או אף לשנותן לפי שיקול דעתה, ולאחר שמיעת עמדות הצדדים וקבלת נתונים נוספים מחברת מ.ל.מ.

עמדת באי כוח ארגוני המורים בכל הנוגע לטענותיהם בעניין חריגה או העדר סמכות, העוברת כחוט השני לכל אורך טענותיהם, מולידה סתירה מניה וביה, באשר לפיה יש לקבל את "החריגה מסמכות" של ועדת סלבין בכל הנוגע לקביעותיה לשנים 1996, 1997, בהן נקבעה שחיקה חיובית - המעניקה תוספות למורים, אולם יש לדחות את קביעותיה באשר לשחיקה השלילית לשנת 1998.

לאור כל האמור, אנו דוחים את טענת באי כוח ארגוני המורים, כי ועדת סלבין חרגה מסמכותה.

6. ביטול חלק מפסק בוררות סלבין

באי כוח ארגוני המורים מבקשים כי נצהיר על בטלותו של חלק מפסק הבוררות של מר סלבין, ככל שהוא נוגע לקביעת השחיקה בשנת 1998. על אף מאמציהם של המבקשים, לא מצאנו בסיס או טעם לעשות כן. אנו קוראים את פסק הבוררות של הועדה, שהוסמכה לבדוק את שחיקת שכר המורים על פני שלוש שנים, כמקשה אחת ובהתאם לכללי יישום פסקי בוררות. לא שוכנענו, כי נפל פגם בפסק הבוררין באשר לקביעת השחיקה בשכר המורים לשנת 1998, המצדיק הכרזה על ביטול חלק זה של הפסק.

אשר לטענת באי כוח ארגוני המורים, כי נתוני שנת 1998 לא היו לפני ועדת סלבין טרם הכרעתה יאמר, כי הדו"ח המסכם של חברת מ.ל.מ. נשלח למר סלבין והעתקים ממנו נשלחו אף למר גנור ולמר פלץ. אכן, נציג ארגוני המורים ביקש נתונים נוספים, אך מלבדם, הונחו על שולחן הוועדה נתונים לא מעטים לגבי שחיקת השכר בשנת 1998. הבורר רשאי היה להגיע למסקנה, כי די בנתונים אלה כדי להכריע בשאלות שעמדו בפניו.

זאת ועוד. הוועדה ביקשה כי חברת מ.ל.מ תמציא לה נתונים נוספים, אולם משאלה לא הגיעו לידיה, הגיע מר סלבין לידי מסקנה, כי יש בידו לפסוק אף בלעדיהם. סמכות בית הדין בבקשה לביטול פסק בוררין, מוגבלת להפעלת ביקורת שיפוטית על הכרעת הבורר, ואין בית הדין שם עצמו בנעליו. החלטתו של מר סלבין, כי ניתן להכריע בסכסוך אף בלי הנתונים הנוספים שנתבקשו מחברת מ.ל.מ, עומדת במבחני הסבירות ואין אנו מוצאים בשלה טעם לפסול את הכרעתו באשר לשחיקה בשנת 1998. החלטה ממין זה, מתבססת על מומחיותו של הבורר בכל הנוגע להערכת הנתונים הנמצאים בפניו ונתונה לשיקול דעתו. כמו כן, מדברי מר סלבין בועדת הכנסת, שהתקיימה בעקבות פסק הבוררות, עולה, כי קיימת דעה לפיה יש בפסק הבוררין טעות המיטיבה עם המורים, בנוגע למספר רכיבים שנכללו בחישוב השחיקה. משכך, לא יהיה זה בלתי סביר אם נאמר כי הפסיקה שניתנה על סמך הנתונים שהיו בפניו, לא פגעה במורים בתוצאתה המצטברת לשלוש השנים. לאור האמור, וכן לאור השיהוי בהגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של הבורר, מבלי שהוכח באופן ברור, כי נפלה בו טעות משמעותית.

7. סוף דבר –

הבקשות נדחות. קביעת השחיקה בשכר המורים ביחס לשכר המהנדסים לשנים 1996, 1997 ו- 1998, על ידי וועדת סלבין, הנה תקפה, סופית ומחייבת. משכך, ועל פי פסק הבורר, אף אין להכניס לטבלאות השכר של עובדי ההוראה את התוספות שקבלו המורים בשל שחיקת שכרם, כפי שנקבעו בהכרעת הבורר.

לאור יחסי העבודה המעורערים בין הצדדים וקשיי התקשורת הקיימים ביניהם, טוב יעשו אם ישקלו מינויו של מגשר שיסייע להם בהמשך המשא ומתן לבדיקת השחיקה לשנים 1999, 2000 ו- 2001 וכן בפתרון הסכסוכים האחרים שנתגלעו ביניהם. טובת התלמידים, המורים והציבור בכללותו, מחייבת שינוי בתבנית המשא ומתן בין הצדדים.

משמדובר בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.

ניתן היום כ'ב באב התשס"ב (31.7.02) בירושלים ויישלח לצדדים.

הנשיא ס' אדלר, סגנית הנשיא א' ברק, השופטת ו' וירט-ליבנה,

נציגי עובדים בן עמי וגוברמן, נציגי מעבידים דודאי וברק

---

[1] דב"ע נו/ 45 – 4 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות – מדינת ישראל ואח' (לא

פורסם, ניתן 28.5.1997

[2] דב"ע 98/ 13 – 4 מדינת ישראל ואח' – ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות ואח' (לא

פורסם).

[3] על מינוי בורר נויטרלי כדי להכריע בין עמדות הצדדים ראה: דב"ע נז/ 26 – 4 ההסתדרות הכללית החדשה – מדינת ישראל, פד"ע ל ע' 522.