|
ברע000559/07 |
|
|
|
|
עמישב שירותים בע"מ המבקשת
זנדל סרגיי המשיב
ה ח
ל ט ה
1. לפני
בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופט אלכס קוגן, עב
924/07) מיום 24.6.2007 בה נדחתה בקשת המבקשת לסילוק על הסף של בקשת המשיב לאישור
תובענתו כתובענה ייצוגית.
2. המשיב
הגיש תביעה לבית הדין האזורי לתשלום זכויות המגיעות לו, לטענתו, מכוח הסכם קיבוצי
הכללי מיום 12.7.1972, אשר הורחב בצו הרחבה ביום 31.12.1973. ביום 7.3.2007 הגיש
הוא בקשה לאשר את הגשת התובענה כתובענה ייצוגית. לטענת המבקשת, ביום 29.3.2007
העבירה היא למשיב המחאה בגובה מלוא סכום תביעתו, וזאת מבלי להודות בטענות המשיב
ורק על מנת לחסוך בהוצאות משפטיות.
ביום 12.4.2007
הגישה המבקשת בקשה לסילוק על הסף של בקשת המבקש לאישור התובענה שלו כתובענה
ייצוגית, מן הטעם שהנושא שבמחלוקת בא על פתרונו עם העברת התשלום אליו, ולא עומדת
לו עוד עילת תביעה אישית כנגדה.
בית הדין האזורי
דחה את הבקשה, מן הטעם שקבלתה תרוקן מתוכן את חוק תובענות ייצוגיות,
התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). זאת, באשר כל עת שתוגש
בקשה לאישור תובענה כייצוגית על ידי פלוני, תשלם הנתבעת לפלוני את מלוא סכום
תביעתו האישית – סכום שהינו בדרך כלל קטן וזניח במקרים כאלו, וכך לעולם לא יימצא
היחיד שיוכל לייצג עניינם של רבים.
3. במסגרת
בקשת רשות הערעור, טוענת המבקשת כי בקשתה מבוססת "רובה ככולה, על פסיקתו
של בית הדין הארצי הנכבד אשר פסק כבר כי אין לאשר תובענה ייצוגית אם הנושא
שבמחלוקת מצא את פתרונו מבחינת התובע". פסק הדין אליו מפנה המבקשת בבקשתה
הינו דב"ע נג/122-3 משה בכר ואח' – בנק לאומי לישראל בע"מ,
פד"ע כז 143 (להלן: פרשת בכר). לטענתה, מפסק דין זה עולה כי "מרגע
שהמבקש קיבל את המגיע לו, לטענתו, תביעתו מוצתה ואין מקום כלל לדון בבקשה לאישור
התביעה כייצוגית".
4. לאחר
שעיינתי בכלל החומר שהונח לפני במסגרת הבקשה, ונתתי דעתי לטיעוני המבקשת, נחה דעתי
כי דין הבקשה להידחות.
עיון בפרשת
בכר מלמד כי באותו מקרה לא נידונה שאלת אישור התובענה כייצוגית. וכך אומר
השופט (כתוארו אז) אליאסוף באותה פרשה:
"מבלי
שנתייחס לסוגיית התביעה הייצוגית ומתי ובאילו תנאים יש לאשרה נראית לנו קביעתו של
בית הדין האזורי..."
על
כן, לא ברור כיצד מבססת המבקשת את בקשתה על מקרה זה. זאת ועוד. פרשת בכר נידונה
שנים רבות טרם חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, אשר הסדיר את הנושא מבחינה נורמטיבית.
משכך, לא מצאתי טעות משפטית או אחרת המצדיקה מתן רשות ערעור על החלטת בית הדין
האזורי.
5. סוף
דבר – הבקשה נדחית.
משהמבקשת
ביססה את בקשתה על פסק דין אשר במפורש הבהיר שאינו קובע הלכה לעניין אישור תובענה
ייצוגית, מצאתי לנכון לחייב אותה בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ש"ח.
סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום
התשלום בפועל.
ניתנה, בהעדר הצדדים, היום, כ"ו אלול, תשס"ז
(9 בספטמבר, 2007), ותישלח לצדדים.
סטיב
אדלר, נשיא