|
עע
000122/05 |
|
|
|
|
המערער
|
|
|
|
|
המשיב
|
"זיג זג" שרותי דיוור בע"מ
|
|
|
|
|
בפני: סגנית הנשיא אלישבע ברק – אוסוסקין, השופט שמואל צור,
השופטת ורדה וירט-ליבנה נציג
עובדים מר אליהו בן-גרא, נציג
מעבידים מר דורון טמיר |
השופט שמואל צור
1. המשיבה הינה חברה העוסקת במתן שרותי שליחויות.
המערער הועסק בשרותה של המשיבה בתקופה 13.10.99 – 14.5.01 (כשנה וחצי) בתפקיד של
מפעיל שליחים ומאז חודש יוני 2000 בתפקיד של מנהל סניף.
2. המערער
פוטר מעבודתו לאלתר בעקבות ארוע בו קילל וגידף את נציג אחד הלקוחות המרכזיים של
המשיבה.מדובר בשיחת טלפון שהתקיימה בין המערער לבין מזכירת יו"ר בנק המזרחי
במהלכה המערער "הפריח קללה לחלל האוויר" ואמר לה בטלפון ביטויים שלא מן
הראוי לחזור עליהם כאן. המערער טען כי עובדת הבנק הטרידה אותו וכי הוא סבר שהיא לא
שומעת את דבריו, אך עדותו לא עשתה רושם אמין על בית הדין האזורי. על כל פנים- כך
קבע בית הדין - לא היה בהסבריו של המערער כדי להצדיק את התנהגותו החריגה והחמורה.
3. בעקבות
פיטוריו שילמה המשיבה למערער, לפנים משורת הדין, סכום של 19,494 ש"ח. סכום זה
כלל 7,000 ש"ח כהודעה מוקדמת, 1,132 ש"ח פדיון חופשה, 824 ש"ח דמי
הבראה ו- 10,464 ש"ח פיצויי פיטורים. בבית הדין האזורי הגיש המערער תביעה
לתשלום 30,426 ש"ח בניכוי הסכום ששולם לו (כ-11,932 ש"ח) בקשר לאותם
רכיבי שכר ששולמו לו ובתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
4. בית
הדין האזורי (השופטת נטע רות ונציגת ציבור ח. קפלינקוב - תיק ע"ב 7754/01) דחה את תביעת המערער. בית הדין האזורי
קבע כי המערער זנח את תביעתו לדמי הבראה ולא הוכיח את תביעתו לפדיון חופשה (סעיפים
9-10 לפסק הדין). אשר לתביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, קבע בית הדין
האזורי כי פיטוריו של המערער נעשו עקב התנהגותו החמורה המצדיקה – בנסיבות העניין –
פיטורים תוך שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. בית הדין ראה חומרה היתירה
בהתנהגותו של המערער בשל מעמדו כעובד בכיר. בית הדין ציין כי המערער קיבל מן המשיבה,
לפנים משורת הדין, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת וכי גם לשיטתו של המערער – לו
היו מתקבלות טענותיו – היה מגיע לו פיצויי פיטורים בסכום של 13,567 ש"ח
והודעה מוקדמת בסכום של 8,379 ש"ח (סך הכל 21,946 ש"ח) לעומת סכום של
17,646 ש"ח ששולם לו בפועל בגין שני רכיבים אלה. בכל מקרה, כך קבע בית הדין
האזורי, בשל התנהגות המערער היתה המשיבה זכאית להפחית את פיצויי הפיטורים וההודעה
המוקדמת לכדי הסכום ששולם לו בפועל בגין רכיבים אלה (סעיף 17 לפסק הדין).
5. בערעור
טוען המערער כי נסיבות פיטוריו אינן מהווות עבירת משמעת חמורה המצדיקה שלילת
פיצויי פיטורים או תשלום פיצויים חלקיים. לדבריו, מדובר במעשה חד פעמי שאין בו כדי
להאפיל על תפקודו התקין במהלך עבודתו. לטענתו, המשיבה לא הוכיחה שנגרם לה נזק
כתוצאה ממעשיו. אשר לקביעת השכר הקובע טוען המערער כי יש לחשב את שכרו לפי תפקידו
האחרון ולא לפי שתי תקופות נפרדות. עוד טוען המערער כי החל מחודש ספטמבר 2000
הועלה שכרו לכדי 7,000 ש"ח לחודש ואין מדובר – כגירסת המשיבה – בתשלום עבור
משרה נוספת. כן טוען המערער כי שגה בית הדין בקובעו כי רכיב הבונוס ששולם לו אינו
צריך להילקח בחשבון זכויותיו. המערער משיג גם על דחיית תביעתו לחופשה שנתית ועל
חיובו בהוצאות.
המשיבה
תומכת בפסיקת בית הדין האזורי.
6. הדיון
בערעור התקיים בדרך של סיכומים בכתב.
7. לאחר
שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית
הדין האזורי מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה, תשנ"ב – 1991.
בית הדין האזורי שמע את העדויות שבאו בפניו, הניח תשתית מבוררת לפסיקתו ויישם
כהלכה את הוראות הדין הנוגעות לעניין.
8. בחינת
נסיבות פיטוריו של המערער מעלה כי הוא כשל כשלון חרוץ בהתנהגותו כלפי לקוח בכיר של
המשיבה. גם אם נניח – לטובת המערער - כי התפרצותו כלפי מזכירת יו"ר
דירקטוריון בנק המזרחי והקללות הנמרצות והבוטות שהשמיע כלפיה היו ארוע חד פעמי, גם
אז נעלה מספק כי מדובר באירוע חמור ביותר המצדיק פיטורים תוך שלילת פיצויי פיטורים
ושלילת הודעה מוקדמת. המערער עבד בחברה המעניקה שרות ללקוחותיה. ביחסים בין נותן
שרות לבין לקוח מקובל ש"הלקוח צודק" ועל כל פנים, גם אם סבור נותן השרות
שבמקרה מסוים הלקוח "אינו צודק" – אין לו הרשות לפתוח חרצובות לשונו
ולהשתלח בלקוח בסגנון בוטה של שוק. יחסי נותן השרות והלקוח הם עדינים ושברירים
ומחייבים נקיטת גישה אחראית מצד עובדי נותן השרות כלפי לקוחו.שמו הטוב של נותן
השרות והמוניטין שלו הם ההולכים לפניו ופגיעה בשני אלה היא קשה ועלולה לפגוע
בקשריו העסקיים. בית הדין האזורי ציטט מדבריו של מנהל המשיבה מהם עולה כי הארוע
היה טראומטי, וממשיך ללוות את המשיבה ביחסיה עם בנק המזרחי. בנסיבות אלה רשאית
היתה המשיבה לא רק לפטר את המערער לאלתר אלא גם לשלול ממנו את מלוא פיצויי
הפיטורים המגיעים לו ואת התשלום בגין הודעה מוקדמת.
9. ואמנם,
המשיבה פיטרה את המערער ועל כך אין הוא משיג. יותר מכך, המשיבה שילמה למערער,
לפנים משורת הדין, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בסכום של כ-17,000 ש"ח.
כפי שציין בית הדין האזורי, בצדק, גם אם היה מגיע למערער סכום כלשהו מעבר למה
ששולם לו - כי אז היתה המשיבה זכאית להפחית את סכום הפיצויים לכדי הסכום ששולם לו
בפועל. בנסיבות אלה המערער אינו זכאי לתבוע כל סכום מעבר למה ששולם לו ולכן בדין
נדחתה תביעתו.
10. משעה שנקבע
כי המערער אינו זכאי לפיצויי פיטורים מעבר למה ששולם לו בפועל, אין כל נפקות
לטענותיו בדבר חישוב רכיבי שכרו ועניין זה הופך תיאורטי גרידא.
11. המערער מלין
על דחיית תביעתו לפדיון חופשה, אך הוא לא הוכיח תביעה זו בבית הדין האזורי ואנו לא
מתערבים בקביעה זו של בית הדין. אשר לפסיקת הוצאות – משעה שנדחתה תביעת המערער היה
מקום לחייבו בהוצאות ושאלת גובה החיוב
הוא דבר הנתון בדרך כלל לשיקול דעת ערכאת הדיון ובמקרה זה איננו מוצאים
מקום להתערב בכך.
12.
הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה בערעור בסכום של 4,000 ש"ח.
ניתן היום ל' בניסן תשס"ה (9 במאי 2005) בהעדר
הצדדים.
|
השופטת ורדה וירט-ליבנה |
|
השופט שמואל צור |
|
סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין |
|
נציג מעבידים מר דורון טמיר |
|
נציג עובדים מר אליהו בן-גרא |