בית הדין הארצי לעבודה

עפ 180008/98

1. יוסף מר יוסף בן דב

2. מרק קרייצמן

3. סופר טסט בע"מ המערערים

ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ המשיבה

בשם המערערים: עו"ד איאד ח'לאילה

בשם המשיבה: עו"ד אריה אקהויז

בפני הנשיא סטיב אדלר, סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין, השופט עמירם רבינוביץ

פ ס ק ד י ן

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

העניין שבפנינו התגלגל בערכאות מספר פעמים רבות. הוא נדון מספר פעמים בבית הדין האזורי, נדון בבית הדין הארצי, הוחזר לבית הדין האזורי בעניינים מסויימים, היו בקשות עיכוב ביצוע בבית הדין האזורי, בבית הדין הארצי ובבית המשפט הגבוה לצדק. עתה אנו מתבקשים לדון בערעור על החלטת השופטת נאוה וימן במספר בקשות – דיון לפי פקודת ביזיון בית משפט ובקשות לאכיפת החלטות של בית הדין האזורי.

הרקע בקליפת האגוז

המערער מספר 1, מר יוסף בן דב, עבד אצל המשיבה, ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ, שהינה חברה העוסקת בבדיקת מכוניות לפי שיטה מיוחדת הרשומה כפטנט של החברה הישראלית "קומפיוטסט". זאת מכוח חוזה בינה לבין חברת קומפיוטסט. בן דב עבד אצל ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ למעלה משלוש שנים. בסוף התקופה פוטר בן דב. הוא פתח עסק משלו העוסק בבדיקת מכוניות.

ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ עתרה לצו מניעה שיאסור על בן דב לפתוח עסק מתחרה בסמוך למקום עסוקה של ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ. בקשתה של ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ היתה גורפת כפי שנראה. היא בקשה

1. לאסור על בן דב להפעיל בית עסק שהוא מכון לבדיקת מכוניות, מהמבנה הנמצא ברחוב האשלג 3, חיפה, או במבנים סמוכים למכון של המבקשת הנמצא ברחוב האשלג 1, במפרץ חיפה.

2. לאסור על בן דב לעבוד בכל מכון לבדיקת רכב שעשוי להיפתח ברח' האשלג 3, חיפה, או במבנים סמוכים במכון המבקשת...

בבית הדין האזורי הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו לא יעסוק בן דב בעניינים מסויימים ולא יתלה שלטים המכריזים על אותם עיסוקים למשך שלוש שנים. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין. וזהו ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין:

1. בן דב לא יבצע בעצמו או באמצעות אחרים, בדיקות לקנייה ומכירת רכבים לפי סיווג רישיון 180 של משרד התחבורה.

2. בן דב לא יוציא בעצמו או באמצעות אחרים, דוחות וחוות דעת למכירה או קניית מכוניות לצדדים שלישיים.

3. בן דב דב רשאי לבצע במושכר שברחוב האשלג 3 בדיקות רכב לצורך תיקונים במוסך, בלבד.

4. בן דב יוריד את כל השילוט אשר בו מצויינים הביטויים "המבדקה" או "מכון לבדיקת רכב לקנייה" ובמקומו יהיה רשאי להציב שילוט שבו יצויין שמנוהל במקום "טיונאפ סנטר" או "מרכז תיקון מכללים לרכב", לרבות מערכות הצתה ודלק וכל המערכות האלקטרוניות. ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ לא מתנגדת לכל נוסח אחר של השלט, ובלבד שלא יהיה בו משום תחרות בה או הטעיה של לקוחות לגבי תחרות כזו.

5. במידה וירצה לפתוח מכון בדיקה מתחרה לפעילות קומפיוטסט, או לק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ לא יעשה כן ברדיוס של 700 מטר (קו אוירי) מהמיקום של ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ.

6. אם בן דב ימכור את הפעילות בעסק, הוא ידאג שהוראות אלה יכנסו להסכם בינו לבין הקונה.

7. המגבלות הללו יחולו עד תום שלוש שנים.

כאמור העניין עבר גלגולים רבים, החלטה לפי פקודת ביזיון בית משפט, ערעור לבית הדין הארצי, בקשות עיכוב ביצוע בבית הדין האזורי, הארצי ובית המשפט הגבוה לצדק. העניין הוחזר מבית הדין הארצי לבית הדין האזורי בהסתייגויות מסויימות לגבי מהות ההפרות. בית הדין האזורי מפי השופטת נאוה ויימן קבע (נז/3260-12) בהחלטה מושא הערעור שבפנינו עתה כדלהלן:

קנס כספי שישולם לאוצר המדינה בסך -.447,000 ₪ לפי החישוב הבא שנעשה בהחלטה קודמת בעניין ביזיון:

-.5,000 ₪ שהם -.500 ₪ ליום במשך 10 ימים.

-.365,000 ₪ לפי החישוב של -.1,000 ₪ ליום למשך 77 ימים.

-.77,000 ₪ לפי -.1,000 ₪ ליום למשך 77 ימים.

אשר למערער השני, מר מרק קרייצמן, ציינה השופטת נאוה ויימן כי היא שוכנעה שהוא עבד בצוותא חדא עם מר יוסף בן דב כשותף או עובד שכיר או כבעל מניות בחברת סופר-טסט בע"מ. על כן אף הוא מפר את פסק הדין בכל אותן הפרות. בעיקר הוא מפר את פסק הדין בביצוע בדיקות רכב לקנייה ומכירה במוסך של מר יוסף בן דב. כן הוא מפר את פסק הדין בעריכת דוחות הבדיקה והוא שותף בפעולות השיווק והפירסום המהוות הפרה של פסק הדין. בית הדין ציין כי אף שמר מרק קרייצמן הוזמן לדיון בבקשה לאכיפת ההחלטה בדבר ביזיון בית משפט ואף השתתף בדיון עצמו ולקח בו חלק, אין מקום, לדעת בית הדין, להשית עליו קנס בהתחשב בכך שההחלטה לא ניתנה כנגדו אלא כנגד מר יוסף בן דב בלבד. בית הדין ציין עוד כי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין חייב את מר יוסף בן דב להימנע מלבצע דברים להם הסכים בהסכם, בעצמו או באמצעות אחר. "מקובלת עלי טענת ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ כי ניתן במקרים מסוימים ליתן צו אכיפה גם נגד אדם שאלו לא היה מכוון, אישית, צו בית המשפט שבעטיו ניתן צו האכיפה", כך ציינה השופטת ויימן, "אלא שבענייננו, הבקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט לא הוגשה נגד קרייצמן וממילא גם צו האכיפה לא ניתן נגדו".

בבקשה נוספת לביזיון פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה וכן בבקשת אכיפת החלטה שנתנה תוקף להסדר הביניים באותו עניין הגדיל בית הדין את הקנס. בית הדין השית על ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ קנס כספי בסך 80,000 ₪, שהוא הפיצוי המוסכם עליו הסכימו הצדדים. כן השית בית הדין האזורי הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 73,000 ₪. סכום זה מבוסס על הוצאות ריאליות שהיו לק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ.

לסיכום בית הדין פסק בהחלטה מושא הערעור בפנינו:

סכום של 447,000 ₪ לפי פקודת ביזיון בית משפט שישולם לאוצר המדינה.

פיצוי כספי בסך 80,000 ₪ שישולם לק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 73,000 ₪.

טענות המערערים

טענותיהם של המערערים כוללות הן טענות פרוצדורליות והן טענות מהותיות.

א. טענות פרוצדוראליות

המערערים טוענים כי סיכומי המשיבה לא הומצאו להם או לבא כוחם ולכן טרם חלף המועד להגשת הסיכומים מטעמם. בהעדר אישור מסירה המעיד על המצאת הסיכומים למערערים יש לבטל את החלטת בית הדין האזורי מושא הערעור שבפנינו. לטענתם של המערערים יש לראות בהחלטה מושא הערעור כהחלטה אשר ניתנה במעמד צד אחד.

המערערים טוענים גם כנגד מתן ההחלטה על ידי שופט דן יחיד. לטענתם מדובר בהחלטה שניתנה בחוסר סמכות מאחר והיא ניתנה במותב חסר.

ב. טענות מהותיות

המערערים טוענים כי לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. את טענתם זו סומכים המערערים על נוסחו של סעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית משפט. בתי הדין לעבודה אינם בין הטריבונלים המנויים בסעיף ולכן לטענתם אין בית הדין לעבודה מוסמך לדון בהליך כזה ולהטיל סנקציות על פיו. המערערים מפנים לספרו של ד"ר אליהו הרנון "בזיון בית המשפט על אי ציות" (בעמוד 256):

מכלל הן - בתי המשפט המנויים בסעיף 6 - אתה שומע לאו, שכל טריבונל אחר איננו מוסמך להפעיל סנקציות בזיון אלו, אף אם הוא ממלא תפקידים שיפוטיים או מעין שיפוטיים.

כן טוענים המערערים כי לא היה מקום לחייב את מר מרק קרייצמן בבזיון בית המשפט מאחר והוא לא הפר כל החלטה שיפוטית המופנית אליו ישירות או בעקיפין. הוא לא היה צד להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. טענה זו נטענת למרות אי היותו של מר מרק צד להליך בו נכרת הסכם בין הצדדים. מר מרק קרייצמן הוא אמנם שותפו של מר יוסף בן דב אך הצו אינו מופנה כנגדו באשר הוא אינו צד להסכם שקיבל תוקף של פסק דין. על כן גם אין לפי הטענה לחייבו במלוא הוצאות המשפט בהליכים בם הוא לא היה צד.

אשר לתוכנו של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין טוענים המערערים כי הסכם זה אינו בהיר דיו. לא נקבע בו מנגנון לאכיפת ההגבלה על המשתתפים יחד עם מר יוסף בן דב. לא נקבע גם היקף הגבלת העיסוק עליהם. עוד טוענים המערערים כי הליך הביזיון החטיא את מטרתו באשר הליך זה צריך להיות יעיל ומהיר על מנת שהאכיפה תהא יעילה. בעניין זה התמשכו ההליכים ועברו ערכאות שונות. בכך הוחטאה מטרתו של ההליך. כן נשמעת הטענה מפי המערערים כי הסכם פשרה לא ראוי להיאכף בהליך של בזיון משום שפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה נתן תוקף לרצון הצדדים ללא קביעת עובדות וקביעות משפטיות. בכך שונה פסק דין זה מפסק דין הניתן לאחר בירור העובדות בדרך של בחינת ראיות.

אשר לפיצויים שנפסקו בגין ביזויה של החלטה שניתנה בהליך ביניים קודם, טוענים המערערים כי בהליך של ביזיון אין לפסוק פיצויים שכן הסעדים על פי פקודת ביזיון בית משפט הם קנס או מאסר. על פי הטענה פסיקת פיצויים לצד הנפגע מההפרה של החלטה שיפוטית הינו סעד זר להליך של בזיון בית המשפט. לכך דרושה תביעה לאכיפת ההסכם. מאחר והחלטת הביניים ניתנה במעמד צד אחד באין הגנה, מבקשים המערערים כי לחלופין יפעיל בית הדין את שיקול דעתו לאור סיכויי ההגנה הטובים ויבטל את החלטתו.

המערערים אף טוענים כי, משמדובר בהליך מעין פלילי, היה על בית הדין לבחון בחומרה רבה את הראיות. לדעתם בית הדין לא עשה זאת אלא קבע קביעות גורפות. לפי הטענה לא הוכח שמר יוסף בן דב מפר את פסק הדין מדי יום. כל שהוצג הן ראיות לכאורה לפיהן מר יוסף בן דב הפר את פסק הדין בהזדמנויות ספורות ולא במשך כל השנה.

טענות ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ

ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ תומכת בהחלטת בית הדין האזורי. היא טוענת כי את הפיצויים פסק בית הדין האזורי במסגרת הליך אזרחי ולא בהליכי בזיון בית הדין. הפיצויים הושתו בבקשה לאכיפת הסדר הביניים שניתן לו תוקף של החלטה. כמו כן לטענת ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ לא ניתן לפסוק פיצוי במסגרת הליכי הביזיון מאחר ואכיפת סעד אזרחי במסגרת הליך של ביזיון בית משפט הוא מעין הוצאה לפועל.

סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בהליך לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט

נסיר ראשית לכל את מכשול הסמכות. את הטענה לפיה אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בהליך זה אין לקבל. סעיף 38 לחוק בית הדין לעבודה, ה'תשכ"ט - 1969 קובע כי:

לשופט יהיו כל הסמכויות על פי סעיפים 5 עד 8 לפקודת בזיון בית המשפט בשינויים המחוייבים, ולעניין סעיף 8 לפקודה יהיו לבית הדין הארצי, במותב של שלושה שופטים, הסמכויות של בית המשפט העליון.

סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט קובע כי:

(1) בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.

(2) לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או, כשלא בא מעצמו, יובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא יינתן נגדו צו כזה.

(3) הטיל בית המשפט מאסר לפי סעיף קטן (1), יודיע על כך ליועץ המשפטי לממשלה.

(4) היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו יביא את עניינו של האסיר לפי סעיף קטן (1) לפני בית המשפט שהטיל עליו את המאסר, לשיקול נוסף, כשראה צורך בכך ולא פחות מאחת לששה חודשים מום תחילת המאסר.

(5) בשיקול הנוסף רשאי בית המשפט, לאחר שנתן לאסיר ולכל בעל דין אחר בהליך שבו הוטל המאסר הזדמנות להשמיע טענותיהם, לקיים את הצו, לשנותו, להתנותו בתנאים או לבטלו או ליתן כל הוראה אחרת שימצא לנכון.

(6) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות, סדרי דין בשיקול נוסף לפי סעיף זה.

סעיף 8 לפקודה זו, אליו מפנה סעיף 38 לחוק בית הדין לעבודה, קובע:

צו המטיל עונש שניתן ע"י בית משפט מחוזי או בית משפט שלום עפ"י סעיף 6 יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בערעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה.

מכאן לבית הדין הארצי לעבודה יש סמכות לדון בערעור לפי פקודת ביזיון בית משפט. הוא הדין בערעור. לערכאה הראשונה סמכות לדון בהליך לפי פקודה זו. הערעור הוא לבית הדין הארצי לעבודה.

האם בית הדין דן במותב חסר

סעיף 38 לחוק בית הדין לעבודה קובע ששופט ידון בהליך לפי פקודת ביזיון בית משפט. זהו הליך מעין פלילי הנדון בפני שופט דן יחיד ולא בפני מותב בית הדין. בענייננו ההחלטה מושא הערעור דנה בשתי בקשות לפי פקודת בזיון בית המשפט ובבקשה לאכוף את הסדר הביניים שקיבל תוקף של החלטה. הסדר ביניים זה עיכב אכיפת החלטה בהליך של ביזיון ועיכב דיון בהליך בזיון נוסף עד למתן פסק דין בערעור בגלגולו הראשון של הסכסוך. משכך כדין נהג בית הדין האזורי שדן בבקשות כדן יחיד.

האם מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד

טענתם של המערערים כי יש לראות בהחלטה מושא הערעור כהחלטה שניתנה במעמד צד אחד דינה להדחות. דחינו טענה זו כבר בהחלטתנו בבקשה לעיכוב ביצוע (דב"ע 98/ 188-9). ציינו שם כי יש לקבל את קביעת השופטת נאוה ויימן לפיה שני ההליכים לפי פקודת ביזיון בית משפט התקיימו במעמד שני הצדדים ונשמעו בם ראיות למכביר. המערערים לא הגישו סיכומים בכתב חרף מספר הזדמנויות שניתנו להם, ועל כן ניתנה ההחלטה על סמך חומר הראיות. אשר לבקשה השלישית מדובר בהליך אזרחי רגיל בבקשה לאכיפת החלטה אשר נתנה תוקף להסדר ביניים בקשר לביזוי פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה. המבקשים התבקשו להגיש תצהירי תשובה לבקשה זו כמו גם להגיש סיכומים אך הם לא עשו זאת. אשר על כן נעתרה השופטת נאוה ויימן לבקשת המשיבה לתת בידה פסק דין על סמך הבקשה. בדקנו את התיקים ומצאנו כי מר יוסף בן דב הגיש סיכומים באחד התיקים ובשני הגיעו הצדדים להסדר ביניים בהסכמה. אין על כן להעלות מחדש טענה זו שנדחתה כבר בעבר. נשמעו ראיות בכל התיקים וההחלטה ניתנה על סמך הראיות כאשר המבקשים נמנעו מלהגיש תצהירים או סיכומים.

מהות הליך ביזיון בית הדין

משהתייחסנו לטענות הפרוצדוראליות נפנה עתה למהות. בית דין זה ציין פעמים רבות מהי תכליתו של ההליך על פי פקודת ביזיון בית משפט. וכך ציינו:

מהותו של הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט היא צפיית פני עתיד, ומטרתו הטלת סנקציה המיועדת לכפות על הצדדים לכבד את החלטת בית הדין. תכלית החקיקה בעניין בזיון בית המשפט היא להביא לכיבוד פסקי דין והגשמת שלטון החוק. הליך בזיון בית המשפט אינו הליך רק בין שני בעלי דין יריבים אלא יש בו גם היבט ציבורי, שהוא מניעת הפרת החלטות שיפוטיות. בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין, כי תכלית הליך הביזיון אינה מוגבלת רק לצדדים להתדיינות, אלא ההליך נועד להגשים גם אינטרס ציבורי, של ביצועם של פסקי דין, ושל הגנה על מעמדה של הרשות השופטת (עפ 180006/97 תבנית חדשה

מוטי בטש, היפר דנטל ודרור הניה - שוודנט בע"מ, דנטל דיסקונט בע"מ, דנטל מרקט בע"מ והיועץ המשפטי לממשלה – לא פורסם).

על הפגיעה בציבור כולו כאשר צד מבזה את הוראות בית המשפט עמד השופט אהרן ברק:

 אי קיומם של צווים שיפוטיים פוגע גם בציבור כולו, במעמדה של הרשות השופטת, ובתשתית החברתית המביאה לכיבוד החוק (ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ. ביטון פ"ד לד(4) 232, 241).

בדוננו בהליך של ביזיון אנו מבקשים למנוע הפרה עתידית. עם זאת מדובר במעשים שבוצעו בעבר. בעניין עתי"ם-סוכנות החדשות הישראליות בע"מ – האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל (עפא 1002/00 - טרם פורסם) ציינתי:

אף על פי שהסנקציה הכופה ציות בביזיון אזרחי היא בעיקרה צופה פני עתיד... לא פעולתו העתידית של הנתבע היא העניין השנוי במחלוקת כי אם התנהגותו המבזה בעבר... כלומר מתוך התנהגותו של המבזה בעבר ניתן להסיק על התנהגותו בעתיד, וממילא להפעיל את הסנקציה שבפקודת ביזיון בית משפט. אין מדובר ב"קנס על תנאי" אלא בצפיית פני העתיד ובהיערכות בית הדין לאכיפת הסנקציה, אם לא יכובד צו המניעה (דב"ע נז/48-13 מדינת ישראל – ההסתדרות הכללית).

מהות הקנס והשיקולים להשתתו במסגרת הליך הביזיון

על מהות הקנס עמד בית המשפט העליון, ע"פ 03 /5177 שמואל מור נגד דנציגר^-משק פרחים "דן ומשיבים פורמליים, פ"ד נח(4), 184, 192-191בפסק דינה של השופטת אסתר חיות:

אכן, הסנקציות הקבועות בסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט מיועדות לכוף אדם לציית בעתיד לצו בית^-המשפט שאותו הפר, אולם מכאן אין נובע כי הקנס והמאסר שנקבעו כאמצעי אכיפה בסעיף 6 הנ"ל צריכים אף הם לצפות פני עתיד במובן זה שאין להטילם אלא אם תתרחש הפרה בעתיד. פירוש מצמצם כזה באשר לאמצעי האכיפה הקבועים בסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט אינו מתחייב מלשון הסעיף המסמיך את בית^-המשפט "...לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן...", והתכלית המונחת ביסוד הפקודה, שהתייחסתי אליה לעיל, אף היא תצא נפסדת אם יוענק לאמצעי האכיפה הקבועים בפקודה פירוש מצמצם, שאינו מאפשר הטלת מאסר מיידי או קנס מיידי במקרים ראויים

על השיקולים להשתת קנס בהליך של ביזיון עמדה חברתי השופטת נילי ארד בעניין אולג גיטנר (עע 561/06 אולג גיטנר - משה זאק -לא פורסם):

ככלל, בהתבקש סעד של בזיון על פי הפקודה, תיתן הערכאה השיפוטית דעתה, בין היתר, לשיקולים אלה, אשר ייבחנו לאור נסיבות המקרה הספציפי: האינטרס הציבורי לפיו פסקי דין יבוצעו הלכה למעשה ולא ינוהלו הליכים משפטיים לשווא; בחינת דרכים חלופיות לאכיפת פסקי דין ויעילותן; טיב המחלוקת בין הצדדים; נוסח הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, בהירותו ומשמעותו ותחולתו על מי שמבוקש סעד הבזיון נגדו; לא בנקל ייעשה שימוש במנגנון האכיפה שבפקודת הבזיון עת המדובר בפסק דין הנותן תוקף להסדר פשרה בין הצדדים

סנקציה חריפה מדי עלולה להפוך לסנקציה עונשית במהותה, ועל^-כן היא עלולה להחטיא את תכליתו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. אשר על כן יש לקבוע הסנקציה בזהירות הראויה בהתחשב בנסיבות המקרה וההחלטה צריכה להיות סבירה ומידתית.

שיעור הקנס שהושת בהליך הביזיון בענייננו

ביום 16.12.1996 ניתנה החלטה על בזיון במסגרתה הושתו קנסות עתידיים על מר בן דב ככל שיפר את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ואת הקבוע בתוכן ההחלטה על הביזיון. רק במועד 24.3.1997 ביקשה המשיבה לאכוף את הקנסות בהליך הבזיון, אולם ההליכים עוכבו במסגרת הסדר ביניים עד למועד בו נדחה הערעור על ההחלטה מיום 16.12.1997, קרי, ביום 26.10.97.

בענייננו הוכיחה ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ כי מר יוסף בן דב וקרייצמן מנהלים עסק סמוך למוסך של ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ תוך שהם מבצעים בדיקות רכב לקנייה ומכירה. בית הדין הגיע למסקנה על סמך הראיות ולאחר שק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ עשתה שימוש בחוקרים פרטיים. האיסור בהסכם הפשרה היה שבמשך שלוש שנים לא ינהל מר יוסף בן דב עסק לבדיקת רכב בקנייה ומכירה. בקשתה הראשונית של ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ היתה לאסור על מר יוסף בן דב להפעיל בית עסק שהוא מכון לבדיקת מכוניות, מהמבנה הנמצא ברחוב האשלג 3, חיפה, או ממבנים סמוכים למכון של המבקשת הנמצא ברחוב האשלג 1, במפרץ חיפה. כמו כן היא עתרה לאסור על מר יוסף בן דב לעבוד בכל מכון לבדיקת רכב שעשוי להיפתח ברחוב האשלג 3, חיפה, או במבנים סמוכים לק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ. בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין הוסכם כי מר יוסף בן דב לא יתחרה בבדיקת מכוניות לצורך מכירה וקנייה. מדובר בהגבלה לשלוש שנים לאזור גיאוגרפי של 700 מטר מק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ.

אין אנו מתערבים בעובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי תוך בחינה מדוקדקת של חומר הראיות. עם זאת אנו רואים מקום להתערב בגובה הקנס בהתחשב במכלול הנסיבות וכן בהתפתחות ההלכה.

(1) אין להשית קנסות בגין הליכי בזיון בתקופה בה חל הסדר הביניים ונקבעו פיצויים מוסכמים להפרות

משעוכבו הליכי הביזיון בעקבות החלטה מיום 16.12.1996 ובמסגרת הסדר הביניים הוסכם על פיצויים מוסכמים, ככל שתהיינה הפרות, אין להשית קנסות גם על תקופה של חמישה חודשים בה חל הסדר הביניים, במסגרתו הושת על מר בן דב החיוב לשלם פיצויים מוסכמים בגין 16 הפרות שהוכחו. הלכה היא כי אין להיזקק להליך הביזיון כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית (רע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט, טרם פורסם). בענייננו, הפיצויים המוסכמים בהסדר הביניים היוו דרך חלופית לביזיון בתקופה של חמישה חודשים עד לדחיית הערעור על החלטת הביזיון .

(2) אין להשית קנסות באופן לא מידתי

המידתיות נבחנת לאור ההלכה הפסוקה הנוטה לצמצם את ההגבלות על חופש העיסוק; נוכח הדרישה כי הקנס יהא אפקטיבי ויעיל ודרך זה יקיים את תכלית הביזיון; ובחינת מכלול מסכת ההליכים ונסיבות המקרה שקדמו להליך הביזיון

מאחר ומדובר בענייננו במניעת תחרות על ידי הגבלת העיסוק של מי שעבד אצל ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ ופוטר ממנה, יש לבחון את תנאי ההגבלה, את תקופת ההגבלה, את מהות העיסוק ואת ההגבלה בשטח גיאוגרפי.

א. ההלכה הנוהגת כיום

עלינו להתאים את הסנקציה לנסיבות לאור ההלכה הנוהגת היום בעניין הגבלת חופש העיסוק והנטייה לצמצם הגבלות בחופש העיסוק (ראה לעניין זה את פסק דינו של הנשיא סטיב אדלר ע"ע 164/99 פרומר וצ'ק פוינט – רדגארד בע"מ, פד"ע לד 264; ופסק דינו של הנשיא אהרן ברק ערעור אזרחי 96 /6601 AES System Inc. ובמברגר רוזנהיים בע"מ נגד משה סער ומדינת ישראל, וערעורים שכנגד, פ"ד נד(3), 850). ולגופו של עניין נפוצים קיומם של אזורים מסחריים בם קיימים עסקים מתחרים באותו תחום, ובענייננו מוסכים.

ב. מסכת ההליכים שקדמה להליך הביזיון

על כך יש להוסיף שמר יוסף בן דב פוטר ושמדובר בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין שבעקבות הפרתו הושת הקנס בהליך של ביזיון. הלכה היא כי לא בנקל ייעשה שימוש במנגנון האכיפה שבפקודת הבזיון עת המדובר בפסק דין הנותן תוקף להסדר פשרה בין הצדדים ((עע 561/06 אולג גיטנר - משה זאק -לא פורסם). עמדה על כך גם השופטת שטרסברג כהן בעניין זלזניאק (רע"פ 7148/98 ארנון עזרא ואח' נ' יעל זלזניאק ואח – טרם פורסם):

לא בגין כל הפרת הסכם ראוי להטיל כתם מעין פלילי, על מי שחלוק עם רעהו בעניין פרשנותו של הסכם, שהוא התקשרות אזרחית רגילה בין שניים. בפני צד הטוען להפרת הסכם שאושר, פתוחה דרך אכיפה אלטרנטיבית, שהיא בבחינת ה"דרך החמורה פחות", והיא, התדיינות אזרחית רגילה בבית המשפט המוסמך, בה תלובן שאלת הפרת ההסכם הנטענת והסעד הראוי בעקבותיה.

כך ככלל כך גם בענייננו, עמדה בפני המשיבים האפשרות לפעול בדרך חלופי ולהגיש תביעה שעילתה הפרת הסכם פשרה ((רע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט, טרם פורסם).

ג. המערער פוטר. זהו אלמנט נוסף שיש לקחתו בחשבון.

ד.גובה הקנס

הקנס צריך שיהא הרתעתי ועם זאת לא יהיה מעבר ליכולתו של מי שצריך לשלמו. הן קנס קטן מדי והן קנס גדול מדי מחטיאים את המטרה. גם שיקול זה יש לקחת בחשבון. כך ציין הנשיא צבי בר ניב בעניינם של ועד עובדי תחזוקה ישירה באל-על נתיבי אויר לישראל ואחרים (חברי ועד) - אל-על, נתיבי אויר לישראל בע"מ (דב"ע לב/4-6, פד"ע ג', 393; צוטט בהסכמה בע"א 24/78 ויטקו כימיקלים בע"מ - סלאמן, פ"ד לג(3) 101; דב"ע מט/44-48 שאול עוקיש - מדינת ישראל, פד"ע כא 150; דב"ע נא/25-48 אפרים מרקוביץ - צים חברת השיט הישראלית, פד"ע כג 94). יש לזכור עוד כי מדובר בקנס מצטבר בעד הפרה יומיומית כאשר אין ראיות לכך שההפרה אירעה מדי יום. פקודת ביזיון בית משפט מאפשרת הטלת קנס חד פעמי שבא למנוע הפרה עתידית. הסעיף אינו מורה כי הקנס צריך שיפסק לכל יום הפרה.

לאור כל האמור יש לדעתנו להפחית את הקנס בצרוף ההוצאות באופן שהשניים ביחד יעמדו על 10,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום.

הפיצויים בהסדר הביניים

בין מר בן דב למשיבה הוסכם כי אכיפת ההחלטה בהליך הביזיון מיום 16.12.1996 מעוכבת עד להכרעת בית דין זה בערעור על ההחלטה האמורה.

במסגרת ההסדר הביניים הוסכם כי שיעור הפיצויים בגין כל הפרה הינו 5000 ₪.

משהוכחו ההפרות בחומר הראיות, מבוססת ההחלטה על השתת פיצויים בסך 80000 ₪ בגין 16 הפרות שהוכחו ואין מקום להתערב בכך.

הפיצויים הללו לא הושתו במסגרת הליך של ביזיון, אלא במסגרת אכיפת הסדר ביניים שבעקבותיו עוכבו הליכי הביזיון. דנתי בכך זה מכבר בהחלטתי בבקשת עיכוב ביצוע מיום 18.8.1998 בצייני:

את הטענה שאין לבית הדין סמכות להשית פיצויים לטובת הצד השני אין לקבל. הפיצויים לא הושתו בהליך של ביזיון אלא בבקשה לאכיפת הסכם הביניים שנעשה בין הצדדים לפיו ישלמו המבקשים פיצוי מוסכם בגין כל הפרה. אשר על כן אין לטענה זו מקום.

האכיפה על מר מרק קרייצמן

טענת המערערים בהקשר זה היא כי המערער 2, מר מרק קרייצמן, כלל לא היה צד להליך בו קיבל הסכם הפשרה תוקף של פסק דין. עוד טענו המערערים כי הסכם הפשרה לא קבע מנגנון לאכיפת ההגבלה על אלה הסובבים את המערער ולא קבע את היקף הגבלת עיסוקם. אדון בטענה זו על היבטיה השונים.

בית הדין התייחס להליך של ביזיון כנגד מר מרק קרייצמן בהחלטות שונות בהתבסס על העובדות. יש לבחון האם מר מרק קרייצמן הוזמן כדין והיווה חלק מהדיון. השופטת נאוה וימן ציינה כי

מקובלת עלי טענת המבקשת כי ניתן, במקרים מסוימים, ליתן צו אכיפה גם נגד אדם שאליו לא היה מכוון, אישית, צו בית משפט שבעטיו ניתן צו האכיפה ...

גישה זו מקובלת עלינו.

תחילה לא הטילה השופטת על מר מרק קרייצמן סנקציה באשר הוא לא קיבל את צו בית הדין בעטיו ניתן צו האכיפה. הצו לא כוון כנגדו. ברם בהחלטה השנייה, בעניין הביזיון של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, נאמר כי מר יוסף בן דב מתחייב "בין בעצמו, בין באמצעות מר מרק קרייצמן, בין באמצעות החברה 'סופר טסט בע"מ' ובין באמצעות כל אדם או גוף אחר". בבקשת ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ לאכוף על מר יוסף בן דב ומר מרק קרייצמן את החלטת בית הדין, ציינה השופטת נאוה וימן כי בדיון שהתקיים בנוכחות מר מרק קרייצמן הוכח בעליל כי מר מרק קרייצמן שותף למר יוסף בן דב בהפרות חוזרות ונשנות של ההסכם האמור שקיבל תוקף של פסק דין. הוכח שמר מרק קרייצמן מבזה את בית הדין בהיותו מודע לקיומו של הצו. הגם שפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה לא ניתן ישירות נגדו קובע בית הדין האזורי כי ניתן גם ניתן לראותו כצד "זר" שניתן לתת נגדו צו אכיפה בגין הפרת פסק הדין.

הליך של ביזיון לפי פקודת ביזיון בית משפט יכול ויופנה גם כנגד מי שלא היה צד ישיר להליך אלא ידע עליו ונטל חלק בסיכולו. הנשיא מנחם גולדברג עמד אכיפת פסק דין על "זרים" (דב"ע נז/ 18-2 חיים בן ציון – הד טק הנדסה בע"מ - לא פורסם):

הלכה היא כי בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט ניתן להגיש לא רק כנגד מי שהיה צד ישיר להליך, שבו ניתן הצו, אלא גם כלפי צדדים שלישיים שידעו על הצו והפרו אותו.

וכך נאמר (על ידי הנשיא צבי בר ניב – א.ב.א.) בדב"ע לא/ 4-4 ועד פועלי החברה לכבלים ולחוטי חשמל – החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע"מ (פד"ע ד 122, 136):

"סביר אולי לומר, כי ניתן להפעיל את הסמכויות המוקנות לבית הדין בסעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט, אף נגד אדם שנגדו לא היה מכוון צו בית הדין שבעטיו באים ליתן צו אכיפה. במה דברים אמורים? כשמנוסח הצו שבאים לאכוף אותו ברור שהיה מכוון לא רק נגד המצווה אישית, אלא לפעולה עצמה, על תוצאותיה, כגון עצם קיום שביתה והשתתפות בה... וכן אם ברור שהאדם, שנגדו באים להפעיל את הסמכויות הנתונות בסעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט, ידע על הצו והכשילו".

השופט אהרן ברק עומד על ההיגיון והלגיטימיות שבהטלת עונש מרתיע על "זר" להחלטה המופרת, המבזה (ע"א 371/78 - מוניות הדר לוד בע"מ נגד אמיל ביטון ו-2 אחרים פ"ד לד(4), 232:

הצו לא כוון כלפי מורי שהיה "זר" לצו, אך ידע את דבר קיומו ואת תנאיו. בית-המשפט החליט כי מורי אחראי לביזיון בית-המשפט. בהתיחסו לאחריותו של מורי אמר השופט לינדלי .(Lindley L.J.):

"There is no injunction against him - he is no more bound by the injunction granted against Paterson than any other member of the public. He is bound like other members of the public, not to interfere with, and not to obstruct, the course of justice; and the case, if any. made against him must be this - not that he has technically infringed the injunction, which was not granted against him in any sense of the word, but that he has been aiding and abetting others in setting the court at defiance..."

לעיקרון זה בדבר אחריותו של "זר" לביזיון בית-המשפט שורשים היסטוריים עמוקים. פרופסור הרנון מציין כי פסקי-דין בעניין זה ניתן למצוא כבר במאה ה-16 (ראה הרנון, בזיון בית-המשפט, ע' 138). כללים אלה הופעלו אף לעניין אחריותם של עובדים ושלוחים, אשר בהתנהגותם במהלך העבודה ותוך ביצוע תפקידיהם הביאו לידי כך כי המעביד או השולח יפר צו מניעה המחייבו כדין (ראה Lord v. Earl Wollesley of Mornington (1848) 11 Beav 181 ; 50 E.R. 786).

השופט אהרן ברק עומד על כך כי גישה זו היא ברוח המלצות הועדה הציבורית שמונתה לעניין תיקון דיני אי ציות לצווי בית-משפט ("דין וחשבון של הועדה לתיקון דיני אי-ציות לצווי בית משפט", משרד המשפטים (1971), עמוד 16). היא עולה בקנה אחד עם הצעת חוק כפיית קיום פסקי דין, תשל"ד-1973, (ה"ח 1088, תשל"ד, ע' 13 ,12), הקובעת בסעיף 6(א):

בית המשפט רשאי לנקוט באמצעים האמורים בסעיף 2 גם כלפי אדם שאינו החייב, אם ראה שנקיטתם דרושה לקיום פסק הדין או למניעת הפרתו

וראו פסק דין שניתן לאחרונה בעניין אכיפת הליך ביזיון נגד צד זר להליך (עע 561/06 אולג גיטנר - משה זאק -לא פורסם).

הנה כי כן בהיות פקודת ביזיון בית משפט נורמה שתכליתה כפולה, להגן על הצד הנפגע על ידי אכיפת החלטת בית משפט ולהגן על הציבור, הרי שלגיטימי להפעילה כנגד מי שצו בית המשפט הופנה כנגדו, מפר הצו, ובנסיבות המתאימות גם כנגד מי שבאמצעותו מפר צד את צו בית המשפט. אם לא תאמר כן תכלית הנורמה לא תמומש במלואה. עם זאת יש לזכור כי מדובר בהליך עונשי מעין פלילי. על ערכאה שיפוטית, בבואה להשית סנקציה לפי הפקודה האמורה על "זר" להליך, לשים אל לב מספר עקרונות. ראשית על בית הדין להשתכנע כי הצו לא היה מכוון כנגד המפר אישית, אלא כנגד הפעולות האסורות עצמן. שנית מכיוון שמדובר בהליך מעין פלילי, נטל ההוכחה כבד יותר מנטל ההוכחה במשפט האזרחי. יש להוכיח כי ה"זר", בענייננו מר מרק קרייצמן, ידע על הצו והכשילו. על הערכאה הדיונית להשתכנע שלמר מרק קרייצמן היתה לא רק מודעות בפועל על קיום הצו ותוכנו אלא גם כוונה ברמה כמעט כמו כוונה פלילית. שלישית יש ליתן את הדעת לכך שהשימוש בכלי הביזיון, בעיקר כאשר בית הדין עושה בו שימוש כסנקציה מתמשכת ולא חד פעמית, יש להגבילו תוך שיקול מלוא הנסיבות, ההלכה הפסוקה ומהות התחרות. הדבר נכון לגבי צד להליך, בענייננו, מר יוסף בן דב. הדבר נכון ביתר שאת כשמדובר ב"זר" להליך, בענייננו מר מרק קרייצמן, שאינו צד לפסק הדין שנתן תוקף להסכם פשרה. מר יוסף בן דב ולא מר מרק קרייצמן היה צד לו.

אשר לנסיבות מדובר בהגבלת עיסוק. בהסכם יש תניות מאד גורפות בהתחשב בסוג העיסוק שאינו עיסוק יוצא דופן. מבחינת השטח הגיאוגרפי מדובר באזור קטן, אך ככלל עסקים מעין אלו נמצאים באזורי תעשייה צמודים זה לזה. כן מדובר במי שהוא שותף ולא עובד של המפר, במי שזוהי מיומנותו ובהסכם פשרה.

נטל ההוכחה הדרוש כלפי הפעלת הביזיון על צד "זר" להליך

משמדובר בהליך שיש לו אספקט מעין פלילי, שמטיל סנקציה חד פעמית או מתמשכת, יש לבחון היטב את מידת הנטל הנדרש. על הטוען לכך שהוא נפגע מהפרת צו של בית משפט להוכיח את עובדות המעשה, את ה-actus rea. וכך ציינתי במקום אחר:

כיצד נעמוד על היסוד העובדתי, המעשה, שיש לראות בו ביזיון בית המשפט. בדוננו בהליך של ביזיון בית משפט, אנו דנים בהליך מעין פלילי. על כן אין לבסס תביעה בהליך זה מבלי לבסס תחילה את הטענה, כי המעשה שנעשה על ידי הנתבע יש בו משום ביזוי הצו של בית המשפט.

לשם כך עלינו, ראשית לכל, לפרש את הצו של בית המשפט, שנטען שהנתבע ביזה אותו. הפירוש יעשה באופן סביר, היינו, כפי שאדם סביר יפרש את הצו. באם ניתן לפרשו במספר אופנים, יש לתת לצו בית המשפט פירוש על פי תכליתו של הצו. כאשר הפירוש עמום וניתן לפירוש סביר במספר אופנים, יש ליתן לו פירוש שהוא לטובתו של הנתבע. זאת מאחר ומדובר בהליך מעין פלילי, שסנקציה עונשית בצידו (ראה דב"ע נד/ 38-137 שמואל יעקובי – בנק המזרחי המאוחד בע"מ, אשר ניתן ביום 30.6.1994 ולא פורסם). באופן דומה קובע סעיף 34כא לחוק העונשין, ה'תשל"ז – 1977 כפי שתוקן בה'תשנ"ד:

34כא. פרשנות – ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין.

מכאן, את היסוד ההתנהגותי של ה- actus reus, את ההתנהגות הפיסית המוטורית, אנו מפרשים לפי תכלית הדין, בענייננו, לפי תכליתו של צו בית המשפט, וכשזו עמומה, לטובת הנתבע. הקביעה מהו היסוד העובדתי, היא קביעה אובייקטיבית, היינו כיצד אדם סביר היה מבין את התכלית, ולא כיצד הנתבע הספציפי הבין אותה (בדב"ע נו/5-18 אמונים פיתוח ושירותי אספקת כח אדם בע"מ - זאב שרעבי - טרם פורסם).

לאחר שבית הדין מבסס היטב את העובדות המצביעות על הפרת הצו, היינו, עובדות שעל פי פרשנות תכליתית אכן מוכח שהן מפרות את הצו, על בית הדין לבחון את המצב הנפשי. מצב זה צריך להיות מצב של מודעות להפרה האסורה. לא די במודעות למעשה אלא צריך שתהיה מודעות לכך שהמעשים שנקבעו מפרים צו של בית משפט. כשמדובר ביסוד נפשי מדובר במצב נפשי סובייקטיבי, של כוונה להפר ומודעות להפרה. לכך יש משנה תוקף כאשר מדובר בהפרה על ידי "זר" להליך המשפטי. צריך שיהיה יסוד של רצייה. הליך של ביזיון הוא גם הליך אזרחי, ולעניין היותו הליך אזרחי אין צורך בכוונה אלא מדובר באחריות מוחלטת. מאידך בהתייחסנו להליך כאל הליך מעין פלילי ולא אזרחי יש להוכיח יסוד נפשי, mens rea. דרוש היסוד של רצייה. נראה לי שגם אם נראה את ההליך כהליך אזרחי דרוש יסוד נפשי כלשהו, יסוד של רשלנות. בעניין שרעבי ציינתי לגבי הגישה לפיה אין צורך ב-mens rea להליך הביזיון האזרחי:

על הגישה לפיה אין צורך ביסוד נפשי לעניין ביזיון בהליך אזרחי קמו מבקרים רבים. במקרים רבים נאמר, כי יש צורך להראות אצל המבזה כוונה או רצון בדרגה גבוהה. כך בפסק דין אנגלי בעניין אזרחי בו צווה אדם שהזיק לבית מגורים, לדאוג לתיקונו של הבית, נפסק, כי דרוש willful disobedience. בית המשפט אמר, כי מדובר בהליכים שהם בעלי "אופי פלילי". על כן יש לבסס מחשבה פלילית ... ואכן רבים הסתייגו מהאבחנה בין ביזיון אזרחי לפלילי וקבעו, כי הסנקציה האזרחית והפלילית קרובות זו לזו.

בגישה זו דגלו Austin, bentham ו- Kelsen. הרנון בספרו הנ"ל (עמ' 171 ואילך) עומד על כך, כי סנקציה אזרחית ניתן בדרך כלל לבצע על ידי אחר, כגון: תשלום פיצויים, שעה שסנקציה פלילית יש לבצע באופן אישי. את הסנקציה המוטלת בהליך של ביזיון בית משפט היינו, קנס עד לקיום הצו על המבזה לבצע באופן אישי. הנה כי כן אנו מדברים במעשה מעין פלילי גם במישור האזרחי. הסרת הבחנה זו בין ביזיון במישור האזרחי לזה במישור הפלילי רלוונטית לקביעת היסוד הנפשי הדרוש בשני המקרים. לא נראה לנו, כי, בדוננו בביזיון הנחשב לכזה במישור האזרחי, ניתן לדבר על מעשה שנעשה ללא יסוד נפשי. אם לא מדובר ביסוד נפשי של כוונה הרי לפחות מדובר ברשלנות. בעניין אזולאי נ. מדינת ישראל (ע"פ 81/ 696 פ"ד לז(2) 565, 579) נדונה אחריותה של עיתונאית בביזיון בית משפט בגלל פרסום בעניין הליך משפטי תלוי ועומד. נפסק שם, שעל מנת לקבוע שהיה ביזיון בית משפט בגלל פרסום הפוגע בהליך משפטי (סוביודיצה) דרוש יסוד נפשי של לפחות רשלנות. באותו עניין נפסק, כי עדיף להעביר את נטל השכנוע לכתפי הנתבע מאשר לקבוע שמדובר באחריות מוחלטת.

...

מכאן, אין אנו מדברים באחריות מוחלטת, אלא בכוונה המגיעה לפחות לידי רשלנות, היינו, התנהגות שאדם סביר היה צריך לצפות שהיא אינה ראויה, על פי החלטת בית המשפט. התנהגות כזו יכול שתנבע מאי ביצוע בזדון, או מאי ביצוע ללא כוונת זדון.

לענייננו- הפעלת הליך הביזיון כנגד מר מרק קרייצמן, ה"זר" להליך

על מנת להטיל סנקציה על מר מרק קרייצמן שלא היה צד להליך בו ניתן פסק דין בסכסוך בין מר יוסף בן דב לק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ, על בית הדין להגיע קודם כל למסקנה שהצו לא היה מכוון כלפי מר יוסף בן דב אישית, וכי מר מרק קרייצמן ידע על הצו והכשילו בכוונה.

בחנו את חומר הראיות. מר מרק קרייצמן העיד בעדותו הראשית שהגיש בתצהיר כי הוא ומר יוסף בן דב עברו ביחד השתלמות לצורך הפעלת מכשיר הבדיקה שרכשו. המכשיר משמש לבדיקות מסוגים שונים ושונה מהותית מן המכשיר אשר בבעלות ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ. מר מרק קרייצמן צירף עותק של מכתב החברה המשווקת את המכשיר המפרט את תכונות המכשיר ומאשר כי מר קרייצמן עבר השתלמות. מר מרק קרייצמן העיד כי הוא עבר קורס מיוחד של משרד הרישוי אשר הכשירו לבצע בדיקות רכב לקניה כחצי שנה לפני שיוסף מר יוסף בן דב והוא הקימו את העסק המשותף. מעדותו עולה כי על פי הכשרתו וניסיונו המקצועי הוא מסוגל לבצע גם בדיקות רכב לצורך קנייה ומכירה. מנהל ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ, מר לזובסקי, עבר את הקורס ביחד עם מר מרק קרייצמן וידע על הכשרתו. לטענתו מכלול הנסיבות מצביע על כך שק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ ידעה על הסמכתו וניסיונו לערוך בדיקות מכל סוג שהוא לרכב.

מר מרק קרייצמן גם הצביע על כך שלאור מעמדו בעסק כשותף שווה זכויות הוא אינו מקבל הוראות ממר יוסף בן דב אם ואיזו עבודה לבצע.

ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ שלחה חוקרים פרטיים שיעמידו פנים שהם לקוחות. לפי עדותו של מר מרק קרייצמן חלק מהם פנו אליו ולא אל מר יוסף בן דב בבקשה לבדוק את הרכב. הוא זה שביצע עבורם את הבדיקות.

אשר לנוכחותו בבית הדין וידיעתו על פסק הדין הנותן תוקף לפשרה, העיד מר מרק קרייצמן כי הוא לא היה נוכח בכל הדיונים בהליכים שבין מר יוסף בן דב לק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ ובחלק מן הדיונים בם הוא היה נוכח הוא הוצא מאולם הדיונים. עם זאת הוא ידע על הסכם הפשרה אך טען כי הוא אינו מסייע למר יוסף בן דב להפר אותו. עולה מהעדות שלא נסתרה שמר מרק קרייצמן עבר הכשרה מתאימה. הוא לא ראה את עצמו עובד עבור מר יוסף בן דב. הוא עסק בשטח בו הוא היה מיומן.

נראה לנו שלאור נסיבות אלו, כמו גם לאור מהות העבודה לה הוכשר מר מרק קרייצמן, אין לראות בו כמי שהוכח שהוא ביזה את פסק דינו של בית הדין ומכל מקום לא הוכח יסוד נפשי הדרוש בהליך מעין פלילי.

הנה כי כן מר מרק קרייצמן למד באופן עצמאי את העבודה. לאור ההלכות היום והשינויים החלים בעולם העבודה והעסקים יש לבחון מחדש את האיזון בין הזכות לחופש עיסוק לדרישה לקיום הסכמים. ההגבלה היא לתקופה ארוכה – שלוש שנים, תקופה שגם לפי ההלכות הקודמות ארוכה, מר יוסף בן דב פוטר ולא התפטר מרצונו, זוהי מיומנותו של מר קרייצמן אותה רכש בטרם החל לעסוק ביחד עם מר יוסף בן דב, כל אלה מצביעים על הגבלת עיסוק שאינה מידתית. כן יש לשים אל לב שמדובר בהסכם פשרה ולא בפסק דין לגופו של עניין, ומאידך קיימת חובה לקיים פסקי דין והסכמים. מנגד עלינו לשקול את העובדה שעסקם של מר יוסף בן דב ומר מרק קרייצמן היה עסק מתחרה ששכן במרחק קטן מזה של ק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ ומר יוסף בן דב אכן התחרה בק.ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ.

אנו מקבלים את הערעור באופן שאנו משיתים על מר בן דב קנס בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום. החיוב בסך 80,000 ₪, נשאר על כנו ולא מצאנו מקום להתערב בכך.

נעיר כי ככלל לא תתערב ערכאת הערעור בגובה ההוצאות שהושתו בהליך בבית הדין האזורי. המקרה שלפנינו מהווה חריג לכלל. ההוצאות בסך 73000 ₪ בבית הדין האזורי הושתו על פי קבלות שהוגשו על ידי ק.ח., היינו הוצאות ריאליות. בית הדין אינו נוהג להשית הוצאות ריאליות ובנסיבות המקרה שלפנינו אין מקום לכך.

הנשיא סטיב אדלר

אני מצטרף לתוצאה אליה הגיעה חברתי סגנית הנשיא.

השופט רבינוביץ

אני מסכים לתוצאה אליה הגיעה חברתי סגנית הנשיא בהתחשב בראייה רטרוספקטיבית של הדברים, חלוף הזמן ושינוי ההלכה בנושא הגבלת חופש העיסוק.

ניתן בהיעדר הצדדים היום כב בטבת, תשס"ז (12 ינואר 2007) ויישלח אליהם.

הנשיא סטיב אדלר סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין השופט עמירם רבינוביץ