בית הדין הארצי לעבודה

עע 001156/00

עע 001157/00

בתיה גרינבלט ו-15 אחרים

זאב פוגל

עליזה גבאי

דוד אלבס

אריה כץ המערערים בעע 001156/00

זידאן זידאן

שושנה כרמי

ניצה איכנבאום המערערים בעע 001157/00

ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (בפירוק) המשיבה

בפני סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין, השופט עמירם רבינוביץ, השופטת נילי ארד,

נציג ציבור מר עמירן בן עמי, נציג ציבור מר הלל דודאי

בשם המערערים בערעור עע 001156/00: עו"ד בני כהן

בשם זידאן זידאן: בעצמו

בשם המערערים 2-3 בעע 001157/00 : עו"ד גד כרמי

בשם המשיבה: עו"ד עזי מור; עו"ד יהונתן פסי; עו"ד צוריאל לביא (המפרק)

פ ס ק ד י ן

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

אגודה שיתופית נמצאת בהליכי פירוק. מונה לה מפרק מפעיל על ידי רשם האגודות השיתופיות. האם כאשר אגודה שיתופית נכנסת להליכי פירוק, מחייב הדבר את בית הדין לעבודה לעכב את ההליכים המשפטיים המתנהלים בפניו כנגד האגודה השיתופית או האם נכון ואפשרי משפטית וראוי עניינית להמשיך בהליכים גם בבית הדין לעבודה.

שני הערעורים שבפנינו הם ערעורי עובדים של ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ על פסק דינו של בית הדין האזורי, השופטת הראשית ורדה וירט לבנה ונציגי הציבור מר אפרים דורשט ומר משה שמר (עב' 300390/96). בית הדין האזורי קיבל את בקשת ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (בפירוק) לעכב את הדיון בתביעות שהוגשו על ידי המערערים בבית הדין האזורי ולבררן בפני המפרק המפעיל. השאלה המשפטית לה נדרש בית דין זה הינה אפוא האם כאשר אגודה שיתופית נכנסת להליכי פירוק, על בית הדין לעבודה לעכב את ההליכים המשפטיים המתנהלים בפניו כנגד האגודה השיתופית.

העובדות הצריכות לעניין

ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ היא אגודה שיתופית שהוקמה בשנת 1934, סמוך לאחר פרסום פקודת האגודות השיתופיות. עיסוקה המרכזי הוא ביקורת חשבונות של חבריה ושל גופים הקשורים אליהם בענייני הקואופרציה. באגודה מעל 1,200 חברים, ביניהם האגודות להתיישבות חקלאית וקהילתית על כל סוגיה – קיבוצים, מושבי עובדים, מושבים שיתופיים וישובים קהילתיים, תנועות ההתיישבות עצמן ותאגידים שבשליטתם של הקיבוצים והמושבים. כן חברות בה אגודות שיתופיות דוגמת אגודות לשיווק וארגוני קניות. חברי האגודה הינם לקוחותיה, כאשר האגודה מספקת להם שירותי ביקורת וראיית חשבון תמורת תשלום על ידי החברים -הלקוחות.

עקב מצבה הכלכלי הירוד ויחסי העבודה המעורערים ששררו באגודה ניתן צו פירוק כנגד האגודה. ביום 10.11.94 מינה רשם האגודות השיתופיות "מפרק מפעיל" לאגודה. צו הפירוק פורסם ברשומות ביום 24.11.1994. בעקבות החלטת מינוי מפרק מפעיל לאגודה הוגשו לשר העבודה והרווחה המוסמך לדון בעניין מכוח סעיף 51 לפקודת האגודות השיתופיות, שני עררים על עצם תוקפו וחוקיותו של צו הפירוק. האחד על ידי ועד חברי האגודה יחד עם מספר עובדים והשני על ידי מר זידאן, עובד לשעבר של האגודה. העררים הללו נדונו בפני היועץ המשפטי של משרד העבודה והרווחה, עו"ד יצחק ברק, לו אצל שר העבודה את הסמכות לדון בנושא זה. העררים נדחו על ידו ביום 15.2.1995. מר זידאן הגיש עתירה לבית הדין הגבוה לצדק כנגד החלטת היועץ המשפטי של משרד העבודה (בג"ץ 1409/98). העתירה נמחקה. בית הדין הגבוה לצדק חיווה את דעתו כי אין להתערב בהחלטה בעניין הפירוק. העובדים הופנו להליך בפני רשם האגודות השיתופיות בנוגע לשאלת כיסוי חובות האגודה.

בשנים 1995-1996 הוגשו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו תביעות כנגד ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ על ידי המערערים ועובדים נוספים. תביעותיהם של העובדים כנגד מתן צו הפירוק נדחו. בקשת המפרק המפעיל לעכב את ההליכים התקבלה.

בערעורים הנדונים בפנינו עתה מבקשים המערערים כי נורה לבית הדין להמשיך בניהול תביעותיהם כנגד ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ למרות צו הפירוק ומינויו של מפרק מפעיל.

בעת הדיון בפנינו פנינו לרשם האגודות השיתופיות על מנת שיודיענו אם מקובל עליו לאפשר לעובדים לקיים דיון בעניין הוכחות החוב שלהם בפני בית הדין לעבודה ולא במסגרת הוכחת החוב למפרק.

רשם האגודות השיתופיות דחה את פנייתנו. הרשם הודיענו שהוא בחן את המלצתנו והגיע למסקנה כי

איני מוצא אפשרות להיעתר להמלצה זו. עיכוב הליכים משפטיים שנוקטים נושים מכל סוג שהוא בהליכי פירוק הנו אחד מהעיקרים היסודיים ביותר של דיני פירוק תאגידים ולמעשה של הליכי חדלות פירעון באופן כללי, מתן אפשרות לנושים לתבוע את הגוף חדל הפירעון באופן כללי מתן אפשרות לנושים לתבוע את הגוף חדל הפירעון בערכאות שיפוטיות שונות במקביל להתנהלותו של הליך חדלות פירעון מעקרת חלק ניכר מהרציונל העומד בבסיס הליכי הפירוק עצמם. רציונל זה שענינו ריכוז מסוג הנכסים (שעל פי רוב הינה מועטה ביחס לנושים) וחלוקתם בין הנושים השונים, לאחר שתביעות הרוב של כולם הוכרעו בהליך אחיד יעיל חסכוני ושוויוני, עלול להיפגע גם בהיבט היעילות גם בהיבט השיוויון. אי ריכוז הוכחות החוב כולן בפני ערכאת הפירוק עלול לגרום נזק מהותי להליך הפירוק ולפגוע בסופו של דבר בכלל הנושים.

לעיקרון מהותי זה של עיכוב ההליכים השיפוטיים בהליכי חדלות פירעון ישנם חריגים מועטים ביותר והמקרה שהוצג בפני אינו נכנס למי מהם. יתר על כן, במקרה הנוכחי, העתרות לבקשתם של אותם עובדים שהופיעו בבית הדין לעבודה עלולה לפגוע ישירות בכל העובדים האחרים (מעל 100 במספרם), שבאופן טבעי מעוניינים בהכרעה מהירה ושוויונית בהוכחות החוב שלהם, ושעמדתם לא הובהרה כלל בפני בית הדין הנכבד וכן גם בנושים אחרים.

המדינה הודיעתנו כי למיטב ידיעת הרשם פעל המפרק בהתאם להחלטתו והכריע בהוכחות החוב של מירב העובדים, ובפרט של המערערים שבפנינו.

ביום 17.9.2002 הגיש המפרק נתונים לבית הדין הארצי לעבודה בצירוף בקשה כי בית הדין יורה על הפסקת ההליכים מאחר וביני לביני נעשה אישור הסדר נושים. המערערים בתגובה התנגדו לעיכוב ההליכים בבית דין זה ועמדו על כך כי ערעורם יוכרע לגופו.

טענות המערערים בערעור 001156/00

המערערים טוענים כי הם הגישו את תביעותיהם לתשלום שכר, רכיבים נוספים ופיצויי פיטורים, היינו, לזכויות סוציאליות לבית הדין האזורי לפני שניתנה ההחלטה בערר על החלטת הרשם ליתן צו פירוק וצו הפירוק נכנס לתוקף. לטענתם גם אם צו הפירוק הוא בעל תוקף הרי הוא נכנס לתוקפו רק ביום 31.12.1997, המועד בו דחה היועץ המשפטי של משרד העבודה את הערר שהגיש מר זידאן על החלטת רשם האגודות השיתופיות ליתן צו פירוק. המערערים טוענים אם כן שקביעת בית הדין האזורי לפיה תביעות המערערים הוגשו לאחר שצו הפירוק נכנס לתוקפו, בטעות יסודה. את טענתם סומכים המערערים על סעיף 46 לפקודת האגודות השיתופיות שכותרתו פירוק אגודות. סעיף קטן 4 לאותו סעיף קובע:

(4) הוגש ערעור בתוך שני חדשים, לא יקבל הצו תוקף עד אם נתקיים ע"י

הרשות שלפניה הוגש הערעור.

עוד טוענים המערערים כי אין לקבל את טענת ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ לפיה משדחה היועץ המשפטי של משרד העבודה את הערר יש ליתן לצו הפירוק תוקף רטרואקטיבי. המערערים סומכים טענה זו על סעיף 48 לפקודה הקובע את סמכויותיו של המפרק. סעיף 48(1) קובע:

(1) אם נתן הרשם צו עפ"י סעיף 46 או 47 לפירוקה של אגודה שיתופית,

ישמש המפרק הרשמי, בתוקף משרתו, כמפרק זמני, ויכהן בתפקיד זה

עד שיתמנה הוא עצמו או אדם אחר כמפרק, ועד שיוכל לשמש בתפקיד

זה: בתנאי שלעולם רשאי הרשם למנות, בצו שיתפרסם ברשומות, אדם

אחר שאינו המפרק הרשמי, כמפרק האגודה.

כן מפנים המערערים לפסק דינו של בית דין זה בגלגולו הראשון של הסכסוך שקבע:

מכאן שסמכויות אלו (לחקור בתביעות נגד האגודה) של מפרק תוקננה לו

רק משקיבל צו הפירוק לעסקים תוקף, ומתי הצו יקבל תוקף – רק

לאחר ההחלטה בערעור. מכאן שלא היה מקום להיענות לבקשה

לעיכוב ההליכים.

כן טוענים המערערים כי השאלה אם ניתן צו פירוק בר תוקף היא שאלה שהועמדה בהסכמה להכרעת בית הדין האזורי כשאלה מקדמית. בית הדין הגבוה לצדק מחק או דחה עתירה בנדון בהסכמה מבלי שהתקיים דיון לגופו בעניין תוקף צו הפירוק. העתירה בבג"ץ 6135/95 נדחתה מאחר ובאותו מועד טרם ניתנה ההחלטה בערר על צו הפירוק. העתירה בבג"ץ 1409/98 נמחקה מאחר ובמהלך הדיון התחייב המפרק לברר את סוגיית חבותם של חברי האגודה.

למערערים טענות רבות כנגד צו הפירוק. לפי הטענה ניתן צו הפירוק באופן מפלה ובחוסר סבירות קיצוני. אשר לסמכות בית הדין לדון בשאלה זו מבקשים המערערים כי נקבע שלבית הדין סמכות לדון בתוקפו של צו הפירוק כעניין שבגררא. הם גם טוענים כי אכן אין לבית הדין לעבודה סמכות ליתן סעד הצהרתי לביטול צו הפירוק, לא בתקיפה עקיפה ולא בתקיפה ישירה, אך לא זה הסעד שהם מבקשים. הם מבקשים את ביטול עיכוב ההליכים.

המערערים מבקשים אף להבחין בין צו פירוק שניתן על ידי הרשם, היינו, על ידי רשות מנהלית מובהקת, לבין צו פירוק שניתן על ידי ערכאה שיפוטית, בית המשפט המחוזי. לבתי הדין לעבודה הסמכות להתערב ולבחון את החלטותיהם של גופים מנהליים. לפי הטענה לאחר חקיקת חוקי היסוד בעניין זכויות אדם אין עוד מקום לפגוע בזכויות המערערים לבירור תביעותיהם נגד האגודה בבית הדין לעבודה.

טענה נוספת אומרת כי הגשת הוכחת חוב למפרק אינה מפקיעה את סמכות בית הדין האזורי לדון בתביעה. הגשת הוכחות החוב למפרק לפי תקנות האגודות השיתופיות הינה למען הזהירות בלבד. אין לקבוע כי הוכחת חוב מפקיעה תביעה שהוגשה בסמכות לבית הדין לעבודה. לעניין עיכוב הליכים בהליכי פירוק של אגודה שיתופית מתייחסים המערערים לדינים החלים על תאגידים שונים. סעיף 267 לפקודת החברות קובע כי משניתן צו פירוק לחברה או משנתמנה מפרק זמני אין להמשיך או לפתוח בכל הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט. כן יש לבית המשפט סמכות לעכב הליכים בפירוק מרצון בפיקוח בית המשפט (סעיף 347 לפקודת החברות). פקודת האגודות השיתופיות מאמצת בסוגיות מסויימות את הוראות פקודת החברות באשר לפירוק חברה. אולם אשר לשאר ענייני הפירוק טוענים המערערים כי הסתמכות בית הדין האזורי בפסק דינו על הלכות המתייחסות לפירוק חברות נוגדת את הוראות פקודת האגודות השיתופיות לפיה הפרוצדורה המחייבת קבועה בתקנות. הוראות חלק ו' לפקודת החברות לא תחולנה כשמדובר בפירוק אגודות שיתופיות. פקודת האגודות השיתופיות הקנתה לרשם האגודות השיתופיות סמכות לעכב פעולות הנוגעות לפירוק, אולם פקודת האגודות השיתופיות לא הקנתה לרשם האגודות השיתופיות או לגורם אחר סמכות לעכב הליכים משפטיים המתנהלים כנגד אגודה שיתופית בהליכי פירוק. אשר על כן, טוענים המערערים, המדובר בהסדר שלילי ולא בלאקונה. על פי ההסדר השלילי אין להחיל את הוראות פקודת החברות בעניין עיכוב הליכים משפטיים כאשר חברה מתפרקת. המערערים סומכים על פסק דינו של השופט מלץ בעניין מרקוביץ (ת.א. (ת"א) 2242/78 מרקוביץ נ. תדהר, פס"מ תשמ"ב (ב) 75, 78):

כל אימת שביקש המחוקק להורות כי בית המשפט חייב להפסיק הליך שלפניו (כמו בעניין פירוק חברה) או רשאי להפסיק הליך כזה (כמו בעניין פשיטת רגל) – עשה כן במפורש. אם אין הוראה כזו משמע שהמחוקק התכוון לכך שבית המשפט לא יהיה חייב ולא יהיה רשאי להפסיק הליך כזה.

המערערים מלינים גם על כך שהרשם מינה מפרק מפעיל. הם טוענים כי אין לרשם כל סמכות לכך משהוראות חלק ו' לפקודת החברות לא חלות על פירוק אגודות שיתופיות. טעה בית הדין האזורי עת לא דן בשאלת סמכותו של הרשם במינוי מפרק מפעיל. ההחלטה, לטענתם, על מינוי מפרק מפעיל חסרת סמכות באשר הפקודה אינה מסמיכה אותו לכך. אין מינוי מעין זה כלול בסעיף 46 הנ"ל הדן בפירוק אגודה שיתופית. מטרתו של הרשם במינוי מפרק מפעיל היא, לפי הטענה, לא לדאוג לנושים אלא להתחמק מתשלום לנושים ולהמשיך להפעיל את האגודה כעסק חי. הוראות הרשם בעניין מינוי מפרק מפעיל והסמכויות שהוקנו למפרק לא באו לידי ביטוי בהודעה שפורסמה ברשומות. הפרסום ברשומות אינו משקף את הצו האמיתי של הרשם בדבר מינוי מפרק מפעיל לצורך תפעול האגודה כעסק חי ושמירת חבריה. לא צויין בצו כי לכל מי שנפגע מההחלטה יש זכות לערער ובכך היתה הטעייה ופגם בצו שפורסם ברשומות. החלטת הרשם מהווה לדעת המערערים התערבות אסורה ביחסי העבודה. משהגיע הרשם למסקנה לפיה יש לשמר את פעילות האגודה השיתופית למען חבריה הוא מנוע מלפרקה ולפגוע בזכויות העובדים. אילו התבצע פירוק ניתן היה לממש את נכסי האגודה ובכך לשלם למערערים את המגיע להם. הדרך בו נקט הרשם עת מינה מפרק מפעיל טומן בחובו סכנה מוחשית לזכויות העובדים. מחד המפרק המפעיל ימשיך לתפעל את האגודה השיתופית כעסק חי ומאידך ימנע מהעובדים להגיש תביעות למימוש זכויותיהם. מינוי המפרק המפעיל נועד לעקוף את המכשול שנוצר בדמות הצורך בהסכמת ועד העובדים לתוכנית הבראה כזו או אחרת. אשר על כן החלטת הרשם על מינוי מפרק מפעיל ניתנה בחוסר סבירות קיצוני ונגועה בשיקולים זרים.

המערערים טענו גם רבות בשאלת הסמכות והדרך בו מונה המפרק המפעיל. משלדעתנו אין הדבר בסמכותנו ואף איננו סבורים ששאלה זו רלוונטית לערעור בפנינו, לא נרחיב בפירוט טעונים אלו. בקליפת האגוז נציין כי המערערים טוענים שאין להקיש מדיני החברות על דיני אגודות שיתופיות הן באשר לעיכוב הליכים, הן באשר למינוי מפרק מפעיל. אין גם מקום לבחון האם יש חיוניות בהמשך הפעלת האגודה. אין זה מענייננו בערעור זה. לא בית הדין בוחן את לגיטימיות צו הפירוק או ההחלטה לנסות ולהפעיל את החברה. אנו דנים בשאלה היחידה האם הפורום לבירור זכויותיהם של העובדים הוא בית הדין או בבית המשפט הדן בפירוק ובזכויות הנושים, כולל העובדים.

טענות המערערים בערעור 001157/00

טענתם של מערערים אלו היא כי פיטורי העובדים נעשו בחוסר תום לב באשר במקום 22 העובדים שפוטרו הועסקו כ-30 עובדים חדשים לאחר שמונה מפרק מפעיל. למעשה מדובר בהתייעלות על ידי הקטנת עלויות העבודה תוך פיטורי עובדים ותיקים והעסקת עובדים חדשים בעלות נמוכה. עוד טענו המערערים כי לא ריחפה על האגודה השיתופית סכנת בקשת פירוק על ידי נושים או חברי האגודה ואף הרשם לא ציווה בהחלטתו מיום 10.11.1994 על פירוק. ודוק. לא הוגשה בקשה על ידי הנושים לקיים הליך בדיקה לפי סעיף 44 לפקודת האגודות השיתופיות שמשמעותה בקשת פירוק על ידי נושים. בהחלטת הרשם לא מצויין או נטען כי היתה בפניו בקשה לערוך חקירה לפי סעיף 43 לפקודה שאף היא יכולה להוביל לפירוק. לא נטען בהחלטת הרשם כי הוגשה לו בקשה לפירוק על ידי שלושת רבעי חברי האגודה. לא נטען בהחלטה כי האגודה השיתופית אינה מקיימת את שירותיה הקבועים בסעיף 2 לפקודה. נהפוך הוא. מצויין בה כי עבודתה המקצועית של האגודה השיתופית נעשית באיכות טובה ומקצועית. לא נטען בהחלטה כי האגודה השיתופית נדרשה לשלם חוב ולא עמדה בו או שלא שילמה משכורות במועד וננקטו כנגדה הליכי הוצאה לפועל בגין חוב שלא שולם. עוד נטען כי מטרת הסמכת הרשם להורות על פירוק בסעיפים 47 ו-48(1) לפקודה הינה להביא לחיסול עסקיה של האגודה השיתופית ולביטול קיומה. משלא ניתנו לרשם סמכויות מפורשות בחוק, אין הוא רשאי ללמוד על סמכותו השיורית "יש מאין". אשר על כן, טוענים המערערים, לא היתה לרשם סמכות למנות מפרק מפעיל. הדרך הנתון לרשם לטפל במצבה הכלכלי של אגודה שיתופית הוא מינוי ועד ממונה כקבוע בתקנה 28א לתקנות האגודות. משקבע בית הדין האזורי כי טרם התקבלה החלטה סופית לפרק את האגודה אלא הוחלט על מסלול הבראה, יש לפעול בהתאם לסמכויות ההבראה הקבועות בדין בעניינו של ועד ממונה ולא לפי הסמכויות החלות בעת פירוק. אשר על כן לא היה מקום ליצירת הליך הבראה "יש מאין" שלא על פי הדין.

טעה בית הדין האזורי לטענת המערערים, בקביעתו כי עילתן של התובענות מושא הערעור אינה ביחסי עובד-מעביד אלא הן באות לתקוף באופן ישיר את תוקפו של צו הפירוק שניתן כנגד האגודה. טעות היא לאמר שהמערערים אך התעטפו באצטלה של עילה המצויה לכאורה בסמכות בית הדין. קביעה זו של בית הדין האזורי, אליבא דמערערים, שגויה היא. לטענת המערערים יש לבחון את מהות התביעה שעניינה קיום יחסי עובד-מעביד ולא את הסעד המבוקש.

גם מערערים אלו טוענים שלבית הדין סמכות שבגררא לדון בתוקפו של צו הפירוק מאחר וברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ פנתה בבקשה לעיכוב הליכים. בפנייתה זו היא הקנתה לבית הדין סמכות שבגררא. גם באשר להוכחת החוב שנזנחה טעה בית הדין בקובעו שהוכחת החוב שנזנחה לפני שקמה הסמכות בסעיף 48(3)(ג) לפקודה מפקיעה את זכות התביעה לבית הדין.

מעבר לכך לדעת המערערים שכר העבודה לא כלול בהוכחת החוב שהוגשה למפרק. המערערים סומכים טענתם זו על החלטתה של השופטת סמט (בש”א נה/1414-12):

בתאריך 8.1.95 הוגשה על ידי המשיב תביעת חוב למפרק שעניינה פיצויי פיטורין, ימי מחלה, והשתלמות וגמול השתלמות, תביעת חוב זו היא בנוסף לתובענה שהוגשה ע"י המשיב לבית הדין.

המערערים טוענים כי בעת מתן ההחלטה לא קיבל צו הפירוק עדיין תוקף, לא החל הפירוק, לא נולדה סמכות למפרק ולכן נסללה הדרך להגשת תביעות המערערים. הוכחות החוב, לדידם של המערערים, נזנחו עוד בטרם הובאו לפני המפרק ובטרם ניתנה סמכות למפרק. תביעתם של מר זידאן, גב' כרמי שושנה וגב' ניצה אייכנבאום הוגשה לבית הדין ביום 29.10.1995. המערערים טוענים כי במועד זה צו הפירוק עדיין לא קיבל תוקף וטרם החל הפירוק. לחילופין, טוענים המערערים, כי אם צו הפירוק אינו בטל, אזי מועד תחילת הפירוק לפי סעיף 46(4) לפקודה הינו המועד בו נדחה הערעור על תקפות צו הפירוק, היינו, 31.12.1997. גם לפי טענה חלופית זו הוגשו התביעות לבית הדין בטרם ניתן צו פירוק תקף.

לא מקובלת על המערערים הגישה לפיה כל ענייני הפירוק של האגודה השיתופית מצויים בסמכותו היחודית של הרשם. המערערים טוענים כי כאשר הרשם פועל לפי סמכותו בסעיף 48(1) סיפא לפקודה הוא מוציא את עניין הפירוק מפיקוחו של בית המשפט המחוזי ולוקח על עצמו את סמכויות הפיקוח על הפירוק. אף הם טוענים, כמערערים בתיק הראשון, כי אין להקיש מסעיף 267 לפקודת החברות או מסעיפים 20 ו- 22 לפקודת פשיטת הרגל המקנים סמכות ייחודית לרשם בענייני פירוק. אליבא דמערערים העדר הוראה מפורשת נועדה למנוע פגיעה בזכויות יסוד של נושים ולהבטיח את יומם בבית המשפט. אף המערערים בערעור זה סומכים את טיעוניהם על פסק דינו של השופט יעקב מלץ (ת.א. (ת"א) 2242/78 צבי מרקוביץ נ. תדהר) לפיו אין נושה יכול לפנות לבית המשפט לאחר תחילת הפירוק. עם זאת, תביעה שהוגשה לפני הפירוק שרירה וקיימת. פסק הדין אושר בערעור (ע"א 476/82 תדהר נגריה קואופרטיבית בע"מ (בפירוק) נ. צבי מרקוביץ, פ"ד לט(2) 813). לפי הלכה זו אין להפסיק תביעות שהיו תלויות ועומדות בבית הדין לעבודה טרם החל הפירוק. עוד טוענים המערערים לעניין זה כי כאשר אין הוראה פוזיטיבית של המחוקק המונעת גישה לבית הדין לעבודה כנגד אגודה שיתופית שקיים נגדה צו פירוק תקף, אין לסגור את שערי בית הדין לאחר תחילת הפירוק.

טענה נוספת למערערים והיא שהרשם לא פרסם ברשומות או בעיתון יומי את כוונתו להוציא צו פירוק לברית פיקוח, לא התקיים בפניו הליך שיפוטי או מעין שיפוטי או מנהלי תקין. הרשם לא הביא את כוונתו להוציא צו פירוק לידיעתם של 22 העובדים המפוטרים ולא נתן להם הזדמנות נאותה להשמיע את עמדתם עובר להוצאת הצו.

המערערים גם טוענים כי מדובר באגודה שיתופית וככזו היא בנויה על השתתפות חברי האגודה השיתופית בכיסוי הוצאות האגודה. אלו חבים בכיסוי הוצאותיה. לכן יהא לכל סכום שייפסק כיסוי מלא מעצם חובת חברי האגודה לשאת בהוצאותיה של האגודה.

המפרק קנה חזקה בכל נכסי האגודה ביום בו ניתן צו הפירוק ונכסים אלו אינם עוד בחזקת האגודה ולכן, טוענים הם, גם מבלי שבית הדין יעכב את ההליכים לא ייפגע עקרון הצדק החלוקתי ולא תהיה העדפת נושים.

טענות ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ

ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ טוענת כי אין בית הדין מוסמך לדון בתוקפו של צו הפירוק. לא רק לבית הדין לעבודה אין סמכות לכך. ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ טוענת כי אין גם אפשרות לערער על צו פירוק בבית משפט אזרחי מאחר וסעיף 51 לפקודת האגודות השיתופיות קובע כי על צו פירוק לפי סעיף 46 ניתן לערער בפני שר העבודה ועל כן אין לתקפו במישרין בבית הדין. שאלת תוקפו של צו הפירוק היא לעולם שאלה עיקרית ואין לדון בה כעניין שבגררא. כך נקבע הן בבית המשפט הגבוה לצדק בעניין זידאן (בג"צ 1409/98) והן בבית דין זה מפי הנשיא מנחם גולדברג (דיון מס' מח/158-3 דליה אבן ואחרים - אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ והיועץ המשפטי לממשלה, פד"ע כ 161). ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ טוענת גם למעשה בית דין באשר לתוקפו של צו הפירוק. תוקפו של צו הפירוק אושר על ידי הערכאות המוסמכות. כך נקבע בהחלטה מנומקת ומפורטת שניתנה על ידי היועץ המשפטי לשר העבודה והרווחה. עתירה לבג"ץ כנגד החלטה זו נדחתה.

ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ טוענת כי למרות שבפקודת האגודות השיתופיות אין הוראה דומה לזו שבפקודת החברות באשר לעיכוב הליכים, המסקנה המתבקשת והמתחייבת מההוראות הקיימות בפקודת האגודות השיתופיות ומתקנות האגודות השיתופיות (פירוק) הינה כי אף ערכאה מלבד זו הדנה בפירוק אינה מוסמכת לדון בתביעות נושי אגודה בפירוק. צו פירוק מחייב עיכוב הליכים. כך לפי ההלכה הפסוקה, כך מכוח שיקולי מדיניות שיפוטית ראויה. הפסיקה קבעה כי עם מתן צו פירוק אגודה שיתופית מעוכבים כל ההליכים, כולל אלו שהחלו לפני כניסת צו הפירוק לתוקף. מבחינת מדיניות, נכון הדבר מאחר ויש לשאוף למניעת החלטות סותרות בערכאות שונות ולחלוקה שוויונית והוגנת של נכסי התאגיד. על כן יש ליתן בידי הרשם את הפיקוח היחיד על פירוק האגודה. יש ללמוד מההסדרים המצויים בדיני החברות ובדיני פשיטת רגל. עיכוב הליכים הינו עקרון מנחה בכל דיני חדלות הפרעון. הן פקודת החברות, בסעיף 267 לפקודה (חוק החברות, ה'תשנ"ט – 1999) השאיר בתוקפן את הוראות פקודת החברות בעניין פירוק והן בפקודת פשיטת הרגל (סעיף 20(א)) קיים הסדר לפיו בחדלות פירעון מעוכבים כל ההליכים המשפטיים. הסדר זה כולל הן תביעות שהוגשו לערכאות שיפוטיות שונות והן תביעות עתידיות. לפי הטענה עקרון הצדק החלוקתי העומד ביסוד הליך הפירוק כהליך ריכוזי המתנהל לטובת כל הנושים ובעלי המניות מחייב למנוע את פתיחתן או המשך ניהולן של חזיתות משפטיות מחוץ להליך הפירוק.

ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ טוענת כי, בין אם מועד תחילת הפירוק הינו מועד מתן הצו, מועד פרסומו ברשומות או שתחילתו בתום חודשיים מפרסום הצו ברשומות כקבוע בסעיף 46 לפקודת האגודות השיתופיות, תוקף הפירוק הינו למפרע. שאם לא כן, אילו הצו היה מקבל תוקף ממועד פרסומו, היתה נוצרת תקופה של חודשיים בה כל נושה יכול היה להגיש תביעה. בית הדין האזורי נמנע אמנם מלהכריע מהו המועד המדוייק שייחשב כמועד תחילת הפירוק. עם זאת קבע בית הדין כי כל התביעות, למעט תביעתו של מר זידאן, הוגשו לבית הדין האזורי לאחר חלוף שלושה המועדים הללו. על קביעה עובדתית זו לא חלקו המערערים. בכך דחה בית הדין האזורי את הטענה לפיה יש לראות במועד מתן ההחלטה בערעור על צו הפירוק כמועד תחילת הפירוק. מועד מתן ההחלטה בערעור הינו מקרי ושרירותי.

נימוק נוסף לעיכוב ההליכים הוא, לטענת ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, כי לפי ההלכה הגשת הוכחת חוב למפרק מפקיעה את עילת התביעה. תובע אשר הגיש את תביעתו למפרק לא יוכל לפנות לבית המשפט. בענייננו הרוב המכריע של המערערים הגישו הוכחת חוב למפרק ולכן עילת תביעתם פקעה.

מסקנתו של בית הדין האזורי

כאמור קיבל בית הדין האזורי את בקשת ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (בפירוק) לעכב את הדיון בתביעות שהוגשו על ידי המערערים בבית הדין האזורי ולבררן בפני המפרק המפעיל.

בית הדין האזורי ניתח בהרחבה את מאפייניה של אגודה שיתופית. באשר לתקיפת סמכות הרשם למנות מפרק מפעיל קבע בית הדין כי אין לבית הדין סמכות לדון בסוגייה זו. עם זאת, קבע בית הדין האזורי כי לא נראה שהרשם חרג מסמכותו.

האם יש לדון בסוגיית תקפותו של צו הפירוק ואופן ניהול הפירוק

נתייחס תחילה לטענות משניות של המערערים. המערערים מבקשים כי נבחן את תקפות צו הפירוק. חוק בית הדין לעבודה קבע את סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בסכסוך היחיד. תכליתו היא לרכז בידי בית הדין לעבודה באופן ייחודי את הסמכויות הנוגעות ליחסי העבודה האינדיבידואליים. פירושו הפקעת סמכויות אלו ממערכת בתי המשפט האזרחיים. מאידך מציין החוק כי הוא לא בא לגרוע מהוראות כל דין לעניין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית (סעיף 24(1א) לחוק). התכלית היא כי כל ענייני פירוק חברות, אגודות שיתופיות ופשיטת רגל ירוכזו בידי ערכאה אחת. בפני ערכאה זו מוצגים כל האספקטים המשפטיים והכלכליים כמו גם כל הגורמים והאנשים המעורבים בדבר. כך יעלה בידי אותה ערכאה לאזן בין האינטרסים השונים תוך לקיחה בחשבון של הזכויות המשפטיות כמו גם האספקטים הכלכליים הכרוכים בדבר.

הדבר נדון בהליך קודם תוך שבית הדין נתן את דעתו לכל השאלות המשפטיות העולות - שאלת תקפותו של צו הפירוק, סוגיית פירוק אגודה שיתופית בהשוואה לפירוק החברות, שאלת גבולות סמכותו ושיקול דעתו של הרשם. הנשיא מנחם גולדברג פסק כי הסעד של בטלות צו הפירוק אינו בסמכותו של בית הדין לעבודה (דבע נו/13-2 ברית פיקוח לקואופרציה חקלאית - זידאן זידאן, עבודה ארצי כרך כט (3) 296):

... בקשת המשיב 1 כי בית^-הדין יצהיר שצו הפירוק "הינו צו בלתי חוקי, בטל מעיקרו ובלתי מחייב, מחמת שניתן בחוסר סמכות ו/או למטרה זרה ממטרת הסמכות ו/או בהליך בלתי חוקי ו/או שניתן בהליך שפגע בעיקרי הצדק הטבעי".

לבית^-דין זה, שסמכויותיו מוגדרות, סמכות לדון אך ורק בעניינים שבתחום סמכותו, ואין נושא זה, של תוקף צו פירוק של אגודה שיתופית, בגדר סמכותו.

נבהיר, כי לדעתנו אין לנו סמכות כזאת אף ב"סעד בגררא", כשם שאין לנו סמכות להצהיר על בטלות צו פירוק חברה שניתן על^-ידי בית^-המשפט המחוזי (דב"ע מח/158-3 אבן ואחרים – אל על בע"מ והיועץ המשפטי לממשלה).

...

(א) נקודת המוצא לדיוננו היא הוראת סעיף 24(א1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969, אשר זה לשונו:

"האמור בסעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מהוראת כל דין לעניין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית".

סעיף קטן(א) דן בנושאים אשר בהם סמכות ייחודית לבית^-הדין לעבודה.

(ב) סעיף 46(4) לפקודת האגודות השיתופיות קובע:

"הוגש ערעור [על צו הפירוק – מנחם גולדברג] בתוך שני חודשים, לא יקבל

הצו תוקף עד אם נתקיים ע"י הרשות שלפניה הוגש הערעור".

סעיף 48(3) לפקודה האמורה קובע:

"משקיבל צו לפירוק עסקים תוקף, תהא למפרק שנתמנה על ידי הרשם... הסמכות -

...

(ג) לחקור בכל התביעות נגד האגודה, ולהחליט בצו...".

(ג) מכאן שסמכויות אלה של המפרק תוקנינה לו רק "משקיבל צו פירוק

לעסקים תוקף", ומתי הצו יקבל תוקף – רק אחרי ההחלטה בערעור.

(ד) מכאן שלא היה מקום להיענות לבקשה לעיכוב הליכים, מהטעם שלא

ניתנה החלטה בערעור על החלטת הרשם, הדוחה את הערעור. תתקבל

החלטה המקבלת את הערעור – לא תהיה עוד עילה לבקש לעיכוב הליכים.

בדב"ע מה/2-3 גלעד כפכפי - כפר הנופש נביעות בע"מ נקבע:

.... אין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בערעורים על החלטת המפרק של אגודה שיתופית והסמכות נתונה לרשם האגודות השיתופיות.

...

נוסיף לזה את הוראת סע' 24(א1) לחוק בית הדין לעבודה, ואת העובדה שסמכות הרשם הינה יחודית ונגיע לתוצאה על פיה אין לבית הדין הסמכות לדון בתביעה שנדחתה על ידי המפרק.

העולה מכל האמור הוא כי לבית הדין אין סמכות ענינית לדון בתביעות העובדים.

אין על כן להתערב בקביעתו של בית דין האזורי כי בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתקפות הליכי הפירוק של האגודה שיתופית.

מעבר לאמור אין מקום לחזור ולדון בסוגיות אלו שנדונו והוכרעו בהליכים קודמים. בהליכים אלו נדונה סוגיית תוקפו של צו הפירוק. מאחורי הכלל של "מעשה בית דין" עומד הרעיון של סופיות הדיון. הוא נועד לשים קץ לדיונים משפטיים בין צדדים ולמנוע את הטרדתו של בעל דין על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק. סוגיה שהוכרעה נסתם עליה הגולל ובית המשפט לא ידון בה מחדש. אין מקום לשוב ולהתייחס לטענות המערערים באשר לניהול הליך הפירוק כמו גם לטענותיהם בנוגע לתוקף צו הפירוק.

לאחר הדיון בבית הדין האזורי נדון העניין בבית המשפט העליון כערעור אזרחי וכן כעתירה בבית הדין הגבוה לצדק (עא 02 / 9555; בג"ץ 7704/02 זידאן זידאן ותשעה אחרים נגד ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ ועו"ד צוריאל לביא, פ"ד נט(1), 538). השופט ג'ובראן קבע כי צו הפירוק שהוצא לאגודה הוא צו פירוק לכל דבר ועניין.

השופטת ורדה אלשייך, בהחלטה שאישרה הסדר נושים (פשר 1553/00) ציינה:

המתנגדים ערערו על עצם תוקפו וחוקיותו של צו הפירוק, וכאשר נדחה ערעורם בפסק דין ארוך, ומנומק שניתן על ידי נאצלו של שר העבודה, עו"ד יצחק ברק, עתרו לבג"צ. העתירה נמחקה, תוך שבג"צ מחווה דעתו במפורש כי אין להתערב בהחלטה, והמתנגדים נשלחו להליך בפני רשם האגודות בנוגע לשאלת כיסוי חובות האגודה. הליך זה טרם הסתיים עד עצם היום הזה.

.....

לרשות המתנגדים לא עומדת כל החלטה שיפוטית התומכת בטענתם כי הפירוק בטל מעיקרו, נהפוך הוא; אי לכך, כל עוד לא השתנה מצב דברים זה וכל עוד לא ניתן עיכוב ביצוע בערכאה המתאימה, הפירוק בעינו עומד על כל המשתמע מכך, כולל זכותו וחובתו של המפרק לחתור לקראת קבלתו ויישומו של הסדר נושים לאגודה.

כדין הקיש בית הדין האזורי לענייננו מדיני פירוק חברה כי החלטה בעניין פירוק חברה הינה החלטה מחייבת. לא יעלה על הדעת כי בית הדין לעבודה יחליט בשונה ממנה שהפירוק ומינוי המפרק כשירים למעט הנושא הנדון בבית הדין לעבודה (דב"ע מח/158-3 דליה אבן- אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, פד"ע כ 161). בעניין דליה אבן נדחתה הטענה כי תקפות צו הפירוק ומינוי מפרק זמני הינן סוגיות שבסמכותו הנגררת של בית הדין האזורי לעבודה. מקובלת עלינו אם כן קביעתו של בית הדין האזורי כי שאלת הסמכות לתת צו פירוק ותוקפו של הצו אינה שאלה המתעוררת בגררא. זוהי שאלה מקדמית שאם לא יעוכבו ההליכים יידרש בית הדין לדון ולפסוק בה.

הנה כי כן גם מהנימוק של סופיות הדיון ומהנימוק שאין זו שאלה שיש לדון בה כעניין שבגררא אין אנו צריכים לשאלת תקפותו של צו הפירוק. ברי אם כן כי אין אנו דנים גם בטענות המערערים באשר לשאלת חבות חברי האגודה לשאת בחובות המבקשת. שאלה זו מקומה בתחום דיני התאגידים, ודיני האגודות השיתופיות בפרט. אין חולק כי אינה בסמכות בית הדין.

ההיה מקום למנות מפרק מפעיל

בהחלטתו של רשם האגודות השיתופיות מיום 10.11.1994 להוציא צו פירוק לאגודה ולמנות לה כמפרק את עורך הדין צוריאל לביא, הורה הרשם לעורך הדין לביא להפעיל את האגודה כמפרק מפעיל. הרשם התרשם כי נעשו כל המאמצים האפשריים על מנת לפתור את המשבר בו האגודה היתה שרויה. הוא הגיע למסקנה כי חרף המצב הפיננסי החמור בו מצויה האגודה לא ניתן להגיע להבנה בין ההנהלה לעובדים בדבר מסגרת פעילות, שתאפשר את ייעול האגודה וייצובה תוך עמידה ביכולתה הכספית. הרשם קבע:

בנסיבות אלה ועל מנת לשמר את פעילות הברית, פעילות שהינה חיונית למגזר ההתיישבותי כולו, החלטתי להוציא צו פירוק לברית פיקוח ולמנות את עו"ד צוריאל לביא למפרק הברית ולהורות לו להפעילה כמפרק-מפעיל. הוראותיי למפרק הינן כי ימשיך ויפעיל את הברית כעסק חי ויפעל להמשך מתן שירותי ביקורת וראיית חשבון מטעם הברית לחבריה. המפרק מוסמך להעסיק עובדים או להפסיק העסקתם לפי שיקול דעתו, ובלבד שלא יהיה בכך לפגוע באיכותה של הפעילות החשבונאית המקצועית של הברית, והנני מורה לעובדי הברית לשתף עמו פעולה ולפעול יחד עמו להבראת הברית ולשיקומה.

.....

בתוקף סמכותי החוקית כגוף המוסמך לרישוי הברית לתפקידי ראיית חשבון הנני שב ומאשרר בזה את הסמכת הברית להמשיך ולתפקד גם לאחר מתן צו הפירוק כנותנת שירותי בקורת וראיית חשבון (כולל דיווחים לרשויות)...

על החלטה זו של הרשם הוגש ערר לשר העבודה והרווחה. השר אצל את סמכותו לדון בערר ליועצו המשפטי, עו"ד יצחק ברק. בהחלטתו הארוכה והמנומקת היטב מיום 31.12.1997 החליט היועץ המשפטי, עו"ד יצחק ברק, לדחות את הערר. על החלטתו זו הוגשה עתירה לבית הדין הגבוה לצדק (בג"ץ 1409/98). העתירה נמחקה תוך שנקבע בה כי אין להתערב בהחלטה על פירוק האגודה.

צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי אל לנו לדון בשאלה האם הרשם מוסמך למנות מפרק מפעיל. זוהי עיקר המחלוקת בין הצדדים והיא אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה. מעבר לדרוש ציין בית הדין האזורי כי לאחר עיון בטיעוני הצדדים הוא לא השתכנע כי הרשם חרג מסמכותו במינוי המפרק המפעיל.

אכן משאין בית הדין לעבודה מוסמך עוד לדון בתביעות העובדים נגד האגודה אין הוא מוסמך לדון בסמכותו של רשם האגודות השיתופיות למנות מפרק מפעיל לאגודה שיתופית. נציין כי גם לגופה של הטענה אין אנו מוצאים שהרשם חרג מסמכותו. תכלית מינוי מפרק מפעיל היא להמשיך בהפעלת האגודה. דרך זה מועיל הוא לאגודה, לחבריה ובודאי לעובדים. המחוקק אכן איפשר מינוי ועד ממונה. כך הדבר כשמדובר בחברות אינסולבנטיות. הסדרים רבים מאפשרים לשקם חברות. אלו הם יצירי הפסיקה. המטרה היא להמשיך ולהפעיל את התאגיד כעסק חי ולהבריאו תחת לפרקו. עמד על כך השופט דב לוין בע"א 673/87 סאלח ואח' נ' דורון כוכבי ואחרים (פ"ד מג(3) 57, בעמוד 68):

ככל שניתן להציל עסק מהתמוטטות יש לחתור לכך בזהירות ובאחריות אך תוך תעוזה ותושיה. ככל שמתאפשר חיסולו ההכרחי של עסק תוך כדי ניהולו כעסק פעיל חי ותוסס על ידי המפרק, הנאמן, כונס הנכסים, וזאת בהשגחת בית המשפט ובהדרכתו, כן יטב לנושים ולמשתתפים בחברה או לפושט הרגל כפרט. בעשיה כזו מממשים את תכלית החוק. בגישה האמורה, ככל שרק תהיה ישימה, בנסיבות המקרה, מקדמים תוצאה צודקת.

בעניין בנק המזרחי (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, 446) נקבע:

המדיניות הנכונה בטיפול בגופים עסקיים או בעלי עסקים הנוגעים למשבר כלכלי חמור היא לאו דווקא בחיסולה של החברה העוסקת בהכרזתו של בעל עסק כפושט רגל, אלא בשיקום העסק ובהבראתו ככל שהדבר ניתן (וראו גם ע"א 5827/90 נהריה, כפר שיתופי להתיישבות נגד יורשי קלופשטוק, פ"ד נ(4) 282; ע"א 673/87 סאלח נגד מפרק פרץ את איסר חברה לבניין והשקעות בע"מ (בפירוק), פ"ד מג(3) 57).

ראה גם חנה הרדוף, "זכויות עובדים בחילופי מעבידים בפירוק חברה ובכינוס נכסים", בעמוד 49.

אין נפקא מינה מבחינת המדיניות השיפוטית הראויה כאשר מדובר באגודה שיתופית. שלמה לנדרס במאמרו "היקש או מוקש - על מילוי החסר בתחום האגודות השיתופיות", הפרקליט מ(2) 484, 489, מציין כי מגמת הפסיקה הינה להחיל דינים כלליים של דיני החברות גם על האגודות השיתופיות:

תוך בחינה של הפסיקה עולה, כי על אף שבמקרים רבים מייחס בית המשפט חשיבות לייחודה של האגודה השיתופית, ניכרת בקרב השופטים נטייה להחיל עליה, על דרך ההיקש, כללים ועקרונות, שמקורם בדיני החברות.

אכן מדיניות שיפוטית לפיה עדיף להבריא את האגודה ולתפעלה כעסק חי מאשר לפרקה ראויה היא ויש להחילה גם על האגודות השיתופיות. מציין בית הדין האזורי:

הדברים הללו יפים לדעתנו בשינויים המחוייבים אף שעה שמדובר באגודה שיתופית. ברוח זו נחקק חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב – 1992, אשר מטרתו שיקום המגזר החקלאי, שחלק ניכר ממנו מאוגד כאגודות שיתופיות. אין סיבה שעקרונות אלה לא יחולו על כלל האגודות השיתופיות.

בעניינם של זידאן ואחרים עמד לאחרונה השופט סלים ג'ובראן בפסק דינו הנ"ל:

למרות שלא תמיד ניתן למנוע את חיסולה של חברה או אגודה שיתופית שנקלעה לקשיים, הרי שבמקרים מסוימים יש להסדר נושים יתרונות רבים על פני הפירוק, והוא עשוי לגרום לכך שהנושים יקבלו בסופו של דבר סכום גבוה יותר מן החברה או האגודה השיתופית וימנעו ממנה, מעובדיה ומצדדים שלישיים הפסד כספי והרס מקור הפרנסה. אין ספק שהדרך הקצרה, בעת חדלות פירעון, היא דווקא מתן צו לפירוקה של החברה. אין קל ופשוט בהליכי פירוק ופשיטת רגל מאשר לעצור ההתדרדרות ברגע מסוים ולממש את המעט שנותר ולחלק שיירים לנושים, שעל פי רוב מובטחים הם ובעלי זכות קדימה על חשבון הנושה הבלתי מובטח, חסר ההגנה. אולם קיצורי דרך שכאלו לעיתים קרובות מחטיאים את המטרה. הליך שכזה אינו תמיד הדרך הנאותה, לא מבחינה משפטית ולא מבחינה כלכלית. לא זו הייתה כוונת המחוקק ולא זו הדרך שתניב תועלת למשק בכלל, ולנושיה של החברה בפרט. ודוק, ישנם מקרים שאכן פירוקה של החברה או האגודה השיתופית הוא הפתרון האופטימאלי, אך כדי להגיע למסקנה שכזו יש תחילה לבחון ביסודיות את האופציות האחרות העומדות על הפרק, ולפסול אותן בזהירות.

על טיבו של מפרק מפעיל עמדה השופטת ורדה אלשייך בעניין נור פרסום:

 דומני שזהו המקום לחזור ולאבחן בין תפקידו ומעמדו של מפרק "סתם" לבין מפרק-מפעיל. תפקידו של זה האחרון הוא לנסות ולהפעיל את החברה על דרך של מתן סיכוי להמשך פעילותה. מטרתו היא לנסות ולנהל את עסקיה ולהביא להבראתם. זוהי המטרה שלשמה ניתן צו הקפאת ההליכים שבמסגרתו ותחת כנפיו חוסה המפרק-המפעיל (המ' 1446/97 (ת"א) נור פרסום חוצות (ייצור והפקה) בע"מ נגד אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ציבוריות).

בית הדין האזורי נתן דעתו לשיקול נוסף שעלינו לייחס לו חשיבות רבה. בית הדין ציין כי יש לקחת בחשבון את גודלה, השפעת פעולותיה ומשקלן של האגודה על מספר רב מאוד של גורמים במשק וכן את סמכויותיה ותחום פעילותה שהוא "התאגדות רשומה של אגודות, שתכליתה העיקרית היא לדאוג לביקורת החשבונות של האגודות הרשומות שהן חבריה, נוסף על הפיקוח עליהן וחינוכן בענייני קואופרציה. על כן מדגיש בית הדין האזורי כי ראוי שכל החלטה בנושא ניהול ענייני המבקשת ושיקומה תתקבל לאחר שנוסתה אפשרות השיקום וההבראה של האגודה על פני החלופה שממנה אין חזור – פירוקה. כבר ציינו כי דווקא בהתייחסותנו ליחסי העבודה יש לזכור כי להמשך הפעלת החברה עשוי להיות יתרון משמעותי לעובדים. האינטרס שלהם עשוי להיות שהאגודה תמשיך לפעול ותשתקם. חשיבות אם כן ליציר פסיקה זו של שיקום מפעל, מעין chapter 11 האמריקאי. הרשם לא חרג אם כן מסמכותו. הוא פעל על פי מדיניות משפטית ראויה.

השפעת הסדר הנושים על המערערים

סעיף 59 לפקודת האגודות השיתופיות:

(1) פרט למותנה בסעיף 9(2) מפקודה זו, לא תחולנה הוראות פקודת החברות על אגודות רשומות אלא בכל הנוגע —

(א) לאגרות חוב, משכנתאות ושעבודים;

(ב) לפירוק אגודות, כשמפרק העסקים הרשמי משמש בתוקף משרתו כמפרק זמני שלהן;

(ג) לבקשה המוגשת לבית משפט עפ"י סעיף 117 מפקודת החברות לאישור פשרה:

בתנאי שמלבד בהליכים של פירוק עסקים ע"י מפרק עסקים הרשמי, לא ידון שום בית משפט בבקשה כזאת אלא על יסוד תעודה מאת הרשם;

חוק

(ג1) בית המשפט רשאי לדון בבקשה שהוגשה כאמור בפסקה (ג) ללא תעודה מאת הרשם כאמור באותה פסקה, אם האגודה איננה בהליכי פירוק;

(ד) למחיקת אגודות שחדלו להתקיים מן הפנקס בהתאם להוראות סעיף 242 מפקודת החברות.

(2) הוראות פקודת החברות הנזכרות בסעיף-קטן (1) תחולנה על אגודה שיתופית ממש כאילו היתה המלה "חברה" כוללת אגודה שיתופית וכאילו היו המלים "רשם החברות" כוללות את רשם האגודות השיתופיות.

סעיף 350 לחוק החברות קובע:

(א) הוצעו פשרה או הסדר בין החברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, או בינה לבין סוג פלוני שבהם, רשאי בית המשפט, על פי בקשה של החברה, של נושה או של בעל מניה, או של מפרק אם החברה היא בפירוק, להורות על כינוס אסיפה של אותם נושים או בעלי מניות, לפי הענין, בדרך שיורה בית המשפט.

...

אם באסיפה כאמור בסעיף קטן (א) הסכימו לפשרה או להסדר רוב מספרם של המשתתפים בהצבעה למעט הנמנעים שבידם יחד שלושה רבעים של הערך המיוצג בהצבעה, ובית המשפט אישר את הפשרה או ההסדר, הרי הם מחייבים את החברה ואת כל הנושים או בעלי המניות או הסוג שבהם, לפי הענין, ואם היא בפירוק — את המפרק וכל משתתף.

בעת שנדון הערעור בפנינו התקיימו הליכים לגיבוש הסדר נושים ואישורו בבית המשפט המחוזי. הצדדים הודיעונו בהודעות ובקשות שונות שהגישו לבית הדין כי המפרק הכריע בהוכחות חוב של העובדים, כולל המערערים. המערערים טענו כי המפרק לא הכריע בהוכחות החוב בהתאם לעקרונות משפט העבודה בכל הקשור לנושא השלמת פיצויי פיטורים ויישום סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, שיעור הפיצויים המוגדלים לו זכאים העובדים ורכיבי המשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים. מספר עובדים שעבודתם הופסקה והינם חלק מהמערערים לפנינו התנגדו בבית המשפט המחוזי לבקשת המפרק. המתנגדים להסדר טענו את אותן טענות אשר עולות בפנינו לפיהן צו הפירוק שהוצא על ידי רשם האגודות השיתופיות בטל וכי המפרק נעדר סמכות; בפני הרשם כלל לא היתה מונחת בקשת פירוק, לא היה צורך בפירוק; מאחר וחברי אגודה חבים בחובותיה של האגודה והם גופים עתירי ממון אין כל הצדקה לפירוק; הפירוק הינו אך ורק כסות לאי תשלום פיצויי פיטורים; הם טענו כי הרשם מינה ללא סמכות ויש מאין מפרק מפעיל. אין סמכות לרשם להתערב בגובה פיצויי הפיטורים או בשאלת יחסי עובד-מעביד בין האגודה לעובדיה. עניינים אלו נתונים לסמכותו של בית הדין לעבודה.

לגופה של בקשת אישור ההסדר טענו המתנגדים כי המפרק אינו רשאי לפנות בבקשה לאישור ההסדר עד להכרעה בבית דין זה בשאלת גובה הסכום לו זכאים המפוטרים. עוד טענו מתנגדי ההסדר כי קבוצת העובדים שהמשיכה לעבוד לאחר הפירוק זוכה להטבה חריגה שהמפוטרים לא זכו לה - פיצויי פיטורים מוגדלים עבור התקופה שלאחר הפירוק, וזאת למרות שנטען כי מצבה של האגודה קשה.

בית משפט מחוזי אישר ביום 5.9.2002 את הסדר הנושים (השופטת ורדה אלשיך, פשר 1553/00, בשא 10863/02, בשא 12016/02, בשא 12036/02). השופטת אלשייך התייחסה לטענת המתנגדים לפיה לא ניתן לאשר את ההסדר בטרם מוכרע בבית הדין לעבודה גובה הסכומים להם זכאים העובדים המפוטרים. לעניין הערעורים על הכרעות המפרק בתביעות החוב נקבע כי אין בעצם הגשת הערעורים על הכרעות בתביעות החוב כדי למנוע את אישורו של הסדר הנושים. כמו כן כמות הנשייה השנוייה במחלוקת אשר היתה עדיין תלויה ועומדת בעת אישור ההסדר בערכאות אחרות היתה מזערית ולא היה בה כדי להשפיע באופן משמעותי על סך מצבת הנשיה בה תלוי ההסדר.

אשר לדיון בבית הדין האזורי בשאלת עיכוב הליכים קבע בית המשפט המחוזי כי כל עוד לא ניתן לעובדים צו עיכוב ביצוע כנגד הליכי הפירוק אין מניעה להמשיך בהליכי אישור הסדר נושים. המתנגדים להסדר טענו עוד כי המפרק נמנע מליתן פיצויים לעובדים על פי קריטריון של ותק. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטה בה אישר את ההסדר, כי טענה זו ראוי היה להעלותה במסגרת ערעור על הכרעות החוב של המפרק. עם זאת בהסדר נושים אין עסקינן בהכרעות המפרק לעניין הסכום המגיע לכל נושה. הסדר הנושים עניינו בסבירות האחוז מסך החוב המאושר שקיבלה כל קבוצת נושים. החלטת בית המשפט המחוזי באשר להסדר הנושים אושרה בבית המשפט העליון.

מעבר לכל האמור ברי כי הסדר הנושים מייתר את הדיון בענייננו. ברי כי אפילו אם ימשכו ההליכים בבית הדין לעבודה ואף אם ינתנו פסקי דין הנראים למערערים ראויים, חל עליהם ההסדר. השופט גו'בראן בפסק הדין הנ"ל עמד על נפקותו של הסדר הנושים:

סעיף 233(ב) לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (כיום סעיף 350(ט) לחוק החברות, התשנ"ט-1999), אשר הוראותיו הוחלו מפורשות על אגודה רשומה מכוח סעיף 59 לפקודת האגודות השיתופיות, מקנה לבית-המשפט את הסמכות לכפות הסדר או פשרה על מיעוט הנושים המתנגד לו. לסוגיית כפיית הסדר או פשרה על נושים על-ידי בית-המשפט שני היבטים: האחד - לבית-המשפט נתונה הסמכות לכפות את הסדר הפשרה על נושים יחידים בתוך קבוצה התומכת דווקא בהסדר, ובענייננו – קבוצת העובדים. בהקשר זה יישם בית-המשפט את המבחן, לפיו ראוי לשקול את ההסדר כ"הרע במיעוטו". מבחן זה מוגדר בארצות-הברית כ"Best Interest Rule". השימוש בו נעשה כברירת מחדל אם לא יתמלא התנאי, לפיו ראוי שכל נושה יקבל על-פי ההסדר כפי חלקו בפירוק. ההיבט השני הינו כפיית הסדר על סוג נושים.

 כאשר שוקל בית-המשפט האם לאפשר כפיית הסדר הנושים על מיעוט המתנגד לו, עליו לתת את הדעת, כי עת ארגונו מחדש של תאגיד יש להתמודד עם צדדים המנסים לנצל את אי הבהירות להתנהגות אופורטוניסטית. הדבר פוגע קשות בהליך השיקום. הצורך בהתדיינויות משפטיות מרובות גורם נזק לתאגיד ולכלל הנושים משום שהוא מלווה בהוצאות משפטיות, הוצאות הערכה ומלווה בסיכון לכישלון ההליך. יש לשים לב לכך, שגם אם לאחר כל אותן התדיינויות יעוצב ההסדר, הדבר עלול להיות מאוחר מדי, משום אובדן לקוחות, בריחת עובדים מיומנים, ניתוק קשר עם הספקים, הפסד הזדמנויות עסקיות ועוד (ראו י' בהט, כפייה על קבוצה מתנגדת בהסדר על-פי סעיף 233 לפקודת החברות, עיוני משפט י"ז (נובמבר 1992)445, 447-448).ו

... 

כידוע, הסדר נושים הינו מנגנון אלטרנטיבי לפירוק ובמסגרתו אין כל מניעה לקבוע כל נוסחא לחישוב הסכומים שישולמו ובכלל זה להתנות על הוראות הדין. הסדר נושים נועד להחליף את ההסדר המעוגן בדיני הפירוק והוא מאפשר יצירת חלופה בדרך המבקשת להיטיב עם כל המעורבים בענייניו של התאגיד בכלל ועם נושיו בפרט (ראו ע"א 6010/99 דוד ששון עו"ד נ' כונס הנכסים הרשמי ו-2 אח', פ"ד נו(1), 385, 397).

נחזור ונדגיש כי לעובדים יש אינטרס בהסדר נושים ממספר אספקטים. האחד יש להם אינטרס כספי בגין חובות העבר - בעיקר שכר עובדים ותנאים נלווים לשכר ופיצויי פיטורים. אינטרס זה בא לידי ביטוי בעידוד הליך של הסדר נושים והבראת המפעל. הליך כזה עשוי להוציא את המעביד, המפעל, ממצב של אי סולבנטיות בו הוא נתון ולהגדיל את המשאבים העומדים לרשות המפעל לפרוע את חובותיו. אספקט נוסף הוא שלעובדים אינטרס לשמור על מקום עבודתם, על מקור פרנסתם. משכך, לעובדים יש אינטרס בשיקום החברה ובעידוד הסדר נושים עם המפעל באופן שהמפעל יוכל להמשיך ולתפקד והם יוכלו לשמור על מקום עבודתם. אינטרס זה הוא אינטרס הצופה פני העתיד ועניינו היכולת להוסיף ולשמור על קשר כלכלי מתמשך עם המעביד, המפעל. על כן ראוי לעודד הסדר נושים בין כל קבוצות הנושים למפעל-המעביד, ובענייננו, בין קבוצת העובדים, ובכללה המערערים לאגודה.

העובדים המתנגדים מבקשים כי בית הדין יקבע את סכום החוב המגיע להם. הסדר הנושים שנעשה קובע נוסחה אחידה לחישוב הפיצויים המגיעים לכל עובד. נוסחה זו אינה תלויה בהוכחות החוב ואינה מבוססת על חישוב הסכומים המגיעים על פי דין. הנוסחה היא:

לכל עובד מכלל העובדים שצוינו לעיל יחושבו הסכומים העומדים (בכפוף לאמור לעיל) לזכותו, והמורכבים מהרכיבים הבאים: הפרשי שכר עבודה, פדיון חופשה עד 60 יום, השלמת קופות ל-100%, וכן חישוב פיצויים לפי 160% (בניכוי הסכום בקופות). כל הסכומים האמורים יחושבו ליום מתן צו הפירוק (נובמבר 1994) ותתווסף להם הצמדה של 43%.ב

כיום קיים הסדר נושים אשר זכה לרוב תומך המחזיק בשלושה רבעים מהערך המיוצג בהצבעה בכל קבוצות הנושים, כנדרש בסעיף 350(ט) לחוק החברות, ה'תשנ"ט-1999 ואשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי ועל ידי בית הדין גבוה לצדק. בית המשפט יפסול הסדר נושים רק מטעמים כבדי משקל. בית הדין הגבוה לצדק התייחס להסדר הנושים שנעשה בענייננו וציין:

הסדר הנושים אושר על ידי רוב בן יותר מ-75% מערך הנשייה המיוצג בהצבעה של כל אסיפות הנושים בחברה ועל-כן יזכה לאישורו של בית-המשפט, שכן מיעוט מבוטל לא יוכל לטרפד הסדר כזה. אין ספק, כי ההחלטות נתקבלו על ידי רוב חוקי, היינו על-ידי רוב מספרי ורוב ערכי של סוגי הנושים באסיפות נפרדות שלהם, ועל עיקר זה מושתת שיקול-דעת בית-המשפט במתן אישורו לתכנית.

בית הדין הגבוה לצדק נימק את קביעתו לפיה יש לאשר את הסדר הנושים בנימוק נוסף:

מן המפורסמות הוא, כי בית-המשפט, באשרו הסדר נושים, אינו פועל כחותם גומי ורשאי הוא לפוסלו אם לדעתו ההסדר פוגע בהגינות המסחרית ..... אולם, ויתור על זכויות תביעה ועריכת פשרות, תחת התדיינות ממושכת בערכאות, הינו חלק אינהרנטי מעריכת מאזן הסיכוי והסיכון של הסדר נושים. עריכת מאזן הכדאיות בין פשרה, אשר תסיים את הסכסוך כעת, לבין הליכה להתדיינות ארוכה בערכאות, הינה חלק בלתי-נפרד משיקול הכדאיות המסור לנושים. בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל אי-סבירות היורדת לשורשו של עניין, אשר תצדיק התערבות והפיכת תוצאות ההצבעה. משכך הם פני הדברים, שוב אין מקום לבחון את טענת חבות החברים, עליה מוותרים הנושים במסגרת ההסדר.

בבקשת ההסדר נאמר:

 עם אישורו של הסדר זה יבוטלו כל התביעות והטענות של מי מקבוצות הנושים כנגד האגודה ו/או כנגד כל גורם אחר בגין חוב שחבה האגודה למי מנושיה הנטענים וזאת בין בגין התקופה שלפני הפירוק ובין בגין התקופה שאחריו ועד למועד אישור ההסדר על ידי בית המשפט למעט מחויבות האגודה על פי הסדר זה והכל בכפוף למילוי התחייבויות האגודה לנושיה על פי הסדר זה. להסרת ספק מובהר במפורש כי הנושים מוותרים במפורש על הטענה לפיה החברים חבים בחובות האגודה.

בית הדין הגבוה לצדק בהתייחסו לטענות מר זידאן בעניין הסכום שקבע המפרק המפעיל בהוכחת החוב בעניינו קבע כי הסדר הנושים חל עליו ועל כן גם אין נפקות להוכחת החוב:

הסכומים שישולמו לעובדים, וביניהם לעותר, במסגרת ההסדר, יחושבו על-פי נוסחה אשר אינה תלויה בהוכחות החוב. בהתאם לזאת, משאושר ההסדר, הכרעת המפרק המפעיל בהוכחות החוב חסרת כל נפקות מעשית. כלל ידוע הוא, כי אין בית-משפט זה נדרש לדון בעניינים שבתיאוריה בלבד, ואשר לא יצמיחו כל תועלת בעולם המעש, פרט להצהרה בדיעבד, שנפל פגם כלשהו בפעילות המנהל (ראו בג"ץ 521/76 אוגרינובסקי נגד שר הקליטה, פ"ד לא(2) 813). משכך, דינה של טענה זו להידחות על הסף. גם טענתו השלישית של העותר, כמו קודמתה, תוקפת את הליך הכרעות החוב, אשר, כאמור, משאושר ההסדר הינו חסר כל נפקות ועל כן גם דין טענה זו להידחות על הסף.

 הנה כי כן משאושר הסדר הנושים והוא חל על המערערים בענייננו, דין הערעור להידחות ולו מטעם זה בלבד. עם זאת נתייחס לטענות שהועלו ופורטו בהרחבה על ידי הצדדים.  

האם הגשת הוכחות חוב למפרק חוסם את הדרך בפני העובד מלבקש לדון בתביעה מקבילה בבית הדין האזורי

בית הדין האזורי פסק כי הוכחת חוב שהובאה בפני המפרק מפקיעה את עילת התביעה מכוח כלל השתק עילה. קביעתו של בית הדין האזורי מעוגנת בהלכה הפסוקה ואין להתערב בה. עמד על כך הנשיא יואל זוסמן בעניין זיברט (עא 136/50 עזבון המנוח אהרן בצלאל זיברט נגד אגודה הדדית בית ונחלה בע"מ בפירוק ושניים אחרים, פ"ד ח', 958, 968 מול האותיות ד-ו):

ואשר להגשת תביעה לבית- המשפט, הדעת נותנת כי פירוק אגודה מצמצם את האפשרות לפנות לבית המשפט לפחות כמו פירוק חברה מרצון, אשר מידת הפיקוח עליו אך מועטה היא. נמצא, שתובע אשר הגיש תביעתו למפרק, לא יוכל עוד לפנות לבית המשפט, ולא רק כיוון שפנייה זו אינה מתיישבת עם "פיקוחו היחיד של הרושם", אלא כיוון שתפקיד המפרק, המברר תביעה שהוגשה לו, הוא תפקיד משפטי או מעין משפטי, אשר הוא ממלא אותו בעזרת הסמכויות שניתנו לו לשם כך ע"י סעיף 48(4) הנ"ל. היוצא מזה, כי החלטת המפרק כמוה כהחלטת שופט, וזכות ערעור עליה, בפני הרושם, ניתנה ע"י סעיף 85(5) לפקודה הנ"ל. אילו היתה הרשות בידי נושה של אגודה לפנות תחילה למפרק, ולאחר מכן לבית המשפט, היתה קיימת הסכנה של מתן החלטות הסותרות זו את זו – תוצאה אשר אין הדעת סובלתה.

לאחר פסק דין זיברט ניתן פסק דין בעניין בן שמש (ע"א 422/58 מיכאל בן שמש נ. הלוואה וחיסכון כפר בע"מ, פ"ד יג, 2060) בו נדרש שוב בית המשפט העליון לסוגיה. הנשיא אולשן פסק:

נראה, איפוא, שהמחוקק, כפי שנאמר בע"א 136/50, התכוון שכל השאלות המתעוררות בקשר עם הפירוק, ובתוכן חובות המגיעים לאגודה וחובות המגיעים ממנה, תיפתרנה במסגרת של פקודת האגודות השיתופיות.

גישה זו אומצה בבג"צ 20/59 קינסלי נגד רשם האגודות השיתופיות (פ"ד יד, 2297, 2300) ובעניין שותפות אחים מאיר (ע"א 5050/62 שותפות אחים מאיר, חיפה נגד מפרק חברת אשראי לעם בע"מ (בפירוק), פ"ד יז 833, 839):

הוכחת חוב שהובאה בפני המפרק מפקיעה את עילת התביעה, ממש כמו שעילת התביעה מתמזגת בפסק דין של בית משפט שנתן פסק דין לגביה.

הנה כי כן בהגשת תביעות חוב למפרק מנוע העובד מלהגיש תביעה מקבילה לבית הדין לעבודה. משהגישו העובדים את תביעתם למפרק אין בית הדין רשאי לדון באותה עילה. אין נפקא מינה אם המערערים הגישו את תביעותיהם למפרק לפני המועד בו נכנס צו הפירוק לתוקף אם לאחריו. בכך שהמפרק החל בהוכחות חוב יש לעכב את ההליכים בכל ערכאה אחרת. זוהי מדיניות שיפוטית ראויה. תכליתה לרכז את כל ההליכים הנוגעים לנושים בגין פירוק בפני גוף מעין שיפוטי אחד. אין לקבל את הטענה כי תביעתם של המערערים הוגשה למפרק רק למען הזהירות כהוכחת חוב.

בית הדין האזורי ציין כי מר זידאן הגיש את תביעתו לבית הדין לעבודה ימים ספורים לפני החלטת הרשם על מתן צו הפירוק וזאת באותה עילה בה הגיש תביעת חוב למפרק. גם מנימוק זה יש לדחות את הערעור.

טענה נוספת בפי המערערים לפיה בתביעות שהגישו המערערים לבית הדין לעבודה נכללו רכיבים שלא נכללו בהוכחות חוב שהוגשו למפרק. טענתם העיקרית של המערערים בערעורים שלפנינו הינה זהות הערכאה המוסמכת להכריע בעניין שכרם ופיצוייהם של המערערים. מעיון במסמכים ובהודעות שהגישו הצדדים עולה כי המפרק התייחס בהוכחות החוב לשכר עבודה, פיצויי פיטורין. המנגנון שנקבע בהסדר הנושים לקח בחשבון שיקולים אלו. מעבר לכך טענה זו אינה מעוגנת בחומר הראיות.

אין אם כן נפקות למועד הגשת התביעה לבית הדין. גם תביעות שהוגשו בטרם ניתן צו פירוק יש לעכב.

לאור כל האמור נדחים הערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי אשר עיכב את ההליכים המשפטיים שהתנהלו בבית הדין לעבודה כנגד האגודה.

כל אחד מהמערערים ישלם לאגודה המשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪ תוך 60 יום.

השופט עמירם רבינוביץ

אני מסכים לפסק דינה של חברתי סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין.

השופטת נילי ארד

אני מסכימה לפסק דינה של חברתי סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין.

נציג ציבור מר הלל דודאי

אני מסכים לפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין.

נציג ציבור מר עמירן בן עמי

אני מסכים לפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין.

סוף דבר- הערעורים נדחים כאמור בפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין.

ניתן היום, ו' באייר תשס"ו (4 במאי 2006) בהעדר הצדדים.

השופטת נילי ארד

השופט עמירם רבינוביץ

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

נציג ציבור מר הילל דודאי

נציג ציבור מר עמירן בן עמי