1

 

   

בתי הדין לעבודה

עב 000479/02

עד עב' 496/02

בית הדין האזורי לעבודה - חיפה

 

31/01/2006

 

כב' השופטת עפרה ורבנר

בפני:

 

נציג עובדים:  מר אסחאק

 

התובעים

ד"ר לנגר ראובן ואח'

ע"י ב"כ עו"ד טייץ

בעניין:

 

נ  ג  ד

 

הנתבעת

מדינת ישראל-משרד הבריאות

ע"י עו"ד אביזוהר-גרוס מפרקליטות מחוז חיפה

 

 

פסק דין

 

לפנינו תובענה של רופאים אשר עובדים בבית חולים פלימן (לשעבר "רמות רמז") הממוקם בתחום העיר חיפה, ואשר טוענים כי יש להכליל תוספת המכונה "תוספת פריפריה א'" במסגרת שכרם.

 

לטענת התובעים, הם זכאים לתוספת זו בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים עליהם, ומכוחו של פסק הבורר שוהם משנת 1985.

 

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:-

 

1.         בין הארגון היציג אליו משתייכים התובעים - ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: הר"י) לבין משרד הבריאות היו חילוקי דעות בהתייחס לתוספות שכר שונות, לרבות תוספת שכונתה  "פריפריה א".

 

2.         אשר על כן הצדים פנו בהסכמה לבוררות על מנת שתכריע בחילוקי דעות אלו.

 

            הבוררים אשר התמנו הינם ד"ר אורנשטיין ומר הלל דודאי כבוררים מטעם הצדדים ומר דוד שוהם כבורר שלישי ויו"ר הבוררים.

ביום 3.7.85 ניתן פסק הבוררים על ידי כב' הבורר דוד שוהם אשר קבע כי הוא מקבל את תביעת הרופאים בהתייחס לתוספת פריפריה א' החל מ- 1.4.85.

 

3.         בסעיף 12 לתביעת הרופאים נתבע:

 

"תוספת פריפריה א'.

א.         לרופאים המועסקים באיזור פריפרי א', תינתן תוספת שכר בשעורים להלן:

מתמחים – 2.5% מהשכר שהוא בסיס לערך יום עבודה.

מומחים ומנהלים – 4% מערך השכר שהוא בסיס לערך יום עבודה.

ב.         התוספת תהיה שכר לכל דבר וענין, ותינתן לרופא רק כל עוד הוא מועסק באיזור פריפריה א'"

 

            אין איזכור בתביעת הרופאים שצורפה להסכמה לפנות לבוררות מהם בתי החולים המוגדרים כבתי חולים באזור פריפריה א'.

 

4.         צא ולמד, כי הבורר שוהם קבע עקרונית את זכאותם של הרופאים לקבל תוספת פריפריה א', ואולם הוא לא התייחס לסוגיה, אילו מוסדות נמנים על "איזור פריפריה א'".

 

            מן הסתם כוונת  הרופאים בתביעתם כמו גם כוונת הבורר היתה כי אותם בתי חולים אשר בשנת 1985, מועד מתן פסק הבורר, היו מוגדרים כ"פריפריה א'" הם אלה אשר יקבלו את התוספת .

 

5.         בעקבות פסק הבוררים יצאו שני מסמכי "הוראות ביצוע", אשר נועדו להסביר כיצד ליישם פסק בוררים זה.

 

מסמך אחד נכתב ע"י משרד האוצר (מיום 16.4.86) והשני מטעם משרד הבריאות (מתאריך 21.4.86). נציין, כי הוראות הביצוע של משרד הבריאות מסתמכות על אלו של משרד האוצר.

 

נציין עוד, כי במסגרת התביעה מסתמכים התובעים על הוראות הביצוע של משרד האוצר, בעוד שהנתבעת מסתמכת על הוראות הביצוע של משרד הבריאות.

 

6.         מפאת חשיבות הדברים – יובאו הסעיפים הרלוונטים של הוראות הביצוע בלשונם.

 

בהוראות הביצוע של משרד האוצר, מיום 16.4.86 נקבע בס' 10:-

 

"בהתאם לסעיף א(12) בפסק הבורר תנתן לרופאי בתי חולים המועסקים באיזור פריפריה א' (כמוגדר בסיכום הדברים מיום 20.10.77) תוספת שכר בשיעורים להלן ..."

 

מנגד, בהוראות הביצוע של משרד הבריאות, מיום 21.4.86 נקבע בס' 10:

 

"בהתאם לסעיף א(12) לפסק הבורר תנתן לרופאי בתי-חולים המועסקים באיזור פריפרי א' כמפורט בחוזרנו מיום 22.4.79 (כמוגדר בסיכום הדברים מיום 20.10.77) תוספת שכר בשיעורים להלן ..."

 

7.         צא ולמד, כי ההבדל העיקרי בין שתי הוראות הביצוע הינו ההפניה לחוזר 22.4.79. הפניה זו היא חשובה, והיא חלק מהמחלוקת בין הצדדים.

 

הננו סבורים  כי הוראות הביצוע הרלוונטיות הן אלו של משרד הבריאות.

 

8.         בכל מקרה, כפי שפורט לעיל, שני מסמכי הוראות הביצוע הפנו לסיכום הדברים מיום 20.10.77 (להלן: הסכם 77’), אשר אושר כהסכם קיבוצי מס' 191/78.

             הסכם 77', אשר למותר לציין נחתם שנים רבות טרם התגלתה המחלוקת בין הצדדים בהתייחס לתוספת פריפריה א', הינו הסכם קיבוצי הדן בהסדר הוצאות רכב ומכסות טלפון לרופאים. הסכם 77’ מכליל את בי"ח פלימן (רמות רמז) בין המוסדות הרפואיים באיזור פריפריה א', הזכאים לתשלומים גבוהים בגין הוצאות קמ"ז.

 

             למען הסר ספק נדגיש, כי הגם שהסכם 77’ הינו הסכם קיבוצי, הרי שהוא כלל אינו מתייחס לתוספת פריפריה א', התוספת נשוא המחלוקת דנן.

 

            כמו כן התובעים בתיק שבפנינו לא טענו ולא הוכיחו כי קיבלו זכויות מכח הסכם 77 כאילו עבדו בבית חולים המסווג כאזור פריפריה א'.

 

            דהיינו גם באשר להסכם 77, אשר לגביו כלל לא הוגשה התביעה בתיק שבפנינו, אין ראיה כלשהי כי התובעים או רופאים אחרים בבית החולים פלימן קיבלו הוצאות רכב על בסיס סיווג כפריפריה א'.

 

9.         החוזר מיום 22.4.79, המוזכר בהוראות הביצוע של משרד הבריאות, נכתב שנים רבות טרם התגלתה המחלוקת נשוא תביעה זו, וגם חוזר זה כלל אינו דן בתוספת פריפריה א', אלא דן בתמורה המשולמת לרופאים בבתי החולים השונים בגין כוננות.

 

              מכל מקום, במסגרת חוזר 22.4.79, אשר נכתב ע"י מר מ. הורוביץ, סגן המנהל הכללי למינהל של משרד הבריאות, נמנה בית חולים פלימן על המוסדות הרפואיים באיזור פריפריה א'. אלא מה - ביום 24.6.79 (כחודשיים לאחר שיצא החוזר), יצא מכתב של אותו מר מ. הורביץ, המתקן את החוזר מיום 22.4.79. במכתב זה נאמר, כי בית חולים פלימן נכלל בטעות ברשימה של המוסדות באזור פריפריה א'.

 

             למען הסר ספק נציין, כי היות והחוזר והתיקון לחוזר נכתבו ע"י אותו אדם, והיות ומדובר בהוראות פנימיות אשר ניתנו על ידי משרד הבריאות אל בתי החולים – איננו מוצאים כל פסול בתיקון שבוצע ע"י מר הורוביץ ביום 24.6.79, ולא ברורה לנו טענת התובעים בסיכומיהם בענין זה.

 

            אותו גורם שקבע בהוראות הביצוע מ- 22.4.79 מיהם בתי החולים המסווגים כפריפריה א' הוא זה אשר הוציא את התיקון והבהיר כי נפלה טעות בהוראות הביצוע, וזאת כחודשיים לאחר הוצאת החוזר הראשון.

 

            המסמך המתקן נשלח להנהלת בית החולים רמות רמז וכן לגורמים נוספים שונים במשרד הבריאות לרבות לחשב המשרד, למחלקת כ"א ועוד.

 

            בענין זה עיין בעדותו של הרולד בר, עד הנתבעת, המשמש כמנהל תחום שכר ויחסי עבודה במשרד הבריאות בעמ' 14 שורות 5-1 לפרוטוקול וכן בעמ' 14 שורות 20-23 לפרוטוקול.

 

10.        מכל האמור לעיל ברי, כי ביום שבו יצאה הוראת הביצוע של משרד הבריאות בהתייחס לפסק הבורר שוהם (21.4.86) –חוזר 22.4.79 בנוסחו המתוקן מ- 24.6.79, (וכפי שהדברים יושמו בפועל) לא כלל את בית חולים פלימן בין המוסדות ב"פריפריה א'".

 

            ועיין לענין זה בעדותו של הרולד בר בעמ' 14 שורות 19-11 לפרוטוקול:

 

"... שני הצדדים ידעו ב- 85, לפחות המעסיקים משרד הבריאות... אותה טבלה המתוקנת, לטעמו של משרד הבריאות היא זו המשמשת ככלי עבודה במו"מ עם הר"י ולכן אימצו את פסק הבורר שוהם כפסק בתפיסתו לפי הטבלה המקובלת, בלי רמות רמז, רמות רמז לא הוכלל לביצוע באף נקודת זמן."

 

            וכן בעמ' 15 שורות 6-5 לפרוטוקול.

 

11.        נדגיש כי רופאי בית חולים פלימן מעולם לא קיבלו את תוספת איזור פריפריה א'. תביעתם בענין זה, נשוא פסק דין זה, הוגשה בחודש פברואר 2002, כ-16 שנה לאחר מתן פסק הבוררים.

 

            רופאי בית החולים פלימן אף לא הביאו בגדר חומר הראיות שבפנינו ראיה כלשהי כי לענין החזר הוצאות רכב ותוספת כוננות, קיבלו אי פעם תוספות אלה כאזור פריפריה א' ותביעתם אף אינה מתייחסת למרכיבים אלה ואין הם טוענים כי הם זכאים להחזר הוצאות רכב ולתוספת כוננות כמי שעובדים בבית חולים המסווג כפריפריה א'.

 

12.        עובדה חשובה נוספת אשר אין עליה מחלוקת ואשר רלוונטית למקרה דנן, הינה שהיות ובית חולים פלימן הינו בית חולים גריאטרי, הרי שהרופאים העובדים בו, לרבות התובעים, מקבלים תוספת מקצועית בגין עבודתם במקצוע זה, אשר הינו מקצוע "פחות מבוקש" במסגרת המקצועות הרפואיים.

 

עיקר טענות התובעים –

 

13.        התובעים טוענים, כי בהתאם לפסק הבוררים, הוראות הביצוע של משרד האוצר והסכם  77', הרי שיש לכלול את תוספת "איזור פריפריה א'" בשכרם.

 

14.        התובעים טוענים עוד, כי היות ולפסק הבוררים יש תוקף של הסכם קיבוצי ומאחר והסכם 77' הינו הסכם קיבוצי, הרי שהכללתם במסגרת הרופאים הזכאים לתוספת פריפריה א' הינה מתוקף הסכם קיבוצי.

 

עיקר טענות הנתבעת –

 

15.        הנתבעת טוענת, כי התובעים אינם זכאים לתוספת פריפריה א', וזאת ממספר טעמים:-

 

א.         הוראות הביצוע של משרד הבריאות מפנות אל חוזר 22.4.79. חוזר זה, בנוסחו המתוקן כפי שהיה בתוקף בעת מתן פסק הבוררים והוראות הביצוע קובע, כי בית חולים פלימן אינו נמנה על איזור פריפריה א'.

 

ב.         גם אם בית הדין יחליט, כי בית החולים נמנה על איזור פריפריה א' מתוקף הסכם 77’', הרי שהכללת בית חולים פלימן במסגרת איזור פריפריה א' נעשה כטעות, ועל כן, אין ליתן תוקף לטעות זאת.

 

ג.          תוספת הפריפריה נועדה להטיב עם רופאים במוסדות הנמצאים בפריפריה, ועל כן ברור שרופאים העובדים בבית חולים הממוקם  במרכז חיפה אינם זכאים לקבלה.

 

ד.         התובעים הסכימו בהתנהגותם במהלך השנים לוותר על התוספת. לאור הסכמה זאת של התובעים, הרעה הנתבעת את מצבה והעניקה להם תוספות אחרות, ובמיוחד בגין עבודתם בגריאטריה. כמו כן, הנתבעת העניקה תוספת פריפריה לרופאים בבית חולים בבאר שבע, על אף שבית חולים זה לא נכלל באף אחת מהרשימות ככלול באזור פריפריה א'.

             אילו ידעה הנתבעת על דרישות התובעים נשוא הליך זה, הרי שלא היתה משלמת את התוספת לרופאים באותו בית חולים בבאר שבע ויש בכך הרעת מצב.

 

ה.         התובעים השתהו בתביעתם.

 

16.        נציין כבר עתה, כי אנו דוחים את תביעת התובעים, שכן לא השתכנענו שהם זכאים לתוספת פריפריה א', הכל כפי שיפורט להלן.

 

17.        השאלה העובדתית הראשונה שבה עלינו להכריע הינה, אילו הוראות ביצוע תקפות בעניינם של התובעים – הוראות הביצוע אשר הוצאו על ידי משרד האוצר או אלה שהוצאו על ידי משרד הבריאות.

18.        בסוגיה זו – אנו קובעים כי הוראות הביצוע של משרד הבריאות הן אלו שתקפות. קביעה זו מתבססת על מספר טעמים:-

 

א.         Lex Posterior Derogat Priori   ועל כן - ההוראה המאוחרת (של משרד הבריאות) גוברת על ההוראה המוקדמת (של משרד האוצר).

 

            עיין והשווה  לפיסקה 24 בדב"ע נה/4/9 איגוד המשפטנים הארצי נ. מדינת ישראל, פסק דין בו קיימת התייחסות להיותם של יחסי  העבודה דינמיים ולכך  שכאשר קיימת הוראה בהסכם קיבוצי מאוחר במקום הוראה בהסכם קיבוצי קודם, בין במפורש ובין במשתמע, תחול ההוראה המאוחרת יותר, והדברים יפים ליישום גם בהתייחס להוראות ביצוע כבעניננו.

 

ב.         הוראות הביצוע של משרד הבריאות ניתנו בהתבסס על אלו של משרד האוצר – ומכאן אנו מסיקים שהתיקון שבוצע על ידי משרד הבריאות, הוספת ההפניה אל חוזר 22.4.79, נעשה לאחר בדיקה, והיווה תוספת מהותית להוראות הביצוע של משרד האוצר. אין ספק, כי אילו משרד הבריאות לא היה מייחס חשיבות להפניה לחוזר 22.4.79, הרי שהוא היה מתיר על כנו את הנוסח של משרד האוצר, כפי שעשה בסעיפים אחרים של הוראת הביצוע.

 

ג.          הפסיקה קובעת, כי מקום שיש אי ודאות מסוימת לגבי הפירוש הנכון שיש ליתן להסכם, יש להעדיף את הפירוש ההגיוני והסביר על פני הפרוש הפחות סביר והפחות הגיוני.

 

              ראה: דב"ע נז/3-104 הקר מלכה ואח' נ' החברה לפיתוח חוף ים המלח חבל סדום ערד בע"מ, עבודה ארצי, כרך לא (2) 67.

 

              לעניות דעתנו, כלל פרשני זה יש ליישם גם במקרה דנן.

 

             כאשר קיימים שני מסמכים וקיימת מחלוקת איזהו המסמך הנכון, אנו בדיעה שיש להעדיף את המסמך ההגיוני והסביר מבין השניים.

 

             במקרה שלנו, אנו בדיעה כי מסמך הקובע שבית חולים הממוקם במרכז חיפה נמצא באיזור פריפריה, הינו פחות הגיוני וסביר ממסמך אשר קובע אחרת, מה גם שכל יתר בתי החולים בתחום העיר חיפה מסווגים תחת אזור ב' ולא תחת אזור פריפריה א'.

 

            ועיין גם עדותו של מר יעקב מועלם המשמש כסגן הממונה על השכר, בעמ' 10 שורות 7-19 לפרוטוקול, המדגיש כי תוספת הפריפריה ניתנת בגין מרחק ממרכזי אוכלוסיה ותעסוקה ולא ריחוק ממרכז הארץ דווקא.

 

            מר מועלם אף הדגיש בעדותו כי תוספת הפריפריה אמורה להיות תגמול רק על המרכיב הגיאוגרפי ולא על היות מקצוע הגריאטריה פחות מבוקש, שכן על כך מקבלים תוספת נפרדת – תוספת מקצועות מיוחדים (עיין גם בהודעת הנתבעת מ- 27.7.05).

 

ד.         בפועל לאורך השנים ועוד לפני פסק הבורר שוהם התנהגו הצדדים על בסיס התיקון שהוצא ב- 6.79 ורופאי בית החולים פלימן לא קיבלו תוספת פריפריה א' לענין הכוננות ולענין הוצאות הרכב.

 

            ד"ר אפרים אייזן, עד התובעים העיד:

 

"לא ידוע לי אם בית החולים רמות רמז קיבל הוצאות רכב וטלפון לפי הטבלה. לא בדקתי אם קיבלתי הוצאות רכב וטלפון לפי אזור פריפריה א' ... עד כמה שידוע לי הוצאות רכב לא משולמת לפי הטבלה הזו... אני לא יודע אם רופאי בית חולים פלימן לא קיבלו את התוספת כוננויות לפי אזור פריפריה א' לא בדקתי זאת." (עיין עמ' 7 שורות 22-2 לפרוטוקול).

 

            לא ברור לבית הדין מדוע סבורים התובעים כי הם זכאים לתוספת פריפריה א' מכח פסק הבורר בעוד שבפועל לא קיבלו תוספת המבוססת על היותם, כביכול, פריפריה א'  בהתייחס לתוספת הכוננות ולאחזקת הרכב, שנים קודם לכן.

 

19.        המסקנה המשתמעת מקביעתנו לעיל, לפיה הוראות הביצוע הנכונות הן אלו שהוצאו על ידי משרד הבריאות, היא שאיזור פריפריה א' כולל את רשימת המוסדות בהתאם לחוזר 22.4.79, אשר תוקן ב- 24.6.79.

 

             כפי שפירטנו לעיל, חוזר זו, בנוסחו המתוקן כפי שהיה בתוקף בעת מתן הוראות הביצוע, אינו מכליל את בית חולים פלימן במסגרת בתי החולים הנמצאים באיזור פריפריה א'.

 

פרשנות הסדר קיבוצי

 

20.        מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הרי שגם לא השתכנעו מהטענות המשפטיות של התובעים לפיהן הם זכאים לתוספת.

 

                        התובעים בהתבססם על הסכם 77' (אליו מפנות שתי הוראות הביצוע), טוענים כי היות ובית חולים פלימן נכלל באזור פריפריה א' בהסכם 77' - הם זכאים לתוספת זו, מכח של הסכם קיבוצי.

 

            אין בידינו לקבל טענה זו של התובעים.

 

21.        מכל המסמכים אשר הוגשו על ידי שני הצדדים, המסמכים היחידים אשר קושרים בין הקביעה בפסק הבוררים לפיה הרופאים זכאים לתוספת פריפריה לבין הסוגיה - אילו מוסדות נכללים באיזור "פריפריה א", הינם מסמכי הוראות הביצוע. נציין, שהגם שהוראות הביצוע מפנות להסכם 77’ אשר הינו קיבוצי, אין בכך על מנת להקנות להן תוקף של הסכם קיבוצי.

 

             הוראות הביצוע, הן אלו של משרד האוצר והן אלו של משרד הבריאות, הן מסמך פנימי המסביר כיצד יש ליישם את פסק הבוררים. הוראות הביצוע מהוות למעשה התחייבות של מעביד כלפי עובדיו לגבי הדרך שבה הוא מתכוון ליישם הסכם קיבוצי. יתרה מכך – הר"י אינה חתומה על הוראת הביצוע; פסק הבוררים ו/או הסכם הבוררים אינם מתייחסים להוראות הביצוע; לא נקבע במקום כלשהו, כאילו להר"י יש סמכות להתערב באמור בהוראת הביצוע, בפועל הר"י לא התערבה בהוראות הביצוע ואף לא התייחסה אליהן במועד כלשהו.

 

             מכל האמור לעיל עולה, כי התוקף של הוראות הביצוע הוא כשל הסדר קיבוצי חד צדדי ולא כשל הסכם קיבוצי.

 

22.        מן האמור עולה, כי גם אם היינו מקבלים את טענת התובעים, לפיה יש ליתן תוקף להוראת הביצוע של משרד האוצר (ולא של משרד הבריאות), הרי שגם אז לא היה מדובר בהסכם קיבוצי, אלא בהסדר קיבוצי, אשר מעולם לא יושם.

 

23.        שאלת הנפקות של הסדר קיבוצי כזה נידונה על ידי בית הדין הארצי בפסק דין הסתדרות המהנדסים נ' שירותי בריאות כללית (עסק (ארצי) 1002/04).

 

24.        פסק דין זה דן בהסדר קיבוצי אשר לא יושם מעולם על ידי הצדדים, ונקבע בו כדלקמן:

 

"ככזה יש בו (בהסדר קיבוצי – ע.ו.) אלמנט הדומה לחוק. ככזה פרשנותו, כמו פרשנות הסכם קיבוצי, צריך שיתן משקל גם לתכלית האובייקטיבית. מעבר לכך מדובר בהסכם הקובע נורמות ביחסי עבודה ולא ביחסים מסחריים. דרישת תום הלב וההגינות, דרישת ההתחשבות ההדדית מוגברות. אין לאמר שמדובר בהסכם מסחרי רגיל לגביו התכלית הסוביקטיבית גוברת. זה אמנם לא הסכם קיבוצי אך זהו חוזה קיבוצי לכל דבר ועניין. זהו חוזה בין צדדים ליחסי העבודה הקיבוציים הקובע גם זכויות וחובות של העובדים."

 

וגם:

 

"הנה כי כן אנו דנים בהסדר קיבוצי שהוא הסכם לכל דבר, פרשנותו צריך שתיקח בחשבון הן את הכוונה הסובייקטיבית של הצדדים קיבוציים והן את התכלית האובייקטיבית והשפעתה על העובדים האינדיבידואליים. בענייננו אכן הוסכמו בין הצדדים הקיבוציים זכויות שתנתנה למהנדסים, אך אלו לא מומשו במשך תקופה של כארבע עשרה שנים ומאידך ניתנו להם זכויות שונות אחרות. בכך בוטלו בהסכמה שבהתנהגות הזכויות שנקבעו בהסכם 87'. "

 

25.        כמו בענין המהנדסים, גם בענייננו, הוראות הביצוע המפנות אל הסכם 77' (המכליל את בי"ח פלימן באיזור פריפריה א') מעולם לא יושמו, כאשר בפועל, הרופאים לא קיבלו תוספת פריפריה א'.

 

26.        אשר על כן ובהתאם להלכה הפסוקה, בבואנו לפרש את הוראות הביצוע, עלינו לקחת בחשבון את הכוונה הסובייקטיבית של הצדדים ואת התכלית האובייקטיבית של המסמך.

 

27.        לגבי הכוונה הסובייקטיבית – היות ופסק הבוררים והוראות הביצוע הינם מסמכים מאמצע שנות השמונים, והיות ולא העידו בפנינו עדים כלשהם אשר לקחו חלק בניסוחם של הסכמים אלו, הרי שהמקור העיקרי ממנו אנו יכולים ללמוד על הכוונה הסובייקטיבית של הצדדים הינו מהתנהגותם. העובדה שהתוספת מעולם לא שולמה לתובעים מלמדת אותנו, כי הצדדים לא התכוונו להחיל את תוספת הפריפריה על הרופאים בבית חולים פלימן. אשר על כן, גם לא קמה קול צעקה, בין ע"י הר"י ובין על ידי הרופאים בבית החולים, כאשר הזמן חלף והתוספת לא שולמה.

 

            נוסיף ונדגיש כי גם במהלך שנת 2000-2001 כאשר הר"י היתה מודעת לטענות רופאי בית החולים פלימן, לא עלה ענין זה ולא הוסדר במסגרת המו"מ הקיבוצי שהתנהל בשנה זו, ולא נתבקש כינוסה של ועדת מעקב בענין.

 

            עיין לענין זה בעדותו של מועלם בעמ' 12 שורות 23-30 לפרוטוקול וכן בעדותו של הרולד בר בעמ' 15 שורות 20-29 לפרוטוקול.

 

28.        לגבי התכלית האובייקטיבית אנו למדים ממספר מקורות - קודם כל מהשם שניתן לתוספת – "תוספת פריפרי". הגיוני בעניינו, שהשם שניתן לתוספת מעיד על המהות שלה – תוספת שניתנת לרופאים אשר עובדים בפריפריה ואשר מטרתה לפצות אותם בשל כך וכן לעודד רופאים אחרים לעבוד באזורי פריפריה.

 

              מיותר לציין בהקשר זה, כי בית חולים פלימן אינו נמצא בפריפריה, אלא ממוקם במרכז חיפה, וזאת בשונה ובמובחן מיתר בתי החולים בהם משולמת תוספת זו, לרבות פרדס חנה ובאר שבע.

 

              בהקשר זה נציין עוד, כי איננו מסכימים עם טענת התובעים, לפיה התוספת היתה אמורה לפצות אותם בגין עבודה בענף רפואי פחות מבוקש (גריאטריה), שכן בגין העבודה בענף זה, משולמת להם תוספת אחרת לגמרי.

 

              מקור נוסף ממנו אנו למדים על התכלית האובייקטיבית, הינו מההסכם הקיבוצי מיום 7.8.91 אשר דן אף הוא בתוספת פריפריה ואשר אינו מכליל את בי"ח פלימן ברשימת בתי החולים הזכאים לתוספת זו. הגם שבהסכם 91' נרשם שאין בו בכדי לפגוע בתוספת הפריפריה המשולמת לפי פסיקת הבורר, הרי שניתן ללמוד ממנו, כי הצדדים לא היו בדיעה שרופאי בית חולים פלימן זכאים לתוספת פריפריה.

 

29.        מבלי לגרוע מהאמור לעיל ולמען הסר כל צל של ספק נציין עוד, כי גם אם היינו משתכנעים מטענת התובעים לפיה הם זכאים לתוספת פריפריה מתוקף של הסכם קיבוצי, גם אז - לא היינו נעתרים לתביעה, וזאת לאור עקרון תום הלב.

 

30.        לפי כללי הפרשנות החלים כיום על הסכמים קיבוציים, יש לפרש הסכמים על פי הפרשנות התכליתית (הנותנת ביטוי לאומד דעתם של הצדדים) ולא בצורה מילולית.

            ראה: דב"ע 400022/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, עבודה ארצי, כרך לב (2), 161.

               דב"ע נז 3-104 הקר מלכה ואח' נ' החברה לפיתוח חוף ים המלח חבל סדום ערד בע"מ, עבודה ארצי, כרך לא (2) 67.

 

31.          כפי שפירטנו לעיל, אנו בדעה, כי לא היתה כוונה לשלם לתובעים תוספת פריפריה, ועל כן, גם אם להוראות הביצוע היה תוקף של הסכם קיבוצי (וכפי שקבענו לעיל – אין להן), הרי שהכללת בי"ח פלימן כבי"ח באיזור פריפריה א' נרשמה בטעות.

 

32.        פסק דין איי.די.איי טכנולוגיות בע"מ  דן בעניין דומה לענייננו.

             עב 400050/98 (ת"א) הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' איי.די.איי טכנולוגיות בע"מ, עבודה אזורי, כרך י', 694.

 

33.          באותו מקרה נקבע בהסכם קיבוצי, כי על העובדים במפעל לקבל יום חופש נוסף מעבר למה שסוכם בין הצדדים בפועל. לאחר מספר שנים בהם ההסכם לא יושם, פנתה ההסתדרות וביקשה ליישם הסכם זה. בית הדין האיזורי (כב' הש' לקסר) דחתה את התביעה וקבעה:-

 

"עקרון תום הלב, המוכר כעקרון על בדיני חוזים בכלל ובחוזי העבודה בפרט, חולש בין היתר גם על יחסי העבודה הקיבוציים ועל פרשנותם של הסכמים קיבוציים...

התרשמנו, כי המבקשת במקרה דנן נהגה שלא בתום לב בדרישתה מן המשיבה להעניק לעובדים יום חופשה שנתית נוסף וזאת על יסוד פרשנות מילולית בלבד ללשון הסעיף.

המבקשת ניצלה טעות בניסוח הסעיף בהסכם 92 על מנת לקבל הטבה שאינה זכאית לה. יש בכך משום חוסר תום לב שאינו עולה בקנה אחד עם כוונת הצדדים."

 

34.        כמו בפסק איי.די.איי, גם בענייננו, נראה כי התובעים מנסים לנצל חוסר בהירות הנובע ממסמכים לא ברורים, הכוללים קישורים רבים מדי, וכן מהזמן שחלף, על מנת לקבל הטבה שאינם זכאים לה. יש בניסיון זה משום חוסר תום לב, שאינו עולה בקנה אחד עם כוונת הצדדים, כפי שיושמה במהלך השנים.

 

סוף דבר

 

35.        לאור האמור לעיל – התביעה נדחית.

 

36.        בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

 

37.        הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

 

ניתן היום ב' בשבט, תשס"ו (31 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.

 

עפרה ורבנר - שופטת

 

נציג עובדים-מר אסחאק

 

 

000479/02עב 710 אלונה זרגריאן