בית הדין הארצי לעבודה

עע 001359/00

עמיאל כהן ה מ ע ר ע ר

כימיקלים לישראל בע"מ ה מ ש י ב ה

מפעלי ים המלח בע"מ משיבה פורמלית

לפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט עמירם רבינוביץ', השופט יגאל פליטמן

נציג עובדים שלמה גוברמן, נציג מעבידים ישראל בן יהודה

בשם המערער - עו"ד שי תקן ועו"ד אורנה הגלילי

בשם המשיב - עו"ד נחום פינברג ועו"ד אפרת דויטש

פ ס ק - ד י ן

הנשיא סטיב אדלר:

היש מקום לצרף את המשיבה (להלן גם - כימיקלים לישראל) - חברת האם של המשיבה הפורמלית (להלן גם - מפעלי ים המלח) - כנתבעת בתביעה שהגיש המערער (להלן גם - מר כהן) כנגד מפעלי ים המלח? על מנת להשיב על שאלה זו עלינו לבחון את סוגיית אשכול החברות. בית הדין האזורי בבאר שבע, [1] החליט שלא לצרף את כימיקלים לישראל ועל כך הערעור שלפנינו.

העובדות הצריכות לענייננו:

[2] מר כהן, שכיהן בתפקידים בכירים במפעלי ים המלח ובאחרון שבהם שימש מנכ"ל החטיבה למוצרים כימיים, הגיש בבית הדין האזורי בבאר שבע תביעה כנגד מפעלי ים המלח לסעד הצהרתי ולתשלום פיצויים וזכויות שונות המגיעות לו, לטענתו, בגין תקופת עבודתו במפעלי ים המלח, וסיומה. במסגרת תביעתו, עתר מר כהן לקבלת סעד הצהרתי לפיו הינו זכאי לקבלת אופציות לרכישת מניות כימיקלים לישראל ו/או מפעלי ים המלח באופן בו תהא גלומה בהן הטבה כספית משמעותית.

בכתב הגנתה המתוקן טענה מפעלי ים המלח, בין היתר, להעדר יריבות משפטית בינה לבין המערער בכל הנוגע לסוגית הקצאת האופציות.

משכך - לעניין זה ובשלו בלבד - הגיש מר כהן לבית הדין האזורי בקשה לצרף את כימיקלים לישראל כנתבעת, באשר לטענתו, זכאותו לקבלת האופציות הולדתה בהתחייבותו של מר שאול אייזנברג ז"ל, מי שהיה בשעתו בעל השליטה ויושב הראש של כימיקלים לישראל, למתן תגמול הולם לבכירי קבוצת כימיקלים לישראל והמערער בכללם, בגין תרומתם למערכת. התחייבות זו באה לידי ביטוי, לטענת מר כהן, בהסכמה בין מר אייזנברג ז"ל לבין מנכ"ל ויו"ר מפעלי ים המלח דאז - מר אורי בן-נון, אשר עוגנה בכתובים.

ההליכים בבית הדין האזורי

[3] ההליך אצל הרשמת - בתחילת גלגוליה, באה הבקשה לצירופה של כימיקלים לישראל כנתבעת, לפתחה של הרשמת אנגלברג-שוהם, [2] אשר נעתרה לבקשה וצירפה את כימיקלים לישראל כנתבעת, אף שקבעה כי כימיקלים לישראל מעולם לא היתה מעבידתו הישירה של מר כהן, לא מעבידתו במשותף ביחד עם מפעלי ים המלח ואף לא חליפתה. עם זאת, קבעה הרשמת כי כימיקלים לישראל היא בעל דין דרוש לבירור התובענה על מנת להכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בה וצירופה נעשה מכח תקנה 18(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן - התקנות). באשר לעילת התביעה נגד כימיקלים לישראל קבעה הרשמת, כי היה ויעלה בידי המערער להוכיח את דבר קיומה של תוכנית האופציות הנטענת על ידו, הרי שמדובר בתמורה אשר כימיקלים לישראל ביקשה ליתן לעובדיה הבכירים "מתוקף היותם עובדיה ובשל תרומתם למערכת" ומשכך מדובר בתובענה שעילתה ביחסי עובד מעביד.

ההליך בבית הדין האזורי - על החלטתה של הרשמת הגישה כימיקלים לישראל ערעור בבית הדין האזורי בבאר-שבע [3] אשר קיבל את הערעור וקבע, כי בשלב מקדמי זה של הדיון לא הובאו במלואן ראיות לעניין קיום יחסי עובד-מעביד, ולפיכך לא היה מקום לקביעות בעניין זה, שגם אינן מצויות בסמכותה של הרשמת. עוד נקבע, כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעתו של מר כהן נגד כימיקלים לישראל בהעדר טענה לקיום יחסי עובד ומעביד ביניהם, ותביעה מכח היותה של מפעלי ים המלח חלק מקונצרן כימיקלים לישראל - אין בה כדי להקנות סמכות לבית הדין. בית הדין האזורי דחה אף את טענותיו החלופיות של מר כהן, כי כימיקלים לישראל היתה מעבידתו במשותף יחד עם מפעלי ים המלח או חליפתה לעניין הקצאת האופציות. לדעת בית הדין קמא, מקום בו נקבע כי בית הדין הוא מחוסר סמכות עניינית לדון בתובענה, הרי שלא תקום סמכות לצירוף בעל דין מכח תקנה 18(א), שהיא הוראה פרוצדורלית המתוחמת לגבולות הסמכות העניינית הקבועה בסעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: החוק). יתרה מזו, הוסיף בית הדין האזורי עוד טעם לאי צירופה של כימיקלים לישראל כנתבעת והוא, כי מדובר בצירופה להליכים ארוכים וסבוכים, בעוד עניין הקצאת האופציות - הרלוונטי לגביה - הינו שולי ביחס ליתר רכיבי התביעה. על החלטה זו הערעור לפנינו.

טענות המערער בפנינו:

[4] כאמור לעיל, העילה של המערער מקורה בהתחייבות מפורשת שניתנה, לטענתו, על ידי שאול איזנברג, ז"ל, בעל השליטה בכימיקלים לישראל, למנכ"ל מפעלי ים המלח, מר בן נון. לאור התחייבות זאת, הרי שקיימת יריבות ישירה בין המערער לבין כימיקלים לישראל בעניין הקצאת האופציות. מה גם, שחברת הבת טוענת להעדר יריבות בכל הנוגע לסוגיה זאת. יעילות הדיון מחייבת, אליבא דהמערער, שלא לפצל את הדיון - באותה סוגיה עצמה - פיצול מלאכותי בין שתי ערכאות, כך שבית הדין לעבודה ידון בתביעתו של המערער בגין הפרת התחייבות שבתנאי עבודה כנגד מעבידתו הישירה, ובית המשפט המחוזי ידון בתביעתו כנגד כימיקלים לישראל לפיצוי כספי בגין הפרת אותה התחייבות. על מנת שבית הדין יוכל לברר את השאלות העומדות במחלוקת בשלמותן יש צורך, לדעת המערער, שכל הצדדים הנוגעים בדבר יהיו חלק מן ההליך המשפטי ותשמע עמדתה של חברת האם באשר לפרשנות הסדר הקצאת האופציות שנקבע על ידה.

אשר לסמכות בית הדין לעבודה לדון בתביעתו נגד כימיקלים לישראל טוען המערער, כי לכל הפחות לעניין הקצאת האופציות יש לראות בה "מעבידתו" בהיותה צד ישיר ומשפיע לעניין התחייבויות שניתנו לו ביחסי עבודה. לחילופין, מבקש המערער לראות בכימיקלים לישראל מעבידתו במשותף ביחד עם מפעלי ים המלח בהיותה רשאית, על פי הסכם עבודתו, להעבירו לתפקיד מתאים אחר בכל אחת מן החברות בקונצרן. לחילופי חילופין, מבקש המערער לראות בכימיקלים לישראל חליפתה של מעבידתו הישירה.

צירופה של כימיקלים לישראל לתובענה יכול שיעשה, לטענת המערער, אף מכח תקנה 18(א) לתקנות בהיותה בעל דין דרוש על מנת להכריע ביעילות ובשלמות בשאלות הכרוכות בה. לעניין זה מבקשים באי כוח המערער לסמוך ידיהם על פסק דין חרסה. [4]

טענות המשיבה

[5] עיקר טענתה של כימיקלים לישראל, בלבושיה השונים, הינה כי בית הדין לעבודה מחוסר סמכות לדון בתביעתו של מר כהן כנגדה בהעדר יחסי עבודה בין הצדדים ובאשר מפעלי ים המלח - והיא לבדה - היתה מעבידתו של המערער.

סמכותה של חברת האם להעביר את המערער לתפקיד אחר אין עמה לעניין זה מאומה, באשר לשם העברה כאמור, נדרשת הסכמתו של העובד.

סמכות צירוף בעל דין מכח תקנה 18(א) לתקנות מתוחמת לגבולות הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה ואין בכוחה של התקנה, העוסקת בענייני סדר דין כדי לגבור על הוראת חוק מהותית. יתרה מכך, לטענת המשיבה, אין היא צד דרוש לבירור התובענה, וככל שיתעורר בכך צורך, ניתן לזמן את מי ממנהליה לעדות.

סוגיית הקצאת האופציות לקבלתן עותר מר כהן בתובענתו נכנסת, לטענת המשיבה, לגדרו של סעיף 24(א)(1) לחוק על פיו נדרשת הן בחינה של זהות הצדדים והן של מהות העילה ולא לגדרו של סעיף 24(א)(1א) כטענת המערער.

לעניין צירופה של חברת אם טוענת המשיבה כי מבנה קונצרני אינו מצדיק צירופה של חברת האם בתביעת עובד נגד חברת הבת שלה, ויש בצירוף כזה פגיעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

לגופו של עניין, תביעתו של מר כהן לסעד של הקצאת אופציות היא תביעה תיאורטית בהעדר תוכנית אופציות תקפה. יעיד על כך כתב התביעה המתוקן שהוגש על ידי המערער, בו נתבע פיצוי כספי בגין רכיב זה של תביעתו, פיצוי שגם אם תוכח הזכאות לו, אין צירופה של כימיקלים לישראל נדרש לשם תשלומו.

ה כ ר ע ה

אשכול חברות והקונצרן

[6] עסקיהם של גופים כלכליים רבים מנוהלים היום בדרך של פירמידת חברות המכונה "אשכול חברות" או "קונצרן". תופעה זאת הינה תוצר של מערכת כלכלית המתפתחת בתקופתנו והמאופיינת ברכישת חברות על ידי חברות אחרות ובמיזוג חברות. על יתרונותיה הכלכליים של תופעה זו עמד הפרופ' י' גרוס כדלקמן:

"לניהול עסקים באמצעות חברות בנות יתרונות כלכלים ופיננסיים רבים: הרחבת עסקים קיימים, רכישת חברות מתחרות, ריכוז משאבים פיננסיים ומנהליים, ניצול פטנט מסוים, ביצוע פרוייקטים נפרדים השונים ממהות העסק כולו, ניהול עסקים במדינה אחרת, ניהול רשתות שיווק, שיתוף פעולה עם אחרים לגבי מוצר מסוים, ניהול מערכת חשבונות נפרדת ולעוד עשרות מטרות אחרות. במקרים רבים נוצרות חברות בנות כתוצאה מרכישת חברות אחרות, במטרה לייעל מפעלים בענף דומה או משלים ולהפחית בהוצאות...". [5]

[7] עם התפתחות תופעה זו התעוררו שאלות לגבי הרמת-המסך באשכול חברות. מחד – על בסיס עקרון האישות העצמאית של כל חברה ההלכה המסורתית קובעת, כי ניהול עסקים במבנה קונצרני, כאשר לכל חברה פעילות עסקית נפרדת, אינו מביא כשלעצמו, להרמת מסך ההתאגדות בקונצרן. מאידך - לאור תופעות שליליות הכרוכות בניהול אשכול חברות ותוך רגישות לנסיבות העובדתיות המתקיימות בקונצרנים רבים, מגמתו של בית דין זה היא לקבוע, כי בנסיבות מסוימות יחסי הקרבה בין החברות לבין בעלי השליטה יכולים לשמש בסיס להרמת המסך ביניהם. בכך נוקט בית דין זה פחות זהירות בהרמת-המסך. לאחרונה נדונה סוגיה זו במספר פסקי דין.

בפסק דין ערב חדש [6] דובר בעיתונאית שהועסקה על ידי אחת משתי חברות של אשכול החברות, אשר לא קיבלה את הפיצוי המגיע לה מהחברה, משום שהן חדלות פרעון. המבקשת ביקשה להטיל אחריות אישית על בעל השליטה במקומון שנסגר לפני תום תקופת חוזה ההעסקה, בגין הפיצויים על הפרת חוזה העבודה. בית דין זה הרים את המסך של אשכול חברות במקרה של ערבוב נכסים, "מימון דק", הוצאת כספים למטרות שאינן קשורות לעסק החברה ושימוש החברה בציוד שסופק על ידי בעלי השליטה. עוד נקבע, כי בעלי השליטה לא פעלו בתום לב בעניינים של ניהול החברות.

פסק דין יוליוס אדיב, [7] בו הרים בית דין זה את המסך, דן במקרה של חברה שהעסיקה העובד וחויבה לשלם לו כספים שהיה עליה להעביר לקופת גמל. שם מדובר בשתי חברות משפחתיות חדלות פרעון, כאשר אחת מהן העסיקה את העובד, והטיל בית הדין את האחריות לתשלום על שני בעלי השליטה של החברות הללו. הטעמים לכך - החברה ניכתה כספים משכר העובד עבור הפרשות לקופת גמל ולא העבירה אותם. בכך נהגו בעלי השליטה בחוסר תום לב ואף ביצעו עבירה פלילית.

בפסק דין שירות מחלקה ראשונה [8] חתמו עובדים על התחייבות חוזית להגבלת עיסוק עם חברה אחת של אשכול חברות ולאחר מכן עברו לעבוד בחברה אחרת של הקונצרן. שם נאמר, [9] כי: "בחירת החברה האם לנהל את עסקיה באמצעות מספר חברות-בת לא תוכל לשחרר את העובדים מהתחייבותם החוזית כלפיה".

בפסק הדין מעריב הוצאת מודיעין [10] עברו 21 עיתונאים המועסקים על ידי חברה ב"קבוצת מעריב" לעבוד אצל חברה של "קבוצת ידיעות אחרונות". עתירת "מעריב" לצו המונע מהעיתונאים לעבוד אצל "קבוצת ידיעות אחרונות" נדחתה. אולם, נדחתה טענת העיתונאים, כי זהותו של מעסיקם אינו ברורה משום שנתקבלו לעבודה על ידי חברה אחת, אשר נמכרה לחברה אחרת מבין חברות הבת של "קבוצת מעריב". על כך אמר בית הדין, [11] הטענה של אי-וודאות בעניין המעסיק "לא היתה עומדת לרועץ לבקשת מעריב למתן צו מניעה, לו היה מקום לתיתו, וזאת מכמה טעמים. העיקרי שבהם הוא כי לא יכול להיות ספק, כי אף אם מעריב לא היתה מעסיקתם הישירה של העיתונאים בורמיה [שם העיתון בשפה הרוסית, אצלו עבדו העיתונים – ס.א.], הרי שהמעסיק הישיר היה חברה הנמנית עם אשכול חברות המובל על-ידי מעריב."

בסיכום, בין היתר, ניתן להרים את המסך של אשכול חברות ולקבוע קיומם של מעסיקים במשותף, במקרה שקיימים: [א] חוסר תום לב מטעם המעסיקה; [ב] ערבוב נכסים, [12] לרבות שימוש בנכסים שלא לצורכי החברה או העברת נכסים כדי להתחמק מתשלום חובותיה; [ג] מעשים פלילים; [ד] מצג שוא לגבי זהותו של המעסיק.

[8] בבואנו לקבוע אם מתקיימים יחסי קרבה בין חברות באשכול חברות יש לשים לב לעובדות הבאות, שצוינו בספרה של ד"ר חביב-סגל על דיני חברות, [13] כדלקמן:

"1. מי מינה את מנהלי העסקים של החברה הבת?

2. האם החברה האם היא המוח המפעיל של העסק?

3. האם רווחי העסק של החברה הבת מופקים ממומחיותה ומשיקול-דעתה של החברה האם?

4. האם החברה האם שולטת בעסקיה של החברה הבת?

5. האם החברה האם היא בעלת יכולת החלטה לגבי הונה של החברה הבת?

6. האם שליטתה של החברה האם בחברה הבת היא אפקטיבית ומתמדת?".

במשפט העבודה ניתן להוסיף את הגורמים הבאים: האם קיים הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי החל על כל הקונצרן? האם קיימות יחידות מיקוח הכוללות יותר מחברת בת אחת של הקונצרן? האם מקובל להעביר עובדים מחברת בת לחברת בת בקונצרן, מבלי להגדיר את ההעברה כניתוק יחסי עובד-מעביד?

[9] הרמת המסך, במקרים המתאימים, של אשכול חברות תואמת את המגמה בפסיקת בית דין זה וכן בפסיקת הבג"צ, שהיא הטלת אחריות כלפי העובד על מי שזוכה מעבודתו ומי שיש לו יד בהעסקתו. הרמת המסך מחויבת, כדי למנוע התחמקות המעסיק מאחריות כלפי עובדיו באמצעות הפעלה בחוסר תום לב של אשכול חברות. על כך נאמר בפסק הדין נעלי אלכסנדר'ס: [14]

"בא כוח המערערות [אשכול החברות] טען, כי בפועל המערערת מס' 2 לא נמכרה, אלא המפעל ועובדיו הועברו ממנה אל המערערת מס' 1. טענה זו היא בגדר זריית חול בעיניים. הייתכן מצב בו, מר פרידמן שולט בשתי המערערות, מנהל את המפעל משך שנים רבות באמצעות שתיהן, במרוצת הזמן צוברות שתי החברות חובות כלפי עובדיהן, ואז הוא מחליט כי חברה אחת תקבל את הרכוש והמימון שהכניס השותף החדש, ואילו החברה האחרת תישאר בלי אמצעים כספיים, אך תהיה אחריות לזכויות העובדים? עובדים אינם צריכים להפסיק את זכויותיהם בגלל 'תרגילים' מסוג זה של בעל מפעל".

נקבע, כי שתי החברות היו מעבידות במאוחד של העובדים.

אין מקום לצרף כימיקלים לישראל:

[10] לאור כל האמור לעיל, לא הייתי מהסס להטיל אחריות כלפי אשכול החברות, לרבות כימיקלים לישראל, לו התקיימו אחד החריגים המצדיקים הרמת מסך. אולם, במקרה דנן לא מצאתי שמתקיים חריג מן החריגים.

בעניינו, לא קיימת בפי המערער כל טענה בדבר ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לרעה שנעשתה על ידי כימיקלים לישראל. המערער גם לא מעלה כל טענה אחרת בדבר קיומה של עילה שיש בה כדי להצדיק הרמת מסך ההתאגדות או טענה כי מפעל ים המלח אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות אל מול עובדיה. היפוכו של דבר; מפעלי ים המלח מהווה יחידה כלכלית משמעותית בפני עצמה ואין היא נזקקת לחסות תחת כנפיה של חברת האם על מנת לעמוד בהתחייבויותיה, ככל שאלה יוכחו, אל מול עובדיה. במצב דברים זה, אני סבור שאין בעובדה שמפעלי ים המלח הינה חברת בת של כימיקלים לישראל - כשלעצמה - כדי להרים את מסך ההתאגדות, לצרף את כימיקלים לישראל לתובענה או לקבוע שהן מעסיקות במשותף.

התחייבות מר איזנברג יכולה לחייב מפעלי ים המלח:

[11] אין באי-צירוף כימיקלים לישראל כנתבעת כדי לקבל את עמדת מפעלי ים המלח, כי אינה מחויבת מכוח התחייבותה של מר איזנברג, ז"ל, אם היתה התחייבות כזאת. אם יוכח, כי מר איזנברג, ז"ל היה בעל השליטה בקונצרן או שקיימים חלק מהתנאים שצוינו בסעיף 8 לעיל, רשאי בית הדין לקבוע, על פי מכלול נסיבות המקרה, כי ההתחייבות של מר איזנברג, ז"ל, מחייבת את מפעלי ים המלח. לצורך כך, אין חובה לצרף את כימיקלים לישראל כנתבעת. כפי שבפסקי הדין מעריב הוצאת מודיעין ושירות מחלקה ראשונה העובד התחייב או היה אחראי על הבטחתו לחברה אחרת של אשכול חברות, אולם התחייבות זאת תקפה לגבי חברות ארחות של אשכול החברות.

סמכות בית הדין:

[12] אשר לסמכות, לו הוחלט להרים את המסך על אשכול החברות של כימיקלים לישראל הייתי דוחה את טענות החברה לגבי חוסר סמכות. ככל שעובד מועסק על ידי קונצרן וככל שיש צורך לבצע הרמת מסך הייתי מגדיר את החברה בה הוא עובד ואת הקונצרן כמעסיקים במשותף. כמו כן, ככל שכימיקלים לישראל היתה, או תהיה, חיונית לבירור הסכסוך ניתן לצרפה כבעל דין למשפט זה.

[13] ברי, כי במסגרת ערעור זה אין אנו נדרשים להתייחס לטענותיה של המשיבה בדבר אי קיומה של תוכנית אופציות תקפה. מקומן של טענות מסוג זה להתברר בבית הדין האזורי לאחר שישמע ראיות בעניין. אם יתברר, כי כימיקלים לישראל נחוץ לבירור המקרה רשאי בית הדין קמא לשקול מחדש את החלטתו ולצרפה.

[14] למען הסר ספק עלי לציין, כי יש להימנע ככל שניתן מפיצול הליכים. על כן, הכלל הוא, כי על בית הדין לקבוע את מכלול העובדות ועל פיהן להכריע בכל השאלות המשפטיות שבמחלוקת.

סוף דבר –

[15] הערעור נדחה. התיק מוחזר לבית הדין האזורי להמשך בירורו.

בית הדין יתחשב בערעור זה לצורך קביעת הוצאות בפסק דינו הסופי.

ניתנה ח' סיון, תשס"ג (8 יוני, 2003) בירושלים ויישלח לבאי כוח הצדדים.

הנשיא סטיב אדלר, השופט עמירם רבינוביץ, השופט יגאל פליטמן,

נציג עובדים שלמה גוברמן, נציג מעבידים ישראל בן יהודה

[1] סגנית השופטת הראשי רות בהט ונציגי ציבור ראובן בן סימון וזהבה אברג'יל; עב 1762/98, עב 001628/00, בשא 3565/00

[4] עס"ק 17/99, 18/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' - כור תעשיות בע"מ ואח',

ניתן ביום 29.7.1999.

[5] י' גרוס, "האישיות המשפטית הנפרדת כ'בומרנג' לצרכי מס", הפרקליט כה (תשכ"ט) 16.

[6] עע 001201/00 זילברשטיין – ערב חדש (עתונות) אילת בע"מ ואח', טרם פורסם, ניתן 17.12.2002

[7] עע 001137/02 יוליוס אדיב – החברהלפיתוח ולמלומאות רחביה בע"מ ואח', טרם פורסם, ניתן 19.1.2003.

[8] דב"ע נד/ 110 – 3 שירות מחלקה ראשונה בע"מ – מתי קוסקאס ואח', פד"ע כ"ו 451.

[10] דב"ע נב/ 262 – 3 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ - ארנון מוזס ואח', פד"ע כ"ד 511.

[12] עע 1170/00 מרים פרידמן – יוניוב ירחמיאל ובניו, ניתן 27.11.2002, טרם פורסם.

[13] דיני חברות לאחר חוק החברות החדש, כרך א', הוצאת אל-טק, 1999, ע' 265,

[14] דב"ע מו/ 150 – 3 אלכסנדר'ס תעשיות נעליים בע"מ ואח' – יצחק חלו, פד"ע י"ח ע' 415, בע' 418.