בית הדין הארצי לעבודה

בשא000803/05

החלטה

המבקשות	1. קלאב הוטלס איטרנשיונאל (א.ק.ה.) בע"מ 2. אינטרקלאב בע"מ 3. אינטריון בע"מ	בעניין:
	נ ג ד
המשיבה	שלום אתי

1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (עב 1127/01). פסק הדין הומצא למבקשות ביום 30.8.2005. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה ביום 9.10.2005.

2. בפסק הדין נשוא הבקשה :

2.1. נקבע כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין המשיבה לבין מבקשת 2. טענתה של המשיבה כי נתקיימו יחסי עובד מעביד גם בינה לבין המבקשות 1 ו- 3 נדחתה על ידי בית הדין.

2.2. נתקבלה תביעתה של המשיבה לפיצויי פיטורים.

2.3. נדחתה תביעתה של המשיבה לפיצוי בגין עגמת נפש.

2.4. נדחתה תביעתה של המשיבה להפרשי שכר מינימום.

2.5. נדחתה תביעתה של המשיבה לדמי הבראה.

2.6. נתקבלה חלקית תביעתה של המשיבה לפדיון חופשה.

2.7. נדחתה תביעתה של המשיבה לגמול בעד עבודה בשבת.

2.8. נתקבלה תביעתה של המשיבה לדמי נסיעות.

2.9. נדחתה תביעתה של המשיבה לעמלות בגין עסקאות שבוטלו ולהפרשי עמלות.

2.10. נדחתה טענת הקיזוז של המבקשות.

3. המשיבה הגישה ביום 28.9.2005 ערעור על פסק הדין. ערעורה של המשיבה נסב על:

3.1. קביעת בית הדין לעניין זהות המעביד.

3.2. חישוב תקופת העבודה של המשיבה.

3.3. דחית התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש.

3.4. דחיית התביעה להפרשי שכר מינימום.

3.5. דחיית התביעה לגמול בעד עבודה בשבת.

3.6. דחיית התביעה לדמי הבראה.

3.7. דחיית התביעה להפרשי עמלות בגין עסקאות שבוטלו.

3.8. חישוב פדיון חופשה שנתית.

3.9. אי חיוב המבקשות בהוצאות משפט.

4. נימוקי הבקשה להארכת מועד הם:

4.1. מלכתחילה סברו המבקשות כי יש מקום להגשת ערעור בשני נושאים שבפסק הדין, אולם נתנו עדיפות לאינטרס של סופיות הדיונים, בהנחה שלא יוגש ערעור על פסק הדין על ידי המשיבה.

4.2. ערעור המשיבה הוגש ביום 28.9.2005, והומצא לב"כ המבקשות רק ביום 2.10.2005 בשעות הצהריים, ערב ראש השנה.

4.3. לאור הגשת הערעור על ידי המשיבה, השתנה מאזן האינטרסים של המבקשות, באופן המחייב תיקון הטעויות הגלויות בפסק הדין.

4.4. יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור, הן מחמת שיש לראות את סברתן של המבקשות כי לא יוגש ערעור כ"טעות", והן מחמת שתלוי ועומד ערעור המשיבה על פסק הדין.

4.5. מדובר באיחור קצר ביותר, וטרם נוצרה למשיבה צפייה סבירה לסופיות ההתדיינות, לנוכח הערעור שהוגש על ידה.

4.6. סיכויי הערעור טובים.

5. המשיבה התנגדה לבקשה מנימוקים אלה:

5.1. הבקשה הוגשה באיחור רב, תשעה ימים לאחר המועד האחרון להגשת ערעור, ושבעה ימים לאחר המועד בו נודע למבקשות כי המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין.

5.2. סיכויי הערעור קלושים, שכן מדובר בערעור על קביעות עובדתיות של בית הדין קמא.

5.3. אין מדובר במצב בו ערעור לא הוגש במועד עקב טעות בתום לב, אלא בהחלטה מודעת של המבקשות שלא להגיש ערעור. על המבקשות היה לברר אם בכוונת המשיבה לערער על פסק הדין, או לכל הפחות להגיש בקשה להארכת מועד בתוך המועד להגשת ערעור. לנוכח העובדה כי הערעור לא הוגש במועד עקב החלטה מודעת ולא עקב "טעות", אין תחולה לפסיקה לפיה ערעורה של המשיבה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור.

5.4. בהתאם לתקנות, צד שלא הגיש ערעור רשאי להגיש "ערעור שכנגד", עקב הגשת ערעור על ידי הצד שכנגד, ולא להגיש ערעור עצמאי.

6. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו". לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי במקרה הנדון יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור, מנימוקים שיפורטו להלן.

7. כעולה מהבקשה, הסיבה לאיחור הוא סברתן המוטעית של המבקשות כי המשיבה לא הגישה ערעור על פסק הדין, לנוכח העובדה שעד ליום 30.9.2005 לא הגיע לידיהן ערעור שהוגש על ידי המשיבה. אכן, בעבר, ההלכה היתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון

"כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה ..".

בש"א 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי ואח', דינים עליון סד 182.

וראו גם:

ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.

בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702.

גם מצב בו טעה בעל דין ביחס למצב העובדתי עשוי להוות במקרים מסוימים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור. לפיכך, מצב דברים בו טעה בעל דין ביחס לכוונת הצד שכנגד להגיש ערעור על פסק הדין עשוי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור.

לאמור לעיל יש להוסיף כי המשיבה תרמה לטעותן של המבקשות, בכך שהגישה את הודעת הערעור כמעט במועד האחרון להגשת ערעור, ולא המציאה את הודעת הערעור למבקשות במקביל להגשת הערעור לבית הדין, אלא רק יומיים לאחר מכן, במועד האחרון ממש להגשת ערעור.

8. באשר למידת האיחור: אמנם, המבקשות הגישו את בקשת רשות הערעור ביום 9.10.2005, שבוע לאחר המועד האחרון להגשת ערעור. אולם, בהתחשב בעובדה כי הודעת הערעור של המשיבה נתקבלה אצל ב"כ המבקשות ביום 2.10.2005 בשעות הצהרים, וכי שלושת ימי העבודה לאחר מכן היו ימי חג ראש השנה (5/10 – 3), ולאחר יום עבודה אחד (6/10) חל סוף שבוע (8/10 – 7), הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך זמן סביר לאחר שנתבררה למבקשות טעותן.

9. קיומו של הליך אחר – ערעור המשיבה על פסק הדין: כאמור, המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין. בהתאם לפסיקה, קיומו של ערעור תלוי ועומד על פסק הדין מהווה גם כן "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור.

עא"ח (ארצי) 1011/01 פטלוק משה נ' אגודת בני יהודה תל אביב (עבודה ארצי לג (89) 28).

עא"ח (ארצי) 1005/02 קובטי הישאם ואח' נ' מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת (עבודה ארצי לג (60) 33.

בש"א (ארצי) 1111/04 דר' אמעל ביאעה נ' בית ספר טרה סנטה 2000.

10. סיכויי הערעור: לאחר עיון בפסק הדין נשוא הבקשה ובהודעת הערעור, נראה לי כי אין לקבל את טענת המשיבה כי מדובר בערעור חסר סיכוי, ולכן אין לדחות את הבקשה להארכת מועד בנימוק של העדר סיכויי ערעור.

11. סוף דבר: מכל הנימוקים לעיל, הבקשה להארכת מועד מתקבלת. ככל שלא שולמה אגרה בגין הערעור, המבקשות יסדירו תשלום אגרה נוספת בגין הערעור בתוך 10 ימים מהמועד בו תומצא להן החלטה זו. בכפוף לתשלום האגרה כמפורט לעיל, המזכירות תרשום את ערעור המבקשות.

ניתנה היום, 6.12.2005, בהעדר הצדדים.

לאה גליקסמן, רשמת