בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

 

בג"ץ  6977/98

 

 

בפני:                                               כבוד השופט מ' חשין

                                                      כבוד השופטת ד' ביניש

                                                      כבוד השופט י' אנגלרד

 

 

העותרים:                                          1. השכלה ותואר בע"מ

                                                      2. אפרים דביר

                                                      3. צפריר רוזון

                                                      4. שמעון אזולאי

                                                      5. אהרון מלכא

                                                      6. אמנון אלתר

                                                      7. אהוד בן חמו

                                                      8. בני מגרשווילי

                                                      9. יצחק שיידר
                                                      10. חיים אזולאי

                                                      11. שרון סנדרוסי

                                                      12. מרדכי אבגי

                                                      13. דוד יוסף

                                                      14. גבריאל סויסה

 

 

                   נגד

 

 

המשיבים:                                         1. שר החינוך והתרבות והספורט

                                                      2. הועדה להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל

 

 

                                                      עתירה למתן צו על-תנאי

 

 

תאריך הישיבה:                                  ט"ז בטבת תשנ"ט (4.1.99)

 

 

בשם העותרים:                                   עו"ד א' רוזן ועו"ד י' רסלר

 

 

בשם המשיבים:                                  עו"ד א' מנדל

 

 

 

 

 

פסק דין חלקי

 

השופט י' אנגלרד:

 

1.           הרקע לעתירה זו מצוי בשתי תופעות חדישות יחסית הקשורות ביניהן: הפרטת ההשכלה הגבוהה והפצתה המסחרית הבינלאומית. תופעות אלה מעוררות בעיות מורכבות של פיקוח ושל הכרה. קניית השכלה גבוהה - תרתי משמע - דרך מוסדות בעלי אופי מסחרי, מצריכה פיקוח מנהלי בשל ההשלכות המהותיות הנובעות מן ההכרה בתארים האקדמיים והמקצועיים המוענקים על ידי מוסדות פרטיים אלה. פעילותם של מוסדות אלה, המתבטאת הן במשיכת תלמידים זרים למוסד האם (ללימודים מקומיים או ללימודים בדרך של התכתבות) הן בפתיחת שלוחות בארץ הזרה, גרמה וממשיכה לגרום לבעיות הכרה במדינת היעד. הבעיה היא אוניברסלית והיא הביאה לכריתת אמנה ביזמת אונסקו (אמנת ליסבון משנת 1997). גם ישראל הפכה למדינת יעד של מוסדות השכלה זרים. במקרה הנדון ההשלכה של ההכרה בתואר האקדמי מתמקדת ביחסי עבודה, וביתר דיוק: בתנאי התעסוקה במובן הרחב. במרכז העניין עומדת הכרת המדינה בתארים האקדמיים לצורך תנאי התעסוקה.

 

2.           המדינה חשבה לנכון כי מן הראוי שעובדיה יהיו בעלי השכלה אקדמית או הכשרה מקצועית, וזאת מתוך הנחה כי ככל שעובדיה יהיו משכילים יותר ומקצועיים יותר כן ייטב לשירות הציבורי. בשל מדיניות זו, הנהיגה המדינה ביחסי העבודה שלה תמריצים מתמריצים שונים כדי להעלות את רמת עובדיה. לרבים מתמריצים אלה יש משמעות כלכלית במסגרת תנאי שכר ותנאי קידום (בין ההטבות השונות הנובעות מתואר אקדמי מצויות, בין היתר:  קיצור הזמן הנדרש לצורך קידום בדרגה, קביעת דרגות אישיות וצבירת ותק). ההסדרים הנוגעים לתארים האקדמיים של עובדים נקבעו בתקשי"ר ובהסכמים קיבוציים, אך במסגרת עתירה זו אין לנו צורך להיכנס לפרטיהם הרבים והשונים. די בציון העובדה כי לעותרים יש עניין ממשי בהכרת המדינה בתאריהם האקדמיים.

 

3.           מיהם עותרים אלה?  כולם, למעט עותרת מס' 1, הם אנשים שלמדו לקראת תואר אקדמי, אשר הוענק להם בסוף לימודיהם על ידי אוניברסיטה שמקום מושבה באנגליה. המדובר בעתירה הנוכחית בשלוש אוניברסיטאות אנגליות, והן:          

Thames Valley University, University of Northumbria at Newcastle, Brighton University. שלוש אוניברסיטאות אלה נקטו בשתי שיטות לימוד; האחת, דרך "לימוד מרחוק  ,(Distance Learning) היינו, התלמידים למדו בדרך של התכתבות עם המוסד האקדמי, כך שהתואר שהוענק להם הוא במישרין זה של האוניברסיטה הפועלת באנגליה. זוהי שיטת הלימוד של Thames Valley University (להלן: TVU) בה למדו רוב רובם של העותרים. השיטה האחרת היא לימודים בשלוחה של אוניברסיטת-האם האנגלית, שלוחה שהוקמה בישראל ופועלת בה באופן עצמאי. התואר מוענק כאן על ידי השלוחה. זוהי דרכן של  University of Northumbria at Newcastle  (להלן: UNN) ושל Brighton University (להלן:BU)  ב-TVU למדו העותרים 2, 10-5, 13,12; ב- UNN למדו העותרים 3 ו11-; ב- BU למד עותר יחיד, והוא: עותר 14. העותרת 1 היא חברה בע"מ, העוסקת בייצוג אוניברסיטאות זרות ובארגון הלימודים שלהן בארץ. העותרת 1 ארגנה, בין היתר, את הלימודים באוניברסיטאות הנזכרות, בשנים בהן למדו שם העותרים.

 

4.           העתירה מכוונת בעיקרה נגד המשיבה מס' 2:  הוועדה להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל במשרד החינוך (להלן נכנה אותה: "הוועדה"). מיהי הוועדה הזאת ומהו תפקידה? הרקע להקמת הוועדה הוא עובדת היות מדינת ישראל מדינה קולטת עלייה. באו אליה יהודים מארצות רבות, והם נקלטו בשירות המדינה.  מאחר שתנאי התעסוקה נקבעו בחלקם, כאמור, על פי התארים האקדמיים שנרכשו על ידי בעלי התפקידים, נאלצה המדינה להעריך, בתור מעסיקה, את טיבם של תארים אלה, ובמיוחד את שקילותם לתארים שהוענקו לתושבי הארץ על ידי מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. לגבי טיב התארים של מוסדות ההשכלה בישראל לא נוצרה בעיה מיוחדת, משום שמוסדות אלה עמדו תחת הפיקוח הסטטוטורי של המועצה להשכלה גבוהה. המדינה לא ראתה כל מניעה להכיר בתארים אלה באופן אוטומטי.

 

5.           המצב היה שונה לגבי תארים שהוענקו על ידי מוסדות בחו"ל. תחילה שאלת שקילות התארים נגעה בעיקר לעולים שרכשום במוסדות בארץ מוצאם. לגבי מוסדות אלה לא היה, כמובן, למועצה להשכלה גבוהה בישראל שום פיקוח.  במטרה לברר את טיב התארים הזרים מבחינת שקילותם לתארים בישראל, הקימה נציבות שירות המדינה בשנת 1973 את הוועדה הנזכרת. ועדה זו פועלת זה שנים רבות, כשמטרתה הבלעדית היא בחינת התארים הזרים לצורך הכרתם במסגרת תנאי התעסוקה הנזכרים. כלומר, אין לוועדה מעמד כלשהו בהכרת התארים במישורים אחרים. כך, להכרת הוועדה אין כל משמעות בתחום האקדמי במובן הצר (כגון לימודי המשך באוניברסיטה) או בתחום העיסוק המקצועי המותנה בקיום תארים כלשהם

 

6.           כאמור, בשנים האחרונות חלו שינויים מהפכניים בתחום ההשכלה הגבוהה בעקבות הפרטתה והתרחבות הפעילות של מוסדות פרטיים זרים בישראל מתוך מטרות מסחריות. אין להתפלא אפוא שידי הוועדה מלאו עבודה. במקרה שלנו המדובר במוסדות אנגליים.         ייאמר מיד, כי יש חשיבות גדולה לפעילותה של הוועדה, שאמנם אינה רשות סטטוטורית, אך מפעילה סמכות מנהלית כ"גוף לווייני", במינוחו של חברי, השופט י' זמיר, בספרו הסמכות המינהלית (תשנ"ו1996-), כרך א' עמ' 414-416. הנחיותיה והחלטותיה הפרטניות נוגעות באופן בלעדי ליחסי עבודה, ולכן, עקרונית, סמכות השיפוט מצויה גם בידי מערכת בתי הדין לעבודה, על פי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט1969-. עם זאת, מאחר שפעילותה המנהלית של הוועדה משליכה גם על גורמים נוספים - כגון העותרת 1 - מצאנו לנכון לדון בסוגיה הנדונה במסגרת העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (ראה בג"צ 2513/92 אילן חדד נ' המועצה המקומית רמת השרון פ"ד מז(2) 293). בבסיס פעילות הוועדה מצוי רעיון השוויון, רעיון שמשמעותו היא כפולה: מצד אחד הוא קובע את זכויותיהם של מקבלי התואר בחו"ל, כדי שיהיו שוות - לצורך תנאי התעסוקה - לאלה של מקבלי תארים זהים בארץ; מצד אחר, מבחני השקילות באים להבטיח גם שוויון כלפי מקבלי התואר בישראל. לו הקלה הועדה מדי עם מקבלי תואר בחו"ל, היתה בכך משום פגיעה בשוויון של תושבי הארץ אשר נזקקים, מסיבה כלשהי, לשירותיהם של מוסדות ההשכלה הגבוהה כאן על כל דרישותיהם האקדמיות. גם להיבט אחרון זה  של רעיון השוויון יש חשיבות רבה.

 

7.           אשוב לנסיבות המקרה הנדון: העותרים-התלמידים, לאחר שהשלימו את לימודיהם במוסדות הנזכרים וקיבלו מהם את התואר המבוקש, פנו לוועדה כדי שתכיר בתארים אלה במסגרת תפקידה. הם התבקשו להמציא מסמכים שונים, הנוגעים ללימודים חוץ-אקדמאיים שהובאו בחשבון במסגרת התואר. לאחר בחינת המסמכים הודיעה הוועדה כי על העותרים שלמדו במסגרת המוסדות TVU ו-UNN להשלים את לימודיהם במוסדות אלה לשם הכרה בשקילות התארים. לשיטתה, התארים בהם מחזיקים העותרים מבוססים, בין היתר, על הכרה בפעילויות חוץ אקדמיות בהיקף גבוה מן ההיקף המכסימלי שמתירה המועצה להשכלה גבוהה, על-פי כללים שקבעה להתחשבות בלימודים קודמים ובניסיון קודם. כמו כן, משך הלימודים של העותרים היה קצר באופן משמעותי מן המינימום הקבוע בכללים. בעניין התואר של העותר 14 שלמד ב-BU, הודיעה הוועדה כי אין היא מוכנה לבדוק את שקילותו של תואר זה כל עוד המוסד - הפועל באמצעות שלוחה בישראל -  לא יקבל "אישור פעולה" מטעם המועצה להשכלה גבוהה

 

8.           העותרים 13-2 סרבו להשלים עם תשובת הוועדה, והגישו באוגוסט 1997 עתירה לבית משפט זה (בג"צ 4930/97) בה ביקשו להורות לוועדה להכיר בתארים האקדמיים שרכשו. בעלי הדין הסכימו לקיים משא ומתן בניסיון להגיע להסדר מוסכם ועל כן חזרו בהם העותרים מן העתירה. במהלך המגעים בין בעלי הדין נדונה אפשרות של השלמת לימודים. אפשרות פשרה זו לא עלתה יפה בסופו של דבר, בגלל דרישת הוועדה כי כל עותר ישלים לימודיו אך ורק באותו מוסד בו זכה לתואר, דרישה אשר לא התקבלה על דעת העותרים. בעקבות זאת הוגשה העתירה שלפנינו. ביני לביני השלימו העותרים 4, 7, 10 ו13- את לימודיהם במוסד בו קיבלו את התואר המקורי וזכו להערכת תאריהם כ"שקילים" לתואר ישראלי על-ידי הוועדה, לצרכי דירוג בשכר. נמצא, כי לגבי עותרים אלה העתירה  מתייתרת.

 

9.           אדגים את גישת הוועדה באמצעות תשובתה לעותר 2: עותר זה למד שנת לימודים אחת (1996-1995) ב- TVU בשיטת למידה מרחוק, וצבר לפי מבחני הוועדה, המתואמים ללימודים של מוסד זה, 120 נקודות זכות. ותק מקצועי וניסיון זיכו אותו ב60- נקודות זכות נוספות, סה"כ 180 נקודות זכות. לצורד השלמת 320 נקודות זכות - שהוא סכום הנקודות השקיל כנגד רמת הלימודים המקבילים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל - זקוק העותר אפוא ל140- נקודות זכות נוספות

 

10.         לפי גישה זו - שהתייחסה לכל מוסד ומוסד לפי תוכן לימודיו ושיטת הנקודות המיוחדת שלו - דרשה הוועדה מן העותרים האחרים את ההשלמות הבאות: עותר 3: 300 נקודות;  עותר 5: 140 נקודות; עותר 6: 140 נקודות; עותר 8: 140 נקודות; עותר 9: 140 נקודות; עותר 11: 218 נקודות; עותר 12: 140 נקודות. הוועדה הציעה כי השלמת הנקודות תתבצע במוסד המקורי ולא במוסד אחר.

 

11.         מצבו של עותר 14 שונה בפרט מהותי: הוועדה מסרבת לבדוק את עצם שקילות התואר, משום שלדעתה המוסד בו למד העותר חסר את אחד התנאים המוקדמים להכרה בו כמוסד להשכלה גבוהה היכול להעניק תארים אקדמיים לצורך תנאי התעסוקה. העותר סיים את לימודיו ב- UB בשנת 1997. כאמור, אוניברסיטה זו פועלת בישראל בדרך של שלוחה מקומית מטעם אוניברסיטת האם באנגליה. והנה, הוועדה דורשת, לשם עצם בדיקת התואר של העותר, כי בשנה בה למד במוסד הנזכר היה לו "אישור פעולה" מטעם המועצה להשכלה גבוהה.  מאחר ש"אישור פעולה" כזה לא היה בידי UB, אין הוועדה מוכנה לבדוק את התואר לשם קביעה אם התואר שקיל לתואר ישראלי או שמא העותר זקוק ללימודי השלמה. נמצא, כי תוארו של העותר לא הוכר מלכתחילה ולכן אין לעותר אף אפשרות להשלים את לימודיו. יצויין, כי בינתיים הוגשה לבית משפט זה עתירה נוספת על ידי תלמידי UB, בג"צ 4339/99 ורדי ו25- אחרים נ' שר החינוך, התרבות והספורט ואח', עתירה בה מתבקשים סעדים דומים לאלה שמבקש עותר 14

 

12.         אדון תחילה בעותרים שנדרשו להשלים את לימודיהם. בעתירתם מועלות שתי דרישות. האחת, כי הוועדה תכיר, ללא דרישות נוספות, בתארים האקדמיים שרכשו העותרים במוסדות האנגליים. הדרישה השניה, החלופית, היא לאפשר לעותרים להשלים לימודים בכל מוסד אקדמי, כך ששילוב לימודיהם ייצור תואר אקדמי "שקיל" לתואר ישראלי. העותרים מבססים את דרישתם על ארבע טענות עיקריות: הסתמכות העותרים על הבטחות ומצגים של הוועדה; חוסר סבירות; אפלייה; חריגה מסמכות. אגע בכל אחת מטענות אלה בנפרד.

 

13.         העותרים מעגנים את הסתמכותם על הבטחה ומצגים במודעות מטעם הוועדה, אשר פורסמו בעיתונות, וכן במכתבים אשר נשלחו על ידי הוועדה לבתי הסטודנטים, מכתבים אותם הם מכנים "אישורים". אל העתירה צורפו שני מכתבים המכוונים אל העותר 13 ואל העותרת 11. כן צורפו לעתירה שלושה מכתבים אל סטודנטים אשר אינם נמנים עם העותרים ואשר למדו בשנים אחרות. נטען, כי המידע שמסרה הוועדה במכתביה לא הוגבל בזמן וכי העותרים הסתמכו גם על המידע שניתן לסטודנטים אחרים. טענת העותרים היא כי החלטתם ללמוד במוסדות הנזכרים התבססה על המידע שהציגה הוועדה. על פי מידע זה הניחו כי בתום לימודיהם יקבלו את אישור הוועדה. לטעמי, אין בהודעות בעיתונות ובמכתבי הוועדה משום הבטחה מינהלית להכרה בתארים המסוימים של העותרים. אטול, לדוגמה, את המכתב אל העותר 13 הנוגע ללימודים ב TVU:

בתשובה למכתבך הנ"ל, הריני להודיעך כי המוסד: Thames Valley University באנגליה מופיע ברשימת המוסדות המוכרים להשכלה גבוהה באנגליה כמוסמך להעניק תארים אקדמיים.

בהתקיים הלימודים הנדרשים, התארים האקדמיים המוענקים ע"י מוסד זה, מוערכים על ידינו כשקילים לתארים האקדמיים הנהוגים בישראל.

הערכה זו נעשית לצורך דירוג שכר בלבד.

...

מכתב זה אינו בא במקום אישור על הערכת תואר. (ההדגשה במקור).

 

מנוסח המכתב עולה כי הוועדה לא התחייבה לאשר באופן אוטומטי כי התואר שיוענק על ידי האוניברסיטה הזרה הוא שקיל לתואר ישראלי. נהפוך הוא, הוועדה התנתה במכתבה את אישורה בכך כי יתקיימו "הלימודים הנדרשים". השאלה אם התקיימו "הלימודים הנדרשים" טעונה בחינה על פי קריטריונים אוביקטיביים המנחים את עבודת הוועדה. נמצא, כי המידע שמסרה הוועדה נגע למעמדו של המוסד האקדמי הזר גרידא, ולא לשקילותו של תואר קונקרטי. מסקנה זו נכונה גם לגבי המכתבים האחרים. גם באלה צויין, כי המוסד נשוא הפנייה הוא מוסד מוכר, אך אין בהם הבטחה כי תארים מטעם מוסד זה יאושרו ללא בחינה נוספת. במכתבים אלה צויין כי:

המוסד... מופיע ברשימת המוסדות המוכרים להשכלה גבוהה להענקת תארים... המוערכים על ידינו בהשוואה לתארים האקדמיים הנהוגים בישראל.

 

על פי נוסח זה, התואר הזר עומד להערכה על ידי הוועדה כשהמבחן הוא השוואתו לתואר ישראלי מקביל.

 

14.         גם במודעת הוועדה בעיתונות, אין למצוא הבטחה מינהלית להכרה אוטומטית בתואר. אלו הפסקאות הנוגעות לענייננו: 

א. המחלקה להערכת תארים ודיפלומות אקדמיים מחו"ל במשרד החינוך מעריכה תארים ודיפלומות של בוגרי מוסדות להשכלה גבוהה מחו"ל, בהשוואה לתארים האקדמיים הנהוגים בישראל, לצורך דירוג שכר בלבד. ההערכה מבוססת על נהלי עבודה בינלאומיים מוסכמים והסכמים הדדיים בין מדינות.

ב. הערכה לצורך דירוג שכר משמעותה, כי תואר אקדמי שהוענק לבוגר לימודים של אוניברסיטה מחו"ל מוערך בהשוואה לתארים האקדמיים הנהוגים בישראל... (מודעה לעיתונות מיום 7.11.95 - ההדגשה במקור).

 

 

גם בנוסח זה מוגדרת "הערכה" של תואר כהשוואה לתארים האקדמיים הנהוגים בישראל.

 

15.         אין להטיל ספק בכך כי במסגרת השוואת תארים רשאית הוועדה להשוות את מספר שעות הלימוד ואת היקף הפטורים הניתנים אל אלו המוכרים בתואר המקביל הישראלי. לכן אין לראות בדרישותיה משום דרישות שרירותיות אשר, כביכול, הונחתו על העותרים לאחר מעשה. אי לכך, יש לדחות את טענת העותרים כי הסתמכותם על הבטחה מינהלית מזכה אותם באישור התואר.

 

16.        תחת הכותרת "חוסר סבירות" מעלים העותרים שתי טענות נפרדות. הטענה הראשונה נוגעת לעצם הדרישה כי לשם ההכרה בתואר הזר לצרכי שכר על העותרים להשלים לימודים נוספים. הטענה השניה מכוונת נגד הדרישה (המעשית) כי לימודי השלמה אלה יבוצעו דווקא במוסד הספציפי אשר העניק את התואר. באשר לטענה הראשונה, העותרים טוענים כי התנאת תנאים ודרישות נוספות לגבי תואר שניתן על ידי מוסד מוכר היא התערבות בלתי סבירה של הוועדה בשיקולים אקדמיים של המוסדות להשכלה גבוהה. חוסר הסבירות נעוץ בכך שמבחינת המוסד האקדמי השלים הסטודנט את מכסת לימודיו. ברוח זו נטען כי בהתאם לכללי השקילות הבינלאומיים תפקידה של הוועדה מתמצה בבדיקה האם המוסד אשר העניק את התואר מצוי ברשימת המוסדות המוכרים ואת אמיתות המסמכים המוגשים לצורך ההכרה. משנתמלאו תנאים אלה, על הוועדה - כך נטען - להכיר בתואר שניתן לצורך שכר וכל דרישה נוספת אינה סבירה.

 

17.        טענה זו אין לקבלה. הוועדה נתבקשה על ידי העותרים להכיר בתואר הזר לשם מתן הטבות במסגרת תנאי התעסוקה. כפי שציינתי בראשית דבריי, תפקיד הוועדה להפעיל מבחני שקילות שמטרתם, בין היתר, להבטיח שוויון כלפי מקבלי תואר בישראל. בהפעילה מבחנים אלה, אין הוועדה מתערבת במובן כלשהו בשיקולים אקדמיים של המוסד שהעניק את התואר. תואר זה כבודו במקומו מונח, אך אין הוא שקול כנגד התואר המעניק יתרונות במסגרת תנאי עבודה. שקילה זו היא סבירה.

 

18.         הטענה השניה נוגעת, כאמור, לדרישה כי השלמת הלימודים תיערך במוסד שהעניק את התואר. כפי שהסבירה הוועדה, דרישה זו היא בבחינת עצה טובה לעותרים. אין הוועדה דורשת כי השלמת הלימודים תיערך דווקא במוסד שהעניק את התואר. הוועדה מוכנה להכיר בכל תואר "שלם" שיוענק על ידי מוסד מוכר. לכן, אם העותרים ימצאו מוסד מוכר המוכן להעניק תואר משלו על יסוד לימודיהם הקודמים בתוספת הלימודים המשלימים, אין מניעה כי התואר הנוסף הזה יוכר. עם זאת, מאחר שדרך זו אינה פשוטה כלל ועיקר, מייעצת הוועדה כי לימודי ההשלמה יערכו במוסד המקורי.

 

19.         דרישת העותרים היא, כי הוועדה תאפשר להם לערוך את לימודי ההשלמה במוסד כלשהו, ללא קבלת תואר ממנו, וכי היא בעצמה תצרף את לימודי ההשלמה ללימודים שעל בסיסם הוענק התואר, והכל יבוא על מקומו בשלום. הוועדה אינה מסכימה לדרך זו, משום שאין היא רואה עצמה מוסמכת לערוך צירופי לימודים מסוג זה. לטעמי, אין לבוא בשל כך בטרוניה עם הוועדה. עמדת הוועדה, כי יובאו לבחינתה רק תארים "שלמים" ולא צירופים של אישורי לימודים ממקומות שונים - וכי היא-עצמה תחבר אחד-לאחד - היא עמדה סבירה. אי לכך אין לקבל טענה זו של חוסר סבירות.

 

20.         טענה נוספת בפי העותרים היא, כי סירוב הוועדה להכיר בתאריהם מהווה אפלייתם לרעה לעומת סטודנטים במצב דומה. נטען כי סטודנטים אחרים, אשר למדו באותן אוניברסיטאות, הגישו לוועדה את תאריהם וזכו לאישור לצרכי שכר מבלי שנדרשו לעמוד בתנאים כלשהם. דא עקא, טענת העותרים אינה נתמכת על ידי ראיות מתאימות. הוועדה טוענת, בתגובתה, כי המקרים אשר הובאו כדוגמה על ידי העותרים הם מקרים של בקשת סטודנטים להכיר בתואר שני ולא בתואר ראשון כשל העותרים. ואמנם, קיים הבדל מהותי בין תואר ראשון לבין תואר שני. באשר לאחרון, קיומם של לימודים קודמים אינו מזכה את הסטודנט בנקודות זכות. כאמור, טענת העותרים איננה נתמכת בחומר הראיות. בנסיבות אלו אין מקום להיזקק לטענת האפליה ככל שהיא נוגעת לעותרים 13-2.          

 

21.         טענה נוספת של העותרים היא כללית ועקרונית: כל פעילותה של הוועדה חסרת סמכות. במסגרת טענה זו מפרטים העותרים:

התנאת תנאים להכרה בתואר אקדמי זר, ולו גם לצורך שכר, כפי שמתבצעת על ידי המשיבה מס' 2 מהווה פעולה 'בענייני השכלה גבוהה' ולפיכך, על פי סעיף 3 לחוק [המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח1958-], מצויה בסמכותה הבלבדית של המועצה להשכלה גבוהה, ואין המשיבים רשאים לפעול ו/או להתערב בתחום זה, ובעצם התנאת התנאים והצבת הדרישות כאמור, דבר המהווה התערבות בתנאי הקבלה של האוניברסיטאות ובהיקף הלימודים הנדרש, חרגו המשיבים מסמכותם. (סעיף 41 לעתירה המתוקנת).

 

סימוכין לטענותיהם מוצאים העותרים בחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מיום 16.11.94 ממנה הם למדים כי אף למועצה להשכלה גבוהה לא ניתנה סמכות (טרם תיקון מס' 11 לחוק) לפקח על אוניברסיטאות זרות או שלוחותיהן ולבקר את פעילותן. גם טענה זו של העותרים אינה מבוססת: המדובר אינו בהכרה אקדמית, המצויה בתחום סמכותה של המועצה להשכלה גבוהה. כל תפקידה של הוועדה מתמצה בהערכת תארים במסגרת תנאי התעסוקה. פעולת הוועדה אינה במישור ההשכלה הגבוהה כי אם במישור תנאי התעסוקה. אי לכך, מן הדין לדחות גם טענה זו.

 

22.         בכך אני מגיע לעתירתו של העותר 14, שמצבו המיוחד תואר בסעיף 11 לחוות דעתי. כאמור, הוגשה בינתיים לבית משפט זה עתירה על ידי עשרים ושישה תלמידי UB שבמרכזה הסוגיה המועלית על ידי העותר 14. בנסיבות אלה, מן הראוי כי ההכרעה בעניינו תושהה עד למתן פסק הדין בעתירה בג"ץ 4339/99 אידית ורדי ו25- אח' נ' שר החינוך התרבות והספורט ואח'. כמובן, אין בהשהיית פסק דיננו בעתירתו של עותר 14 משום מניעה כי הלה יבקש את צירופו לעתירה החדשה.

 

             אי לכך, העתירה של העותרים 13-1 נדחית. עתירתו של עותר 14 מושהית עד למתן פסק הדין בבג"ץ 4339/99 אירית ורדי ו25- אח' נ' שר החינוך, התרבות והספורט ואח'. המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון בבג"ץ 4339/99 בהקדם. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

 

 

 

                                                        ש ו פ ט

 

 

 

 

 

השופט מ' חשין:

 

            אני מסכים.

 

  

                                                       ש ו פ ט

 

 

השופטת ד' ביניש:

 

            אני מסכימה.

 

 

                                                       ש ו פ ט ת

 

 

            הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד.

 

            ניתן היום, כ"ב בכסלו תש"ס (1.12.99).

 

 

ש ו פ ט                    ש ו פ ט ת                   ש ו פ ט

 

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

98069770.Q07   /שב